txt/Mishnah/Seder Zeraim/Mishnah Maaser Sheni/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.txt

Mishnah Maaser Sheni
משנה מעשר שני
Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913
https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739

משנה מעשר שני



Chapter 1

מעשר שני אין מוכרין אותו. ואין ממשכנין אותו. ואין מחליפין אותו. ולא שוקלין כנגדו. ולא יאמר אדם לחברו בירושלם הילך יין ותן לי שמן. וכן שאר כל הפירות. אבל נותנין זה לזה מתנת חנם:  
מעשר בהמה אין מוכרין אותו תמים חי. ולא בעל מום חי ושחוט ואין מקדשין בו האשה. הבכור מוכרין אותו תמים חי. ובעל מום חי ושחוט. ומקדשין בו האשה. אין מחללין מעשר שני על אסימון. ולא על המטבע שאינו יוצא. ולא על המעות שאינן ברשותו:  
הלוקח בהמה לזבחי שלמים. או חיה לבשר תאוה. יצא העור לחולין. אף על פי שהעור מרובה על הבשר. כדי יין סתומות. מקום שדרכן למכור סתומות. יצא קנקן לחולין. האגוזים והשקדים. יצאו קלפיהם לחולין. התמד עד שלא החמיץ אינו נלקח בכסף מעשר. ומשהחמיץ נלקח בכסף מעשר:  
הלוקח חיה לזבחי שלמים בהמה לבשר תאוה. לא יצא העור לחולין. כדי יין פתוחות. או סתומות. מקום שדרכן לימכר פתוחות. לא יצא קנקן לחולין. סלי זיתים. וסלי ענבים עם הכלי. לא יצאו דמי הכלי לחולין:  
הלוקח מים ומלח. ופירות המחוברים לקרקע. או פירות שאינן יכולין להגיע לירושלם. לא קנה מעשר. הלוקח פירות שוגג. יחזרו דמים למקומן. מזיד יעלו ויאכלו במקום. ואם אין מקדש ירקבו:  
הלוקח בהמה שוגג יחזרו דמיה למקומן. מזיד תעלה ותאכל במקום. ואם אין מקדש תקבר על ידי עורה:  
אין לוקחין עבדים. ושפחות. וקרקעות. ובהמה טמאה. מדמי מעשר שני. ואם לקח יאכל כנגדן. אין מביאין קיני זבים. וקיני זבות. וקיני יולדות. חטאות ואשמות. מדמי מעשר שני. ואם הביא יאכל כנגדם. זה הכלל כל שהוא חוץ לאכילה ולשתיה ולסיכה מדמי מעשר שני יאכל כנגדו:  

Chapter 2

מעשר שני ניתן לאכילה ולשתיה לסיכה. לאכול דבר שדרכו לאכול. לסוך דבר שדרכו לסוך. לא יסוך יין וחומץ. אבל סך הוא את השמן. אין מפטמין שמן של מעשר שני ואין לוקחין בדמי מעשר שני שמן מפוטם. אבל מפטם הוא את היין. נפל לתוכו דבש ותבלין והשביחו. השבח לפי חשבון. דגים שנתבשלו עם הקפלוטות של מעשר שני והשביחו. השבח לפי חשבון. עיסה של מעשר שני שאפאה והשביח השבח לשני. זה הכלל כל ששבחו נכר השבח לפי החשבון. וכל שאין שבחו נכר השבח לשני: 
רבי שמעון אומר אין סכין שמן של מעשר שני בירושלם. וחכמים מתירין. אמרו לו לר' שמעון אם הקל בתרומה חמורה. לא נקל במעשר שני הקל. אמר להם מה לא אם הקל בתרומה החמורה מקום שהקל בכרשינים ובתלתן. נקל במעשר שני הקל מקום שלא הקל בכרשינין ובתלתן: 
תלתן של מעשר שני תאכל צמחונים. ושל תרומה. בית שמאי אומרים כל מעשיה בטהרה חוץ מחפיפתה. ובית הלל אומרים כל מעשיה בטומאה חוץ משרייתה: 
כרשיני מעשר שני יאכלו צמחונים. ונכנסים לירושלם ויוצאין. נטמאו רבי טרפון אומר יתחלקו לעסות וחכמים אומרים יפדו. ושל תרומה בית שמאי אומרים שורין ושפין בטהרה ומאכילין בטומאה. ובית הלל אומרים שורין בטהרה. ושפין ומאכילין בטומאה. שמאי אומר יאכלו צריד. רבי עקיבא אומר כל מעשיהן בטומאה: 
מעות חולין ומעות מעשר שני שנתפזרו מה שלקט לקט למעשר שני. עד שישלים. והשאר חולין. אם בלל וחפן. לפי חשבון. זה הכלל. המתלקטים למעשר שני. והנבללים לפי חשבון: 
סלע של מעשר שני ושל חולין שנתערבו מביא בסלע מעות ואומר סלע של מעשר שני בכל מקום שהיא מחוללת על המעות האלו. ובורר את היפה שבה ומחללן עליה. מפני שאמרו מחללין כסף על נחשת מדוחק. ולא שיתקיים כן. אלא חוזר ומחללם על הכסף: 
בית שמאי אומרים לא יעשה אדם את סלעיו דינרי זהב. ובית הלל מתירין. אמר רבי עקיבא אני עשיתי לרבן גמליאל ולרבי יהושע את כספן דינרי זהב: 
הפורט סלע ממעות מעשר שני. בית שמאי אומרים כל הסלע מעות. ובית הלל. אומרים שקל כסף ושקל מעות. רבי מאיר אומר אין מחללין כסף ופירות על הכסף. וחכמים מתירים: 
הפורט סלע של מעשר שני בירושלם. בית שמאי אומרים כל הסלע מעות. ובית הלל אומרים שקל כסף ושקל מעות. הדנין לפני חכמים אומרים בשלשה דינרי כסף ודינר מעות. רבי עקיבא אומר שלשה דינרין כסף ורביעית מעות. ר' טרפון אומר ארבע אספרי כסף. שמאי אומר יניחנה בחנות ויאכל כנגדה: 
מי שהיו מקצת בניו טמאין ומקצתן טהורים. מניח את הסלע ואומר מה שהטהורים שותים סלע זו מחוללת עליו. נמצאו טהורים וטמאים שותים מכד אחד: 

