dc47119603e1c605110927ba66254c304b7366146813ca0fc6d1b4714a6fa113

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud/Seder Moed/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Beitzah/Hebrew/Piotrków, 1898-1900.txt

@@ -0,0 +1,289 @@
+Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Beitzah
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי ביצה
+Piotrków, 1898-1900
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי ביצה
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+מה הן בחלב נאמר אם היו מעורות לגידים אסורות וכו' וזה כר' יעקב וטעמא בעי למה פסק כיחידאה ונ"ל עפ"מ שהעליתי דמש"ה אסרו טפי בשר עוף בחלב מבשר דגים כיון דקיי"ל דאבהמ"ח נוהג בעוף כמו בבהמה מש"ה מיקרי בלשון בנ"א בשר טפי למגזר אטו בשר בהמה ונ"ל דת"ק ור' יעקב פליגי אי בשר עוף בחלב דאורייתא או לא ולת"ק בשר עוף בחלב דאורייתא ולא תיקנו ביה רבנן מידי ולא מיקרי בשר אע"ג דלענין אבמה"ח אסור כל שמעורה אבל בשר לא מיקרי אבל ר' יעקב סובר בשר עוף בחלב ל"ד וגזירה משום דמיקרי בשר לענין אבמה"ח א"כ כ"ז שמעורה בגידין דעדיין שם אבמה"ח עליו והוא בכלל בשר עוף בחלב וכיון דק"ל בשר עוף בחלב ל"ד ממילא הלכה כר' יעקב דאם מעורות לגידין אסור:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 9
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 10
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<b>תני חזקיה ופליג אך הוא לבדו וכו'.</b> שלא יקצור ולא יטחון ולא ירקד. עיין תוס' ביצה ג' ע"א ד"ה גזירה. ולולא דמסתפינא הייתי אומר דהא דממעטינן מאך הוא לבדו אינו מפורש בהדיא במה הכתוב מדבר ומסרן לחכמים והסברא נודע שכל מלאכה שאחר גמר מלאכה נגמר האוכל נפש ומוכן לפניו אותה מלאכה יש להתיר (וכעין מ"ש תוס' ביצה ב' ד"ה והיה ביום) משא"כ מלאכת קצירה וכדומה שעושה מדאורייתא ועדיין אינו מוכן לאכול עד שיצטרפו מלאכות כגון שאח"כ צריך ללוש ולאפות טרם שיאכל אותן מלאכות נאסרו ונאסרו קצירה ודישה וטחינה מג' מיעוטים אלו. (ונראה שמלשון "לבדו" דרש דהיינו שאינו צריך אלא מלאכה אחת לבדה. המעתיק):
+וקרוב לסברה זו בתוס' פסחים ה' ע"א ד"ה ואומר כמ"ש כיון דמתחלת וכו' ע"ש ועיין עוד בפסחים מ"ז ע"א בתוס' ד"ה ואי אמרת וכו' ורש"י פי' וכו' ועיי"ש ואע"ג דאין מהתם ראיה גמורה לדהכא מ"מ סברה גדולה יש לפרש טעמי' דקרא דאך הוא לבדו מטעם הנ"ל כיון שאח"כ כשנגמר המלאכה עדיין אינו מוכן לפניו:
+
+Chapter 2
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>ר' ליעזר אומר אופין על האפוי ומבשלין על המבושל ור' יהושע פליג דזה רק אסמכתא.</b> [מובא בתוס' ביצה י"ז ע"ב ד"ה אמר]. הנה יש לפרש קרא רמז לן הא דספ"ק דשבת אין צולין בשר וגו' אלא כדי שיצולו מבע"י כמאכל בן דרוסאי ושוב ישאר בתנור ויצלה גמר צלייתו בשבת. וכן פת עד שיקרמו פניה מבע"י. והיינו אשר תאפו בשבת אפו היום עכ"פ אפי' כ"ש ואת אשר תבשלו בשבת עצמו תבשלו מתחלה בישול כל שהוא כמאכל ב"ד. אלא דיש לפקפק כיון דלא מפורש בקרא שיעור אפיה ובישול מבע"י א"כ הניח על סברת רבנן ומשמע ששניהם שוים. ותינח למאי דס"ל לרבנן במתני' דבעי' הקרמת פנים של פת העליון והתחתון והוא שיעור הקרמת לחם הפנים בתנור וס"ל היינו כמו מאכל ב"ד בבישול. אך לר"א התם דסגי ליה בפנים התחתון לחוד ולירושלמי שם לקולא פליג (מובא בתוס' שם כ' ע"א) ומפורש שם בירושלמי שהוא פחות הרבה ממאכל ב"ד וע"ש הטעם הקילו בפת. א"כ א"א לפרש קרא כנ"ל ע"כ ס"ל לר' אליעזר דקאי אעירוב תבשילין ולטעמיה אזיל עיי':
+
+Chapter 3
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>מי מודיע וכו'.</b> נ"ל פירושו דהנה מתני' בפירוש בחורשין מיירי ויער מוכן שרוב חיות מצויות שם דומיא דדגים וכיון שפירש מכמרתו במקום גדודי חיות ועופות ודגים קרוב לודאי מיד שפרוש נפל שם חיה או עוף ודג מיד לשעתו א"כ כל שמצאן מקולקלין בי"ט בשעה שהחיה שם תלינן בודאי שכבר היה שם מעי"ט כי מיד שפרוש מכמרתו נפלה שם ולאחר שעה מרוב פרכוס החיה נתקלקלה המצודה אך אם לא מצאו המצודה מקולקל בי"ט ויש בתוכה חיה אז הוה ספק שמא היום נצוד בכלפי שנאמר דכיון שהוא מקום גדודי חיה קרוב לודאי שמאתמול נצוד כלפי זה נוכל לומר אלו כבר נצוד מאתמול היה להיות מקולקל היום ע"כ הו"ל סברא לכאן וסברא לכאן וספק מוכן אסור. ודברי כנים וברורים הם בכונת הירושלמי:
+
+Chapter 4
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+אית תניי תני מלבנין ואית תניי אין מלבנין הא בבדוקים וכו' וי"ל דתרווייהו היינו ברעפין ישנים והא כמ"ד מלאכה שאצ"ל חייב והא כמ"ד פטור דהנה שיטת הרמב"ם דבישנים נמי שייך חיסום וי"ל טעמי דהוה דבר שמתכון וחסמן דאל"ה יבקעו וכששוב יצלה בשר יבקעו ויפול הבשר לתוך האש ואפר ומכוין לעשות כלי אך בישנים אין מתכוין לכך דבלאה"נ יכול לצלות הבשר אלא פסיק רישא הוי דע"כ ממילא מתחסמן ואמנם לא איכפת ליה בזה והוי משאצ"ל ולר"ש פטור. וא"כ כאן ג"כ בהכי פליגי אי משאצל"ג חייב או לא אלא ניחא ליה לאוקמי בתרי טעמא וכחד תנא וכר' יוחנן בב"מ בסוגיא דחבית ע"ש:
+
+Chapter 5
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>א"ר בא תחומין עשו אותן כמידת הדין וכו'.</b> נ"ל פירושו דהואיל והאי מלח ותבלין נבלע ונתערב בתוך העיסה ואפילו אי היה גזל כה"ג ובעליו צווחין תן לנו מלח ותבלין בעינא ואפילו מלח סתרוקנית שלא נשתנה אין לו אלא דמי מלח ודמי תבלין ואין הבעלים צריכין להפריד העיסה ולהוציא חתיכת המלח והתבלין ממנו ומכ"ש שלא יסחטו מימיו להחזיר לו מימיו אם היה אפשר דהיינו בכלל תקנת מריש שבמשנת גטין נ"ה ע"א וא"כ מכ"ש כשהשאילה לה ומרצונה של האשה נתנה לה ואינה חייבת לה אלא דמים ונהי דאמרינן דלא מהני מחילה ולא מתנה לשביתה שיש בין השמשות על שם בעלים הראשונים מ"מ די לנו כשהוא בעין אבל כשתבע בכפלים מן ההיתר כבר בטל שמה של הראשונים אפילו בגזל מכ"ש כשרצונה למחול ע"כ אמר שעשו תחומין כמידת הדין של תורה דמקעקע כל הבירה ומחזיר מריש לבעליו הכי נמי אין מועיל זה מה שנבלע ונתבטל בכפלי כפלים מן התורה ולעולם שם בעליו עליו לענין תחומין כנ"ל ודלא כבעל קרבן עדה כי דבריו צריכין עיון ע"ש כי היכן מצינו מן התורה דשאלה והלואה קונה בלא משיכה דוקא במכירה קונה בכסף לר' יוחנן אבל שארי קנינים א"א בלא משיכה והוא פשוט:
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>רבי אומר אלו ואלו וכו'.</b> מבואר להדיא דאיכא כאן איסור תחומין ורוצה להוכיח מכאן דמותר לטלטל מה שבא חוץ לתחום ואנן לא קיי"ל הכי וא"כ מוכח מזה דרבי לא ס"ל מוקצה מחמת איסור דרק מוקצה מחמת ייחוד לסחור ולחלוב ולגדל וכדומה וכהס"ד דש"ס חולין דמוקצה מחמת איסור קיל משאר מוקצה. ועיין בתוס' שבת י"ט ע"ב ד"ה הני כרכי ותוס' שבת מ"ה ע"ב ד"ה דבריו וכו' ובמג"ש שם ועיין מ"ש אני עני בחי' על שיטת מוקצה גבי הורה במנורה כר"ש בנר ויובנו דברי אלו:

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud/Seder Moed/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Beitzah/Hebrew/merged.txt

@@ -0,0 +1,292 @@
+Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Beitzah
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי ביצה
+merged
+https://www.sefaria.org/Chidushei_Chatam_Sofer_on_Jerusalem_Talmud_Beitzah
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Piotrków, 1898-1900
+-https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי ביצה
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+מה הן בחלב נאמר אם היו מעורות לגידים אסורות וכו' וזה כר' יעקב וטעמא בעי למה פסק כיחידאה ונ"ל עפ"מ שהעליתי דמש"ה אסרו טפי בשר עוף בחלב מבשר דגים כיון דקיי"ל דאבהמ"ח נוהג בעוף כמו בבהמה מש"ה מיקרי בלשון בנ"א בשר טפי למגזר אטו בשר בהמה ונ"ל דת"ק ור' יעקב פליגי אי בשר עוף בחלב דאורייתא או לא ולת"ק בשר עוף בחלב דאורייתא ולא תיקנו ביה רבנן מידי ולא מיקרי בשר אע"ג דלענין אבמה"ח אסור כל שמעורה אבל בשר לא מיקרי אבל ר' יעקב סובר בשר עוף בחלב ל"ד וגזירה משום דמיקרי בשר לענין אבמה"ח א"כ כ"ז שמעורה בגידין דעדיין שם אבמה"ח עליו והוא בכלל בשר עוף בחלב וכיון דק"ל בשר עוף בחלב ל"ד ממילא הלכה כר' יעקב דאם מעורות לגידין אסור:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 9
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 10
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<b>תני חזקיה ופליג אך הוא לבדו וכו'.</b> שלא יקצור ולא יטחון ולא ירקד. עיין תוס' ביצה ג' ע"א ד"ה גזירה. ולולא דמסתפינא הייתי אומר דהא דממעטינן מאך הוא לבדו אינו מפורש בהדיא במה הכתוב מדבר ומסרן לחכמים והסברא נודע שכל מלאכה שאחר גמר מלאכה נגמר האוכל נפש ומוכן לפניו אותה מלאכה יש להתיר (וכעין מ"ש תוס' ביצה ב' ד"ה והיה ביום) משא"כ מלאכת קצירה וכדומה שעושה מדאורייתא ועדיין אינו מוכן לאכול עד שיצטרפו מלאכות כגון שאח"כ צריך ללוש ולאפות טרם שיאכל אותן מלאכות נאסרו ונאסרו קצירה ודישה וטחינה מג' מיעוטים אלו. (ונראה שמלשון "לבדו" דרש דהיינו שאינו צריך אלא מלאכה אחת לבדה. המעתיק):
+וקרוב לסברה זו בתוס' פסחים ה' ע"א ד"ה ואומר כמ"ש כיון דמתחלת וכו' ע"ש ועיין עוד בפסחים מ"ז ע"א בתוס' ד"ה ואי אמרת וכו' ורש"י פי' וכו' ועיי"ש ואע"ג דאין מהתם ראיה גמורה לדהכא מ"מ סברה גדולה יש לפרש טעמי' דקרא דאך הוא לבדו מטעם הנ"ל כיון שאח"כ כשנגמר המלאכה עדיין אינו מוכן לפניו:
+
+Chapter 2
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>ר' ליעזר אומר אופין על האפוי ומבשלין על המבושל ור' יהושע פליג דזה רק אסמכתא.</b> [מובא בתוס' ביצה י"ז ע"ב ד"ה אמר]. הנה יש לפרש קרא רמז לן הא דספ"ק דשבת אין צולין בשר וגו' אלא כדי שיצולו מבע"י כמאכל בן דרוסאי ושוב ישאר בתנור ויצלה גמר צלייתו בשבת. וכן פת עד שיקרמו פניה מבע"י. והיינו אשר תאפו בשבת אפו היום עכ"פ אפי' כ"ש ואת אשר תבשלו בשבת עצמו תבשלו מתחלה בישול כל שהוא כמאכל ב"ד. אלא דיש לפקפק כיון דלא מפורש בקרא שיעור אפיה ובישול מבע"י א"כ הניח על סברת רבנן ומשמע ששניהם שוים. ותינח למאי דס"ל לרבנן במתני' דבעי' הקרמת פנים של פת העליון והתחתון והוא שיעור הקרמת לחם הפנים בתנור וס"ל היינו כמו מאכל ב"ד בבישול. אך לר"א התם דסגי ליה בפנים התחתון לחוד ולירושלמי שם לקולא פליג (מובא בתוס' שם כ' ע"א) ומפורש שם בירושלמי שהוא פחות הרבה ממאכל ב"ד וע"ש הטעם הקילו בפת. א"כ א"א לפרש קרא כנ"ל ע"כ ס"ל לר' אליעזר דקאי אעירוב תבשילין ולטעמיה אזיל עיי':
+
+Chapter 3
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>מי מודיע וכו'.</b> נ"ל פירושו דהנה מתני' בפירוש בחורשין מיירי ויער מוכן שרוב חיות מצויות שם דומיא דדגים וכיון שפירש מכמרתו במקום גדודי חיות ועופות ודגים קרוב לודאי מיד שפרוש נפל שם חיה או עוף ודג מיד לשעתו א"כ כל שמצאן מקולקלין בי"ט בשעה שהחיה שם תלינן בודאי שכבר היה שם מעי"ט כי מיד שפרוש מכמרתו נפלה שם ולאחר שעה מרוב פרכוס החיה נתקלקלה המצודה אך אם לא מצאו המצודה מקולקל בי"ט ויש בתוכה חיה אז הוה ספק שמא היום נצוד בכלפי שנאמר דכיון שהוא מקום גדודי חיה קרוב לודאי שמאתמול נצוד כלפי זה נוכל לומר אלו כבר נצוד מאתמול היה להיות מקולקל היום ע"כ הו"ל סברא לכאן וסברא לכאן וספק מוכן אסור. ודברי כנים וברורים הם בכונת הירושלמי:
+
+Chapter 4
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+אית תניי תני מלבנין ואית תניי אין מלבנין הא בבדוקים וכו' וי"ל דתרווייהו היינו ברעפין ישנים והא כמ"ד מלאכה שאצ"ל חייב והא כמ"ד פטור דהנה שיטת הרמב"ם דבישנים נמי שייך חיסום וי"ל טעמי דהוה דבר שמתכון וחסמן דאל"ה יבקעו וכששוב יצלה בשר יבקעו ויפול הבשר לתוך האש ואפר ומכוין לעשות כלי אך בישנים אין מתכוין לכך דבלאה"נ יכול לצלות הבשר אלא פסיק רישא הוי דע"כ ממילא מתחסמן ואמנם לא איכפת ליה בזה והוי משאצ"ל ולר"ש פטור. וא"כ כאן ג"כ בהכי פליגי אי משאצל"ג חייב או לא אלא ניחא ליה לאוקמי בתרי טעמא וכחד תנא וכר' יוחנן בב"מ בסוגיא דחבית ע"ש:
+
+Chapter 5
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>א"ר בא תחומין עשו אותן כמידת הדין וכו'.</b> נ"ל פירושו דהואיל והאי מלח ותבלין נבלע ונתערב בתוך העיסה ואפילו אי היה גזל כה"ג ובעליו צווחין תן לנו מלח ותבלין בעינא ואפילו מלח סתרוקנית שלא נשתנה אין לו אלא דמי מלח ודמי תבלין ואין הבעלים צריכין להפריד העיסה ולהוציא חתיכת המלח והתבלין ממנו ומכ"ש שלא יסחטו מימיו להחזיר לו מימיו אם היה אפשר דהיינו בכלל תקנת מריש שבמשנת גטין נ"ה ע"א וא"כ מכ"ש כשהשאילה לה ומרצונה של האשה נתנה לה ואינה חייבת לה אלא דמים ונהי דאמרינן דלא מהני מחילה ולא מתנה לשביתה שיש בין השמשות על שם בעלים הראשונים מ"מ די לנו כשהוא בעין אבל כשתבע בכפלים מן ההיתר כבר בטל שמה של הראשונים אפילו בגזל מכ"ש כשרצונה למחול ע"כ אמר שעשו תחומין כמידת הדין של תורה דמקעקע כל הבירה ומחזיר מריש לבעליו הכי נמי אין מועיל זה מה שנבלע ונתבטל בכפלי כפלים מן התורה ולעולם שם בעליו עליו לענין תחומין כנ"ל ודלא כבעל קרבן עדה כי דבריו צריכין עיון ע"ש כי היכן מצינו מן התורה דשאלה והלואה קונה בלא משיכה דוקא במכירה קונה בכסף לר' יוחנן אבל שארי קנינים א"א בלא משיכה והוא פשוט:
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>רבי אומר אלו ואלו וכו'.</b> מבואר להדיא דאיכא כאן איסור תחומין ורוצה להוכיח מכאן דמותר לטלטל מה שבא חוץ לתחום ואנן לא קיי"ל הכי וא"כ מוכח מזה דרבי לא ס"ל מוקצה מחמת איסור דרק מוקצה מחמת ייחוד לסחור ולחלוב ולגדל וכדומה וכהס"ד דש"ס חולין דמוקצה מחמת איסור קיל משאר מוקצה. ועיין בתוס' שבת י"ט ע"ב ד"ה הני כרכי ותוס' שבת מ"ה ע"ב ד"ה דבריו וכו' ובמג"ש שם ועיין מ"ש אני עני בחי' על שיטת מוקצה גבי הורה במנורה כר"ש בנר ו��ובנו דברי אלו:

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud/Seder Moed/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Eruvin/Hebrew/Piotrków, 1898-1900.txt

@@ -0,0 +1,193 @@
+Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Eruvin
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי עירובין
+Piotrków, 1898-1900
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי עירובין
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+<b>ר' שמעון וכו'.</b> אין לך מחוור מכולם אלא תחום שנים עשר מיל כמחנה ישראל. ובש"ס דילן סוטה פ' כשם איכא מ"ד תחומין אלפים אמות דאורייתא ויליף מקרא מקיר העיר וחוצה אלפים אמה סביב ולא קיי"ל כוותיה אלא הרי"ף ורמב"ם פסקו כירושלמי דוקא י"ב מיל דאורייתא כמחנה ישראל. ונ"ל אלו ואלו דא"ח. דודאי משמע מפרשת לוים שזה הוה מקום הראוי לכל עיר והיוצא מזה יוצא ממקומו ביום השביעי. ונפקא מיניה לגוי ששבת שאם יצא חוץ לאלפים אמה מעירו שוב אינו מתחייב מיתה שהרי לא שבת. אך בישראל גז"ה הוא אל יצא איש ממקומו מקומם שבמדבר מחנה ישראל שהיה י"ב מיל נמצא ישראל אינו עובר מן התורה עד שיצא חוץ לי"ב מיל וב"נ מכיון שיצא חוץ לאלפיים כבר קיים יום ולילה לא ישבותו. ובזה נ"ל ליישב מאחז"ל קיים א"א כל התורה כולה ואפילו ע"ת ורשב"א בתשובה ססי' צ"ד גרס עירובי תחומין ושמעתי שסמך על קרא עקב אשר שמע אברהם בקולי היינו עקב שדש בעקביו שהיא תחומין ונכון הוא. אלא שצ"ע מ"ש עירובי תחומין היה לו לומר קיים תחומין וכי לא סגי שלא יניח עירוב בשלמא עירובי תבשילין דלא סגי דלא יבשל ויאפה מיו"ט לשבת ע"י ע"ת אבל עירובי תחומין קשה. והא"ש אאע"ה רצה לקיים חומרת ישראל וחומרת ב"נ ע"כ הניח עירובי תחומין בכל ע"ש סוף אלפים והותר לו איסור תחומין דרבנן לילך יותר מאלפים ומ"מ לא שבת כב"נ שהרי בב"נ הוה זה יציאה חוץ לתחום ובב"נ אין עירוב מועיל ולא גרוע כי לישראל תקנו והם אמרו לאסור אפי' חוץ לאלפים והם התירו ע"י עירוב אבל לב"נ איך העירוב מפסיד ונמצא שבת כישראל שהרי לא יצא חוץ לי"ב מיל רק חוץ לאלפים דרבנן דמהני עירוב ולא שבת כב"נ כיון שיצא חוץ לאלפים ונכון הוא בעזהי"ת:
+<b>בשירי קרבן ד"ה ההן אם לא וכו'.</b> נעלם ממנו גירסת מלחמות ה' פ"ב דביצה והר"ן והרא"ש פ' מי שאחזו בגיטין הן אם לא כלאחר הוא ע"ש פירושו:
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>ר"י בן פזי כו' בסמפון לשיטת ר' מאיר וכו' סדר סמפון כך וכו'.</b> עיין בק"ע ותמצא שאינו נכון וכסף קדושין מאן דכר שמיה וכל גדולי האחרונים הקשו שהסמפון הוא תנאי קודם למעשה ועמ"ש בני אהובה פ"ו הל' אישות ה"ד. ונלע"ד בטח מסברא אם בעל התנאי מתנה לטובתו של אידך כגון הבעל מתנה לטובתה ליתן לה מאתים זוז והנה הוא המדבר בדין נתן הוא ואמר הוא והרי זה מעקם שפתיו ואומר תנאי בלשון גרוע היתכן שיהא התנאי בטל שלא יתן לה מאתים ומעשה קידושין קיים ואין לך אומדנא גדולה מזו שלא נתרצית בלי מאתים זוז. והנה זה הבעל התנה ב' תנאים א' לטובתה ליתן לה מוקמת פלן וכל שהוא לטובתה לא בעי דיני תנאי כנ"ל ועוד שאמר ע"מ ולשיטת ירושלמי לרבנן דר' מאיר לא בעי דיני תנאי בע"מ כמו לדידן לרבי. ושוב מתנה תנאי שני אפילו כבר קיים תנאו ונתן לה מאתים זוז עוד התנה וכפל תנאו באם ולא בע"מ והוא מיכנסך ליום פלן וזה איננו לטובתה כי קביעת הזמן אינו מוחלט שהוא לטובתה ע"כ בעי לרבנן תנאי כפול ופריך היא גופא קשיא לימא בתנאי ג"כ ע"מ שאכניסך ליום פלן ולא יצטרך ומשני צריך היה הדבר לכופלו דאי לא היה כופל אלא מכלל על מנת מכניסך אתה שומע אם אינו מכניסך בטלו הקידושין היתה צריכה להחזיר לו המאתים זוז והוא רוצה להתנות שאם לא יבוא יהיה המאתים זוז שלה היינו מיעקר קידושין שהיתה צריכה להחזיר לו הני זוזי ע"כ כפל תנאו. השתא לפ"ז בתנאי הראשון שלא כפל וגם הקדים המעשה לא בעי דיני תנאי. ובתנאי שני שכפל שם עיקור המעשה הוא שיהיה מאתים זוז שלה אין לי עליך כלום ובזה קדם תנאי אי מכניסך למעשה דאין לי עליך כלום וא"ש בעזה"י:
+
+Chapter 4
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+
+
+Segment 10
+
+
+
+Segment 11
+
+
+
+Segment 12
+
+
+
+Segment 13
+
+
+
+Segment 14
+
+
+
+Segment 15
+
+
+
+Segment 16
+
+
+
+Segment 17
+
+
+
+Segment 18
+
+<b>בעי רב הושעיה אויר חצר מהו שימוד וכו'.</b> נ"ל פירושו דבעי למפשט אוירה של חצר שנפרץ להחמיר מבית שנפרצה מחיצותיה ואין לו תקרה ודחי דבית בנוי מתחלה לדור בתוכו לכן משניטל קורותיה בטל עיקר בנינו וכיון שגם מחיצותיה נהרסו בטל ליה לגמרי משא"כ חצר שמעיקרא כך נבנה כל שנשארה לו ב' מחיצות אין חסרון התקרה מגרע כחו כנ"ל פירושו דלא כבעל קרבן עדה:

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud/Seder Moed/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Eruvin/Hebrew/merged.txt

@@ -0,0 +1,196 @@
+Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Eruvin
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי עירובין
+merged
+https://www.sefaria.org/Chidushei_Chatam_Sofer_on_Jerusalem_Talmud_Eruvin
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Piotrków, 1898-1900
+-https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי עירובין
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+<b>ר' שמעון וכו'.</b> אין לך מחוור מכולם אלא תחום שנים עשר מיל כמחנה ישראל. ובש"ס דילן סוטה פ' כשם איכא מ"ד תחומין אלפים אמות דאורייתא ויליף מקרא מקיר העיר וחוצה אלפים אמה סביב ולא קיי"ל כוותיה אלא הרי"ף ורמב"ם פסקו כירושלמי דוקא י"ב מיל דאורייתא כמחנה ישראל. ונ"ל אלו ואלו דא"ח. דודאי משמע מפרשת לוים שזה הוה מקום הראוי לכל עיר והיוצא מזה יוצא ממקומו ביום השביעי. ונפקא מיניה לגוי ששבת שאם יצא חוץ לאלפים אמה מעירו שוב אינו מתחייב מיתה שהרי לא שבת. אך בישראל גז"ה הוא אל יצא איש ממקומו מקומם שבמדבר מחנה ישראל שהיה י"ב מיל נמצא ישראל אינו עובר מן התורה עד שיצא חוץ לי"ב מיל וב"נ מכיון שיצא חוץ לאלפיים כבר קיים יום ולילה לא ישבותו. ובזה נ"ל ליישב מאחז"ל קיים א"א כל התורה כולה ואפילו ע"ת ורשב"א בתשובה ססי' צ"ד גרס עירובי תחומין ושמעתי שסמך על קרא עקב אשר שמע אברהם בקולי היינו עקב שדש בעקביו שהיא תחומין ונכון הוא. אלא שצ"ע מ"ש עירובי תחומין היה לו לומר קיים תחומין וכי לא סגי שלא יניח עירוב בשלמא עירובי תבשילין דלא סגי דלא יבשל ויאפה מיו"ט לשבת ע"י ע"ת אבל עירובי תחומין קשה. והא"ש אאע"ה רצה לקיים חומרת ישראל וחומרת ב"נ ע"כ הניח עירובי תחומין בכל ע"ש סוף אלפים והותר לו איסור תחומין דרבנן לילך יותר מאלפים ומ"מ לא שבת כב"נ שהרי בב"נ הוה זה יציאה חוץ לתחום ובב"נ אין עירוב מועיל ולא גרוע כי לישראל תקנו והם אמרו לאסור אפי' חוץ לאלפים והם התירו ע"י עירוב אבל לב"נ איך העירוב מפסיד ונמצא שבת כישראל שהרי לא יצא חוץ לי"ב מיל רק חוץ לאלפים דרבנן דמהני עירוב ולא שבת כב"נ כיון שיצא חוץ לאלפים ונכון הוא בעזהי"ת:
+<b>בשירי קרבן ד"ה ההן אם לא וכו'.</b> נעלם ממנו גירסת מלחמות ה' פ"ב דביצה והר"ן והרא"ש פ' מי שאחזו בגיטין הן אם לא כלאחר הוא ע"ש פירושו:
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>ר"י בן פזי כו' בסמפון לשיטת ר' מאיר וכו' סדר סמפון כך וכו'.</b> עיין בק"ע ותמצא שאינו נכון וכסף קדושין מאן דכר שמיה וכל גדולי האחרונים הקשו שהסמפון הוא תנאי קודם למעשה ועמ"ש בני אהובה פ"ו הל' אישות ה"ד. ונלע"ד בטח מסברא אם בעל התנאי מתנה לטובתו של אידך כגון הבעל מתנה לטובתה ליתן לה מאתים זוז והנה הוא המדבר בדין נתן הוא ואמר הוא והרי זה מעקם שפתיו ואומר תנאי בלשון גרוע היתכן שיהא התנאי בטל שלא יתן לה מאתים ומעשה קידושין קיים ואין לך אומדנא גדולה מזו שלא נתרצית בלי מאתים זוז. והנה זה הבעל התנה ב' תנאים א' לטובתה ליתן לה מוקמת פלן וכל שהוא לטובתה לא בעי דיני תנאי כנ"ל ועוד שאמר ע"מ ולשיטת ירושלמי לרבנן דר' מאיר לא בעי דיני תנאי בע"מ כמו לדידן לרבי. ושוב מתנה תנאי שני אפילו כבר קיים תנאו ונתן לה מאתים זוז עוד התנה וכפל תנאו באם ולא בע"מ והוא מיכנסך ליום פלן וזה איננו לטובתה כי קביעת הזמן אינו מוחלט שהוא לטובתה ע"כ בעי לרבנן תנאי כפול ופריך היא גופא קשיא לימא בת��אי ג"כ ע"מ שאכניסך ליום פלן ולא יצטרך ומשני צריך היה הדבר לכופלו דאי לא היה כופל אלא מכלל על מנת מכניסך אתה שומע אם אינו מכניסך בטלו הקידושין היתה צריכה להחזיר לו המאתים זוז והוא רוצה להתנות שאם לא יבוא יהיה המאתים זוז שלה היינו מיעקר קידושין שהיתה צריכה להחזיר לו הני זוזי ע"כ כפל תנאו. השתא לפ"ז בתנאי הראשון שלא כפל וגם הקדים המעשה לא בעי דיני תנאי. ובתנאי שני שכפל שם עיקור המעשה הוא שיהיה מאתים זוז שלה אין לי עליך כלום ובזה קדם תנאי אי מכניסך למעשה דאין לי עליך כלום וא"ש בעזה"י:
+
+Chapter 4
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+
+
+Segment 10
+
+
+
+Segment 11
+
+
+
+Segment 12
+
+
+
+Segment 13
+
+
+
+Segment 14
+
+
+
+Segment 15
+
+
+
+Segment 16
+
+
+
+Segment 17
+
+
+
+Segment 18
+
+<b>בעי רב הושעיה אויר חצר מהו שימוד וכו'.</b> נ"ל פירושו דבעי למפשט אוירה של חצר שנפרץ להחמיר מבית שנפרצה מחיצותיה ואין לו תקרה ודחי דבית בנוי מתחלה לדור בתוכו לכן משניטל קורותיה בטל עיקר בנינו וכיון שגם מחיצותיה נהרסו בטל ליה לגמרי משא"כ חצר שמעיקרא כך נבנה כל שנשארה לו ב' מחיצות אין חסרון התקרה מגרע כחו כנ"ל פירושו דלא כבעל קרבן עדה:

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud/Seder Moed/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Megillah/Hebrew/Piotrków, 1898-1900.txt

@@ -0,0 +1,261 @@
+Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Megillah
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי מגילה
+Piotrków, 1898-1900
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי מגילה
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>ואימא י"ו וי"ז ר"א וכו' ולא יעבר לא יעברו ר"י וכו' לא יעבר ולא יעבר.</b> נ"ל הך מ"ד דיליף ליה מדכתיב וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים ס"ל כריב"ק דמוקף חומה בימי אחשורוש ולא ביב"נ תליא ובימי אחשורוש לא שייך אעפ"י שאין לו עכשיו והיה לו קודם לכן דלא שייך קדושה לעתיד לבוא. וא"כ איך אפשר לומר ב' ימים הפורים האלו לא יעברו הלא אם יחרבו כל אותם חומות שהיו בימי אחשורוש וגם בשושן לא ישבו יהודים הרי נעקר ט"ו לגמרי ואיך יאמר לא יעברו. ודוחק לומר בזה ברה"ק נאמר שלא יחרבו ערי אחשורוש לעולם. אע"כ לא יעברו ר"ל לא יעברו מזמנם לזמן ט"ז אלא מקדימים ולא מאחרין:
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+<b>ר' יוחנן קרי לה בכנישתא דכיפרא ואמר הדא היא עיקר טיבריא קדמייתא.</b> בזה י"ל פ"ק דמגילה ה' ע"ב א"ר יוחנן כד הוינא טליא אמינא מלתא ושאילנא לסביא ואשתכח כוותיה חמת זו חמי טבריא ורקת זו ציפורי ורבא פליג דהא כולי עלמא קורים לטבריא רקת אלא חמת זו חמי גרר ע"ש. וק' מאי מייתי רבא ראיה מכולי עלמא ומספדנא והא ר' יוחנן שאיל לסבא ואשתכח כוותיה וכולי עלמא טועים נינהו גם יל"ד מה לשון שאילנא לסביא ה"ל למימר שאלתי לחכמי ישראל. אבל י"ל דהאי חמת חמי גרר היינו חמחן דבגמרא [דף ב' ע"ב] שהוא סמוך לטבריא מיל. ונ"ל גם ר' יוחנן ס"ל חמת היינו חמתן ואפ"ה היינו טבריא דאנו רואים עתה שנתרחקה טבריא אינה רחוקה מתמתן אלא מיל י"ל אז בראשונה שהיתה מגיע עד כפרי הי' בתוך עבורה של עיר חמתן ונקראת ג"כ חמת כדילפינן בנדרים נ"ו ע"ב מקרא ויהי בהיות יהושע ביריחו וא"כ חמת כולל ג"כ טבריא וממילא רקת היא ציפורי. והיינו שאילנא לסבא דידעי שטבריא הראשונה הגיע עד כפרי. ואמנם ס"ל כמ"ש בתשובת מהר"ם כמ"ש בתשובת מהר"ם א"ש דדוקא כשאין לעיבורא של עיר שם בפ"ע כמו עיבורה של יריחו אבל כשיש לו שם בפ"ע אין עיבורא בכלל העיר וא"כ ה"נ אע"ג דטבריא היתה נמשכה עד סמוך בעיבורה של עיר חמתן מ"מ כיון דכו"ע קורא לה רקת ויש לה שם בפ"ע א"כ גם רקת דקרא טבריא היא ולא ציפורי וא"ש וק"ל:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>וסעודת פורים מאחרין ולא מקדימין.</b> נ"ב עיין במג"א ססי' תרפ"ח ושו"ת חתם סופר או"ח קצ"ו. כל מקום ששנה רבי מחלוקת ואח"כ שנה סתם וכו' ופליגי לחד מ"ד סתם במתני' ומחלוקת בברייתא אין הלכה כסתם דתלינן רבי לא ידע הברייתא ואלו הוה ידע הוה הדר ביה ולאידך מ"ד ס"ל דברבי שאני דגברא רבא כמותי אין לתלות בו שלא ידע דודאי את הכל ראה וידע ואפ"ה סתם דלא כמחלוקת בברייתא. ועיין בח"ס אהע"ז ח"ב סי' ע"א ד"ה האמנם הרמ"א:
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+ר' לוי בשם ר' חמא בר חנינה אותה שנה מעוברת היתה וכו' ודברי הירושלמי כפשוטו צע"ג א"כ נעשה הנס באדר ראשון ובהא כ"ע מודי דיש לעשות היו"ט ובאדר הראשון ומ"ט קבעוהו אנשי כנה"ג באדר השני ואי משום מסמך גאולה לגאולה אטו מי שנעשה לו נס בשבט יעשה לו י"ט סמוך לניסך משום מסמך גאולה לגאולה אתמהה ע"כ נ"ל דהירושלמי אלא באותה שעה שהפיל פור לחדש שנים עשר אז היתה שנה מעוברת פירוש שהיה מובן שראויה להתעבר וזה ידעינן מדכתיב מחדש לחדש שנים עשר אך מדכתיב השנית דמבואר מזה שתיקנו לעשות פורים בשני ש"מ שנמלכו ב"ד ולא עברוהו להאי שתא ונעשה נס בסתם אדר קבעוהו בשני משום מסמך גאולה לגאולה:
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 9
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+בורגני אחד בידא להם ארמית מתוך לשון יוונית לענ"ד פשוט מאד דט"ס וצ"ל רומית והוא לשון לטיין שהמציא להם לאטיינות כמבואר בספר יוחסין דפוס אמסטרדם ק"ב ע"ב ד"ה הזמן השלישי ובצמח דוד ח"ב שנת שמ"ה לאלף השלישי:
+רבי יודה בר פזי אמר ריב"ל שאל וכו' עיין בשו"ת חת"ס סי' ל"ט ובשו"ת חת"ס או"ח סי' ח' שהאריך בביאורו:
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+
+
+Segment 10
+
+
+
+Segment 11
+
+<b>אין עושין יריעה ג' עמודיה וכו'.</b> לקלפים אין להם שיעור ופי' בקרבן עדה אלעיל קאי דס"ת על הגויל הוא דשיערו ג' עמודים אבל בקלף אין שיעור כן ובר"ן משמע דלא קאי אלעיל. ע"כ נלע"ד. הכי פירושו ומילתא באפי נפשיה הוא דקאמר קלפים לא נתנו חכמים שיעור כמה יקלוף ואיך יקלוף רק שיהיה משופה דאל"כ הרי הוא גויל אבל כוון שהוא קלף שום קליפה יהיה עבה או דקה פנים של מעלה או פנים של מטה לא ניתנה הל"מ על זה אלא שיכתוב גויל על מקום שיער והקלף על נחושתה היינו צד התחתון כך היא הל"מ ותל"מ:
+
+Chapter 2
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+<b>וזכרם לא יסוף מזרעם מיכן שקבעו לה חכמים מסכתא.</b> מוכח מזה דמגילה ניתן לכתוב ברה"ק דאי רק לקרות בע"פ והיינו בכלל תורה שבע"פ כחנוכה מה תוסף תת כח המסכת טפי ממגילה עצמה שנאמרה. אע"כ נתונה לכתוב. ואמר שעתיד לקבוע לה מסכת תורה שבע"פ על דרשת פסוקים כתב שלה:
+
+Chapter 3
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<b>ברוך אלהים.</b> נ"ב נסתפקתי אי אמר רבי ברוך שמשמעו שנתגייר אנטונינוס. ובקרבך עדה נדחק מה שייך לכאן. ונ"ל שהכי מספקא אי גם בישראל יש חילוק בין נשתקע ללא נשתקע או דוקא בעכו"ם ובפלוגתת רי"ף פ"ק דב"ב והתו"ס ערכין ו' ע"א ד"ה אילימא. עיין ש"ך יו"ד סי' רנ"ט סקי"ב:

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud/Seder Moed/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Megillah/Hebrew/merged.txt

@@ -0,0 +1,264 @@
+Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Megillah
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי מגילה
+merged
+https://www.sefaria.org/Chidushei_Chatam_Sofer_on_Jerusalem_Talmud_Megillah
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Piotrków, 1898-1900
+-https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי מגילה
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>ואימא י"ו וי"ז ר"א וכו' ולא יעבר לא יעברו ר"י וכו' לא יעבר ולא יעבר.</b> נ"ל הך מ"ד דיליף ליה מדכתיב וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים ס"ל כריב"ק דמוקף חומה בימי אחשורוש ולא ביב"נ תליא ובימי אחשורוש לא שייך אעפ"י שאין לו עכשיו והיה לו קודם לכן דלא שייך קדושה לעתיד לבוא. וא"כ איך אפשר לומר ב' ימים הפורים האלו לא יעברו הלא אם יחרבו כל אותם חומות שהיו בימי אחשורוש וגם בשושן לא ישבו יהודים הרי נעקר ט"ו לגמרי ואיך יאמר לא יעברו. ודוחק לומר בזה ברה"ק נאמר שלא יחרבו ערי אחשורוש לעולם. אע"כ לא יעברו ר"ל לא יעברו מזמנם לזמן ט"ז אלא מקדימים ולא מאחרין:
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+<b>ר' יוחנן קרי לה בכנישתא דכיפרא ואמר הדא היא עיקר טיבריא קדמייתא.</b> בזה י"ל פ"ק דמגילה ה' ע"ב א"ר יוחנן כד הוינא טליא אמינא מלתא ושאילנא לסביא ואשתכח כוותיה חמת זו חמי טבריא ורקת זו ציפורי ורבא פליג דהא כולי עלמא קורים לטבריא רקת אלא חמת זו חמי גרר ע"ש. וק' מאי מייתי רבא ראיה מכולי עלמא ומספדנא והא ר' יוחנן שאיל לסבא ואשתכח כוותיה וכולי עלמא טועים נינהו גם יל"ד מה לשון שאילנא לסביא ה"ל למימר שאלתי לחכמי ישראל. אבל י"ל דהאי חמת חמי גרר היינו חמחן דבגמרא [דף ב' ע"ב] שהוא סמוך לטבריא מיל. ונ"ל גם ר' יוחנן ס"ל חמת היינו חמתן ואפ"ה היינו טבריא דאנו רואים עתה שנתרחקה טבריא אינה רחוקה מתמתן אלא מיל י"ל אז בראשונה שהיתה מגיע עד כפרי הי' בתוך עבורה של עיר חמתן ונקראת ג"כ חמת כדילפינן בנדרים נ"ו ע"ב מקרא ויהי בהיות יהושע ביריחו וא"כ חמת כולל ג"כ טבריא וממילא רקת היא ציפורי. והיינו שאילנא לסבא דידעי שטבריא הראשונה הגיע עד כפרי. ואמנם ס"ל כמ"ש בתשובת מהר"ם כמ"ש בתשובת מהר"ם א"ש דדוקא כשאין לעיבורא של עיר שם בפ"ע כמו עיבורה של יריחו אבל כשיש לו שם בפ"ע אין עיבורא בכלל העיר וא"כ ה"נ אע"ג דטבריא היתה נמשכה עד סמוך בעיבורה של עיר חמתן מ"מ כיון דכו"ע קורא לה רקת ויש לה שם בפ"ע א"כ גם רקת דקרא טבריא היא ולא ציפורי וא"ש וק"ל:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>וסעודת פורים מאחרין ולא מקדימין.</b> נ"ב עיין במג"א ססי' תרפ"ח ושו"ת חתם סופר או"ח קצ"ו. כל מקום ששנה רבי מחלוקת ואח"כ שנה סתם וכו' ופליגי לחד מ"ד סתם במתני' ומחלוקת בברייתא אין הלכה כסתם דתלינן רבי לא ידע הברייתא ואלו הוה ידע הוה הדר ביה ולאידך מ"ד ס"ל דברבי שאני דגברא רבא כמותי אין לתלות בו שלא ידע דודאי את הכל ראה וידע ואפ"ה סתם דלא כמחלוקת בברייתא. ועיין בח"ס אהע"ז ח"ב סי' ע"א ד"ה האמנם הרמ"א:
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+ר' לוי בשם ר' חמא בר חנינה אותה שנה מעוברת היתה וכו' ודברי הירושלמי כפשוטו צע"ג א"כ נעשה הנס באדר ראשון ובהא כ"ע מודי דיש לעשות היו"ט ובאדר הראשון ומ"ט קבעוהו אנשי כנה"ג באדר השני ואי משום מסמך גאולה לגאולה אטו מי שנעשה לו נס בשבט יעשה לו י"ט סמוך לניסך משום מסמך גאולה לגאולה אתמהה ע"כ נ"ל דהירושלמי אלא באותה שעה שהפיל פור לחדש שנים עשר אז היתה שנה מעוברת פירוש שהיה מובן שראויה להתעבר וזה ידעינן מדכתיב מחדש לחדש שנים עשר אך מדכתיב השנית דמבואר מזה שתיקנו לעשות פורים בשני ש"מ שנמלכו ב"ד ולא עברוהו להאי שתא ונעשה נס בסתם אדר קבעוהו בשני משום מסמך גאולה לגאולה:
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 9
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+בורגני אחד בידא להם ארמית מתוך לשון יוונית לענ"ד פשוט מאד דט"ס וצ"ל רומית והוא לשון לטיין שהמציא להם לאטיינות כמבואר בספר יוחסין דפוס אמסטרדם ק"ב ע"ב ד"ה הזמן השלישי ובצמח דוד ח"ב שנת שמ"ה לאלף השלישי:
+רבי יודה בר פזי אמר ריב"ל שאל וכו' עיין בשו"ת חת"ס סי' ל"ט ובשו"ת חת"ס או"ח סי' ח' שהאריך בביאורו:
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+
+
+Segment 10
+
+
+
+Segment 11
+
+<b>אין עושין יריעה ג' עמודיה וכו'.</b> לקלפים אין להם שיעור ופי' בקרבן עדה אלעיל קאי דס"ת על הגויל הוא דשיערו ג' עמודים אבל בקלף אין שיעור כן ובר"ן משמע דלא קאי אלעיל. ע"כ נלע"ד. הכי פירושו ומילתא באפי נפשיה הוא דקאמר קלפים לא נתנו חכמים שיעור כמה יקלוף ואיך יקלוף רק שיהיה משופה דאל"כ הרי הוא גויל אבל כוון שהוא קלף שום קליפה יהיה עבה או דקה פנים של מעלה או פנים של מטה לא ניתנה הל"מ על זה אלא שיכתוב גויל על מקום שיער והקלף על נחושתה היינו צד התחתון כך היא הל"מ ותל"מ:
+
+Chapter 2
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+<b>וזכרם לא יסוף מזרעם מיכן שקבעו לה חכמים מסכתא.</b> מוכח מזה דמגילה ניתן לכתוב ברה"ק דאי רק לקרות בע"פ והיינו בכלל תורה שבע"פ כחנוכה מה תוסף תת כח המסכת טפי ממגילה עצמה שנאמרה. אע"כ נתונה לכתוב. ואמר שעתיד לקבוע לה מסכת תורה שבע"פ על דרשת פסוקים כתב שלה:
+
+Chapter 3
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<b>ברוך אלהים.</b> נ"ב נסתפקתי אי אמר רבי ברוך שמשמעו שנתגייר אנטונינוס. ובקרבך עדה נדחק מה שייך לכאן. ונ"ל שהכי מספקא אי גם בישראל יש חילוק בין נשתקע ללא נשתקע או דוקא בעכו"ם ובפלוגתת רי"ף פ"ק דב"ב והתו"ס ערכין ו' ע"א ד"ה אילימא. עיין ש"ך יו"ד סי' רנ"ט סקי"ב:

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud/Seder Moed/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Moed Katan/Hebrew/Piotrków, 1898-1900.txt

@@ -0,0 +1,225 @@
+Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Moed Katan
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי מועד קטן
+Piotrków, 1898-1900
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי מועד קטן
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>ר' אילא וכו' על שם שאין מערבין שמחה בשמחה וכו' ר' יעקב שמע לה מן הדא מלא שבוע זאת.</b> וכ"פ הרמב"ם ובש"ס דילן ט' ע"א יליף ליה מחנוך בהמ"ק ע"ש. והקשו על הרמב"ם דשביק ש"ס דילן ופסק כהירושלמי. ולפע"ד בשום לב מנ"ל להירושלמי דמשום ערוב שמחה בשמחה אמר הכי דלמא משום תבעוה לנשא ונתפייסה צריכה לישב ז' נקיים וי"ל לפמ"ש הר"ן ספ"ב בנדה דדם חמוד טהור ומשו"ה אמרי' התם דהיה מורח לדם ואי היה ליה ריחו של דם חמוד הוה מטהרי ליה. והקשה שם בתבעוה לנשא צריכא שתשב ז' נקיים הא דם חמוד הוא ותי' שמא נתערב בו טפה דם נדה ע"ש וצל לפ"מ דקיי"ל דכל תערובות בכה"ג מתבטל עיין נדה כ"ז ע"ב. ועמ"ש מרדכי ס"פ הזרוע ובחי' פ' המפלת א"כ ה"נ גבי תבעוה לנשא אי קא מורח ולא מורח דם נדה אה"נ דטהורה היא דא"כ נתערב בה טפה דם מתבטל בדם חמוד. ואנן דלא בקיאים באורוחא הוא דמחמרינן להצריכה ז' נקיים. וא"כ יעקב דודאי היה בקי באורוחי ומדוע א"ל לבן מלא שבוע זאת ע"כ משום דאין מערבין שמחה בשמחה ושפיר יליף הירושלמי מניה דאין מערבין שמחה בשמחה. ולפ"ז י"ל גמרא דידן נמי לא פליג דאיכא למילף מקרא דתורה מלא שבוע זאת אלא דמרא דשמעתא התם במו"ק הוא שמואל ואיהו ס"ל בעלמא מב"מ לא בטיל ואיו דם מבטל דם ע"כ ליכא למילף ממלא שבוע זאת דלמא משום שתבעוה לנשא וכו' וארוחי לא מהני דדלמא מתערב ביה טפה דם נדה ומ"מ לא בטיל ומשו"ה מייתי מקרא דנביאים. וא"ש פסק הרמב"ם ומאי דקיי"ל מב"מ בטיל:
+<b>ר' יעקב בר אחא שמע לה מן הדא מלא שבוע זאת.</b> והש"ס בבלי דדחיק ומפיק ליה מדברי קבלה משום דס"ל דאין למדין מקודם מתן תורה וירושלמי ס"ל למדין והא דלא יליף הירושלמי אבילות ז' מויעש לאביו אבל ז' ימים דגבי יוסף וכתב התוס' פרק אלו מגלחין משום דאין למדין מקודם מ"ת נ"ל דודאי ממנהגא בעלמא לא נילף דדילמא יוסף מדעתא דנפשיה עביד אך הכא גבי ז' ימי משתה אי לאו שהיה תקנה קבוע ומנהג מקובל ביניהם לא הוי מצי לבן לדחות את יעקב בטענה זו עד מלאת שבוע זאת והיה יעקב זריז ומקדים למצוה אע"כ דין גמור הי' ביניהם וס"ל להירושלמי דכה"ג ילפינן מקודם מ"ת:
+
+Chapter 2
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+
+
+Segment 10
+
+
+
+Segment 11
+
+
+
+Segment 12
+
+
+
+Segment 13
+
+
+
+Segment 14
+
+<b>מניין לאבל מן התורה שבעה [שנא'] ויעש לאביו אבל שבעת ימים ולמידין דגר קודם למתן תורה בתמיה.</b> [מובא בתו' מ"ק כ' ע"א ד"ה מה חג וכו']. ומקשים מלעיל פ"א ה"ז דיליף ז' ימי המשתה ממלא שבוע זאת וכן פסק רמב"ם וא"כ סתרי אהדדי. ונ"ל דלקמן (סוף הלכה) פריך אמאי שבת אינו מפסיק אבילות כמו י"ט דבשניהם דברים שבצינעא נוהג. ותי' א"כ לא משכחת לעולם אבילות ז' דאין ז' בלא שבת ע"ש פי' וא"כ איך משכחת והפכתי חגיכם לאבל דבעי' ז' ימים דומיא' דחג ולא משכחת ליה. ולפ"ז א"ש דה"ק ירושלמי אבילות ז' מנ"ל דלמא שבת מפסיק ולא משכחת ז' ומשני מיוסף וע"ז פריך וכי למדין מקודם מ"ת שלא נצטוו עדיי�� על השבת ואפי' אם שמר יוסף שבת כדדרשו מטבוח טבח והכן מ"מ לא הוה מצווה ועושה אתי אבילות ודחי ליה ועוד אפי' אי שמר שבת מ"מ עונג שבת לא מצינו קודם מ"ת וא"כ דלמא ניתנה תורה ונתחדשה הלכה ומסיק מוהפכתי כנ"ל. אבל ממלא שבוע זאת יליף שפיר אין מערבין שמחה בשמחה:
+
+Segment 15
+
+
+
+Segment 16
+
+
+
+Segment 17
+
+
+
+Segment 18
+
+
+
+Segment 19
+
+
+
+Segment 20
+
+
+
+Segment 21
+
+
+
+Segment 22
+
+
+
+Segment 23
+
+
+
+Segment 24
+
+<b>ואית דמפקין לישנא יכפה הסרסור.</b> ופי' בק"ע שהמטה היא הסרסור בין איש לאשתו ליצירת הולד. נראה לי מזה יצא המנהג להפוך מראות הצובאות בז' ימי אבל. דבש"ס דילן אמרי' [וכן כאן] בענין היפוך המטות דמות דיוקני נתתי בכם ובעונותיכם נהפכו הפכו מטותיכם. והנה אין אנו נוהגין בכפית מטות מטעם דמפורש בפוסקים. ועכ"פ מראות הצובאות שהם ג"כ סרסרים בין איש לאשתו וגם נראה בהם דמות דיוקנו ע"כ מהפכין:

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud/Seder Moed/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Moed Katan/Hebrew/merged.txt

@@ -0,0 +1,228 @@
+Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Moed Katan
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי מועד קטן
+merged
+https://www.sefaria.org/Chidushei_Chatam_Sofer_on_Jerusalem_Talmud_Moed_Katan
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Piotrków, 1898-1900
+-https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי מועד קטן
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>ר' אילא וכו' על שם שאין מערבין שמחה בשמחה וכו' ר' יעקב שמע לה מן הדא מלא שבוע זאת.</b> וכ"פ הרמב"ם ובש"ס דילן ט' ע"א יליף ליה מחנוך בהמ"ק ע"ש. והקשו על הרמב"ם דשביק ש"ס דילן ופסק כהירושלמי. ולפע"ד בשום לב מנ"ל להירושלמי דמשום ערוב שמחה בשמחה אמר הכי דלמא משום תבעוה לנשא ונתפייסה צריכה לישב ז' נקיים וי"ל לפמ"ש הר"ן ספ"ב בנדה דדם חמוד טהור ומשו"ה אמרי' התם דהיה מורח לדם ואי היה ליה ריחו של דם חמוד הוה מטהרי ליה. והקשה שם בתבעוה לנשא צריכא שתשב ז' נקיים הא דם חמוד הוא ותי' שמא נתערב בו טפה דם נדה ע"ש וצל לפ"מ דקיי"ל דכל תערובות בכה"ג מתבטל עיין נדה כ"ז ע"ב. ועמ"ש מרדכי ס"פ הזרוע ובחי' פ' המפלת א"כ ה"נ גבי תבעוה לנשא אי קא מורח ולא מורח דם נדה אה"נ דטהורה היא דא"כ נתערב בה טפה דם מתבטל בדם חמוד. ואנן דלא בקיאים באורוחא הוא דמחמרינן להצריכה ז' נקיים. וא"כ יעקב דודאי היה בקי באורוחי ומדוע א"ל לבן מלא שבוע זאת ע"כ משום דאין מערבין שמחה בשמחה ושפיר יליף הירושלמי מניה דאין מערבין שמחה בשמחה. ולפ"ז י"ל גמרא דידן נמי לא פליג דאיכא למילף מקרא דתורה מלא שבוע זאת אלא דמרא דשמעתא התם במו"ק הוא שמואל ואיהו ס"ל בעלמא מב"מ לא בטיל ואיו דם מבטל דם ע"כ ליכא למילף ממלא שבוע זאת דלמא משום שתבעוה לנשא וכו' וארוחי לא מהני דדלמא מתערב ביה טפה דם נדה ומ"מ לא בטיל ומשו"ה מייתי מקרא דנביאים. וא"ש פסק הרמב"ם ומאי דקיי"ל מב"מ בטיל:
+<b>ר' יעקב בר אחא שמע לה מן הדא מלא שבוע זאת.</b> והש"ס בבלי דדחיק ומפיק ליה מדברי קבלה משום דס"ל דאין למדין מקודם מתן תורה וירושלמי ס"ל למדין והא דלא יליף הירושלמי אבילות ז' מויעש לאביו אבל ז' ימים דגבי יוסף וכתב התוס' פרק אלו מגלחין משום דאין למדין מקודם מ"ת נ"ל דודאי ממנהגא בעלמא לא נילף דדילמא יוסף מדעתא דנפשיה עביד אך הכא גבי ז' ימי משתה אי לאו שהיה תקנה קבוע ומנהג מקובל ביניהם לא הוי מצי לבן לדחות את יעקב בטענה זו עד מלאת שבוע זאת והיה יעקב זריז ומקדים למצוה אע"כ דין גמור הי' ביניהם וס"ל להירושלמי דכה"ג ילפינן מקודם מ"ת:
+
+Chapter 2
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+
+
+Segment 10
+
+
+
+Segment 11
+
+
+
+Segment 12
+
+
+
+Segment 13
+
+
+
+Segment 14
+
+<b>מניין לאבל מן התורה שבעה [שנא'] ויעש לאביו אבל שבעת ימים ולמידין דגר קודם למתן תורה בתמיה.</b> [מובא בתו' מ"ק כ' ע"א ד"ה מה חג וכו']. ומקשים מלעיל פ"א ה"ז דיליף ז' ימי המשתה ממלא שבוע זאת וכן פסק רמב"ם וא"כ סתרי אהדדי. ונ"ל דלקמן (סוף הלכה) פריך אמאי שבת אינו מפסיק אבילות כמו י"ט דבשניהם דברים שבצינעא נוהג. ותי' א"כ לא משכחת לעולם אבילות ז' דאין ז' בלא שבת ע"ש פי' וא"כ איך משכחת והפכתי חגיכם לאבל דבעי' ז' ימים דומיא' דחג ולא משכחת ליה. ולפ"ז א"ש דה"ק ירושלמי אבילות ז' מנ"ל דלמא שבת מפסיק ולא משכחת ז' ומשני מיוסף וע"ז פריך וכי למדין מקודם מ"ת שלא נצטוו עדיין על השבת ואפי' אם שמר יוסף שבת כדדרשו מטבוח טבח והכן מ"מ לא הוה מצווה ועושה אתי אבילות ודחי ליה ועוד אפי' אי שמר שבת מ"מ עונג שבת לא מצינו קודם מ"ת וא"כ דלמא ניתנה תורה ונתחדשה הלכה ומסיק מוהפכתי כנ"ל. אבל ממלא שבוע זאת יליף שפיר אין מערבין שמחה בשמחה:
+
+Segment 15
+
+
+
+Segment 16
+
+
+
+Segment 17
+
+
+
+Segment 18
+
+
+
+Segment 19
+
+
+
+Segment 20
+
+
+
+Segment 21
+
+
+
+Segment 22
+
+
+
+Segment 23
+
+
+
+Segment 24
+
+<b>ואית דמפקין לישנא יכפה הסרסור.</b> ופי' בק"ע שהמטה היא הסרסור בין איש לאשתו ליצירת הולד. נראה לי מזה יצא המנהג להפוך מראות הצובאות בז' ימי אבל. דבש"ס דילן אמרי' [וכן כאן] בענין היפוך המטות דמות דיוקני נתתי בכם ובעונותיכם נהפכו הפכו מטותיכם. והנה אין אנו נוהגין בכפית מטות מטעם דמפורש בפוסקים. ועכ"פ מראות הצובאות שהם ג"כ סרסרים בין איש לאשתו וגם נראה בהם דמות דיוקנו ע"כ מהפכין:

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud/Seder Moed/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Pesachim/Hebrew/Piotrków, 1898-1900.txt

@@ -0,0 +1,166 @@
+Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Pesachim
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי פסחים
+Piotrków, 1898-1900
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי פסחים
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+
+
+Segment 10
+
+
+
+Segment 11
+
+
+
+Segment 12
+
+
+
+Segment 13
+
+
+
+Segment 14
+
+
+
+Segment 15
+
+<b>הפקיר חמצו בי"ג לאחר הפסח מהו ר"י אמר אסור ר"ל אמר מותר וכו'.</b> אתייא לר' יוחנן כר' יוסה ור"ל כר"מ. ופירש הרשב"א בתשובה סי' ע' מאן דמתיר כר"מ ומאן דאסר כר"י דבעי ליד זוכה ושוב חזר בו הירושלמי וכ"ע כר"מ וחיישינן להערמה והביאוהו הפוסקים בהל' פסח. ונ"ל דאפילו להס"ד לא הוה ס"ל דלר"י אסור מדינא דא"כ למה פליגי בלאחר לימא עובר בבל יראה אע"כ כהר"ן דאפקעתא דמלכא לא בעי אתי ליד זוכה אלא הוה ס"ד דלר"י אסור מפני מראית עין כיון דבעלמא לא מהני הפקר אא"כ אתי ליד זוכה ואפשר דלא אמרו אלא בהפקר בי"ג ושוב לא ביטלו באור לי"ד אבל בדק וביטל לא ס"ד דאתי לאיחלופי וכהר"ן:
+
+Chapter 3
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 4
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+
+
+Segment 10
+
+
+
+Segment 11
+
+
+
+Segment 12
+
+גלו ממקום למקום ובקשו לחזור בהם ייבא כהדא דא"ר בא וכו' אנו מה אנו א"ל מכיון שנהגו אבותיכם באיסור אל תשנו. וצ"ע איך נפשוט האיבעיא באם גלו כל הקהלה ממקומם ונתישבו במק"א ובקרבן עדה פי' דבני מישא כך היה שינוי מקומם וא"כ עיקר חסר מן הספר. ונ"ל שהיה מסופק בעיר שגלו אנשיה ממקומה אי נימא דכיון שאין דעתם לחזור נתבטלה קבלה ראשונה או דלמא אקרקפתא דגברא מונח ואין המקום גורם ופשיט מעובדא דבני מישן שאין יכולין לשנות וע"כ משום דהגזרה אקרקפתא דגברא וא"כ אפילו נעתקו ממקומם נמי. ועיין בתשו' הרא"ש כלל ה' סי' ד' ושו"ת חות יאיר סי' קכ"ו וביו"ד סי' רכ"ח סעיף ל"ד ובש"ך ס"ק צ"ד וס"ק פ"ד:
+<b>רבי תלמידיה דר' יודה הוה.</b> דר' יודה אמר אסור לפרש לים הגדול ונדחקו בזה לאיזה ר' יודה נתכון. ובמק"א כתבתי דאין מפרשין לים סמוך לשבת אלא לדבר מצוה כמבואר פ"ק דשבת ואינהו לא היו צריכים לצורך מזונות ופרנסה אלא להריח. ובזה פליגי בבבלי ר"י ורבנן ר"פ אלו מגלחין אי מיקרי דבר מצוה אי לא ע"ש דף י"ד ע"א ועיין מג"א פי' רמ"ח ס"ק י"ט:
+<b>אמר אסור לפרש לים הגדול.</b> ולולא דמסתפינא הייתי אומר שלא נתכוון על שס"ל כר' יהודה להחמיר בהפלגת ספינה שלא מצינו כן בשום מקום רק שס"ל דמותר להפליג למזונות כר"ת אלא שאבותיהם נהגו חומרא בעצמם שלא לפרוש אפילו למזונות ע"ז הקשה היה להם להתיר נדרם דאפילו הסכמת סייג וגדר יש להתיר לדבר מצוה עכ"פ ודוחק מזונותם דברי מצוה היא ומשני דלא משום חומרא בעלמא נהגו אבותיהם כך אלא מדינא דס"ל דמזונות לא הוה דבר מצוה כר' יודה דס"ל ר"פ אלו מגלחין וא"א להתיר:

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud/Seder Moed/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Pesachim/Hebrew/merged.txt

@@ -0,0 +1,169 @@
+Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Pesachim
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי פסחים
+merged
+https://www.sefaria.org/Chidushei_Chatam_Sofer_on_Jerusalem_Talmud_Pesachim
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Piotrków, 1898-1900
+-https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי פסחים
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+
+
+Segment 10
+
+
+
+Segment 11
+
+
+
+Segment 12
+
+
+
+Segment 13
+
+
+
+Segment 14
+
+
+
+Segment 15
+
+<b>הפקיר חמצו בי"ג לאחר הפסח מהו ר"י אמר אסור ר"ל אמר מותר וכו'.</b> אתייא לר' יוחנן כר' יוסה ור"ל כר"מ. ופירש הרשב"א בתשובה סי' ע' מאן דמתיר כר"מ ומאן דאסר כר"י דבעי ליד זוכה ושוב חזר בו הירושלמי וכ"ע כר"מ וחיישינן להערמה והביאוהו הפוסקים בהל' פסח. ונ"ל דאפילו להס"ד לא הוה ס"ל דלר"י אסור מדינא דא"כ למה פליגי בלאחר לימא עובר בבל יראה אע"כ כהר"ן דאפקעתא דמלכא לא בעי אתי ליד זוכה אלא הוה ס"ד דלר"י אסור מפני מראית עין כיון דבעלמא לא מהני הפקר אא"כ אתי ליד זוכה ואפשר דלא אמרו אלא בהפקר בי"ג ושוב לא ביטלו באור לי"ד אבל בדק וביטל לא ס"ד דאתי לאיחלופי וכהר"ן:
+
+Chapter 3
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 4
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+
+
+Segment 10
+
+
+
+Segment 11
+
+
+
+Segment 12
+
+גלו ממקום למקום ובקשו לחזור בהם ייבא כהדא דא"ר בא וכו' אנו מה אנו א"ל מכיון שנהגו אבותיכם באיסור אל תשנו. וצ"ע איך נפשוט האיבעיא באם גלו כל הקהלה ממקומם ונתישבו במק"א ובקרבן עדה פי' דבני מישא כך היה שינוי מקומם וא"כ עיקר חסר מן הספר. ונ"ל שהיה מסופק בעיר שגלו אנשיה ממקומה אי נימא דכיון שאין דעתם לחזור נתבטלה קבלה ראשונה או דלמא אקרקפתא דגברא מונח ואין המקום גורם ופשיט מעובדא דבני מישן שאין יכולין לשנות וע"כ משום דהגזרה אקרקפתא דגברא וא"כ אפילו נעתקו ממקומם נמי. ועיין בתשו' הרא"ש כלל ה' סי' ד' ושו"ת חות יאיר סי' קכ"ו וביו"ד סי' רכ"ח סעיף ל"ד ובש"ך ס"ק צ"ד וס"ק פ"ד:
+<b>רבי תלמידיה דר' יודה הוה.</b> דר' יודה אמר אסור לפרש לים הגדול ונדחקו בזה לאיזה ר' יודה נתכון. ובמק"א כתבתי דאין מפרשין לים סמוך לשבת אלא לדבר מצוה כמבואר פ"ק דשבת ואינהו לא היו צריכים לצורך מזונות ופרנסה אלא להריח. ובזה פליגי בבבלי ר"י ורבנן ר"פ אלו מגלחין אי מיקרי דבר מצוה אי לא ע"ש דף י"ד ע"א ועיין מג"א פי' רמ"ח ס"ק י"ט:
+<b>אמר אסור לפרש לים הגדול.</b> ולולא דמסתפינא הייתי אומר שלא נתכוון על שס"ל כר' יהודה להחמיר בהפלגת ספינה שלא מצינו כן בשום מקום רק שס"ל דמותר להפליג למזונות כר"ת אלא שאבותיהם נהגו חומרא בעצמם שלא לפרוש אפילו למזונות ע"ז הקשה היה להם להתיר נדרם דאפילו הסכמת סייג וגדר יש להתיר לדבר מצוה עכ"פ ודוחק מזונותם דברי מצוה היא ומשני דלא משום חומרא בעלמא נהגו אבותיהם כך אלא מדינא דס"ל דמזונות לא הוה דבר מצוה כר' יודה דס"ל ר"פ אלו מגלחין וא"א להתיר:

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud/Seder Moed/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Shabbat/Hebrew/Piotrków, 1898-1900.txt

@@ -0,0 +1,530 @@
+Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Shabbat
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי שבת
+Piotrków, 1898-1900
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי שבת
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>והא תני דלתות ההיכל.</b> וכתב בשיורי קרבן וזה לשונו קצת קשה וכו' ועוד י"ל כיון וכו' ונראה לי דיש לומר התם לא נפקא מיניה לדינא כלל משא"כ דלתות ההיכל נפקא מיניה לשלמים ששחטן קודם לפתיחת הדלתות עיין היטב בזבחים נ"ה ע"ב:
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+תמן תנינן ר"מ אומר אם היתה שבת וכו' שזה חייב משום מהלך וכו' לפענ"ד ה"פ דחיוב שבת משום מהלך ואינו חייב עד שיניח במעיו וחיוב אכילה משום הנאת גרונו וכשיניח בבית הבליעה כבר חייב וקשה למ"ד מהלך כעומד ומסיק דלא מיירי במוציאו ע"י עקירת גופו דבהא לא קאמר ר"מ אלא מיירי שהוא מונח בפנים ברה"י וראשו על האסקופה ופיו בחוץ ברשות הרבים ונוטל המאכל בידו ברה"י ונותנו לתוך פיו שבחוץ דכיון שאינו הולך רק מונח. ובידו הוציא המאכל לחוץ. הוה עקירה ברשות היחיד והנחה בפיו מיד ועל הנאה לא חייב אלא בבית הבליעה. וקדם חיוב הוצאה לחיוב אכילה. ולקמן בדף הסמוך מקשה ירושלמי על זה אמאי יתחייב כשמוציא מידו לפיו תהוי כנותן מימינו לשמאלו. ומשני מימינו לשמאלו לא נשתנה ממה שהיה והכא נשתנה ונעשה אוכל בפיו משום הכי חייב טפי:
+א"ר יודן תיפתר שהיה מוטל על האסקופה מקצתו בפנים וכו' לפ"ז אין מכאן שום ראיה דמחשבתו משוי ליה מקום דע"ד דכיון שהוא מונח ע"ג קרקע שפיר הו"ל צוארו מקום דע"ד. אמנם הש"ס בבלי ס"ל בפשיטות דבמשנה לא משמע הכי אלא שהוא הולך ברגליו מרה"י לרה"ר ובולע בהליכתו ע"כ אמר אף אנן נמי תנינא. ונ"ל דהירושלמי לא רצה לפרש כש"ס בבלי משום קושית התוס' דף ק"ב ד"ה והוציאו ולא ס"ל לירושלמי הך כתיבתן זו היא הנחתן:
+
+Segment 9
+
+
+
+Segment 10
+
+<b>ואפשר שלא יעשה בינו לבין הכותל כרמלית וכו'.</b> לפע"ד ה"פ דאדם העומד ברה"ר פחות מד' טפחים סמוך לכותל נעשה בינו לבין הכותל צידי רה"ר דאית ליה חפופי שהוא עצמו נעשה חפופי ואותו מקום פנוי שבינו לבין הכותל דהוה צידי רה"ר נידון ככרמלית לכן כשבא לו מחוץ ונכנס לפנים ומשאו לפניו הרי עוברת דרך כרמלית. וההיפוך כשיוצא מביתו ומשאו לאחוריו עוברת המשא דרך כרמלית. ועד"ז יובנו כפשוטו דברי בבלי וי"ו ע"א ולא צריך למ"ש תוס' שם ד"ה מדי דהוי ע"ש. ועיין מ"ש לקמן:
+<b>אמר ר' יוסי תפתר שהיו פניו הפוכות לכותל ומשואו לאחריו.</b> מבואר דכל אדם היוצא מביתו או נכנס כשבא סמוך לכותלי ביתו פחות מד"ט נעשה בינו לבין הכותל צידי רשות הרבים והמשא שעל כתיפו ביציאתו או שבידו בכניסתו עוברת בצידי ר"ה. וא"כ לא צריך למ"ש תוס' שבת דף ו' ע"א ד"ה מידי דהוה וק"ל:
+
+Segment 11
+
+<b>על דעתיה דבן עזאי וכו'.</b> עיין בתוס' שבת ה' ע"ב ד"ה בשלמא ובירושלמי פריך על דעתיה דבן עזאי כו' ומשני בקופץ. צ"ע תינח מעביר ד"א לבן עזאי יש לומר בקופץ אבל זורק ד' אמות לר"ע דקלוטה מאי איכא למימר ויש לומר דהירושלמי לשיטתו דסבירא ליה ר"פ הזורק דזריקה ד' אמות הוי במשכן שזרקו מחטיהן ואם כן לא קשה מידי אפילו אם יהיה קלוטה בתוך ארבע אמות כמי שהונח על כל אמה מכל מקום כיון שכך היתה זריקה במשכן מיחייב כך:
+
+Segment 12
+
+
+
+Segment 13
+
+
+
+Segment 14
+
+<b>ופיו לאו כלאחר היא.</b> וכא שמאלו כאחר הוא. פי' משנה דכריתות אם היה שבת והוציא בפיו ומפרש שהיה גופו מונח ברשות היחיד וראשו על האסקופה והוציא פיו לחוץ ונ��ן מאכל לתוך פיו ובלעו דחייב ומאי שנא מפיו לבית הבליעה חייב ומימינו לשמאלו דפטור ומשני התם נשתנה הענין דהשתא הוה בליעה ואכילה אבל מיד זה ליד זה לא נשתנה הענין כלל ועיין מ"ש תוס' שבת דף י"א ע"א ד"ה לא יעמוד:
+
+Segment 15
+
+
+
+Segment 16
+
+<b>מאן דמר מותר בשיש שם רוחב ד'.</b> פי' שיש בידו טרסקל רוחב ד' ונעשית כרמלית ולא ס"ל אין כרמלית בכלים וה"ל מקום פטור ומותר להחזירה. וכשאין שם רוחב ד' בטל הוא לגבי רה"ר ואסור להחזירה וע' תוס' דף ה' ד"ה כאן וחי' הרשב"א שם והג"א דף ח' ע"א ולא ס"ל להך מ"ד ידו חשוב דע"ד:
+
+Segment 17
+
+<b>א"ר זעירא ברחוק מן הכותל ד' וכו' כרמלית הוא.</b> היינו כדלעיל כשעומד סמוך לכותל פחות מד"ט הוה צידי ר"ה שהוא כרמלית נמצא כשמושך ידו אצלו מפנים לחוץ נחה בכרמלית ולא מתחייב אלא או שעומד רחוק מד"ט מהכותל. או כשפניו הפוכות כלפי חוץ. ולא מיקרי ידו נח אלא עד שתבא נגד פניו ולא באחוריו. נמצא נח ברה"ר:
+
+Segment 18
+
+
+
+Segment 19
+
+
+
+Segment 20
+
+<b>א"ר יוסה ואפילו תאמר גבוה עשרה.</b> פי' ואפילו הלכתא גמירי לה שהיה גבוה עשרה מכ"מ היינו עם הקמרסטא שעל גבה אבל הושטת הקרשים לא במקום גבוה עשרה ודחי ש"ס כיון דעכ"פ העגלה היה רשות היחיד והושיטו הקרשים דרך חלונות לרשות הרבים מכל מקום הוה ליה מוציא מרשות לרשות וחזר והקשה דלא הוציאום דרך חלונות אלא בשעת הושטה היה העגלות תרוטות פי' בערוך טרטות פתוחות קצת. פי' שפתחו גגות שלהן ואז לא היה גבוה עשרה שהרי פתחו הקמרסטא והדרה קושיא לדוכתיה ולא תירץ כלום ומ"ש ק"ע דבערוך פי' כחצי גורן עגולה ט"ס הוא וצ"ל ולא כחצי גורן עגולה ע"ש:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+
+
+Segment 10
+
+רבי חייא רובא מפקיד לרב וכו' ופי' בק"ע ועל ר"ה לא היה צריך להזהיר שפשיטא שחייב אדם לטהר א"ע ברגל. יש לעיין קצת הא אינו חייב לטהר עצמו אלא בג' רגלים שרואה פנים בעזרה ולא בר"ה. ועיין בחי' ח"ס ביצה י"ז:
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>מה מקיימין ב"ה טעמון דב"ש וכו' בעובדי ביידן.</b> ונ"ל דס"ל להירושלמי דברייתא דשביתת כלים. דכ"ע היא ונהי היכי דהכלי עשה מלאכה מעצמו אפילו ע"י מעשה כגון רחיים מותר אבל היכי שאדם עושה מלאכה בידו ע"י כלי של ישראל כגון חוצב בגרזן של ישראל וכדומה מצווה על שביתת כלי ואסור והן הנה דברי הרוקח בסי' ד"ש וסי' מ"א גבי ספינה דמייתי ב"י בסי' רמ"ו:
+<b>ומה מקיימין ב"ש טעמון דב"ה וכו' כהדא דתני פותקין אמת המים וכו' א"ר חגיי מפני שהן משמיעות את הקול.</b> מוכח מזה דברחיים ליכא חיוב שבת דאל"כ תיפוק ליה מששת ימים תעשה וגו' דאוסר ב"ש לשרות דיו ומהצורך להשמעת הקול אע"כ דברחיים של מים ליכא חיוב חטאת וזה ראיה למג"א בסי' רנ"ב:
+
+Chapter 2
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+<b>בשיורי קרבן ד"ה וקשיא על דר' יוסי וקשה הא ר' יוסי סובר הבערה ללאו יצאה.</b> י"ל חייב מלקות בהתרו בו וכפירש"י פ' המצניע צ"ד ע"א וע"ש תוס' ד"ה אלא אימא וכו' אבל מ"מ קשיא לישנא דקאמר הבערה למדה וכו' ולר' יוסי לאו מהבערה ילפינן לחלק:
+<b>אלא משום איכול איברים.</b> הא דלא קאמר שהקטיר האיברים. י"ל משום דנפסלו וה"ל מקלקל בבישול ופטור. אך מיירי באברים המונחים על האש והזר מהפך בצינורא וחייב משום איקרובי עבודה ומ"מ לא מיפסל האבר בכך כיון דבלא"ה נמי מתאכל בתרי שעי עכ"פ. אמנם מ"ש ירושלמי דמיירי בליל שבת צ"ע הלא גם ביום שייך זה ואולי י"ל דס"ל ביום ניתן לדחות לגבי כהנים שוב אין הזר חייב חטאת משא"כ איברי חול של ע"ש בליל שבת לא ניתן לדחות לשום אדם חייב הזר חטאת מיהו בבבלי פסחים ע"ב ע"ב אמרינן לגבי האי גברא לא איתיהב עיי"ש וצ"ע:
+
+Chapter 3
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+שהיד שולטת עיין מג"א סי' שי"ח ס"ק כ"ח נראה דמפרש יד שולטת כמו יד סולדת ודלא כשפתי כהן י"ד סי' ק"ה וכן השיב בשאלות ותשובות בית יעקב סי' כ' להש"ך מדברי הערוך ערך סלד ע"ש מיהו מצאתי חידושי רמב"ן סוף ע"ז דמפרש כמו שפירש הש"ך ע"ש:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+
+
+Segment 10
+
+
+
+Segment 11
+
+
+
+Segment 12
+
+
+
+Segment 13
+
+
+
+Segment 14
+
+<b>מפני שהגחלות נוגעות בגופו וכו'.</b> כתב השיורי קרבן והר"ן כתב וכו' לכאורה יש ליישב סברת הר"ן דלא מצינו במשכן תולדת האור אלא בשמן המשחה שנתבשל על גבי מים רותחים העומדים על גחלים לוחשות כמו שכתב רמב"ן פרשה כי תשא והתם הגחלים תחת הקדרה ולא עולה הלהב על צדדיו ומכל מקום צ"ע לחדש דין זה ע"כ נ"ל יותר דהר"ן לא אמרו אלא לענין להפשיר דלא גזרינן אטו בישול אלא בעומדת על האש אבל בצד האש כיון שאין זה אלא דרך אפית פת כדאמר ריש לקיש בירושלמי פ"ק דחלה נהי לענין חיובי דשבת אין חילוק מכל מקום לא גזרינן במידי דלא שכיח. ומותר לשתות ממולאיר מים פושרים:
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>א"ל כיי דמר ר' זעירא.</b> וכן הוא בזה הלשון בירושלמי פ"ק דמסכת מעשרות ואמנם עיקור מימרא דר' זעירא לא נמצא גבי חימוץ כמ"ש בקונטרס כאן אלא עיקרו פ"ק דחלה אמשנה המעיסה והחליטה דמייתי ליה בבבלי פסחים ל"ז ע"ב ומסיק תברא מי ששנה זו לא שנה זו וכן הוה בעי למימר בש"ס ירושלמי פ"ק דחלה שם תרי תלמידי הוה. ועל זה מסיק זעירא דלא כן אלא חלוט ברור כל שהאור מהלך תחתיו והיינו קמח על גבי מוגלשין ובהא פטר ב"ה מחלה משא"כ מוגלשין ע"ג קמח דהוה עירוי מחייבי ב"ה. ולב"ש צ"ל עילאי גבר ולית הלכתא כוותיה וזה מוכרח ג"כ בירושלמי דמסכת פסחים פ"ב הלכה ו' אמתניתן דמורסן ע"ש דמוכח דלית ליה תברא. ובש"ס דילן דמשני תברא היינו משום התם ס"ל החליטה קמח על גבי מוגלשין וב"ה מחייבי ושמואל קאי התם דס"ל תתאי גבר ע"כ צ"ל תברא ועיין בס' שנות אליהו פ"ק דחלה מ"מ מוכח [דלא] כר' אליהו פילדא פ"ק דחלה דזעירא קאי אאור מהלך תחת האילפס לענין אפיה דליתא. מ"מ נ"ל כל זה בגיבול קשה אבל בבלילה רכה שהקמח ומים רותחים מתערבים זה בזה לא שייך עילאה ותתאה כמ"ש תוס' בשבת מ"ב ע"א ד"ה נותן וכו' וע' תוס' פסחים ל"ז ע"ב ועכ"פ דברי זעירא לא דוקא שהאור מהלך תחתיו ולאפוקי בצדו אלא לאפוקי עירוי. ועוד אפילו לפי' ר' אליה הנ"ל דדוקא תחתיו אבל מצדו לא הוה בישול אלא אפיה מ"מ אין בזה נפקותא לענין בישול שבת ובשר בחלב אלא לענין חלה וכבר תמה בקרבן עדה בתוספותיו לעיל גבי מולאי על הר"ן שם. ומ"ש בשלום ירושלים על זה אין לו שחר ומובן וכלל וכלל:
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+הרי חטין בזריעה וכו' מפשט פשיטא ליה דחטין שזרען בקרקע וביצה שתחת התרנגולת אסורים ובש"ס בבלי מבעיא ליה והקרבן עדה הרגיש בזה ולא קשה מידי הכא לר"י דהא ר"י כר"י סבירא ליה חוץ במחתכין נבילה משום דלא דחיא וגם יושב ומצפה דמיירי במסוכנת שמתה כמבואר בתוס' במס' שב�� ע"ה ע"ב ד"ה אין לנו ומשום הכי פשיטא ליה לאיסור והתם אליבא דר"ש קא מיבעיא ליה וליה לא ס"ל ופשוט מאד:
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+
+
+Segment 10
+
+
+
+Segment 11
+
+
+
+Segment 12
+
+אמר רב מנא בקדמיתא הוינן סברין וכו' ויש לומר דמתחלה סבר הא דמודה ר"ש בכוס וקערה משום דאינו יושב ומצפה וא"כ היה ראוי לאסור גם מותר השמן כמו שהקשה בחידושי רשב"א ורק דהשמן מותר אגב נר דמתוך דיהיב דעתיה אהני להשתמש יהיב נמי דעתיה אשמן כמו שתירץ הרשב"א ואם כן על כרחך מיירי דלית ביה פתילה דאין לומר שהנר נעשה ג"כ בסיס לדבר המותר השמן שהרי השמן גופא לא הותר אלא אגב הנר אבל השתא דמשמע דכוס וקערה הטעם דשמא יבא לכבות א"כ בלא"ה ל"ק קושית רשב"א ומותר השמן לא אגב הנר מותר א"כ אפילו אית ביה שברי פתילה נמי דהוי ליה נר בסיס לדבר המותר ג"כ היינו השמן:
+
+Chapter 4
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 6
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 7
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>תניי דבית רבי כל שאינו יודע עיקר שבת.</b> ר' לעזר כמתני' וכו' והוה ס"ד דפליגי דשוכח משמע הכיר ולבסוף שכח. ואינו יודע משמע שכוח מעיקרא ואתא רב ואמר הדא הוא פי' דגם לגרסא שוכח נמי ה"ה שכוח מעיקרא (והיינו כשיטתי' בבבלי דרב ושמואל אמרי תרווייהו ה"ה תינוק שנשבה):
+ר' יוחנן כהדא דבית רבי וכו' והוה ס"ד למימר דשוכח חייב על כל א' וא' היינו הכיר ולבסוף שכח ומסיק דהיינו לר"א פי' בכריתות דסבירא ליה גופים מחולקים וסבירא ליה כן אפילו בהכיר ולבסוף שכח הוה שבת כגופים מחולקים אבל לר"ע התם לא א"כ הדא הוא הדא פי' בין שכוח מעיקרא בין הכיר ולבסוף שכח לעולם אינו חייב אלא א' דקיי"ל כוותיה. ועיין בקרבן עדה שהאריך ללא צורך והפירוש כפשוטו:
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+ויחוש לכל הימים כהדא קידש אשה בעולה וכו' נ"ל דלא מיירי כש"ס גטין ס"ד ונזיר י"ב דשם מיירי בשלח שליח לקדש אשה סתם וקנסי' ליה כמ"ש תוס' שם אבל כאן מיירי הוא עצמו קידש ולא פעל עולה ופ"ל דאפ"ה אסור בכל הנשים שבעולם ומשני התם אפשר לישא גיורת או משוחררת משא"כ הכא במלאכה וע"ז מסיק דשלחו מבבל דבשבת נמי עשה כדי חיותו ואסיר אח"כ והוא בבבלי דף ס"ט ע"ב:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+דמר ר' ירמיה הבערה לצורך יצאת ללמד על בתי דינין שלא יהיו דנין בשבת וכו' מיירי בב"ד של ג' דלא שייך הגזרה דשמא יכתוב דמדכרי אהדדי אפ"ה אסור משום דמחזי כדין עונשין שאסור מן התורה בשבת ויחיד מומחה דלא שייך דין עונשין רק דיני ממונות מ"מ אסור משום שמא יכתוב:
+[ועיין בספר החינוך מצוה קי"ד (פ' ויקהל) שהיה לו גירסא ר' אילא בשם ר' ינאי מכאן וכו']:

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud/Seder Moed/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Shabbat/Hebrew/merged.txt

@@ -0,0 +1,533 @@
+Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Shabbat
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי שבת
+merged
+https://www.sefaria.org/Chidushei_Chatam_Sofer_on_Jerusalem_Talmud_Shabbat
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Piotrków, 1898-1900
+-https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי שבת
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>והא תני דלתות ההיכל.</b> וכתב בשיורי קרבן וזה לשונו קצת קשה וכו' ועוד י"ל כיון וכו' ונראה לי דיש לומר התם לא נפקא מיניה לדינא כלל משא"כ דלתות ההיכל נפקא מיניה לשלמים ששחטן קודם לפתיחת הדלתות עיין היטב בזבחים נ"ה ע"ב:
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+תמן תנינן ר"מ אומר אם היתה שבת וכו' שזה חייב משום מהלך וכו' לפענ"ד ה"פ דחיוב שבת משום מהלך ואינו חייב עד שיניח במעיו וחיוב אכילה משום הנאת גרונו וכשיניח בבית הבליעה כבר חייב וקשה למ"ד מהלך כעומד ומסיק דלא מיירי במוציאו ע"י עקירת גופו דבהא לא קאמר ר"מ אלא מיירי שהוא מונח בפנים ברה"י וראשו על האסקופה ופיו בחוץ ברשות הרבים ונוטל המאכל בידו ברה"י ונותנו לתוך פיו שבחוץ דכיון שאינו הולך רק מונח. ובידו הוציא המאכל לחוץ. הוה עקירה ברשות היחיד והנחה בפיו מיד ועל הנאה לא חייב אלא בבית הבליעה. וקדם חיוב הוצאה לחיוב אכילה. ולקמן בדף הסמוך מקשה ירושלמי על זה אמאי יתחייב כשמוציא מידו לפיו תהוי כנותן מימינו לשמאלו. ומשני מימינו לשמאלו לא נשתנה ממה שהיה והכא נשתנה ונעשה אוכל בפיו משום הכי חייב טפי:
+א"ר יודן תיפתר שהיה מוטל על האסקופה מקצתו בפנים וכו' לפ"ז אין מכאן שום ראיה דמחשבתו משוי ליה מקום דע"ד דכיון שהוא מונח ע"ג קרקע שפיר הו"ל צוארו מקום דע"ד. אמנם הש"ס בבלי ס"ל בפשיטות דבמשנה לא משמע הכי אלא שהוא הולך ברגליו מרה"י לרה"ר ובולע בהליכתו ע"כ אמר אף אנן נמי תנינא. ונ"ל דהירושלמי לא רצה לפרש כש"ס בבלי משום קושית התוס' דף ק"ב ד"ה והוציאו ולא ס"ל לירושלמי הך כתיבתן זו היא הנחתן:
+
+Segment 9
+
+
+
+Segment 10
+
+<b>ואפשר שלא יעשה בינו לבין הכותל כרמלית וכו'.</b> לפע"ד ה"פ דאדם העומד ברה"ר פחות מד' טפחים סמוך לכותל נעשה בינו לבין הכותל צידי רה"ר דאית ליה חפופי שהוא עצמו נעשה חפופי ואותו מקום פנוי שבינו לבין הכותל דהוה צידי רה"ר נידון ככרמלית לכן כשבא לו מחוץ ונכנס לפנים ומשאו לפניו הרי עוברת דרך כרמלית. וההיפוך כשיוצא מביתו ומשאו לאחוריו עוברת המשא דרך כרמלית. ועד"ז יובנו כפשוטו דברי בבלי וי"ו ע"א ולא צריך למ"ש תוס' שם ד"ה מדי דהוי ע"ש. ועיין מ"ש לקמן:
+<b>אמר ר' יוסי תפתר שהיו פניו הפוכות לכותל ומשואו לאחריו.</b> מבואר דכל אדם היוצא מביתו או נכנס כשבא סמוך לכותלי ביתו פחות מד"ט נעשה בינו לבין הכותל צידי רשות הרבים והמשא שעל כתיפו ביציאתו או שבידו בכניסתו עוברת בצידי ר"ה. וא"כ לא צריך למ"ש תוס' שבת דף ו' ע"א ד"ה מידי דהוה וק"ל:
+
+Segment 11
+
+<b>על דעתיה דבן עזאי וכו'.</b> עיין בתוס' שבת ה' ע"ב ד"ה בשלמא ובירושלמי פריך על דעתיה דבן עזאי כו' ומשני בקופץ. צ"ע תינח מעביר ד"א לבן עזאי יש לומר בקופץ אבל זורק ד' אמות לר"ע דקלוטה מאי איכא למימר ויש לומר דהירושלמי לשיטתו דסבירא ליה ר"פ הזורק דזריקה ד' אמות הוי במשכן שזרקו מחטיהן ואם כן לא קשה מידי אפילו אם יהיה קלוטה בתוך ארבע אמות כמי שהונח על כל אמה מכל מקום כיון שכך היתה זריקה במשכן מיחייב כך:
+
+Segment 12
+
+
+
+Segment 13
+
+
+
+Segment 14
+
+<b>ופיו לאו כלאחר היא.</b> וכא שמאלו כאחר הוא. פי' משנה דכריתות אם הי�� שבת והוציא בפיו ומפרש שהיה גופו מונח ברשות היחיד וראשו על האסקופה והוציא פיו לחוץ ונתן מאכל לתוך פיו ובלעו דחייב ומאי שנא מפיו לבית הבליעה חייב ומימינו לשמאלו דפטור ומשני התם נשתנה הענין דהשתא הוה בליעה ואכילה אבל מיד זה ליד זה לא נשתנה הענין כלל ועיין מ"ש תוס' שבת דף י"א ע"א ד"ה לא יעמוד:
+
+Segment 15
+
+
+
+Segment 16
+
+<b>מאן דמר מותר בשיש שם רוחב ד'.</b> פי' שיש בידו טרסקל רוחב ד' ונעשית כרמלית ולא ס"ל אין כרמלית בכלים וה"ל מקום פטור ומותר להחזירה. וכשאין שם רוחב ד' בטל הוא לגבי רה"ר ואסור להחזירה וע' תוס' דף ה' ד"ה כאן וחי' הרשב"א שם והג"א דף ח' ע"א ולא ס"ל להך מ"ד ידו חשוב דע"ד:
+
+Segment 17
+
+<b>א"ר זעירא ברחוק מן הכותל ד' וכו' כרמלית הוא.</b> היינו כדלעיל כשעומד סמוך לכותל פחות מד"ט הוה צידי ר"ה שהוא כרמלית נמצא כשמושך ידו אצלו מפנים לחוץ נחה בכרמלית ולא מתחייב אלא או שעומד רחוק מד"ט מהכותל. או כשפניו הפוכות כלפי חוץ. ולא מיקרי ידו נח אלא עד שתבא נגד פניו ולא באחוריו. נמצא נח ברה"ר:
+
+Segment 18
+
+
+
+Segment 19
+
+
+
+Segment 20
+
+<b>א"ר יוסה ואפילו תאמר גבוה עשרה.</b> פי' ואפילו הלכתא גמירי לה שהיה גבוה עשרה מכ"מ היינו עם הקמרסטא שעל גבה אבל הושטת הקרשים לא במקום גבוה עשרה ודחי ש"ס כיון דעכ"פ העגלה היה רשות היחיד והושיטו הקרשים דרך חלונות לרשות הרבים מכל מקום הוה ליה מוציא מרשות לרשות וחזר והקשה דלא הוציאום דרך חלונות אלא בשעת הושטה היה העגלות תרוטות פי' בערוך טרטות פתוחות קצת. פי' שפתחו גגות שלהן ואז לא היה גבוה עשרה שהרי פתחו הקמרסטא והדרה קושיא לדוכתיה ולא תירץ כלום ומ"ש ק"ע דבערוך פי' כחצי גורן עגולה ט"ס הוא וצ"ל ולא כחצי גורן עגולה ע"ש:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+
+
+Segment 10
+
+רבי חייא רובא מפקיד לרב וכו' ופי' בק"ע ועל ר"ה לא היה צריך להזהיר שפשיטא שחייב אדם לטהר א"ע ברגל. יש לעיין קצת הא אינו חייב לטהר עצמו אלא בג' רגלים שרואה פנים בעזרה ולא בר"ה. ועיין בחי' ח"ס ביצה י"ז:
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>מה מקיימין ב"ה טעמון דב"ש וכו' בעובדי ביידן.</b> ונ"ל דס"ל להירושלמי דברייתא דשביתת כלים. דכ"ע היא ונהי היכי דהכלי עשה מלאכה מעצמו אפילו ע"י מעשה כגון רחיים מותר אבל היכי שאדם עושה מלאכה בידו ע"י כלי של ישראל כגון חוצב בגרזן של ישראל וכדומה מצווה על שביתת כלי ואסור והן הנה דברי הרוקח בסי' ד"ש וסי' מ"א גבי ספינה דמייתי ב"י בסי' רמ"ו:
+<b>ומה מקיימין ב"ש טעמון דב"ה וכו' כהדא דתני פותקין אמת המים וכו' א"ר חגיי מפני שהן משמיעות את הקול.</b> מוכח מזה דברחיים ליכא חיוב שבת דאל"כ תיפוק ליה מששת ימים תעשה וגו' דאוסר ב"ש לשרות דיו ומהצורך להשמעת הקול אע"כ דברחיים של מים ליכא חיוב חטאת וזה ראיה למג"א בסי' רנ"ב:
+
+Chapter 2
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+<b>בשיורי קרבן ד"ה וקשיא על דר' יוסי וקשה הא ר' יוסי סובר הבערה ללאו יצאה.</b> י"ל חייב מלקות בהתרו בו וכפירש"י פ' המצניע צ"ד ע"א וע"ש תוס' ד"ה אלא אימא וכו' אבל מ"מ קשיא לישנא דקאמר הבערה למדה וכו' ולר' יוסי לאו מהבערה ילפינן לחלק:
+<b>אלא משום איכול איברים.</b> הא דלא קאמר שהקטיר האיברים. י"ל משום דנפסלו וה"ל מקלקל בבישול ופטור. אך מיירי באברים המונחים על האש והזר מהפך בצינורא וחייב משום איקרובי עבודה ומ"מ לא מיפסל האבר בכך כיון דבלא"ה נמי מתאכל בתרי שעי עכ"פ. אמנם מ"ש ירושלמי דמיירי בליל שבת צ"ע הלא גם ביום שייך זה ואולי י"ל דס"ל ביום ניתן לדחות לגבי כהנים שוב אין הזר חייב חטאת משא"כ איברי חול של ע"ש בליל שבת לא ניתן לדחות לשום אדם חייב הזר חטאת מיהו בבבלי פסחים ע"ב ע"ב אמרינן לגבי האי גברא לא איתיהב עיי"ש וצ"ע:
+
+Chapter 3
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+שהיד שולטת עיין מג"א סי' שי"ח ס"ק כ"ח נראה דמפרש יד שולטת כמו יד סולדת ודלא כשפתי כהן י"ד סי' ק"ה וכן השיב בשאלות ותשובות בית יעקב סי' כ' להש"ך מדברי הערוך ערך סלד ע"ש מיהו מצאתי חידושי רמב"ן סוף ע"ז דמפרש כמו שפירש הש"ך ע"ש:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+
+
+Segment 10
+
+
+
+Segment 11
+
+
+
+Segment 12
+
+
+
+Segment 13
+
+
+
+Segment 14
+
+<b>מפני שהגחלות נוגעות בגופו וכו'.</b> כתב השיורי קרבן והר"ן כתב וכו' לכאורה יש ליישב סברת הר"ן דלא מצינו במשכן תולדת האור אלא בשמן המשחה שנתבשל על גבי מים רותחים העומדים על גחלים לוחשות כמו שכתב רמב"ן פרשה כי תשא והתם הגחלים תחת הקדרה ולא עולה הלהב על צדדיו ומכל מקום צ"ע לחדש דין זה ע"כ נ"ל יותר דהר"ן לא אמרו אלא לענין להפשיר דלא גזרינן אטו בישול אלא בעומדת על האש אבל בצד האש כיון שאין זה אלא דרך אפית פת כדאמר ריש לקיש בירושלמי פ"ק דחלה נהי לענין חיובי דשבת אין חילוק מכל מקום לא גזרינן במידי דלא שכיח. ומותר לשתות ממולאיר מים פושרים:
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>א"ל כיי דמר ר' זעירא.</b> וכן הוא בזה הלשון בירושלמי פ"ק דמסכת מעשרות ואמנם עיקור מימרא דר' זעירא לא נמצא גבי חימוץ כמ"ש בקונטרס כאן אלא עיקרו פ"ק דחלה אמשנה המעיסה והחליטה דמייתי ליה בבבלי פסחים ל"ז ע"ב ומסיק תברא מי ששנה זו לא שנה זו וכן הוה בעי למימר בש"ס ירושלמי פ"ק דחלה שם תרי תלמידי הוה. ועל זה מסיק זעירא דלא כן אלא חלוט ברור כל שהאור מהלך תחתיו והיינו קמח על גבי מוגלשין ובהא פטר ב"ה מחלה משא"כ מוגלשין ע"ג קמח דהוה עירוי מחייבי ב"ה. ולב"ש צ"ל עילאי גבר ולית הלכתא כוותיה וזה מוכרח ג"כ בירושלמי דמסכת פסחים פ"ב הלכה ו' אמתניתן דמורסן ע"ש דמוכח דלית ליה תברא. ובש"ס דילן דמשני תברא היינו משום התם ס"ל החליטה קמח על גבי מוגלשין וב"ה מחייבי ושמואל קאי התם דס"ל תתאי גבר ע"כ צ"ל תברא ועיין בס' שנות אליהו פ"ק דחלה מ"מ מוכח [דלא] כר' אליהו פילדא פ"ק דחלה דזעירא קאי אאור מהלך תחת האילפס לענין אפיה דליתא. מ"מ נ"ל כל זה בגיבול קשה אבל בבלילה רכה שהקמח ומים רותחים מתערבים זה בזה לא שייך עילאה ותתאה כמ"ש תוס' בשבת מ"ב ע"א ד"ה נותן וכו' וע' תוס' פסחים ל"ז ע"ב ועכ"פ דברי זעירא לא דוקא שהאור מהלך תחתיו ולאפוקי בצדו אלא לאפוקי עירוי. ועוד אפילו לפי' ר' אליה הנ"ל דדוקא תחתיו אבל מצדו לא הוה בישול אלא אפיה מ"מ אין בזה נפקותא לענין בישול שבת ובשר בחלב אלא לענין חלה וכבר תמה בקרבן עדה בתוספותיו לעיל גבי מולאי על הר"ן שם. ומ"ש בשלום ירושלים על זה אין לו שחר ומובן וכלל וכלל:
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+הרי חטין בזריעה וכו' מפשט פשיטא ליה דחטין שזרען בקרקע וביצה שתחת התרנגולת אסורים ובש"ס בבלי מבעיא ליה והקרבן עדה הרגיש בזה ולא קשה מידי הכא לר"י דהא ר"י כר"י סבירא ליה חוץ במחתכין נבילה משום דלא דחיא וגם יושב ומצפה דמיירי במסוכנת שמתה כמבואר בתוס' במס' שבת ע"ה ע"ב ד"ה אין לנו ומשום הכי פשיטא ליה לאיסור והתם אליבא דר"ש קא מיבעיא ליה וליה לא ס"ל ופשוט מאד:
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+
+
+Segment 10
+
+
+
+Segment 11
+
+
+
+Segment 12
+
+אמר רב מנא בקדמיתא הוינן סברין וכו' ויש לומר דמתחלה סבר הא דמודה ר"ש בכוס וקערה משום דאינו יושב ומצפה וא"כ היה ראוי לאסור גם מותר השמן כמו שהקשה בחידושי רשב"א ורק דהשמן מותר אגב נר דמתוך דיהיב דעתיה אהני להשתמש יהיב נמי דעתיה אשמן כמו שתירץ הרשב"א ואם כן על כרחך מיירי דלית ביה פתילה דאין לומר שהנר נעשה ג"כ בסיס לדבר המותר השמן שהרי השמן גופא לא הותר אלא אגב הנר אבל השתא דמשמע דכוס וקערה הטעם דשמא יבא לכבות א"כ בלא"ה ל"ק קושית רשב"א ומותר השמן לא אגב הנר מותר א"כ אפילו אית ביה שברי פתילה נמי דהוי ליה נר בסיס לדבר המותר ג"כ היינו השמן:
+
+Chapter 4
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 6
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 7
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>תניי דבית רבי כל שאינו יודע עיקר שבת.</b> ר' לעזר כמתני' וכו' והוה ס"ד דפליגי דשוכח משמע הכיר ולבסוף שכח. ואינו יודע משמע שכוח מעיקרא ואתא רב ואמר הדא הוא פי' דגם לגרסא שוכח נמי ה"ה שכוח מעיקרא (והיינו כשיטתי' בבבלי דרב ושמואל אמרי תרווייהו ה"ה תינוק שנשבה):
+ר' יוחנן כהדא דבית רבי וכו' והוה ס"ד למימר דשוכח חייב על כל א' וא' היינו הכיר ולבסוף שכח ומסיק דהיינו לר"א פי' בכריתות דסבירא ליה גופים מחולקים וסבירא ליה כן אפילו בהכיר ולבסוף שכח הוה שבת כגופים מחולקים אבל לר"ע התם לא א"כ הדא הוא הדא פי' בין שכוח מעיקרא בין הכיר ולבסוף שכח לעולם אינו חייב אלא א' דקיי"ל כוותיה. ועיין בקרבן עדה שהאריך ללא צורך והפירוש כפשוטו:
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+ויחוש לכל הימים כהדא קידש אשה בעולה וכו' נ"ל דלא מיירי כש"ס גטין ס"ד ונזיר י"ב דשם מיירי בשלח שליח לקדש אשה סתם וקנסי' ליה כמ"ש תוס' שם אבל כאן מיירי הוא עצמו קידש ולא פעל עולה ופ"ל דאפ"ה אסור בכל הנשים שבעולם ומשני התם אפשר לישא גיורת או משוחררת משא"כ הכא במלאכה וע"ז מסיק דשלחו מבבל דבשבת נמי עשה כדי חיותו ואסיר אח"כ והוא בבבלי דף ס"ט ע"ב:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+דמר ר' ירמיה הבערה לצורך יצאת ללמד על בתי דינין שלא יהיו דנין בשבת וכו' מיירי בב"ד של ג' דלא שייך הגזרה דשמא יכתוב דמדכרי אהדדי אפ"ה אסור משום דמחזי כדין עונשין שאסור מן התורה בשבת ויחיד מומחה דלא שייך דין עונשין רק דיני ממונות מ"מ אסור משום שמא יכתוב:
+[ועיין בספר החינוך מצוה קי"ד (פ' ויקהל) שהיה לו גירסא ר' אילא בשם ר' ינאי מכאן וכו']:

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud/Seder Moed/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Shekalim/Hebrew/Piotrków, 1898-1900.txt

@@ -0,0 +1,112 @@
+Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Shekalim
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי שקלים
+Piotrków, 1898-1900
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי שקלים
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+<b>הן נקרא ולא נבעת לטובה כל נדיב לב לרעה ויתפרקו כל העם.</b> והנה מצוה להפוך בזכותן של ישראל הרי לקמן בתכלת ועצי שיטים כתיב וכל איש אשר נמצא אתו וגו' הביאו וחלילה לחשוב ששום א' מבני ישראל לא נתן נדבתו למשכן ה'. אך הכלים הללו הם כלים מאוסים כמ"ש רמב"ן לקמו גבי מראותהצובאת ואמנם יען חטאו בע"ז כדי להתיר עריות בפרהסיא ע"כ ראוי שיביאו זהב לכפר על זהב העגל ותכשיטי נשים לכפר על הרהורי זנות. ואמנם נתביישו החוטאים להביא כלים הללו לפרסם חטאם. ע"כ כל הצדיקים המפורסמים הביאו בראש כלים הללו כדי שלא לבייש המביאים על חטאם. כדרך שעשה יהונתן בן עמרם ושמואל הקטן וישעיה בן נתניא אנחנו מעלינו בשם אלקינו וגו'. והיינו כל נדיב לב הביאו חח ונזם שלא לבייש המביאים. אבל תכלת ועצי שיטים כל אשר נמצא אתו הביאו:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+כל כהן שאינו שוקל חוטא אלא שהכהנים דורשין מקרא זה לעצמו וכו' ובגמרא מדחי מנחת היחיד קריבה כליל ואיך מנחת הציבור קריבה כליל. ויל"ד לשון שדרשו לעצמן. ותו וכי נעלם מהם לחלק ביו בפ"ע לתערובות וע"כ אן סברא שיבטל וא"כ במאי פליגי. ונ"ל בודאי אי הטעם שכולה כליל מטעם עוצם קדושת כהנים אין שום סברא שיצוה הקב"ה שישקלו שקליהם ולבטל לכתחילה איסור ברוב ולאכול עומר ושתי הלחם. אך מסברא בעי' שיריים ניכרים [כי האומר כל כריי תרומה לא אמר כלום וכו הדין במנחה בעי' שיריים ואם פיחת קומץ או הותיר כ"ש פסול ואפי' בבין הביניים איבעי' להוא] ומנחת כהן כולה כליל לאו משום קדושתם. אלא כמ"ש רמב"ן פ' צו בשם הרמב"ם שהכהן מנדב מנחה ומעלהו בידו ואוכלו בעצמו ומקריב ממנו קומץ א' והשאר אוכל ולא יתכן זה ע"כ כולה כליל. וא"כ זה שייך כשהיא בעצמה והוא מקריב מנחת עצמו ואוכלו יהי' חילול השם וע"כ להיוית כולה כליל אעפ"י שאינו נכון כי אין שירי' ניכרים. אבל עם שקלי צבור לא שייך בזה ושפיר יהיה מנחתם נקמצות כדינו וא"כ טעו הכהנים. אלא שהם דרשו המקרא לעצמו ולכבודן שמרוב קדושתן אין מנחתן נאכל על כן לא שקלו:
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+<b>העכו"ם והכותי ששקלו איך מקבלין מהם וגו' וכן מפורש ע"י עזרא לא לכם ולנו לבנות בית לאלקינו.</b> פי' וממותרי שקלים בונין בבהמ"ק ועיין לקמן בירושלמי וברמב"ם פ"א משקלים. וצ"ע דבלאו האי טעמא נמי איך מקבלין דהא קרבנות צבור אינן באין משלהם כע"ש תוס' מנחות ע"ג ע"ב ד"ה איש איש. ומכ"ש למ"ד התם דאין מביאין משל גוי אלא עולת וא"כ איך יתנו שקלים ויביאו מהם מנחות ושלמי ציבור וחטאות. והרי מטעם זה אין הכהנים שוקלים משום דכתיב וכל מנחת כהך כליל תהיה. ומיהו י"ל אה"נ אלא חדא מתרי ותלת טעמי נקט ונקיט טפי הך קרא דעזרא משום דלא תקשי לנו הא בפ' שקלים כתיב כי תשא את ראש בנ"י וגו' ונתנו איש כופר וגו' וא"כ נהי דבני ישראל ממעט גוים מ"מ נימא איש לרבות גוים ויהיה ממועט משום דבר ומרבינן לי' לשום דבר כמו בערכיך [מס' ערכין ה' ע"ב] ומ"ט נאמר שאיך מקבלים מהם שום שקלים בשום אופן. וע"כ צריך לומר דמוקמי' איש לרבות מופלא סמוך לאיש דישראל [עי' נזיר דף ס"ב ע"א] ומייתי' ראיה לזה מדכתיב לא לכם ולנו ואי ס"ד איש אתי' לרבוי' גוי א"כ גם בערכין מרבינן גוי גדול היודע להפלאות עכ"פ ומ"ע לא קבל עזרא שקלים מהם. אע"כ איש הכא והתם לא אתי אלא לרבוי' מופלא סמוך לאיש דישראל וק"ל. עוד נראה דמפרש קרא הכי כיון דמ"ע על בניו בהמ"ק דאורייתא מוטל על ישראל ואין אנו יוצאים י"ח אם משתתפים גוים בבנינו והיינו לא לכם ולנו. וממילא ה"ה שקלים לקרבנות צבור אין אנו יוצאים ידי חובותינו בשותפות גוי. ונ"ל דש"ס דערכין ה' ע"ב קאי אסיפי' דקרא אין לכם חלק וזכרון בירושלים דליכא מ"ע לבנות ירושלים:
+
+Chapter 2
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+הגע בעצמך דלא כוונן אלא ליה וכו' נ"ל דס"ל דודאי אי לא נעשה כוונת הנותן כלל וכלל כגון שהמת אינו צריך כלל והוה גבייה בטעות הוה אומדנא דמוכח אבל כל שקבצו סך מרובה ועירבו המעות וקנו ממנו צרכי המת נמצא גם ממעות שנתקבצו באחרונה נעשה המצוה כמו ממעות הראשונים ויעשה המצוה גם בממונו והמותר הוא ג"כ מתערובת כל המעות וע"ז אין אומדנא לומר שאינו רוצה שיאכלו היורשים המותר כיון שעכ"פ יעשה מצותי כנ"ל בפירושו:

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud/Seder Moed/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Shekalim/Hebrew/merged.txt

@@ -0,0 +1,115 @@
+Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Shekalim
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי שקלים
+merged
+https://www.sefaria.org/Chidushei_Chatam_Sofer_on_Jerusalem_Talmud_Shekalim
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Piotrków, 1898-1900
+-https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי שקלים
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+<b>הן נקרא ולא נבעת לטובה כל נדיב לב לרעה ויתפרקו כל העם.</b> והנה מצוה להפוך בזכותן של ישראל הרי לקמן בתכלת ועצי שיטים כתיב וכל איש אשר נמצא אתו וגו' הביאו וחלילה לחשוב ששום א' מבני ישראל לא נתן נדבתו למשכן ה'. אך הכלים הללו הם כלים מאוסים כמ"ש רמב"ן לקמו גבי מראותהצובאת ואמנם יען חטאו בע"ז כדי להתיר עריות בפרהסיא ע"כ ראוי שיביאו זהב לכפר על זהב העגל ותכשיטי נשים לכפר על הרהורי זנות. ואמנם נתביישו החוטאים להביא כלים הללו לפרסם חטאם. ע"כ כל הצדיקים המפורסמים הביאו בראש כלים הללו כדי שלא לבייש המביאים על חטאם. כדרך שעשה יהונתן בן עמרם ושמואל הקטן וישעיה בן נתניא אנחנו מעלינו בשם אלקינו וגו'. והיינו כל נדיב לב הביאו חח ונזם שלא לבייש המביאים. אבל תכלת ועצי שיטים כל אשר נמצא אתו הביאו:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+כל כהן שאינו שוקל חוטא אלא שהכהנים דורשין מקרא זה לעצמו וכו' ובגמרא מדחי מנחת היחיד קריבה כליל ואיך מנחת הציבור קריבה כליל. ויל"ד לשון שדרשו לעצמן. ותו וכי נעלם מהם לחלק ביו בפ"ע לתערובות וע"כ אן סברא שיבטל וא"כ במאי פליגי. ונ"ל בודאי אי הטעם שכולה כליל מטעם עוצם קדושת כהנים אין שום סברא שיצוה הקב"ה שישקלו שקליהם ולבטל לכתחילה איסור ברוב ולאכול עומר ושתי הלחם. אך מסברא בעי' שיריים ניכרים [כי האומר כל כריי תרומה לא אמר כלום וכו הדין במנחה בעי' שיריים ואם פיחת קומץ או הותיר כ"ש פסול ואפי' בבין הביניים איבעי' להוא] ומנחת כהן כולה כליל לאו משום קדושתם. אלא כמ"ש רמב"ן פ' צו בשם הרמב"ם שהכהן מנדב מנחה ומעלהו בידו ואוכלו בעצמו ומקריב ממנו קומץ א' והשאר אוכל ולא יתכן זה ע"כ כולה כליל. וא"כ זה שייך כשהיא בעצמה והוא מקריב מנחת עצמו ואוכלו יהי' חילול השם וע"כ להיוית כולה כליל אעפ"י שאינו נכון כי אין שירי' ניכרים. אבל עם שקלי צבור לא שייך בזה ושפיר יהיה מנחתם נקמצות כדינו וא"כ טעו הכהנים. אלא שהם דרשו המקרא לעצמו ולכבודן שמרוב קדושתן אין מנחתן נאכל על כן לא שקלו:
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+<b>העכו"ם והכותי ששקלו איך מקבלין מהם וגו' וכן מפורש ע"י עזרא לא לכם ולנו לבנות בית לאלקינו.</b> פי' וממותרי שקלים בונין בבהמ"ק ועיין לקמן בירושלמי וברמב"ם פ"א משקלים. וצ"ע דבלאו האי טעמא נמי איך מקבלין דהא קרבנות צבור אינן באין משלהם כע"ש תוס' מנחות ע"ג ע"ב ד"ה איש איש. ומכ"ש למ"ד התם דאין מביאין משל גוי אלא עולת וא"כ איך יתנו שקלים ויביאו מהם מנחות ושלמי ציבור וחטאות. והרי מטעם זה אין הכהנים שוקלים משום דכתיב וכל מנחת כהך כליל תהיה. ומיהו י"ל אה"נ אלא חדא מתרי ותלת טעמי נקט ונקיט טפי הך קרא דעזרא משום דלא תקשי לנו הא בפ' שקלים כתיב כי תשא את ראש בנ"י וגו' ונתנו איש כופר וגו' וא"כ נהי דבני ישראל ממעט גוים מ"מ נימא איש לרבות גוים ויהיה ממועט משום דבר ומרבינן לי' לשום דבר כמו בערכיך [מס' ערכין ה' ע"ב] ומ"ט נאמר שאיך מקבלים מהם שום שקלים בשום אופן. וע"כ צריך לומר דמוקמי' איש לרבות מופלא סמוך לאיש דישראל [עי' נזיר דף ס"ב ע"א] ומייתי' ראיה ל��ה מדכתיב לא לכם ולנו ואי ס"ד איש אתי' לרבוי' גוי א"כ גם בערכין מרבינן גוי גדול היודע להפלאות עכ"פ ומ"ע לא קבל עזרא שקלים מהם. אע"כ איש הכא והתם לא אתי אלא לרבוי' מופלא סמוך לאיש דישראל וק"ל. עוד נראה דמפרש קרא הכי כיון דמ"ע על בניו בהמ"ק דאורייתא מוטל על ישראל ואין אנו יוצאים י"ח אם משתתפים גוים בבנינו והיינו לא לכם ולנו. וממילא ה"ה שקלים לקרבנות צבור אין אנו יוצאים ידי חובותינו בשותפות גוי. ונ"ל דש"ס דערכין ה' ע"ב קאי אסיפי' דקרא אין לכם חלק וזכרון בירושלים דליכא מ"ע לבנות ירושלים:
+
+Chapter 2
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+הגע בעצמך דלא כוונן אלא ליה וכו' נ"ל דס"ל דודאי אי לא נעשה כוונת הנותן כלל וכלל כגון שהמת אינו צריך כלל והוה גבייה בטעות הוה אומדנא דמוכח אבל כל שקבצו סך מרובה ועירבו המעות וקנו ממנו צרכי המת נמצא גם ממעות שנתקבצו באחרונה נעשה המצוה כמו ממעות הראשונים ויעשה המצוה גם בממונו והמותר הוא ג"כ מתערובת כל המעות וע"ז אין אומדנא לומר שאינו רוצה שיאכלו היורשים המותר כיון שעכ"פ יעשה מצותי כנ"ל בפירושו:

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud/Seder Moed/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Sukkah/Hebrew/Piotrków, 1898-1900.txt

@@ -0,0 +1,32 @@
+Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Sukkah
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי סוכה
+Piotrków, 1898-1900
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי סוכה
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>תני צריך לחדש בה דבר.</b> נ"'ב ומשמע בוודאי מדאורייתא וכ"כ הב"י אלא שהמג"א פליג על זה רסי' תרל"ו והרמב"ם דלא מייתי ירושלמי הזה משום דסתם ירושלמי הוא ר' יוחנן והוא ס"ל מצוה הב"ע דאורייתא. א"כ לסוכה גזולה לא צריך קרא א"כ שפיר נפקא ליה אליבא דב"ש מחג הסוכות לה' בעי' כל הסוכה לשמה ולב"ה לית להו אלא דרשה לך לשם חובך סגי בטפח והבבלי קאי אליבא דמ"ד דמצוה הבאה בעבירה ל"ד:

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud/Seder Moed/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Sukkah/Hebrew/merged.txt

@@ -0,0 +1,35 @@
+Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Sukkah
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי סוכה
+merged
+https://www.sefaria.org/Chidushei_Chatam_Sofer_on_Jerusalem_Talmud_Sukkah
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Piotrków, 1898-1900
+-https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי סוכה
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>תני צריך לחדש בה דבר.</b> נ"'ב ומשמע בוודאי מדאורייתא וכ"כ הב"י אלא שהמג"א פליג על זה רסי' תרל"ו והרמב"ם דלא מייתי ירושלמי הזה משום דסתם ירושלמי הוא ר' יוחנן והוא ס"ל מצוה הב"ע דאורייתא. א"כ לסוכה גזולה לא צריך קרא א"כ שפיר נפקא ליה אליבא דב"ש מחג הסוכות לה' בעי' כל הסוכה לשמה ולב"ה לית להו אלא דרשה לך לשם חובך סגי בטפח והבבלי קאי אליבא דמ"ד דמצוה הבאה בעבירה ל"ד:

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud/Seder Moed/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Taanit/Hebrew/Piotrków, 1898-1900.txt

@@ -0,0 +1,152 @@
+Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Taanit
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי תענית
+Piotrków, 1898-1900
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי תענית
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+
+
+Segment 10
+
+
+
+Segment 11
+
+<b>תני נתפלל ואינו יודע מה הזכיר ר' יוחנן וכו' עיין בהג"מ הלכות תפלה אות ח' ומג"א.</b> ונ"ל דברי ר' יוחנן בנוי על הא דאמרינן בבבלי חגיגה ט' ע"ב אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים וכו' וכתב הוא מפורסם ומקובל שהשונה מאה פעמים וא' לא במהרה הוא שוכח והירושלמי קאי בפסח ובחו"ל שעושין ח' ימים ואע"ג דר' יוחנן הוה בא"י מ"מ כך דרכו לומר הלכה לפני תלמידיו שהיו מחו"ל כמ"ש תוס' שבת דף ט' ע"ב ד"ה הא ע"ש וא"כ הוי מאה פעמים ואחד דוק ותשכח:
+
+Chapter 2
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 4
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>וירא את העגל ומחולות מיכן שלא יהא אדם דן אומדות.</b> וצ"ע הלא הקב"ה כבר אמר לו בשמים ממעל שחת עמך ולא שברם. גם לבאר מה דאיתא לקמן ביקש הקב"ה לחוטפן מידו של משה וגברה ידו של משה וחטפן וכו' נ"ל הכוונה בהיפוך שהקב"ה תפשם בשמים ולא רצה שיורידם לארץ כלל ומשה גבר והורידם כאשר אבאר אי"ה. דהקב"ה רצה שלא יורידם כלל משום ק"ו מפסח דכתיב כל ערל וכו' אך מרע"ה דנם לזכות שאינם מומרים ממש שהשטן הטעה אותם והראום מטתו של מרע"ה באויר ולא היה להם עצה ועשו להם מנהיג אחר כמ"ש רמב"ן בפ' כי תשא. אך הקב"ה ידע מחשבותם אפי' ביום מתן תורה הרהרו בשור שבמרכבה אלא שיראו לנפשם ועתה שמחו שהראה להם מטתו של מרע"ה כדי שיהיה להם תירוץ לעשות עגל וא"כ הוה שפיר ק"ו אך מרע"ה לא ידע מה בלבם ודנם לזכות וגברו ידיו והוריד הלוחות לארץ. וכששמע קול ענות היה יכול לשפוט ששמחים בעגל מה שלא שמחו במתן תורה ושפיר יש ק"ו והיה לו לשברם אך אין לדון באומד עד שראה בעיניו מחולות ושמחתם בעגל אז נתחזק הק"ו מפסח וא"ל הקב"ה יישר כחך:
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+והובקעה העיר פריך והכתיב בירמיה בט' בחודש וכו' ומשני קלקול חשבונות יש כאן וכן בקרא דיחזקאל דכתיב בא' לחודש משני ג"כ קלקול וגו' עד יעשה זה ראש לחשבונות. עי' פי' ק"ע. ולפע"ד נראה להוסיף כיון שעד עתה היה תלויה בדין וביום שנשבר תם עונך בת ציון ומיד מתחיל נחמה ע"כ מתחיל חודש אחר ונקרא מנחם כמו שאנו נוהגים ע"כ קורא לט' באב א' בחודש. ואמנם בק"ע תמה איך שייך לומר בספרי נבואה קלקול חשבונות. ועוד אפי' תימא ירמיה טעה מרוב צרות שהיה בירושלים אבל בנבואת יחזקאל שהיה בבבל עם החרש והמסגר גלות יכניה והם ישבו שלוים ושקטים והוא ראה בנבואתו חורבן ירושלים ביום א' באב ואיך טעה בחשבון. ונלע"ד ליישב הכל בעזה"י. בהקדים מה דאיתא בסמוך דלעולם בין בקיעת העיר לחורבן הוא כ"א יום ובין אם תחשוב הבקיעה בט' תמוז היה החורבן א' אב. ואם הבקיעה היה בי"ז היה החורבן בט' באב. עוד אקדים מ"ש לעיל הואיל ותם עינך בת ציון הוא תחילת נחמה מכאן ואילך היינו לקושטא דמלתא. אבל אנשי אותו הדור בבבל לא האמינו זה ונתיאשו ובאו זקני ישראל לפני יחזקאל ואמרו נהיה ככל הגוים כי עבד שמכרו רבו אין לזה על זה כלום והשיב להם ביד חזקה וכו' אמלוך עליכם. ונבוא אל המכוון בעזה"י דאנשי בבל שמעו מהנביאים שלהם ביום א' לחדש שמח צור במפלת ירושלים והם לא הבינ�� כי ט"ב נקרא א' בחדש על כי תם עונך ע"כ חשבו כפשוטו כי ביום ר"ח אב נשרף בהמ"ק וחשבו כ"א יום למפרע לבקיעת העיר ויהיה ביום ט' תמוז. ויען כי הם ישבו בבבל שלוים ושקטים ולא היה להם שום בלבול הדעת ומכ"ש לנביא יחזקאל ע"כ האמינו זה אמת נכון כי כך היה המעשה. ושוב ביום ה' טבת שאחריו בא הפליט הראשון מירושלים ואמר הוכתה העיר כשאמר להם שנבקע בי"ז בתמוז ונחרבה בט' באב לא האמינו להפליט כי אמרו אתם טעיתם ואנן על נביא שלנו נסמוך. ואפי' אח"כ כשהגיעו להם ספרי ירמיה ושם בודאי היה נכתב י"ז בתמוז נבקע העיר היה מגיהים בו בט' לחדש הרביעי כי הם תלו הכל בקלקול חשבונות. אבל באמת לפי מה שידענו כי תם עונך בת ציון וט' באב נקרא א' לחדש מנחם אין כאן קלקול ולא טעות ואמת נכון כי בי"ז נבקע העיר ובט' נחרב הבית:
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+אמר ר' לוי כתיב אשר יעשה אותם וכו' וחי בהם ואין מאור עיניו של אדם חוזר אלא לאחר מ' יום. פי' כל תענית של יום ולילה. ונ"ל משו"ה ביום הכפורים שנתרצה הקב"ה על העגל קבע תענית לכפר על מ' יום שניים שגרמו למרע"ה להתנפל לפני ה'. וכן גזרו נביאים בט' באב אפי' אין צרה לכפר על מ' יום דמרגלים. ואסתר גזרה תענית ג' ימים שהם ג"פ מ' הוא ק"ך נגד שנותיו של מרע"ה ששמח בו המן שנפל פור בירת שמת מרע"ה. ובזמן שיש צרה ר"ל גזרו ד' תעניתים בשנה ד' פעמים מ' הוא ק"ס כמו פדיון נפש ובמקום קרבנות צבור ממחצית השקל שהוא ק"ס שעורין של כסף:

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud/Seder Moed/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Taanit/Hebrew/merged.txt

@@ -0,0 +1,155 @@
+Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Taanit
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי תענית
+merged
+https://www.sefaria.org/Chidushei_Chatam_Sofer_on_Jerusalem_Talmud_Taanit
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Piotrków, 1898-1900
+-https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי תענית
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+
+
+Segment 10
+
+
+
+Segment 11
+
+<b>תני נתפלל ואינו יודע מה הזכיר ר' יוחנן וכו' עיין בהג"מ הלכות תפלה אות ח' ומג"א.</b> ונ"ל דברי ר' יוחנן בנוי על הא דאמרינן בבבלי חגיגה ט' ע"ב אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים וכו' וכתב הוא מפורסם ומקובל שהשונה מאה פעמים וא' לא במהרה הוא שוכח והירושלמי קאי בפסח ובחו"ל שעושין ח' ימים ואע"ג דר' יוחנן הוה בא"י מ"מ כך דרכו לומר הלכה לפני תלמידיו שהיו מחו"ל כמ"ש תוס' שבת דף ט' ע"ב ד"ה הא ע"ש וא"כ הוי מאה פעמים ואחד דוק ותשכח:
+
+Chapter 2
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 4
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>וירא את העגל ומחולות מיכן שלא יהא אדם דן אומדות.</b> וצ"ע הלא הקב"ה כבר אמר לו בשמים ממעל שחת עמך ולא שברם. גם לבאר מה דאיתא לקמן ביקש הקב"ה לחוטפן מידו של משה וגברה ידו של משה וחטפן וכו' נ"ל הכוונה בהיפוך שהקב"ה תפשם בשמים ולא רצה שיורידם לארץ כלל ומשה גבר והורידם כאשר אבאר אי"ה. דהקב"ה רצה שלא יורידם כלל משום ק"ו מפסח דכתיב כל ערל וכו' אך מרע"ה דנם לזכות שאינם מומרים ממש שהשטן הטעה אותם והראום מטתו של מרע"ה באויר ולא היה להם עצה ועשו להם מנהיג אחר כמ"ש רמב"ן בפ' כי תשא. אך הקב"ה ידע מחשבותם אפי' ביום מתן תורה הרהרו בשור שבמרכבה אלא שיראו לנפשם ועתה שמחו שהראה להם מטתו של מרע"ה כדי שיהיה להם תירוץ לעשות עגל וא"כ הוה שפיר ק"ו אך מרע"ה לא ידע מה בלבם ודנם לזכות וגברו ידיו והוריד הלוחות לארץ. וכששמע קול ענות היה יכול לשפוט ששמחים בעגל מה שלא שמחו במתן תורה ושפיר יש ק"ו והיה לו לשברם אך אין לדון באומד עד שראה בעיניו מחולות ושמחתם בעגל אז נתחזק הק"ו מפסח וא"ל הקב"ה יישר כחך:
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+והובקעה העיר פריך והכתיב בירמיה בט' בחודש וכו' ומשני קלקול חשבונות יש כאן וכן בקרא דיחזקאל דכתיב בא' לחודש משני ג"כ קלקול וגו' עד יעשה זה ראש לחשבונות. עי' פי' ק"ע. ולפע"ד נראה להוסיף כיון שעד עתה היה תלויה בדין וביום שנשבר תם עונך בת ציון ומיד מתחיל נחמה ע"כ מתחיל חודש אחר ונקרא מנחם כמו שאנו נוהגים ע"כ קורא לט' באב א' בחודש. ואמנם בק"ע תמה איך שייך לומר בספרי נבואה קלקול חשבונות. ועוד אפי' תימא ירמיה טעה מרוב צרות שהיה בירושלים אבל בנבואת יחזקאל שהיה בבבל עם החרש והמסגר גלות יכניה והם ישבו שלוים ושקטים והוא ראה בנבואתו חורבן ירושלים ביום א' באב ואיך טעה בחשבון. ונלע"ד ליישב הכל בעזה"י. בהקדים מה דאיתא בסמוך דלעולם בין בקיעת העיר לחורבן הוא כ"א יום ובין אם תחשוב הבקיעה בט' תמוז היה החורבן א' אב. ואם הבקיעה היה בי"ז היה החורבן בט' באב. עוד אקדים מ"ש לעיל הואיל ותם עינך בת ציון הוא תחילת נחמה מכאן ואילך היינו לקושטא דמלתא. אבל אנשי אותו הדור בבבל לא האמינו זה ונתיאשו ובאו זקני ישראל לפני יחזקאל ואמרו נהיה ככל הגוים כי עבד שמכרו רבו אין לזה על זה כלום והשיב להם ביד חזקה וכו' אמלוך עליכם. ונבוא אל המכוון בעזה"י דאנשי בבל שמעו מהנביאים שלהם ביום א' לחדש שמח צור במפלת ירושלים והם לא הבינו כי ט"ב נקרא א' בחדש על כי תם עונך ע"כ חשבו כפשוטו כי ביום ר"ח אב נשרף בהמ"ק וחשבו כ"א יום למפרע לבקיעת העיר ויהיה ביום ט' תמוז. ויען כי הם ישבו בבבל שלוים ושקטים ולא היה להם שום בלבול הדעת ומכ"ש לנביא יחזקאל ע"כ האמינו זה אמת נכון כי כך היה המעשה. ושוב ביום ה' טבת שאחריו בא הפליט הראשון מירושלים ואמר הוכתה העיר כשאמר להם שנבקע בי"ז בתמוז ונחרבה בט' באב לא האמינו להפליט כי אמרו אתם טעיתם ואנן על נביא שלנו נסמוך. ואפי' אח"כ כשהגיעו להם ספרי ירמיה ושם בודאי היה נכתב י"ז בתמוז נבקע העיר היה מגיהים בו בט' לחדש הרביעי כי הם תלו הכל בקלקול חשבונות. אבל באמת לפי מה שידענו כי תם עונך בת ציון וט' באב נקרא א' לחדש מנחם אין כאן קלקול ולא טעות ואמת נכון כי בי"ז נבקע העיר ובט' נחרב הבית:
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+אמר ר' לוי כתיב אשר יעשה אותם וכו' וחי בהם ואין מאור עיניו של אדם חוזר אלא לאחר מ' יום. פי' כל תענית של יום ולילה. ונ"ל משו"ה ביום הכפורים שנתרצה הקב"ה על העגל קבע תענית לכפר על מ' יום שניים שגרמו למרע"ה להתנפל לפני ה'. וכן גזרו נביאים בט' באב אפי' אין צרה לכפר על מ' יום דמרגלים. ואסתר גזרה תענית ג' ימים שהם ג"פ מ' הוא ק"ך נגד שנותיו של מרע"ה ששמח בו המן שנפל פור בירת שמת מרע"ה. ובזמן שיש צרה ר"ל גזרו ד' תעניתים בשנה ד' פעמים מ' הוא ק"ס כמו פדיון נפש ובמקום קרבנות צבור ממחצית השקל שהוא ק"ס שעורין של כסף:

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud/Seder Moed/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Yoma/Hebrew/Piotrków, 1898-1900.txt

@@ -0,0 +1,236 @@
+Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Yoma
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי יומא
+Piotrków, 1898-1900
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי יומא
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+רבי מטלטל על פום נשייא נ"ב עיין בתוס' יבמות ס"ח ע"א סוף ד"ה רישא ובריש גיטין בתוס' ד"ה וספרה לה ובמהרש"א שם:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>כיני מתני' לא היה אדם נכנס לעזרה ולעבודה וכו'.</b> נ"ב ולפע"ד דפשיטא ליה להירושלמי דלעבודה לאו דוקא. ה"ה כל הנכנס לעזרה כדקיי"ל וא"כ מ"ט קתני לעבודה ולא ס"ל כהלחם שמים במס' יומא דגם בקדש היה ראוי לטבול דאע"ג דאסור לכנס לעזרה קודם טבילה היינו בעזרה הראויה לעבודה אבל על גג בית הפרוה נהי דהיה קודש מ"מ עולין לה במקום שאינו ראויה לעבודה ע"ש אלא כל מקום מקודש לא יכנס בלא טבילה וא"כ מ"ט תנינו לעבודה ע"כ מגיה מתניתין דצ"ל ולעבודה וא"ו המחלקת וזו ואצ"ל זו קתני לא לעזרה ולא לעבודה עד שיטבול ואפשר כשטבל לעזרה שלא ע"מ עבודה ושוב נמלך לעבודה צריך לחזור ולטבול ככה"ג ביה"כ כשמשנה מקודש לקודש:
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<b>שלא יהו אומרים ראינו כה"ג טובל במים שאובין ביוה"כ.</b> נ"ב נלע"ד היינו כשיראו במדורת המוקד מחממים כמה קומקומים לצורך טבילה יאמרו שטובל בשאובין אבל גוף השפיכה לתוך המקוה אין מקום לטעות שהרי רואה המקוה המחוברת לעין עיטם וממשיכים המים לתוכה ע"י צינורות מכלים הנקוביה כמו שאנו עושים בכל מקוואות מים חמין שלנו רק עיקר הוא ההכנה בחימום מים בכלים גדולים ורבים לא ידעו ולא יבינו איך ימשיכו מים הללו לתוך המקוה ויסברו שטובל בשאובין הללו, אבל אם היה אפשר דסמוך למקוה וסמוך לטבילה היו מחממין ושופכין לתוך המקוה לא היה מקום לטעות:
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+<b>ומאז דרגיל ליה לא יכול מיכול מבר נש כלום.</b> נ"ב עיין תוס' רי"ד קדושין דף ע"ח ע"א ובשו"ת ח"ס או"ח סימן קצ"ח ובחידושי ח"ס חולין דף ע"ב ד"ה רצונך:
+
+Chapter 4
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 6
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 7
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+<b>והא לית טי"ת בשבעים כל אלה שבטי ישראל חקוק עליהם.</b> וברמב"ם פ"ט מכלי מקדש ה"ז על אבני החושן כ' שבטי יה. וכתב שם הכ"מ דהוא נגד ש"ס בבלי ס"פ בא לו דאמרי' שבטי ישורון כתוב שם. ונגד ירושלמי שבטי ישראל אלא הרמב"ם ס"ל אין קפידא ע"כ כ' שבטי יה שהוא עדות לישראל שהם כשרים ע"ש והתי' יותר תמוה מן הקושיא כמובן. ונלע"ד כיון דע"כ כ' שבטי להשלים אות ט' א"כ לכאורה כ' כל אלה שבטי ישראל לשון הקרא משא"כ שבטי ישירון שלא נמצא בשום פסוק. אך מסתמא קבלה היתה בידי חכמי תלמודנו שכך היה כחוב. ע"כ מסברא אומר אני כיון דשם ישראל הוא כשצריכים סעד לתומכם לעבודת ה' ולהישר דרכיהם נקראו ישראל ישראל וכשנתעלו קראום הקב"ה בסוף התורה אין כאל ישורון שהם ישרים מעליהם בלי סעד והוא חשוב יותר מישראל. ואמר בפ' האזינו ע"ד הפלגה וישמן ישורון ויבעט אותם שעלו בתחלה למדרגת ישורון שוב ע"י שומן בעטו. ע"כ היה קבלה בידם שבחשן של אהרן הכהן בדור המדבר נכתב שבטי ישורון שמם החשוב להעלות לזכרון. אך אח"כ כשנתקלקלו הדורות אם אז הוצרכו לאבני חושן חדשים ומכ"ש בבית שני לא היו כותבים ישורון אלא לשון הקרא כל אלה שבטי ישראל ונמצא בבלי וירושלמי לא פליגו אלו ואלו דא"ח. וס"ל לרמב"ם כל זה אם אין צריכים עדות שהם כולם בני אל חי בני אבותם אבל אם צריכים עדות כמו שהוצרכו כשערערו או"ה לומר בגופם שלטו במצרים בנשותיהם לא כש"כ והוצרך הקב"ה לכתוב בתורה הראובני החנוכי להעיד שם יה על יוצאי מצרים א"כ ה"נ בבית שני דכתיב נשים בציון עינו בתולות בערי יהודה ובש"ס בבלי ספ"ק דיבמות שקיל וטרי טיבא בספק הלז. אלא דמסקינן דלא כר' יוחנן שם אלא גמירי דבנתא דההוא דרא אצטרויי אצטרי פי' נעקרו. ולא קבלו זרע ולא נתעברו כלל ע"ד נס ונ"ל על זה העידו לנו נביאים האחרונים שהיו בבנין בית שני וראוי ונכון לכתוב עדותו על אבני חושן לזכרון לפני ה' שבטי יה ששמו מעיד עליהם. והירושלמי לא ס"ל כמסקנא דפ"ק דיבמות אלא כר' יוחנן שם ע"כ כ' שבטי ישראל מבלי עדות שם יה ית"ש. ורמב"ם כתב כהלכה:

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud/Seder Moed/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Yoma/Hebrew/merged.txt

@@ -0,0 +1,239 @@
+Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Yoma
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי יומא
+merged
+https://www.sefaria.org/Chidushei_Chatam_Sofer_on_Jerusalem_Talmud_Yoma
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Piotrków, 1898-1900
+-https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי יומא
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+רבי מטלטל על פום נשייא נ"ב עיין בתוס' יבמות ס"ח ע"א סוף ד"ה רישא ובריש גיטין בתוס' ד"ה וספרה לה ובמהרש"א שם:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>כיני מתני' לא היה אדם נכנס לעזרה ולעבודה וכו'.</b> נ"ב ולפע"ד דפשיטא ליה להירושלמי דלעבודה לאו דוקא. ה"ה כל הנכנס לעזרה כדקיי"ל וא"כ מ"ט קתני לעבודה ולא ס"ל כהלחם שמים במס' יומא דגם בקדש היה ראוי לטבול דאע"ג דאסור לכנס לעזרה קודם טבילה היינו בעזרה הראויה לעבודה אבל על גג בית הפרוה נהי דהיה קודש מ"מ עולין לה במקום שאינו ראויה לעבודה ע"ש אלא כל מקום מקודש לא יכנס בלא טבילה וא"כ מ"ט תנינו לעבודה ע"כ מגיה מתניתין דצ"ל ולעבודה וא"ו המחלקת וזו ואצ"ל זו קתני לא לעזרה ולא לעבודה עד שיטבול ואפשר כשטבל לעזרה שלא ע"מ עבודה ושוב נמלך לעבודה צריך לחזור ולטבול ככה"ג ביה"כ כשמשנה מקודש לקודש:
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<b>שלא יהו אומרים ראינו כה"ג טובל במים שאובין ביוה"כ.</b> נ"ב נלע"ד היינו כשיראו במדורת המוקד מחממים כמה קומקומים לצורך טבילה יאמרו שטובל בשאובין אבל גוף השפיכה לתוך המקוה אין מקום לטעות שהרי רואה המקוה המחוברת לעין עיטם וממשיכים המים לתוכה ע"י צינורות מכלים הנקוביה כמו שאנו עושים בכל מקוואות מים חמין שלנו רק עיקר הוא ההכנה בחימום מים בכלים גדולים ורבים לא ידעו ולא יבינו איך ימשיכו מים הללו לתוך המקוה ויסברו שטובל בשאובין הללו, אבל אם היה אפשר דסמוך למקוה וסמוך לטבילה היו מחממין ושופכין לתוך המקוה לא היה מקום לטעות:
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+<b>ומאז דרגיל ליה לא יכול מיכול מבר נש כלום.</b> נ"ב עיין תוס' רי"ד קדושין דף ע"ח ע"א ובשו"ת ח"ס או"ח סימן קצ"ח ובחידושי ח"ס חולין דף ע"ב ד"ה רצונך:
+
+Chapter 4
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 6
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 7
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+<b>והא לית טי"ת בשבעים כל אלה שבטי ישראל חקוק עליהם.</b> וברמב"ם פ"ט מכלי מקדש ה"ז על אבני החושן כ' שבטי יה. וכתב שם הכ"מ דהוא נגד ש"ס בבלי ס"פ בא לו דאמרי' שבטי ישורון כתוב שם. ונגד ירושלמי שבטי ישראל אלא הרמב"ם ס"ל אין קפידא ע"כ כ' שבטי יה שהוא עדות לישראל שהם כשרים ע"ש והתי' יותר תמוה מן הקושיא כמובן. ונלע"ד כיון דע"כ כ' שבטי להשלים אות ט' א"כ לכאורה כ' כל אלה שבטי ישראל לשון הקרא משא"כ שבטי ישירון שלא נמצא בשום פסוק. אך מסתמא קבלה היתה בידי חכמי תלמודנו שכך היה כחוב. ע"כ מסברא אומר אני כיון דשם ישראל הוא כשצריכים סעד לתומכם לעבודת ה' ולהישר דרכיהם נקראו ישראל ישראל וכשנתעלו קראום הקב"ה בסוף התורה אין כאל ישורון שהם ישרים מעליהם בלי סעד והוא חשוב יותר מישראל. ואמר בפ' האזינו ע"ד הפלגה וישמן ישורון ויבעט אותם שעלו בתחלה למדרגת ישורון שוב ע"י שומן בעטו. ע"כ היה קבלה בידם שבחשן של אהרן הכהן בדור המדבר נכתב שבטי ישורון שמם החשוב להעלות לזכרון. אך אח"כ כשנתקלקלו הדורות אם אז הוצרכו לאבני חושן חדשים ומכ"ש בבית שני לא היו כותבים ישורון אלא לשון הקרא כל אלה שבטי ישראל ונמצא בבלי וירושלמי לא פליגו אלו ואלו דא"ח. וס"ל לרמב"ם כל זה אם אין צריכים עדות שהם כולם בני אל חי בני אבותם אבל אם צריכים עדות כמו שהוצרכו כשערערו או"ה לומר בגופם שלטו במצרים בנשותיהם לא כש"כ והוצרך הקב"ה לכתוב בתורה הראובני החנוכי להעיד שם יה על יוצאי מצרים א"כ ה"נ בבית שני דכתיב נשים בציון עינו בתולות בערי יהודה ובש"ס בבלי ספ"ק דיבמות שקיל וטרי טיבא בספק הלז. אלא דמסקינן דלא כר' יוחנן שם אלא גמירי דבנתא דההוא דרא אצטרויי אצטרי פי' נעקרו. ולא קבלו זרע ולא נתעברו כלל ע"ד נס ונ"ל על זה העידו לנו נביאים האחרונים שהיו בבנין בית שני וראוי ונכון לכתוב עדותו על אבני חושן לזכרון לפני ה' שבטי יה ששמו מעיד עליהם. והירושלמי לא ס"ל כמסקנא דפ"ק דיבמות אלא כר' יוחנן שם ע"כ כ' שבטי ישראל מבלי עדות שם יה ית"ש. ורמב"ם כתב כהלכה:

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud/Seder Nashim/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Ketubot/Hebrew/Piotrków, 1898-1900.txt

@@ -0,0 +1,624 @@
+Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Ketubot
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי כתובות
+Piotrków, 1898-1900
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי כתובות
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>בר קפרא אמר מפני שכתוב בם ברכה וכו' אין כתיב ברכה בבריות אלא ביום.</b> נ"ל דזה תליה בפלוגתא דס"פ הבע"י יליף דאשה אינה מצווה על פ"ו ראב"ש יליף ליה מדכתיב וכבשה מי שדרכו לכבש ורב יוסף יליף ליה מדכתיב גבי יעקב פרה ורבה ולא פרו ורבו וכ' תוס' שם אע"ג דגבי אדם כתיב פרו ורבו לשון רבם ההוא לברכה ולא למצוה. וצ"ל ראב"ש ס"ל דההוא דלאדם נמי למצוה נאמר ומשו"ה הוצרך למכתב תברא בצדה וכבשה. ולפ"ז הא דכתיב ויברך אותם אלקים ויאמר להם פרו ורבו תרי מילי נינהו ויברך אותם ברכה בעלמא ולא מענין פ"ו דוקא. ועוד אמר להם פ"ו למצוה. ולזה המ"ד כיון דברכה דאדם לאו לענין זיווג נאמר ודאי ברכת יום השבת עדיף מיניה או לכל הפחות שוה לו ודלא כירושלמי משא"כ לאידך מ"ד:
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+מהו מפני האונס מפני הכשפים ונלע"ד באתרי דשכיחי בכשפים דמחבלי רחיים ורכב והם שכיחי טפי בליל רביעי דהיינו איר ליום ד' שהוא זמן מזיקים דנפקי אגרת בת מחלת וזמן שליטת מאדים ועיין יפה תואר פ' בחקתי ועיין רא"ס שם ומש"ה כיון דמשום סכנה לא מצי לישא בד' ולבעול בליל ה' וגם לישא בג' אינו יכול משום כשפים ע"כ נושאים בשני ודברי פני משה דחוקים ורחוקים וזה ברור לפע"ד:
+
+Segment 5
+
+<b>על דעתיה דר' לעזר מקום שב"ד יושבים בכל יום וכו' לית יכול שלא לעבור זמנו של רביעי.</b> נ"ל שהוא ט"ס וכך צ"ל לר' לעזר במקום שב"ד יושבים בכל יום ובמקום שאין ב"ד כל עיקר תינשא בכל יום ומשני לית יכול שלא לעקור זמנו של רביעי וכדמסיק דר' אלעזר ס"ל נמי היכי דליכא משום ט"ב איכא עכ"פ משום ברכה ושקדו עיין בפנים ותראה כי כן הוא:
+בר קפרא אמר מפני שכ' בהן ברכה וכו' ס"ל לבר קפרא דטעמא דמתני' משום ברכה וה"פ דהמנהג לישא בתולה ביום ד' משום ברכה והא דלא נהגו לישא ביום ה' היינו טעמא משום דרוצה להשכים לב"ד בעוד כעסו עליו והכל ממנהג ולא מתקנת חכמים. ולדבריו צ"ל דאע"ג דמנהגא בעלמא הוא מ"מ אם הגיע זמן ביום א' אינו מעלה לה מזונות משום דכל הנשאת ע"ד המנהג נשאת וסברת וקבילת להנשא בד' כן נראה סברת בר קפרא ופני משה נדחק בזה:
+בר קפרא מפרש טעמא דמתני' משום ברכה ור' לעזר וכו' ופי' בפני משה דבר קפרא פליג אמתני' וכו' ור' לעזר ס"ל כמתני' ודבריו צ"ע איך מייתי סייעתא לר' לעזר מברייתא הא משנה ומפורשת כדבריו אלא שבר קפרא פליג ועוד מ"ט שקיל וטרי אר' לעזר ולא אמתני' דמפרש בהדיא שאם היה לו ט"ב היה משכים לב"ד ע"כ נ"ל פי' הירושלמי כך דהא במתני' לא מפורש טעמא דאלמנה וגם קשה אטעמא דט"ב הא הוה ס"ס ע"כ ס"ל לבר קפרא דשאם היה לו טענת בתולים אינו טעם לנשואין ואותו טעם אינו מפורש במשנתינו כלל אלא סברה חיצונה היא משום ברכה אלא דיהיב טעמא שנושאים הבתולה ביום ד' ולא ביום ברכה דאדם דעדיף ואמרו נהגו כן החתנים כדי שאם יהיה לו ט"ב ממנה ומאתים ומקח טעות וכה"ג ישכים עמה לב"ד ולא ידור עם נחש בכפיפה א' עד עמדו לפני העדה למשפט ויתברר הדבר. אמנם ר' לעזר מפרש למתני' כפשטי' ומש"ה מייתי סייעתא מברייתא דמפני הסכנה התירו לכנוס בשלישי ולא בשני אי אמרת בשלמא משום אקרורי דעתיה אינו דומה מתקרר יום למתקרר יומים כמפורש שם משא"כ לבר קפרא מה בין שלישי לשני ומשום הכי שקיל וטרי אדרבי לעזר הא הוה ליה ס"ס ואתי שפיר הכל:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>קטן ביאתו ביאה וכו'.</b> מעשה שעיברה ובתוליה קיימין לפענ"ד פירושו דאין מוכת עץ בבשר דכל שאין מכניס מכח גדול ע"י מתיחת השרביט להוציא זרע ולהטיח כחץ וכל גופו מסייעו כחצים ביד גבור כל שאין הכח כל כך הם כניסת ונגיעת בשר בבשר הוא בנחת ואינו מחכך בצדדים להוציא הבתולים אם לא שמכוונה למעך באצבעה כתמר אבל אין לו כוונה לכך לא מש"ה אין מוכת עץ בבשר אפילו ע"י אצבע (כפירש"י נדה י' ע"ב) ד"ה שמעוותות אותה מסרטת ולא שפירש עושים אותה מוכת עץ אע"כ דאפילו ע"י אצבע אינה נעשית מוכת עץ וה"ה ע"י אברו של קטן שאין בו חיכוך ומתיחת השרביט כחץ למטרה ומ"ש שאינו נוגע בסימנים אינו רוצה לומר אין כאן מגיע לחיכוך המוציא סמנים כיון שאין מזריע. ולהיות הדבר מתמיה איך לא תפתח הפתח עי"ז עכ"פ שהרי בתולה פתחה סתום. עד שאפילו רית היין אינו נודף משם ואינו יכול לעבור בין בתריה. ואיך יעבור האבר שם. ומייתי ראיה שהרי עוברה ועדיין היא בתולה ואפילו תימא באמבטי נתעברה עכ"פ טיפים שהקליטה מאמבטי עברו דרך שם ויעלו עד לפתח הרחם ונכנסו לשם וע"כ אפשר הוא. והמל"מ לא הבין כן והאמת יורה דרכו:
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>ר' יעקב בר אחא בשם ר' יאשיה הלכה כר"ג וכו'.</b> פי' שהקשה מה הוצרך לומר טעם ההלכה משום שנים שרבו על האחד היינו ר"ג ור"א נגד ר"י לימא סתם הלכה כר"ג ור"א ומתרץ ר' יוסי דא יסבור ר' יוחנן כר' יהושע תו אין הלכה כר"ג ור"א דה"ל תרי במקום תרי ור' יוחנן רוצה לומר ר' יוחנן בן ברוקה דתינוקת ומספקא ליה אי אתיא כר' יהושע או אפילו כר"ג וכפלוגת רש"י ותוס' בכתובות י"ד ע"ב. ובפני משה פי' פירוש רחוק ודחוק:
+<b>עד סוף ההלכה הוכיח מסיפא דמתני' דאל"כ להימני במגו דאין זה כתב ידי.</b> מיירי כשכל א' אומר אין זה כ"י עצמי דאינו מעיד על של חבירו דהו"ל חד במקום תרי דהא איכא תרי על כל כת"י שהוא כ"י מש"ה לא מהימני אבל כשכל אחד אומר אין זה כ"י ולא של חבירי וכן אידך אז מודה הירושלמי דה"ל תרי ותרי ומ"מ לא קשה מהמשנה דניהמני במגו דאין זה לא כ"י ולא כ"י של חבירו דז"א דכיון דכל א' צריך לחבירו הו"ל מגו דבי תרי ומכל מקום הזמה לא שייך בהו מטעם זה דיעידו שניהם זע"ז שאינו כ"י כלל:
+
+Chapter 2
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>אלא מן חטאת דחנניה ב"א ר"י וכו'.</b> הך מעשה דחנניה בן אחי ר"י עיין בברכות כ"ג סוף ע"א ועמ"ש בפ"י כתובות בפי' הירושלמי ולדבריו צ"ל דר' שמן בר אבא אחר שנשאה ירד עמה לח"ל עיין:
+ובשם הגאון מו"ה אליהו מווילנא זצ"ל שמעתי אומרים שהאמת שנבעלה לשבאי בקטנותה ולפי עיבור שנים של חנניה שנגררו אחריו בח"ל לא היתה עדיין בת ג' שנים ויום אחד ומש"ה אמרה טהורה אני ובאמת שעיבור שלו אינו כלום. ולפי העיבור האמת כבר היתה ג' שנים ונשאת באיסור מש"ה מתה ודפח"ח:
+
+Chapter 3
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+ר"ל אמר כסף ישקול כמוהר הבתולות ריבה כאן בתולות הרבה וכו' ר"ל מפיק מריבוי דהבתולות לחייבו קנס אפילו בפסולות ותני חזקיה מפיק ליה מאם מאן ימאן וכ' בפ"מ דבקידושין מ"ו מפיק מיניה א' מיאן אביה וא' מיאנה היא ולפע"ד דר"ל לטעמיה דחייבי מלקות שוגגים פטורים ולא מתוקם קרא אלא בפיתוי לשם קידושין ואיצטריך קרא למיאנה היא ע"כ מפיק מהבתולות וחזקיה ס"ל דלא כר"ל ומוקים אפי' בפיתוי שלא לשם קידושין וכרב אסי שם ולא אתרו ביה ודחיק ליה לאוקמי בשלא לשם קידושין בקידושין שם ע"כ מוקי קרא למיאוני משמים:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>בקרבן העדה ד"ה ומשני בבושת ופגם כו' קנס חייב שאינה יכולה למחול.</b> לולא דבריהם הייתי אומר דמה"ט אין הקנס נמחל משום דע"ז גופא חייביה תורה קנס על שפיתה אותה וידבר על לבה עד שנתרצית למחול על בושתה ופגמה וע"ז הפיתוי משלם הקנס עיין רמב"ן פ' משפטים אך כ"ז כשאין בעילת איסור אך איסור ממזרת או עריות א"כ דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין ומה"ת חייב ליתן לה קנס ובזה יש להשוות הירושלמי עם הבבלי:
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 9
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 10
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+מעשה ברבן גמליאל שהפיל שן טבי עבדו וכו' הדא אמרה שאין אומרין וכו' בשעה"מ פ"ה מעבדים ה"ז הקשה האיך מוכח דפטור מלצאת י"ש שאני הכא דאיכא עשה דלעולם בהם תעבודו ונ"ל עפמ"ש הר"ן דלעולם בהם תעבודו מטעם לא תחנם הוא לפ"ז אם משחררו ע"י שהעבד נותן דמי פדיונו ממש תו ליכא משום לעולם בהם תעבודו א"כ כיון דלי"ש מחויב לשלם לו ר"ג היזק שני אם מוציאו לחרות א"כ הו"ל כנותן דמי פדיונו ויוצא וליכא עשה לכ"ע:
+
+Chapter 4
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+מתני' <b>השיאה ונתאלמה ר' יהודה אומר וכו'.</b> א"ר בון טעמא דר' יהודה כדי שיקפוץ ויתן נדן לבתו וצריך לומר בנישואי שניים שוב אין מצוה ליתן לה נדן והיינו דקמ"ל מתני' השיאה פעם שנית וקשה הא בפעם שניה היא משיאה את עצמה וה"ל למיתני נישאת ולא לשון השיאה. אלא לרמז אפילו יהיב לה אביה נדן שנית להשיאה לבעלה השני מ"מ מודה ר"י בנישואי ב' דהכתובה לה:
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 9
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 10
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 11
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 12
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 13
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 14
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+אנשי גליל חסו על כבודם ולא חסו על ממונם אנשי יהודה חסו על ממונם וכו' צ"ע מאי בעי בזה ואולי היה קשה להירושלמי דהוה כמו לא תתגודדו ולית ליה לחלק בין בב"ד בעיר אחד לשתי עיירות עיין פ"ק דיבמות מ"ג ע"ב וי"ד ע"א וס"ל התם בית שמאי לא עשו כדבריהם בצרת הבת ואי משום מגילה נקראת כ' שם רא"ש לק"מ כיון שאין כאן מחלוקת דבמקומות תליא מילתא שהרי בני כרך אלו דרו בעיר היו גם כן עושין כמותם וכן בהיפוך וכן אנשי הכפר עם אנשי העיר ומשום הכי לא שייך לא תתגודדו ע"ש ואם כן הכי נמי כיון שכן טבע גידול אנשי יהודה לחוס על ממונם ואילו היו מגודלים בגליל היו חסים על כבודם אם כן תו לא שייך לא תתגודדו עיין וק"ל:
+
+Chapter 5
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+ששלם הזמן בג' בה' ר' חמא בר עוקבא בשם ר' יוסי וכו' נעשה כמי שחבשוהו סופרים אם היה העכבה ממנו מעלה לה מזונות. ופי' בפ"מ היינו חלה הוא וצ"ע אין זה דבר והיפוכו חבשוהו רבנן ועכבה ממנו דהרי ה"נ חלתה היא ופרסה נדה לדעת הפ"מ. אבל באמת לפע"ד לא הזכיר ירושלמי זה כלל. והכל קאי על חבשוהו רבנן ואמר אי היה עכבה ממנו שהוא לא גמר צרכי תכשיטין ביום ד' הראשון שלפני יום א' אז מעלה לה מזונות משום תחלתו בפשיעה וירושלמי לית ליה טעמא דשקדו כלל כידוע והרי קמן דמייתי הגיע זמן בג' או בה' ולא ביום א' ולמאי דלית ליה טעמא דשקדו ולא הוי עיכובא לטובתה א"כ אם הוא גרם העיכוב בתכשיטין שלו נידון כתחלתו בפשיעה וסופו באונס ומעלה לה מזונות:
+
+Chapter 6
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 7
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 8
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+ולביתך לרבות ביכורי אשתו וכו' ר"ל כטעמיה דירושת הבעל לאו דאוריי' ופירוש למ"ד ירושת הבעל דאורייתא א"כ הוה כבן היורש אביו וליכא למימר דהוה כקונה פירות ואח"כ קרקע ולא צריך קרא אלאחר מיתה אלא לומר אפי' מחיים אם הכניסה וכתבה לו הפירות קנין פירות כקנין גוף ומביא וקורא ור"ל סבר ירושת הבעל לאו דאורייתא ומיירי קרא באשה שכתבה לבעלה פרי מחיים וגוף עם פירות לאחר מיתה ואיצטרך קרא לאחר מיתה כשתלש הפירות מחיים ושוב מתה האשה וקנה גם הקרקע והוה אמינא הוה כקנה פירות מן השוק ואחר כך קנה קרקע דאינו קורא קא משמע לן ולביתך כיון דאגיד ביה מעיקרא לפירות הוה כשלו ומביא וקורא:
+
+Chapter 9
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+
+
+Segment 10
+
+
+
+Segment 11
+
+
+
+Segment 12
+
+<b>ר' הלל בר' פזי בעי קמיה דר"י מכר הוא ומתה היא וכו'.</b> עיין גירסת פני משה וברא"ש פרק חזקת הבתים דף נ'. ול"נ לקיים הגירסא שלפנינו עפ"י שיטת הרשב"ם ב"ב קל"ו ע"ב דבן שמת בחיי האב אין בנו יורש אחריו אלא חוזר לאב ודלא כריב"א שבתוס' שם והטעם כיון שאין להבן אלא קנין חלוש גוף בלא פירות ע"כ במכירתו לאחר נסתלק הוא ואותו אחר לא הגיעו. ושוב כיון שנסתלק הוא אין בנו יורש אחריו אלא חוזר הנחלה לאב והן הן דברי הירושלמי מכרה היא ומת הוא מכרה קיים ולא נימא כיון שמכרה נסתלקו ז"א כיון שהנכסים שלה בטבע ולא מקנין לא נסתלקה ע"י מכירה לאחר וראיה מהאב שמכר סתם ומת הבן בחייו מכרו קיים לאחרים דהא דתנן במתני' מכרו קיים עד שימות הא משמת בטל היינו כשהבן קיים אבל אי מת הבן הרי חזרה נחלה לאביו לפי' הרשב"ם ואז המכר לאחרים קיים ולא נימא שהאב נסתלק ע"י מכירתי לאחרים כיון שהנחלה שלו בעצם ולא ע"י קנין בעלמא מכר הבעל ומתה היא מכרו בטל דכיון שהנכסים אינם שלו בעצם אלא ע"י קנין שהקנה לו ע"י נישואי אשתו מכיון שמכרם נסתלק ושוב מכרו בעל לגמרי וחזרו לאשתו ושוב הבעל יורש את אשתו ולמד כן מבן שמכר ומת בחיי האב לר"י מכרו בטל כנלע"ד פירושו לפי הגי' שלפנינו:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>ר' יונה יוסה תריהון אמרין שנשתלטה בהן וכו'.</b> מפרש לה שבאים ברשותה להיות אפטרופסים ומייתי בב"מ השואל ישלם לשוכר מספקא ליה אי יכול להשביע את השואל אם מתה כדרכה ופשיט ליה ממתני' במשביע הבאים להיות אפטרופוס ולא מצי האפטרופוס למימר לאו בעל דברים דידי את אתה לא מניתני אפטרופוס וה"ה השואל ישבע למשכיר והדר דחי ליה הכא בשנתן לה רשות למנות אפטרופוס את הבאים ברשותה והו"ל בעל דבר דבעל וה"ה כשנתן לשוכר רשות להשאיל הכי נמי יכול להשביעו אבל לא תפשוט מזה אם נעשה שואל בלא רשותו שיהיה יכול להשביעו שוב נסתפק במשנתינו אי יכול להשביע האשה אע"ג בהימנה מ"מ כיון שמסרה ליד הבא ברשותה ואיהו לא מהימן ליה שוב יכול להשביע האשה ופשוט ליה מהתם שהשוכר נפטר בשבועה ואינו נעשה כשואל לשלם ה"נ היא נשארה בהימנותה ואינה נעשית כהבא ברשותה והדר דחי ליה דהתם נתן לו רשות להשאיל אבל אי לא היה נתן רשות באמת הי' השוכר משלם וה"נ אי לא נתן לה רשות להביא אחר ברשותה אבדה הימנותה דידה. ופני משה לא כן:
+
+Chapter 10
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>שמואל אמר שוחדא דדיינא וכו'.</b> מתניתא פליגא שמואל וכו'. עיין פירושו בר"ן פ' הכותב. והנלפע"ד בפי' הירושלמי כי המקשנים זה שהקשה ממתני' וזה שהקשה מבכור שניהם הוה ס"ל טעמא דשמואל כפירש ר"ת מטעם הפקר ב"ד הפקר וכמ"ש תוס' בקידושין ע"ד ע"א ומש"ה הוה ס"ל ה"ה שטר אחד על ב' שדות ביום א' כגון שני לקוחות קנו ב' שדות ביום א' ויצא עליהם מלוה לטרוף טורף מאיזה שירצו הב"ד מטעם הפקר ב"ד הפקר דאלו לרב טורף מזה מחצה ומזה מחצה ומשום הכי הקשה מבכור שנותן פי שנים משמע שמביניהם נשתלם הבעל חוב ולא נימא ממי שירצה דיין ישולם ומשני עוד הוא לשודא דדיינא איתאמרת פי' אין הפי' כר"ת אלא כרש"י והכא לא שייך ראות עיני הדיינים למי שהיה אוהב יותר שוב מסיק ר' אבין בשם שמואל לא שנא ב' שטרות על שדה אחת או שטר א' על ב' שדות לעולם כל מה שרוצים ב"ד להחליט מחליטין והכי מסיק נמי אמתני' דהנושא ד' נשים:

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud/Seder Nashim/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Ketubot/Hebrew/merged.txt

@@ -0,0 +1,627 @@
+Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Ketubot
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי כתובות
+merged
+https://www.sefaria.org/Chidushei_Chatam_Sofer_on_Jerusalem_Talmud_Ketubot
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Piotrków, 1898-1900
+-https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי כתובות
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>בר קפרא אמר מפני שכתוב בם ברכה וכו' אין כתיב ברכה בבריות אלא ביום.</b> נ"ל דזה תליה בפלוגתא דס"פ הבע"י יליף דאשה אינה מצווה על פ"ו ראב"ש יליף ליה מדכתיב וכבשה מי שדרכו לכבש ורב יוסף יליף ליה מדכתיב גבי יעקב פרה ורבה ולא פרו ורבו וכ' תוס' שם אע"ג דגבי אדם כתיב פרו ורבו לשון רבם ההוא לברכה ולא למצוה. וצ"ל ראב"ש ס"ל דההוא דלאדם נמי למצוה נאמר ומשו"ה הוצרך למכתב תברא בצדה וכבשה. ולפ"ז הא דכתיב ויברך אותם אלקים ויאמר להם פרו ורבו תרי מילי נינהו ויברך אותם ברכה בעלמא ולא מענין פ"ו דוקא. ועוד אמר להם פ"ו למצוה. ולזה המ"ד כיון דברכה דאדם לאו לענין זיווג נאמר ודאי ברכת יום השבת עדיף מיניה או לכל הפחות שוה לו ודלא כירושלמי משא"כ לאידך מ"ד:
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+מהו מפני האונס מפני הכשפים ונלע"ד באתרי דשכיחי בכשפים דמחבלי רחיים ורכב והם שכיחי טפי בליל רביעי דהיינו איר ליום ד' שהוא זמן מזיקים דנפקי אגרת בת מחלת וזמן שליטת מאדים ועיין יפה תואר פ' בחקתי ועיין רא"ס שם ומש"ה כיון דמשום סכנה לא מצי לישא בד' ולבעול בליל ה' וגם לישא בג' אינו יכול משום כשפים ע"כ נושאים בשני ודברי פני משה דחוקים ורחוקים וזה ברור לפע"ד:
+
+Segment 5
+
+<b>על דעתיה דר' לעזר מקום שב"ד יושבים בכל יום וכו' לית יכול שלא לעבור זמנו של רביעי.</b> נ"ל שהוא ט"ס וכך צ"ל לר' לעזר במקום שב"ד יושבים בכל יום ובמקום שאין ב"ד כל עיקר תינשא בכל יום ומשני לית יכול שלא לעקור זמנו של רביעי וכדמסיק דר' אלעזר ס"ל נמי היכי דליכא משום ט"ב איכא עכ"פ משום ברכה ושקדו עיין בפנים ותראה כי כן הוא:
+בר קפרא אמר מפני שכ' בהן ברכה וכו' ס"ל לבר קפרא דטעמא דמתני' משום ברכה וה"פ דהמנהג לישא בתולה ביום ד' משום ברכה והא דלא נהגו לישא ביום ה' היינו טעמא משום דרוצה להשכים לב"ד בעוד כעסו עליו והכל ממנהג ולא מתקנת חכמים. ולדבריו צ"ל דאע"ג דמנהגא בעלמא הוא מ"מ אם הגיע זמן ביום א' אינו מעלה לה מזונות משום דכל הנשאת ע"ד המנהג נשאת וסברת וקבילת להנשא בד' כן נראה סברת בר קפרא ופני משה נדחק בזה:
+בר קפרא מפרש טעמא דמתני' משום ברכה ור' לעזר וכו' ופי' בפני משה דבר קפרא פליג אמתני' וכו' ור' לעזר ס"ל כמתני' ודבריו צ"ע איך מייתי סייעתא לר' לעזר מברייתא הא משנה ומפורשת כדבריו אלא שבר קפרא פליג ועוד מ"ט שקיל וטרי אר' לעזר ולא אמתני' דמפרש בהדיא שאם היה לו ט"ב היה משכים לב"ד ע"כ נ"ל פי' הירושלמי כך דהא במתני' לא מפורש טעמא דאלמנה וגם קשה אטעמא דט"ב הא הוה ס"ס ע"כ ס"ל לבר קפרא דשאם היה לו טענת בתולים אינו טעם לנשואין ואותו טעם אינו מפורש במשנתינו כלל אלא סברה חיצונה היא משום ברכה אלא דיהיב טעמא שנושאים הבתולה ביום ד' ולא ביום ברכה דאדם דעדיף ואמרו נהגו כן החתנים כדי שאם יהיה לו ט"ב ממנה ומאתים ומקח טעות וכה"ג ישכים עמה לב"ד ולא ידור עם נחש בכפיפה א' עד עמדו לפני העדה למשפט ויתברר הדבר. אמנם ר' לעזר מפרש למתני' כפשטי' ומש"ה מייתי סייעתא מברייתא דמפני הסכנה התירו לכנוס בשלישי ולא בשני אי אמרת בשלמא משום אקרורי דעתיה אינו דומה מתקרר יום למתקרר יומים כמפורש שם משא"כ לבר קפרא מה בין שלישי לשני ומשום הכי שקיל וטרי אדרבי לעזר הא הוה ליה ס"ס ואתי שפיר הכל:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>קטן ביאתו ביאה וכו'.</b> מעשה שעיברה ובתוליה קיימין לפענ"ד פירושו דאין מוכת עץ בבשר דכל שאין מכניס מכח גדול ע"י מתיחת השרביט להוציא זרע ולהטיח כחץ וכל גופו מסייעו כחצים ביד גבור כל שאין הכח כל כך הם כניסת ונגיעת בשר בבשר הוא בנחת ואינו מחכך בצדדים להוציא הבתולים אם לא שמכוונה למעך באצבעה כתמר אבל אין לו כוונה לכך לא מש"ה אין מוכת עץ בבשר אפילו ע"י אצבע (כפירש"י נדה י' ע"ב) ד"ה שמעוותות אותה מסרטת ולא שפירש עושים אותה מוכת עץ אע"כ דאפילו ע"י אצבע אינה נעשית מוכת עץ וה"ה ע"י אברו של קטן שאין בו חיכוך ומתיחת השרביט כחץ למטרה ומ"ש שאינו נוגע בסימנים אינו רוצה לומר אין כאן מגיע לחיכוך המוציא סמנים כיון שאין מזריע. ולהיות הדבר מתמיה איך לא תפתח הפתח עי"ז עכ"פ שהרי בתולה פתחה סתום. עד שאפילו רית היין אינו נודף משם ואינו יכול לעבור בין בתריה. ואיך יעבור האבר שם. ומייתי ראיה שהרי עוברה ועדיין היא בתולה ואפילו תימא באמבטי נתעברה עכ"פ טיפים שהקליטה מאמבטי עברו דרך שם ויעלו עד לפתח הרחם ונכנסו לשם וע"כ אפשר הוא. והמל"מ לא הבין כן והאמת יורה דרכו:
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>ר' יעקב בר אחא בשם ר' יאשיה הלכה כר"ג וכו'.</b> פי' שהקשה מה הוצרך לומר טעם ההלכה משום שנים שרבו על האחד היינו ר"ג ור"א נגד ר"י לימא סתם הלכה כר"ג ור"א ומתרץ ר' יוסי דא יסבור ר' יוחנן כר' יהושע תו אין הלכה כר"ג ור"א דה"ל תרי במקום תרי ור' יוחנן רוצה לומר ר' יוחנן בן ברוקה דתינוקת ומספקא ליה אי אתיא כר' יהושע או אפילו כר"ג וכפלוגת רש"י ותוס' בכתובות י"ד ע"ב. ובפני משה פי' פירוש רחוק ודחוק:
+<b>עד סוף ההלכה הוכיח מסיפא דמתני' דאל"כ להימני במגו דאין זה כתב ידי.</b> מיירי כשכל א' אומר אין זה כ"י עצמי דאינו מעיד על של חבירו דהו"ל חד במקום תרי דהא איכא תרי על כל כת"י שהוא כ"י מש"ה לא מהימני אבל כשכל אחד אומר אין זה כ"י ולא של חבירי וכן אידך אז מודה הירושלמי דה"ל תרי ותרי ומ"מ לא קשה מהמשנה דניהמני במגו דאין זה לא כ"י ולא כ"י של חבירו דז"א דכיון דכל א' צריך לחבירו הו"ל מגו דבי תרי ומכל מקום הזמה לא שייך בהו מטעם זה דיעידו שניהם זע"ז שאינו כ"י כלל:
+
+Chapter 2
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>אלא מן חטאת דחנניה ב"א ר"י וכו'.</b> הך מעשה דחנניה בן אחי ר"י עיין בברכות כ"ג סוף ע"א ועמ"ש בפ"י כתובות בפי' הירושלמי ולדבריו צ"ל דר' שמן בר אבא אחר שנשאה ירד עמה לח"ל עיין:
+ובשם הגאון מו"ה אליהו מווילנא זצ"ל שמעתי אומרים שהאמת שנבעלה לשבאי בקטנותה ולפי עיבור שנים של חנניה שנגררו אחריו בח"ל לא היתה עדיין בת ג' שנים ויום אחד ומש"ה אמרה טהורה אני ובאמת שעיבור שלו אינו כלום. ולפי העיבור האמת כבר היתה ג' שנים ונשאת באיסור מש"ה מתה ודפח"ח:
+
+Chapter 3
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+ר"ל אמר כסף ישקול כמוהר הבתולות ריבה כאן בתולות הרבה וכו' ר"ל מפיק מריבוי דהבתולות לחייבו קנס אפילו בפסולות ותני חזקיה מפיק ליה מאם מאן ימאן וכ' בפ"מ דבקידושין מ"ו מפיק מיניה א' מיאן אביה וא' מיאנה היא ולפע"ד דר"ל לטעמיה דחייבי מלקות שוגגים פטורים ולא מתוקם קרא אלא בפיתוי לשם קידושין ואיצטריך קרא למיאנה היא ע"כ מפיק מהבתולות וחזקיה ס"ל דלא כר"ל ומוקים אפי' בפיתוי שלא לשם קידושין וכרב אסי שם ולא אתרו ביה ודחיק ליה לאוקמי בשלא לשם קידושין בקידושין שם ע"כ מוקי קרא למיאוני משמים:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>בקרבן העדה ד"ה ומשני בבושת ופגם כו' קנס חייב שאינה יכולה למחול.</b> לולא דבריהם הייתי אומר דמה"ט אין הקנס נמחל משום דע"ז גופא חייביה תורה קנס על שפיתה אותה וידבר על לבה עד שנתרצית למחול על בושתה ופגמה וע"ז הפיתוי משלם הקנס עיין רמב"ן פ' משפטים אך כ"ז כשאין בעילת איסור אך איסור ממזרת או עריות א"כ דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין ומה"ת חייב ליתן לה קנס ובזה יש להשוות הירושלמי עם הבבלי:
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 9
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 10
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+מעשה ברבן גמליאל שהפיל שן טבי עבדו וכו' הדא אמרה שאין אומרין וכו' בשעה"מ פ"ה מעבדים ה"ז הקשה האיך מוכח דפטור מלצאת י"ש שאני הכא דאיכא עשה דלעולם בהם תעבודו ונ"ל עפמ"ש הר"ן דלעולם בהם תעבודו מטעם לא תחנם הוא לפ"ז אם משחררו ע"י שהעבד נותן דמי פדיונו ממש תו ליכא משום לעולם בהם תעבודו א"כ כיון דלי"ש מחויב לשלם לו ר"ג היזק שני אם מוציאו לחרות א"כ הו"ל כנותן דמי פדיונו ויוצא וליכא עשה לכ"ע:
+
+Chapter 4
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+מתני' <b>השיאה ונתאלמה ר' יהודה אומר וכו'.</b> א"ר בון טעמא דר' יהודה כדי שיקפוץ ויתן נדן לבתו וצריך לומר בנישואי שניים שוב אין מצוה ליתן לה נדן והיינו דקמ"ל מתני' השיאה פעם שנית וקשה הא בפעם שניה היא משיאה את עצמה וה"ל למיתני נישאת ולא לשון השיאה. אלא לרמז אפילו יהיב לה אביה נדן שנית להשיאה לבעלה השני מ"מ מודה ר"י בנישואי ב' דהכתובה לה:
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 9
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 10
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 11
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 12
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 13
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 14
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+אנשי גליל חסו על כבודם ולא חסו על ממונם אנשי יהודה חסו על ממונם וכו' צ"ע מאי בעי בזה ואולי היה קשה להירושלמי דהוה כמו לא תתגודדו ולית ליה לחלק בין בב"ד בעיר אחד לשתי עיירות עיין פ"ק דיבמות מ"ג ע"ב וי"ד ע"א וס"ל התם בית שמאי לא עשו כדבריהם בצרת הבת ואי משום מגילה נקראת כ' שם רא"ש לק"מ כיון שאין כאן מחלוקת דבמקומות תליא מילתא שהרי בני כרך אלו דרו בעיר היו גם כן עושין כמותם וכן בהיפוך וכן אנשי הכפר עם אנשי העיר ומשום הכי לא שייך לא תתגודדו ע"ש ואם כן הכי נמי כיון שכן טבע גידול אנשי יהודה לחוס על ממונם ואילו היו מגודלים בגליל היו חסים על כבודם אם כן תו לא שייך לא תתגודדו עיין וק"ל:
+
+Chapter 5
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+ששלם הזמן בג' בה' ר' חמא בר עוקבא בשם ר' יוסי וכו' נעשה כמי שחבשוהו סופרים אם היה העכבה ממנו מעלה לה מזונות. ופי' בפ"מ היינו חלה הוא וצ"ע אין זה דבר והיפוכו חבשוהו רבנן ועכבה ממנו דהרי ה"נ חלתה היא ופרסה נדה לדעת הפ"מ. אבל באמת לפע"ד לא הזכיר ירושלמי זה כלל. והכל קאי על חבשוהו רבנן ואמר אי היה עכבה ממנו שהוא לא גמר צרכי תכשיטין ביום ד' הראשון שלפני יום א' אז מעלה לה מזונות משום תחלתו בפשיעה וירושלמי לית ליה טעמא דשקדו כלל כידוע והרי קמן דמייתי הגיע זמן בג' או בה' ולא ביום א' ולמאי דלית ליה טעמא דשקדו ולא הוי עיכובא לטובתה א"כ אם הוא גרם העיכוב בתכשיטין שלו נידון כתחלתו בפשיעה וסופו באונס ומעלה לה מזונות:
+
+Chapter 6
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 7
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 8
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+ולביתך לרבות ביכורי אשתו וכו' ר"ל כטעמיה דירושת הבעל לאו דאוריי' ופירוש למ"ד ירושת הבעל דאורייתא א"כ הוה כבן היורש אביו וליכא למימר דהוה כקונה פירות ואח"כ קרקע ולא צריך קרא אלאחר מיתה אלא לומר אפי' מחיים אם הכניסה וכתבה לו הפירות קנין פירות כקנין גוף ומביא וקורא ור"ל סבר ירושת הבעל לאו דאורייתא ומיירי קרא באשה שכתבה לבעלה פרי מחיים וגוף עם פירות לאחר מיתה ואיצטרך קרא לאחר מיתה כשתלש הפירות מחיים ושוב מתה האשה וקנה גם הקרקע והוה אמינא הוה כקנה פירות מן השוק ואחר כך קנה קרקע דאינו קורא קא משמע לן ולביתך כיון דאגיד ביה מעיקרא לפירות הוה כשלו ומביא וקורא:
+
+Chapter 9
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+
+
+Segment 10
+
+
+
+Segment 11
+
+
+
+Segment 12
+
+<b>ר' הלל בר' פזי בעי קמיה דר"י מכר הוא ומתה היא וכו'.</b> עיין גירסת פני משה וברא"ש פרק חזקת הבתים דף נ'. ול"נ לקיים הגירסא שלפנינו עפ"י שיטת הרשב"ם ב"ב קל"ו ע"ב דבן שמת בחיי האב אין בנו יורש אחריו אלא חוזר לאב ודלא כריב"א שבתוס' שם והטעם כיון שאין להבן אלא קנין חלוש גוף בלא פירות ע"כ במכירתו לאחר נסתלק הוא ואותו אחר לא הגיעו. ושוב כיון שנסתלק הוא אין בנו יורש אחריו אלא חוזר הנחלה לאב והן הן דברי הירושלמי מכרה היא ומת הוא מכרה קיים ולא נימא כיון שמכרה נסתלקו ז"א כיון שהנכסים שלה בטבע ולא מקנין לא נסתלקה ע"י מכירה לאחר וראיה מהאב שמכר סתם ומת הבן בחייו מכרו קיים לאחרים דהא דתנן במתני' מכרו קיים עד שימות הא משמת בטל היינו כשהבן קיים אבל אי מת הבן הרי חזרה נחלה לאביו לפי' הרשב"ם ואז המכר לאחרים קיים ולא נימא שהאב נסתלק ע"י מכירתי לאחרים כיון שהנחלה שלו בעצם ולא ע"י קנין בעלמא מכר הבעל ומתה היא מכרו בטל דכיון שהנכסים אינם שלו בעצם אלא ע"י קנין שהקנה לו ע"י נישואי אשתו מכיון שמכרם נסתלק ושוב מכרו בעל לגמרי וחזרו לאשתו ושוב הבעל יורש את אשתו ולמד כן מבן שמכר ומת בחיי האב לר"י מכרו בטל כנלע"ד פירושו לפי הגי' שלפנינו:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>ר' יונה יוסה תריהון אמרין שנשתלטה בהן וכו'.</b> מפרש לה שבאים ברשותה להיות אפטרופסים ומייתי בב"מ השואל ישלם לשוכר מספקא ליה אי יכול להשביע את השואל אם מתה כדרכה ופשיט ליה ממתני' במשביע הבאים להיות אפטרופוס ולא מצי האפטרופוס למימר לאו בעל דברים דידי את אתה לא מניתני אפטרופוס וה"ה השואל ישבע למשכיר והדר דחי ליה הכא בשנתן לה רשות למנות אפטרופוס את הבאים ברשותה והו"ל בעל דבר דבעל וה"ה כשנתן לשוכר רשות להשאיל הכי נמי יכול להשביעו אבל לא תפשוט מזה אם נעשה שואל בלא רשותו שיהיה יכול להשביעו שוב נסתפק במשנתינו אי יכול להשביע האשה אע"ג בהימנה מ"מ כיון שמסרה ליד הבא ברשותה ואיהו לא מהימן ליה שוב יכול להשביע האשה ופשוט ליה מהתם שהשוכר נפטר בשבועה ואינו נעשה כשואל לשלם ה"נ היא נשארה בהימנותה ואינה נעשית כהבא ברשותה והדר דחי ליה דהתם נתן לו רשות להשאיל אבל אי לא היה נתן רשות באמת הי' השוכר משלם וה"נ אי לא נתן לה רשות להביא אחר ברשותה אבדה הימנותה דידה. ופני משה לא כן:
+
+Chapter 10
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>שמואל אמר שוחדא דדיינא וכו'.</b> מתניתא פליגא שמואל וכו'. עיין פירושו בר"ן פ' הכותב. והנלפע"ד בפי' הירושלמי כי המקשנים זה שהקשה ממתני' וזה שהקשה מבכור שניהם הוה ס"ל טעמא דשמואל כפירש ר"ת מטעם הפקר ב"ד הפקר וכמ"ש תוס' בקידושין ע"ד ע"א ומש"ה הוה ס"ל ה"ה שטר אחד על ב' שדות ביום א' כגון שני לקוחות קנו ב' שדות ביום א' ויצא עליהם מלוה לטרוף טורף מאיזה שירצו הב"ד מטעם הפקר ב"ד הפקר דאלו לרב טורף מזה מחצה ומזה מחצה ומשום הכי הקשה מבכור שנותן פי שנים משמע שמביניהם נשתלם הבעל חוב ולא נימא ממי שירצה דיין ישולם ומשני עוד הוא לשודא דדיינא איתאמרת פי' אין הפי' כר"ת אלא כרש"י והכא לא שייך ראות עיני הדיינים למי שהיה אוהב יותר שוב מסיק ר' אבין בשם שמואל לא שנא ב' שטרות על שדה אחת או שטר א' על ב' שדות לעולם כל מה שרוצים ב"ד להחליט מחליטין והכי מסיק נמי אמתני' דהנושא ד' נשים:

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud/Seder Nashim/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Kiddushin/Hebrew/Piotrków, 1898-1900.txt

@@ -0,0 +1,354 @@
+Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Kiddushin
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי קידושין
+Piotrków, 1898-1900
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי קידושין
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+
+
+Segment 10
+
+<b>שומר שמסר לשומר א"ל הראשון חייב רשב"ל אמר השני חייב וכו'.</b> עיין בגטין כ"ט ע"א ובתוס' ד"ה ר"י לפי' ריב"א:
+תמן תנינן וכו' ר' בא ר' חונא וכו' ביאור ירושלמי זה עיין בשו"ת חת"ס חלק שביעי סי' ל"ה ד"ה הנה הרמב"ן:
+
+Chapter 2
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 9
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+ריב"ח אמר אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה וכו' ור' יוחנן פליג ושניהם מקרא אחד דרשו ואיש את קדשיו לו יהיה ומסיק דאפילו לר"י מכל מקום מותר למכרה לישראל ליתנה לבן בתו כהן כשירצו הבעלים לתנו לכהן בלא"ה. ופי' פלוגתתם נ"ל דריב"ח סבירא ליה דטובת הנאה בעלמא לא הוה ממון ולא שייך על זה לו יהיה דאיך שייך לו יהיה ואין לו בה אלא טובת הנאה בעלמא שאינו ממון. אע"כ קרא אתא לומר שאינו מחוייב אלא להפריש תרומה ומעשרותיו ואחר שכבר הפרישה יניחנה עד שיבוא כהן או לוי ויתן לו שוויה טובת הנאה נהי דאינו רשאי למוכרו ממש דאם כן אין כאן נתינה מכל מקום על בל תאחר אינו עובר עד שיבוא א' שירצה ליתן לו שוויה טובת הנאה שהיא שוה עפ"י אומד ואם אח"כ מעכבה עובר על בל תאחר אבל קודם לזה אינו מחוייב ליתנה כלל כי התורה זכתה לו בטובת הנאה ממש שיהיה שלו אבל ר"י ס"ל שמחוייב ליתנה ואם מעכבה עובר אבל תאחר. אמנם אחר שכבר הסכימה דעתו ליתנו למי שמזדמן אם יבוא אחד ויפייסנו או יתן לו ממון בטובת הנאה שיתנה לבן בתו הרשות בידו וע"ז שייך נמי לו יהיה. או דס"ל לר"י טובת הנאה כי האי הוה ממון או אפילו דלא הוה ממון מכל מקום שייך ביה לו יהיה אע"ג דלא הוה ממון וקיימא לן כר' יוחנן. ובירושלמי פריך מרישא דמתני' דנדרים אמאי יטלו בע"כ ומשני כתי' הש"ס דבבלי דשוייה עפרא בעלמא דאם לא תאמר הכי תקשי לך סיפא ארישא. וקשה דה"נ ה"ל להקשות מסיפא אר' יוחנן. אע"כ כמ"ש ומסיפא אר"י לק"מ דאפשר דס"ל טובת הנאה ממון ואדרבא הכי ניחא טפי דשייך שפיר לשון לו יהיה וק"ל. ועי' לשון הירושלמי בדמאי פ"ו. והן אם לא כל אח"ז הוא ופני משה היה לו גירסא אחרת ופי' זר במח"כ. והגי' האמיתית כהרשב"א ור"ן גטין ע"ה ועיין בזה באריכות בשו"ת ח"ס חאה"ע סי' נ"ו:
+
+Chapter 3
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+<b>מתניתא לאחר שיחלוץ לך יבמיך כו'.</b> בפ"מ פי' זר במח"כ ועיין מה שפי' בשו"ת חת"ס אהע"ז ח"ב סימן ע"ט:
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+כיני מתניתא שאמר בשעת מיתתו יש לי בנים וכו' עיין פירושו בשו"ת ח"ס אהע"ז ח"ב סי' ע"ב:
+<b>הגע בעצמך שהיא כהן.</b> פי' דאז אין לו להאמינו במגו הואיל דבידו לגרשה שהרי כהן הוא מבואר מזה שס"ל כהן המגרש על תנאי ולא נתקיים התנאי אסורה לו ולא תיקשי ממתני' דגטין דפ"א ע"א דאעפ"י שנתנו לו על תנאי ולא נתקיים התנאי לא פסלה מן הכהונה די"ל דס"ל דמשנה דגיטין מיירי בתנאי שאינו מעכשיו אז אם לא נתקיים התנאי אין בו ריח הגט אבל בתנאי דאם ימות אם לא ימות שהוא במעכשיו אפי' לא נתקיים התנאי יש בו ריח הגט. ומש"ס בבלי יומא בפ"ק משמע דלא סבירא ליה כן:
+
+Chapter 4
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+ר' יוחנן אמר לתת לו ולא ליקח ממנו ומקשה וכו' ומשני דלר' יהודה קאמר ר' יוחנן ונ"ל פירושו דר' יוחנן קאמר לתת לו לומר שהוא בנו אבל לא לוקח לומר שאינו בנו זה אינו נאמן (כשיטת ספר המכריע)ופריך היינו רבנן דאינו נאמן לומר בני זה ממזר ומשני לר' יהודה צריכא דר"י אמר נאמן היינו שהוא בנו ממזר שבא על ערוה אבל לא ממזר שאינו בנו וכפירש רש"י במשנה שם ומיהו איכא חד מ"ד דלר' יהודה נאמן אפילו לוקח ממנו וא"כ לאותו מאן דאמר ר' יוחנן לרבנן קאי אבל לר' יהודה מהימן אפילו שאינו בנו:
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 9
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 10
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>ר' שמואל בריה דר"י בי ר' בון אמר כתיב ומכה אביו ואמו וכו'.</b> בבית שמואל סי' י"ט משמע ליה דהירישלמי יליף מכאן חזקה כעין אותה חזקה דפ"ק דחולין דילפינן מבית המנוגע ובמח"כ שגה בזה דלא ילפינן כאן אלא חזקה דפ' עשרה יוחסין מעשה שבנה מורכב על גבי כתיפה והוא חזקת המנהג שנהגו וזה ילפינן מאביו אף על גב דמחמת רובא הוא דרוב בעילות אחר הבעל מכל מקום מי ראה אותו בועל רוב בעילות אולי אפילו לא חדא אך מחמת המנהג כיון שנשא אשתו ומתנהגים זה עם זה כמנהג העולם מסתמא בעל רוב בעילות נמצא מכח שניהם חזקה ורובא מחזקינן זה לאביו ודאי:

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud/Seder Nashim/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Kiddushin/Hebrew/merged.txt

@@ -0,0 +1,357 @@
+Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Kiddushin
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי קידושין
+merged
+https://www.sefaria.org/Chidushei_Chatam_Sofer_on_Jerusalem_Talmud_Kiddushin
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Piotrków, 1898-1900
+-https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי קידושין
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+
+
+Segment 10
+
+<b>שומר שמסר לשומר א"ל הראשון חייב רשב"ל אמר השני חייב וכו'.</b> עיין בגטין כ"ט ע"א ובתוס' ד"ה ר"י לפי' ריב"א:
+תמן תנינן וכו' ר' בא ר' חונא וכו' ביאור ירושלמי זה עיין בשו"ת חת"ס חלק שביעי סי' ל"ה ד"ה הנה הרמב"ן:
+
+Chapter 2
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 9
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+ריב"ח אמר אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה וכו' ור' יוחנן פליג ושניהם מקרא אחד דרשו ואיש את קדשיו לו יהיה ומסיק דאפילו לר"י מכל מקום מותר למכרה לישראל ליתנה לבן בתו כהן כשירצו הבעלים לתנו לכהן בלא"ה. ופי' פלוגתתם נ"ל דריב"ח סבירא ליה דטובת הנאה בעלמא לא הוה ממון ולא שייך על זה לו יהיה דאיך שייך לו יהיה ואין לו בה אלא טובת הנאה בעלמא שאינו ממון. אע"כ קרא אתא לומר שאינו מחוייב אלא להפריש תרומה ומעשרותיו ואחר שכבר הפרישה יניחנה עד שיבוא כהן או לוי ויתן לו שוויה טובת הנאה נהי דאינו רשאי למוכרו ממש דאם כן אין כאן נתינה מכל מקום על בל תאחר אינו עובר עד שיבוא א' שירצה ליתן לו שוויה טובת הנאה שהיא שוה עפ"י אומד ואם אח"כ מעכבה עובר על בל תאחר אבל קודם לזה אינו מחוייב ליתנה כלל כי התורה זכתה לו בטובת הנאה ממש שיהיה שלו אבל ר"י ס"ל שמחוייב ליתנה ואם מעכבה עובר אבל תאחר. אמנם אחר שכבר הסכימה דעתו ליתנו למי שמזדמן אם יבוא אחד ויפייסנו או יתן לו ממון בטובת הנאה שיתנה לבן בתו הרשות בידו וע"ז שייך נמי לו יהיה. או דס"ל לר"י טובת הנאה כי האי הוה ממון או אפילו דלא הוה ממון מכל מקום שייך ביה לו יהיה אע"ג דלא הוה ממון וקיימא לן כר' יוחנן. ובירושלמי פריך מרישא דמתני' דנדרים אמאי יטלו בע"כ ומשני כתי' הש"ס דבבלי דשוייה עפרא בעלמא דאם לא תאמר הכי תקשי לך סיפא ארישא. וקשה דה"נ ה"ל להקשות מסיפא אר' יוחנן. אע"כ כמ"ש ומסיפא אר"י לק"מ דאפשר דס"ל טובת הנאה ממון ואדרבא הכי ניחא טפי דשייך שפיר לשון לו יהיה וק"ל. ועי' לשון הירושלמי בדמאי פ"ו. והן אם לא כל אח"ז הוא ופני משה היה לו גירסא אחרת ופי' זר במח"כ. והגי' האמיתית כהרשב"א ור"ן גטין ע"ה ועיין בזה באריכות בשו"ת ח"ס חאה"ע סי' נ"ו:
+
+Chapter 3
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+<b>מתניתא לאחר שיחלוץ לך יבמיך כו'.</b> בפ"מ פי' זר במח"כ ועיין מה שפי' בשו"ת חת"ס אהע"ז ח"ב סימן ע"ט:
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+כיני מתניתא שאמר בשעת מיתתו יש לי בנים וכו' עיין פירושו בשו"ת ח"ס אהע"ז ח"ב סי' ע"ב:
+<b>הגע בעצמך שהיא כהן.</b> פי' דאז אין לו להאמינו במגו הואיל דבידו לגרשה שהרי כהן הוא מבואר מזה שס"ל כהן המגרש על תנאי ולא נתקיים התנאי אסורה לו ולא תיקשי ממתני' דגטין דפ"א ע"א דאעפ"י שנתנו לו על תנאי ולא נתקיים התנאי לא פסלה מן הכהונה די"ל דס"ל דמשנה דגיטין מיירי בתנאי שאינו מעכשיו אז אם לא נתקיים התנאי אין בו ריח הגט אבל בתנאי דאם ימות אם לא ימות שהוא במעכשיו אפי' לא נתקיים התנאי יש בו ריח הגט. ומש"ס בבלי יומא בפ"ק משמע דלא סבירא ליה כן:
+
+Chapter 4
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+ר' יוחנן אמר לתת לו ולא ליקח ממנו ומקשה וכו' ומשני דלר' יהודה קאמר ר' יוחנן ונ"ל פירושו דר' יוחנן קאמר לתת לו לומר שהוא בנו אבל לא לוקח לומר שאינו בנו זה אינו נאמן (כשיטת ספר המכריע)ופריך היינו רבנן דאינו נאמן לומר בני זה ממזר ומשני לר' יהודה צריכא דר"י אמר נאמן היינו שהוא בנו ממזר שבא על ערוה אבל לא ממזר שאינו בנו וכפירש רש"י במשנה שם ומיהו איכא חד מ"ד דלר' יהודה נאמן אפילו לוקח ממנו וא"כ לאותו מאן דאמר ר' יוחנן לרבנן קאי אבל לר' יהודה מהימן אפילו שאינו בנו:
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 9
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 10
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>ר' שמואל בריה דר"י בי ר' בון אמר כתיב ומכה אביו ואמו וכו'.</b> בבית שמואל סי' י"ט משמע ליה דהירישלמי יליף מכאן חזקה כעין אותה חזקה דפ"ק דחולין דילפינן מבית המנוגע ובמח"כ שגה בזה דלא ילפינן כאן אלא חזקה דפ' עשרה יוחסין מעשה שבנה מורכב על גבי כתיפה והוא חזקת המנהג שנהגו וזה ילפינן מאביו אף על גב דמחמת רובא הוא דרוב בעילות אחר הבעל מכל מקום מי ראה אותו בועל רוב בעילות אולי אפילו לא חדא אך מחמת המנהג כיון שנשא אשתו ומתנהגים זה עם זה כמנהג העולם מסתמא בעל רוב בעילות נמצא מכח שניהם חזקה ורובא מחזקינן זה לאביו ודאי:

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud/Seder Nashim/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Nazir/Hebrew/Piotrków, 1898-1900.txt

@@ -0,0 +1,201 @@
+Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Nazir
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי נזיר
+Piotrków, 1898-1900
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי נזיר
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 4
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 6
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 9
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+<b>רבי אבוהו בשם רבי יוחנן וכו' ושניהן למידין מאיל נזיר וכו'.</b> עיין ברא"ש חולין פ"ז סי' ל' ובחולין צ"ח משמע דבשר בהדי בשר משערין וכאן משמע בשר ועצמות דאיל בהדי בשר דזרוע משערין. ויש ליישב קצת דלא פליגי במציאות כולי האי ואומר דאפילו נימא דעצמות ההיתר מצטרפין לבטל משום דגם הם בולעין ונוטלים חלקם מן האיסור מכל מקום בשר ההיתר ממהר לבלוע קודם העצמות ואי ליכא בתחלת הבישול שיעור מאה בבשר האיל לבדו נגד בשר הזרוע נאסר ושוב כשהתחילו העצמות לבלוע והבשר סוחט בולעו לתוך העצמות מכל מקום אפשר לסוחטו אסור ואע"ג דכתבו התוס' חולין ק' ע"א ד"ה בשקדם וסלקו דכל החתיכות מסייעות לבטל הואיל וסופו להתפשט אפשר היינו בשר עם בשר שסופו להתפשט מהר אבל בשר עם עצמות לא ע"כ קאמר בש"ס בבלי בשר בהדי בשר משערין והוה ליה מאה אמנם אחר המיצוי הבישול כמה פעמים בא לפנינו שהאיל נצטמק הרבה ולא הזרוע שלפעמים הוא כולו חוץ לרוטב כמו שכתוב בתוספות ושוב אין בבשר האיל המצטמק מאה נגד בשר הזרוע ובכל ענין התיר הכתוב אלא בסוף הבישול כבר בלעו העצמות ומצטרפין עצמות ההיתר למאה ושיערו בירושלמי שאפילו יצטמק בשר האיל בתכלית הצימוק מכל מקום א"א שלא יהיה האיל עם עצמותיו מאה נגד הזרוע ואלו ואלו דא"ח:
+
+Chapter 7
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 8
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+מה דרבי יוסי אמר פלוני אכל חלב וכו' לא יעלה על דעת אדם בעולם לומר דהני תלתא אמוראי סתמו דבריהם וסמכי אמ"ש שלהי קידושין דחזקה בעי שלשים יום ובדבריהם לא הוזכר לשון הוחזק או הוקבע. ונראה דתחלה מייתי בע"א מעיד על חלב וה"ה על כל איסורי תורה כיון שהלה שותק הו"ל כנתקבל עדותו בב"ד ושוב לוקה עליה אמנם אם אח"כ יבא אחר ויכחשנו להריטב"א שבנמק"י ר"פ האשה רבה הו"ל הראשון כשנים ושוב אין יכולין להכחישו כיון שכבר נתקבל אמנם ש"ך סי' קכ"ז ס"ל דע"א באיסורין לא האמינו כשנים ועדיין יוכל ע"א להכחישו:
+<b>עד אחד [אומר] אתה נדרת בנזיר וכו'.</b> בזה לא סגי בשתיקתו לחוד כיון שאינו מעיד על דבר אחר חלב הוא זה אלא על עצמו של זה אומר אתה נדרת אפשר לא חש להשיב כי ידע בנפשו שלא נדר מעולם ואו אמר לחשוב מחשבות בנפשו בדאמרינן כה"ג בסוגיא דאמר לשנים גזלתי שתיקה דהאי לאו הודאה היא וכן ר"פ אמרו ליה שנים אכלת חלב ע"כ לא הוה קבלה עד שינהג נזירות ומנהג נזירות הוא שראינו מונע עצמו פ"א מיין או מלטמאות עצמו למתים מחמתו אז מכאן ואילך לוקה ע"כ בבבא זו אמר וניהג נזירתו על פיו כנלע"ד:

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud/Seder Nashim/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Nazir/Hebrew/merged.txt

@@ -0,0 +1,204 @@
+Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Nazir
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי נזיר
+merged
+https://www.sefaria.org/Chidushei_Chatam_Sofer_on_Jerusalem_Talmud_Nazir
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Piotrków, 1898-1900
+-https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי נזיר
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 4
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 6
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 9
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+<b>רבי אבוהו בשם רבי יוחנן וכו' ושניהן למידין מאיל נזיר וכו'.</b> עיין ברא"ש חולין פ"ז סי' ל' ובחולין צ"ח משמע דבשר בהדי בשר משערין וכאן משמע בשר ועצמות דאיל בהדי בשר דזרוע משערין. ויש ליישב קצת דלא פליגי במציאות כולי האי ואומר דאפילו נימא דעצמות ההיתר מצטרפין לבטל משום דגם הם בולעין ונוטלים חלקם מן האיסור מכל מקום בשר ההיתר ממהר לבלוע קודם העצמות ואי ליכא בתחלת הבישול שיעור מאה בבשר האיל לבדו נגד בשר הזרוע נאסר ושוב כשהתחילו העצמות לבלוע והבשר סוחט בולעו לתוך העצמות מכל מקום אפשר לסוחטו אסור ואע"ג דכתבו התוס' חולין ק' ע"א ד"ה בשקדם וסלקו דכל החתיכות מסייעות לבטל הואיל וסופו להתפשט אפשר היינו בשר עם בשר שסופו להתפשט מהר אבל בשר עם עצמות לא ע"כ קאמר בש"ס בבלי בשר בהדי בשר משערין והוה ליה מאה אמנם אחר המיצוי הבישול כמה פעמים בא לפנינו שהאיל נצטמק הרבה ולא הזרוע שלפעמים הוא כולו חוץ לרוטב כמו שכתוב בתוספות ושוב אין בבשר האיל המצטמק מאה נגד בשר הזרוע ובכל ענין התיר הכתוב אלא בסוף הבישול כבר בלעו העצמות ומצטרפין עצמות ההיתר למאה ושיערו בירושלמי שאפילו יצטמק בשר האיל בתכלית הצימוק מכל מקום א"א שלא יהיה האיל עם עצמותיו מאה נגד הזרוע ואלו ואלו דא"ח:
+
+Chapter 7
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 8
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+מה דרבי יוסי אמר פלוני אכל חלב וכו' לא יעלה על דעת אדם בעולם לומר דהני תלתא אמוראי סתמו דבריהם וסמכי אמ"ש שלהי קידושין דחזקה בעי שלשים יום ובדבריהם לא הוזכר לשון הוחזק או הוקבע. ונראה דתחלה מייתי בע"א מעיד על חלב וה"ה על כל איסורי תורה כיון שהלה שותק הו"ל כנתקבל עדותו בב"ד ושוב לוקה עליה אמנם אם אח"כ יבא אחר ויכחשנו להריטב"א שבנמק"י ר"פ האשה רבה הו"ל הראשון כשנים ושוב אין יכולין להכחישו כיון שכבר נתקבל אמנם ש"ך סי' קכ"ז ס"ל דע"א באיסורין לא האמינו כשנים ועדיין יוכל ע"א להכחישו:
+<b>עד אחד [אומר] אתה נדרת בנזיר וכו'.</b> בזה לא סגי בשתיקתו לחוד כיון שאינו מעיד על דבר אחר חלב הוא זה אלא על עצמו של זה אומר אתה נדרת אפשר לא חש להשיב כי ידע בנפשו שלא נדר מעולם ואו אמר לחשוב מחשבות בנפשו בדאמרינן כה"ג בסוגיא דאמר לשנים גזלתי שתיקה דהאי לאו הודאה היא וכן ר"פ אמרו ליה שנים אכלת חלב ע"כ לא הוה קבלה עד שינהג נזירות ומנהג נזירות הוא שראינו מונע עצמו פ"א מיין או מלטמאות עצמו למתים מחמתו אז מכאן ואילך לוקה ע"כ בבבא זו אמר וניהג נזירתו על פיו כנלע"ד:

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud/Seder Nashim/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Nedarim/Hebrew/Piotrków, 1898-1900.txt

@@ -0,0 +1,160 @@
+Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Nedarim
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי נדרים
+Piotrków, 1898-1900
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי נדרים
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 4
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<b>ואיתיין אילין פלוגוותא כאיליך פלוגוותא דתני יוה"כ וכו' אית תני צריך לפרט את הנדר וכו'.</b> ושמטתי מפה קדוש מ"ו החסיד שבכהונה מהו"ר נתן אדלר הכהן זצ"ל דהכי פירושו מ"ד צריך לפרט עכ"פ בינו לבין הקב"ה לא שיתבייש אלא דינא הכי שאינו נמחל אלא ע"י פירוט הפה ה"נ אין הנדר שאחרים מוחלים אינו נמחל אלא ע"י פירוט הפה ולמ"ד החטא נמחל בחרטה בלי פירוט פה הה"נ הנדר נמחל בכך ומעתה אי הנדר נמחל בלי פירוט פה ואפ"ה הקפיד רחמנא שילך משה למדין אע"פ שיכול להתירו בלי שידע יתרו מה התיר ע"כ הטעם משום חדש וכיון שידע שהתיר לו איזה נדר אע"פ שלא ידע מה הי' מ"מ תו לא יחשדנו כי יאמר זה הי' הנדר שהתיר לו אך למ"ד צריך לפרט ע"כ הי' צריך לפרט לו היינו שיתבייש ממנו ולא יתיר מה שהוא נגד רצונו ולפ"ז למ"ד אין צריך לפרט ע"כ טעמא משום חשדא ואפילו בלא תועלת נמי איו מתירין אלא בפניו ודפח"ח ושפתים יושק:
+
+Chapter 6
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 7
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 8
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+<b>דרבי יוחנן אמר הריני בתעניתי טד דחסל פירקי וכו'.</b> ולפע"ד כך פירושו דודאי ר' יוחנן צם כל היום ואפשר אפילו בלילה שלאחריו וכמה ימים אך תלה נדרו בהחסלת פרקו ובודאי אי לא הוי צם עד הערב שזה אפילו תענית שעה לא הוה דעד הערב בעי' אלא מיירי שצם ואפ"ה לא הוה אלא תענית שעות דתענית צריך קבלה כדיליף רי"ף במס' תענית מדכתיב קדשו צום וזה כיון דכל שעה בידו לסיים פרקו ולאכול א"ש לא ה"ל קבלה אלא לשעה ולפ"ז אין הירושלמי מתנגד לבבלי ומיושב פסק הרמב"ם דפסק כירושלמי. ועובדא ידענא כד הוינא טליא שמעתי מפה קדוש מורי הגאון חסיד שבכהונה מהו"ר נתן אדלר זצ"ל שהמקבלים תעניתים עד שיאמרו מזמור פלוני או ילמדו פרק פלוני שאפילו יושבים כך בתענית כמה ימים אינו אלא תענית שעות אלא כמש"ל:

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud/Seder Nashim/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Nedarim/Hebrew/merged.txt

@@ -0,0 +1,163 @@
+Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Nedarim
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי נדרים
+merged
+https://www.sefaria.org/Chidushei_Chatam_Sofer_on_Jerusalem_Talmud_Nedarim
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Piotrków, 1898-1900
+-https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי נדרים
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 4
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<b>ואיתיין אילין פלוגוותא כאיליך פלוגוותא דתני יוה"כ וכו' אית תני צריך לפרט את הנדר וכו'.</b> ושמטתי מפה קדוש מ"ו החסיד שבכהונה מהו"ר נתן אדלר הכהן זצ"ל דהכי פירושו מ"ד צריך לפרט עכ"פ בינו לבין הקב"ה לא שיתבייש אלא דינא הכי שאינו נמחל אלא ע"י פירוט הפה ה"נ אין הנדר שאחרים מוחלים אינו נמחל אלא ע"י פירוט הפה ולמ"ד החטא נמחל בחרטה בלי פירוט פה הה"נ הנדר נמחל בכך ומעתה אי הנדר נמחל בלי פירוט פה ואפ"ה הקפיד רחמנא שילך משה למדין אע"פ שיכול להתירו בלי שידע יתרו מה התיר ע"כ הטעם משום חדש וכיון שידע שהתיר לו איזה נדר אע"פ שלא ידע מה הי' מ"מ תו לא יחשדנו כי יאמר זה הי' הנדר שהתיר לו אך למ"ד צריך לפרט ע"כ הי' צריך לפרט לו היינו שיתבייש ממנו ולא יתיר מה שהוא נגד רצונו ולפ"ז למ"ד אין צריך לפרט ע"כ טעמא משום חשדא ואפילו בלא תועלת נמי איו מתירין אלא בפניו ודפח"ח ושפתים יושק:
+
+Chapter 6
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 7
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 8
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+<b>דרבי יוחנן אמר הריני בתעניתי טד דחסל פירקי וכו'.</b> ולפע"ד כך פירושו דודאי ר' יוחנן צם כל היום ואפשר אפילו בלילה שלאחריו וכמה ימים אך תלה נדרו בהחסלת פרקו ובודאי אי לא הוי צם עד הערב שזה אפילו תענית שעה לא הוה דעד הערב בעי' אלא מיירי שצם ואפ"ה לא הוה אלא תענית שעות דתענית צריך קבלה כדיליף רי"ף במס' תענית מדכתיב קדשו צום וזה כיון דכל שעה בידו לסיים פרקו ולאכול א"ש לא ה"ל קבלה אלא לשעה ולפ"ז אין הירושלמי מתנגד לבבלי ומיושב פסק הרמב"ם דפסק כירושלמי. ועובדא ידענא כד הוינא טליא שמעתי מפה קדוש מורי הגאון חסיד שבכהונה מהו"ר נתן אדלר זצ"ל שהמקבלים תעניתים עד שיאמרו מזמור פלוני או ילמדו פרק פלוני שאפילו יושבים כך בתענית כמה ימים אינו אלא תענית שעות אלא כמש"ל:

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud/Seder Nashim/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Sotah/Hebrew/Piotrków, 1898-1900.txt

@@ -0,0 +1,120 @@
+Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Sotah
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי סוטה
+Piotrków, 1898-1900
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי סוטה
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+<b>מפני מה ספק רה"ר טהור אמר לון מצינו שהציבור עושין פסחיהן בטומאה וכו'.</b> בזה מיושב קושית תוס' שבת פ"ח ע"א בהא דאחז"ל ג' דברים עשה משה מדעתו והסכימה דעתו לדעת המקום וא' מהם ששבר הלוחית מק"ו דפסח דכתיב כל בן נכר וכו' כל התורה וישראל מומרים עאכו"כ. והקשו תוס' הא ק"ו דאורייתא היא ולא הוה מדעתו. ולפע"ד צ"ע על הק"ו הא לא הוה ברירא ליה שכל ישראל מומרים שהרי אח"כ בדקן כסוטות ואע"ג דבסוטה קיי"ל דמשעת סתירה כבר נאסרה דספק טומאה כודאי טומאה מ"מ הא ס' טומאה ברה"ר טהור עכ"פ. אמנם זה לא אתיא רק מפסח דנדחה טומאה בציבור כנ"ל. וא"כ מרע"ה שעדיין לא ידע פ' פסח שני דציבור אינם נדחין לא ידע נמי להקל בספק טומאה ברה"ר ולפי סברתו הוה ק"ו טוב. אבל למסקנא דציביר אינם נדחין וספק טומאה ברה"ר טהור לא א"ש ק"ו של מרע"ה ומ"מ הסכימה דעתו לדעת המקום ומיושב קו' תוס' וק"ל:
+
+Chapter 2
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>ר' אבהו בעי קמיה ר"ל וכהן כי יקנה נפש קנין כספו וכו'.</b> מובא בתוס' סוטה כ"ג ע"ב ד"ה כהן מדאיצטרך תחתיו מבניו משמע דהירושלמי פליג אבבלי ולא יליף מסתם אהרן ובניו וס"ל בניו אפילו בנות משמע אע"ג דגבי טומאת כהנים קיי"ל בני אהרן ולא בנות אהרן י"ל התם לא ממשמעותא דרשינן אלא מיתורא כמ"ש רא"ם ר"פ אמור אבל לעולם סתם בני אהרן גם בנות בכלל מדאיצטרך גבי מנחות כהן תחתיו מבניו וכן משמע קצת דממעט כהנת מטומאת כהנים מדכתיב אמור אל הכהנים ולא הכהנת והקשה בפני משה הא הירושלמי בעצמו ס"ל כהן ואפילו כהנת ולפי הנ"ל אתי שפיר דהכי לאו ממשמעותא דריש אלא מיתורא מדכפל הכהנים בני אהרו ואייתר חדא למעט נשים ומשמעות דורשים איכא בינייהו ירושלמי מפיק לי' מכהנים ולא כהנת ובבלי מבני אהרן והכל מיתורא אבל ממשמעותא אפילו בנית במשמע. (ועיין בשו"ת חת"ס יור"ד סי' ש"א). איש אחד לשבט על דעתיה דר' עקיבא לשונות רבויים הם וכו'. יובן דלכאורה איך האמינו ישראל לנשיאים הלא המה היו נוגעים בעדותם כדאיתא במדרש שהמרגלים חשבו לכשיבואו לא"י לא יהיו עוד נשיאים כ"כ רצו לגרום עיכוב. אך ישראל האמינו לאותם שלא היו נשיאים להם. וזהו מרומז בקרא [דברים א' כ"ח] אחינו דייקא היינו הפשועים המה המסו את לבבנו ולא נשיאנו:

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud/Seder Nashim/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Sotah/Hebrew/merged.txt

@@ -0,0 +1,123 @@
+Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Sotah
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי סוטה
+merged
+https://www.sefaria.org/Chidushei_Chatam_Sofer_on_Jerusalem_Talmud_Sotah
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Piotrków, 1898-1900
+-https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי סוטה
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+<b>מפני מה ספק רה"ר טהור אמר לון מצינו שהציבור עושין פסחיהן בטומאה וכו'.</b> בזה מיושב קושית תוס' שבת פ"ח ע"א בהא דאחז"ל ג' דברים עשה משה מדעתו והסכימה דעתו לדעת המקום וא' מהם ששבר הלוחית מק"ו דפסח דכתיב כל בן נכר וכו' כל התורה וישראל מומרים עאכו"כ. והקשו תוס' הא ק"ו דאורייתא היא ולא הוה מדעתו. ולפע"ד צ"ע על הק"ו הא לא הוה ברירא ליה שכל ישראל מומרים שהרי אח"כ בדקן כסוטות ואע"ג דבסוטה קיי"ל דמשעת סתירה כבר נאסרה דספק טומאה כודאי טומאה מ"מ הא ס' טומאה ברה"ר טהור עכ"פ. אמנם זה לא אתיא רק מפסח דנדחה טומאה בציבור כנ"ל. וא"כ מרע"ה שעדיין לא ידע פ' פסח שני דציבור אינם נדחין לא ידע נמי להקל בספק טומאה ברה"ר ולפי סברתו הוה ק"ו טוב. אבל למסקנא דציביר אינם נדחין וספק טומאה ברה"ר טהור לא א"ש ק"ו של מרע"ה ומ"מ הסכימה דעתו לדעת המקום ומיושב קו' תוס' וק"ל:
+
+Chapter 2
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>ר' אבהו בעי קמיה ר"ל וכהן כי יקנה נפש קנין כספו וכו'.</b> מובא בתוס' סוטה כ"ג ע"ב ד"ה כהן מדאיצטרך תחתיו מבניו משמע דהירושלמי פליג אבבלי ולא יליף מסתם אהרן ובניו וס"ל בניו אפילו בנות משמע אע"ג דגבי טומאת כהנים קיי"ל בני אהרן ולא בנות אהרן י"ל התם לא ממשמעותא דרשינן אלא מיתורא כמ"ש רא"ם ר"פ אמור אבל לעולם סתם בני אהרן גם בנות בכלל מדאיצטרך גבי מנחות כהן תחתיו מבניו וכן משמע קצת דממעט כהנת מטומאת כהנים מדכתיב אמור אל הכהנים ולא הכהנת והקשה בפני משה הא הירושלמי בעצמו ס"ל כהן ואפילו כהנת ולפי הנ"ל אתי שפיר דהכי לאו ממשמעותא דריש אלא מיתורא מדכפל הכהנים בני אהרו ואייתר חדא למעט נשים ומשמעות דורשים איכא בינייהו ירושלמי מפיק לי' מכהנים ולא כהנת ובבלי מבני אהרן והכל מיתורא אבל ממשמעותא אפילו בנית במשמע. (ועיין בשו"ת חת"ס יור"ד סי' ש"א). איש אחד לשבט על דעתיה דר' עקיבא לשונות רבויים הם וכו'. יובן דלכאורה איך האמינו ישראל לנשיאים הלא המה היו נוגעים בעדותם כדאיתא במדרש שהמרגלים חשבו לכשיבואו לא"י לא יהיו עוד נשיאים כ"כ רצו לגרום עיכוב. אך ישראל האמינו לאותם שלא היו נשיאים להם. וזהו מרומז בקרא [דברים א' כ"ח] אחינו דייקא היינו הפשועים המה המסו את לבבנו ולא נשיאנו:

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud/Seder Nashim/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Yevamot/Hebrew/Piotrków, 1898-1900.txt

@@ -0,0 +1,509 @@
+Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Yevamot
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי יבמות
+Piotrków, 1898-1900
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי יבמות
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+<b>אמר ר"י בי בר בון טעם דרב אברהם אסור בכל נשי ישראל וכו'.</b> וקשה דרבותא ה"ל לומר יעקב אסור בנשי ישראל ונשותיו באנשי ישראל דאסורים משום אשת אבי אבותיו אעפ"י שאינו אמו ודוחק לומר דרב פליג אברייתא דנשי אבותיו אין להם הפסק (וברמב"ם באמת ממשיל ביעקב וכן בש"ע) וי"ל דס"ל להירושלמי שניות דר"ח יש להם הפסק אם לא שיהיה משני צדדים בנו מאשתו ממש ולא מאנוסתו ואלו פלגשי יעקב היה להם דין מפותה להפוסקים פלגשים בלא קידושין וכמה מפרשים התנצלו על ראובן בזה ששכב עם בלהה ולפ"ז אזדא ליה ראיות הרמב"ן שהביא הרא"ש פ"ב דיבמות מזה הירושלמי והקצרתי וק"ל:
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+<b>אי תימר תורה.</b> עיין בתשובת מהרי"ל רס"י פ"ה ונ"ל דלמהרי"ל א"א לפרש כמו שפרשוהו האחרונים וא"ת תורה היא היינו שהוא דאורייתא ממש מפרשת עריות דזה לא יעלה על הדעת מהיכי תיתי לחייב עליו כרת. אך דא"ת תורה היא ר"ל דינא הוא ככל שניות ולא רק משום מראית עין בעלמא וע"ז מייתי מרצפה ומדאמר ליה נביא נשי אדוניך בחיקך נמצא שהותרה אשת חמיו להדיא עפ"י נביא וכללא הוא כל שהותר בפירוש אין כח ביד חכמים לאוסרו כאשר השריש בכמה מקומות וא"א לשלמה לגזור עליו משום שניות כיון שהתירו הנביא לדוד להדיא אבל משום מראית עין יכולין לאסרו לפי שינוי המקום והזמן כמ"ש בקעה מצא. וזהו נ"ל שפירש מהרי"ל בדברי הירושלמי. ועיין עוד פי' אחר בשו"ת ח"ס אהע"ז סי' ל"ח ד"ה מיהו:
+
+Chapter 3
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 4
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 6
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 7
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 8
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>לא סוף דבר נפצעה אלא אפילו נימוקה וכו' עד סוף הענין.</b> עיין ביאורו בשו"ת חת"ס אהע"ז סי' י"ז באריכות:
+<b>א"ר יוסי שמעתי הלכה כר"י בר"י בן ברוקה וכו'.</b> עיין ביאורו בשו"ת ח"ס אהע"ז סי' י"ט:
+
+Segment 3
+
+<b>הרי שעלתה חטטין מי מחכך והרי הוא בידי אדם כמו בי"ש.</b> ומ"ש בפ"מ לא יתכן להרמב"ם וסייעתו דע"י חולי כשר ע"כ לע"ד דהך מ"ד ס"ל ממזר בי"ש וגם בידי אדם מי יכול להכחיש זה ע"כ ס"ל כל שתחלתו בי"ש וסופו בידי אדם אינו דומה לממזר שתחלתו ע"י אדם וגמרו בידי שמים ע"כ אם אדם פצע בו והוליד לו חולי ועי"ז ממילא נפצע בי"ש פסול דהיינו ממזר ממש אך אי משמים נולדו בו חטטים וחתכו הרופאים וממסמסו בו אינו דומה לממזר וכשר והוה בידי אדם כבי"ש וכשר ודלא כפ"מ. ח"ס אהע"ז סי' י"ד:
+
+Chapter 9
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 10
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+<b>אתא עובדא קומי ר' מנא ואפיק לה דהוא סבר כר"י וכו'.</b> עיין בש"נ פ' האשה רבה וז"ל וכן אם זינתה חמותו עמו אין אשתו נאסרת עליו וכו' ובט"ז סימן ט"ו ס"ק י"ט ובשו"ת חת"ס אהע"ז סי' מ':
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<b>פשיטא הדא מילתא פחות מבן כ' שהביא ב' שערות וכו'.</b> עד כמאן דאמר אין מקב��ין התראות על הספק. וכפשוטו אין לו שחר דאיך אפשר דסתם אדם המאחר לבוא שערות נאמר שנעשה גדול למפרע מבן י"ג א"כ שערות למה לנו כלל לימא כל אדם שהגיע לכלל שנותיו הרי הוא גדול וז"א דלא קיי"ל כחזקה דרבא רק למיאון. וגם חזקה היא שנאי היה לו ונשרו אבל לומר נעשה איש למפרע הוא תמוה ובפני משה לא הרגיש בזה. וענלע"ד דמיירי במי שנולדו בו סימני סריס דמיירי ביה לעיל מיניה אבל אינו סריס בודאי אלא סימני סריס נולדו בו ושוב הביא שערות קודם כ' ומזה נתברר שאינו סריס וסימן סריס שלו שינוי בעלמא בגופו הוא וביבמות פ' ע"א איתא ונולדו בו סימני סריס והביא ב' שערות פליגי רב ושמואל ופירש"י ב' שערות לאו דוקא ולירושלמי הוא דוקא אלא שבירושלמי גרסי' בהיפך ברב ושמואל מש"ס בבלי דלרב קטן היה באותה שעה וס"ל לירושלמי דמ"מ אהני לן הני שינוי שבגופו שתלינן איחור הבאת סי' גדלות בשינוי גופו הללו ונאמר איש הוא למפרע ואלו לא היה בו שינוי אלו הוה אמרינן השתא הוא דנתגדל מדלא אקדמו שערות ואתאי בזמנן אבל השתא תלינן השינוי בגופו עיכבו צאת השערות ולעולם גדול הוא למפרע ואם אחר כ' הביא לא נעשה גדול שאין כח השינוי לעכב יותר מכ' שנים ובשנת כ' פליגי רב ושמואל כן נראה לפי עניות דעתי:
+
+Chapter 11
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 12
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 13
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 14
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+<b>דבית ינאי אמרו מפני גרירה.</b> עיין בשאלות ותשובות חת"ס אהע"ז ח"ב סימן ג' ד"ה תחלה:
+
+Chapter 15
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>ותהא נאמנת וכו'.</b> עד וסיימה ופי' הפני משה רחוק ולפע"ד קושית הירושלמי הוא קושית תוס' יבמות קי"ו ע"ב ותהא נאמנת לומר מת חמי אחר שנשאת כבר לאחר.שכבר פסקה שנאת חמותה שלא תאכל שוב את הונה דאנן תנן כשם שאין נאמנות עליה וכו' פי' משום כמים הפנים אל פנים נמצא כוון שכבר נישאת ובטלה שנאת חמותה ממנה גם שנאתה בטל מחמותה ותהי עדותה נאמנת על חמותה ולא ס"ל להירושל' כתירוץ התוס' שם דגזרינן אחר נשואין אטו קודם נשואין ומשני ר"ח תפתר כשהיתה חמוה כאן וסיימיה וכפי' פני משה בזה שכבר היתה חמיה דר בכאן עם חמותה במדינה ואז היתה שונאות זא"ז ותו לא פקע שנאה ישנה אבל אה"נ אי לעולם לא היה מכירה ואומרת שמת בעלה וחמיה ונישאת שוב הותרה חמותה זהו נלפע"ד פי' הירושלמי:
+
+Chapter 16
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+כתיב ויכו בהם אביה ועמו מכה גדולה מאד אמר ר' אבא בר כהנא וכו' ופשוט בעיני דהיה קשה לומר אחר שהמיתם במלחמה היה מנוולם כי מי התיר לו לנוולם דודאי מה שעיגן הנשים אין לו עון אשר חטא דרשות ביד המלך למעט שונאיו במלחמה שלא ירבו עליו ומכ"ש על המורדים במלכות ב"ד אבל לנוול המתים על מגן כיון שסגי ליה בשומרין אין לו רשות לנוולם ומשמעות דקרא דאביה בן רחבעם עשה כדין והישר בעיני ה' מש"ה אמר שהושיב שומרים ולא נוולם בידים וא"כ צריך טעם לאידך מ"ד וי"ל דצוה לאנשיו בשעה שהורגים במלחמה יחתכו ראשם באופן שיושחת צורתם והגבורים יכולים זאת כדפירש"י בפסוק וטרף זרוע אף קדקד. ועיין עוד בזה בשו"ת חת"ס אהע"ז ח"ר סי' נ"ג ד"ה והנה. ועיין עוד בתשו' ח"ס אהע"ז ח"ר סי' נ"ד ד"ה ובמה וד"ה שוב:
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<b>האיש הזה בידו ב' גטין ובידו א' כשר וא' פסול אבד את וכו'.</b> דברי הפני משה תמוהים דא"כ מה בין לאלתר לזמן מרובה ועוד למה לא נאמין לשליח שלא היה אצלו גט פסול. ע"כ נלפע"ד פירושו דשמה במקום שנכתב הגט שם השליכו גט שנפסל ואין פסולו ניכר כמ"ש פ"מ ג"כ ושוב כ' כשר שמסרו לשליח ואבדו בכאן וחיישינן שמא גט הפסול שנשלך ע"י סיבות נתגלגל לכאן כגון שלקחו א' לצור ע"פ צלוחיתו ואותו בא ג"כ לכאן ואבד הפסול שלו ג"כ כאן ועיין ב"ב קע"ב ע"ב בסופו פי' רשב"ם בשם ר"ח נפילה דיחיד לא חיישינן דהו"ל לצווח על אבידתו וזה מרויחין הכא דלמה יצווח על גט פסול לצור על פי צלוחיתו זה נראה לי לפי עניות דעתי פירוש הירושלמי:
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+מצאו כתוב בשטר מת פלוני נהרג פלוני ר' ירמיה וכו' עיין מ"ש בשו"ת חת"ס אהע"ז ח"ר סימן מ"ד ובסימן מ"ט ד"ה והנה:

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud/Seder Nashim/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Yevamot/Hebrew/merged.txt

@@ -0,0 +1,512 @@
+Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Yevamot
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי יבמות
+merged
+https://www.sefaria.org/Chidushei_Chatam_Sofer_on_Jerusalem_Talmud_Yevamot
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Piotrków, 1898-1900
+-https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי יבמות
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+<b>אמר ר"י בי בר בון טעם דרב אברהם אסור בכל נשי ישראל וכו'.</b> וקשה דרבותא ה"ל לומר יעקב אסור בנשי ישראל ונשותיו באנשי ישראל דאסורים משום אשת אבי אבותיו אעפ"י שאינו אמו ודוחק לומר דרב פליג אברייתא דנשי אבותיו אין להם הפסק (וברמב"ם באמת ממשיל ביעקב וכן בש"ע) וי"ל דס"ל להירושלמי שניות דר"ח יש להם הפסק אם לא שיהיה משני צדדים בנו מאשתו ממש ולא מאנוסתו ואלו פלגשי יעקב היה להם דין מפותה להפוסקים פלגשים בלא קידושין וכמה מפרשים התנצלו על ראובן בזה ששכב עם בלהה ולפ"ז אזדא ליה ראיות הרמב"ן שהביא הרא"ש פ"ב דיבמות מזה הירושלמי והקצרתי וק"ל:
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+<b>אי תימר תורה.</b> עיין בתשובת מהרי"ל רס"י פ"ה ונ"ל דלמהרי"ל א"א לפרש כמו שפרשוהו האחרונים וא"ת תורה היא היינו שהוא דאורייתא ממש מפרשת עריות דזה לא יעלה על הדעת מהיכי תיתי לחייב עליו כרת. אך דא"ת תורה היא ר"ל דינא הוא ככל שניות ולא רק משום מראית עין בעלמא וע"ז מייתי מרצפה ומדאמר ליה נביא נשי אדוניך בחיקך נמצא שהותרה אשת חמיו להדיא עפ"י נביא וכללא הוא כל שהותר בפירוש אין כח ביד חכמים לאוסרו כאשר השריש בכמה מקומות וא"א לשלמה לגזור עליו משום שניות כיון שהתירו הנביא לדוד להדיא אבל משום מראית עין יכולין לאסרו לפי שינוי המקום והזמן כמ"ש בקעה מצא. וזהו נ"ל שפירש מהרי"ל בדברי הירושלמי. ועיין עוד פי' אחר בשו"ת ח"ס אהע"ז סי' ל"ח ד"ה מיהו:
+
+Chapter 3
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 4
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 6
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 7
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 8
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>לא סוף דבר נפצעה אלא אפילו נימוקה וכו' עד סוף הענין.</b> עיין ביאורו בשו"ת חת"ס אהע"ז סי' י"ז באריכות:
+<b>א"ר יוסי שמעתי הלכה כר"י בר"י בן ברוקה וכו'.</b> עיין ביאורו בשו"ת ח"ס אהע"ז סי' י"ט:
+
+Segment 3
+
+<b>הרי שעלתה חטטין מי מחכך והרי הוא בידי אדם כמו בי"ש.</b> ומ"ש בפ"מ לא יתכן להרמב"ם וסייעתו דע"י חולי כשר ע"כ לע"ד דהך מ"ד ס"ל ממזר בי"ש וגם בידי אדם מי יכול להכחיש זה ע"כ ס"ל כל שתחלתו בי"ש וסופו בידי אדם אינו דומה לממזר שתחלתו ע"י אדם וגמרו בידי שמים ע"כ אם אדם פצע בו והוליד לו חולי ועי"ז ממילא נפצע בי"ש פסול דהיינו ממזר ממש אך אי משמים נולדו בו חטטים וחתכו הרופאים וממסמסו בו אינו דומה לממזר וכשר והוה בידי אדם כבי"ש וכשר ודלא כפ"מ. ח"ס אהע"ז סי' י"ד:
+
+Chapter 9
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 10
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+<b>אתא עובדא קומי ר' מנא ואפיק לה דהוא סבר כר"י וכו'.</b> עיין בש"נ פ' האשה רבה וז"ל וכן אם זינתה חמותו עמו אין אשתו נאסרת עליו וכו' ובט"ז סימן ט"ו ס"ק י"ט ובשו"ת חת"ס אהע"ז סי' מ':
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<b>פשיטא הדא מילתא פחות מבן כ' שהביא ב' שערות וכו'.</b> עד כמאן דאמר אין מקבלין התראות על הספק. וכפשוטו אין לו שחר דאיך אפשר דסתם אדם המאחר לבוא שערות נאמר שנעשה גדול למפרע מבן י"ג א"כ שערות למה לנו כלל לימא כל אדם שהגיע לכלל שנותיו הרי הוא גדול וז"א דלא קיי"ל כחזקה דרבא רק למיאון. וגם חזקה היא שנאי היה לו ונשרו אבל לומר נעשה איש למפרע הוא תמוה ובפני משה לא הרגיש בזה. וענלע"ד דמיירי במי שנולדו בו סימני סריס דמיירי ביה לעיל מיניה אבל אינו סריס בודאי אלא סימני סריס נולדו בו ושוב הביא שערות קודם כ' ומזה נתברר שאינו סריס וסימן סריס שלו שינוי בעלמא בגופו הוא וביבמות פ' ע"א איתא ונולדו בו סימני סריס והביא ב' שערות פליגי רב ושמואל ופירש"י ב' שערות לאו דוקא ולירושלמי הוא דוקא אלא שבירושלמי גרסי' בהיפך ברב ושמואל מש"ס בבלי דלרב קטן היה באותה שעה וס"ל לירושלמי דמ"מ אהני לן הני שינוי שבגופו שתלינן איחור הבאת סי' גדלות בשינוי גופו הללו ונאמר איש הוא למפרע ואלו לא היה בו שינוי אלו הוה אמרינן השתא הוא דנתגדל מדלא אקדמו שערות ואתאי בזמנן אבל השתא תלינן השינוי בגופו עיכבו צאת השערות ולעולם גדול הוא למפרע ואם אחר כ' הביא לא נעשה גדול שאין כח השינוי לעכב יותר מכ' שנים ובשנת כ' פליגי רב ושמואל כן נראה לפי עניות דעתי:
+
+Chapter 11
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 12
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 13
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 14
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+<b>דבית ינאי אמרו מפני גרירה.</b> עיין בשאלות ותשובות חת"ס אהע"ז ח"ב סימן ג' ד"ה תחלה:
+
+Chapter 15
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>ותהא נאמנת וכו'.</b> עד וסיימה ופי' הפני משה רחוק ולפע"ד קושית הירושלמי הוא קושית תוס' יבמות קי"ו ע"ב ותהא נאמנת לומר מת חמי אחר שנשאת כבר לאחר.שכבר פסקה שנאת חמותה שלא תאכל שוב את הונה דאנן תנן כשם שאין נאמנות עליה וכו' פי' משום כמים הפנים אל פנים נמצא כוון שכבר נישאת ובטלה שנאת חמותה ממנה גם שנאתה בטל מחמותה ותהי עדותה נאמנת על חמותה ולא ס"ל להירושל' כתירוץ התוס' שם דגזרינן אחר נשואין אטו קודם נשואין ומשני ר"ח תפתר כשהיתה חמוה כאן וסיימיה וכפי' פני משה בזה שכבר היתה חמיה דר בכאן עם חמותה במדינה ואז היתה שונאות זא"ז ותו לא פקע שנאה ישנה אבל אה"נ אי לעולם לא היה מכירה ואומרת שמת בעלה וחמיה ונישאת שוב הותרה חמותה זהו נלפע"ד פי' הירושלמי:
+
+Chapter 16
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+כתיב ויכו בהם אביה ועמו מכה גדולה מאד אמר ר' אבא בר כהנא וכו' ופשוט בעיני דהיה קשה לומר אחר שהמיתם במלחמה היה מנוולם כי מי התיר לו לנוולם דודאי מה שעיגן הנשים אין לו עון אשר חטא דרשות ביד המלך למעט שונאיו במלחמה שלא ירבו עליו ומכ"ש על המורדים במלכות ב"ד אבל לנוול המתים על מגן כיון שסגי ליה בשומרין אין לו רשות לנוולם ומשמעות דקרא דאביה בן רחבעם עשה כדין והישר בעיני ה' מש"ה אמר שהושיב שומרים ולא נוולם בידים וא"כ צריך טעם לאידך מ"ד וי"ל דצוה לאנשיו בשעה שהורגים במלחמה יחתכו ראשם באופן שיושחת צורתם והגבורים יכולים זאת כדפירש"י בפסוק וטרף זרוע אף קדקד. ועיין עוד בזה בשו"ת חת"ס אהע"ז ח"ר סי' נ"ג ד"ה והנה. ועיין עוד בתשו' ח"ס אהע"ז ח"ר סי' נ"ד ד"ה ובמה וד"ה שוב:
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<b>האיש הזה בידו ב' גטין ובידו א' כשר וא' פסול אבד את וכו'.</b> דברי הפני משה תמוהים דא"כ מה בין לאלתר לזמן מרובה ועוד למה לא נאמין לשליח שלא היה אצלו גט פסול. ע"כ נלפע"ד פירושו דשמה במקום שנכתב הגט שם השליכו גט שנפסל ואין פסולו ניכר כמ"ש פ"מ ג"כ ושוב כ' כשר שמסרו לשליח ואבדו בכאן וחיישינן שמא גט הפסול שנשלך ע"י סיבות נתגלגל לכאן כגון שלקחו א' לצור ע"פ צלוחיתו ואותו בא ג"כ לכאן ואבד הפסול שלו ג"כ כאן ועיין ב"ב קע"ב ע"ב בסופו פי' רשב"ם בשם ר"ח נפילה דיחיד לא חיישינן דהו"ל לצווח על אבידתו וזה מרויחין הכא דלמה יצווח על גט פסול לצור על פי צלוחיתו זה נראה לי לפי עניות דעתי פירוש הירושלמי:
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+מצאו כתוב בשטר מת פלוני נהרג פלוני ר' ירמיה וכו' עיין מ"ש בשו"ת חת"ס אהע"ז ח"ר סימן מ"ד ובסימן מ"ט ד"ה והנה:

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud/Seder Nezikin/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Avodah Zarah/Hebrew/Piotrków, 1898-1900.txt

@@ -0,0 +1,322 @@
+Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Avodah Zarah
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי עבודה זרה
+Piotrków, 1898-1900
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי עבודה זרה
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+<b>רבי תנחומא מוסיף הדא ובני יעקב באו מו השדה כשמעם או כשמעם ויתעצבו האנשים.</b> מובא בתוס' ע"ז דף כ' ע"א ד"ה גר וכו' וש"ס דילן לא חשיב רק ה"פ ונ"ל דתליא בפירושו דקרא. דהנה פשטיה כשמעם קאי אלמטה דאל"ה ה"ל למימר וישמעו האנשים ויבואו. אלא א"כ קשה דבאו מעצמם בזמנם בערב ולמחר מלו אנשי שכם וביום ג' למילתם הוציאו משם דינה מבית שכם נמצא היתה דינה כאשה אצל שכם ד' ימים ואין הקב"ה משרה צדיקים בצרה יותר מג' ימים אע"כ כשמעם באו באמצע היום וביומו מלו כי לא אחר הנער. וביום ג' הוציאו משם אחוחם. וי"ל לעולם כפי' קמא ודינה לא היתה צדקת כי היתה יצאנית. ויש לומר דלא היתה בת עונשים כי היתה קטנה בת ח' שנים. והנה בתשובת הרא"ש כ' דדיני גדלות הוא משיעורים הל"מ. והרמב"ם בהלכ' מלכים כ' כי לא נתנו שיעורים לב"נ. וא"כ כל קטן שהוא בר דעת ואיננו שוטה אע"ג שלא הגיע לשיעור שנים הוא בר עונשים בב"נ. והשתא תליא אי היה לאבות קודם מ"ת דין ב"נ או דין ישראל:
+<b>עוד י"ל.</b> לכאורה יש להכריע. דכתיב שם כי נבלה עשה בישראל לשכב את בת יעקב ופי' הרמב"ן שנבלה עשה לשכב את בת גדול הדור הנקרא ישראל שרית עם אלקים ואנשים והעיז איש רשע לשכב עמה כאילו היתה רק בת יעקב בעלמא. ויש להקשות א"כ מ"ט כתיב בני יעקב באו מן השדה ולא שמם הנכבד בני ישראל באו מן השדה. אע"כ כבר בשדה שמעו המעשה המכוער הלזה ובאו מן השדה כבני יעקב שהוחל כבודו וא"כ מוכרע דקרינן בני יעקב באו מן השדה כשמעם שם בשדה ומשו"ה לא חשיב ש"ס דילן הך קרא באותן שאין להם הכרע. אך בחולין ק' ע"ב פליגי ר"י ורבנן דלרבנן לא נקראו בני ישראל עד אחר שברכו הקב"ה בבית אל אח"כ כתיב וישאו בני ישראל את יעקב אביהם אבל קודם לכן נהי שהוא נקרא ישראל ע"י המלאך מ"מ בניו לא נקראו בני ישראל וא"כ לעולם י"ל כשמעם קאי אלמטה כשמעם ויתעצבו אבל בשדה לא שמעו והא דכתיב בני יעקב באו ולא בני ישראל משום שעדיין לא נקראו ב"י עד שברכו הקב"ה בבית אל וא"כ אין לו הכרע. ובהא פליגי ש"ס דילן וירושלמי. ואתי' ש"ס דילן כר' יהודה פג"ה וכן פסק רמב"ם בהלכות מלכים דלבני יעקב נאסר ג"ה שכבר נקראו ב"י אז:
+<b>עוד י"ל או"א דא"ח.</b> כשמעם כי טמאו אחותם באו מן השדה ואח"כ בבואם לבית כשמעם דברי חמור ובקשתו שיתנו דינה לשכם אז התעצבו. כי רמב"ן כ' משום כך לא כתיב גבי מפתה לו תהיה לאשה כמו גבי אונס משום דמפתה אורחא דמלתא שהפחות מפתה בת גדולים וחשובים ולא יהיה חוטא נשכר בקחתו אותה משא"כ אונס מן הסתם החשוב מאנס בת פחותי ערך ע"כ ולו תהיה לאשה. והכא אנס שכם את בת יעקב כאלו הוא חשוב נגדו ורוצה להשיאו לאשה כחשוב שאנס פחותי ערך ע"כ התעצבו. וזהו נבלה עשה בישראל כי לשון נבלה מורה על תשלומים דבר שלא בדומה כמ"ש רמב"ן על עם נבל וכו'. וה"נ נבלה עשה בישראל כי ישראל מורה על לשון חשיבות לשכב את בת יעקב כאלו היא מפחותי עם כמורה לשון יעקב וכן לא יעשה לישא אותה ג"כ:
+
+Chapter 3
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+<b>השתחוה לביצה כו' [עיין ש"ך חלק יו"ד סימן קמ"ה והאריך רבינו בכתי"ק בסוגיא אבני הר שנדלדלו תק"ע לפ"ק.</b> ונדפס בחתם סופר חידושי סוגיות דף ל"ח ע"א ירושלים תרנ"א לפ"ק]:
+
+Chapter 4
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 9
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 10
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 11
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+חזקיה אמר הדא דאת מר במקום (שאין היין) [שהמים] נמכרים במדה אבל במקום וכו' ופני משה לא מצא מקום לפרשו ולענ"ד ט"ס הוא וצריך להגיה במקום שאין המים נמכרים במדה ועפ"מ שאבאר בע"ה דהרשב"א פסק ומייתי ליה ר"ן בע"ז (במתני' דיי"נ שנפל לבור) כל שמתקנים הקדרה בכך אין דנין בס' אלא במשהו. ופסקו מג"א סי' תמ"ב סק"א בסופו ועיין בע"ז נ"ח ע"ב יין שמסכו נכרי וכו' וכ' שם הר"ן דוקא בכוס אבל בחבית אין דרך מזיגה בכך ע"ש והיינו דקאמר חזקיה דמתני' מיירי במקום שאין דרך למסוך או למזוג המים במדה אלא במקרה כגון בחבית ובביבות אבל במקום שמוסכו במדה ידועה ועיקר תקנה בכך הוה מים במים כיין ביין דלא בטיל כן נראה לפי עניות דעתי:
+
+Halakhah 12
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 13
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 14
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 15
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+ר' אמי סליק עם רבי יודן נשיאה לחמתא דגרר ושאלין כסף מן אלין דאסיגס וכו' ועיין בפני משה ולא פי' כל צרכו. ולפענ"ד לא נסתפק מעולם דשואל כלי מגוי דלא דמי לכלי מדין שבפרשה גם אין ספק אם קנה כסף מגוי ועושה הישראל כלי ממנו דכל הני לא בעי טבילה אבל הם שאלו כסף מהגוי להחזיר לו לאחר זמן ובתוך ימי שאלה התיכם ישראל ועשה מהן כלים והשתא נהי משום היתר הפקעת הלואתו לא בעי טבילה כמו כל שאלה דעלמא דוקא במשכן דיש לו ג"כ חוב על הכלי אבל בשאלה בעלמא וגם משום שקונה בשינוי מעשה שעשאו כלי וגם קונה בשבח כלי משום זה לחוד לא היה חיוב טבילה אבל השתא דאיכא תרתי שיכול להפקיע לגמרי וגם קנה שבח הכלי ושינה אותו ואין לגוי אלא תביעת כסף שבור לא גוף הכלי ע"כ הצריכו טבילה. אלא שיש לדון אם עלתה לו כיון דעדיין כח עכו"ם מעורב בו והוה כיוצא מטומאת עכו"ם ולקדושת ישראל לא בא וכעין חצי עבד וחצי ב"ח דאפילו עצמו אינו מוציא משום דעבדות וחירות מעורבים בכל מעשיו וה"נ דכותיה ע"כ מסיים דר' הושעיה זבין ומטבילן פי' בעובדא כי האי זבנם מן הגוי אחר שכבר נעשו כלים והטבילם אז כשנכנס לגמרי לקדושת ישראל:

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud/Seder Nezikin/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Avodah Zarah/Hebrew/merged.txt

@@ -0,0 +1,325 @@
+Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Avodah Zarah
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי עבודה זרה
+merged
+https://www.sefaria.org/Chidushei_Chatam_Sofer_on_Jerusalem_Talmud_Avodah_Zarah
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Piotrków, 1898-1900
+-https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי עבודה זרה
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+<b>רבי תנחומא מוסיף הדא ובני יעקב באו מו השדה כשמעם או כשמעם ויתעצבו האנשים.</b> מובא בתוס' ע"ז דף כ' ע"א ד"ה גר וכו' וש"ס דילן לא חשיב רק ה"פ ונ"ל דתליא בפירושו דקרא. דהנה פשטיה כשמעם קאי אלמטה דאל"ה ה"ל למימר וישמעו האנשים ויבואו. אלא א"כ קשה דבאו מעצמם בזמנם בערב ולמחר מלו אנשי שכם וביום ג' למילתם הוציאו משם דינה מבית שכם נמצא היתה דינה כאשה אצל שכם ד' ימים ואין הקב"ה משרה צדיקים בצרה יותר מג' ימים אע"כ כשמעם באו באמצע היום וביומו מלו כי לא אחר הנער. וביום ג' הוציאו משם אחוחם. וי"ל לעולם כפי' קמא ודינה לא היתה צדקת כי היתה יצאנית. ויש לומר דלא היתה בת עונשים כי היתה קטנה בת ח' שנים. והנה בתשובת הרא"ש כ' דדיני גדלות הוא משיעורים הל"מ. והרמב"ם בהלכ' מלכים כ' כי לא נתנו שיעורים לב"נ. וא"כ כל קטן שהוא בר דעת ואיננו שוטה אע"ג שלא הגיע לשיעור שנים הוא בר עונשים בב"נ. והשתא תליא אי היה לאבות קודם מ"ת דין ב"נ או דין ישראל:
+<b>עוד י"ל.</b> לכאורה יש להכריע. דכתיב שם כי נבלה עשה בישראל לשכב את בת יעקב ופי' הרמב"ן שנבלה עשה לשכב את בת גדול הדור הנקרא ישראל שרית עם אלקים ואנשים והעיז איש רשע לשכב עמה כאילו היתה רק בת יעקב בעלמא. ויש להקשות א"כ מ"ט כתיב בני יעקב באו מן השדה ולא שמם הנכבד בני ישראל באו מן השדה. אע"כ כבר בשדה שמעו המעשה המכוער הלזה ובאו מן השדה כבני יעקב שהוחל כבודו וא"כ מוכרע דקרינן בני יעקב באו מן השדה כשמעם שם בשדה ומשו"ה לא חשיב ש"ס דילן הך קרא באותן שאין להם הכרע. אך בחולין ק' ע"ב פליגי ר"י ורבנן דלרבנן לא נקראו בני ישראל עד אחר שברכו הקב"ה בבית אל אח"כ כתיב וישאו בני ישראל את יעקב אביהם אבל קודם לכן נהי שהוא נקרא ישראל ע"י המלאך מ"מ בניו לא נקראו בני ישראל וא"כ לעולם י"ל כשמעם קאי אלמטה כשמעם ויתעצבו אבל בשדה לא שמעו והא דכתיב בני יעקב באו ולא בני ישראל משום שעדיין לא נקראו ב"י עד שברכו הקב"ה בבית אל וא"כ אין לו הכרע. ובהא פליגי ש"ס דילן וירושלמי. ואתי' ש"ס דילן כר' יהודה פג"ה וכן פסק רמב"ם בהלכות מלכים דלבני יעקב נאסר ג"ה שכבר נקראו ב"י אז:
+<b>עוד י"ל או"א דא"ח.</b> כשמעם כי טמאו אחותם באו מן השדה ואח"כ בבואם לבית כשמעם דברי חמור ובקשתו שיתנו דינה לשכם אז התעצבו. כי רמב"ן כ' משום כך לא כתיב גבי מפתה לו תהיה לאשה כמו גבי אונס משום דמפתה אורחא דמלתא שהפחות מפתה בת גדולים וחשובים ולא יהיה חוטא נשכר בקחתו אותה משא"כ אונס מן הסתם החשוב מאנס בת פחותי ערך ע"כ ולו תהיה לאשה. והכא אנס שכם את בת יעקב כאלו הוא חשוב נגדו ורוצה להשיאו לאשה כחשוב שאנס פחותי ערך ע"כ התעצבו. וזהו נבלה עשה בישראל כי לשון נבלה מורה על תשלומים דבר שלא בדומה כמ"ש רמב"ן על עם נבל וכו'. וה"נ נבלה עשה בישראל כי ישראל מורה על לשון חשיבות לשכב את בת יעקב כאלו היא מפחותי עם כמורה לשון יעקב וכן לא יעשה לישא אותה ג"כ:
+
+Chapter 3
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+<b>השתחוה לביצה כו' [עיין ש"ך חלק יו"ד סימן קמ"ה והאריך רבינו בכתי"ק בסוגיא אבני הר שנדלדלו תק"ע לפ"ק.</b> ונדפס בחתם סופר חידושי סוגיות דף ל"ח ע"א ירושלים תרנ"א לפ"ק]:
+
+Chapter 4
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 9
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 10
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 11
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+חזקיה אמר הדא דאת מר במקום (שאין היין) [שהמים] נמכרים במדה אבל במקום וכו' ופני משה לא מצא מקום לפרשו ולענ"ד ט"ס הוא וצריך להגיה במקום שאין המים נמכרים במדה ועפ"מ שאבאר בע"ה דהרשב"א פסק ומייתי ליה ר"ן בע"ז (במתני' דיי"נ שנפל לבור) כל שמתקנים הקדרה בכך אין דנין בס' אלא במשהו. ופסקו מג"א סי' תמ"ב סק"א בסופו ועיין בע"ז נ"ח ע"ב יין שמסכו נכרי וכו' וכ' שם הר"ן דוקא בכוס אבל בחבית אין דרך מזיגה בכך ע"ש והיינו דקאמר חזקיה דמתני' מיירי במקום שאין דרך למסוך או למזוג המים במדה אלא במקרה כגון בחבית ובביבות אבל במקום שמוסכו במדה ידועה ועיקר תקנה בכך הוה מים במים כיין ביין דלא בטיל כן נראה לפי עניות דעתי:
+
+Halakhah 12
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 13
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 14
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 15
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+ר' אמי סליק עם רבי יודן נשיאה לחמתא דגרר ושאלין כסף מן אלין דאסיגס וכו' ועיין בפני משה ולא פי' כל צרכו. ולפענ"ד לא נסתפק מעולם דשואל כלי מגוי דלא דמי לכלי מדין שבפרשה גם אין ספק אם קנה כסף מגוי ועושה הישראל כלי ממנו דכל הני לא בעי טבילה אבל הם שאלו כסף מהגוי להחזיר לו לאחר זמן ובתוך ימי שאלה התיכם ישראל ועשה מהן כלים והשתא נהי משום היתר הפקעת הלואתו לא בעי טבילה כמו כל שאלה דעלמא דוקא במשכן דיש לו ג"כ חוב על הכלי אבל בשאלה בעלמא וגם משום שקונה בשינוי מעשה שעשאו כלי וגם קונה בשבח כלי משום זה לחוד לא היה חיוב טבילה אבל השתא דאיכא תרתי שיכול להפקיע לגמרי וגם קנה שבח הכלי ושינה אותו ואין לגוי אלא תביעת כסף שבור לא גוף הכלי ע"כ הצריכו טבילה. אלא שיש לדון אם עלתה לו כיון דעדיין כח עכו"ם מעורב בו והוה כיוצא מטומאת עכו"ם ולקדושת ישראל לא בא וכעין חצי עבד וחצי ב"ח דאפילו עצמו אינו מוציא משום דעבדות וחירות מעורבים בכל מעשיו וה"נ דכותיה ע"כ מסיים דר' הושעיה זבין ומטבילן פי' בעובדא כי האי זבנם מן הגוי אחר שכבר נעשו כלים והטבילם אז כשנכנס לגמרי לקדושת ישראל:

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud/Seder Nezikin/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Bava Batra/Hebrew/Piotrków, 1898-1900.txt

@@ -0,0 +1,136 @@
+Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Bava Batra
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי בבא בתרא
+Piotrków, 1898-1900
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי בבא בתרא
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>היך תנינן תמן אין חולקין וכו'.</b> רצה זה כופים לזה רצה זה כופים לזה ע"כ ופי' פני משה דחוק ולפי עניות דעתי דיש לדקדק מלשון המשנה ארבע אמות לזה וארבע אמות לזה ולא אמר בקיצור עד שיהא בו שמונה אמות אלא מיירי שיש בו שמונה אמות ומכל מקום אין חולקין עד שאם אחר בנין הכותל על מקום שניהם וינוכה שיעור ששה טפחים לגויל וכן לכולם עוד יש ארבע אמות לזה וארבע לזה. לפ"ז הקשה כיון דתנן שצריך ארבע אמות לזה ולזה קשה הלא ינוכה מקום כותל גויל וגזית ומשני התם בשאינם רוצים והכא בשניהם רוצים במחיצה ואפילו תימא אינם רוצים במחיצה כיון שרצו בפלוגתא שוב כרצה זה כופים חבירו וק"ל:
+
+Chapter 2
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<b>שמואל אמר יש חזקה לבורח וכו'.</b> קרייא מסייעה ויתן לה המלך סריס א' וגו'. עיין פ"מ מדהחזיר לה ע"י מלך משמע דע"י סנהדרין לא היה משיבים לה משום שכבר הוחזקו המחזיקים ומייתי ליה רשב"ם ב"ב ל"ח ע"ב ע"ש. וצלע"ג על רשב"א בתשובה סי' אל"ף קנ"ה שהוכיח נגד הסוברים דאין הגזלן צריך להחזיר הפירות שאכל שהרי מקרא מלא הוא השב לה כל תבואת הארץ וכן כתב הה"מ פ"ט מגזילה ואבידה ומביאו ב"י בח"מ סי' קע"ג. ולהירושלמי הנ"ל איך מייתי רשב"א ראיה מהכא שהכל היה שלא מן הדין אלא בחוזק יד מהמלך ואיפכא מוכח. שמע מינה בתשו' מבי"ט ח"ב בשניות סי' כ"ז דף קי"א ע"ג שכתב דהחולקים על רשב"א סבירא להו דהך קרא מדינא דמלכותא בעלמא הוא והיינו כמו שכתבתי אבל לא שת לבו לתרץ הרשב"א דהא ע"כ דינא דמלכותא בעלמא הוה דהרי מחזיקים בנכסי בורח. ע"כ נ"ל דסבירא ליה דלא הוה שלא מן הדין ולא הוה משתבח קרא במה שנעשה על ידי סיבוב אלישע שיהיה עול ואין הקב"ה מביא תקלה וכו'. בשגם יש לדקדק אותן אנשים שהחזיקו באיזה טענה החזיקו כי לא פורש שטענו לקוח הוא בידינו. ונ"ל יען אמר גחזי לאלישע אבל בן אין לה ואישה זקן משמע שהיתה מתיאשת מהיות לה בן ממנו וכן נראה מתוך דבריה באמרה אל תכזב בשפחתך יראה שהיה קל בעיניה להאמין שתתעבר ותלד ממנו ע"כ כשילדה אחר כך היו הקרובים יורשי בעלה מרננים לאמור אסופי מהשוק הכניסה ואומרת שילדה לירש בנכסי אביו. ע"כ כשעזבה הארץ שבעה שנים החזיקו הקרובים שהיו ראוים לירש וכשחזרה טענו חזקה מדלא מיחתה שבעה שנים הודית שאין הבן לה מבעלה. ובזו הטענה החזיקו ולא יכלו הסנהדרין לבוא על ברור הדבר. אך עתה שסיפר גחזי. שזה בנה שהחיה אלישע ולא עביד רחמנא ניסא לשקרי וע"כ זה בנה באמת ע"כ נתן לה המלך סריס א' ובהסכמת סנהדרין ומכל מקום מוכח דמחזיקים בנכסי בורח דלולא עדות גחזי לא היו הסנהדרין מחזירים לה שדה. ומכל מקום עכשיו שהחזירו גם הפירות שאכל ש"מ גזלן צריך לשלם הפירות שאכל. ועיין רלב"ג דכתב מדלא החזיר לה שכירות הבתים שמע מינה הדר בחצר חבירו שלא מדעתו אין צריך להעלות לו שכר ע"ש. ויש לדחות דהרי קיימא לן דהנגזל צריך להחזיר ההוצאת שהוציא הגזלן כדין יורד לתוך שדה חברו ונטעה שלא ברשות שצריך לשלם לו ההוצאות ויש לומר שכירות הבית היה נגד ההוצאת ע"כ אמר השב כל תבואת השדה בלי ניכוי הוצאה:
+
+Chapter 4
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+כתיב מאזני צדק יהיה לך וכו' דממנים אגרדמים וכו' ופי' בפני משה דב' פעמים כתיב יהיה לך ומשני כיני מתני' אין בית דין שלמטה וכו' עיין מ"ש בזה בשו"ת ח"ס חו"מ סי' קע"ז. (ועיין בהג"מ סוף ה' גניבה דמייתי הירושלמי הזה):

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud/Seder Nezikin/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Bava Batra/Hebrew/merged.txt

@@ -0,0 +1,139 @@
+Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Bava Batra
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי בבא בתרא
+merged
+https://www.sefaria.org/Chidushei_Chatam_Sofer_on_Jerusalem_Talmud_Bava_Batra
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Piotrków, 1898-1900
+-https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי בבא בתרא
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>היך תנינן תמן אין חולקין וכו'.</b> רצה זה כופים לזה רצה זה כופים לזה ע"כ ופי' פני משה דחוק ולפי עניות דעתי דיש לדקדק מלשון המשנה ארבע אמות לזה וארבע אמות לזה ולא אמר בקיצור עד שיהא בו שמונה אמות אלא מיירי שיש בו שמונה אמות ומכל מקום אין חולקין עד שאם אחר בנין הכותל על מקום שניהם וינוכה שיעור ששה טפחים לגויל וכן לכולם עוד יש ארבע אמות לזה וארבע לזה. לפ"ז הקשה כיון דתנן שצריך ארבע אמות לזה ולזה קשה הלא ינוכה מקום כותל גויל וגזית ומשני התם בשאינם רוצים והכא בשניהם רוצים במחיצה ואפילו תימא אינם רוצים במחיצה כיון שרצו בפלוגתא שוב כרצה זה כופים חבירו וק"ל:
+
+Chapter 2
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<b>שמואל אמר יש חזקה לבורח וכו'.</b> קרייא מסייעה ויתן לה המלך סריס א' וגו'. עיין פ"מ מדהחזיר לה ע"י מלך משמע דע"י סנהדרין לא היה משיבים לה משום שכבר הוחזקו המחזיקים ומייתי ליה רשב"ם ב"ב ל"ח ע"ב ע"ש. וצלע"ג על רשב"א בתשובה סי' אל"ף קנ"ה שהוכיח נגד הסוברים דאין הגזלן צריך להחזיר הפירות שאכל שהרי מקרא מלא הוא השב לה כל תבואת הארץ וכן כתב הה"מ פ"ט מגזילה ואבידה ומביאו ב"י בח"מ סי' קע"ג. ולהירושלמי הנ"ל איך מייתי רשב"א ראיה מהכא שהכל היה שלא מן הדין אלא בחוזק יד מהמלך ואיפכא מוכח. שמע מינה בתשו' מבי"ט ח"ב בשניות סי' כ"ז דף קי"א ע"ג שכתב דהחולקים על רשב"א סבירא להו דהך קרא מדינא דמלכותא בעלמא הוא והיינו כמו שכתבתי אבל לא שת לבו לתרץ הרשב"א דהא ע"כ דינא דמלכותא בעלמא הוה דהרי מחזיקים בנכסי בורח. ע"כ נ"ל דסבירא ליה דלא הוה שלא מן הדין ולא הוה משתבח קרא במה שנעשה על ידי סיבוב אלישע שיהיה עול ואין הקב"ה מביא תקלה וכו'. בשגם יש לדקדק אותן אנשים שהחזיקו באיזה טענה החזיקו כי לא פורש שטענו לקוח הוא בידינו. ונ"ל יען אמר גחזי לאלישע אבל בן אין לה ואישה זקן משמע שהיתה מתיאשת מהיות לה בן ממנו וכן נראה מתוך דבריה באמרה אל תכזב בשפחתך יראה שהיה קל בעיניה להאמין שתתעבר ותלד ממנו ע"כ כשילדה אחר כך היו הקרובים יורשי בעלה מרננים לאמור אסופי מהשוק הכניסה ואומרת שילדה לירש בנכסי אביו. ע"כ כשעזבה הארץ שבעה שנים החזיקו הקרובים שהיו ראוים לירש וכשחזרה טענו חזקה מדלא מיחתה שבעה שנים הודית שאין הבן לה מבעלה. ובזו הטענה החזיקו ולא יכלו הסנהדרין לבוא על ברור הדבר. אך עתה שסיפר גחזי. שזה בנה שהחיה אלישע ולא עביד רחמנא ניסא לשקרי וע"כ זה בנה באמת ע"כ נתן לה המלך סריס א' ובהסכמת סנהדרין ומכל מקום מוכח דמחזיקים בנכסי בורח דלולא עדות גחזי לא היו הסנהדרין מחזירים לה שדה. ומכל מקום עכשיו שהחזירו גם הפירות שאכל ש"מ גזלן צריך לשלם הפירות שאכל. ועיין רלב"ג דכתב מדלא החזיר לה שכירות הבתים שמע מינה הדר בחצר חבירו שלא מדעתו אין צריך להעלות לו שכר ע"ש. ויש לדחות דהרי קיימא לן דהנגזל צריך להחזיר ההוצאת שהוציא הגזלן כדין יורד לתוך שדה חברו ונטעה שלא ברשות שצריך לשלם לו ההוצאות ויש לומר שכירות הבית היה נגד ההוצאת ע"כ אמר השב כל תבואת השדה בלי ניכוי הוצאה:
+
+Chapter 4
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+כתיב מאזני צדק יהיה לך וכו' דממנים אגרדמים וכו' ופי' בפני משה דב' פעמים כתיב יהיה לך ומשני כיני מתני' אין בית דין שלמטה וכו' עיין מ"ש בזה בשו"ת ח"ס חו"מ סי' קע"ז. (ועיין בהג"מ סוף ה' גניבה דמייתי הירושלמי הזה):

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud/Seder Nezikin/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Bava Kamma/Hebrew/Piotrków, 1898-1900.txt

@@ -0,0 +1,336 @@
+Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Bava Kamma
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי בבא קמא
+Piotrków, 1898-1900
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי בבא קמא
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 9
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 10
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 11
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+ר' יודן בעי הדין עמדת בית דין מהו וכו' שזרקו ב' צרורות ושברו ב' כדין וכו' והפשוט שהכוונה שכל או"א משלם חבית של יין שהוא בזיל משל שמן ותמהני על הפני משה שפי' שבין שניהם משלמים חבית א' על יין כל א' חצי חבית יין והוא תימה ומשפט מעוקל:
+
+Chapter 4
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+במראה הפנים ד"ה יצא אדם בענין מת עכו"ם אי אסור בהנאה עיין במשנה למלך פי"ד מהל' אבל ופ"ח מהל' מאכלות אסורות הי"ח ובס' ברכת הזבח בחידושיו דף ע"א ובחי' חת"ס חולין י"ג ע"ב ד"ה ויצמדו:
+
+Chapter 5
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 6
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>כגון אנו שעושין סכות בפתחי חניותיהם וכו'.</b> עייו בחידושי רשב"א דרבנן א"ל לר' יהודה אי אתה מודה דבעלי סכות חייבין לשלם וה"ה בנר חנוכה וכ' רשב"א ר' יודה ס"ל לחלק נהי בסוכה עביד ברשות ע"מ אין חיוב לעשותו ברה"ר דוקא משא"כ נר חנוכה שמחיייב דוקא להניחה בפתח ביתו ובמראה הפנים לא עמד שכונתו. ועיין במג"א רס"י תרל"ז. ועיין בירושלמי סוכה פרק לולב הגזול דלוי בר זוגי וכו' א"ל ר"ל מי נתן לך רשות. ויש לחלק כאן בא"י ולא הפקירו ישראל רה"ר שלהם שיכלו גוים למחות קיום מצותיהם להניח נ"ח או לעשות סוכה או להעמיד תנורי פסחיהם על פתחי' והא דר"ל דמס' סוכה אי הי' נמי בא"י צ"ל שסיכך באמצע רה"ר במקום מעבר לרבים שאפילו ישראלים מקפידים וע"ש רש"י במס' סוכה ז' ע"א ד"ה וכן לשבת:
+
+Chapter 7
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 8
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 9
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>והן שהרקיבו מן הכנימה.</b> פי' בפני משה שקורין מילווען בל"א ופירושו לא נ"ל דכנימה עתיד להתפשט בכולה משא"כ חולעת ה"ל כמקצתו וכן נראה שפי' הש"ך בסי' שס"ג סק"ו ומש"ה פקפק על הסמ"ע. ולפע"ד אינו כן אלא ס"ל הכנימה הם מילווען שנראים דוקא בחוץ על הפירות הו"ל היזק ניכר אבל מתולעין מתוכם וחצוני הפירות יפות היזק שאינו ניכר הוא ואומר לו הרי שלך לפניך כנ"ל פירושו באמת:

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud/Seder Nezikin/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Bava Kamma/Hebrew/merged.txt

@@ -0,0 +1,339 @@
+Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Bava Kamma
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי בבא קמא
+merged
+https://www.sefaria.org/Chidushei_Chatam_Sofer_on_Jerusalem_Talmud_Bava_Kamma
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Piotrków, 1898-1900
+-https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי בבא קמא
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 9
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 10
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 11
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+ר' יודן בעי הדין עמדת בית דין מהו וכו' שזרקו ב' צרורות ושברו ב' כדין וכו' והפשוט שהכוונה שכל או"א משלם חבית של יין שהוא בזיל משל שמן ותמהני על הפני משה שפי' שבין שניהם משלמים חבית א' על יין כל א' חצי חבית יין והוא תימה ומשפט מעוקל:
+
+Chapter 4
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+במראה הפנים ד"ה יצא אדם בענין מת עכו"ם אי אסור בהנאה עיין במשנה למלך פי"ד מהל' אבל ופ"ח מהל' מאכלות אסורות הי"ח ובס' ברכת הזבח בחידושיו דף ע"א ובחי' חת"ס חולין י"ג ע"ב ד"ה ויצמדו:
+
+Chapter 5
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 6
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>כגון אנו שעושין סכות בפתחי חניותיהם וכו'.</b> עייו בחידושי רשב"א דרבנן א"ל לר' יהודה אי אתה מודה דבעלי סכות חייבין לשלם וה"ה בנר חנוכה וכ' רשב"א ר' יודה ס"ל לחלק נהי בסוכה עביד ברשות ע"מ אין חיוב לעשותו ברה"ר דוקא משא"כ נר חנוכה שמחיייב דוקא להניחה בפתח ביתו ובמראה הפנים לא עמד שכונתו. ועיין במג"א רס"י תרל"ז. ועיין בירושלמי סוכה פרק לולב הגזול דלוי בר זוגי וכו' א"ל ר"ל מי נתן לך רשות. ויש לחלק כאן בא"י ולא הפקירו ישראל רה"ר שלהם שיכלו גוים למחות קיום מצותיהם להניח נ"ח או לעשות סוכה או להעמיד תנורי פסחיהם על פתחי' והא דר"ל דמס' סוכה אי הי' נמי בא"י צ"ל שסיכך באמצע רה"ר במקום מעבר לרבים שאפילו ישראלים מקפידים וע"ש רש"י במס' סוכה ז' ע"א ד"ה וכן לשבת:
+
+Chapter 7
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 8
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 9
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>והן שהרקיבו מן הכנימה.</b> פי' בפני משה שקורין מילווען בל"א ופירושו לא נ"ל דכנימה עתיד להתפשט בכולה משא"כ חולעת ה"ל כמקצתו וכן נראה שפי' הש"ך בסי' שס"ג סק"ו ומש"ה פקפק על הסמ"ע. ולפע"ד אינו כן אלא ס"ל הכנימה הם מילווען שנראים דוקא בחוץ על הפירות הו"ל היזק ניכר אבל מתולעין מתוכם וחצוני הפירות יפות היזק שאינו ניכר הוא ואומר לו הרי שלך לפניך כנ"ל פירושו באמת:

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud/Seder Nezikin/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Bava Metzia/Hebrew/Piotrków, 1898-1900.txt

@@ -0,0 +1,148 @@
+Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Bava Metzia
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי בבא מציעא
+Piotrków, 1898-1900
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי בבא מציעא
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+רבי יצחק בר נחמן בשם שמואל לעולם אין סימפון כשר עד שיצא מתחת ידי המלוה בכתב ידי הלוה והתניא שלא פקדנו אבא וכו'. עי' ש"ך ח"מ סי' ס"ה הנוסחא המובא בעיטור אין סמפון כשר אלא היוצא מת"י מלוה והש"ך כ' שם שהוא ט"ס ע"ש. ונ"ל לקיים הנוסחא. דבבבלי אמר ר"י אמר רב סמפון היוצא מת"י מלוה אינו אלא כמשחק ופסול. והקשה הפני יהושע מאי קמ"ל מתני' היא מצא גטי נשים דיתקי מתנה ושוברים ה"ז לא יחזור שאני אומר כתובים היו ונמלך עליהם שלא לתנם ואם איתא שאם הם ביד מלוה על כרחך נפסל השטר איך שייך נמלך שלא לתנם. ולפע"ד נראה ליישב דודאי בנמצא בשוק י"ל דכתובים היו בשעה שלא הי' השטר ביד המלוה כמ"ש רש"י בשמעתין ד"ה ספרא אתרמי וכו'. ואח"כ כשמצא שטרו כבר אבד שוברו. אבל אי היה השובר יוצא בת"י המלוה וגם השטר אין לו אמתלא לומר שכתבו בשעה שלא הי' שטר בידו הכין לו שובר שאם יפרע הלוה יהי' מוכן בידו. ז"א דעכ"פ עכשיו שהשטר בידו הי' לו לקרוע השובר ולא יהי' אצלו למכשול. אע"כ שכבר נפרע השטר הכי הוה ס"ד קמ"ל ר"י ב"א א"ר דאפי' בכה"ג אינו אלא כמשחק ופסול. ולפי זה יש לישב נוסח הנ"ל. דרב נחמן אמר שמואל פליג ארב דאמר דגם סמפון היוצא מתחת יד מלוה נמי פסול ואינו אלא כמשחק. ואיהו פליג וסבירא ליה דוקא בנמצא בשוק הוא דפסול אבל בנמצא ביד המלוה כשר הוא. ומשום הכי פריך משבועה שלא מצאנו בין שטרותיו וכו' והתם נמי נימא דכל זמן חיי האב לא מצא השטר לכן לא קרע השובר ועכשיו היתומים מצאוהו. וסי' הירושלמי בדייתקי וכו':
+
+Chapter 2
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 4
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 6
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+והטעו זה את זה ומפרש הטעו ממש שא"ל הפועלים בכך וכך ונתרצנו לו או שהוא הטעה להם עיין בנמוקי יוסף ולכאורה צ"ע כיון שאין הפועלים נשכרים בכך א"כ הו"ל אונאה וחוזר ואע"ג דבשכירות אדם ל"ש אונאה משום דאין אונאה לעבדים מ"מ היינו הפועל שהוא שכר יום דדינו כעבד אכן מתני' מיירי במקבלן כמ"ש תוס' ובקבלן יש אונאה כמבואר בח"מ סי' רכ"ז סעיף ל"ג ובסמ"ע ובש"ך שם וצ"ל דהירושלמי לא ס"ל לחלק בין קבלן לפועל ולעולם יש לו דין עבד והבבלי ס"ל לחלק בכך ומש"ה לא מוקי מתני' כהירושלמי. וזה תליא בסוגיא דב"מ דף ע"ד ע"א וכי תימא שאני לי' לר' דוסא בין שכירות לקבלנות עיי"ש היטב:

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud/Seder Nezikin/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Bava Metzia/Hebrew/merged.txt

@@ -0,0 +1,151 @@
+Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Bava Metzia
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי בבא מציעא
+merged
+https://www.sefaria.org/Chidushei_Chatam_Sofer_on_Jerusalem_Talmud_Bava_Metzia
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Piotrków, 1898-1900
+-https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי בבא מציעא
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+רבי יצחק בר נחמן בשם שמואל לעולם אין סימפון כשר עד שיצא מתחת ידי המלוה בכתב ידי הלוה והתניא שלא פקדנו אבא וכו'. עי' ש"ך ח"מ סי' ס"ה הנוסחא המובא בעיטור אין סמפון כשר אלא היוצא מת"י מלוה והש"ך כ' שם שהוא ט"ס ע"ש. ונ"ל לקיים הנוסחא. דבבבלי אמר ר"י אמר רב סמפון היוצא מת"י מלוה אינו אלא כמשחק ופסול. והקשה הפני יהושע מאי קמ"ל מתני' היא מצא גטי נשים דיתקי מתנה ושוברים ה"ז לא יחזור שאני אומר כתובים היו ונמלך עליהם שלא לתנם ואם איתא שאם הם ביד מלוה על כרחך נפסל השטר איך שייך נמלך שלא לתנם. ולפע"ד נראה ליישב דודאי בנמצא בשוק י"ל דכתובים היו בשעה שלא הי' השטר ביד המלוה כמ"ש רש"י בשמעתין ד"ה ספרא אתרמי וכו'. ואח"כ כשמצא שטרו כבר אבד שוברו. אבל אי היה השובר יוצא בת"י המלוה וגם השטר אין לו אמתלא לומר שכתבו בשעה שלא הי' שטר בידו הכין לו שובר שאם יפרע הלוה יהי' מוכן בידו. ז"א דעכ"פ עכשיו שהשטר בידו הי' לו לקרוע השובר ולא יהי' אצלו למכשול. אע"כ שכבר נפרע השטר הכי הוה ס"ד קמ"ל ר"י ב"א א"ר דאפי' בכה"ג אינו אלא כמשחק ופסול. ולפי זה יש לישב נוסח הנ"ל. דרב נחמן אמר שמואל פליג ארב דאמר דגם סמפון היוצא מתחת יד מלוה נמי פסול ואינו אלא כמשחק. ואיהו פליג וסבירא ליה דוקא בנמצא בשוק הוא דפסול אבל בנמצא ביד המלוה כשר הוא. ומשום הכי פריך משבועה שלא מצאנו בין שטרותיו וכו' והתם נמי נימא דכל זמן חיי האב לא מצא השטר לכן לא קרע השובר ועכשיו היתומים מצאוהו. וסי' הירושלמי בדייתקי וכו':
+
+Chapter 2
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 4
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 6
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+והטעו זה את זה ומפרש הטעו ממש שא"ל הפועלים בכך וכך ונתרצנו לו או שהוא הטעה להם עיין בנמוקי יוסף ולכאורה צ"ע כיון שאין הפועלים נשכרים בכך א"כ הו"ל אונאה וחוזר ואע"ג דבשכירות אדם ל"ש אונאה משום דאין אונאה לעבדים מ"מ היינו הפועל שהוא שכר יום דדינו כעבד אכן מתני' מיירי במקבלן כמ"ש תוס' ובקבלן יש אונאה כמבואר בח"מ סי' רכ"ז סעיף ל"ג ובסמ"ע ובש"ך שם וצ"ל דהירושלמי לא ס"ל לחלק בין קבלן לפועל ולעולם יש לו דין עבד והבבלי ס"ל לחלק בכך ומש"ה לא מוקי מתני' כהירושלמי. וזה תליא בסוגיא דב"מ דף ע"ד ע"א וכי תימא שאני לי' לר' דוסא בין שכירות לקבלנות עיי"ש היטב:

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud/Seder Nezikin/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Horayot/Hebrew/Piotrków, 1898-1900.txt

@@ -0,0 +1,106 @@
+Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Horayot
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי הוריות
+Piotrków, 1898-1900
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי הוריות
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+אמר ר' לעזר כה"ג שחטא מלקין אותו ואין מעבירין אותו מגדולתו אמר ר"מ כתיב וכו' וקשה לפמ"ש תוס' יומא י"ב ע"ב דכה"ג מתמנה בפה ומסתלק בפה וי"ל דהתוס' לא כתבו אלא במרובה בבגדים אבל כהן המשיח אשר שמן משחת ה' עליו א"א להעבירו בשום אופן:
+<b>מה מחזירין וגו' דו קטליו ליה.</b> מבואר מזה נשיא שסרח מורידים אותו מגדולתו שאם יחזור לגדולתו ינקום מאותם שהענישו. ואב"ד שסרח אין מורידים אותו מגדולתו אלא יקבל עונשו הראוי לו חוזר לשררתו וכן הוא בירושלמי סנהדרין רפ"'ב. ונ"ל דוקא כשאין הנשיא חייב מיתה אבל חייב מיתה אין מורידים אותו מגדולתו וממיתים אותו כך שהרי שוב לא ינקום נקם שהרי מת. ובזה יובן מדרש מובא בהפלא"ה (פ' קרח) בדתן ואבירם ויאבדו מתוך הקהל אבל שררותם לא אבדו. ולהנ"ל ה"נ דתן ואבירם לא הורדו מגדולתן כיון שנאבדו מתוך הקהל אין צורך להורידם מגדולתן. ובזה יתבאר רש"י ריש פנחס הראיתם וכו' והרג נשיא שבט מישראל וכו אחז"ל סנהדרין פ"ב ע"ב שהיה זמרי בן סלוא נשיא שבט. וצ"ע דבקרא כתיב נשיא ביח אב לשמעוני. הנה יראה דזמרי בן סלוא היה נשיא לא' מבתי אבות של שמעון ונתעלה ונעשה נשיא שבט ג"כ והיה נשיא לאותו בית אב ונשיא על כל השבט. ונ"ל נשיא כל השבט אם אינו חייב מיתה מורידים אותו מגדולתו כשחייב עונש בב"ד אבל נשיא בית אב אינינו אלא כאב"ד בעלמא שאין מורידים אותו. והנה כשהקריב המדינית לעיני כל ישראל והיה נעלמה מהם הלכה שקנאים פוגעים בו ולא ידעו שחייב מיתה ע"כ הורידוהו מגדולתו מהיות עוד נשיא שבט כ"א נשיא בית אב ע"כ כתיב נשיא בית אב לשמעוני. אך במסקנא הרגו פנחס דדינא הכי דקנאים פוגעים בו וממילא כיון שנהרג ישאר בשררתו להיות מתיחס נשיא שבט וע"כ היו השבטים אומרים והרג נשיא שבט מישראל כיון שנהרג הרי הוא נשיא שבט:
+<b>אמר לון מה אתון סברין מידחיל מינכון הוינא מנע אולפניה דרחמנא.</b> ונ"ל דהיינו הך כיון שקיבל עליו עול תורה ולא פחד מהנשיא העבירו ממנו עול מלכות והוצרך הנשיא בעצמו לגואלו. וכן גבי גאולת מצרים כתיב מי אנכי כי אלך אל פרעה וע"כ שאתה תהיה עמדי הלא אין להם זכות לזה שבעצמך תגאלם. וע"ז השיב הקב"ה אנכי אהי' עמך כיון שגלוי לפני שתעבדון אלקים וכדי זכות קבלת עול תורה שהקב"ה בעצמו יגאל ישראל כמו גבי ריש לקיש וכן יהיה במהרה בימינו אמן:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+<b>(שייך לעמוד הקודם) לא הוה לוי אמר רבי אבון בשעת הדוכן עמו.</b> ממג"א סס"י ר"א נעלם פירוש הירושלמי הלז וה"פ מאי קמ"ל כהן קודם ללוי ולוי לישראל פשיטא שהרי הכהן הוא לוי ג"כ וישראל ג"כ והכל כלול בו ומשני בשעת הדוכן והשיר שנו שהכהן פסול לזה א"כ כשם שאין הלוי כשר לעבודת כהנים ה"נ אין הכהן כשר לעבודת הלוים והוה סד"א כהן אינו לוי קמ"ל כהן גם הוא לוי וקודם לו. ועי' ב"ס גיטין נ"ט ע"ב ד"ה ונגשו:

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud/Seder Nezikin/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Horayot/Hebrew/merged.txt

@@ -0,0 +1,109 @@
+Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Horayot
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי הוריות
+merged
+https://www.sefaria.org/Chidushei_Chatam_Sofer_on_Jerusalem_Talmud_Horayot
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Piotrków, 1898-1900
+-https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי הוריות
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+אמר ר' לעזר כה"ג שחטא מלקין אותו ואין מעבירין אותו מגדולתו אמר ר"מ כתיב וכו' וקשה לפמ"ש תוס' יומא י"ב ע"ב דכה"ג מתמנה בפה ומסתלק בפה וי"ל דהתוס' לא כתבו אלא במרובה בבגדים אבל כהן המשיח אשר שמן משחת ה' עליו א"א להעבירו בשום אופן:
+<b>מה מחזירין וגו' דו קטליו ליה.</b> מבואר מזה נשיא שסרח מורידים אותו מגדולתו שאם יחזור לגדולתו ינקום מאותם שהענישו. ואב"ד שסרח אין מורידים אותו מגדולתו אלא יקבל עונשו הראוי לו חוזר לשררתו וכן הוא בירושלמי סנהדרין רפ"'ב. ונ"ל דוקא כשאין הנשיא חייב מיתה אבל חייב מיתה אין מורידים אותו מגדולתו וממיתים אותו כך שהרי שוב לא ינקום נקם שהרי מת. ובזה יובן מדרש מובא בהפלא"ה (פ' קרח) בדתן ואבירם ויאבדו מתוך הקהל אבל שררותם לא אבדו. ולהנ"ל ה"נ דתן ואבירם לא הורדו מגדולתן כיון שנאבדו מתוך הקהל אין צורך להורידם מגדולתן. ובזה יתבאר רש"י ריש פנחס הראיתם וכו' והרג נשיא שבט מישראל וכו אחז"ל סנהדרין פ"ב ע"ב שהיה זמרי בן סלוא נשיא שבט. וצ"ע דבקרא כתיב נשיא ביח אב לשמעוני. הנה יראה דזמרי בן סלוא היה נשיא לא' מבתי אבות של שמעון ונתעלה ונעשה נשיא שבט ג"כ והיה נשיא לאותו בית אב ונשיא על כל השבט. ונ"ל נשיא כל השבט אם אינו חייב מיתה מורידים אותו מגדולתו כשחייב עונש בב"ד אבל נשיא בית אב אינינו אלא כאב"ד בעלמא שאין מורידים אותו. והנה כשהקריב המדינית לעיני כל ישראל והיה נעלמה מהם הלכה שקנאים פוגעים בו ולא ידעו שחייב מיתה ע"כ הורידוהו מגדולתו מהיות עוד נשיא שבט כ"א נשיא בית אב ע"כ כתיב נשיא בית אב לשמעוני. אך במסקנא הרגו פנחס דדינא הכי דקנאים פוגעים בו וממילא כיון שנהרג ישאר בשררתו להיות מתיחס נשיא שבט וע"כ היו השבטים אומרים והרג נשיא שבט מישראל כיון שנהרג הרי הוא נשיא שבט:
+<b>אמר לון מה אתון סברין מידחיל מינכון הוינא מנע אולפניה דרחמנא.</b> ונ"ל דהיינו הך כיון שקיבל עליו עול תורה ולא פחד מהנשיא העבירו ממנו עול מלכות והוצרך הנשיא בעצמו לגואלו. וכן גבי גאולת מצרים כתיב מי אנכי כי אלך אל פרעה וע"כ שאתה תהיה עמדי הלא אין להם זכות לזה שבעצמך תגאלם. וע"ז השיב הקב"ה אנכי אהי' עמך כיון שגלוי לפני שתעבדון אלקים וכדי זכות קבלת עול תורה שהקב"ה בעצמו יגאל ישראל כמו גבי ריש לקיש וכן יהיה במהרה בימינו אמן:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+<b>(שייך לעמוד הקודם) לא הוה לוי אמר רבי אבון בשעת הדוכן עמו.</b> ממג"א סס"י ר"א נעלם פירוש הירושלמי הלז וה"פ מאי קמ"ל כהן קודם ללוי ולוי לישראל פשיטא שהרי הכהן הוא לוי ג"כ וישראל ג"כ והכל כלול בו ומשני בשעת הדוכן והשיר שנו שהכהן פסול לזה א"כ כשם שאין הלוי כשר לעבודת כהנים ה"נ אין הכהן כשר לעבודת הלוים והוה סד"א כהן אינו לוי קמ"ל כהן גם הוא לוי וקודם לו. ועי' ב"ס גיטין נ"ט ע"ב ד"ה ונגשו:

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud/Seder Nezikin/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Shevuot/Hebrew/Piotrków, 1898-1900.txt

@@ -0,0 +1,258 @@
+Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Shevuot
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי שבועות
+Piotrków, 1898-1900
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי שבועות
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>כיון ששמע משה כן אמר כו' התחיל ואמר מזמור לתודה כו'.</b> ובילקוט <small>[) לפלא כי לא נמצא זאת בילקוט ואולי נמצא זאת במדרש אחר.]</small> גבי מזמור לתודה אמר כשנכנס אדם לבהכ"נ ואמר הוא עשנו ולו אנחנו עמו וכו' ישמח שמחה גדולה. נ"ל דיל"ד אמרו הריעו לה' כל הארץ וחזר ואמר לנוכח עבדו את ה' בשמחה משמע לישראל מדבר ולא לכל הארץ ועוד שינוי לשון הריעו ושוב אמר בשמחה ולא בתרועה. וי"ל דנוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא וכתב תוס' פ"ק דע"ז דוקא או"ה אבל צדיקי ישראל אשרי להם ולדורם. והנה תרועה הוא גנוחי וילולי ע"כ אמר הריעו לה' כל הארץ בבכי ואנחה כי נוח להם שלא נברא אבל אתם ישראל עבדו את ה' בשמחה ובואו וכו' כי דעו את ה' אלקים ואשרי לכם. אלא לכאורה אחרי שמענישים על הספיקות אין כאן שמחה אפי' לישיראל כי שגיאות מי יבין. אך כבר רמז בס' החינוך דמשו"ה מענישים על הספיקות כי לולי שכבר עבר על איסור ודאי היה הקב"ה משגיח עליו שלא תבוא ספק עבירה על ידו. והיינו דקאמר היא עשנו וכו' וצאן מרעיתו פי' שמשגיח עלינו כצאן מרעיתו שמשגיח הרועה על מאכלו ומשקה שלו ה"נ רגלי חסידיו ישמור מכל מכשול. והנה יש ראיה להחינוך הנ"ל מוידוי על אשם תלוי ועל שעיר המשתלח המכפר על הספיקות ומה וידוי שייך על הספק אע"כ הקב"ה משגיח ואילולי שחטאו כבר לא בא ס' על ידו. והיינו כששמע מרע"ה שעירים על לא הודע היה מצטער איך יצטרך כפרה על הספיקות א"כ מי יעמוד במשפט אך כששמע והתודה מזה מוכח כי רגלי חסידיו ישמור אמר מזמור לתודה כנ"ל:
+
+Chapter 2
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>שתייה בכלל אכילה וגו' כל נפש מכם לא תאכל דם וכו' עד ולא משקה ליטמא טומאת משקין.</b> הנה הירושלמי לא היה צריך לחלק בין איסור לטומאה דאפי' אי איסור וטומאה שוים נמי י"ל לפמ"ש בתוספתא שם דם שקרוש אינו לא אוכל ולא משקה חישב עליו לאוכלו הוה אוכל. א"כ מצי איירי בהקפה הדם הוא בעצמו. ואכלו וחישב עליו וכן מורה לשון הקפה ולא אמר האוכל דם קפוי אע"כ כנ"ל. ואתיא כדרבא פ' ג"ה ק"ב ע"ב דס"ל זה לפי מחשבתו וזה לפי מחשבתו. ואולי הירושלמי ס"ל כאביי דפליג התם ארבא ע"ש. ובזה יתיישב דברי תוס' שבועות כ"ג ע"א דכתבו לר' יודה דלא יליף שכר שכר מנזיר יליף ליה שתיה בכלל אכילה מדם. ולא חשו לקושית ירושלמי מהקפה הדם. ולהנ"ל י"ל ס"ל דאין לחלק בין איסור לטומאה ולעולם אינו לא אוכל ולא משקה ולא משכחת הקפה את הדם אלא מי שהקפה אותו. וקרא לא מתוקים ליה שפיר בהכי דכתיב כל נפש מכם לא תאכל דם ומשמע אזהרה לכל ישראל ולא להמקפה ומחשבו. ונ"ל להירושלמי יש לומר דלר' יודה בלא"ה מוכח דשתיה בכלל אכילה. מדכתיב בקרא ארץ זית שמן ודבש וכתיב ואכלת ושבעת. והניחא לר"מ דס"ל אכילה בכזית ושבעת זו שתיה הרי מפורש שהיה בקרא והו"ל באילו כתיב הנפש. אבל לר' יודה דאמר אכילה שיש בה שביעה שהוא כביצה. א"כ כתיב דבש בקרא שהוא משקה וקרי ליה ואכלת ואין לומר דבש קרוש דהוא אינו לא אוכל ולא משקה כמבואר שם בתוספתא הנ"ל. ובלאה"נ דוחק לומר דמיירי בהקרשו או שאכלו ע"י אניגרון וכה"ג. דא"כ לא יברך אלא בגוני הנ"ל ולא ��שתבח א"י אלא באכילת דבש קרוש או אניגרון ולא בעיניה בתמיה. אע"כ בעיניה קאמר וקרי ליה ואכלת ומוכח דשתיה בכלל אכילה. והש"ס דלא מייתי ליה מהכא היינו טעמא משום דס"ל כר"מ דושבעת זו שתיה. אבל לר' יודה בלא"ה א"ש:
+
+Chapter 4
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+<b>נאמר כאן שני ונאמר להלן וישארו שני אנשים מה להלן אנשים ולא נשים אף כאן אנשים ולא נשים וכו'.</b> בבבלי משמע דאנשים ולא נשים אבל מירושלמי לא משמע כן אלא אנשים אורחא דקרא הוא דוקא איש אתי למעוטי אשה אבל אנשים ואפי' נשים ולא הוה רק כמו כל התורה בלשון זכר נאמרה [עיין כסף משנה פ"ט מהלכות עדות ה"ב ובתוס' ב"ק ט"ו ע"א ד"ה השוה] ומש"ה יליף ליה שני שני מאלדד ומידד כמ"ש הרא"ש. ונ"ל דאין הכוונה מהי אלדד ומידד היו אנשים ולא נשים דזהוא דוחק אלא הכוונה מה סנהדרין שבעים איש ולא אשה הה"נ עדות אנשים ולא נשים. ונ"ל דלא הו"מ למימר איפכא שני שני גבי סנהדרין משני שני דגבי בעלי ריב מה כאן אפי' נשים דאשה נמי באה לדין הה"נ גבי סנהדרין תהיה אשה כשרה לישב בסנהדרין ואיש דכתיב גבי סנהדרין למעוטי קטן דה"א קטן יניק וחכים מקרי נמי זקן קמ"ל איש ולא קטן ולעולם אשה כשרה מגז"ש. וי"ל דא"כ ל"ל לפניהם שתהיה אשה נדונית ת"ל מדכשירה לדון ע"כ גם היא נדונית מדכתיב התקששו וקשו עי' ר"פ כהן גדול. והנה צ"ל נהי דבתחלה הוה ס"ל להירושלמי דקרא אנידונים קאי שיהיו שניהם שוים מ"מ בתר דדחי ליה ומסיק דמופנה לגז"ש למפסיל נשים ע"כ מדכשירה לדון ע"כ גם היא נדונית מדכתיב התקששו וקשו עי' ר"פ כהן גדול. והנה צ"ל נהי דבתחלה הוה ס"ל להירושלמי דקרא אנידונים קאי שיהיו שניהם שוים מ"מ בתר דדחי ליה ומסיק דמופנה לגז"ש למפסיל נשים ע"כ מוקמיה קרא אעדים דא"ל אנידונים וכי איש בא לדין ואשה אינה באה אע"כ אעדים קאי כצ"ל פי' הירושלמי. אלא דק' לי דילמא אכתי אתי קרא שיהיו שניהם שוים ולמעוטי עבד מדינים דבעיא שיהיו שניהם שוים דאפי' עבד דן עם חברו מ"מ הכל נוגע לרבו של חברו דנ"ל אפי' אם נתנו לו ע"מ שאין לרבו רשות בו מ"מ אם בא עבד אחר וחטפו ממנו אי מתחייב לשלם אחר שחרורו מ"מ התשלומים הם להרב של הנחטף דזה הממון המשתלם יש לרבו רשות בו. וא"כ אתי למעוטי עבד מדינים. וי"ל דא"כ צ"ל לא יומתו למפסל עדותו של עבד ת"ל אי אינו נידון ה"ל עדות שא"א יכול להזימו דכה"ג כ' בשטה מקובצת דב"ק ט"ו ע"א בשם ר"פ שהקשה ל"ל לפניהם שתהיה אשה נידונית ת"ל מדאצטריך קרא למפסל נשים מעדות ואס"ד שאינה נדונית הא ל"ל קרא הא ה"ל עדות שא"א יכול להזימו ותי' דעכ"פ אצטריך קרא למפסל לעדות שאין צריך דין הזמה כגון בן גרושה וחלוצה וחיוב גלות ע"ש. וזה התי' לא שייך הכא דהא בלא יומתו קיימי' דבעינן יכול להזימו ומדאצטריך לא יומתו ש"מ עבד נידון ואייתר שני להפנאה למפסל אשה מעדות ולק"מ. ומה שהקשה המפרש ניליף לה לה מעבד. לק"מ לפמ"ש פ"י פ"ק דגיטין דלה דגבי אשה אינו מופנה דאצטריך וכ' לה לשמה ואידך וכתב לה ולא לה ולחברתה. אך תופשה לא ניתן לה הוא דמופנה. וא"כ לק"מ לפי הכלל שכ' ר"פ דלעולם ילפי' המופנה משאינו מופנה ולא בהיפוך עמ"ש בסוף ס' באר יעקב ועמ"ש בחי' ר"פ המפלת:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>נפש נפש וגו'.</b> ובש"ס דילן יליף מגז"ש דתחטא תחטא כן משמע מתוס' דשמעתין. ומהך גז"ש נפש נפש יליף ירושלמי לעיל ספ"ג שבועת ביטוי מעדות לעשות מושבע כנשבע ע"ש. ונראה דהירושלמי מפרש מתני' דספ"ג דלעיל כמ"ד דן מנה ומנה לכן ברישא אמרינן שבועת ביטוי נוהג בנשים וקרובים ופסולים ושלא בפני ב"ד וע"ז מסיים דזהוא דוקא מפי עצמו ובסיפא דתנן מפי אחריה נמי חייב לא מוקי ליה הירושלמי בעונה אמן וכש"ס דילן שם דא"כ היינו מפי עצמו אלא מיירי בב"ד ובכשרים דילפי' מעדות ומנה לחייב במושבע כנשבע ודוקא בראוי' להעיד אותן חייבים בביטוי במושבע כנשבע. כנ"ל בכוונת הירושלמי. וש"ס דילן לא ס"ל גז"ש דנפש נפש רק תחטא תחטא וזה לא כתיב רק בעדות ופקדון ולא בביטוי. ויותר נראה בזה דא"א לשנוי מתני' דספ"ג הנ"ל כנ"ל וכמ"ד דו מנה ומנה דא"כ לא יהיה חייב אלא בדבר דליתא בלהבא כמו בעדות עיין לעיל כ"ה ע"ב אמר אביי ומודה רב וכו' ע"ש היטב. והש"ס דלעיל ספ"ג אזלא לשמואל דס"ל לעיל כ"ה ע"א דאינו חייב על שבועת ביטוי מה דליתא בלהבא דכתיב להרע או להיטב. והירושלמי ס"ל כרב דגם מה דליתא בלהבא מחייב עליו משום ביטוי ושייך שפיר למילף מעדות מושבע כנשבע ודן מנה ומנה וק"ל:
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+<b>ר' ירמיה בעי השביע עליו חמשה פעמים וכו' מהו שיהא חייב קרבן עולה ויורד.</b> והכי פירושו דהנך כולן איבעיות הן ובעי מתחלה לרבנן אם השביע ה' פעמים חוץ לב"ד וה' פעמים בב"ד ואח"כ כפר בב"ד מהו שיצטרף כפירה האחרונה אכל א' וא' מאלו ולא נימא חוץ לב"ד אינו מצטרף עם בב"ד דה"ל כשני שמות או דלמא וכו'. תו שאל מאחר דר"מ עביד מפיו כב"ד פי' דלר"מ שבועה מפי עצמו הו"ל כבב"ד דדון מינה ומינה מהו שיקבע לקרבן והיינו לפמ"ש הר"ן במשנתינו דאפילו כפר חוץ לב"ד אם חזר והודה בב"ד נפטר אע"ג דמפי עצמו חוץ לב"ד הוה כמו מפי אחרים בב"ד ובב"ד אם כפר תו לא מהני הודאה מ"מ מפי עצמו חוץ לב"ד יכול לחזור ולהודות ע"ש ומאי דפשיטא ליה להר"ן מספקא להירושלמי מהו שיקבע לקרבן ולא יוכל לחזור ולהודות. ותו שאל ולחייבו בראשונה בלא תביעה היינו מפי עצמו ממש בלא שיתבענו התובע דומיא דשבועת הפקדון דלכ"ע אמר לאו דוקא ור"מ אית ליה דון מינה ומינה וע"ז פשיט ייבא כהדא וכו' את ששמע קול חייב כו' דרחמנא מיעטתו. ושאר האיבעיות מובנים מאליהם ובעל פני משה פירש בו פירוש רחוק מאד:
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+מאן דמר ראשון חייב וכולן פטורים כמאי דמר תתקיים עדות בשאר מאן דמר אחרון פטור וכולן חייבים כמאן דמר עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. המפרש פי' שהפטור הוא משום שנפסלו הראשונים על שנשבעו לשקר ועי"ז נפטרו האחרים דבטלה כולה. והיפך הגרסא דלמ"ד תתקיים בשאר כולן חייבין ומ"ד בטלה כולה כולם סטורין. ונראה דוחק להגיה גם דינו אינו נראה שאם היה בשעת ראיה כשרים רק עתה נפסלו משום שבועת שקר איך יפסלו אלו ע"י ולא דמי לעדים זוממים שכולן מעידים על דבר אחד ואלו העידו שקר משו"ה נפסלו גם אידך כיון שדבר א' אמרו משא"כ אלו שאמרו לא ידענו איך יצטרפו לפסול אותם שאמרו ידענו הואיל ובשעת ראיה היו כשרים. ומלבד שארי דחוקים ע"כ נ"ל לומר כך. דהנה הא דקיי"ל תוך כ"ד של חברו נמי כד"ד היינו דוקא בעדות דשייכי אהדדי פי' אלו לא היו ב' עדים כאן לא היה גם הראשון חייב אלא משום דאיכא גם שני משו"ה מתחייב הראשון עכ"פ. נמצא דמישך שייכי אהדדי משו"ה אמרי' דתוך כ"ד של חברו כדבור דמי. אבל בעלמא בשנים הטוענים זה עם זה לא אמרי' תוך כד"ד של חברו כדיבור דמי. כן מבואר בשלטי גבורים שסביב רי"ף דשמעתין ע"ש דיש שם ט"ס וכוונתו כמ"ש [וכן כ' בריטב"א ספ"ק דמכות ועי' ד"מ וש"ך סי' פ']. והשתא אי היה כמה כתי עדות תלי' לע"ד אי בטלה מקצתה בטלה כולה ש"מ כחדא חשיב להו א"כ ה"נ הוי תוך כ"ד של אחר��ן כד"ד לגבי הראשון. משא"כ למ"ד תתקיים עדות בשאר נמצא דלא שייכי אהדדי וכל כת וכת נדונית בפ"ע לא הוה כד"ד אלא כל כת וכת בפ"ע אבל לא אלו בתוך כ"ד של אלו. ואומר כי דבר הלמד מענינו הוא דהירושלמי מפרש בעשרה כתי זוגות עדים שכפרו וחזרו והודו אחר כפירת האחרון וגם האחרון הודה. והשתא למ"ד תתקיים עדות בשאר משום דעדיות חלוקים הם א"כ הראשון חייב דמה מועיל הודאתו אחר האחרון וכבר עבר תכ"ד שלו דאין לו זמן תכ"ד של אחרון דמה שייכות לו עמהם. וכולם פטורים לא משום הודאתם דלא מהני כנ"ל אלא מטעם אחר דכיון שהראשונה נשבעה איני יודע א"כ לא יועיל שוב עדותם משום דהמה מוכחשים כיון שעמדו ג"כ בצד אותו העמוד והראשונים אמרו שלא ראו מאומה [וזה דינו של הגהת מרדכי הובא בדברי המתבר ססי' כ"ט דאע"ג דבעלמא לא ראינו אינו ראיה מ"מ כשהיו שניהם במעמד א' ואמרו היינו באותו מעמד ולא ראינו מה שאמרתה אז הוה הכחשה מעליא ע"ש]. בשלמא ב' עדים דמעידים זה בתוך כ"ד של זה לא שייך מוכחשים כיון שעדיין יכול הראשון לחזור ולהודות בתוך כ"ד של חברו כמ"ש תוס' ל"ב ע"א ד"ה בתוך וכו'. משא"כ בשתי כתי עדים להך מ"ד דאין להם שייכות אהדדי אין מועיל תכ"ד של חברו ויהיו מוכחשים. משו"ה כולם פטורים. אמנם למ"ד בטלה כולה ולדידיה הכל עדות א' ומועיל עדות השניה בתוך כ"ד ולא שייך משום הכחשה דה"ל כמו ב' עדים דעלמא ומשו"ה כולם חייבים חוץ מן האחרונים שחזרו והודו תוך כ"ד של כפירת עצמן. משא"כ הראשונים שלא הודו עד אחר שהפסיקו האחרונים בין כפירתן של עצמם ובין הודאת הראשונים היו הם מפסיקים בהודאת עצמן. ובכה"ג תו לא הוה כד"ד אפי' למ"ד בטלה כולה כי לא דמי ממש לשני עדים והחילוק קל להבין. והא דמייתי ראיה ממשנתנו דלא קתני ארבעה עדים היינו משום דהוא מפרש למשנתנו סיפא דומיא דרישא דסיפא שחזרו והודו הכת הראשונה אחר כפירת השניה והשניה לא הודו ושניהם חייבים משום שהם ב' כתים נפרדים אלו בהלואה ואלו בהודאה ואין להם כ"ד כלל אע"ג שהשניים לא הפסיקו בהודאה אבל אלו היו ד' עדים והמה כת א' היה הראשונה פטורה הואיל וחזרו והודו בתכ"ד של כפירת השניה ש"מ ה"ל למשנתנו כמ"ד בטלה כולה ומישך שייכי אהדדי. והשתא תו ליכא לאקשויי' דלמא לעולם כמ"ד תתקיים עדות בשאר ומ"מ לא הו"מ למתני בד' עדים וכת א'. משום דא"כ השניה פטורים משום הכחשה שלא ראו באותו מעמד ההלואה כהגהת מרדכי הנ"ל [משא"כ בב' כתים ולא היו במעמד א' אלא ב' מעידים על גוף ההלואה וב' על ההודאה שמועילים ומצטרפים ולא יכלו להכחיש זא"ז]. דז"א כיון דמתני' לא נחית אלא להשמענו חיובן של ראשונים אע"פ שחזרו והודו ולאפוקי מרישא דסיפא דמהני ההודאה. א"כ מה אכפת למשנתינו אם יהיה המציאות באופן שהשניה פטורה או חייבת וה"ל למתני היו ארבעה עדים הראשונים חייבים ואשמועינן דלא מהני הודאתן אחר השניה משום דס"ל תתקיים עדות בשאר ולא מהני חזרה בתוך כ"ד של שניה. והשניה פטורה ואשמועי' דינו של הגהת מרדכי דמשו"ה פטורים משום שנפסלו בהכחשה ומדלא תני הכי ש"מ דאז היה באמת הראשונים פטורים משום שחזרו והודו בתוך כ"ד של שנייה דהכל עדות א' וכמ"ד תתקיים עדות בשאר וק"ל:
+<b>היו שתי כתי עדים וכו'.</b> וצ"ל דמיירי באופן שידעי' שלא שכח העדות בשעה שנשבע כמ"ש והאריך הר"ן ר"פ כל הנשבעים ע"ש היטב דאל"ה לא מפסל לעדות אע"פ שנאמן בהודאתו לחייב קרבן מ"מ אין אדם משים עצמו רשע למפסל א"ע ומכ"ש אחרינא אע"כ מיירי באופן שכ' והאריך שם הר"ן ואפ"ה מייתי שפיר ראיה מסיפא דמתני' לו��ר דמשו"ה לא נקטה ממני' ד' משום דמיירי בכל גווני. ובהני גווני דנעשה הראשון פסול היו כולם פסולים. ומ"מ לא קשה אש"ס דילן ל"ב ע"א מתני' דלא כהאי תנא וכו' מנ"ל דמתני' לית לה משביע ע"א חייב ואפ"ה פטור השני משום שנעשה פסול ע"י הצטרפותו של ראשון ולק' זו עוררני תלמידי הבח' ר"מ א"ש. ולק"מ דא"כ מתני' לא מיירי אלא בגווני הנ"ל. וזהו לא נראה. מיהו בלא"ה נ"ל דלא ס"ל להירושלמי כתלמודן דאמרי' בדף ל"ג ע"א דסיפא מיירי בקרובים בנשותיהם וגוססות וא"כ לא הו"מ למימר ארבעה וא"כ צריך למנקט בב' כתים דאל"כ בטלה כולה ע"י קרבות הנשים וק"ל:
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+<b>שאמר איש פלוני ליתן לי מאתים זוז ולא נתן.</b> יל"ד מ"ט האריך בלשניה ולא נתן דהא די בשיעידו שאמר ליתן והלה טען להד"מ ממילא תו לא מהימן לומר נתתי משום דאמר בתחלה להד"ם וכל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי ואפ"ה פטורים משום דלא דמי לפקדון כמבואר. וא"כ לאיזה צורך האריך לומר ולא נתן. וי"ל לפמ"ש ר' ירוחם וביארו בש"ך י"ד סי' רכ"ח ס"ק כ"ה דבאומר לתת צדקה לעני אינו יי"ח במתנה ע"מ להחזיר אע"ג דבעשיר אפי' נשבע ליתן יוצא בנותן ע"מ להחזיר כמבואר בש"ע שם ססי' רל"ח וגם הוא מר"י מ"מ בנדר לעני לא מהני ע"מ להחזיר משום שכבר זכו בהו עניים ע"ש. ופירוש הענין נ"ל משום דקיי"ל דגם גבי הקדש עניים אמירה לגבוה כמסירה להדיוט דמי כמבואר בסמ"ע בח"מ סי' קכ"ה ס"ק כ"ה ע"ש ומכיון שבדבריו ה"ל כנמסר לעני בלא שום תנאי שיחזירנו לו שהרי נדר סתם. איך יתנה אח"כ בשעת נתינה. והרי כבר נמסר לעני בלא תנאי דאמירתו כמסירה דמי. משא"כ בנשבע ליתן לעשיר שום מתנה דבשעת שבועתו לא הוה כנמסר לידו וכיון דקיי"ל מתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה א"כ יכול לקיים לשון שבועתו במה שיתנה בשעת מתנה ע"מ להחזיר כנ"ל פי' הענין. והנה בתומים סי' פ"ז ס"ק כ' כתב וז"ל וגם זה נראה דיהיה באופן מנה זו או חפץ מיוחד דחל עליו קנין כמסירה להדיוט דבר אבל באומר אתן לך מנה בלי יחוד דבר לא שייך ביה כמסירה להדיוט כיון דלא פרט דבר וכו' ע"ש. נמצא לפ"ז באומר ליתן לעני מנה סתם ולא פרט דבר נמי יי"ח במתנה ע"מ להחזיר דלא שייך כבר זכו בו עניים כנ"ל. והא"ש דמתני' רצה לאשמועי' דאפי' היכי דלא סגי דלא יהיב ליה במתנה גמורה והיינו בעני ומנה או חפץ מיוחד אפ"ה פטורים העדים משום דלא דמי לפקדון ומטעם שיתבאר עוד לפנינו בעזהי"ת. וא"כ ע"כ מיירי שהעדים רואים המנה ההוא בידו של הנתבע או שראוהו שאכלו כבר. דאל"ה יאמר הלה כיון שראיתם שהפרשתי המנה והרי הוא בי גזא דעניים כמסירתו לידו תו מה להם ולי אי נאבד או נשרף וכי הוא חייב באחריותו. וע"כ צריכים להעיד שעודנו בידו או שכבר אכלו והיינו ולא נתן דתנן במתני'. ובזה ניחא מה דהקשה בירושלמי דשמעתין למ"ד היכא דאיכא ממון ומלקות מלקא לקי ולא משלם וא"כ ה"נ ללקות משום לא יחל ולא משלם פי' והוה ממש כמו מתני' דלעיל שאני כהן שאני לוי ומה חדש כאן במתני' מפני שאינו דומה לפקדון בתביעת ממון ויש לו. תפ"ל שאינו תביעת ממון כלל כנ"ל. ותמה המפרש מנ"ל דמיירי בעני דשייך לא יחל דלמא מיירי בעשיר. ולפי הנ"ל מוכח דמיירי בעני. אלא דקשה כיון דמיירי במתנה לעני ומיירי נמי ביחד לו חפץ א"כ פשיטא דכופין אותו לקיים נדרו ומוציאין מידו וא"כ אמאי לא יתחייבו העדים ועמ"ש תי"ט במתני' ועמ"ש עליו המפרש בירושלמי. ועמ"ש ש"ך ח"מ סי' פ"ד ס"ק נ"א ומ"ש התומים שם וק"ל. וצ"ל דמדתנן במתני' אמר ליתן ולא נתן ולא תנן סתמא שאמר ליתן לו מאתים זוז אלו כיון דיחדו לו. ועכצ"ל דלא מיירי שהם לפנינו בידו דא"כ ה"ל למתני מאתים זוז אלו. אלא שהעדים מעידים אחר שהפרישם חזר והוציאם לצרכו ועבר על נדרו. וא"כ הא הלכה רווחת בישראל דאפי' בע"ד רבים מי שעבר על נדרו מצוה להשאיל לו ולהתירו להצילו מעונש למפרע. ומ"ש ע"ז בט"ז י"ד סי' שכ"ג סק"ב כבר דחה דבריו שם בנה"כ דאין ה"נ לא שייך מלקות וכרת אלא באינו רוצה להתירו לו נדרו והקדשו וכן העלה בחו"י סי' ק"ל וכבר הארכתי בזה במק"א. וכיון דיש שאלה לנודר לצדקה כמבואר בש"ע י"ד סי' רי"ח ס"ו א"כ ממילא ה"נ כיון שכבר עבר על נדרו מסתמא יתחרט ויתירו לו להנצל מעונש ומשו"ה לא הוה תביעת ממון הדומה לפקדון. ולפי"ז צ"ל מ"ש בירושלמי דמלקי לקי משום לא יחל אין הכוונה דבאמת לקי דהא ישאל על נדרו ואין כאן נדר כלל. אלא שהקשה מה צורך לומר שאינו דומה לפקדון. תפ"ל אי לא ישאל על נדרו ילקה משום שעבר על נדרו. ובזה מיושב מה שהקשה המפרש הא לא יחל ה"ל לאו שא"ב מעשה. והא"ש דיש בו מעשה דהא עבר על נדרו והוציא הממון לצרכו ועי' היטב מ"ש תוס' גיטין ל"ג ע"א ד"ה ואפקועינהי וכו' דאל"כ נזיר שהיה שותה יין וכו' ע"ש וקי"ל. וניחא נמי מה שהקשה עוד המפרש הא ב"ד נחתי לנכסיה לקיים נדרו וממילא דלא אתי לידי בו יחל. ולפי הנ"ל א"ש אפי' אי נחתי לנכסיה לשלם להעני מה שאכל ממונו שלו מ"מ לא הועיל לו זה מה שעבר על נדרו ואכל אותו ממון שהפריש לצדקה. ועוד יש להסתפק אי נכסיו משועבדים בכה"ג לשלם עמ"ש בתומים בכעין זה סי' כ"ו ס"ק ה' ע"ש והכא שאותו החפץ כבר נאכל אפשר לכ"ע לא נחתינן. וי"ל נמי בהיפוך והדבר שקול וק"ל. וא"ש מה שמקשים אירושלמי הנ"ל הא ממון מתחייב כבר משעה שנדר ומלקות לא מחייב אלא עתה בשעה שכופר ובכה"ג שפיר לוקה ומשלם לכ"ע. ולפי הנ"ל א"ש דבשעה שנדר והפריש ויחד חפץ לא מתחייב ממון כלל דהרי הוא כנמסר ביד העני. ורק כשאכלו מתחייב ממון ואז מתחייב גם במלקות דלא יחל באופן דדברי ירושלמי עולים כהוגן ומוכרחים הם מכל צד לפמ"ש וק"ל:
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 9
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 10
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<b>מהו ללקות וכו' למה שהוא ל"ת שאין בו מעשה וכו'.</b> עי' כסף משנה פרק כ"ו מסנהדרין הלכה ג' נדחק בפי' הירושלמי ובתומים סי' כ"ז נדחק יותר ומעייל פילא בקופא דמחטא. ולפע"ד הכל כפשוטו דבלא"ה צ"ל בירושלמי דמסתפק אי לוקין על מקלל עצמו וחברו משום לאו שא"ב מעשה וקשה הא בירושלמי עצמו ס"פ דלעיל מייתי דברי הש"ס דבבלי פ"ק דתמורה ג' ע"ב דמקלל חברו בשם לוקה משום אם לא תשמור לעשות וגו' והפלה ה' את מכתך. אע"כ צ"ל להירושלמי דמשם מוכח מלקות למקלל בשם המיוחד שכן כתיב את השם הנכבד והנורא את ה' אלקיך וידוע כל היכי דכתיב אלקיך גבי שם המיוחד הוה נמי מיוחד והכוונה אלקיך ששמו יה"ו ואהא מסיק בירושלמי דאינו לוקה בכינוי משום לאו שאין בו מעשה אבל בשם המיוחד מודה וזה ברור לפע"ד:
+
+Segment 5
+
+<b>ר' יסא בשם רבי יוחנן ר"מ היא דאמר ממשמע לאו אתה שומע הן וגו'.</b> משמע מירושלמי דגרסינן כגירסת התוס' בבבלי ל"ו ע"ב לא תיפוך דלא כרש"י ור"ת דגרסי איפוך. וכ' התומים סי' כ"ז דמכאן מוכח דלא כרמב"ם [פ"ו מסנהדרין ה"ג] דס"ל דמקלל עצמו וחבירו אפי' בכינוי לוקה והכא משמע לפי גי' דלא תיפוך פליגי רבנן משום כינוי כמ"ש תוס' וע"כ ס"ל דלכל מילי בעי' שם (השי"ן בציר"ה) ממש מריבוי דבנוקבו בשם וכמ"ש מהרש"א ודלא כרמב"ם. ולפע"ד אי גרסי' לא תיפוך הוא דוחק גדול לומר דבתחלה הוה סד"א דשבועת העדו�� מקרי ממון ועכשיו מסיק דמקרי איסורא גרידא. ומה שנמצא כתב בכ"י ברש"י דמוקמי השתא משנתינו בע"א אין לו שחר ממ"נ אי ס"ל דבר הגורם לממון כממון דמי א"כ הדר ה"ל ממון ואי ס"ל לאו כממון דמי וה"ל איסורא א"כ אין מחייב קרבן שבועה כמבואר זה לעיל ל"ב ע"א. ע"כ הוה ס"ל לרמב"ם דהשתא למסקנא לפי זאת הגרסא לא קאי כלל אשבועת העדות אלא אמקלל דלעיל דסמיך ליה. וה"ק האומר יברכך וייטיב לך אם עשית כך וכך והוא ידע שלא עשה כן וממילא נתקלל אביו או נתברך השם ובהא פליגי ר"מ מחייב דבאיסורי' גרידא לא בעי כפילות ורבנן פטרי משום שקילל בכינוי. והשתא ע"כ מיירי במברך השם ומקלל אביו ואמו דחמירי דבסקילה דאלו באיסור קל בעי כפילות כמ"ש תוס' מנדרים דלית ליה לר"מ מקלל וכו'. ואהני פליגי רבנן ופטרי משום כינוי דהתם מפרש בי' קרא בנוקבו שם יומת. אבל במקלל עצמו וחברו דקילי נהפוך הוא ר"מ פוטר משום דבעי תנאי כפול וחכמים מחייבי אפי' אכינוי וק"ל. ולפ"ז אפשר לקיים גם גי' איפוך וקאי אמקלל עצמו וחברו ולא אמברך השם ומקלל אביו ואמו. אלא דעדיף טפי לומר לא תיפוך. ובזה מוכח דאתנאי דעבר נמי בעי' כפילות דמקלל לא יתחייב אלא אתנאי דלשעבר אם עשית כך אתמול יברכך ה' והוא ידע כי לא נעשה כך אתמול ועל זה אפשר שיתחייב אבל אי מתנה להבא ואומר לאביו אם תעשה למחר כן יברכך ה' אין כאן קללה וע"כ אלשעבר קאי ומוכח דלשעבר נמי בעי' כפילות ונפשט ספיקו של משנה למלך בזה. וכחש בעמיתו לכשיצא וידויו בשבועה. פי' שהודאתו יצא ע"י שבועה שא"א לו להודות על הממון להאחר ויעמוד בשבועתו לאמור לא נתחייבתי כלל וכן בעדים ושטר אפשר לשלם הממון והיא עומד בשבועתו אבל מה אעשה שעדי שקרים או שטר מזויף הוציאו ממוני ממני בע"כ:
+
+Chapter 5
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>אמר ר' יוסי הדא אמרה ב' שלא מא' אע"פ שלא כתבין אחראין וערבאין זה לזה.</b> פי' מדלא ממעט נמי אחד מב' לווין שנשבע דפטור נמי משום שאפשר שיעמוד בשבועתו ואידך ישלם ש"מ דאפילו בדלא כתב נעשים אחראין וערבאין ויכול לגבות ממי שירצה ויאמר ממך אני רוצה לגבות וחייב זה קרבן שבועה כדמסיק הירושלמי להלן:
+<b>ולא עבדין כן שנים שהפקידו כאחד ובקש האחד ליטול וכו'.</b> פי' בשני מלווין אין הדין כן אלא אם לא כתבו בהדיא שכל אחד הוא בעל בפני עצמו אינו יכול ליתן לו חלקו שלא בפני חבירו אע"ג דבשני לווין מוכח דאפילו בדלא כתב כל א' בפני עצמו הוה בע"ד וחייב לשלם הכל וחייב נמי קרבן שבועה דלהכי לא ממעט ליה מ"מ בב' מלווין אין הדין כן אם לא כתב כן בהדיא וע"ז מקשה ויעשה ככופר בחלקו ויהא חייב מ"מ הוא נגד השכל נהי דבשני לווין כל א' הוה בע"ד של כל החוב משא"כ בשני מלווין שאינו יכול לכופו לפרוע כל החוב מ"מ אחלקו יכול לכופו ואי כפר בו לחייב ולא נמצא תי' אקושי' זו בירושלמי. ופירושי הוא בשינוי קצת מכוונת הרמב"ן ז"ל המובא בר"ן ורא"ש דהוא פי' ולא "עבדין כן" שאין המנהג כן והוא דוחק גם אין שומעין גרס "אין" בחירק הוא דוחק וגם וי"ו העיטוף דויעשה ככופר בחלקו אין לו שחר:

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud/Seder Nezikin/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Shevuot/Hebrew/merged.txt

@@ -0,0 +1,261 @@
+Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Shevuot
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי שבועות
+merged
+https://www.sefaria.org/Chidushei_Chatam_Sofer_on_Jerusalem_Talmud_Shevuot
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Piotrków, 1898-1900
+-https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי שבועות
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>כיון ששמע משה כן אמר כו' התחיל ואמר מזמור לתודה כו'.</b> ובילקוט <small>[) לפלא כי לא נמצא זאת בילקוט ואולי נמצא זאת במדרש אחר.]</small> גבי מזמור לתודה אמר כשנכנס אדם לבהכ"נ ואמר הוא עשנו ולו אנחנו עמו וכו' ישמח שמחה גדולה. נ"ל דיל"ד אמרו הריעו לה' כל הארץ וחזר ואמר לנוכח עבדו את ה' בשמחה משמע לישראל מדבר ולא לכל הארץ ועוד שינוי לשון הריעו ושוב אמר בשמחה ולא בתרועה. וי"ל דנוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא וכתב תוס' פ"ק דע"ז דוקא או"ה אבל צדיקי ישראל אשרי להם ולדורם. והנה תרועה הוא גנוחי וילולי ע"כ אמר הריעו לה' כל הארץ בבכי ואנחה כי נוח להם שלא נברא אבל אתם ישראל עבדו את ה' בשמחה ובואו וכו' כי דעו את ה' אלקים ואשרי לכם. אלא לכאורה אחרי שמענישים על הספיקות אין כאן שמחה אפי' לישיראל כי שגיאות מי יבין. אך כבר רמז בס' החינוך דמשו"ה מענישים על הספיקות כי לולי שכבר עבר על איסור ודאי היה הקב"ה משגיח עליו שלא תבוא ספק עבירה על ידו. והיינו דקאמר היא עשנו וכו' וצאן מרעיתו פי' שמשגיח עלינו כצאן מרעיתו שמשגיח הרועה על מאכלו ומשקה שלו ה"נ רגלי חסידיו ישמור מכל מכשול. והנה יש ראיה להחינוך הנ"ל מוידוי על אשם תלוי ועל שעיר המשתלח המכפר על הספיקות ומה וידוי שייך על הספק אע"כ הקב"ה משגיח ואילולי שחטאו כבר לא בא ס' על ידו. והיינו כששמע מרע"ה שעירים על לא הודע היה מצטער איך יצטרך כפרה על הספיקות א"כ מי יעמוד במשפט אך כששמע והתודה מזה מוכח כי רגלי חסידיו ישמור אמר מזמור לתודה כנ"ל:
+
+Chapter 2
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>שתייה בכלל אכילה וגו' כל נפש מכם לא תאכל דם וכו' עד ולא משקה ליטמא טומאת משקין.</b> הנה הירושלמי לא היה צריך לחלק בין איסור לטומאה דאפי' אי איסור וטומאה שוים נמי י"ל לפמ"ש בתוספתא שם דם שקרוש אינו לא אוכל ולא משקה חישב עליו לאוכלו הוה אוכל. א"כ מצי איירי בהקפה הדם הוא בעצמו. ואכלו וחישב עליו וכן מורה לשון הקפה ולא אמר האוכל דם קפוי אע"כ כנ"ל. ואתיא כדרבא פ' ג"ה ק"ב ע"ב דס"ל זה לפי מחשבתו וזה לפי מחשבתו. ואולי הירושלמי ס"ל כאביי דפליג התם ארבא ע"ש. ובזה יתיישב דברי תוס' שבועות כ"ג ע"א דכתבו לר' יודה דלא יליף שכר שכר מנזיר יליף ליה שתיה בכלל אכילה מדם. ולא חשו לקושית ירושלמי מהקפה הדם. ולהנ"ל י"ל ס"ל דאין לחלק בין איסור לטומאה ולעולם אינו לא אוכל ולא משקה ולא משכחת הקפה את הדם אלא מי שהקפה אותו. וקרא לא מתוקים ליה שפיר בהכי דכתיב כל נפש מכם לא תאכל דם ומשמע אזהרה לכל ישראל ולא להמקפה ומחשבו. ונ"ל להירושלמי יש לומר דלר' יודה בלא"ה מוכח דשתיה בכלל אכילה. מדכתיב בקרא ארץ זית שמן ודבש וכתיב ואכלת ושבעת. והניחא לר"מ דס"ל אכילה בכזית ושבעת זו שתיה הרי מפורש שהיה בקרא והו"ל באילו כתיב הנפש. אבל לר' יודה דאמר אכילה שיש בה שביעה שהוא כביצה. א"כ כתיב דבש בקרא שהוא משקה וקרי ליה ואכלת ואין לומר דבש קרוש דהוא אינו לא אוכל ולא משקה כמבואר שם בתוספתא הנ"ל. ובלאה"נ דוחק לומר דמיירי בהקרשו או שאכלו ע"י אניגרון וכה"ג. דא"כ לא יברך אלא בגוני הנ"ל ולא נשתבח א"י אלא באכילת דבש קרוש או אניגרון ולא בעיניה בתמיה. אע"כ בעיניה קאמר וקרי ליה ואכלת ומוכח דשתיה בכלל אכילה. והש"ס דלא מייתי ליה מהכא היינו טעמא משום דס"ל כר"מ דושבעת זו שתיה. אבל לר' יודה בלא"ה א"ש:
+
+Chapter 4
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+<b>נאמר כאן שני ונאמר להלן וישארו שני אנשים מה להלן אנשים ולא נשים אף כאן אנשים ולא נשים וכו'.</b> בבבלי משמע דאנשים ולא נשים אבל מירושלמי לא משמע כן אלא אנשים אורחא דקרא הוא דוקא איש אתי למעוטי אשה אבל אנשים ואפי' נשים ולא הוה רק כמו כל התורה בלשון זכר נאמרה [עיין כסף משנה פ"ט מהלכות עדות ה"ב ובתוס' ב"ק ט"ו ע"א ד"ה השוה] ומש"ה יליף ליה שני שני מאלדד ומידד כמ"ש הרא"ש. ונ"ל דאין הכוונה מהי אלדד ומידד היו אנשים ולא נשים דזהוא דוחק אלא הכוונה מה סנהדרין שבעים איש ולא אשה הה"נ עדות אנשים ולא נשים. ונ"ל דלא הו"מ למימר איפכא שני שני גבי סנהדרין משני שני דגבי בעלי ריב מה כאן אפי' נשים דאשה נמי באה לדין הה"נ גבי סנהדרין תהיה אשה כשרה לישב בסנהדרין ואיש דכתיב גבי סנהדרין למעוטי קטן דה"א קטן יניק וחכים מקרי נמי זקן קמ"ל איש ולא קטן ולעולם אשה כשרה מגז"ש. וי"ל דא"כ ל"ל לפניהם שתהיה אשה נדונית ת"ל מדכשירה לדון ע"כ גם היא נדונית מדכתיב התקששו וקשו עי' ר"פ כהן גדול. והנה צ"ל נהי דבתחלה הוה ס"ל להירושלמי דקרא אנידונים קאי שיהיו שניהם שוים מ"מ בתר דדחי ליה ומסיק דמופנה לגז"ש למפסיל נשים ע"כ מדכשירה לדון ע"כ גם היא נדונית מדכתיב התקששו וקשו עי' ר"פ כהן גדול. והנה צ"ל נהי דבתחלה הוה ס"ל להירושלמי דקרא אנידונים קאי שיהיו שניהם שוים מ"מ בתר דדחי ליה ומסיק דמופנה לגז"ש למפסיל נשים ע"כ מוקמיה קרא אעדים דא"ל אנידונים וכי איש בא לדין ואשה אינה באה אע"כ אעדים קאי כצ"ל פי' הירושלמי. אלא דק' לי דילמא אכתי אתי קרא שיהיו שניהם שוים ולמעוטי עבד מדינים דבעיא שיהיו שניהם שוים דאפי' עבד דן עם חברו מ"מ הכל נוגע לרבו של חברו דנ"ל אפי' אם נתנו לו ע"מ שאין לרבו רשות בו מ"מ אם בא עבד אחר וחטפו ממנו אי מתחייב לשלם אחר שחרורו מ"מ התשלומים הם להרב של הנחטף דזה הממון המשתלם יש לרבו רשות בו. וא"כ אתי למעוטי עבד מדינים. וי"ל דא"כ צ"ל לא יומתו למפסל עדותו של עבד ת"ל אי אינו נידון ה"ל עדות שא"א יכול להזימו דכה"ג כ' בשטה מקובצת דב"ק ט"ו ע"א בשם ר"פ שהקשה ל"ל לפניהם שתהיה אשה נידונית ת"ל מדאצטריך קרא למפסל נשים מעדות ואס"ד שאינה נדונית הא ל"ל קרא הא ה"ל עדות שא"א יכול להזימו ותי' דעכ"פ אצטריך קרא למפסל לעדות שאין צריך דין הזמה כגון בן גרושה וחלוצה וחיוב גלות ע"ש. וזה התי' לא שייך הכא דהא בלא יומתו קיימי' דבעינן יכול להזימו ומדאצטריך לא יומתו ש"מ עבד נידון ואייתר שני להפנאה למפסל אשה מעדות ולק"מ. ומה שהקשה המפרש ניליף לה לה מעבד. לק"מ לפמ"ש פ"י פ"ק דגיטין דלה דגבי אשה אינו מופנה דאצטריך וכ' לה לשמה ואידך וכתב לה ולא לה ולחברתה. אך תופשה לא ניתן לה הוא דמופנה. וא"כ לק"מ לפי הכלל שכ' ר"פ דלעולם ילפי' המופנה משאינו מופנה ולא בהיפוך עמ"ש בסוף ס' באר יעקב ועמ"ש בחי' ר"פ המפלת:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>נפש נפש וגו'.</b> ובש"ס דילן יליף מגז"ש דתחטא תחטא כן משמע מתוס' דשמעתין. ומהך גז"ש נפש נפש יליף ירושלמי לעיל ספ"ג שבועת ביטוי מעדות לעשות מושבע כנשבע ע"ש. ונראה דהירושלמי מפרש מתני' דספ"ג דלעיל כמ"ד דן מנה ומנה לכן ברישא אמרינן שבועת ביטוי נוהג בנשים וקרובים ופסולים ושלא בפני ב"ד וע"ז מסיים דזהוא דוקא מפי עצמו ובסיפא דתנן מפי אחריה נמי חייב לא מוקי ליה הירושלמי בעונה אמן וכש"ס דילן שם דא"כ היינו מפי עצמו אלא מיירי בב"ד ובכשרים דילפי' מעדות ומנה לחייב במושבע כנשבע ודוקא בראוי' להעיד אותן חייבים בביטוי במושבע כנשבע. כנ"ל בכוונת הירושלמי. וש"ס דילן לא ס"ל גז"ש דנפש נפש רק תחטא תחטא וזה לא כתיב רק בעדות ופקדון ולא בביטוי. ויותר נראה בזה דא"א לשנוי מתני' דספ"ג הנ"ל כנ"ל וכמ"ד דו מנה ומנה דא"כ לא יהיה חייב אלא בדבר דליתא בלהבא כמו בעדות עיין לעיל כ"ה ע"ב אמר אביי ומודה רב וכו' ע"ש היטב. והש"ס דלעיל ספ"ג אזלא לשמואל דס"ל לעיל כ"ה ע"א דאינו חייב על שבועת ביטוי מה דליתא בלהבא דכתיב להרע או להיטב. והירושלמי ס"ל כרב דגם מה דליתא בלהבא מחייב עליו משום ביטוי ושייך שפיר למילף מעדות מושבע כנשבע ודן מנה ומנה וק"ל:
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+<b>ר' ירמיה בעי השביע עליו חמשה פעמים וכו' מהו שיהא חייב קרבן עולה ויורד.</b> והכי פירושו דהנך כולן איבעיות הן ובעי מתחלה לרבנן אם השביע ה' פעמים חוץ לב"ד וה' פעמים בב"ד ואח"כ כפר בב"ד מהו שיצטרף כפירה האחרונה אכל א' וא' מאלו ולא נימא חוץ לב"ד אינו מצטרף עם בב"ד דה"ל כשני שמות או דלמא וכו'. תו שאל מאחר דר"מ עביד מפיו כב"ד פי' דלר"מ שבועה מפי עצמו הו"ל כבב"ד דדון מינה ומינה מהו שיקבע לקרבן והיינו לפמ"ש הר"ן במשנתינו דאפילו כפר חוץ לב"ד אם חזר והודה בב"ד נפטר אע"ג דמפי עצמו חוץ לב"ד הוה כמו מפי אחרים בב"ד ובב"ד אם כפר תו לא מהני הודאה מ"מ מפי עצמו חוץ לב"ד יכול לחזור ולהודות ע"ש ומאי דפשיטא ליה להר"ן מספקא להירושלמי מהו שיקבע לקרבן ולא יוכל לחזור ולהודות. ותו שאל ולחייבו בראשונה בלא תביעה היינו מפי עצמו ממש בלא שיתבענו התובע דומיא דשבועת הפקדון דלכ"ע אמר לאו דוקא ור"מ אית ליה דון מינה ומינה וע"ז פשיט ייבא כהדא וכו' את ששמע קול חייב כו' דרחמנא מיעטתו. ושאר האיבעיות מובנים מאליהם ובעל פני משה פירש בו פירוש רחוק מאד:
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+מאן דמר ראשון חייב וכולן פטורים כמאי דמר תתקיים עדות בשאר מאן דמר אחרון פטור וכולן חייבים כמאן דמר עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. המפרש פי' שהפטור הוא משום שנפסלו הראשונים על שנשבעו לשקר ועי"ז נפטרו האחרים דבטלה כולה. והיפך הגרסא דלמ"ד תתקיים בשאר כולן חייבין ומ"ד בטלה כולה כולם סטורין. ונראה דוחק להגיה גם דינו אינו נראה שאם היה בשעת ראיה כשרים רק עתה נפסלו משום שבועת שקר איך יפסלו אלו ע"י ולא דמי לעדים זוממים שכולן מעידים על דבר אחד ואלו העידו שקר משו"ה נפסלו גם אידך כיון שדבר א' אמרו משא"כ אלו שאמרו לא ידענו איך יצטרפו לפסול אותם שאמרו ידענו הואיל ובשעת ראיה היו כשרים. ומלבד שארי דחוקים ע"כ נ"ל לומר כך. דהנה הא דקיי"ל תוך כ"ד של חברו נמי כד"ד היינו דוקא בעדות דשייכי אהדדי פי' אלו לא היו ב' עדים כאן לא היה גם הראשון חייב אלא משום דאיכא גם שני משו"ה מתחייב הראשון עכ"פ. נמצא דמישך שייכי אהדדי משו"ה אמרי' דתוך כ"ד של חברו כדבור דמי. אבל בעלמא בשנים הטוענים זה עם זה לא אמרי' תוך כד"ד של חברו כדיבור דמי. כן מבואר בשלטי גבורים שסביב רי"ף דשמעתין ע"ש דיש שם ט"ס וכוונתו כמ"ש [וכן כ' בריטב"א ספ"ק דמכות ועי' ד"מ וש"ך סי' פ']. והשתא אי היה ��מה כתי עדות תלי' לע"ד אי בטלה מקצתה בטלה כולה ש"מ כחדא חשיב להו א"כ ה"נ הוי תוך כ"ד של אחרון כד"ד לגבי הראשון. משא"כ למ"ד תתקיים עדות בשאר נמצא דלא שייכי אהדדי וכל כת וכת נדונית בפ"ע לא הוה כד"ד אלא כל כת וכת בפ"ע אבל לא אלו בתוך כ"ד של אלו. ואומר כי דבר הלמד מענינו הוא דהירושלמי מפרש בעשרה כתי זוגות עדים שכפרו וחזרו והודו אחר כפירת האחרון וגם האחרון הודה. והשתא למ"ד תתקיים עדות בשאר משום דעדיות חלוקים הם א"כ הראשון חייב דמה מועיל הודאתו אחר האחרון וכבר עבר תכ"ד שלו דאין לו זמן תכ"ד של אחרון דמה שייכות לו עמהם. וכולם פטורים לא משום הודאתם דלא מהני כנ"ל אלא מטעם אחר דכיון שהראשונה נשבעה איני יודע א"כ לא יועיל שוב עדותם משום דהמה מוכחשים כיון שעמדו ג"כ בצד אותו העמוד והראשונים אמרו שלא ראו מאומה [וזה דינו של הגהת מרדכי הובא בדברי המתבר ססי' כ"ט דאע"ג דבעלמא לא ראינו אינו ראיה מ"מ כשהיו שניהם במעמד א' ואמרו היינו באותו מעמד ולא ראינו מה שאמרתה אז הוה הכחשה מעליא ע"ש]. בשלמא ב' עדים דמעידים זה בתוך כ"ד של זה לא שייך מוכחשים כיון שעדיין יכול הראשון לחזור ולהודות בתוך כ"ד של חברו כמ"ש תוס' ל"ב ע"א ד"ה בתוך וכו'. משא"כ בשתי כתי עדים להך מ"ד דאין להם שייכות אהדדי אין מועיל תכ"ד של חברו ויהיו מוכחשים. משו"ה כולם פטורים. אמנם למ"ד בטלה כולה ולדידיה הכל עדות א' ומועיל עדות השניה בתוך כ"ד ולא שייך משום הכחשה דה"ל כמו ב' עדים דעלמא ומשו"ה כולם חייבים חוץ מן האחרונים שחזרו והודו תוך כ"ד של כפירת עצמן. משא"כ הראשונים שלא הודו עד אחר שהפסיקו האחרונים בין כפירתן של עצמם ובין הודאת הראשונים היו הם מפסיקים בהודאת עצמן. ובכה"ג תו לא הוה כד"ד אפי' למ"ד בטלה כולה כי לא דמי ממש לשני עדים והחילוק קל להבין. והא דמייתי ראיה ממשנתנו דלא קתני ארבעה עדים היינו משום דהוא מפרש למשנתנו סיפא דומיא דרישא דסיפא שחזרו והודו הכת הראשונה אחר כפירת השניה והשניה לא הודו ושניהם חייבים משום שהם ב' כתים נפרדים אלו בהלואה ואלו בהודאה ואין להם כ"ד כלל אע"ג שהשניים לא הפסיקו בהודאה אבל אלו היו ד' עדים והמה כת א' היה הראשונה פטורה הואיל וחזרו והודו בתכ"ד של כפירת השניה ש"מ ה"ל למשנתנו כמ"ד בטלה כולה ומישך שייכי אהדדי. והשתא תו ליכא לאקשויי' דלמא לעולם כמ"ד תתקיים עדות בשאר ומ"מ לא הו"מ למתני בד' עדים וכת א'. משום דא"כ השניה פטורים משום הכחשה שלא ראו באותו מעמד ההלואה כהגהת מרדכי הנ"ל [משא"כ בב' כתים ולא היו במעמד א' אלא ב' מעידים על גוף ההלואה וב' על ההודאה שמועילים ומצטרפים ולא יכלו להכחיש זא"ז]. דז"א כיון דמתני' לא נחית אלא להשמענו חיובן של ראשונים אע"פ שחזרו והודו ולאפוקי מרישא דסיפא דמהני ההודאה. א"כ מה אכפת למשנתינו אם יהיה המציאות באופן שהשניה פטורה או חייבת וה"ל למתני היו ארבעה עדים הראשונים חייבים ואשמועינן דלא מהני הודאתן אחר השניה משום דס"ל תתקיים עדות בשאר ולא מהני חזרה בתוך כ"ד של שניה. והשניה פטורה ואשמועי' דינו של הגהת מרדכי דמשו"ה פטורים משום שנפסלו בהכחשה ומדלא תני הכי ש"מ דאז היה באמת הראשונים פטורים משום שחזרו והודו בתוך כ"ד של שנייה דהכל עדות א' וכמ"ד תתקיים עדות בשאר וק"ל:
+<b>היו שתי כתי עדים וכו'.</b> וצ"ל דמיירי באופן שידעי' שלא שכח העדות בשעה שנשבע כמ"ש והאריך הר"ן ר"פ כל הנשבעים ע"ש היטב דאל"ה לא מפסל לעדות אע"פ שנאמן בהודאתו לחייב קרבן מ"מ אין אדם משים עצמו רשע למפסל א"ע ומכ"ש אחרינא אע"כ מיירי באופן שכ' והאריך שם הר"ן ואפ"ה מייתי שפיר ראיה מסיפא דמתני' לומר דמשו"ה לא נקטה ממני' ד' משום דמיירי בכל גווני. ובהני גווני דנעשה הראשון פסול היו כולם פסולים. ומ"מ לא קשה אש"ס דילן ל"ב ע"א מתני' דלא כהאי תנא וכו' מנ"ל דמתני' לית לה משביע ע"א חייב ואפ"ה פטור השני משום שנעשה פסול ע"י הצטרפותו של ראשון ולק' זו עוררני תלמידי הבח' ר"מ א"ש. ולק"מ דא"כ מתני' לא מיירי אלא בגווני הנ"ל. וזהו לא נראה. מיהו בלא"ה נ"ל דלא ס"ל להירושלמי כתלמודן דאמרי' בדף ל"ג ע"א דסיפא מיירי בקרובים בנשותיהם וגוססות וא"כ לא הו"מ למימר ארבעה וא"כ צריך למנקט בב' כתים דאל"כ בטלה כולה ע"י קרבות הנשים וק"ל:
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+<b>שאמר איש פלוני ליתן לי מאתים זוז ולא נתן.</b> יל"ד מ"ט האריך בלשניה ולא נתן דהא די בשיעידו שאמר ליתן והלה טען להד"מ ממילא תו לא מהימן לומר נתתי משום דאמר בתחלה להד"ם וכל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי ואפ"ה פטורים משום דלא דמי לפקדון כמבואר. וא"כ לאיזה צורך האריך לומר ולא נתן. וי"ל לפמ"ש ר' ירוחם וביארו בש"ך י"ד סי' רכ"ח ס"ק כ"ה דבאומר לתת צדקה לעני אינו יי"ח במתנה ע"מ להחזיר אע"ג דבעשיר אפי' נשבע ליתן יוצא בנותן ע"מ להחזיר כמבואר בש"ע שם ססי' רל"ח וגם הוא מר"י מ"מ בנדר לעני לא מהני ע"מ להחזיר משום שכבר זכו בהו עניים ע"ש. ופירוש הענין נ"ל משום דקיי"ל דגם גבי הקדש עניים אמירה לגבוה כמסירה להדיוט דמי כמבואר בסמ"ע בח"מ סי' קכ"ה ס"ק כ"ה ע"ש ומכיון שבדבריו ה"ל כנמסר לעני בלא שום תנאי שיחזירנו לו שהרי נדר סתם. איך יתנה אח"כ בשעת נתינה. והרי כבר נמסר לעני בלא תנאי דאמירתו כמסירה דמי. משא"כ בנשבע ליתן לעשיר שום מתנה דבשעת שבועתו לא הוה כנמסר לידו וכיון דקיי"ל מתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה א"כ יכול לקיים לשון שבועתו במה שיתנה בשעת מתנה ע"מ להחזיר כנ"ל פי' הענין. והנה בתומים סי' פ"ז ס"ק כ' כתב וז"ל וגם זה נראה דיהיה באופן מנה זו או חפץ מיוחד דחל עליו קנין כמסירה להדיוט דבר אבל באומר אתן לך מנה בלי יחוד דבר לא שייך ביה כמסירה להדיוט כיון דלא פרט דבר וכו' ע"ש. נמצא לפ"ז באומר ליתן לעני מנה סתם ולא פרט דבר נמי יי"ח במתנה ע"מ להחזיר דלא שייך כבר זכו בו עניים כנ"ל. והא"ש דמתני' רצה לאשמועי' דאפי' היכי דלא סגי דלא יהיב ליה במתנה גמורה והיינו בעני ומנה או חפץ מיוחד אפ"ה פטורים העדים משום דלא דמי לפקדון ומטעם שיתבאר עוד לפנינו בעזהי"ת. וא"כ ע"כ מיירי שהעדים רואים המנה ההוא בידו של הנתבע או שראוהו שאכלו כבר. דאל"ה יאמר הלה כיון שראיתם שהפרשתי המנה והרי הוא בי גזא דעניים כמסירתו לידו תו מה להם ולי אי נאבד או נשרף וכי הוא חייב באחריותו. וע"כ צריכים להעיד שעודנו בידו או שכבר אכלו והיינו ולא נתן דתנן במתני'. ובזה ניחא מה דהקשה בירושלמי דשמעתין למ"ד היכא דאיכא ממון ומלקות מלקא לקי ולא משלם וא"כ ה"נ ללקות משום לא יחל ולא משלם פי' והוה ממש כמו מתני' דלעיל שאני כהן שאני לוי ומה חדש כאן במתני' מפני שאינו דומה לפקדון בתביעת ממון ויש לו. תפ"ל שאינו תביעת ממון כלל כנ"ל. ותמה המפרש מנ"ל דמיירי בעני דשייך לא יחל דלמא מיירי בעשיר. ולפי הנ"ל מוכח דמיירי בעני. אלא דקשה כיון דמיירי במתנה לעני ומיירי נמי ביחד לו חפץ א"כ פשיטא דכופין אותו לקיים נדרו ומוציאין מידו וא"כ אמאי לא יתחייבו העדים ועמ"ש תי"ט במתני' ועמ"ש עליו המפרש בירושלמי. ועמ"ש ש"ך ח"מ סי' פ"ד ס"ק נ"א ומ"ש התומים שם וק"ל. וצ"ל דמדתנן במתני' אמר ליתן ולא נתן ולא תנן סתמא שאמר ליתן לו מאתים זוז אלו כיון דיחדו לו. ועכצ"ל דלא מיירי שהם לפנינו בידו דא"כ ה"ל למתני מאתים זוז אלו. אלא שהעדים מעידים אחר שהפרישם חזר והוציאם לצרכו ועבר על נדרו. וא"כ הא הלכה רווחת בישראל דאפי' בע"ד רבים מי שעבר על נדרו מצוה להשאיל לו ולהתירו להצילו מעונש למפרע. ומ"ש ע"ז בט"ז י"ד סי' שכ"ג סק"ב כבר דחה דבריו שם בנה"כ דאין ה"נ לא שייך מלקות וכרת אלא באינו רוצה להתירו לו נדרו והקדשו וכן העלה בחו"י סי' ק"ל וכבר הארכתי בזה במק"א. וכיון דיש שאלה לנודר לצדקה כמבואר בש"ע י"ד סי' רי"ח ס"ו א"כ ממילא ה"נ כיון שכבר עבר על נדרו מסתמא יתחרט ויתירו לו להנצל מעונש ומשו"ה לא הוה תביעת ממון הדומה לפקדון. ולפי"ז צ"ל מ"ש בירושלמי דמלקי לקי משום לא יחל אין הכוונה דבאמת לקי דהא ישאל על נדרו ואין כאן נדר כלל. אלא שהקשה מה צורך לומר שאינו דומה לפקדון. תפ"ל אי לא ישאל על נדרו ילקה משום שעבר על נדרו. ובזה מיושב מה שהקשה המפרש הא לא יחל ה"ל לאו שא"ב מעשה. והא"ש דיש בו מעשה דהא עבר על נדרו והוציא הממון לצרכו ועי' היטב מ"ש תוס' גיטין ל"ג ע"א ד"ה ואפקועינהי וכו' דאל"כ נזיר שהיה שותה יין וכו' ע"ש וקי"ל. וניחא נמי מה שהקשה עוד המפרש הא ב"ד נחתי לנכסיה לקיים נדרו וממילא דלא אתי לידי בו יחל. ולפי הנ"ל א"ש אפי' אי נחתי לנכסיה לשלם להעני מה שאכל ממונו שלו מ"מ לא הועיל לו זה מה שעבר על נדרו ואכל אותו ממון שהפריש לצדקה. ועוד יש להסתפק אי נכסיו משועבדים בכה"ג לשלם עמ"ש בתומים בכעין זה סי' כ"ו ס"ק ה' ע"ש והכא שאותו החפץ כבר נאכל אפשר לכ"ע לא נחתינן. וי"ל נמי בהיפוך והדבר שקול וק"ל. וא"ש מה שמקשים אירושלמי הנ"ל הא ממון מתחייב כבר משעה שנדר ומלקות לא מחייב אלא עתה בשעה שכופר ובכה"ג שפיר לוקה ומשלם לכ"ע. ולפי הנ"ל א"ש דבשעה שנדר והפריש ויחד חפץ לא מתחייב ממון כלל דהרי הוא כנמסר ביד העני. ורק כשאכלו מתחייב ממון ואז מתחייב גם במלקות דלא יחל באופן דדברי ירושלמי עולים כהוגן ומוכרחים הם מכל צד לפמ"ש וק"ל:
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 9
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 10
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<b>מהו ללקות וכו' למה שהוא ל"ת שאין בו מעשה וכו'.</b> עי' כסף משנה פרק כ"ו מסנהדרין הלכה ג' נדחק בפי' הירושלמי ובתומים סי' כ"ז נדחק יותר ומעייל פילא בקופא דמחטא. ולפע"ד הכל כפשוטו דבלא"ה צ"ל בירושלמי דמסתפק אי לוקין על מקלל עצמו וחברו משום לאו שא"ב מעשה וקשה הא בירושלמי עצמו ס"פ דלעיל מייתי דברי הש"ס דבבלי פ"ק דתמורה ג' ע"ב דמקלל חברו בשם לוקה משום אם לא תשמור לעשות וגו' והפלה ה' את מכתך. אע"כ צ"ל להירושלמי דמשם מוכח מלקות למקלל בשם המיוחד שכן כתיב את השם הנכבד והנורא את ה' אלקיך וידוע כל היכי דכתיב אלקיך גבי שם המיוחד הוה נמי מיוחד והכוונה אלקיך ששמו יה"ו ואהא מסיק בירושלמי דאינו לוקה בכינוי משום לאו שאין בו מעשה אבל בשם המיוחד מודה וזה ברור לפע"ד:
+
+Segment 5
+
+<b>ר' יסא בשם רבי יוחנן ר"מ היא דאמר ממשמע לאו אתה שומע הן וגו'.</b> משמע מירושלמי דגרסינן כגירסת התוס' בבבלי ל"ו ע"ב לא תיפוך דלא כרש"י ור"ת דגרסי איפוך. וכ' התומים סי' כ"ז דמכאן מוכח דלא כרמב"ם [פ"ו מסנהדרין ה"ג] דס"ל דמקלל עצמו וחבירו אפי' בכינוי לוקה והכא משמע לפי גי' דלא תיפוך פליגי רבנן משום כינוי כמ"ש תוס' וע"כ ס"ל דלכל מילי בעי' שם (השי"ן בציר"ה) ממש מריבוי דבנוקבו בשם וכמ"ש מה��ש"א ודלא כרמב"ם. ולפע"ד אי גרסי' לא תיפוך הוא דוחק גדול לומר דבתחלה הוה סד"א דשבועת העדות מקרי ממון ועכשיו מסיק דמקרי איסורא גרידא. ומה שנמצא כתב בכ"י ברש"י דמוקמי השתא משנתינו בע"א אין לו שחר ממ"נ אי ס"ל דבר הגורם לממון כממון דמי א"כ הדר ה"ל ממון ואי ס"ל לאו כממון דמי וה"ל איסורא א"כ אין מחייב קרבן שבועה כמבואר זה לעיל ל"ב ע"א. ע"כ הוה ס"ל לרמב"ם דהשתא למסקנא לפי זאת הגרסא לא קאי כלל אשבועת העדות אלא אמקלל דלעיל דסמיך ליה. וה"ק האומר יברכך וייטיב לך אם עשית כך וכך והוא ידע שלא עשה כן וממילא נתקלל אביו או נתברך השם ובהא פליגי ר"מ מחייב דבאיסורי' גרידא לא בעי כפילות ורבנן פטרי משום שקילל בכינוי. והשתא ע"כ מיירי במברך השם ומקלל אביו ואמו דחמירי דבסקילה דאלו באיסור קל בעי כפילות כמ"ש תוס' מנדרים דלית ליה לר"מ מקלל וכו'. ואהני פליגי רבנן ופטרי משום כינוי דהתם מפרש בי' קרא בנוקבו שם יומת. אבל במקלל עצמו וחברו דקילי נהפוך הוא ר"מ פוטר משום דבעי תנאי כפול וחכמים מחייבי אפי' אכינוי וק"ל. ולפ"ז אפשר לקיים גם גי' איפוך וקאי אמקלל עצמו וחברו ולא אמברך השם ומקלל אביו ואמו. אלא דעדיף טפי לומר לא תיפוך. ובזה מוכח דאתנאי דעבר נמי בעי' כפילות דמקלל לא יתחייב אלא אתנאי דלשעבר אם עשית כך אתמול יברכך ה' והוא ידע כי לא נעשה כך אתמול ועל זה אפשר שיתחייב אבל אי מתנה להבא ואומר לאביו אם תעשה למחר כן יברכך ה' אין כאן קללה וע"כ אלשעבר קאי ומוכח דלשעבר נמי בעי' כפילות ונפשט ספיקו של משנה למלך בזה. וכחש בעמיתו לכשיצא וידויו בשבועה. פי' שהודאתו יצא ע"י שבועה שא"א לו להודות על הממון להאחר ויעמוד בשבועתו לאמור לא נתחייבתי כלל וכן בעדים ושטר אפשר לשלם הממון והיא עומד בשבועתו אבל מה אעשה שעדי שקרים או שטר מזויף הוציאו ממוני ממני בע"כ:
+
+Chapter 5
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>אמר ר' יוסי הדא אמרה ב' שלא מא' אע"פ שלא כתבין אחראין וערבאין זה לזה.</b> פי' מדלא ממעט נמי אחד מב' לווין שנשבע דפטור נמי משום שאפשר שיעמוד בשבועתו ואידך ישלם ש"מ דאפילו בדלא כתב נעשים אחראין וערבאין ויכול לגבות ממי שירצה ויאמר ממך אני רוצה לגבות וחייב זה קרבן שבועה כדמסיק הירושלמי להלן:
+<b>ולא עבדין כן שנים שהפקידו כאחד ובקש האחד ליטול וכו'.</b> פי' בשני מלווין אין הדין כן אלא אם לא כתבו בהדיא שכל אחד הוא בעל בפני עצמו אינו יכול ליתן לו חלקו שלא בפני חבירו אע"ג דבשני לווין מוכח דאפילו בדלא כתב כל א' בפני עצמו הוה בע"ד וחייב לשלם הכל וחייב נמי קרבן שבועה דלהכי לא ממעט ליה מ"מ בב' מלווין אין הדין כן אם לא כתב כן בהדיא וע"ז מקשה ויעשה ככופר בחלקו ויהא חייב מ"מ הוא נגד השכל נהי דבשני לווין כל א' הוה בע"ד של כל החוב משא"כ בשני מלווין שאינו יכול לכופו לפרוע כל החוב מ"מ אחלקו יכול לכופו ואי כפר בו לחייב ולא נמצא תי' אקושי' זו בירושלמי. ופירושי הוא בשינוי קצת מכוונת הרמב"ן ז"ל המובא בר"ן ורא"ש דהוא פי' ולא "עבדין כן" שאין המנהג כן והוא דוחק גם אין שומעין גרס "אין" בחירק הוא דוחק וגם וי"ו העיטוף דויעשה ככופר בחלקו אין לו שחר:

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud/Seder Tahorot/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Niddah/Hebrew/Piotrków, 1898-1900.txt

@@ -0,0 +1,60 @@
+Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Niddah
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי נדה
+Piotrków, 1898-1900
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי נדה
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+<b>תני רבי הושעיה ילדה ואח"כ נתגיירה אין לה דם טוהר וכו'.</b> ועיין במל"מ בפ"ד מאיסורי ביאה דלפי הגהתו בירושלמי קשה מסוגיא דר"פ יש בכור ומאז אמרתי דיש לחלק בין ימי טוהר לדם טוהר דימי טוהר דבבלי היינו הימים נקראים ימי טוהר שאפילו אינה רואה הרי היא טבולת יום ארוך וירושלמי מיירי מדם טוהר פי' שראתה דם באותן הימים ובודאי ללוי דב' מעינות הם הדבר פשוט דדמיה טהורים והירושלמי קמ"ל אפילו לרב דמעין אחד הוא וה"א הואיל ואין לה דם טמא אין כאן גז"ה דדם טהור קמ"ל והוא צריכא רבא באמת ועיין בתוס' נדה ל"ו ע"א ד"ה הלכתא וצ"ע:

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud/Seder Tahorot/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Niddah/Hebrew/merged.txt

@@ -0,0 +1,63 @@
+Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Niddah
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי נדה
+merged
+https://www.sefaria.org/Chidushei_Chatam_Sofer_on_Jerusalem_Talmud_Niddah
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Piotrków, 1898-1900
+-https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי נדה
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+<b>תני רבי הושעיה ילדה ואח"כ נתגיירה אין לה דם טוהר וכו'.</b> ועיין במל"מ בפ"ד מאיסורי ביאה דלפי הגהתו בירושלמי קשה מסוגיא דר"פ יש בכור ומאז אמרתי דיש לחלק בין ימי טוהר לדם טוהר דימי טוהר דבבלי היינו הימים נקראים ימי טוהר שאפילו אינה רואה הרי היא טבולת יום ארוך וירושלמי מיירי מדם טוהר פי' שראתה דם באותן הימים ובודאי ללוי דב' מעינות הם הדבר פשוט דדמיה טהורים והירושלמי קמ"ל אפילו לרב דמעין אחד הוא וה"א הואיל ואין לה דם טמא אין כאן גז"ה דדם טהור קמ"ל והוא צריכא רבא באמת ועיין בתוס' נדה ל"ו ע"א ד"ה הלכתא וצ"ע:

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud/Seder Zeraim/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Berakhot/Hebrew/Piotrków, 1898-1900.txt

@@ -0,0 +1,388 @@
+Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Berakhot
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי ברכות
+Piotrków, 1898-1900
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי ברכות
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 4
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+
+
+Segment 10
+
+
+
+Segment 11
+
+
+
+Segment 12
+
+
+
+Segment 13
+
+
+
+Segment 14
+
+
+
+Segment 15
+
+
+
+Segment 16
+
+
+
+Segment 17
+
+
+
+Segment 18
+
+
+
+Segment 19
+
+
+
+Segment 20
+
+
+
+Segment 21
+
+
+
+Segment 22
+
+
+
+Segment 23
+
+מתני' מסייע לר"י בג' פרקים הכהנים נושאין וכו' בספר שיח יצחק הק' הא לקמן איתא דרב גופא צלי מכי מטי שמשי בריש דקלי וכמו דמייתי הרא"ש ור"ל אפ"ה פוטרת של ערבית דרב לטעמי' דצלי של שבת בע"ש וא"כ שפיר הוה אז זמן ערבית וכמ"ש זה בהג"ה מיימוני פ"ג מתפלה מ"מ לענין נשיאת כפים יום הוא. ונ"ל דבהג"ה מיי' שם נשמר מזה וכ' דנשיאות כפים ילפינן מלשרתו ולברך בשמו אתקש ברכה לשירות מה שירות ביום אף ברכה ביום ושירות דהאי קרא היינו שירה כמבואר בערכין ושירה היה בעוד יום גדול דהא מקטירין אחריו קטורת ונרות וא"כ גם נשיאת כפים צריך להיות בעוד יום גדול ולא מכי קיימי שמשי בריש דיקלי וא"ש:
+
+Chapter 5
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 6
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+ר' חגי ור' ירמיה סלקין לבי תנותא קפיץ ר' חגי וכו' ולא נ"ל כפי מהרא"פ ז"ל דאי כדבריו א"כ מה צורך להביא ראיה שמברכין על המצות וכי עד כאן לא שמעינן שמברכין על תפילין ושאר מצות ומשנה שלמה שנינו ברך על הפסח פטר של זבח. אבל הנלע"ד שיכניס לתנותא היינו יום מושב סנהדרין לעיין במילי דמתא ולתקן כל צרכי עירו כעין ששנינו ריש מ"ק וריש שקלים ובירושלמי דשקלים אלו הן צריכין ע"ש והרבה כיוצא בהם דשייכים בזה"ז ובזמן האמוראים וס"ל לר' חגי ור' ירמיה כת"ק דסוכה מ"ו ע"א כשיש לפניו מצות הרבה מברך על המצות אלא דהתם מיירי שהמצות כבר לפניו וכאן מיירי שלא היו המצות לפניו אלא מיד בבקר השכם כשנכנס לחנייתא להיות מוכן לכל המצות שיבאו לפניו:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+ריב"ל אמר בשבוע הבן היא וכו' עי' ברא"ש כיצד מברכין סי' ל"ג ובמעדי"ט ובמג"א קס"ג ס"ק כ"ח ובשו"ת חת"ס א"ח סימן קנ"ט ד"ה ובסברא:
+
+Chapter 7
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 8
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+<b>פלוגתת מאן דאמר נט"י לחולין ולא לתרומה ולחד מ"ד בין לחולין בין לתרומה.</b> ופי' המפרש ר"א פולדא ז"ל דר"ל נט"י לחולין ולא לתרומה דסגי במפה ולאידך מ"ד שניהם שוים לענין מפה ע"ש ועי' ברמב"ן ורשב"א בתה"א. ולולי דבריהם הייתי מפרש דרב ס"ל כמסקנת הש"ס חולין דעד חבור היד עם הזרוע צריך נט"י בין לחולין בין לתרומה אך הוא מיירי ממפה ואמר בתרומה מקילינן ודי שיטול עד הפרק והנותר יכרוך במפה ולחולין צריך ליטול עד קשרי אצבעותיו והנותר עד הזרוע יכרוך במפה:
+
+Chapter 9
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+
+
+Segment 10
+
+
+
+Segment 11
+
+
+
+Segment 12
+
+
+
+Segment 13
+
+
+
+Segment 14
+
+
+
+Segment 15
+
+
+
+Segment 16
+
+<b>חרמה של יריחו.</b> חטא ישראל וכו' אלא מלמד שהסכימו ב"ד של מעלה. בבבלי שלהי מכות לא קחשיב האי דעכן מאותן שהסכים ב"ד שלמעלה לשלמטה. ונראה דתליא בפלוגתא דרב שילא ורב סנהדרין מ"ד ע"א דכתיב קום לך ודרש ר' שילא שהרחיק ס' מיל ורב דרש על שגרס איסורו של יריחו ע"ש פרש"י שלא היה לך לאסור עליהם ביזת יריחו עכ"ל ואי ס"ד דתרם לאו דאוריותא ורק הכא הקב"ה הסכים על ידו א"כ הקב"ה גרס שלא היה לו להסכים אע"כ החרם הוא דאורייתא מהאי קרא הנ"ל והלכה כרב. ועי' בשו"ת חתם סופר או"ח סי' ר"ח ד"ה ומאי:

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud/Seder Zeraim/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Berakhot/Hebrew/merged.txt

@@ -0,0 +1,391 @@
+Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Berakhot
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי ברכות
+merged
+https://www.sefaria.org/Chidushei_Chatam_Sofer_on_Jerusalem_Talmud_Berakhot
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Piotrków, 1898-1900
+-https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי ברכות
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 4
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+
+
+Segment 10
+
+
+
+Segment 11
+
+
+
+Segment 12
+
+
+
+Segment 13
+
+
+
+Segment 14
+
+
+
+Segment 15
+
+
+
+Segment 16
+
+
+
+Segment 17
+
+
+
+Segment 18
+
+
+
+Segment 19
+
+
+
+Segment 20
+
+
+
+Segment 21
+
+
+
+Segment 22
+
+
+
+Segment 23
+
+מתני' מסייע לר"י בג' פרקים הכהנים נושאין וכו' בספר שיח יצחק הק' הא לקמן איתא דרב גופא צלי מכי מטי שמשי בריש דקלי וכמו דמייתי הרא"ש ור"ל אפ"ה פוטרת של ערבית דרב לטעמי' דצלי של שבת בע"ש וא"כ שפיר הוה אז זמן ערבית וכמ"ש זה בהג"ה מיימוני פ"ג מתפלה מ"מ לענין נשיאת כפים יום הוא. ונ"ל דבהג"ה מיי' שם נשמר מזה וכ' דנשיאות כפים ילפינן מלשרתו ולברך בשמו אתקש ברכה לשירות מה שירות ביום אף ברכה ביום ושירות דהאי קרא היינו שירה כמבואר בערכין ושירה היה בעוד יום גדול דהא מקטירין אחריו קטורת ונרות וא"כ גם נשיאת כפים צריך להיות בעוד יום גדול ולא מכי קיימי שמשי בריש דיקלי וא"ש:
+
+Chapter 5
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 6
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+ר' חגי ור' ירמיה סלקין לבי תנותא קפיץ ר' חגי וכו' ולא נ"ל כפי מהרא"פ ז"ל דאי כדבריו א"כ מה צורך להביא ראיה שמברכין על המצות וכי עד כאן לא שמעינן שמברכין על תפילין ושאר מצות ומשנה שלמה שנינו ברך על הפסח פטר של זבח. אבל הנלע"ד שיכניס לתנותא היינו יום מושב סנהדרין לעיין במילי דמתא ולתקן כל צרכי עירו כעין ששנינו ריש מ"ק וריש שקלים ובירושלמי דשקלים אלו הן צריכין ע"ש והרבה כיוצא בהם דשייכים בזה"ז ובזמן האמוראים וס"ל לר' חגי ור' ירמיה כת"ק דסוכה מ"ו ע"א כשיש לפניו מצות הרבה מברך על המצות אלא דהתם מיירי שהמצות כבר לפניו וכאן מיירי שלא היו המצות לפניו אלא מיד בבקר השכם כשנכנס לחנייתא להיות מוכן לכל המצות שיבאו לפניו:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+ריב"ל אמר בשבוע הבן היא וכו' עי' ברא"ש כיצד מברכין סי' ל"ג ובמעדי"ט ובמג"א קס"ג ס"ק כ"ח ובשו"ת חת"ס א"ח סימן קנ"ט ד"ה ובסברא:
+
+Chapter 7
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 8
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+<b>פלוגתת מאן דאמר נט"י לחולין ולא לתרומה ולחד מ"ד בין לחולין בין לתרומה.</b> ופי' המפרש ר"א פולדא ז"ל דר"ל נט"י לחולין ולא לתרומה דסגי במפה ולאידך מ"ד שניהם שוים לענין מפה ע"ש ועי' ברמב"ן ורשב"א בתה"א. ולולי דבריהם הייתי מפרש דרב ס"ל כמסקנת הש"ס חולין דעד חבור היד עם הזרוע צריך נט"י בין לחולין בין לתרומה אך הוא מיירי ממפה ואמר בתרומה מקילינן ודי שיטול עד הפרק והנותר יכרוך במפה ולחולין צריך ליטול עד קשרי אצבעותיו והנותר עד הזרוע יכרוך במפה:
+
+Chapter 9
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+
+
+Segment 10
+
+
+
+Segment 11
+
+
+
+Segment 12
+
+
+
+Segment 13
+
+
+
+Segment 14
+
+
+
+Segment 15
+
+
+
+Segment 16
+
+<b>חרמה של יריחו.</b> חטא ישראל וכו' אלא מלמד שהסכימו ב"ד של מעלה. בבבלי שלהי מכות לא קחשיב האי דעכן מאותן שהסכים ב"ד שלמעלה לשלמטה. ונראה דתליא בפלוגתא דרב שילא ורב סנהדרין מ"ד ע"א דכתיב קום לך ודרש ר' שילא שהרחיק ס' מיל ורב דרש על שגרס איסורו של יריחו ע"ש פרש"י שלא היה לך לאסור עליהם ביזת יריחו עכ"ל ואי ס"ד דתרם לאו דאוריותא ורק הכא הקב"ה הסכים על ידו א"כ הקב"ה גרס שלא היה לו להסכים אע"כ החרם הוא דאורייתא מהאי קרא הנ"ל והלכה כרב. ועי' בשו"ת חתם סופר או"ח סי' ר"ח ד"ה ומאי:

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud/Seder Zeraim/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Challah/Hebrew/Piotrków, 1898-1900.txt

@@ -0,0 +1,129 @@
+Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Challah
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי חלה
+Piotrków, 1898-1900
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי חלה
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+<b>ר' יונה בעא קומי ר' ירמיה בשעה שנכנסו ישראל לארץ וכו' מעתה אפי' חיטין בעלייה וכו'.</b> מה שנסתפק הירושלמי אי נאסרו חיטין בעלייה. י"ל דהיינו ספיקו של ר' ירמי' בחולין י"ד ע"א איברי בשר נחירה שהכניסו ישראל לארץ וכו' והא לא קשיא על הירושלמי הא אפי' קדלי דחזירי אשתרי מכ"ש חדש כקושי' הש"ס שם ע"ש. י"ל אפי' לשיטתו של הרמב"ן פ' ואתחנן שכ' על פסוק והי' כי יביאך וכו' דאפי' בלא רעבון וצמאון הותר להם לאכול שלל אויביהם מ"מ היינו דוקא אותן איסורים שאין להם היתר לעולם כמו קדלי דחזירי אותן הותרו משום שלל אויביהם. משא"כ חדש הרי יכלו לאכול מחיטי אויביהם אחר העומר מה"ת יאכלוהו קודם העומר נמצא מטעם דהותר להם קדלי דחזירי לא הותר להם חדש כלל לכן נסתפק הירושלמי אי נימא דבר הנאסר מכאן ואילך אוסר גם למפרע נמצא שנאסרו חטים בעלייה לענין חדש ובשר נחירה כבש"ס דילן או לא אלא מכאן ואילך נאסר ולא מה שכבר הותר לפני זה. והנה הירושלמי פשיט לאיסורא. וכן נראה מש"ס דילן דקאמר ממחרת הפסח אכול מעיקרא לא אכול משמע כלל כלל לא אפי' ישן לא ומכ"ש לפמ"ש רד"ק דעבור הארץ היינו ישן ותבואת הארץ היינו חדש ולדבריו צ"ל פי' הקרא ע"ד הש"ס כך דגם הישן נאסר וממחרת הפסח הותר ע"י העומר ע"כ השבית המן דמשום חדש שהותר אז לא הי' משבית המן שהרי צריך זמן הרבה יום ויומים עד שיהי' החדש הנקצר כרמל ראוי למחנה גדולה כזו וכי כולם יספיקו עצמם בקלי וכרמל ע"ד תחבולה והמצאה שיהי' ראוי לאכול ע"כ השבית המן ממחרת הפסח בט"ז באכלם מעבור הארץ היינו ישן אחר העומר ואומר אח"כ ויאכלו מתבואת הארץ היינו מן החדש בשנה ההיא פי' ולא ביום ההוא כי עדיין הי' צריך תיקון עד שיהי' ראוי לאכול. ובזה מיושבים דברי רש"י בחולין י"ז הנ"ל שפי' על איבעי' דר"י שהוא דרוש וקבל שכר. ומקשים העולם אמאי לא פירש כמ"ש הרא"ש שם דנפקותא גם בזמננו לנודר מניסן ואילך וכדומה ע"ש ברא"ש. ולפי הנ"ל י"ל דס"ל לרש"י דמשמע משמעתין ומירושלמי דר' ירמיה גופי' ידע כל זה ופשוט ליה לאסור ומאי קמיבעי' לי' וע"כ ס"ל דדוקא בכל איסורים שבתורה פשוט לאיסור משא"כ איברי בשר נחירה התירן חידוש הוא ואולי נימא הואיל וחדשה בו תורה קולא א' ניקול בו עוד קולא אחריתי להתיר גם בכניסתן לא"י וכה"ג קאמר ש"ס בכורות גבי חלב טמאה ה"א הואיל והקיל בה תורה קולא אחת להתיר דבר דאתי מחי ניקיל גם חלב טמאה וה"נ דכוותי' לכן כתב רש"י דרוש וקבל שכר ודו"ק:
+<b>שנייא היא שמצות עשה דוחה למצות ל"ת וכו'.</b> עי' תוס' קידושין ל"ח ע"א שהקשו בשם ירושלמי ליתי עשה ולדחי ל"ת. וי"ל דהא אין עשה דוחה ל"ת אלא בעידנא דמיעקר ללאו קמקיים עשה והכא נהי דאכילת מצה הוה בעידנא מ"מ הא אסור לקצור לפני העומר וקצירה לא הוה בעידנא ואפי' לפמ"ש מג"א בשם ר"ת בסי' תמ"ו דעשה דרבים לא בעי בעידנא ונימא נמי דאכילת מצה הוה עשה דרבים. מ"מ כבר הקשיתי על סברא זו ממס' שבת קל"ב ע"ב. דאפי' עשה דכבודה שהיא עשה דרבים לא דחי צרעת משום דליכא בעידנא. ועכצ"ל כך דצרעת הוה נמי עשה ומאי אולמי דהאי עשה מהאי עשה. נהי דבעלמא אמרינן עשה דרבים דחי עשה דיחיד ואמרי' נמי עשה דרבים דוחה ל"ת אפי' אי בעידנא דמיעקר לאו לא מקיים עשה מ"מ תרתי לא עבדינן שיהי' עשה דרבים דוחה עשה שלא בעידנא כ"כ אין כח בעשה דרבים לכן אין עבודה דוחה צרעת כנ"ל. וא"כ ה"נ נהי דאכילת מצה דוחה ל"ת דחדש מ"מ הכא דאיסור קצירה לפני העומר עשה הוא ראשית קצירכם. ואין עשה דרבים דוחה עשה דיחיד שלא בעידנא וא"ש. [ועי' ח"ס על ל"ז סוגיות בסוגיא דחדש שנת נפלאות לפ"ק ד"ה בשלמא למ"ד וכו']:
+
+Chapter 3
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 4
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+<b>תני האשה עושה פסח לעצמה והשני טפילה לאחרים דר"מ.</b> ר' יוסי אומר האשה עושה פסח שני לעצמה אפילו בשבת. ולכאורה תליא זה בפלוגתא ר' ישמעאל ור' עקיבא דר"ע ס"ל לה יטמא מצוה ור"י ס"ל רשות וכן בכמה דברים עי' ריש סוטה ותוס' שם. דמשמע דבר שהיה מהראוי שלא לעשות והתורה כתב לעשות אי הוא רשות או חובה כגון גואל הדם שמהסברא שלא ימית הרוצח והתורה כתב להמיתו י"ל רשות בעלמא וי"ל מצוה וכן טומאת כהן לקרוביו. וכן הכא קרבן שהוא מ"ע שהז"ג שמסברא חצונה אסורה לאשה להחמיר להביא חולין בעזרה וי"ל שהתורה נתנה לה רשות שה לבית וי"ל נמי מצוה:

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud/Seder Zeraim/Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Challah/Hebrew/merged.txt

@@ -0,0 +1,132 @@
+Chidushei Chatam Sofer on Jerusalem Talmud Challah
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי חלה
+merged
+https://www.sefaria.org/Chidushei_Chatam_Sofer_on_Jerusalem_Talmud_Challah
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Piotrków, 1898-1900
+-https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי חלה
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+<b>ר' יונה בעא קומי ר' ירמיה בשעה שנכנסו ישראל לארץ וכו' מעתה אפי' חיטין בעלייה וכו'.</b> מה שנסתפק הירושלמי אי נאסרו חיטין בעלייה. י"ל דהיינו ספיקו של ר' ירמי' בחולין י"ד ע"א איברי בשר נחירה שהכניסו ישראל לארץ וכו' והא לא קשיא על הירושלמי הא אפי' קדלי דחזירי אשתרי מכ"ש חדש כקושי' הש"ס שם ע"ש. י"ל אפי' לשיטתו של הרמב"ן פ' ואתחנן שכ' על פסוק והי' כי יביאך וכו' דאפי' בלא רעבון וצמאון הותר להם לאכול שלל אויביהם מ"מ היינו דוקא אותן איסורים שאין להם היתר לעולם כמו קדלי דחזירי אותן הותרו משום שלל אויביהם. משא"כ חדש הרי יכלו לאכול מחיטי אויביהם אחר העומר מה"ת יאכלוהו קודם העומר נמצא מטעם דהותר להם קדלי דחזירי לא הותר להם חדש כלל לכן נסתפק הירושלמי אי נימא דבר הנאסר מכאן ואילך אוסר גם למפרע נמצא שנאסרו חטים בעלייה לענין חדש ובשר נחירה כבש"ס דילן או לא אלא מכאן ואילך נאסר ולא מה שכבר הותר לפני זה. והנה הירושלמי פשיט לאיסורא. וכן נראה מש"ס דילן דקאמר ממחרת הפסח אכול מעיקרא לא אכול משמע כלל כלל לא אפי' ישן לא ומכ"ש לפמ"ש רד"ק דעבור הארץ היינו ישן ותבואת הארץ היינו חדש ולדבריו צ"ל פי' הקרא ע"ד הש"ס כך דגם הישן נאסר וממחרת הפסח הותר ע"י העומר ע"כ השבית המן דמשום חדש שהותר אז לא הי' משבית המן שהרי צריך זמן הרבה יום ויומים עד שיהי' החדש הנקצר כרמל ראוי למחנה גדולה כזו וכי כולם יספיקו עצמם בקלי וכרמל ע"ד תחבולה והמצאה שיהי' ראוי לאכול ע"כ השבית המן ממחרת הפסח בט"ז באכלם מעבור הארץ היינו ישן אחר העומר ואומר אח"כ ויאכלו מתבואת הארץ היינו מן החדש בשנה ההיא פי' ולא ביום ההוא כי עדיין הי' צריך תיקון עד שיהי' ראוי לאכול. ובזה מיושבים דברי רש"י בחולין י"ז הנ"ל שפי' על איבעי' דר"י שהוא דרוש וקבל שכר. ומקשים העולם אמאי לא פירש כמ"ש הרא"ש שם דנפקותא גם בזמננו לנודר מניסן ואילך וכדומה ע"ש ברא"ש. ולפי הנ"ל י"ל דס"ל לרש"י דמשמע משמעתין ומירושלמי דר' ירמיה גופי' ידע כל זה ופשוט ליה לאסור ומאי קמיבעי' לי' וע"כ ס"ל דדוקא בכל איסורים שבתורה פשוט לאיסור משא"כ איברי בשר נחירה התירן חידוש הוא ואולי נימא הואיל וחדשה בו תורה קולא א' ניקול בו עוד קולא אחריתי להתיר גם בכניסתן לא"י וכה"ג קאמר ש"ס בכורות גבי חלב טמאה ה"א הואיל והקיל בה תורה קולא אחת להתיר דבר דאתי מחי ניקיל גם חלב טמאה וה"נ דכוותי' לכן כתב רש"י דרוש וקבל שכר ודו"ק:
+<b>שנייא היא שמצות עשה דוחה למצות ל"ת וכו'.</b> עי' תוס' קידושין ל"ח ע"א שהקשו בשם ירושלמי ליתי עשה ולדחי ל"ת. וי"ל דהא אין עשה דוחה ל"ת אלא בעידנא דמיעקר ללאו קמקיים עשה והכא נהי דאכילת מצה הוה בעידנא מ"מ הא אסור לקצור לפני העומר וקצירה לא הוה בעידנא ואפי' לפמ"ש מג"א בשם ר"ת בסי' תמ"ו דעשה דרבים לא בעי בעידנא ונימא נמי דאכילת מצה הוה עשה דרבים. מ"מ כבר הקשיתי על סברא זו ממס' שבת קל"ב ע"ב. דאפי' עשה דכבודה שהיא עשה דרבים לא דחי צרעת משום דליכא בעידנא. ועכצ"ל כך דצרעת הוה נמי עשה ומאי אולמי דהאי עשה מהאי עשה. נהי דבעלמא אמרינן עשה דרבים דחי עשה דיחיד ואמרי' נמי עשה דרבים דוחה ל"ת אפי' אי בעידנא דמיעקר לאו לא מקיים עשה מ"מ תרתי לא עבדינן שיהי' עשה דרבים דוחה עשה שלא בעידנא כ"כ אין כח בעשה דרבים לכן אין עבודה דוחה צרעת כנ"ל. וא"כ ה"נ נהי דאכילת מצה דוחה ל"ת דחדש מ"מ הכא דאיסור קצירה לפני העומר עשה הוא ראשית קצירכם. ואין עשה דרבים דוחה עשה דיחיד שלא בעידנא וא"ש. [ועי' ח"ס על ל"ז סוגיות בסוגיא דחדש שנת נפלאות לפ"ק ד"ה בשלמא למ"ד וכו']:
+
+Chapter 3
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 4
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+<b>תני האשה עושה פסח לעצמה והשני טפילה לאחרים דר"מ.</b> ר' יוסי אומר האשה עושה פסח שני לעצמה אפילו בשבת. ולכאורה תליא זה בפלוגתא ר' ישמעאל ור' עקיבא דר"ע ס"ל לה יטמא מצוה ור"י ס"ל רשות וכן בכמה דברים עי' ריש סוטה ותוס' שם. דמשמע דבר שהיה מהראוי שלא לעשות והתורה כתב לעשות אי הוא רשות או חובה כגון גואל הדם שמהסברא שלא ימית הרוצח והתורה כתב להמיתו י"ל רשות בעלמא וי"ל מצוה וכן טומאת כהן לקרוביו. וכן הכא קרבן שהוא מ"ע שהז"ג שמסברא חצונה אסורה לאשה להחמיר להביא חולין בעזרה וי"ל שהתורה נתנה לה רשות שה לבית וי"ל נמי מצוה: