txt/Halakhah/Rishonim/Seder Troyes/Hebrew/merged.txt

Seder Troyes
סדר טרוייש
merged
https://www.sefaria.org/Seder_Troyes
This file contains merged sections from the following text versions:
-Frankfurt am Main, 1905
-https://www.nli.org.il/en/books/NNL_ALEPH002006280/NLI

סדר טרוייש

הקדמה

השם יהיה לי לעזרה בהחילי לכתוב מנהגים וסדרים ישרים מיוסד הרב רבינו מנחם שליח ציבור מעיר הקדש טרוייש, ובו תמצא קצת דברי הרב ר' נתן אשר יסד חיבור נאה הנקרא מחכים, והמה כתובים בהגהות מכתיבה דקה.
זאת תורת האדם השם על לבו העובר לפני בוראו ללומדו איך יעבדנהו ע"פ מנהג הישר של טרוייש ק"ק, וראוי להעתיק ספר זה לכל שליח צבור, פן ידמה לאיש רק ובור, ויחשב כגולם, וכחלום חולם, בעבודת הצור ב"ה, והנה הר"ר מנחם ש"צ מטרוייש יסדו להורות הפתאים עבודת הבורא יתברך למען לא (יהגו) [ישגו] בעומדם לפני אדון העולם ב"ה, כי אין מעמידין לפני המלך אלא מי שיודע בטכסיסי מלכות. והנה כתב הרב בראשית דבריו וז"ל:
נדרשתי לאשר שאלוני דברים הרב' על מנהגי טרוייש בימי וימ' אבי ז"ל שר התעודה הר' ר' יוסף ב"ר יהודה ואשיב על הודאי ועל הספק ממנהגים חלוקים על כל דבר ודבר הנשאל וברוב דברי' אל יחדל פשע עכ"ל. ואני תלמידו יהודה בר' אליעזר אמרתי בלבי כל דבריו ותשובותיו ואמרי פיו הישרים ונכחים ולקבצם לאגודה אחת כל הסדר ולא אכלם בהלכות עבודה, והנה חלקתים לי' פרקים. פרק א' פסוקי דזמרה; ב' קדיש, ג' תחינות, והוא רחום, אל ארך אפים, למנצח; ד' קריאת התורה; ה' הפטרות, ו' יהי רצון, יקום פורקן; ז' שיר מזמור, פיטום הקטורת, במה מדליקין, אין כאלהינו, ויתן לך; ח' צדקתך, ויהי נועם; ט' ימים הנוראים, בכלל ר"ה וי"ה, וי' ימי תשובה, י' יו"ט, בכלל שלש רגלים, וכל הנלוים עמהם, חנוכה, ופורים, ופרשיות, שבת הגדול, ט' באב, ויום הנישואין.
כתב הרב ר' נתן ז"ל אין לאיש לרדת לפני התיבה ואפ' באקראי בעלמ' עד שיביא ב' שערות ויגדלו כדי לכוף ראשם לעיקרן וקודם לכן לא מיקרי איש ואנן איש בעינן, שני' מדוע באתי ואין איש [ישעיה נ' ב'], והטעם לפי שאינו מחוייב במצות וכיון שאינו מחוייב אינו מוציא אחרים ידי חובתו ולהיות ש"צ עד שיתמלא זקנו התחתון, וה"ה דבעינון גידול ב' שערות לכל דבר שהוא להוציא אחרי ידי חובתן כגון ברכת המזון קדיש ושאר ברכות כולן, אבל להשלים מנין י' [ולזימון די' משלים בלא שערות ולזימון עשרה] עושין אותו צניף מכי יודע למי מברכין, סוגי' דעלמ' (כך) [כר'] הוא. ובירוש' דברכות אומ' דכ"ש ב"ג דליכא הזכרת השם, ושמעתי שיש בירו' ס"ת וקטן עושין אותו צניף לעשרה ומתוך כך אינרו שקטן וחומש בידו ונשלים לעשרה ולא יאות עבדין, דחדא דס"ת עדיף מחומם, ועוד מדלא קאמ' קטן וס"ת עושין צניף וקאמ' עושין [אותו] צניפא מכלל דכל חד וחד באפי' נפשיה קאמ' דעושין אותו צניף ואי לתפלה אטו ס"ת גברא הוא. וצריך לאוקוימי' כדי להעמיד על האמ' דס"ת עושין אותו צניף לעשרה לענין עיבור השנה כדאיתא [בפרקי ר' אליעזר: בשלשה מעברין]. ר' אליעזר אומר בעשרה, ואם נתמעטו מעשה מני' ס"ת לפניהם ועושי עגול, וקטן לענין ברכת המזון כדאמ' בבראש' רבה:
יש קטן וס"ת עושין אותו צניף ל"י, אך משמ' שם דדוקא לזימון קאמ' אבל לתפלה ולק"ש עד שיביא ב' שערות וההיא דר' אסי בר תחליפא דאמ' זמנין אכלי' עם תחליפא אבא ולא זימנ' עד דאיתנו ב' שערות היינו לתפלה אבל לצטרף לא בעי ב' שערות כדאמר בבראשית רבה:
יש קטן ועושין אותו צניף לי' הוי אומ' לברכת המזון אבל לק"ש ולתפלה אין עושין אותו צניף עד שיביא ב' שערות ומדקמ' ליה צניף משמ' דאפ' להצטרף בתפלה בעינן עשרה אך סוגיא דעלמא לא כן עבדי. עכ"ל מחכים.





Siman 1

<b>פרק א', פסוקי דזמרה:</b>
מזמור לתודה נהגו שלא לאמרה בימי פסח, לפי שאין מקריבין תודה בהן בזמן שבית המקדש קיים מפני החמץ שבה, גם לא בערב פסח שלא למעט זמן אכילתו שהוא לילה ויום, והקשו לי אנשים להניחו מטעם זה ערב י"ה, ונר' דל"ד דהתם בפסח אין לו זמן אכילה אלא עד ד' שעות מדרבנן ועד חצות מדאורייתא, אבל גבי י"ה יש לו זמן אכילה כל היום כולו והקדשים עיקר מצות' ביום, ובשם הר"ר אליעזר מפלאגי שמעתי כי ראוי להאמר גם בשבת מרוב שבח שבו, ופתרון מזמור לתודה לשון הודאה הוא וע"ש הקרבן הוא נאמר, ואמנם שמעתי כי יש בו מ' תיבות כנגד מ' לחמי תודה מלבד ב' תיבות הראשונות שאינם מן המנין. (מזמור לתודה) שמעה ה' צדק הקשיבה רנתי [מזמ' י"ז] אותו מזמור ליום הכסא בפסוקי דזמרא אחר סיום לדוד בשנותו וגו', כי בספר תילים תפלה למשה ויהי נועם סמוכי' יחד, הלכך אין להפסיק באותו מזמור, וכן לדוד משכיל [מזמ' ל"ב] ביום כפור אחר סיום הלל הגדול לפני רננו צדיקים כי כה סדרם בספר תילים. ויהי נועם:
י"א שאין אומ' אותו בשבת ראשון שאין בו ומעשה ידינו וגו' אמנם מנהגינו להזכירו.
<b>מנהג מזמור שיר ליום השבת:</b>
מורי אבי ז"ל היה אומר פסוק זה גם בי"ט ונ"ט לדבריו כי י"ט נקרא שבת בכמה מקומות, שבת שבתון הוא (ויקרא כ"ג), וגם כי המזמור אינו מזכיר משבת יותר ופתרונו כי גם ביום השבת טוב להודות אף כי יום עונג הוא כמו שאנו אומר' ואני תפלתי במנחה בשבת שאין אנו כשותי יין (כדאמ' בברכות שאמ' דוד איני כשאר מלאכים) ופסוק דלעי' מצי' כתיב ישיחו בי יושבי שער ונגינות שותי שכר (תהלים ס"ט), ויש מדלגין פסוק ראשון ואומ' מן טוב להודות ואילך, וראייה קצת יש לדבריהם שיש במדרש:
אדם הראשון כיון שנכנס שבת אומ' מזמור שיר ליום השבת ומצינו באגד' שהשבת עצמו אומר כך כמו ששמעתי, ומ"מ נרא' דאין להקפיד לאומרו אעפ"י שנ' ליום השבת מ"ד אתהילה לדוד וכיוצא בהן. והאומ' מזמור שיר טוב להודות ומדלג ליום השבת אינו אל' טועה, ועל פי המדרש שהבאתי ראוי לומ' ביוצר של שבת, ויום השביעי משבח ואומר כלומר הוא עצמו ואח"כ יפארו לו כל יצוריו לאל אשר שבת, ותפארת עטה ליום המנוחה.

Siman 2

קדיש נתקן לעולם אחר פסוקי דזמרה בתפל' שחרית, אחר תהלה בתפלת המנחה, בין במנחת תמיד בין במנחת תענית, אחר תהלה וסדר קדושה במנחת שבת ויו"ט ובנעילה, ויום כפור אחר קריאת התורה על כן הנהיג מו' אבי ז"ל שלא לעכב התפלה אחר קריאת התורה של מנחת שבת ושל מנחת תענית כי כמו שאין מפסיקין לפני קדיש של אחר קריאת התורה בשחרית כך אין אנו מפסיקין לפני קדיש של מנחות הללו, כי גם הוא היה ראוי להאמר תיכף אחר קריאת התורה, אין מאחרי' אותו כדי להתחיל בו תפלת המנחה לפי שאין שם בנתיים, אבל בשחרית אומ' קדיש תיכף אחר קריאת התורה ואחריו תהלה ואחריו קדיש הראוי, כלומ' לפני מוסף שבת ויו"ט ור"ח:
<b>קדיש עד דאמירן, ובשאר ימים אחר תהלה וסדר קדושה:</b>
קדיש עם תתקבל. ויש מנהגים חלוקים ביום שמחת התורה בקדיש שאחר קריאת התורה, יש אומ' אותו אחר חתן תורה לפי שהוא סיום התורה, והעיקר לאומרו אחר חתן בראשית לפני המפטיר כמו בשאר יו"ט ומוסב הוא לכל הקריאות שבאותו יום בין לסיום התורה בין להתחילתם, וזהו להמנהג שהמפטיר קור' חובת היום, אבל למנהג שהמסיים קורא חובת היום ליכא כלל. קדיש עם תתקבל:
לעולם כשיש מוסף אומ' תתקבל בקדיש שלפני התורה כי לשון תתקבל צלותהון מוסף לי"ח, וכשאין מוסף אומר קדיש עד דאמירן לפני קריאת התורה ולאחריה קודם תהלה, ולפני תהלה ביום שקורין בתורה, ודוחין תתקבל עד אחר סדר קדושה, ועל כן בפורים [לפני מגלת אסתר] ובט' באב לפני מגלת איכה וסדר קדוש' אומר קדיש עד דאמירן, ולאחריהם בתתקבל, ומאחר להנהיג סדר שאר הימים, ואם ירצה לומר קדיש בתתקבל לפניהם, ולאחריהם בלא תתקבל. ומאחר שביארתי כי תתקבל גומרת תפלת י"ח אין אומ' תתקבל לא בקדיש לנער ולא בקדיש אחר שיר השירים רות וקהלת ולא לאחר צדוק הדין ולא לאחר דרשה ולא בשום מקום רק אחר י"ח, אבל לאחר סליחות שהם כמו תפלת י"ח אומ' תתקבל, ויש שאין אומ' אחריה תתקבל דלא חשיבו להו כתפלת י"ח, אבל לפני הסליחות אין אומ' תתקבל לכ"ע וגם לא קדיש אם לא התחיל פסוקים, כי קדיש לעולם אחר פסוקים נתקן כאשר פיר'. זמן קדיש אב ואם שהיא במקום קדיש לנער אין אומ' אותו בחנוכה בפורים ומוצאי י"ה ולא בחה"מ מפני זלזול מצות י"ט, אך כי יש מדרש שאומ' שהנשמות אינן שובתי' רק בר"ח ובשבת. ונהגו בהרבה מקומות לאומרו י"א חדשים ולהניח חדש אחד לכבוד המת דלא לאחזוקי לרשיעא כי משפט רשעים לגיהנם י"ב חדשים, ואמנם שלח לי רבי פרץ זצ"ל תשובה מכתב ידו שהיה פוסק לאומרו י"ב חדשים לבנה וח' ימים אשר שנת החמה יתירה על שנ' הלבנה ומניחים ג' ימים לכבוד המת דלא לאחזוקי רשיעא, כי משפט רשעים לגיהנם י"ב חדשי חמה וכן מוכח בפ' רש"י בפרשת נח, כי המבול התחיל' בי"ז לחדש השני ויבשה הארץ בט' לחדש השני ואין חילוק בין פשוט' למעוברת לענין קדיש אב ואם.

Siman 3

<b>תחינות, והוא רחום, אל ארך אפים, למנצח:</b>
<sup class="footnote-marker">*</sup><i class="footnote">וה"ר נתן כתב ומוסיפין עליה' ערב פסח ומחרת הפסח ואין אומ' בו למנצח דערב רגל כרגל וצפרא דרגלא כרגלא. עכ"ל מחכים. ועוד כתב הר"ר נתן דאין אומר' תחינות מר"ח סיון עד ה' ימים אחר עצרת משום דכתי' אסרו חג, הוסיפו על החג כדי אסירת קרבן שהוא ז' ימי' וערבו ומחרתו אי' אומרי' למנצח כדפרי' לעיל. עכ"ל מחכים.</i>  מר"ח ניסן עד ר"ח אייר, ומר"ח סיון עד שבועות, ומי"ה עד ר"ח מרחשון, וערבי רגלים בשחרית, בכל אלו אין אומ' תחינות, והוא רחום.<sup class="footnote-marker">*</sup><i class="footnote">אין צבור אומ' תחינות ובקשות ביום ברית מילה לפי שאין תחינות באים אל' מתוך צרה ובמצות מילה כתיב שם אנכי על אמרתך, ואיזהו אמירה שנאמר' לאברהם ששקולה כנגד כל אמרות שבתורה הוי אומ' ברית מילה בר"ית בגמטר' תרי"ג עם המצוה עצמו וזה הטעם שאין אנו נופלי' על פנינו בשבתות ובי"ט ובר"ח שהם ימי משתה ושמחה. עכ"ל הג"ה.</i> ערב ר"ה וי"ה פלוגתא בתחינות ורובא דעלמא וגם בטרוייש נהגו של' לאמרו להנהיגם כשאר י"ט כי חשובים כרגלים. ליל ט' באב ובשחרית שלו אין אומ' תחינות, והוא רחום, משום דכתיב גם כי אזעק ואשוע סתום תפלתי (איכה ג' ה') ומה"ט דסתום תפלתי אי' אומ' תתקבל בט' באב. ומנהגינו לומ' תחינות בערבי חנוכה ופורים ובימים שלאחריהם ובל"ג בעומר ובט"ו בשבט שהוא ר"ה לאילנות ובכ"ח בשבט שכלו בו הרוגי ביתר גזירות המ' אף כי עשאוהו ראשונים, חדש הוא ולא פשט, ובט"ו בשבט מנהג אשכנז ונהרא נהרא כפשטי. ובכל אלה אומר' בהם למנצח, אבל יום מחרת הרגלים מפני אסרו חג ואחרי י"ה לפי שהיה י"ה ראוי להיות ב' ימים לולי מפני טורח ציבור וט"ו באב דאית בתענית [דף כ"ו ע"ב] לא היו ימים טובים בישראל כט"ו (בשבט) [באב] וביום הכפורים אין אומרים למנצח, אבל מחרת ר"ה אומ' למנצח ותחינות. ביום ברית מילה אין אומרים תחינות בשחרית דיום שמחה הוא דכתיב בה שש אנכי על אמרתך, ואפי' שהשמחה במעונו היה לן לבריכי אי לא משום דאיכא צערא לינוקא, אך אומרים למנצח דכתיב ביה יענך ה' ביום צרה וצרה לינוקא איכא ועוד שיש בה ט' פסוקים כנגד ט' חדשי עיבור לאשה ופסוק ראשון אינו מן המנין, אבל לילה שלפני ברית מילה ולילה שלאחריה אומ' בו תחינות. יום קידושין בשחר אומ' בה תחינות דשח' לא יקדש, אבל ערב שכבר קדש אין אומ' בו תחינות. [אין אומר' תחינות] בבית חתן, אך המתפללים בבית הכנסת יאמרו תחינות לעולם בעוד שלא בא החתן שם, אבל למחרת בשחר בבית הכנסת דהיינו ביום ב' או ביום ה' אין אומ' לא תחינות ולא למנצח דיום שמחה הוא אבל בערב אומר' תחינות שכבר עברה השמחה, והמתפלל בביתו או בבית הכנסת ביחיד משהלכו הצבור אינו מתבטל מתחינות מפני החתן והברית מפני שלא היה באותו מניין. ובכל אלה אומ' ארך אפי' אבל בשבת בי"ט וחנוכה ופורים אין אומ' בהם גם ארך אפים. שבת וי"ט ור"ח וחנוכה מפני מוסף או מפני הלל, פורים מפני קריאת המגלה, אבל בפורים שושן וכן י"ד וט"ו של אדר הראשון בעיבור או' בהם ארך אפים, ולא תחינות בכניסתם ולא למנצח, ובכל פעם שיתבטלו תחינות יבטלו והוא רחום.<sup class="footnote-marker">*</sup><i class="footnote">וכתב הר"רן אבל במנחת י"ד של אדר [ראשון] אין למנוע לומ' תחינות והכי מוכיח שיטת סוגית ההלכה פ"ק דמגלה עכ"ל מחכים.</i>

Siman 4

<b>קריאת התורה:</b>
ת"ר משה רבינו תקן להם לישראל שיהיו שואלים ודורשים בענינו של יום, בהלכות הפסח בפסח, בהלכות עצרת בעצרת, בהלכות החג בחג, הלכך קורין בכל המועדים בענינם, בימים הראשונים של סכות קורין בפר' מועדים מן שור או כשב או עז עד בני ישראל וקורין בחובת היום בחמשה עשר; יום ראשון של ח"ה כהן קורא וביום השני, לוי וביום השלישי, ישראל וביום הרביעי, כי שלישי לא היו להביא שאפילו בחול קורין ג' הלכך יקרא לפניו, אבל הרביעי שמוסף לכבוד מוסף ישוב על העקב ויקרא ביום השני וביום השלישי שהם העיקר של יום, וכן כולם בכל יום; וביום ז' שהוא שביעי של ערבה הוא הושענא רבה יתחיל כהן למעלה וביום החמישי, לוי וביום הששי, ישראל וביום השביעי, רביעי וביום הששי וביום השביעי שהוא ספק של יום. והטעם שאין לעשות כסדר שאר הימים ולקר' פרש' שמיני עצרת שאין נכון הדבר לקרות פר' י"ט גמור בח"ה אילו דברי רש"י אבל ריצב"א פיר' בתוספ' סוכה שראוי להנהיג להשוו' ז' של ערבה לשאר ימים ולעשות כולן כסדר הזה, יום א' כהן קורא וביום השני, לוי וביום השלישי, שלישי וביום השני, ורביעי וביום השלישי. וכן כולם זו שיטת סמ"ג, ופה בטרוייש נוהגי' כדברי ריצב"א, ועתה לא ישתנה הסדר בהו' רבה.
בשבת של חו"ה קורין ו' בראה אתה אומר עלי עד לא תבשל גדי, ומסיים ומפטיר בחובת היום בשני ספיקי היום, ומפטיר ביחזקאל ביום בא גוג. ובשמיני עצרת קורין מצות חוקים ובכור אפי' אם לא יארע בשבת, פי' פר' עשר תעשר שכלולין שם מצות ומעשרות ובכורות וחוקי שמיטה והענקת עבד ופתיחת יד לאביונים מפני שזמן אסיפה היא, וקורין בחובת היום ביו' שמיני עצרת עד סוף הסדר. בשמחת תורה קורין וזאת הברכה ומסיימין התורה וחוזרי' ומתחילין אותה שלא יקטרג השטן לומ' ישראל שמחים בשביל שסיימו התורה, וקורין חובת היום כדאתמול. בחנוכה. יום א' כהן קורא ביום כלות משה, לוי חצי נחשון, ישראל משלימו שהוא עיקר היום ויקרא בו חצי, [וביום השני] ישראל קורא נשיא של אחריו, וכן בכל יום זו שיטת סמ"ג וכן נוהגי' בטרוייש אבל במקום רבי נתנאל מקינון נהגו שאין הג' קורין רק בנשיא אחד, כהן לוי נשיא יום ביומו, והשלישי<sup class="footnote-marker">*</sup><i class="footnote">הגה' הרר"ן כתב ולא הפסיד השלישי כאדם הקורא בתורה וכן בכל יום השני יקרא בפרש' היום והשלישי יעבור ויקרא בפרשה שלאחריו וביום השמיני כהן ולוי בגמליאל וישראל עומד באבידון והולך וגומ' ומסיים כל הנשיאים וכל הסדר ומוסיף מן בהעלותך עד כן עשה את המנורה לסיים אותה על אודות החינוך ולמלאות עיסקי הנרות בשילהי חנוכה, והטע' שקור' בפר' בהעלותך מצא' כתוב לפי שבחנוכ' הנשיאים לא נמנה שבט לוי עמהם ונעצר בכעס א"ל הקב"ה אחריהם יתמנה בהעלותך את הנרות והן נרות של חנוכה שנקבע ע"י חשמונאי' שהיה משבט לו, ומה ראו לקרו' בחנו' בפר' חנ וכת המזרח, לפי שנגמר' מלאכת המשכן בכסליו כדאית' בתנחומ' אמר רב שמואל בר נחמני לג' חדשים נגמר' מלאכת המשכן תשרי ומרחשון כסליו, ובפסיקתא במדרש ותשלם כל המלאכה מאד עמקו מחשבות' א"ר חנינא בכ"ה בכסליו נגמר' מלאכת המשכן והיה מקופל והיו ישראל מתלוננים על משה לומ' לו למה לה הוקם מיד שמא דופי אירע בו והקב"ה היה מחשב לערב שמחת המשכן בחודש שנולד בו יצחק בא' בניסן והוקם ולא לגלג אדם עוד על משה, ומ"מ לא הפסיד כ"ה כסליו וזה ותשלם אמר הקב"ה עלי לשלם ומה שילם חנוכת בית חשמונאי. עכ"ל מחכים.</i> חוזר לאותו נשיא. ובר"ח קורין בתמידין בפנחס מן צו את בני ישראל עד יעשה ונסכו, ובר"ח טבת פותחין בתמידין מפני שתדיר קודם ואין צריך לדלג ואמרת אליהם מפני שיש מקום לרביעי בנשיא היום אבל בר"ח א' מדלגים מפני שהרביעי הבא להכר מוסף ר"ח יתחיל ובראשי חדשיכם, ואם חל ר"ח טבת בשבת, תדיר קודם וקורין ה' בענין היום, ששי ובראשי חדשיכם, ושביעי ומפט' קורין בחנוכה,<sup class="footnote-marker">*</sup><i class="footnote">וכתב הרר"ן דמפטיר בנירות זכריה בענין שקרא בו. ואם אירעו ב' שבתות בחנוכה שבת ראשונה מפטיר בנירות זכריה ושנייה בנירות שלמה ויעש חירום עכ"ל מחרים.</i>  זו שיטת סמג. ופה בטרוייש נהגו לקרות בתמידין בפרש' בפנחס מן צו את בני ישראל עד יעשה ונסכו גם כשחל ר"ח בשבת. בפורים קורין מן ויבא עמלק עד סוף הסדר. בפ' שקלים בס"ת השני קורין שביעי ומפטיר ראש הסדר תשא עד נפשתיכם. זכור בפר' זכור את אשר עשה עד סוף הסדר, פ' פר' אדומה שביעי ומפטיר קורין מריש חוקת עד תטמא עד הערב, בפ' החודש שביעי ומפטיר קורין בפר' החודש הזה לכם עד תאכלו מצות, ובכולהו פרשיות המפטיר אין לו לקרות ולהתחיל מן המקום שמתחיל השביעי ודיי לו לקרות ג' פסוקין, והכל כרצון החזון. ואם חל ר"ח ניסן בשבת אין קורין רק עד בהכותי את ארץ מצרים לפי שאז חל פסח בשבת' וצריך להוסיף על משכו מן והיה היום הזה לכם לזכרון כדי להרבות מקום לקוראים וב' פעמים בענין אחד למה קורין, זו שיטת סמ"ג, אמנם פה בטרוייש נהגו לקרות תמיד מן החדש עד משכו אף כשחל פסח בשבת לפי שיש מקום לז' בפרשת משכו. בפסח:
יום א' מן משכו עד מארץ מצרים לצבאותם. יום ב' מן שור או כשב או עז עד אל בני ישראל. יום ג' מן קדש לי כל בכור עד סוף הסדר. יום ד' אם כסף תלוה עד בחלב אמו. יום ה' מן פסל לך לוחות עד בחלב אמו. יום ו' מן מדבר סני עד לאזרח הארץ. יום ז' מן ויהי בשלח עד כי אני ה' רופאך, יום ה' מן כל הבכור עד סוף הסדר, וסימנא משך תורא, קדש בכספא, פסול במדברא. וקורין בחובת היום בב' ימים הראשונים בפר' פנחס בחדש הראשון, ומכאן ואילך קורין מן והקרבתם עד לא תעשו בין בח"ה בין בב' ימים האחרונים, ואם חל פסח ביום ה' קורין בשבת שהוא יום ג' ראה אתה אומר אלי שיש בכללם פסול לך וביום א' קדש, ביום ב' אם כסף, ביום ג' במדבר סני, ואם חל פסח בשבת מוספי' בשבת ראשונה על משכו מן והיה היום הזה לכם, ובשבת שנייה מוסיפי' על כל הבכור מעשר תעשר זו שיטת סמ"ג. גם פה בטרוייש נהגו כן כי אין מקום לז' בפר' כל הבכור. בט' באב כי תוליד בנים עד כל הימים. בכל תענית צבור קורא מן ויחל ע"פ מסכת סופרים זו שיטת סמ"ג,
ושמעתי כי בהרבה מקומות נוהגים לקראות בתענית ציבור כשחל ביום ב' או ביום ה' הפר' הקבועה לאותו יום לשבוע, ובכמה מקומות תקנת עזרא שתיקן לקרו' בתורה בב' או בה', ואמנם פה בטרוייש לא נהגו כן, ומ"מ כשהוא קצת י"ט כגון ברית מילה או יום נישואים איננו מקפיד להנהיג המנהג הראשון. בר"ה:
ביום א' קורין ויי פקד את שרה עד ימים רבים. יום ב' והאלהים נסה את אברהם עד סוף הסדר:
וקורין בשניהם בחובת היום פר' ובחדש השביעי, ואם חל ר"ה בשבת מוסיפין מן ויסע זו שיטת סמ"ג, ואמנם פה בטרוייש נהגו שלא להוסיף לפי שיש מקום לשבעה בפר' ויי פקד את שרה. ביום הכפורים קורין בשחרית מן אחרי מות עד כאשר צוה ה' את משה, חובת היום ובעשור לחודש, ואם חל בשבת מוסיפי' בפ' שוחטי חוץ עד ונשא עונו זו שיטת סמ"ג, ופה בטרוייש נהגו שלא להוסיף כלל על פר' אחרי מות לפי שיש בה מקום לשבעה. הנה נשלם סדר פרשיות מכל השנה ע"פ סמ"ג.
ואך במקומות מועי' נחלקו בני טרוייש ואיש איש על דגלו חונה בתוך המחנה. כתוב בסמ"ג יום שמעמיד' ב' ס"ת קורין ז' בראשון ואומ' קדיש, ומפטיר קור' בחובת היום בכמה מקומות, ובצרפת ז' שקורא בחובת היום ואח"כ יאמר קדיש והמפטיר חוזר וקורא ממה שקרא שביעי עכ"ל. (כתוב בספר אור זרוע דצריך ליזהר שלא יהיו מטפחות של ס"ת ושל נביאים וכתובים או של שאר ספרי' שעטנז מפני שפעמים אוחזים בד בשבת סביב ידיו בימי הקור כדאית' בפ' בתר' דכלאים מטפחות הספרים אין בהם משום כלאים ור' אליעזר אוסר ובירו' פסק כר' אליעזר דאוסר. ובטרוייש עיר הקדש יצאה מכלל מנהג צרפת כמנהג זה מאשר שאל השואל אם מכסי' ס"ת אחר הקריא' כשמחזירי' אותו לפני התיבה השבתי לו כי מורי אבי היה מקפיד בדבר אך היה אוחז בידיו המפה ונוטלו שמא יאחזינו ערום, וכל העם היה רואים את הס"ת כי מנהג הוא להראותו לעם, וכן היו עושים ביום שמחת תורה בהקהל להראות לעם גם הכת' וראו כי כל אנשים ונשים רוצים לראותו גם עתה מוציאין מעט מן הכתב לחוץ.

Siman 5

<b>הפטרות:</b>
מנהגינו כשחל ר"ח בשבת להפטיר השמים כסאי גם כשהיא בשבת ולמחרתו אף על פי ששיטת הפסוק אינו כן לפי שכתי' ביהונתן ויהי בחדש השני שהיה ר"ח ב' ימים וכשחל ר"ח ביו' א' ולא ביום ז' אז מפטירין ביהונתן. בחנוכה מפטירי' רני ושמחי ובשנייה ויעש חירם מפני זכר המנורה שבה. ויקהל פקודי כשהם חלוקות מפטירין וישלח לויקהל, ויעש חירום לפקודי, וכשהם מחוברים מפטירין ויעש חירום דמיני' קא סליק, ומן תזריע ומצורע מנהג א"ו אבי זצ"ל להפטיר וארבעה אנשים לתזריע, ואיש בא למצורע, טהרת נעמן כנגד טהרת המצורע, כי וארבעה אנשי' לא שייכי כלל למצורע ואף כי ברוב חומשים נרמזו להיפך לא הנחתי מנהגו וכ"ש כשהן מחוברות דמינ' קא סליק. אחרי וקדושים מפטירי' הלא כבני כושיי' אתם לי בתמיי' וכי אתם כבני כושיי' והלא הוצאתי אתכם מתחת ידי האומות והבדלתי אתכם מהם, לבחוקותי עוזי ומעוזי. לעולם הפטרות של כל השנה מעניין היום אך מן שבתות לפני ט' באב עד סוכות מפטירין לפי העת ולא לענין היום, תלתא דפורענותא מתחילות משבת פר' פנחס וכשמטות ומסעי מחוברות יחד, וכשנפרדות ואז בפר' פנחס מפטירין ויד ד' אל אליהו שכתי' בה קנאתי מעין פרש' פנחס בקנאו את קנאתי.
והסימן דש"ח נו"ע אר"ק שד"ש דברי ירמיהו, שמעו, חזון, נחמו, ותאמר ציון, עניה סוערה, אנכי אנכי הוא מנחמכם, רני עקרה, קומי אורי. ומסימן של שד"ש נחלקו רבי' נסים ור"ת כי רבי' נסים מפרש ש' של שד"ש שובה, לפי שהוא שבת של ר"ה ודרשו ושוש אשיש לב' שבתות של אחר ר"ה. וכשאין שבת בין י"ה לסכות שוש אשיש בטילה; אבל ר"ת מפרש שין של שד"ש שוש אשיש שלפני ר"ה לאסמוכי נחמתא לנחמתא ותרתי דבטיבותא יחד אחר דר"ה דרשו בשבת שבין ר"ה לי"ה ושובה בשבת שבין יום כפורים לסוכות כי יפה תשובה קודם גמר דין ולאחר גמר דין, גם מפני החג הסכות שנקר' ר"ה שנ' ולקחתם לכם ביום הראשון שהוא ר"ה למים הפטר' שובה נכונה לפנ', וכשאין שבת בין י"כ לסוכות אז דרשו מקויימת בצום גדליה, ושובה בשבת שלפני יו"כ, ואין טעם נכון להפטיר שובה לפני ר"ה מפני שכתי' בו תקעו בחדש שופר בכסא ליום חגנו כי אין תרועה זו על ר"ה רק על קיבוץ גליות ונהגו העם כר"ת ע"ה. בט' באב מפטירים אסוף אסיפם בניגון דרשו ולא בניגון חזון ישעיה, ובדרשו ראיתי מהוגנים שלא היה משנים נגינה משא' הפטרות רק שהיו מקצרים בה. ושמחת תורה מפטיר ויעמד שלמה דמינא קא סליק ורבי' פרץ היה מנהיג מתחלה לומ' ג' פסוקי' מן ויהי אחרי מות משה. וכן אם אירע שוש אשיש שהיא הפטר' חתן או "כסאי" או "יהונתן" בימי שבתות של חנוכה ופרשיו' או בימי דש"ח נו"ע אר"ק שד"ש על פי התקנה לפנ' כל אחת מאלה מפטירי' ג' פסוקים מן שוש אשיש או מן כסאי או יהונתן, אך בפר' החדש אין צריך להפטיר לא מן כסאי ולא מן יהונתן כי חדש נזכר בהפטר' היום.
ושוב שמעתי כי כתו' בסדורים אחרים וז"ל כי מקלע ר"ח אלול בשבת מפטיר בכסאי ואז יצרפו עניה סוערה עם רני עקרה בשבת כי תצא. והפט' שוש אשיש לפני כסאי ויהונתן ולפניה הפטרות מן חנוכה ופרשיו' וניחמות עכ"ל. והדברים האלה נכונים בעיני ויש בהם טעם וממש, הרי סדר הפטרות מבואר יפה בדברים שיש ספק וגמגום, ואת הנותרות לא אטרח להזכיר כי ידועות הן וסדורות ברוב החומשים.

Siman 6

<b>יהי רצון, יקום פורקן:</b>
כלל הגדול מפי אבי מורי זצ"ל:
לא נתקנו יהי רצון ויקום פורקן אלא במקום שאין קרבן מוסף לכפר, ועל כן בר"ח, בי"ט, ובחול המועד שהמוספין לכפר אין אומר' לא יהי רצון ולא יקום פורקן, אבל בשבת שבמוסף הוא עולה ולא באה לכפר אומ' יקום פורקן בשחרית ויהי רצון במנחה, וגם כשחל בו י"ט לא פלוג רבנן ואומ' אותם, וכן בשני בחמישי חנוכה ופורים תענית צבור שחרית אומ' בהם יהי רצון שאין בה קרבן מוסף; אבל בכל תענית צבור בערבית, ובט' באב גם בשחרית, במנחה יום כפור שיש בהם הפטרות בעוד שאוחזים את התורה אין אומ' בהם יהי רצון, שנתקן לומ' בשעת גלילת התורה, ובימים שאין בהם הפטרות גם לא יהי רצון כמו ר"ח וח"ה אומ' בהן תהלה בשעת גלילת התורה במקום יהי רצון, וי"א בהם תהלה בעמידה כמו בשני ובחמישי.

Siman 7

<b>שיר מזמור, פטום הקטורת, במה מדליקין, אין כאלהינו, ויתן לך:</b>
שיר מזמור אין אומר' בכל יום שיש בו מוסף ועל כן אומ' אותו בפורים שאין בו מוסף גם כדי להזכיר מחיית עמלק וכן בחנוכה ובשאר ימים שאין בהם מוסף. אף אין אומ' בהם תחינות ולא למנצח. ובארץ האי נוהגים לומר בחנוכה מזמור שיר חנוכת הבית במקום שיר מזמור. וטועים העולים בכלל אחר שאומ' במקום הלל ומוסף אין אומר שיר מזמור והכלל אינו כן, כי הלל למה נזכר בכל מקום שיש מוסף יש הלל, משום שבת, ור"ה וי"הכפור שיש בהם מוסף בלא הלל ולא הזכיר הלל דאם כן לפי כולם אומ' בהם שיר מזמור כיון שאין בהם הלל ומוסף אל' ע"כ הכלל הלל או מוסף והשת' הלל נזכר בגלל חנוכה ומוסף בגלל שבת ויו"ט ללמד שאין אומ' שיר מזמור וג"כ היה אומ' ר' אליעזר מפלאגי אבל פה בטרוייש נהגו לאומרו בחנוכה. פטום הקטרת אומ' אותו בכל יום שהיה יום שעבר ראוי לפטם הקטרת בזמן המקדש, הלכך במוצ' שבת ויו"ט אין אומר' שלא פטמו בו את הקטרת גם בערב ט' באב אין אומרים אותו בזמן המקדש היה קיים שלא נחרב עד יום המחרת לערב כמו ששנינו לעת ערב התיצו בו את האור וגם מפני שנקר' מועד שנ' קרא עלי מועד (איכה א' ט"ו). אבל במוצאי ט' באב אומר' אותו כי באותה שעה ראוי לפטם אם יבנה בית המקדש במהרה בימינו דקלישה לי' אבילות שהרי יושבים על האצטבאות, וגם בח"ה. אומ' אותו כי אינו אסור במלאכה דאוריית' והיה ראוי לפטם הקטר' ביום שעבר, וכ"ש חנוכה ופורים, אבל בערבי שבתות וי"ט אף כי ביום שעבר היה ראוי לפט' אין אומ' אותו כי שעה אינה ראויה כי כבר קבלו עליהם שבת. במה מדליקין אומ' אותו גם כשחל י"ט ביום ששי וגם בליל יום כפור. אין כאלהינו אומ' אותו במוסף בין בשבת בין בי"ט גם בהושענא רבא, אבל אין אומ' אותו בחול המועד גם לא במוסף יום כפור כשחל בימי חול שממתינים לאומרו עד אחר מעריב, וכשחל בשבת אומר' אותו למוסף כדינו ולאחר מעריב אומ' ויתן לך כשאר מוצאי שבתות. ויתן לך נתקן למוצאי שבת לכניסת יום השבוע מפני פסוקי נחמות שבו, וכשי"ט גמור פסח או עצרת או סכות או שמחת תורה נכנס למחרתו ביום א' אז יתבטל, כי י"ט של שמחה אז נכנס ואין צריך לפסוקי נחמות, וכן כשחל ט' באב למחרתו ביום א' יתבטל מפני פסוקי נחמות שבו שאין ראויין להזכיר ביום אבל גדול כזה, אך לא יתבטל מפני ח"ה וחנוכה ופורים ור"ח שחלים למחרתו ביום א' ולא מפני מוצאי יום כפור שחל להיות בשבת כי כל אלה אינם ימים טובים ידועים לענין ביטול כל מוצאי, גם מפני מוצאי יו"ט לא יתבטל כי ימי החול נכנסין וצריך לפסוקי נחמות וברכות.

Siman 8

צדקתך, ויהי נועם:
ידוע הוא כי צדקתך מתוקן לצידוק הדין מפני נשמות, ושמעתי כלל מפי חזני פרפיניין כל מקום שיש שוש אין אומ' צו"צ, כלומ' כל יום שיש בו ולמחרתו שמחה כגון ימים שאין אומ' בהם תחינות ויש בהם י"ט כמו פסח או עצרת או ר"ח או חנוכה או פורים אין אומ' צו"ץ צדקתך וצדקתך צדקתך, כי אין נכון להזכיר דבר שהוא קבוע זכר לצידוק הדין בעת שמחה, אבל שבת וחל למחרתו ט' באב אומ' בו צדקתך אף כי ט' באב הוא מימים שאין אומ' בו תחינות לפי שיום אבל הוא, ואם ברית שחל בשבת או יום נישואים שחלו להיות ביום א' אינן קרויין שמחה לבטל צדקתך לפי שבימי החול אומ' בהם תחינות לערב, אך יום נישואין שחל בשבת אי' אומ' צדקתך אף כי בימי החול אז אין אומ' תחינות לערב, לפי שאומ' אשר ברא בסעודה שלישית והרי יש כאן שמחה וגם שמחה אחרת לבוא במוצאי שבת שמזמרין לפני חתן וכלה ומשמחין אותו, ואותה השמחה קורין צימנ"א בל"ז, ואין מבטלין צדקתך בשבתות של ר"ח ניסן אף כי אין אומ' בהם תחינות כי כל מה שביארתי אינה אלא משום שמחה וי"ט והרי אין בהם י"ט, גם לא יתבטל צדקתך משום ט"ו באב לפי שאינו י"ט מפורסם לכל. הרי לך ע"פ הכלל שאין אומ' צדקתך בשבת שחל ר"ח למחרתו, וי"א אומ' בו טעם אחר, שהנשמות שובתות בר"ח והאומ' כן תמה' כשחל ר"ח ביום ז' ולא ביו' א' למה לא אומ' בו צדקתך הרי נכנסות הנשמות בדין ביום א', ולפי הכלל ניחא; ועוד י"א בו טעם אחר לפי שיש בהלל לשון צידוק הדין חנון ה' וצדיק וגו'; וי"א שהנשמות מתנחמות על שאינן שובתות למחרת ביום א' שכתוב והיה מידי חדש בחדשו וגו' ומאותו ר"ח שחל להיות בשבת אין להם ויתרון מנוחה והקב"ה י"ת וי"ת מתנ' להם שישבתו גם למחרת. ופה בטרוייש נהגו ע"פ הכלל כמו שכתבתי, ונהוג העולם לאומרו אם לא שקראו הלל בו ביום או למחרתו אם לא שחל פורים למחרתו והכל כמנהג המדינה. ויהי נועם:
כלל כל זמן שיש י"ט בשבוע הבא' דאסור במלאכה דאוריית' כגון ג' רגלים וימי' הנוראים בין בתחילת השבוע בין באמצע בין בסוף אין אומ' ויהי נועם במוצאי שבת שלפניו כי ו' של ומעשה ידינו רמז שיהא כל ששת ימי השבוע הבא בלי איסור מלאכה דאורייתא, אבל מפני חנוכה ופורים וט' באב ויום המחר' דרגלי' וכיוצא בהם לא יתבטל, גם לא מפני ר"ח שלא אסור במלאכה רק לנשים מדרבנן לפי שלא פרקו נזמיהן בעגל כמו שכתב בתשב"ץ, אבל בט' באב יתבטל לפי שנאמר על בניין המקדש לא יאמר על חורבנו, גם מטע' שמניחי' בו ויתן לך שהם פסוקי ברכות ונחמות, וי"א בו ויהי נועם בלחש. וכאשר יתבטל ויהי נועם יתבטל גם סדר קדושה, ואז אומ' קדיש שלם בתתקבל אחר י"ח ואחריו ויתן לך קדיש לנער מלבד ט' באב שאין אומ' בו גם ויתן לך כמו שפי' למעלה.

Siman 9

ימים הנוראים בכללן ר"ה וי"ה ועשרת ימי תשובה; אעתיק סדר סליחות לבד וסדר קרובוץ ותפלות לבד. מנהג הוא ברוב מקומות כשחל ר"ה ביום ה' או ביום ו' עומדים לסליחות טרם יאיר היום ממוצאי שבת שלפניו, וכשחל ר"ה ביום ב' או ביום ג' עומדים לסליחות ממוצאי שבת שלפני פניו וכן בכל יום עד מוצאי יום הכפו' חוץ מב' ימים הכסא ושבתות. בבא אדם אל אהל מועד יתחיל שומע תפלה וגו' (תהלים ס"ה ג'), יבא כל בשר להשתחוות לפניך ה' (ישעיה ס"ו כ"ג), לפניך ה' וגו' וכאן ראוי לומר הי"ג השתחויות שכתב דוד בספר תהלים כנגד י"ג פרצות שנעשו בחיל, והנה לפניך ע"פ הסדר שהם בספר תהלים ואני ברוב חסדך אבוא ביתך אשתחוה וגו' (תהלים ה' ח'), זכרו וישובו אל ה' כל אפסי ארץ וישתחוו לפניך כל משפחות וגו', אכלו וישתחוו לך כל דשני ארץ לפניו יכרעו כל יורדי עפר וגו' (שם כ"ב כ"ח, ל'), הבו לה' כבוד שמו והשתחוו וגו' (שם כ"ט ב'), כל הארץ ישתחוה לך ויזמרו לך זמרו שמך סלה (שם ס"ו ד'), כל גוים אשר עשית יבאו וישתחוו וגו' (שם פ"ו ט'), בואו נשתחוו ונכרעה ונברכה לפני וגו', השתחוו לה' בהדרת קודש חילו וגו' (שם צ"ו ט'), יבושו כל עובדי פסל המתהללים באלילים השתחוו לה' כל הארץ, רוממו ה' ד' והשתחוו להר קדשו וגו' (שם צ"ט), נבואה למשכנותיו ונשתחוה וגו' (שם קל"ב ז'), אשתחוה אל היכל קדשך וגו' (שם קל"ה ב'), נשלמו י"ג ההשתחויות וראוים הן לומר בכל יום אחר ג' פסוקים ראשוני וגם אותו שתיקן פסוקי שומע תפלה כתב י"ג פסוקין כנגדן ומנה בהשתחויות שומע תפלה לפי שכתוב בו יבואו, גם כן מנה יבא כל בשר להשתחות לפני ה' והוא סוף פסוק והיה מידי חדש בחדשו, גם מנה לפניך יי אלהינו ואינו פסוק בלי מקום, גם מנה בואו שעריו בתודה וגו' (תהלים ק' ד'), לכו נרננה וגו' נבא בגבורות (שם ע"א ט"ז) אין בהם פסוקי השתחויות ישרות יותר משבעה ושמונה. לאחר שהשלים הי"ג השתחויות אומ' לכו נרננה וגו' בואו שעריו וגו' נודה, נבא בגבורות, נקדמה, נהללה, ותיטב ליי, כי גדול אתה, כי אל גדול, כי גדול הש' וכו' וי"ב פסוקי'. ולעולם אחר סליחה ופזמון אומ' אל מלך יושב וגו' ולפניהם אומ' הטה אלהי אזנך וגו' ואלהינו ואלהי אבותינו, וזה הסדר נכון:
מתחיל פתיחה ואחריה פזמון, סליחה ופזמון ועת לקצר ועת להאריך, לכל הפחות אומרים י"ג מדות. והמרב' בפזמוני' הרי זה משובח, כי הלשון צח מאד מר' יהודה מקשטיליא או מאבן עזרא או מן משה, ובסליחות ובפזמוני' היה עיקר, ובחרוזות גבירול, ובאהבות קשטל"י, ובאופנים אבן עזרא; לאחר שהאריך כרצונו יאמר תוכחה ואח"כ עקדה לפני הזכרונות - לשון נופל על הלשון זכור ברית אברהם ועקדת יצחק וגו' - ואחרי הזכרונות חטאנו צורינו, וידוי ג"פ, קדיש בלא תתקבל.
<b>פתיחות:</b>
ה' אלהי צבאות יושב הכרובים ראויה לאומרה בכל יום, איך אפתח מנהג לאומרו בין כסא לעשור, נורא בעליונים לליל כפורים, אני ברוב חסדך גם היא ראויה בפתיחה, בלבב בר פזמון הוא ופתיחה לשחרית יום כפור, ואחר כל פתיחה יאמר כי על רחמיך, אל ארך אפים וכל הסדר. תוכחות:
יצרי ראשית צרי, אל בית המלך, שני חיי, יצו האל אויל המתעה, אנקת אסיר, שוכני בתי חומר, יחידה עקיבך, מנויה וגמורה, הנשמה לך, הן יצורי פיתני, יצרי מאד הריעת, אין מלה בלשוני, אל היכל צבא רומה, יעזוב רשע נתיבתו, להודות באתי.
<b>עקידות:</b>
אמונים בני מאמינים, אהבת עזוז ותוקף חבה, ה' אורי וישעי, תומת צורים, אם אפס רובע הקן, אברם הוא אברהם, אז בהר המור, אל הר המוריה, שמך נורא הרביעית קדש, את הברית לנעילה. זכרונות:
אבדנו אשמתנו, אדון רב העליליה, וי"א אדוני האדונים יה איום, במקום זכרונות; חטאנו:
אודה על פשעי, אז קשתי וחרבי, אשמו' אליך עוזו יסוד ר"ת ז"ל; יושב בגבהי, אלה אזכרה, אבותי ברבת ריבם, אלהים ממכון שבתך, ליום כפור:
אביע כתם עוני, אותך אדרוש. לליל כפור:
(אבל זרענו) ראוי לומר בכל יום בוידוי אבל אנחנו חטאנו. סליחות ופזמונים לילה:
ישן אל תרדם, יומם עינינו תלויות, עבד לילו, חרדתי ופחדתי, באשמורת הבקר. פזמוני יום לפני זכרונות:
באשמורת הבוקר, חוקר הכל וסוקר, שחר קמתי להודות, שחר קמתי וגם נכלמתי בניגון אנקת אסיר, שופט כל הארץ, גם אלה נכונים לשחרית יום הכפור, ראש אשמור אקרא, אין מי יקרא בצדק י"א אותה לפני ר"ה לפי שיש בה שוקדים היום בצום, הורית דרך תשובה, את ה' בהמצאו, אשתחוה אל היכל קדשך ראויות בן כסא לעשור. לעולם ערב י"ה מנהג לקצר בסליחות ופזמונים ואין אומ' רק הי"ג מדות עם תוכחה ועקידה זכרונות וחטאנו, ורגילות הוא לומ' אלה אזכרה, וידוי פעם אחת, ולאחריו מיד משיח צדקך וידלגו אשמנו, תנוח צרות עד סוף העניות, וטרם יאמר קדיש ישבו החזון והקהל ואומ' החזון מחי ומסי עד גמירה בשביה וחוזר החזון ואמ' מרן דבשמיא עד דלא נהדר ריקם מקדמך ואומ' יחד תפלה תקח עד לפני תיכנס מדת הרחמים, מכניסי רחמים, משמיעי תפלה, מכניסי דמעה, הזכירו עד למשל ולשנינה, מהר ענינו עד משיח צדקך ועמך, מתרצה ברחמי' מתרצה בתפלה, שומר ישראל, שומר גוי קדוש, שומר גוי אחד, אבינו מלכנו חננו וכו' עד והושיענו קדיש שלם. לליל כפור אומ' בית יעקב. לכו נרננה, בואו שעריו, נודה, נבוא בגבורות, נקדמה, נהללה, ותיטב ליי, לך ה' הגדולה, דרשו ה' ועוזו, התהללו בשם קדשו, לא בחסד, דלתיך דפקנו, מלפניך וכל ג' אלה אינם פסוקי', שומע תפלה, יבא כל בשר לפניך, הי"ג השתחויות, וחוז' לומ' הפסוקים בשלא אמר כי גדול אתה, כי אל גדול, גדול ה' והולך וגו' הפסוקים, לך ה' הצדקה ולא יאמר לא בחסד דפקנו דלתיך, מלפניך, כי כבר אמרם, אלהינו בושנו ונכלמנו, (אלהינו ואלהי אבותינו) פתיחה נורא בעליונים, ויאמר מן הפסוקים כרצונו ובאיזה מקום שירצה ופזמון יוצר עם אביון. סליחה:
אתה חלקי, בליל כפור ועשור, דרכך אלהינו, ויכליל בו מקצת הי"ג מדות אם ירצה אל כפים נשא, ללכת אל בית הנאהב' פזמון שכתוב בו בערב היא באה ובבקר היא שבה וחתום בו אברם, פזמון אחר מקשטליין:
משתחוים להדרת קדש ומוסיפים להתחיל ישראל משתחוים לקיים חתימת יהודה, אחר גמר הי"ג מדות יפסוק ישראל אב לרחם, יצוה אל חסדו ואם ירצה יאמר אדון דין אם ידוקדק, ואם עת לקצר יאמ' תוכחה האל או שוכני בתי חומר. עקידה:
אהבת עוז' או אם אפס רובע הקן. זכרונות:
אשמתינו או אבינו חטאנו, אותך אדרוש וידוי וגומר תפלתו. תקנתי לליל כפור סליחות ופזמונים הראוים, אבל לתפלת י"ה שחרית מוסף מנחה ונעילה הכל תלוי ברצון החזון. ואמנם אזכיר את הראויות ליום לפי העת, הי"ג מדות יאמר מאחד או' ב' או מג' או מד' סליחות אם ירצה לפי העת אם עת לקצר או עת להאריך. לשחרית בלבב בר לפתיחה, אני ברוב חסדך או איך אשא ראש, לשחרית גם למוסף שופט כל הארץ, שחר קמתי וגם נכלמתי בניגון אנקת אסיר, יה רום ותחת קונה, מכאן ואילך ראויות הן לכל תפלות כל שיש בה הזכרת תענית ויאמר תחרות רוג' דובר, יום כפורי' זה, אשר לו ים וחרבה, אפסו אשים יערב חין ערכנו אפס מזיח, יה איום; לזכרונות:
אשמתינו, אודה עלי פשעי. למוסף:
יוספים שרי קדש, אם יום שבת וכפור שתיהן לשבת וכפור' אשפוך שיחי, אל דביר קדשך, יערב מיעוט דמי. כתוב בסופה אשר עבר על פניו ויקרא, ואומ' אחריה אזכרה אלהים ואהמיה, כשהיא עת לקצר אדוני האדונים. לזכרונות:
אשמתינו; יושב בגבהי מרומים לחטאנו. למנחה פתיחה:
איככה אפצה פה, קראתי מצרה שיש בה אולי אכפרה פניו במנחה, תוכיחות, עקידות, זכרונות, אשמתינו, אבותי כרכת ריבם לחטאנו, וטרם יכלול י"ג מדות בב' סליחות או בג' או בד' הכל לפי העת. לנעילה רוב קביעות אחר היום, ירצה צום עמך, לך ה' צדקה תלבושת יום יום ידרשון, בנשף קדמתי, יושב משמים, ואם ירצה לקצר יכלול י"ג מדות בהיום יפנה תוכיחה:
אל היכל. עקידה:
את הברית שיש בה בתפלה רבועה, זכרונות:
אדון רב העלילה, חטאנו:
אלה אזכרה, ועת לקצר היא מפני חולים ויולדות תינוקות מניקות ועוברות מפני טורח ציבור, וכל אדם לא יהיה באוהל מועד אם אינו יודע ספר ורגיל ובקי לברר את הראויות לפי ידיעתו ולא לקבוע חובה לומ' אילו ולא אילו אם לא שהן קבעו לאותה תפלה.
<b>סדר קרובץ ותפלות לר"ה:</b>
<b>ליל ראשון למעריב:</b>
אמוני נבונים, ליל שני מלך אמיץ כח, וכשחל ר"ה בשבת יש מחליפין לפי שיש באמוני נבונים היו' תק' ונ' דאיצטריך כי אין אומ' בשבת רק ב' חרוזות ראשונות ואף כי אומ' בתקעם בירח איתנים אין לחוש כיון שאי' מזכי' תקיעה בהדיא על יום זה שהוא שבת כי תוקעים ביום ב' שהוא ירח איתנים, גם אין לחוש במה שאומ' הריעו לפני מלככם כי כמו כתוב במלך אמיץ כח:
בתקוע שופר אנוהו בחילה. יום ראשון בשחרית:
נשמת, קדיש וברכו בניגון י"ט וכן בליל כפור וביומו, כי ר"ה וי"ה חשובים כרגלים, אבל לא כ"כ בהרמת קול, מלך אזור גבורה, כבודו אהל, אומ' מיד והאופנים כי שהוא מדבר מעניינו של יום שיש בו ברעש גדול וכן בי"ה, ואין אומ' באילו הימים והחיות ישוררו אלא בימים שהאופנים לשירה כאופני הרגלים וכיוצא בהם. פותחים שערים, ארעד ואפחד, את חיל, אל נע תעיר ותריע, אדרת ממלכה, וי"א עוד אחנן, שמדבר מיום הדין, אעפ"י שחוזרי' ואומ' אותו למוסף, שאין לו דוגמ' יום שני אם לא שיאמרו שבתי וראתי ואינו נכון, אם אשר בצדק ואין לו דוגמ' בשאר תפלות, הסכת וי"א הסכת קודם אם אשר בצדק, אאפיד, מלך עליון אל דר במרום, אדירי איומה, ואומ' החזן והקהל בכל חרוזה יי' מלך וגו', לאל עורך דין, מלך במשפט, אחד קדוש שמדבר בקדושה יותר מאד מאד, כי מקדישך, האוחז, התכן, ובכן תן פחדך, ויאתיו, א"מ אם אינו שבת, ואח"כ נועלין השערים, קדיש שלם. מזכירין בברכות של אחר הפטרה כי אתה אלהים אמת ואם שבת מזכיר שבת, ותוקעין ל' קולות, ואח"כ אומ' אשרי העם יודעי תרועה, אשרי יושבי, תהלה. למוסף:
פותחים השערים אסתפף, אופז, אומץ אדירי כל חפץ, ישובון עמך לבצרון, אלהי צורי איחדו, מ"ע אמיץ כח, אוירי ערץ, את' בקרבנו, ונתנה תוקף, והחיות אשר הנה מרובעות, לכסא וכל הסדר רק שלא הרגילו העם לומ' התיכן ואמנם מו' אבי זצ"ל היה אומרה כי דינו גם למוסף כי עקרו נתקן ע"ש קרבן מוסף של ר"ה שכתוב ועשיתם וכל שאר הקרבנות כתוב בהן והקרבתם מפני שהקב"ה מתקן בריותיו ליום הדין וזהו שכתב בהתיכון הבוראם בריאה חדשה ולולי טורח ציבור היה מו' אבי מרגילו גם למוסף. תקיעות:
אנסיכה מלכי, אשא דעי, וכשר"ה ביום ה' יש שמחליפין ואומ' ביום ראשון אהללה, אפחד, אנוסה, שלא להאריך ליום המחרת מפני ע"ש, וכן כשר"ה בשבת אומ' ביום ראשון אהללה, אפחד, אנוסה, שאין בהם שופר. ומזכירים במוסף ושני שעירים לכפר של ר"ה ושל ר"ח ואומ' היום תאמצינו, תברכנו, תגדלנו, תדרשנו לטובה, תכתבנו בספר חיים טובים, תשמע שועת', כהיום הזה וכו'. יום שני בשחרית:
מלך אמון מאמריך, שומרי מצות וכו', זכור דורשיך וכו' ברחמים תייקר וכו' וכן כולם כל אחד ואחד לבדו כי הם כסדר מלכיות זכרונות ושופרות, ולא ביחד כמו שמו מפארים, כבודו אהל והאופנים ואין אומ' והחיות, פותחים השערים אתיתי לחננך, אמרתך צרופה, אדר והוד, כי ה' שופטינו, כי דין בג' שעות ראשונות והוא מרבי בנימין. אתן לפועלי צדק, מ"ע אמיץ המנושא, כל שנאני שחק והוא מרבי שמעון הגדול שיסד היוצר, לאל עורך דין, אשר מי יעשה, אחד קדוש וכל הסדר כדאתמול. למוסף פותחים השערים ויאמ' איככה אוכל וי"א איככה בראשון ואומ' ואסתופף בשני ואין רגילות כן, אגן הסהר מרבי בנימין, איתני תרשישים או אלפי שאננים, אבירי ארץ, אתה בקרבינו, אכן אתה אל מסתתר וי"א גם במוסף יום זה ונתנה תוקף, והחיות אשר הנה וגו' וכל הסדר כדאתמול, תקיעתות אהללה אלהי, אפחד, אנוסה. ומן הזכרת צום גדליה מצאתי בשם הר"ר יהודה ז"ל וז"ל היה קשה לי מפני מה אין מזכירין צום גדליה שהוא בחדש השביעי כמו שמזכירים צום הרביעי וצום החמישי וצום העשירי, לסוף נ"ל מפני יום כפור שאינן מניחים להזכיר צום גדליה, ועוד ט"א טוב שלא יטעו העם כשישמעו צום הרביעי ויסברו זיהו צום כפור ונפיק חורב' מיניה, מ"ר יהודה עכ"ל. ואמנם מורי אבי היה מזכירו גם מנהג ק"ק טרוייש להזכירו גם בשבת, אך שאין מזכירים חדש תשרי כשאר החדשים, ואולי הטעם לפי שהוא מכוסה כמו שנ' בכסא ליום חגינו, וכן התעניות של י' ימי התשובה. המתענה ב' ימים ר"ה מתענה גם בשבת של י' ימי התשובה להשלים הי' ימים כסדר, אבל בשבת שלפני ר"ה אין מנה' טוב להתענות, ובערב ר"ה יש מדרש לקבעו חובה, ויש שאין מתענין משום ובחוקתיהם לא תלכו, אבל בע"ש מתענין למאן דמצי לכוף נפשיה ולפעמים חובה הוא להשלים עשרת ימים.
ערב י"ה מתפללין תפלת המנחה לפני אכילה שלא ישתכר ומתודים בלחש אחר עושה השלום וידוי זוטא אתה יודע וכו' על חטא וכו' על חטאים וכו' סקילה שריפה וכו', אך ש"צ מתפלל כסדר שאר ימי התשובה ולא יתודה שלא תקנו וידוי לחזון אלא תוך תפלה, א"מ אם לא שחל יום כפור בשבת, וילך לעשות סעודתו, וצריך להפסיק מבעוד יום כדי להוסיף מחול על הקודש. ליל כפור קודם ירד החזן לפני התיבה ראוי לכל ש"צ להתיר כל מכשלות ושגיונות מכל חרמות של ציבור כי אין התרה על המדיר גם לא כל החרם שבין אדם לחבירו וכן היה נוהג מורי אבי ז"ל, ואומרים ג"פ כל נדרי,<sup class="footnote-marker">*</sup><i class="footnote">וכת' הרר"ן פעם ראשונה בלחש כאדם שבא ליכנס להיכל לבקש פרס מאת המלך לזכר אותו ומדבר בחשאי דרך המאויים, ופעם שנית יגביה קולו מעט יותר מפעם הראשונה וכן בפעם ג' יגביה קולו יותר כדרך הרגיל מאד להיות לפני המלך ולבו גס בו בהקרבתו. אלא וטרם לכן יתעטף בטליתו בלא ברכה גם כת' וז"ל בכל נדרי כו' ודאיסרנא על נפשנא מיום כפורים שעבר עד יום כפורים הבא עלינו לטוב' כולהון דאיחרטנ' כו' ורבי אזריאל וכל זרעו ומהר"מ נ"ע היו מחזיקים סדר זה עיקר ופליג לר"ת שהיה מגיה מיום כפורים זה עד י"ה הבע"ל.</i> (ודאסרנו על נפשנא לבסוף, ואין אומר דנדרנא כי הלשון ארוך על נפשנא כולהון דאיחרטנא בהון<sup class="footnote-marker">*</sup><i class="footnote">ולר"ת קש' לפירש מהו דאיחרטנו בהון ועוד למה היינו אומ' אותו ג"פ ועוד מהו ונסלח, ואומ' שר"ת היה דוחה קצת מהם, ומהר"ם נ"ע גער באחד שירד לפני התיבה וחפץ לומ' הסדר מר"ת. ועוד כתב המחכים טוב ויפה שאותו ש"צ אם יש בידו שום ספק שבועה ונדר שיתירו לו ג' אנשים קודם רדתו לפני התיבה ויהיה זכאי דלאו כל כמינו להתיר נדרו כדאמ' כל הנדרים אדם מיפר חוץ משל עצמו וזהו סדר הקדמוני' גם לומ' מיום כפורים שעבר כו' כדפ"ר ולכך או ג"פ כמו מותר לך שאומ' ג"פ. עכ"ל המחכים, הגה"ה.</i> יהון כלהון שרן כו' כר"ת) לא נדרי עד לא שבועות והקהל עונין בקול רם ג' פעמ' ונסלח לכל עדת וכן החזון ואין אומ' ככתוב, וכל נדרי נתקן על פי' התלמוד ששנינו בפרק ד' נדרים... [קצת שורות נמחקו] ואומר החזן בקול רם שהחינו כי זמן ראוי להאמר ככל הימים. טובים, והנה הוא נתקן על הכוס כשאר י"ט דאיכא בירכתא אחריתא על כסא. ואין פותחים השערים כלל עד שיגיע לבית יעקב לכו ונלכה וגו'. ברכו ומעריב בניגון י"ט אך לא באורך, ובק"ש אומ' כל הקהל ברוך שם כבוד מלכותו בקול רם<sup class="footnote-marker">*</sup><i class="footnote">הגהה:</i>
כדאית במדרש כשעלה משה רבינו למרום וראה שיר מלאכי השרת א"ל הקב"ה בחר באיזה שתרצה ובחר בשכמל"ו א"ל הקב"ה אל תאמרוהו בקול רם פן תנגפו אבל ביום כפורים שכל ישראל עומדים באימה וביראה מאימת הדין ואינם באין לשמוע שירים ונגונים אז תאמרוהו והיינו דיסד הפייט ליום אחד בשנה שת קריאתו, עכ"ל הג"ה. וכן למחרתו, אמת ואמונה ופרוס ואם שבת הוא יאמ' ושמרו בני ישראל, ומתפללים יחידים בלחש זכרנו, ובכן תן פחדך, אתה בחרתנו, יעלה ויבא, ואם שבת הוא מזכיר יום השבת הזה ויום הכפורים בשניהם, וגו' תפלתו אלהינו מחל לעונותינו, וכו' וקדשנו, רצה ומודים וכו' עד עושה השלום, ומתודים וידוי זוטא ווידוי רבה, אלהי עד שלא נוצרתי, ואח"כ פותח החזון בקול רם ויכלו אם שבת הוא ומגן אבות, אלהי' ואלהי אבותינו רצה נא במנוחתנו וחותם מקדש השבת ולא יזכיר כאן יום כפור<sup class="footnote-marker">*</sup><i class="footnote">אע"ג דבנעילה אינה באה אלא משום י"ה מזכירים שבת היינו טעם דיום שבת חיי' בד' תפלות ויש לנו להזכיר בכולו שבת ויה"כ אבל ברכה מעין שבע ליכה [חיובא] דמשום סכנה איתקון כדי להמתין בעלי מלאכה הלכך לא מזכירים בה י"ה. ע"כ המחכים. הגה"ה.</i> כי אילמלי שבת אין ש"ץ יורד לפני התיבה ערבית, ואח"כ פותח שערים ויאמר חזון שומע תפלה עדיך כל בשר יבאו שכבר בנו אלא עדיו ואומ' סליחות ופזמונים ע"פ הסדר הכתוב לעיל, וידוי זוטא עד אתה יודע, אתה מבין, יהי רצון, וידוי רבה עד התורה הזאת, ועל כלם, ומאהבתך, ואם שבת אינו צריך להזכיר בו שבת, ודוד עבדך עד סוף העניות, קדיש שלם ועל' קדיש לנער, ואם הוא שבת יאמר במה מדליקין וקדיש לנער. תפלת שחרית:
נשמת, קדיש וברכו בניגון יו"ט אך לא באורך כ"כ ואין אומ' אחר האופן והחיות אלא והאופנים, ואין פותחים השערים עד שיתחיל החזון התפלה בקול רם וכן בכל התפלות, ואומ' קרובץ כפי סדר רוב המחזורים ולא אטרח לסדרם, אך אין אומ' רוממו הכתובים בקצת המחזורים. וכן ולך תעלה קדושה, נקדישך, האוחז, התיכן, האימן, ולפני הרהטים ראוי לומ' וכן מי לא יראוך מלך הגוים וגו' אבל באמצע אין אומ' ובכן מי לא, ובכן מי לא יראוך, וכן כולם ואו' מן הרהטים כרצונו וכו', וטוב למהר בקרובוץ ורהיטים בשחרית כדי להתחיל תפלת מוסף בשעת קודם ז' שעות ומחצה שהוא שעת תפלת המנחה ויצטרך להתפלל תפלת מנחה קודם תפלת מוסף, וגם כי צורך להאריך להזכיר ש"צ נוחי נפש קודם מוסף. והארכן יעריך בסליחות ופזמונים שיש בהם צחות לשון, וכן תן פחדך עד לפני ה' תטהרו, ומתחיל אל ארך אפים וכו' פסוקי דרחמים סליחות ופזמונים וראוי' לאמ' י"ג מדות, תוכחה, עקידה, זכרונות, חטאנו כמבואר לעיל בסדר סליחות ופזמונים, וידוי זוטא, אתה מבין ככל הסדר הכתוב בסדר ליל כפור, אך תיכף אחר ודוד עבדך אומ' וקדשנו ואם שבת הוא מזכיר, רצה ומודים וברכת כהנים ושים שלום וכו' אבינו מלכנו<sup class="footnote-marker">*</sup><i class="footnote">אבל אם הוא שבת אין אומ' אבינו מלכנו והטעם שר' עקיבא אומ' תחלה בתענית ציבור ואין גוזרין תענית צבור בשבת עכ"ל מחכים.</i> אם אינו שבת, ואח"כ נועלין השער', קדיש שלם. סדר ס"ת כמבואר לעיל בפר' רביעי, ומזכיר' נוחי נפש, ויש שאין אומ' בברכת המפטיר כי אתה וכו' גם לא מלך מוחל וסולח כי מה טיבה של מחילה וסליחה אצל נביא ואמנם רגילתנו להזכר הכל כשאר החתימות שבר"ה ויו"ה, ואם הוא שבת מזכירו, וגם אומר יקום פורקן, תהלה, יהללו ומחזיר ס"ת למקומו.
<b>תפלת מוסף:</b>
קדיש קצר, תפלה בלחש זכרנו, מגן, ומחיה, ובכן, ובכן, אתה בחרתנו, מפני חטאינו, אלה' מחול לעונותינו רצה ומודים, וכו' ופותחים השערים. ברוך אתה, מסוד, ארעד ואפחד ובסוף אומ' חזקני ואמצני פן אישן המות, שושן עמק, וכל סדר הקרובוץ המסודרים ברוב מחזורים, אל ברוב עצות וכו' לבתר כי מקדישך, האוחז, ומן הרהיטים במקום שהניח בו ליוצר, אתה בחרתנו, ומפני חטאינו עד כהלכתן, עלינו לשבח, היה עם פיפיות, אוחילה, אתן תהלה אתה כוננת וכל הסדר עד ששון ושמחה, ימצאו, ומיד אשרי עין ראתה כל אלה עד עינוי נפש תהא כפרתנו, ואומ' מיד אל ארך אפים אתה ואומ' סליחות ופזמונים הראויות ליום וכרצונו י"ג מדות ואין אומ' קודם לכן שנת שנת וכל אותה מליצה כי אותה ברכה אינה בתלמוד, גם לא תנוח צרות ולא אמרנו נגזרנו, וי"א קודם לכן מחל לעונותינו עד תטהרו מיד אחר ועינוי נפש תהי כפרתנו ואז אומר אל ארך אפים, לקיים הסדר לאמר עלינו לשבח לכהלכתן ולהתחיל לומ' סליחות לתטהרו כמו ביוצר ובמנחה אבל לנעילה אומ' עלינו לשבח לתטהרו כי אין לו בה מקום; אחר סליחות ופזמונים כרצונו, ועל פי הסדר המבואר לעיל, זכרונות, חטאנו, מחה פשעינו, וידוי זוטא אתה מבין, וידוי רבא, סקילה שרפה, דוד עבדך, ומאהבתך וקדשנו, רצה ומודים, וברכת כהנים, שים שלום, היום תאמצנו וכו' בספר חיים וכו' עושה השלום ונועלין השערים, קדיש שלם, ואומ' כאן אין כאלהינו וקדיש לנער אם הוא שבת כאשר יתבאר. ס"ת כסדר הכתוב לעיל ולהפסיק בין מוסף למנחה הפטרת יונה, ואומ' בברכות שאחריה על התורה ועל העבודה להזכיר בה יום הכפורים מה שאין כן בשאר מנחות בתענית שאין אומר' רק מגן דוד, גם מזכיר בה שבת אם חל יום הכפורים כי יום הוא שנתחייב בה' תפלת גם מזכיר בה כי אתה מלך מוחל וסולח כמו שפי בתפלת שחרית. תפלת מנחה:
קדיש קצר גם הוא בגלל קריאת התורה כמו שמפור' למעלה בסדר קרי', תפלה בלחש כמו בשחרית ופותח החזון השערים ומתחיל בקול רם התפלה ואין רגילות לומ' מסוד אם לא דיש שהות שאז אומ' איתן היכר אמונתך, אל נא מלך טוב וסלח, אפאר למלכי, מיכאל מימין מהלל, כי רכובו בערבות, נקדישך, אחר קדוש, כי מקדישך, האוחז אחד או שני' מן הרהיטים והכל לפי העת, ובכן תן פחדך, ויאתיו אתה בחרתנו, יעלה ויבא, מחל לעונותינו עד תטהרו, אל ארך אפים סליחות ופזמונים הראויות לתפלה כסדר המבואר לעיל, י"ג מדות יכליל בשתים או בג' סליחות אם ירצה והכל לפי העת, זכרונות, חטאנו, וידוי וכל הסדר כולו כבשחרית, רצה ומודים אבל לא ברכת כהנים, אבינו מלכנו אם אינו שבת, ואח"כ נועלין השערים, קדיש שלם. נעילה:
תהלה,<sup class="footnote-marker">*</sup><i class="footnote">וכתב הרר"ן שיש לומר' תהלה כדי להפסיק בין תפל' המנחה לתפל' הנעילה שבעלילה זה אתה פותח נעילה, אבל להתחיל תפלת מנחה אין צריך עלילה לפתוח בה דכשאוחז ס"ת בידו ודאי זהו כמו הפלגה יותר למוסף והוי הפלגת מוסף למנחה, עכ"ל מחכים. וכתוב הרר"ן טעם לפי שאנו מתפללי' אותם בעוד יום גדול ובכל יומא איתא שיכרות ובההיא שעתה וגזר' הא כר' יוסי דאמר נעילה יש בה נשיאות כפים וטעמ' כדמפ' אבל בשאר תעניות של צבור דמצלין מנחה סמוך לשקיעת החמה כנעילה דמיא ואית בה נשיאות כפים עכ"ל המחכים. הג"ה.</i> ובא לציון להפסיק בין מנחה לנעילה שלא לומ' שני קדשים סמוכים יחד ואחד סדר קדושה קדיש קצר והוא בא בגלל סדר תהלה וקדושה כמו שפי למעלה בסדר קדיש, תפל' בלחש כמו במנחה אך במקום כתיבה יאמר חתימה בין בתחילה בין בסוף, וידוי זוטא, אתה יודע עד הוא סלחן,<sup class="footnote-marker">*</sup><i class="footnote">והרר"ן כתב בשם הר"ר שמעי' בסדר י"ה כי אחר שאו' יחיד אתה נותן עד השיבו וחיו אומ' כי אתה סלחן לישראל עד בא"י האל הסולחן, אלהי עד שלא נוצרתי וכו' ונהי דש"ץ חותם מקדש ישראל וי"ה היינו משום דאומ' באמצע אבל יחיד האומר אחר תפלה חותם בה בוידוי האל הסולחן מגו דגמר וידוי הוא דהא ר' מאיר הוא דאומ' בנעילה מתפלל שבע ומתודה וחותם וידוי ולא פליגי רבנן עליה אלמ' בא לחתום בוידוי יתחום דק"ל תפילת ערבית רשות ומצלינן ליה כי חובה חתימת וידוי לא גרעא הכא בין למר בין למר. עכ"ל הג"ה.</i> וחוזר ש"צ ופותח השערים ואומר אבות וגבורות בלא קרובץ, אמנם אם יש שהות יאמר אהבתי מעון ביתך אל נא, כתר, וי"א והחיות בוערות לנעילה או קדושה דמוסף, כי מקדיש', האוחז וגו' כל הרהיטים, ובכן תן, ויאתיו, אתה בחרתנו, יעלה ויבא, מחל לעונותינו עד תטהרו, עלינו לשבח, היה עם פיפיות, אוחילה, היום יפנה ויכלול בו י"ג מדות אם אין לו פנאי להאריך, ואם עת לו להאריך יאמר סליחות ופזמונים הקבועים לנעילה ותוכחה ועקידה כמבואר לעיל בסדר הפתיחות, ואם עת לקצר הוא מפני חולי או מפני עוברות ומיניקות יאמ' זכרונות, חטאנו, וידוי זוטא עד אתה יודע, אתה נותן במקום אתה מבין וגו' עד וסלחן, מאהבתך, ודוד עבדך, וקדשנו ובחתימה יזכור שבת אם הוא שבת כי יום הוא שנתחייב בה' תפלות, וגומר כל הסדר רצה ומודים וברכת כהנים, שים שלום, היום תאמצינו וכו' היום תחתמינו וכו' היום תשמע שועתינו, בספר חיים טובים נזכר ונחתם וכו' וחותם ונחתם לעושה השלום, ונועל השערים, קדיש שלם בתתקבל, ופה בטרוייש נוהגים כדברי סמ"ג וכן כתוב בו וז"ל ממ"ו רבי יהודה בר יצחק קבלתי שאחר שהשלים תפלת נעילה אומ' קדיש ואח"כ שמע ישראל פעם אחת ומיד תוקעים שנ' עלה אלהים בתרועה ה' בקול שופר (תהלים מ"ז ו') עכ"ל. ונר' כי ה' הוא האלהים הוא מיום הדין של אותו כפור ודינו היה לפני קדיש כמו בהו"ש רבה שאומ' אותו לפני קדיש שהוא מן יום הדין המים שהוא סימן לסילוק שכינה וראוי לסומכם יחד ע"ש הפסוק עלה אלהים בתרועה וגומ', ואף כי כתב רבי פרץ בסמ"ק כי טוב לתקוע קודם אולי לא דקדק כ"ב בסמ"ג כמו שהוא רגיל לכתוב וע"ז בסמ"ג, וגם ראיתי ושמעתי שהיה מניח לעשות בכל עיר ועיר כמנהגם כו' אבל בכל ק"ק שבצרפת נהגו [חסר שורה אחת] וכתוב בסמ"ג וז"ל נהגו לתקוע קשר"ק במוצאי יה"כ ואין זה זכר ליובל שאם כן לא הי' עושים כן בכל שנה אבל בזמן היובל, ועוד בי"ה עצמו היה דינו וחכמה הוא ואינו מלאכה אל' י"ל שניתקן משום דאמ' במדרש שבמוצאי י"ה ב"ק יוצאת ואומרת לך אכול בשמחה לחמיך וגם יסד הפייט אחר גמר מיצוי אכול דצוי ורצוי, ומפני שאין י"ט זה מפורסם עשו בו תקנה לפרסמו ולכן תוקעין קשר"ק תוקע ומריע ותוקע ואין צריך להמתין עד לאחר הבדלה בחונן הדעת לפי שחכמה הוא ואינו מלאכה, ואפי' בשבת אין אסור לתקוע אל' גזירה שמא ילך אצל בקי ויעבירנו ד' אמות בר"ה עכ"ל ועוד טע' שהרי השופר עומד הוא בבית הכנסת מר"ה וגם מר"ה למד לתקוע הלכך ליכא למיחש שמא יעבירנה. ומתחיל החזון לומ' והוא רחום וגו' ברכו, מעריב, כשאר תפלות של כל השנה ומבדיל בחונן הדעת, קדיש שלם, אין כאלהינו קדיש לנער, ואם חל י"ה בשבת אומ' עכשיו ויתן לך וקדיש לנער לפי שאז אמרו אין כאלהינו.<sup class="footnote-marker">*</sup><i class="footnote">ואחר כל זאת הולכים לאכול בשמחה לחמיהם כי כבר רצה ה' מעשיהם וקודם לכן יבדילו על הכוס בור' פ"ה, בור' מאורי האש המבדיל בין קודש כו', ואין מבדילין על אור שבשבת ולא על האור היוצא מן העצים ומן האבנים, אבל במוצאי שבת מברכין עליהם הואיל מתחלת בריית' היתה - וכתב הק' רבי נתנאל דמאי דקאמר אור ששבת ר"ל על הנרות שדלקו בבי' הכנסת בי"ה ואינם עשויים אל' לכבוד כ"א להתפלל ומשכימים ומעריבים כדי לעשות תוספת לי"ה הוא, עכ"ל ההג"ה.</i> הא לך סדר ימים הנוראים, מבואר בדברי ספק וגימגום, עוד על דברים היראים והידועים החשתי, ועליהם יד לפה שמתי כי כמה הם נזכרים ברוב המחזורים, ובפי כל הם שגורים, ופה אעשה, בגזירת אומר ועושה, שאר ימים טובים, כי הם עלי חביבים, וגם הם חקוקים, משפטים וחוקים.
ימים טובים בכללם ג' רגלים, וכל הנלוים עמהם, חנוכה ופורים, ופרשיות, שבת הגדול. תשעה באב, ויום הנישואים.

Siman 10

<b>שלש רגלים:</b>
אזכיר תחילה כי מנהגנו לומר אדיר אדירנו בכל ימים טובים, גם בשבת ר"ח ושבת נישואין ושבת דברות:
יתרו, ואתחנן, אבל לא בשבת בשלח והאזינו, וגם לא בשבת שמסיימין כל אחד מה' חומשי תורה. ואין אנו רגילים לומ' אלהיכם אני פצתי לפי שאין בו לשון צח כמו באדיר אדירנו וגם החיות בוערות הניחו לאמר' אבי זצ"ל לפי שאין בו לשון צח. והיום תאמצנו אין אומ' אותו בשבת ח"ה שאין כאן שום תוספת רק מפני שבת גם לא בפרשיות ושבת וחנוכה אל' בימים טובים גמורים בלבד. ועת לזמר ולשבח בפיוטים לרצות הקהל ולרצויו בכל יום שמזכירים בו קרובוץ מלבד ר"ה וי"ה, ובכל יום שאין בהם אופנים קבועים כגון בימי חג הסוכות ושמיני עצרת ושביעי של פסח ובפרשיות ובשבת הגדול ראוי לשורר בהם באופני שבת פעולת אבן עזרא וקשטיליין ושירים נאים.
<b>לפסח:</b>
לילה ראשונה הכל קבוע, ליל שימורים אותו אל חצה, תוספת אזכרה שנת עולמים. ליל שני ליל שימורים אור עולמו תוס' אור יום הנף. שחרית:
השני ימים הראשונים הכל קבוע. אור ישע, ואפיק רנן אופן וזולת, והטל ביום ראשון למוסף, ומניחים לומ' משיב הרוח ומוריד הגשם. וליום שני הקדושה אומ' אסירים אשר בכושר, גם לשבת ח"ה הכל קבוע, יוצר, אופן וזולת אוהביך והביך משרים וכל הסדר. בשביעי של פסח הכל מלאכת רבי שמעון הגדול, ויושע שושני פרח, אי פתרוס, אותותיך, בעל גמולות, אמרו לאלהים ואין אומרים אותו בו', הסדר אילי הצדק ידועים, ומנהג רוב העולם שאין אומר בו אופן ולא והחיות ישוררו מטעם מעשה ידי טובעים בים ואתם אומר' שירה לפני, אבל שמעתי מפי חכמי' וגם מו' אבי ז"ל היה מסכים עמהם שאין להניחם עתה בשביל כך דפשיט' דאין החיות מניחות עתה לשורר, וגם עתה באותו זמן לא נאמר כ"א למלאכי' ואיש כל הישר בעיניו יעשה הן להניחו הן לאומרו. ואומ' ביום זה שיר השירים על שם הפסוק תן חלק לשבעה וגם לשמונה (קהלת י"א) לשבעה שביעי של פסח שיר השירים, לשמיני שמיני עצרת של סוכת קהלת, וכן היו נוהגים בטרוייש מפי ר' אליעזר מפלאגי, ולא היו אומ' אותם בשבת של ח"ה, ד"א שיר השירים ראוי לומר ביום זה כדי לסמוך כל השירות שירת בשלח שירת דוד וידבר דוד שיר השירים. ומתרגמינן והוה כד שלח פרעה ואומ' בו אזיל משה ואזל לפסוק ואתה הרם את מטך קודם ואת טול ית חוטרך וראוי שם אזיל משה שהוא לשון ציווי דא ואזל משה לפסוק וי"א שהוא לשן עבר ואין זה נכון כי אין להפריד פסוקי ויסע ויבא ויט כ"כ זה מזה כי שם המפורש יוצא משלשתן, וראיתי קורין אותם לכבודם בקול רם בניגון באורך כמו הדברות, ארבע כיתין אומ' אותו לפסוק ה' איש מלחמה קודם שיתרגם ה' מרי נצחן, ימא וארעא אומ' אותו לפסוק נטית ימינך ותרגום המקר' בסוף המליצה, ארבע לילון אומ' אותו לפסוק ה' ימלוך לעולם ועד ותרגום המקר' בסוף המליצה. לשמיני של פסח ספק שביעי י"א אתה הראת שהוא קדמון מאד, והנכון לומר בפעולת ר' יוסף טוב עלם אנעים לקלס, גם ביום זה אין אופן קבוע, זולת:
אמנם פסו מעדני, את השם הנכבד והנורא, (כבראיתיו ניסים), ימין ה' רוממה, ויושע (מרום) איום אום אני חומה, ופה בטרוייש אינם רגילים לומר אימת נוראותיך. ובשני ימים האחרונים המערבים ידועים לכל, ויושע ה' אום למושעות ופסח אמונים שיר, וליל אחרון ויושע אדון איומה וכו' ויושע זכים הוד וגו'.
<b>ולעצרת:</b>
ליל ראשון אנכי אחת דבר וכו' ואז מראשון בדור וכו' שמדבר יותר ממתן תורה, לליל שני וירד אביר יעקב תו' יום הביכורים ומפני הקרבת ביכורים היה נר' לומרו בלילה ראשונה, אמנם אז מראשון מפר' הטב סדר מתן תורה ומתחיל אז מראשון שברא עולמו בחר לו סיני כדמפורש בהגדה, יום ראשון קבוע הכל, יוצר, אופן וזולת, אדון אימנני וכל הסדר, אורח חיים, ויקם עדות ביעקב, אלוף המסובל בהוד, ואומ' בו רות כי יום ראשון עיקר וכן מנהגינו, ס"ת כמבואר לעיל, אפילו כל נימי רשות לתרגום שיש בו תלת כל תלתאין ותרג' בירחא תליתאה, אציתו למימרי רשות לדברות ואין קפידא למנהג שהמסיים קור' חובת היום אם השליש' קורא הדברות או הרביעי המסיים אותה פרשה, וכן להמנהג שהמפטיר קורא חובת היום אין קפידא אם הרביעי קורא הדברות והחמיש' מסיים גמור. ליום שני מלאכת רבי יוסף טוב עלם, אות ומופת קדשת, אופן:
יריעו כל בני אלהים, זולת:
אור ישראל וקדושו, אמרותיו אמרות טהורות, שהופעת משחקים, יונת אלם התעוררי, וירד אביר לבאר. ומן האזהרות טוב לומר ביום ראשון אמת יהגה חכי לכבוד רבי אליהו הזקן וכל מצות מפורשות בו היטיב בפעולה נאה, ואמנם אזהרות ראשית קדמון יותר ושמעתי כי גם בו נרמזות כל המצות, וי"א אותו ביום ראשון ובשני אמת יהגה חכי מפני טורח ציבור שהאריכו בדברות ביום ראשון.
<b>לסוכות:</b>
לט' ימי החג אזכיר תחילה העיקר, ואבאר סדר ההושענות הקבועות לז' ימי החג דבר יום ביומו כאשר נהגו אבותינו ע"ה מקדם. בימים קדמונים היו רגילים לומ' בז' ימי החג ההושענות הקבועות עתה להושענא רבה אחת מהנה ליום אחת מהנה ליום ובהו' רבה היו חוזרי' ואומ' את' כולנה, ועכשיו בזמן הזה נהגו ליום הראשון למענך נערץ בסוד קדושי' רבה ברוך ומבורך שכתוב היום חמשה עשר פתחיך אסובבה, ליום שני אל נערץ ברוך אום מיוחדת, בימי ח"ה אומן בן שלש שני' וכו', אב בן שלש שני', איתן האזרחי אחת מהנה ליום, ואין מקודמת ומאוחרת בהם גם איתן הנזרק ראויה תחת אחת מהם, כהו' אילם בלוד, אב המון, פעם זו ופעם זו וחוזרת חלילה לכל ששת ימי החג. בשבת של ח"ה לעולם אום נצורה כבבת, כהו' טמון גומא חתי' בו טוב עלם, אנא יחיד נצור כבבת נרמז בה יוסף.
<b>בהושענא רבה אומ' ז' הושענות:</b>
אערוך שועי, אל למושעות, אדון המושיע, אדם ובהמה, אדמה מארר, אבן שתיה, תתננו, וכנגדן נתקנו ז' הושענ' אחרות שהם במקום ההושענות, אדון אנה אזון, תעינו כשה אובד, למען תמים טוב וסלח, אני אמרתי, תענה אמונים, אז כעיני עבדים ואחריהם קול מבשר וזהו תן חלק לשבעה וגם לשמונה, ואין אומ' לא אלים ולא אב המון כי אלה נתקנו במקומן ולא שנה איש סדר הושענות הללו, והנה אמת ונכון הוא כי יש סיבוב והוצאת ס"ת בקריאת הושענו' של ז' ימי החג, וזה הסדר הישר והנכון:
נהגו להוציא בכל יום ס"ת אחד ובהו' רבא כל ספר תורה שבארון הקודש, וכתוב שיש זקינים רגילים לשאת אותן לכבוד התורה, ומנהג אבותינו תורה היא, וזהו המנהג הישר שלנו ואם נהגו אנשים בזה מנהגים אחרים אין לפוסלם, ומנהג הוא בין בהושענא רבה בין בשאר הימים כי החזון עומד במקום תפלתו ופניו כלפי מזרח והס"ת לפניו ואומ' הושענ' כו' עד למענך דורשינו וכן הקהל ואח"כ אומ'. דבר יום ביומו מן ההושענו' וכהושעת', ובכל יום מסבבים פעם אחת בעוד שאומר' ההושענות כולה ואח"כ אומ' הכהושעתה בלא סיבוב כלל, ובהוש' רבה מסבבים ז"פ בז' הושענות ראשונות כנגד ז"פ שסיבבו יריחו ואחרי כן כל הנשארים בלא סיבוב כלל, ולעולם בין בהוש' רבה בין בשאר ימים מעמידים הס"ת על המגדל בעוד שמסבבין ואח"כ מביאים לפני ארון הקודש וגומרים כל הנותר ואח"כ מחזירים הספר תורה למקומו, קדיש שלם, ובשבת אין מסבבים כלל אלא מעמידין הס"ת לפני החזון ואומר הראוי ליום, הרי לך סדר הסיבוב מבואר יפה ע"פ המנהג ומפני הזקנה אני אומר ההושענות בלא סיבוב ומסבב אני בסופה. ועתה אבאר לך סדר קרובץ של ט' ימי החג ובכללם אזכיר המעריבים.
ליל ראשון אתנה צדקות<sup class="footnote-marker">*</sup><i class="footnote">הג"ה:אמנם נהוג רוב העולם לומר אוחזי בידם ארבעה מינים וטועני נטעי צמחות. עכ"ל הג"ה.</i> אל בעמי שנתבאר בו יפה עניין הסוכה וחובתה על פי המקראות מלאכת רבי שמחה ממליאון. ליל שני אתן איומתך סודרת, ואתן רוממות. לילות אחרונות:
<sup class="footnote-marker">*</sup><i class="footnote">הג"ה ועתה לא נהגו כן אלא אומ' ליל אחרון את יום השמיני והתוספת מה אהבתי עכ"ל.</i> ליל ראשון אעניד לך וכו' ליל ב' (נאור ואדיר) [אדיר ונאור] וכו' יסוד ר"ת והחליל מה אהבתי. יום ראשון אכתיר שכתוב בו גרתי ארבע, אימתי מחיל כפור לפי שיצאו מיום כפור, יום שני אאמיץ, ארחץ בנקיון כפות, וכשחל יום ראשון סוכת בשבת נהגו להחליף היוצרות אכתיר בשני ואאמיץ בראשון כי נטילת מינים לא נזכרה בה כ"כ. אך אימתי מחיל כפור אין צריך להחליף כי גם לא נזכרו כ"כ ד' מינים, וכיוצא כזה ביארנו למעלה במערבי ר"ה לדברי האומר להחליף המערבים כשחל ר"ה בשבת, ומי' כבר פי' שם דאין צריך. הזולת לב' הימים אנא הושיע נא וכו', ואין אופנים קבועים לט ימי החג.
<b>להושענא רבה:</b>
פסוקי דזמרה של שבת גם מזמור שיר ליום השבת אך לא מזמור לתודה, נשמת, קדיש וברכו בניגון י"ט ואין אומ' והחיות ישוררו, יוצר ומוסף כשאר ימי החג רק שאומרים כתר למוסף<sup class="footnote-marker">*</sup><i class="footnote">והרר"ן כתב שאומ' ליוצר קדושה של חול ובמוסך כתר וכן עמא דבר, עכ"ל המחכים.</i> גם אדיר אדירנו ומסיים תפלתו כשאר ימי ח"ה, יעלה ויבא בעבודה וגו'. הלל, ס"ת, ועל הכל בהליכת ס"ת, קדיש אחר קריאת התורה, תהלה ומוסף וקרבן היום, (היום תאמצנו) וטעות לומר היום תאמצנו,<sup class="footnote-marker">*</sup><i class="footnote">וכתב במ' ועתה נהגו לומ' היום תחתמנו עכ"ל, הג"ה.</i> ואין פותחים השערים כלל רק בפותח וסוגר לצורך קריאת התורה, ואחר ההושענות אומר ז"פ ה' הוא האלהים בכונת הלב ואחר כך שמע ישר' ה' אלהינו ה' אחד פעם אחת, קדיש שלם, אין כאלהינו, קדיש לנער.
לשמיני עצרת אומר' אום כאישון נוצרת ואין רגילי' לומ' אחות אשר לך כספת, ואומ' בו קהלת ולא בשבת<sup class="footnote-marker">*</sup><i class="footnote">אמנם נהגו העם לאומרו בשבת עכ"ל.</i>  של חול המ' כמו שפי' בסדר י"ט ימי פסח; הגשם למוסף, הזולת יום גאלתי נפשי.
<b>לשמחת תורה:</b>
מורי אבי זצ"ל היה אומר אשמעה ברכה, אז בקשוב עניו, ופעמים היו מניחם לפי שאין בהם לשון צח. ויום גאלתי נפשי ראוי גם ליום זה. מפסיק קודם קריאת התורה לקנות המצות ולדעת מי חתן תורה ומי חתן בראשית. ואומ' החזון אתה הראת וגו' עד כי מציון וגו' ומוציאין ס"ת, ולפני הארון הקודש יאמר ידידי אל וגו' גדלו וגו ומוליכ' הס"ת על הבימה, על הכל, וקורין בתורה בוזאת הברכה עד מעונה אלהי קדם, ואם ירבו העולם, חוזרי' מה שקור' ג' פסוקים קרוב לתחלת הסדר וקורין, כך יעשו כמה פעמים עד שיעלו כלם מלבד ד' גברי:
חתן תורה וחתן בראשית ומסיים ומפטיר, והחתן תורה מתחיל לקרות מעונה אלהי קדם ומסיים, סדר השאר ידוע על פי הסדר הכתוב לעיל. וטרם שיקרא החתן תורה יאמר החזון מושך חסד ליודעיו ואחריו מפז עלה ויעמדו כל הקהל, ואחרי קרות החתן תורה יאמר החזון מקדים וראש לקוראים וכל הסדר ידוע, אחר ההפטרה תהלה ואח"כ מעמידים ספרי תורות על המגדול ואומ' החזון אשר בגלל אבות, אשריך הר העברים, אשריכם ישראל, מי עלה למרום, שמחו אהובים, אגיל ואשמח, וחוזר הס"ת לפני הארון ואומ' בו מעייני, יהללו וגו' קדיש קצר, מוסף, וכל הסדר כדאתמול מלבד קרובץ וגשם.
<b>לשבת בראשות:</b>
יוצר ישבחונך ואופן ה' רמה ידך מיסוד רבי יצחק אשר יסד ישבחונך. תמו סדר קרובוץ ימים טובים. שבח לרוכב בערבים.
כשמזכירים תענית שני וחמישי ושני שלאחר סכות ופסח טוב לדחוק להפיס בעלי בתים בברכה לפרוע צדקה בתענית למתענה דאיגרא דתעניתא צדקה, ויותר למי שאינו מתענה לכפרה כי מנהג אבותינו תורה היא ולא תקנו על חנם, ואין לדחוק כ"כ רק לפי המנהג, וצריך לקהל לקבל חרם להיות תענית ציבור לכל הפחות ג' בתורה שחרית וערבית, וש"צ אומ' בהם ענינו שחרית ומנחה גם כי אין הטעם מבואר למה הוקבעו, ודין קריאת התורה בהם כמו בשאר תעניות, והתעניות הללו מתחילים ביום ב' ראשון אחר ר"ח מרחשון ואייר. לחנוכה:
<b>שבת ראשונה הכל קבוע, יוצר, אופן, וזולת:</b>
אודך כי נפחת בי וכו', בשניה אחווכם שמעתי, אופן:
מלא כל הארץ כבודו ואם ירצה אופן אחר, ומאורה שניה ראיתי יהגה חכי פלאי מלכי וזולת אין צור חלף. ונר חנוכה רגילתינו להדליקה בבית הכנסת בערב שבת קודם תפילת המנחה. מנהג טוב בעיני לחזון להזכיר לפני מעריב ר"ח בליל ראשון גם בליל שני אם הוא ב' ימים. גם מנהג טוב בעיני לחזון להזכיר תקופה ושאלה לקהל. ויש מקומות שמניחים נר בכותלי בית הכנסת לשאלה כמו היכיר לתינוקות בליל פסח, ובשאלת מטר אומ' ותן טל ומטר כי הטל אינו בטל לעולם גם הוא בחורף.
בפורים אומרים בלילה אחר המגלה ואתה קדוש וכן בט' באב אחר איכה כי בשני פרקי' הללו לא נשתייר שריד ופליט משונאיה' של ישראל לולי הקב"ה יושב תהלותם, ואם חל פורים במוצאי שבת יאמר גם ויהי נועם עם ואתה קדוש אחר המגילה. בשחרית סדר תפלה ביום כשאר ימות החול רק שיאמר ויאהב אומן בתפלת י"ח כמו שסדור ברוב מחזורים, תוך כל ברכה וברכה יאמר חרוזה אחת כמו ויאהב אומן עד באלף המגן וחותם בא"י מגן אברהם, ואומ' אתה גבור עד מצמיח ישועה ויאמר המלך בכס יה וכו' וחותם בברכה מחיה המתים, וקדושה דחול, וגומ' כל הסדר לפניו ומיד אחר ותכריך יחומיו שת זדים מכניע יאמר אזרח בט חוץ ולא יחתום בברכת שובר אויבים עד אחר ראשי קומותיו לקצור לאחר לכונן עיר דוד וחותם ברכ' בונה ירושלים ואומ' ברכת את צמח כולה וברכת שמע קולינו בלא חתימה ומתחיל בקרובץ. או נלך בדרך זו לאחר במעוז ומבטח חותם ברכת משען ומבטח לצדיקים ואומ' ברכה בונה ירושלים כולה וברכת את צמח בלא חתימה ואז לכונן עיר דוד בברכת את צמח דוד ואין כאן קפידא כי בנין ירושלים וצמח דוד ענין אחד הוא. וגומ' סדר י"ח ברכות, קריאת התורה, ואין אומ' יהללו להצניע ס"ת עד לאחר קריאת המגלה, תהלה, ובא לציון בלא למנצח רק יאמר שיר מזמור.
לפרשיות. מתחלה היו קובעים היוצרות לפרשיות שמדברים מענין היצירה ולא מענין היום ואח"כ נקבעו יוצרות שמדברים מענין היום ולא מענין היצירה כלל לא בתחלה ולא בסוף, ועל כן נכון לומר אור עולם באוצר חיים וכל היוצר הראוי לפני שיתחיל ברכת יוצר אור ובורא חושך ולא להתחיל הברכה תחלה כמו שנהגו רבי' לפי שהיוצר נחשב הפסקה אחרי שאינו מדבר מעניינו של יום, ואף כי יש אור עולם נתקן לפי היוצרות שלא יחשב היוצר להפסקה, מ"מ ראוי להניח הספק ולתפוס הוודאי ולעשות כאשר בארנו לומר אור עולם והיוצר לפני הברכה, גם כן היה נוהג מ"ו אבי ז"ל.
<b>האופנים לפרשת שקלים:</b>
לבעל התפארת ולשאר הפרשיות. ולשבת הגדול אין אופנים קבועים דלאותם אופנים שיש בהם מו' אבי אינו אומ' (שיש) [שאין] בהם צחות לשון והאופנים אחרים נבונים מהם. הזולתים:
לפר' שקלים אסירים כיצאו ביד רמה, לפר' זכור אערוך לך ואצפה, לפר' פר' אדומה אריות הדיחו שה פזורה, לפרשת החודש אמהות עת נכבשה לשבת הגדול אז כאירסת בתולה או להיפך אז כאירסת לפר' החדש, אמהות לשבת הגדול.
הפרקים אומ' אותו אחר פסח לכל שבת הקיץ, ומתחילם לאומרם בשבת ראשון שלאחר ימי הפסח, ואין אומרי' אותם לא בשבת של פסח ולא בשבת של עצרת כמו שאין דורשין בי"ט והסימן של נפ"ש נשא, פנחס, שופטים, פעמים הוא לתחלת הפרקים ופעמים הוא לסיומם לפי חילוק הפרשיות וחיבורן.
חדש אב מזכירי' אותו בשבת שלפניו כשאר חדשים כי לא נאמר עליו פסוק במספר ירחים אל יבא [איוב ג', ו'.] אך איוב מקלל היום שנולד בו, גם כן היה נוהג מו' אבי זצ"ל להזכירו כשאר חדשים, ט' באב משפטים וחקים מבוארים למעלה באורך איש איש על דגלו חונה, ועודני מוסיף עתה לפרש בו, כי לעולם בין בערבית בין בשחרית בין במוצאי שבת אומ' נחם בבונה ירושלים ולא רחם כי הוא אבילות ישנה.
ליום נישואין, גם בחול אומ' נשמת, קדיש וברכו בניגון י"ט אייחד שם כו' שמים מספרים בתחילתו וסופו בשבת אומ' ששת ימים מלאכתו עשה וכו'. בחול אין אומ' אופן מפני טורח ציבור רק והחיות ישוררו, בשבת אומ' אותו אופן עם והחיות [גם אין אומ' מה שכתוב במחזורים בסוף האופן והאופנים וחיות, הקד' פ' גם אין אומ' והחיות ישוררו וחיות הקדש כו' אל' מדלגים לעומתם משבחים ואומרים כי בכל מקום שאומרי' בו והחיות בין בחול ובין בשבת אומ' זולת כי לא שייך כלל על חתן], בחול מקצרי'<sup class="footnote-marker">*</sup><i class="footnote">ואומ' הרר"ן וז"ל שחרית כשבא חתן לבית הכנסת בחול אין מוסיפין בשבילו על הג' בקריאת התורה ואעג"ב שנעשה כרגל ה"מ בדברים שבגופו כגון שבעת ימי אבילות שנוהג במות אביו או אמו אבל לצבור לא לעבור על תקנת חכמי' שאמרו אין מוסיפין בחול בקריאת התורה יותר משלשה, ואפשר שאם קראו ג' כבר שיוכל החתן לקרו' רביעי כמו ברגל וזהו בגופו כמו ברגל אבל יותר מחמישי לא יוכל ברגל ואח' מרגל לא עבדינן ליה, עכ"ל.</i> ובשבת (מקצרי') מאריכים, והחזן עומד לס"ת אחר לוי בין בחול בין בשבת ואומר החזון מרשות שוכן עד וקדוש מרשות שארית עם קדוש, ויקרא החתן בתורה ואם רוצה לכבד את החתן אומ' מושב יחידים ביתה אחר הרשות, ואם החתן כהן הוא מיד אחר ותנו כבוד לתורה אומר החזון רשות כולו ואומ' אחריו כהן קרב עמוד וכו' ברוך שנתן תורה ואם אין כהן בבית הכנסת והחתן ישראל הוא יקראנו החזון במקום כהן, לאחר שקרא החתן פרשה שלו ילך לו למקומו ולא יברכנו החזון עד אחר שאמר כל השירים יברך יי חתן וכלה יה בשר שר צבאיך כו'.
הנה תם ונשלם פרק אחרון, ואם ימצא בו חסרון, ממשפטיו וחוקותיו, ומדבריו ועידותיו, אל יתמה על החפץ, בזה לבי חפץ, הכל מבואר למעלה, בלי ספק וגימגום ומעליהן איש איש על דגלו, במקומו הראויי' לו, וברוך צורי, אשר עזרני, ועד הלום הביאני, וזכיני להבין אמרי עתיק יומין, המשיב דברים נכוחים, שפתים ישק, ועל פיהו ישק, כל העם, באמרי נועם, עדות כן יוסף שמו, בראשית הדברים נזכר שמו, כסאו וממלאכתו נגמרה, ערוכה בכל ושמורה, הצור ישמרנו ויחיינו לעד לדור דורים.
יהי לבי תמים בחוקך למען לא אבוש ואשמרה תורתך תמיד לעולם ועד הדרכני בנתיב מצותיך כי בו חפצתי דרך שקר הסר ממני ותורתך חנני העבר עיני מראות שוא בדרכך חייני חזק אמן אמן סלה. מאיר צבי וויס.