Chapter 3

לא יאמר אדם לחבירו העל את הפירות האלו לירושלם לחלק אלא אומר לו העלם שנאכלם ונשתם בירושלם. אבל נותנים זה לזה מתנת חנם:  
אין לוקחין תרומה בכסף מעשר שני. מפני שהוא ממעט באכילתו. ורבי שמעון מתיר. אמר להם רבי שמעון מה אם היקל בזבחי שלמים שהוא מביאן לידי פגול ונותר וטמא. לא נקל בתרומה. אמרו לו מה אם היקל בזבחי שלמים שהן מותרים לזרים נקל בתרומה שהיא אסורה לזרים:  
מי שהיו לו מעות בירושלים וצריך לו. ולחברו פירות. אומר לחברו הרי המעות האלו מחוללין על פירותיך. נמצא זה אוכל פירותיו בטהרה. והלה עושה צרכו במעותיו. ולא יאמר כן לעם הארץ אלא בדמאי:  
פירות בירושלם. ומעות במדינה. אומר המעות ההם מחוללין על פירות האלו. מעות בירושלם. ופירות במדינה. אומר הרי המעות האלו מחוללין על פירות ההם. ובלבד שיעלו הפירות ויאכלו בירושלם:  
מעות נכנסות לירושלם ויוצאות. ופירות נכנסין ואינן יוצאין. רבן שמעון בן גמליאל אומר אף הפירות נכנסין ויוצאין:  
פירות שנגמרה מלאכתן. ועברו בתוך ירושלים. יחזור מעשר שני שלהן ויאכל בירושלים. ושלא נגמרה מלאכתן. סלי ענבים לגת. וסלי תאנים למוקצה. בית שמאי אומרים יחזור מעשר שני שלהם ויאכל בירושלים. ובית הלל אומרים יפדה. ויאכל בכל מקום. רבי שמעון בן יהודה אומר משם רבי יוסי לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על פירות שלא נגמרה מלאכתן שיפדה מעשר שני שלהם ויאכל בכל מקום. ועל מה נחלקו על פירות שנגמרה מלאכתן. שבית שמאי אומרים יחזור מעשר שני שלהם ויאכל בירושלים. ובית הלל אומרים יפדה ויאכל בכל מקום. והדמאי נכנס ויוצא ונפדה:  
אילן שהוא עומד בפנים ונוטה לחוץ. או עומד בחוץ ונוטה לפנים. מכנגד החומה ולפנים כלפנים. מכנגד החומה ולחוץ כלחוץ. בתי הבדים שפתחיהן לפנים וחללן לחוץ. או שפתחיהן לחוץ וחללן לפנים. בית שמאי אומרים הכל כלפנים. ובית הלל אומרים מכנגד החומה ולפנים כלפנים. מכנגד החומה ולחוץ כלחוץ:  
הלשכות בנויות בקודש ופתוחות לחול. תוכן חול וגגותיהן קודש. בנויות בחול ופתוחות לקודש. תוכן קודש וגגותיהן חול. בנויות בקודש ובחול. ופתוחות לקודש ולחול. תוכן וגגותיהן מכנגד הקודש ולקודש. קודש. מכנגד החול ולחול. חול:  
מעשר שני שנכנס לירושלם ונטמא. בין שנטמא באב הטומאה. בין שנטמא בוולד הטומאה. בין בפנים בין בחוץ. בית שמאי אומרים יפדה ויאכל הכל בפנים. חוץ משנטמא באב הטומאה בחוץ. ובית הלל אומרים הכל יפדה ויאכל בחוץ. חוץ משנטמא בוולד הטומאה בפנים:  
הלקוח בכסף מעשר שני שנטמא. יפדה. רבי יהודה אומר יקבר. אמרו לו לרבי יהודה ומה אם מעשר שני עצמו שנטמא הרי הוא נפדה. הלקוח בכסף מעשר שני שנטמא אינו דין שיפדה. אמר להם לא אם אמרתם במעשר שני עצמו שכן הוא נפדה בטהור ברחוק מקום תאמרו בלקוח בכסף מעשר שאינו נפדה בטהור ברחוק מקום:  
צבי שלקחו בכסף מעשר ומת. יקבר על ידי עורו. רבי שמעון אומר יפדה. לקחו חי ושחטו ונטמא יפדה. ר' יוסי אומר יקבר. לקחו שחוט ונטמא הרי הוא כפירות:  
המשאיל קנקנין למעשר שני אף על פי שגפן לא קנה מעשר. זלף לתוכן סתם. עד שלא גפן לא קנה מעשר. משגפן קנה מעשר. עד שלא גפן עולות באחד ומאה. ומשגפן מקדשות בכל שהן. עד שלא גפן תורם מאחת על הכל. ומשגפן תורם מכל אחת ואחת:  
בית שמאי אומרים מפתח ומערה לגת. ובית הלל אומרים מפתח ואינו צריך לערות. במה דברים אמורים במקום שדרכן למכור סתומות. אבל במקום שדרכן למכור פתוחות. לא יצא קנקן לחולין. אבל אם רצה להחמיר על עצמו למכור במדה. יצא קנקן לחולין. רבי שמעון אומר אף האומר לחברו חבית זו אני מוכר לך חוץ מקנקנים. יצא קנקן לחולין:  

Chapter 4

המוליך פירות מעשר שני ממקום היוקר למקום הזול. או ממקום הזול למקום היוקר. פודהו כשער מקומו. המביא פירות מן הגרן לעיר. וכדי יין מן הגת לעיר. השבח לשני ויציאות מביתו:  
פודין מעשר שני בשער הזול. כמות שהחנוני לוקח. לא כמות שהוא מוכר. כמות שהשולחני פורט. ולא כמות שהוא מצרף. ואין פודין מעשר שני אכסרה. את שדמיו ידועים יפדה על פי עד אחד. ואת שאין דמיו ידועים יפדה על פי שלשה. כגון היין שקרם. ופירות שהרקיבו. ומעות שהחליאו:  
בעל הבית אומר בסלע. ואחר אומר בסלע. בעל הבית קודם. מפני שהוא מוסיף חומש. בעל הבית אומר בסלע. ואחר אומר בסלע ואיסר. את של סלע ואיסר קודם. מפני שהוא מוסיף על הקרן. הפודה מעשר שני שלו. מוסיף עליו חמישית. בין שהוא שלו. ובין שנתן לו במתנה:  
מערימין על מעשר שני. כיצד אומר אדם לבנו ולבתו הגדולים. לעבדו ולשפחתו העברים. הילך מעות אלו ופדה לך מעשר שני זה. אבל לא יאמר כן לבנו ולבתו הקטנים. ולעבדו ולשפחתו הכנענים. מפני שידן כידו:  
היה עומד בגורן ואין בידו מעות אומר לחברו הרי הפירות האלו נתונים לך במתנה. חוזר ואומר הרי אלו מחוללין על מעות שבבית:  
משך ממנו מעשר בסלע. ולא הספיק לפדותו עד שעמד בשתים. נותן לו סלע ומשתכר בסלע. ומעשר שני שלו. משך ממנו מעשר בשתים. ולא הספיק לפדותו עד שעמד בסלע. נותן לו סלע מחולין וסלע של מעשר שני שלו. אם היה עם הארץ נותן לו מדמאי:  
הפודה מעשר שני ולא קרא שם. רבי יוסי אומר דיו. רבי יהודה אומר צריך לפרש. היה מדבר עם האשה על עסקי גיטה וקדושיה. ונתן לה גיטה וקדושיה. ולא פירש. רבי יוסי אומר דיו. רבי יהודה אומר צריך לפרש:  
המניח איסר ואכל עליו חצי. והלך למקום אחר. והרי הוא יוצא בפונדיון. אוכל עליו עוד איסר. המניח פונדיון. ואכל עליו חציו. והלך למקום אחר. והרי הוא יוצא באיסר. אוכל עליו עוד פלג. המניח איסר של מעשר שני. אוכל עליו אחד עשר באיסר. ואחד ממאה באיסר. בית שמאי אומרים הכל עשרה. ובית הלל אומרים בודאי אחד עשר. ובדמאי עשרה:  
כל המעות הנמצאים הרי אלו חולין. אפילו דינר זהב עם הכסף ועם המעות. מצא בתוכן חרש וכתוב עליו מעשר. הרי זה מעשר:  
המוצא כלי וכתוב עליו קרבן. ר' יהודה אומר אם היה של חרס הוא חולין. ומה שבתוכו קרבן. ואם היה של מתכת הוא קרבן. ומה שבתוכו חולין. אמרו לו אין דרך בני אדם להיות כונסין חולין לקרבן:  
המוצא כלי וכתוב עליו קוף קרבן. מ' מעשר. ד' דמאי. ט' טבל. ת' תרומה. שבשעת סכנה היו כותבין ת' תחת תרומה. רבי יוסי אומר כולם שמות בני אדם הם. אמר רבי יוסי אפילו מצא חבית והיא מלאה פירות. וכתוב עליה תרומה. הרי אלו חולין. שאני אומר אשתקד היתה מלאה פירות תרומה ופנה:  
האומר לבנו מעשר שני בזוית זו. ומצא בזוית אחרת. הרי אלו חולין. היה שם מנה ומצא מאתים. השאר חולין. מאתים ומצא מנה. הכל מעשר:  

Chapter 5

כרם רבעי מציינין אותו בקוזזות אדמה. ושל ערלה בחרסית. ושל קברות בסיד. וממחה ושופך. אמר רבן שמעון בן גמליאל במה דברים אמורים בשביעית. והצנועים מניחין את המעות ואומרים כל הנלקט מזה יהא מחולל על המעות האלו:  
כרם רבעי היה עולה לירושלם מהלך יום אחד לכל צד. ואי זו היא תחומה. אילת מן הדרום. ועקרבת מן הצפון. לוד מן המערב. והירדן מן המזרח. ומשרבו הפירות התקינו שיהא נפדה סמוך לחומה. ותנאי היה הדבר שאימתי שירצו יחזור הדבר לכמות שהיה. רבי יוסי אומר משחרב בית המקדש היה התנאי הזה. ותנאי היה אימתי שיבנה בית המקדש יחזור הדבר לכמות שהיה:  
כרם רבעי. בית שמאי אומרים אין לו חומש. ואין לו ביעור. ובית הלל אומרים יש לו. בית שמאי אומרים יש לו פרט. ויש לו עוללות. והעניים פודין לעצמן. ובית הלל אומרים כולו לגת:  
כיצד פודין נטע רבעי. מניח את הסל על פי שלשה. ואומר כמה אדם רוצה לפדות לו בסלע על מנת להוציא יציאות מביתו. ומניח את המעות ואומר כל הנלקט מזה מחולל על המעות האלו בכך וכך סלים בסלע:  
ובשביעית פודהו בשויו. ואם היה הכל מופקר אין לו אלא שכר לקיטה. הפודה נטע רבעי שלו מוסיף עליו חמישיתו. בין שהוא שלו ובין שניתן לו במתנה:  
ערב יום טוב הראשון של פסח של רביעית ושל שביעית היה בעור. כיצד היה בעור נותנין תרומה ותרומת מעשר לבעלים. ומעשר ראשון לבעליו. ומעשר עני לבעליו. ומעשר שני והבכורים מתבערים בכל מקום. ר' שמעון אומר הבכורים ניתנין לכהנים כתרומה. התבשיל. בית שמאי אומרים צריך לבער. ובית הלל אומרים הרי הוא כמבוער:  
מי שהיו לו פירות בזמן הזה והגיעה שעת הבעור. בית שמאי אומרים צריך לחללן על הכסף. ובית הלל אומרים אחד שהן כסף ואחד שהן פירות:  
אמר רבי יהודה בראשונה היו שולחין אצל בעלי בתים שבמדינות מהרו והתקינו את פירותיכם עד שלא תגיע שעת הבעור. עד שבא רבי עקיבא ולמד שכל הפירות שלא באו לעונת המעשרות פטורים מן הבעור:  
מי שהיו פירותיו רחוקים ממנו צריך לקרוא להם שם. מעשה ברבן גמליאל והזקנים שהיו באין בספינה אמר רבן גמליאל עשור שאני עתיד למוד נתון ליהושע ומקומו מושכר לו. עשור אחר שאני עתיד למוד נתון לעקיבא בן יוסף שיזכה בו לעניים ומקומו מושכר לו. אמר רבי יהושע עשור שאני עתיד למוד נתון לאלעזר בן עזריה ומקומו מושכר לו. ונתקבלו זה מזה שכר:  
במנחה ביום טוב האחרון היו מתודין. כיצד היה הודוי. בערתי הקדש מן הבית (דברים כו, יג) זה מעשר שני ונטע רבעי. נתתיו ללוי זה מעשר לוי. וגם נתתיו זו תרומה ותרומת מעשר. לגר ליתום ולאלמנה. זה מעשר עני הלקט והשכחה והפאה אף על פי שאינן מעכבין את הודוי. מן הבית זו חלה:  
ככל מצותך אשר צויתני. הא אם הקדים מעשר שני לראשון אינו יכול להתודות. לא עברתי ממצותך לא הפרשתי ממין על שאינו מינו. ולא מן התלוש על המחובר. ולא מן המחובר על התלוש. ולא מן החדש על הישן. ולא מן הישן על החדש. ולא שכחתי לא שכחתי מלברכך ומלהזכיר שמך עליו:  
לא אכלתי באוני ממנו. הא אם אכלו באנינה אינו יכול להתודות. ולא בערתי ממנו בטמא. הא אם הפרישו בטומאה אינו יכול להתודות. ולא נתתי ממנו למת. לא לקחתי ממנו ארון ותכריכים למת. ולא נתתיו לאוננים אחרים. שמעתי בקול ה' אלהי. הבאתיו לבית הבחירה. עשיתי ככל אשר צויתני. שמחתי ושמחתי בו:  
השקיפה ממעון קדשך מן השמים. עשינו מה שגזרת עלינו אף אתה עשה מה שהבטחתנו. השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל בבנים ובבנות ואת האדמה אשר נתתה לנו בטל ובמטר. ובולדות בהמה. כאשר נשבעת לאבותינו ארץ זבת חלב ודבש. כדי שתתן טעם בפירות:  
מכאן אמרו ישראל וממזרים מתודים אבל לא גרים. ולא עבדים משוחררים. שאין להם חלק בארץ. ר' מאיר אומר אף לא כהנים ולוים שלא נטלו חלק בארץ. ר' יוסי אומר יש להם ערי מגרש:  
יוחנן כהן גדול העביר הודיות המעשר. אף הוא בטל את המעוררים ואת הנוקפים. ועד ימיו היה פטיש מכה בירושלים. ובימיו אין אדם צריך לשאול על הדמאי: