{
    "title": "Devash LeFi",
    "language": "he",
    "versionTitle": "merged",
    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Devash_LeFi",
    "text": {
        "Introduction": [
            "ספר",
            "<b>דבש לפי</b>",
            "והוא ח\"ב מקונטריס מדב\"ר קדמו\"ת",
            "יתן אומר המבשרות צבא הקדמות מרז\"ל ומהמפרשים את הנערים יודעתי נערי ישראל המתחנכים לדרו\"ש ולתור דורשי\"ן תחילות. ולפי מעוט השנים בצרי להו ידיעות התומ\"ה הנצרכות חבילות חבילות. ה\"ן זה לקט יורה יורה מיכא ציבחר מיכא ציבחר בקנה אחת עולות. ויען אגב גירסאי אנכי העירותיהו ויחשוף יערות יערת דבש הקדמות מפוארות יצב גבולות. אחד קראתיו דבש לפי כי הוא רוד\"ה בכל עב\"ר הנה\"ר תורה אור חוזר עטי\"ם ממללות. ועוד בה זכר עשה להאשה רבה ושמה עטר\"ה אמי מורתי מ' <b>שרה</b> תנצב\"ה והנה הלך דב\"ש נוטריקון דוד בן שרה למעבד נייח לנפשה ועל נהרו\"ת יכוננה על אחת כמה מעלות. זה דברי אנא זעירא מבקש רחמים מאל רחום עושה גדולות:",
            "אנא זעירא מאנשי ירושלים ת\"ו <b>חיד\"א ס\"ט</b>",
            "נדפס<br>פה <b>ליוורנו</b> יע\"א",
            "בשנת <b>אלי\"ך שר\"ה</b> שמע בקולה לפ\"ג",
            "בדפוס המשובח של החכם כמהר\"ר <b>אליעזר סעדון</b> נר\"ו   "
        ],
        "Letter Alef": [
            "א. <b>אבות</b> אברהם יצחק יעקב ס\"ת במ\"ק שדי באתב\"ש. וז\"ש וארא וכו' באל שדי: \n",
            "ב. <b>אבות</b> תקנו קליפת בור מד' אבות נזיקין אברהם גי' בור ונוסף עוד מ' כי הבור רק אין בו מים קרי ביה אין בו מם. יצחק גי' בור יעקב ושם הוי\"ה גי' בור. סמיכת חכמים להגאון מוהר\"ר נפתלי כ\"ץ דף ל\"ב. ועיין במערכת מם גבי משה: \n",
            "ג. <b>אסתר</b> גלגול יעל וכן אסתר אילת ויעל יעלת חן. יעל בקולה ואסתר נושאת חן והמן גלגול סיסרא מהרח\"ו. כן מצאתי בהגה\"ה כ\"י בגלגולי מהר\"י סרוק ז\"ל משם מהרח\"ו ז\"ל. מי שקרא ס' הגלגולים לא יקשה עמ\"ש בסמוך: \n",
            "ד. <b>אסתר</b> היתה גלגול חוה הרב מהר\"א הכהן ז\"ל בסוף מדרש אליהו בשם מהרח\"ו ז\"ל ועמ\"ש רבינו מהרח\"ו ז\"ל בשם רז\"ל ונדפס בתחילת לב דוד: \n",
            "ה. <b>אסתר</b> נקראת הנשמה וז\"ש אסתר מן התורה מנין ואנכי הסתר אסתיר כי פוגעת הנשמה מהלך ג' ימים חשך ואפלה ושם מלאכי חבלה בדמות אריות ונמרים ושאר חיות ודמות כלבים שומרים ואם זוכה הנשמה הקב\"ה מסתירה ולא יגעו בה ואם לאו מסתיר פניו ממנה וכלבים צועקים ובאים החיות הכפירים שואגים לטרף ועושים בה משפטי נקמות. רבינו האר\"י בס' הגלגולים כ\"י פרק ס\"ט: \n",
            "ו. <b>אסתר</b> אמרה וצומו עלי ג' ימים כי סברה שיש לה ג' עבירות וא\"ל מרדכי מור ואהלות קציעות כל בגדותיך. רבינו הרקח הביאו הרב מנות הלוי דף קל\"ה: \n",
            "ז. <b>אבות</b> בירושלמי פ\"ק דר\"ה אבות העולם ר' ישמעאל ור' עקיבא. ואע\"ג דאמרו פ\"ב דברכו' אין קורין אבות אלא לג' בס' הקטן פתח עינים פ\"ק דעדיות הבאתי משם הרב יעבץ דאבות העולם איקרו אבות סתמא לא איקרו. ובזה ניחא הך דקמן ועמ\"ש במדבר קדמות מערכה זו אות ב'. ואחר זמן ראיתי להריטב\"א ז\"ל בחי' יבמות על דף מ\"ו שכ' במ\"ש בש\"ס שם אמותינו על נשי יוצאי מצרים והא דאין קורין אמהות אלא לד' ה\"ד בתפלה ע\"ש. ובהכי ניחא מ\"ש אבות העולם וכיוצא בזה ודוק ועמ\"ש בקו' פה אחד פי' הגדה בס\"ד: \n",
            "ח. <b>אותה</b> שם אמה של יוכבד אשת עמרם וזש\"ה פ' פינחס אשר ילדה אותה ללוי כצ\"ל במדבר קדמות אות כ\"ה ונפל ט\"ס טעות דמוכח. ושם הבאתיו מדעת זקנים. ועתה ראיתי שכ\"כ בספר פענח רזא דכתבוהו המפרשים משם מדרש וכתב שם דהמופת לזה שלא יש מפיק בתיבה אותה. גם טעם תביר שיש בתיבת אותה להפסיקה מתיבת לוי ע\"ש. \n",
            "ט. <b>אברים</b> רמ\"ח באיש ורנ\"ב באשה זהו המוסכם מכמה גדולים כמו שתראה בפ\"ע אהלות ועיין לקמן ריש מערכת סמך. ורמ\"ח ורנ\"ב הם ת\"ק וכן פרו ורבו גימט' ת\"ק ואפשר לומר שזה טעם דחייב אדם להוליד בן ובת שבין שניהם ת\"ק אברים כמנין פרו ורבו וז\"ש ואתם זכר ונקבה פרו ורבו זכר ונקבה ככם שיש בשניהם ת\"ק אברים ככם. וידוע דשם שדי חתום באות ברית קודש ולזה צריך להוציא משם מילוי שדי גימט' ת\"ק שהם גימט' איברי בת ובן שהם ת\"ק: <br><b>ואפשר</b> לומר כי גם לדעת בית שמאי שחייב להוליד שני זכרים אפשר כי כל אחד יש לו אור פנימי ואור מקיף ורמ\"ח אברים הם ר\"ן וב' זכרים הם ת\"ק ר\"ן לכל אחד עם אור פנימי ואור מקיף ולהוציא מילוי שדי שהוא גימט' ת\"ק ודוק: \n",
            "י. <b>אברהם</b> נימול לצ\"ט שנה כדי שהזקנים ג\"כ יוכלו לבוא להתגייר בראותם שאברהם אבינו ע\"ה נימול לצ\"ט שנה. כן כתבתי אני בעניי בס' הקטן ראש דוד פרשת לך לך וכתבתי שזהו כוונת ב\"ר והבאתי מאמר שוחר טוב ע\"ש ועתה ראיתי שכן אמרו במדרש תנחומא שבידינו סוף דף י\"ט בדפוס אמשטרדם ועיין בסוף מסכת גרים ע\"ש: \n",
            "יא. <b>אברהם</b> כתב בלקוטי תורה הנדפס דף כ\"ט איוב בשחין רע מכף ר\"ת אברם דרז\"ל אמרו דזה היה בשעת העקידה של יצחק שטרד הקב\"ה ליגער שלא יקטרג על אברהם וימות יצחק נתן לו איוב למרק עונו אז. לכן ר\"ת אברם כי היה תמורת אברהם עכ\"ל. ולפ\"ז יש לרמוז ויעקוד את יצחק בנו ר\"ת איוב לרמוז ענין זה: <br><b>עוד</b> אפשר דהרמז הזה איוב בשחין רע מכף ר\"ת אברם לרמוז דנסיונות אברהם אבינו ע\"ה היה על זה כי איוב הוא תרח ולכפר על תרח נתנסה אברהם אבינו ע\"ה עשר נסיונות ועתה בא תרח עצמו באיוב לקבל העונש וזה כוונת הרמז איוב בשחין רע מכף ר\"ת אברם לומר דעד עתה היה סובל אברהם אע\"ה יסורין בעדו ועמ\"ש בשמחת הרגל פסח דף מ\"ד ודף מ\"ה ע\"ש ומשם באר\"ה ולקמן אות ל\"ז נכפל בשינוי קצת: \n",
            "יב. <b>אלול</b> כתוב בסוף שער הפסוקים לרבינו האר\"י זצ\"ל אנה לידו ושמתי לך ר\"ת אלול לרמוז כי חודש אלול מוכן לתשובה והכל צריכין אז לשוב בתשובה אף מי שחטא שלא במתכוין עכ\"ל. ועוד אמרו דורשי רשומות שנרמז בפ' אני לדודי ודודי לי ר\"ת אלול. ועוד רמזו בפ' ומל ה' אלהיך את לבבך ואת לבב זרעך כי את לבבך ואת לבב ר\"ת אלול: <br><b>ואפשר</b> לרמוז כי צריך התשובה מ' יום דהיינו חודש אלול ועשרת ימי תשובה ולפי פשוטו יש לומר במ\"ש בתנחומא פ' במדבר בטעם מלקות מ' כי האדם נוצר למ' יום ועבר על התורה שנתנה למשה למ' יום ילקה מ' ויצא ידי ענשו עכ\"ל ועל דרך זה טוב לעשות מ' יום תשובה כנגד מ' יום שנתנה תורה ומ' של יצירת הולד וכנגד מלקות מ'. ועל דרך האמת כנגד ד' יודין דשם ע\"ב שהוא בחכמה דבמחשבה אתבריר כלא. וזכ\"ה וחש\"ב מחשבו\"ת לבלתי ידח ממנו נדח והם רמוזים בפ' אני לדודי ודודי לי ס\"ת ד' יודין. וגם בפסוק והאלהים אנה לידו ושמתי לך שהוא ר\"ת אלול ואח\"כ רמז מ' שהוא אות מ' של מקום. גם בפ' ומל ה' אלהיך את לבבך ואת לבב זרעך אח\"כ ז' של זרעך שהם הז' ימים שבין ר\"ה ליוהכ\"פ: <br><b>והרמז</b> בג' פסוקים הנזכרים כנגד גוף נפש רוח כי הנשמה מסתלקת ואינה חוטאה גם רמז שהתשובה צריכה במחשבה בדיבור ומעשה: <br><b>ועוד</b> יש לרמוז בפ' אנה לידו ושמתי לך שהוא ר\"ת אלול. ונקדים המשל שאמרו בזוהר הקדוש ללסטים שהיו במקום אשר אסירי המלך אסורים שם וחתרו חתירה בבית הסוהר וברחו כלם חוץ מאיש אחד שנשאר וכאשר בא המיוחד בעם והוא המלך וראה החתירה. אז כעס על האיש ההוא וא\"ל מה עשית הלא החתירה לפניך ולמה לא ברחת לכן ינקרו עיניו ואח\"כ יתלוהו על עץ עכ\"ד. והנמשל יותר רחמנות מרחם המלך שאותם הלסטים ברחו מעצמם וכאן המלך מלכי המלכים הקב\"ה הוא אומר להם שיברחו ויעשו תשובה וזש\"ה טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך דרכה של תשובה. ובמשל הלסטים בורחים מהמלך ובנמשל הולכים אל המלך וימינו פשוטה לקבלם. ועוד נקדים מ\"ש בדרושים דכ' רבינו האר\"י זצ\"ל שהשב בעשרת ימי תשובה בכל יום מכפר על כל מה שחטא באותו יום כל ימי חייו. וחקרו בזה דאין תשובת שנה זו מועיל לשנים שעברו. ואני בעניי אמרתי במ\"ש הרמ\"ק ז\"ל דעשרת ימי תשובה מאיר בהם י' ספירות דבינה וא\"כ בכח זה מכפר על שנים שעברו ושם בעניותינו הארכנו בס\"ד. ואפשר לרמוז כל זה בפ' זה והאלהים אנה לידו ושמתי לך מקום דכביכול הוא עצמו יורה חטאים וחותר חתירה לקבל תשובתם וזהו מדת טובו יותר ממשל הזהר ורמז שמתגלה הבינה ובזה מכפר תשובתו על שנים שעברו וזהו מקום אשר דידוע דאשר רומז לבינה וז\"ש ושמתי לך מקום אשר דיושפע שפע מהבינה ותועיל התשובה לכל ימי חייך: <br><b>ואפשר</b> לרמוז עוד ואשר לא צדה וכו' ואשר גימט' כפור עם הכולל ונשאר אות ר' רמז לר\"ה. לא צדה גימט' ענוה עם הכולל דעיקרי התשובה הם ענוה צדקה תורה וכמו שרמזנו בעניותנו פ' עצת ה' היא תקום עצ\"ת ר\"ת ענוה צדקה תורה. זאת העצה היעוצה להדבק בה' יתברך ולחזור בתשובה ורמוז ענוה במספר לא צדה. וס\"ת והאלהים אנה לידו מהו כי יחשוב מהו האדם ומה כחו ומה צדקתו שאינו כלום. ושמתי לך גימט' צדק תורה עה\"כ שירבה צדקה וילמוד תורה. \n",
            "יג. <b>אליהו</b> הנביא ז\"ל העמיד השמש בהר הכרמל. אגדתא דבראשית פ' ע\"ו: \n",
            "יד. <b>אדם</b> אמרו ביבמות דף ס\"א אדם אתם. אתם קרויים אדם ואין א\"ה קרויים אדם. והתוס' כתבו משם רבינו תם ז\"ל לתרוצי סוגי' דאדם נקראים ישראל וא\"ה נקראים האדם ע\"ש. ואפשר לתת טעם דרך דרש כי הנשמה נקראת אדם כמ\"ש בזוהר הקדוש על פסוק על בשר אדם לא ייסך דהגוף נקרא בשר אדם. וכ' מז\"ה ז\"ל דבדור הפלגה הפריד הקב\"ה הנשמות הטהורות באוצר בפני עצמו כמ\"ש אני הדל בשמו בכמה דוכתי. והשתא א\"ש דישראל דיש להם נשמה טהורה נקראים אדם. אבל א\"ה דנפשם מאוצר אחר אין נקראים אדם דנפרד בהפלגה דכתי' התם בני האדם ולרמז זה א\"ה נקראים האדם כלומר מזמן בני האדם בהפלגה דנעשה אוצר בפני עצמו: <br><b>עוד</b> אפשר לרמוז דישראל האחוזים למעלה בקדושה וכמ\"ש רשב\"י ע\"ה ויתן אותם אלהים ברקיע השמים נקראים אדם שהוא בגימט' שם מ\"ה וא\"ה נקראים האדם גימט' טמ\"א כי הם מסט\"א ן' ש\"ט גימט' האדם: \n",
            "טו. <b>אסתר</b> כתב רבינו האר\"י ז\"ל דהיתה גלגול יעל וכמו שסיסרא נפל ביד יעל כן המן ביד אסתר. הכוכבים ממסלותם נלחמו ר\"ת המן עכ\"ד. ונודע דכשם דשידה נזדמנה ליעל בין רגליה כדי שלא יטמאנה סיסרא ושכב עם השידה. כן אסתר לא נטמאה ח\"ו ואחשורוש נטפל ברעתה ואסתר טהורה. ואפשר שזה רמז הפסוק תבורך מנשים יעל אשת חבר הקיני מנשים באוהל תבורך הכוונה תבורך מנשים יעל יותר מנשים אחרות צדקניות שמוסרות עצמן לביאה כדי להציל ישראל כי שכרן מרובה אבל אסורות לבעליהם דלא היה האונס בביאה כמ\"ש מהר\"י קולון ז\"ל ודעמיה. אבל זו תבורך מהם שנזדמנה לה שידה וא\"כ היא אשת חבר אגידה ביה ומותרת לו עפ\"י דבורה הנביאה שנתנבאת. ותכסהו בשמיכה שמי כ\"ה שלא חטאת. מנשים באוהל תבורך בגלגול אסתר שלא נגע בה וכן באוהל תבורך גימט' אסתר עם הכולל: \n",
            "טז. <b>איל</b> שקרב בעקידה היה מכפר על עגל שלא עשה ח\"ו כליה וזהו והנה איל אחר נאחז בסבך אותיות אחר סבך עגל. מדרש אליהו להרב מהר\"א הכהן ז\"ל בשם רז\"ל והאר\"י זכר צדיק לברכה עיין שם דף ג' ע\"ב. ואפשר לומר שזכות יצחק ונשמתו הנוקבית שנכנסה באיל הועילו להציל לישראל וז\"ש והנה איל אחר גימטריא יצחק נאחז בסבך. ואפשר ז\"ש משה רבינו ע\"ה בתפלתו זכר לאברהם ליצחק ולישראל זכר הוא עגל באתב\"ש כלומר לכפר על העגל זכר לאברהם ליצחק ולישראל. וע' לקמן במערכת עין אות י\"ג שכתבתי זה יותר באורך וקצת בסגנון אחר: \n",
            "טו\"ב. <b>אליהו</b> הנביא ז\"ל הם ד' תיבות וז\"ש אליהו בארבע פי' שאומרים ד' תיבות אליהו הנביא ז\"ל והם גי' ת' שמכניע קליפת עשו שיש ת' איש עמו. ס' ישן רמזי התורה כ\"י פ' פינחס. ובלקוטי גורי האר\"י ז\"ל כ\"י ראיתי סודות ורמזים משמות הקודש בכמה אופנים בתיבות אלו אליהו הנביא זכור לטוב: \n",
            "ח\"י. <b>אסנת</b> גימ' ז' פעמים חכמה להורות בעת שלקח יוסף את אסנת אז זכה יוסף לשבע חכמות. לקוטי הרמ\"ע ז\"ל כ\"י: \n",
            "יט. <b>אבות</b> בזוהר הקדוש פ' בראשית אמרו תלת טפין דאזדריקו במוחא עילאה דחב ביה אדם קדמאה דע כי הם י\"ב צירופי הויות. המנהיגים י\"ב חדשי השנה והם מנהיגים י\"ב שעות היום. וי\"ב צירופי אדני מנהיגים הלילה שהוא דין דינא דמלכותא דינא ונחלקים לג' משמרות כל משמרה ד' צירופים כל א' ד' שעות ולכן ד' הויה בגימ' טיפה שהיא ד' הויות והם ג' טיפות הם י\"ב הויות גימ' שי\"ב: <br><b>אברהם</b> תקן טיפה אחת שהיא ד' הויות ונקרא אב המון גימ' טיפה: <br><b>יצחק</b> תקן טיפה שניה ולכן יצחק גימ' שני פעמים טיפה שתקן שתיהן: <br><b>יעקב</b> תקן הג' טיפו' בגי' ז' הויות ויחלום והנה סלם גימ' ה' הויות. אז אמר מה נורא המקום הזה. ז\"ה גימ' י\"ב שהם י\"ב הויות ולכן לקח י\"ב אבנים ויחדם לאחד ולכן אמר וז\"ה שער השמים. וזה כוונת הפסוק אדם ביקר בל ילין ביק\"ר שהוא גימט' שי\"ב בל ילין שפגם י\"ב הויות גימט' שי\"ב והאבות תקנו אותם. והיינו דתנן הממונה אומר ברקא\"י. האיר פני המזרח עד שבחברון להזכיר זכות אבות. והיינו ברקא\"י גי' שי\"ב במספר י\"ב הויות שהאבות תקנו אותם בארץ ישראל שנקראת ארץ צבי. צבי ר\"ת י\"ב צירופים שמתנוצצים בה: <br><b>יוסף</b> גם הוא תקן עון אדה\"ר והיה חמישי למתקנים אדה\"ר והם נח אברהם יצחק יעקב. ויוסף ה' לכן נתוסף הא בשמו דכתיב עדות ביהוסף שמו. והוא היה נפש אדה\"ר כמש\"ה אנחנו טמאים לנפש אדם שנשאו ארון של יוסף שהוא נפש אדם הראשון: <br><b>משה</b> רבינו ע\"ה הוא הששי לתקן עון אדם והוא סוד ו' שהוא עץ החיים ותיקן שי\"ב שהוא מספר י\"ב הויות דכתיב עלית למרום שבית שב\"י שי\"ב אורות של י\"ב הויות. לקחת מתנות באדם הראשון שתקן מה שקלקל אדה\"ר כשעמד מ' יום שבהם תתק\"ס שעות והם כנגד מ' סאה שבמקוה שיש בהם תתק\"ס לוגין: <br><b>אברהם</b> אבינו תקן ג' טפות אלו דכתיב מהרי שלש סאים גימט' אברהם יצחק שרה גימט' תתק\"ס. רמזי התורה כ\"י פ' תולדות: \n",
            "כ. <b>ארץ</b> ישראל ירשו ישראל כבת שנוטלת עישור נכסי כן אמרו בילקוט סוף יחזקאל. והרב זרע ברך כ' שאברהם היה כהן ונטל מעשר מע' אומות ארץ ז' עממין ונפקא מינה בין תרי טעמי דלטעם עישור נכסי מצו א\"ה לסלק לישראל בזוזי. ולטעם מעשר לא ועמ\"ש אני בעניי בראש דוד סוף פ' לך לך: \n",
            "כא. <b>אברהם</b> אבינו ע\"ה תקן אדה\"ר בעון ע\"ז והושלך לאור כשדים וקבל שריפה כמ\"ש ר\"מ ורבינו האר\"י ז\"ל והבאתיו במדבר קדמות מערכה זו אות ג' ושם כתבתי דקבל סקילה ג\"כ שהושלך לאש מרחוק ע\"ש. ועתה אני בעניי מוסיף כי אברהם אבינו ע\"ה קבל כל ד' מיתות סקילה שריפה כמו שנאמר. הרג. אמרו רז\"ל בילקוט האזינו ששאל לו הקב\"ה שישחוט עצמו וז\"ש את בנך את יחידך ר\"ל נשמתך וקבל ועמ\"ש אני הדל בהקדמה זו בראש דוד פ' וירא. ונמצא דקבל ג\"כ הרג לישחט לעולה. גם ארז\"ל כי בלכתו להר המוריה נעשה נחל שוטף ונכנס בו והגיעו מים עד צוארו ואמר הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש ונמצא דהיה בסכנת חנק וכפסע בינו וכו'. ונמצא דקבל כל ד' מיתות לתקן אדה\"ר וכל היתר נשאר זכות לבניו: \n",
            "כב. <b>אמתלאי</b> בת כרנבו. אמו של אברהם אבינו ע\"ה נתגלגלה בדינה על שהיתה עם בעלה בנדתה ולכן דינה אותיות נדה. ותקונה היה שישכב עמה שכם ולקח כל הזוהמא בסוד ותהי נדתה עליו ועמ\"ש בקונטרס סבר יוסף פ' וישלח עפ\"י הקדמה זו שהיא מרבינו האר\"י ז\"ל דבזה מתיישבים כמה עניינים: \n",
            "כג. <b>אליעזר</b> עבד אברהם בעבור ששמש כהוגן לאברהם אבינו ע\"ה יצא מכלל ארור ובא לכלל ברוך וה' שם בפי לבן שיאמר בא ברוך ה' ולכך נכתב בתורה כ\"כ רבינו האר\"י זצ\"ל ונתנו לפניו סם המות ואמר לא אוכל ומלאך הפך הקערה שלפני אליעזר ונתנה לפני בתואל ואכל ומת באותה לילה. תרגום המיוחס ליונתן ע\"ש ובפירוש. ובילקוט ראובני פ' חיי שרה בסופה ע\"ש וכשבא אצל יצחק עם רבקה חשדו יצחק לאליעזר לפי שלא מצא לה בתולים ואח\"כ נודע שכשנפלה מהגמל נעשית מוכת עץ והלך ומצאם שם ולכן ציוה הקב\"ה להכניס לאליעזר בג\"ע לפי שנחשד. מדרש רז\"ל הובא בפירוש קדמון כ\"י באורך ואפס קצהו הזכיר הרב ש\"ך ז\"ל עה\"ת: <br><b>ורבינו</b> האר\"י ז\"ל כ' שאליעזר נתגלגל בכלב וכ\"כ מז\"ה בחסד לאברהם והביאו בס' ילקוט ראובני פ' חיי שרה. \n",
            "כד. <b>אברהם</b> אבינו ע\"ה לקח ג' נשים שרה משם. קטורה מיפת. הגר מחם. רז\"ל בילקוט והביאו הרב ש\"ך ז\"ל עה\"ת ושם נתן הרב טעמים לזה כי מג' אלה שם חם יפת נתקיים העולם אחר המבול וכלם ניצולו בזכותו. גם מג' אלה יצאו ע' אומות וידע שישראל ילכו בגלות ולקח אשה מכל אלה שיהיה קורבה עם הכל אולי ירחמו על ישראל ושרה משם היא הגברת והעיקר וממנה יצחק ויעקב וכל ישראל ע\"ש באורך: \n",
            "כה. <b>ארץ</b> ישראל היא חלקו יתברך ולכך כל תפלה ות\"ת עולים במישור דרך ישר אל הקדש בלי שום תערובת סט\"א וזוהי קדושת ארץ ישראל. ואף בחרבנה שקולה ישיבת ארץ ישראל ככל המצות כמ\"ש בספרי בהדיא. וע\"י שבני הגולה הם סיבה שיהיה ישוב ויוכלו להתקיים ישראל בארץ יש להם חלק בתורה ותפלת ארץ ישראל ועמ\"ש בעניותי בס' הקטן ראש דוד ריש פ' ויצא. ולדעת הרמב\"ם ז\"ל כל זמן שיש ישראל בארץ יכולים לעשות ר\"ה ומועדים בח\"ל שסומכים על קביעות בני א\"י. ועמ\"ש אני עני בקונטרס יוסף אומץ סי' י\"ט בס\"ד. והרוצה לדעת מעלות ארץ ישראל עיניו תחזינה מישרים בס' מז\"ה חס\"ל וס' טוב הארץ להרב נשי\"א ז\"ל: \n",
            "כו. <b>אילנות</b> עיין לקמן מערכת טי\"ת אות ה' הקדמה יקרה מרבינו האר\"י זצלה\"ה: \n",
            "כז. <b>אתמר</b> לא נזכר בביזת מדין כי אחר שאלעזר נכנס לכה\"ג אתמר היה נשיא נשיאי הלוי ונטל חלקו עם הלוים. הרמ\"ע ז\"ל מאמר מאה קשיטה כ\"י סי' צ' ועוד האריך ע\"ש: \n",
            "כח. <b>אף</b> הן היו באותו הנס מדברי התוס' פסחים דף ק\"ח ומדברי המרדכי ריש מגילה נראה דלא נאמר דנשים חייבות שאף הן היו באותו נס אלא במצות דרבנן ולא במצות דאורייתא ומדברי רבינו יוסף איש ירושלים שכתבו תוס' במגילה דף ד' ומתשובת מהר\"ם הארוכות סי' תע\"ג נראה דנשים חייבות גם במצות דאורייתא מטעם שאף הן וכו'. ובזה פירשתי בעניותי מאי דפליגי במדרש אם הנשים אמרו שירה קודם המלאכים או לא כמ\"ש בספרי זוטא ראש דוד סוף פ' בשלח ע\"ש בס\"ד: \n",
            "כט. <b>אלישע</b> היה הטוב שבקין וכלפי שבקין נאמר ואל מנחתו לא שעה. לכך נקרא אלישע [רצונו] אלי שע כלומר שעה. רבינו האר\"י זצ\"ל: \n",
            "ל. <b>אבן</b> מלכות היא שם ב\"ן וכשהיא בשלימות מקבלת א' משם מ\"ה ונעשית אבן. ארץ החיים מזמור קי\"ח עיין שם ובתנחומא פ' תרומה דרש אבן על התורה דכתיב לוחות אבן. ד\"א יעקב אבינו כמ\"ש משם רועה אבן ישראל. ד\"א לשבר לב האבן ועיין בס' מענה לשון שהביא דרשות אחרות מרז\"ל באבן: \n",
            "לא. <b>אהבה</b> בזוהר הקדוש הזהיר מאד על אהבת החברים וכן רבינו האר\"י זצ\"ל והזהיר דקודם תפלה יקבל מצות ואהבת לרעך כמוך ודורשי רשומות אמרו כי אהבה גי' אחד וזה שהוא אוהב [אהבה] לרעהו [ואהבה שנית שאוהב לו רעהו] גימט' אח\"ד וב\"פ אהבה גימט' כ\"ו שם המיוחד וז\"ש ואהבת לרעך כמוך אני ה' דע\"י ב\"פ אהבה אני ה' נעשה כמספר שם המיוחד: <br><b>ולי</b> הדל נראה דע\"י האהבה שהיא חסד מתמתק הדין ונעשה רחמים וכתב הש\"ך ז\"ל כי יצ\"מ [היה] בכח אני ה' שגי' פ\"ז א' יותר על שם אלהים למתקו ע\"ש וז\"ש ואהבת לרעך ועי\"ז כמוך גי' אלהים נתמתק ונעשה אני ה' יחוד קבה\"ו כי אני רומז למ' והוא א' יותר משם אלהים כמ\"ש הש\"ך ז\"ל: \n",
            "לב. <b>אבות</b> היו תלויים באיפתו של אדה\"ר באברים הראשיים ואברהם אבינו ע\"ה ויצחק אבינו ע\"ה זרועות ולא כתיב באדם בענין עץ הדעת לקיחה אלא ויאכל בלבד כי לא רצו הזרועות להתפשט ולא ידים להפתח ולא האצבעות ליגע באותו פרי וז\"ש אין הקב\"ה מביא תקלה על ידיהם של צדיקים על ידיהם דייקא. שערי שמים דף נ\"ד ע\"ב בשם הרמ\"ע ז\"ל במאמר צבאות ה' ח\"א סי' ט\"ו. \n",
            "לג. <b>אהבה</b> כתב ראב\"ן ז\"ל בספרו דף ט\"ז ע\"ד סי' ל\"ז וז\"ל בב\"ר זה ספר תולדות אדם אמר בן עזאי זה כלל גדול בתורה ור' עקיבא אומר ואהבת לרעך כמוך גדול מזה ובת\"כ פ' קדושים אמר ר' עקיבא ואהבת לרעך כמוך כלל גדול בתורה בן עזאי אומר זה ספר תולדות אדם גדול מזה. נ\"ל פירושו דהכי דריש בן עזאי זה ספר תולדות אדם כל אדם יאהב את חבירו כאלו הוא תולדה שלו כלומר בנו ור' עקיבא אומר כל אדם יאהב חבירו כעצמו [ובהא פליגי] בן עזאי סובר אדם אוהב את בנו יותר מגופו (ור' עקיבא סובר אוהב את גופו יותר מבנו) ולהכי כלל של ואהבת לרעך כמוך גדול מכלל של זה ספר תולדות אדם עכ\"ל. ובס' ראב\"ן יש חסרון הניכר ונ\"ל הדל להגיה ולהוסיף התיבות אלו שכתבתי בין חצאי לבנה. וכבר ידעתי שיש להגיה בשני אופנים אחרים אך יותר נ\"ל נכון כמו שהגהתי ובקונטרס סבר יוסף פ' קדושים כתבתי מה שיש לדקדק ובאתי אל הישוב ופירשתי איזה פ' בזה בס\"ד: <br><b>והן</b> היום נראו בעליל תשובות הרב הגדול מהר\"י מברונא ז\"ל שנדפסו מחדש וראיתי בסי' קצ\"ח שכתב המגיה נר\"ו וז\"ל במדבר קדמות כתב אוהב אדם את בנו יותר ממנו פלוגתא דתנאי. ראב\"ן. ואנא נפשאי בקשתיהו ולא מצאתיהו ועכ\"פ ק\"ל מדוע הלך למרחקים להביא מן החדש הנגלות לנו מקומו שואף בתלמוד וכו' ע\"ש: <br><b>ואני</b> בעניי אומר דאם הוא לא מצא. הרואה יראה שכן הוא בס' ראב\"ן סי' ל\"ז כאשר כתבתי. ומה שהקשה דאדמקיפנא דרי איעול באתרא דגל\"ו אינשי תלמוד ערוך בתרא דף קל\"ו ע\"ב דבריה עדיפא ליה מדנפשיה. לא שמא מתיא דהתם לענין ממונא רוצה האב שיהיה עשיר בנו. אבל לענין אהבה שאוהב בנו יותר מגופו. לא שמענו. תדע דלדעת ראב\"ן ר' עקיבא סבר שאדם אוהב את גופו יותר מבנו. ולדעת המגיה נר\"ו הסוגיא הזו הפך ר' עקיבא. ומכח סוגיא זו הו\"ל לראב\"ן לדחות פירושו כי ראב\"ן מרבוואתא קמאי זקנו של הרא\"ש וזקנו של ראבי\"ה וכוליה תלמודא כמאן דמנח בכיסתיה ולא כתיב ביה ונעלם אלא מוכרח דפשיטא ליה לחלק בין אהבת גוף לממון כדאמרן ומשו\"ה משוי פלוגתא דתנאי בהכי. ותו דלדידיה דפשיטא ליה מאי קשיא ליה מדוע הלכתי למרחקים. הרי רבותא קשמענא דהוי פלוגתא דתנאי ואינו פשוט: <br><b>ותו</b> חזיתיה דהרעיש העולם והקשה מסוגיא זו לכמה רבנים כאשר האריך שם ואני הדל לא ראיתי בסוגיא הוכחה גמורה דאמרינן התם לר\"ל אע\"ג דבעלמא קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי הכא אצטריך סד\"א כל לגבי נפשיה אפי' במקום בריה נפשיה עדיפא ליה קמ\"ל. ונימא דהכוונה דהגם דנפשיה עדיפא ליה. מ\"מ מילתא פסיקתא היא דקנין פירות לאו כקנין הגוף ולא מהני ה\"ט דנפשיה עדיפא לעקור כלל דקנין פירות לאו כקנין הגוף. אלא בכל מילי אמרינן הכי ובזה נפל היסוד. ואני אמרתי בחפזי דצריך לחזות בנועם דברי הראשונים ז\"ל ודברי התוס' שרמז שם ופנאי לא היה לי: \n",
            "לד. <b>ארבה</b> מתפלת משה רבינו ע\"ה אין ארבה מפסיד בכל גבול מצרים שאם יהיה בא\"י ובמקומות הסמוכים למצרים לא יכנס למצרים ואם יכנס בגבול מצרים אינו אוכל מכל יבול מצרים כלום רבינו חננאל ז\"ל בפירושו הביאו הרמב\"ן ז\"ל: \n",
            "לה. <b>אהבה</b> האב אוהב לבנו אהבה עצמית לא רצונית שאם בנו רוצה בדבר המזיק לו אביו אינו מניחו שאהבתו אינה רצונית לעשות רצון בנו אלא אהבה עצמית. הגאון מהר\"א בס' כתובה בהקדמתו ע\"ש: \n",
            "לו. <b>את</b> אמרו בריש מגילה אתא את ופסיק. ועתה נדפס מחדש ס' יד דוד לאחד מרבני אשכנז הי\"ו ואגב רהטאי ראיתי שם בריש מגילה שכתב דבעין זוכר כתבתי קושית הרב שער אפרים סי' מ\"ח ממ\"ש גבי את ידיהם ואת רגליהם ותירוץ הרב אש דת וכתבתי שכן תירץ מהרח\"א בישרש יעקב וכתב הר' הנז' הי\"ו שלא מצא בישרש יעקב והביא משם ס' עבודת ישראל דשדא נרגא בתירוץ הרב אש דת וכו' ע\"ש: <br><b>ואני</b> הדל אומר דדברי מהרח\"א ז\"ל בישרש יעקב הרי הם בדף נ\"ח. ומה שהביא מעבודת ישראל אני תמיה עליו דאינו מקשה כלום דודאי הסברא מבחוץ הוא דירחצו כדרך כל העולם שרוחצים בני אדם ידים לחוד ורגלים לחוד וזו סברא פשוטה ואמיתית ואין צורך להאריך גם מה שתירץ הרב המחבר נר\"ו לא נהירא לקוצר דעתי כאשר יראה הרואה והנכון כמו דמשנ\"ו רבנן קדישי שני המאורות הגדולים חיי\"ם שנים הרב אש דת והרב ישרש יעקב ודבריהם חיי\"ם וקיימים: \n",
            "לז. <b>איוב</b> כתב רבינו האר\"י ז\"ל על פסוק איוב בשחין רע מכף ר\"ת אברם כי בעת העקידה שלא יקטרג נתן לו איוב לכן ר\"ת אברם כי היה תמורת אברהם. זהו תורף דבריו ז\"ל. ורמזתי אני עני בנחל קדומים כי כן ויעקוד את יצחק בנו ר\"ת איוב. ועתה ארחיב קצת כי הנסיונו' שנתנסה אברהם אבינו ע\"ה היה למרק עונות תרח ואמרו רז\"ל כי עוד נסיונות הי\"ל להביא על אברהם אלא שלקה איוב והיינו כי בא תרח בגלגול איוב והי\"ל יסורין גדולים לכפר עונותיו וכמו שכתבתי אני עני במקומות אחרים: <br><b>ועל</b> פי זה יומתק רמז רבינו האר\"י ז\"ל איוב בשחין רע מכף ר\"ת אברם כי רבת שבעה נפשו של אברהם אבינו ע\"ה לסבול על אביו. ועתה שבא בגלגול איוב הוא עצמו יסבול. ואפשר לרמוז כי בשחין רע גימטריא הוא היה תרח ולכן כשעקד אאע\"ה את יצחק אע\"ה ונשלמו עשר נסיונות שם רמז ויעקוד את יצחק בנו ר\"ת איוב כי עתה ניצול אברהם אבינו ע\"ה ונשלמו הנסיונות כי כבר בא תרח בגלגול איוב והוא יטול את שלו לכפר עונותיו ואברהם אבינו עליו השלום שלם בביתו ורענן בהיכליה ואפשר לרמוז עוד ויעקוד את יצחק. ויעקוד. ואחר זה תרח שהוא גימט' את יצחק עם הכולל. כלומר עד העקידה סבל אברהם אבינו ע\"ה בעד אביו. ואח\"כ בא תרח עצמו לסבול. ואברהם אבינו ע\"ה שקט ושאנן: \n",
            "לח. <b>איש</b> אמו ואביו תיראו. איש אמו ר\"ל בעל אמו. כן ראיתי בפירוש התורה כ\"י להרב הגדול מהר\"ר וידאל צרפתי זלה\"ה: \n",
            "טל. <b>איש</b> אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו פירש\"י סמך שבת למורא אב לומר אעפ\"י שהזהרתיך על מורא אב אם יאמר לך חלל שבת. אל תשמע לו וכן אמרו בש\"ס: <br><b>ויש</b> לדקדק לדעת הטור סי' ר\"מ דסבר אביו רשע פטור מכבוד או\"א אמאי אצטריך קרא ומה זו סמיכ' הא אם אביו רשע פטור מכבוד או\"א וזה שאומר לו אביו חלל שבת הוא רשע ובוודאי לא ישמע לו. וזו ראיה לדעת הרמב\"ם ז\"ל שסובר שאפי' אם אביו רשע חייב לכבדו מדאצטריך הכתוב לאשמועינן דלא ישמע לאביו לחלל שבת: <br><b>ואפשר</b> לישב לדעת הטור והסמ\"ג דסברי דאם אביו רשע פטור מכבוד או\"א ופליגי על הרמב\"ם ז\"ל דאצטריך קרא כשהבן קבל שבת מבעוד יום דלדידיה הוא שבת ואביו עדיין לא קבל שבת שהוא מבעוד יום ואז אומר שיעשה לו מלאכה והוא חילול שבת לגבי הבן הו\"א שישמע לו דאביו אינו רשע כי לא קבל שבת וגם הצבור לא קבלו שבת קמ\"ל דאל ישמע לו: <br><b>א\"נ</b> אפשר דמלאכה זו צריך לה אביו והו\"א דאתי עשה דכבוד או\"א ודחי איסור שבת ואביו אינו רשע דסבר דרחמנא שרייה לכבוד או\"א קמ\"ל. ואה\"נ דאם אביו יאמר לו חלל שבת בלי צורך דאז הוא רשע לא אצטריך קרא דאינו חייב בכבודו. שוב ראיתי שכ\"כ הרב המאירי ז\"ל בפסקי יבמות על דף ה' בסוף ועיין בחי' הריטב\"א ז\"ל: <br><b>ודע</b> שבזוהר הקדוש אומר שנענשה רחל אמנו ע\"ה על שגנבה התרפים מאביה ומתה ולא ראתה בנימין ע\"ש אף שנתכוונה להפרישו מע\"ז. וגם משום פקוח נפשות שלא ידע כי ברח יעקב אבינו ע\"ה ויבא ויהרגם והוא פלא. ומכאן משמע קצת כדעת הרמב\"ם ז\"ל דאף אם אביו רשע חייב בכבודו. ולהסמ\"ג והטור י\"ל דאינו חייב בכבוד אביו רשע אבל לצערו אסור מיהא. והקב\"ה מדקדק עם חסידיו ביותר ולהכי נענשה רחל אמנו ע\"ה עונש גדול: <br><b>אך</b> קשה ממ\"ש רז\"ל דחזקיה המלך ע\"ה גרר עצמות אביו על מטה של חבלים והודו לו. ושמעתי מהרב מהר\"י סג\"ל דבס' בגדי אהרן כתב דאברהם אבינו ע\"ה לא היה חייב בכבוד תרח דג' שותפין וכו' ותרח ויתר חלקו שמסרו לנמרוד עכ\"ד וה\"נ אחז ויתר חלקו שמסרו למולך כמ\"ש בש\"ס אלו דבריו נר\"ו. ואני עני נראה לי דהא דחזקיה המלך ע\"ה שרי דהיה אחר מיתה ונתכוון לכפרתו וניחא ליה לאביו באותו עולם להקל עונשו וכמ\"ש בעניותי בקונטרס פתח עינים פ' הגוזל ע\"ש ובהשמטות ודו\"ק: \n",
            "מ. <b>אומר</b> דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם ובנזיר דף כ\"ו אמרו דמציעאי לא אמרינן ומקשים מכמה מקומות ותירץ בס' יד דוד הנדפס מחדש דאם בא להזכיר מזכיר ע\"ש בפסחים על דף ק\"ד. ויש להעיר על הרב נר\"ו דחופש כל חדרי איך לא זכר שכן תירצתי אני הדל בקונטרס שער יוסף ובקונטרס עין זוכר מערכת כ\"ף אות ו'. ושם הבאתי מהראב\"ד שלא היו מזכירין אלא הראשון וכו' ע\"ש. מאי דכתיבנא בעניותי לתרוצי סוגי'. שוב ראיתי לרב חביב\"א בספרו הנחמד למודי ה' לימוד ע\"ח שהזכיר שער יוסף ע\"ש. ובס' יד דוד הזכיר לימודי ה' והרב לימודי ה' כתב דלא ירדתי לדקדק לשון התוס'. ואני אומר דאני בעניי הוכחתי גדולה מזו מהמשנה. ומהתוס' אין ראיה דאם בא להזכיר הוא טוב ונימא דהמזכיר מציעאי אינו כלום והדק\"ל דמצינו הרבה אמוראים בכמה וכמה דוכתי שמזכירים וטרחי בכדי ובעה\"י עוד אכתוב בזה בס\"ד: \n"
        ],
        "Letter Bet": [
            "א. <b>ברכות</b> במדבר קדמות אות ג' הבאתי משם ה' פמ\"א דמברך ק' ברכות נצול מצ\"ח תוכחות וכתיב גם כל חלי וכו' הם ק' והם דברי רבינו בעל הרקח סי' ש\"ך ועיין בקשר גודל סוף סי' ה': \n",
            "ב. <b>בריאה</b> אמרו רז\"ל דדוד המלך ע\"ה היה מהרהר על שלשה דברים שלמה נבראו. שטות. פרעושים. עכביש. והוצרך לשלשתן. כי כל אחד מהם הצילו מן המות. שטות אצל אכיש כידוע. והפרעוש כשלקח צפחת וחנית שאול שהיתה ירך שאול זקופה ועבר תחתיה וכשחזר פשט לו את הרגל ובא פרעוש ועקצו והגביה ירכו ועבר דוד המלך ע\"ה. והעכביש כשהיה במערה ובא שאול והעכביש עשה מחיצה בינו ובין שאול. ובר מן דין ודאי שיש כמה וכמה טעמים למה נבראו. ואפשר לומר טעם אחר לצרכי התשובה שהיא עיקר הכל ונבראת קודם שנברא העולם. וידוע כי אין אדם חוטא אא\"כ נכנס בו רוח שטות וזו קצת טענה לשב להקל מעליו אשמתו שהיה שוטה ושוטה פטור מכל המצות. ואף שאינה טענה כמ\"ש פ\"ק דבתרא דא\"ל חברי דאיוב אף אתה תפר יראה ותגרע שיחה דאמר ה' בראתי יצה\"ר בראתי לו תורה תבלין. מ\"מ כשישוב הוא פתח הצלה לפני מדת הדין: <br><b>ועוד</b> תועלת עצום דהחוטא עושה מעשים רעים וכשישוב בתשובה לא עביד מידי ואיך בוידוי מתכפר והא קי\"ל דלא אתי דיבור ומבטל מעשה. אבל בזה שנכנס רוח שטות ומחטיאו ובשובו מגרש רוח שטות וקונה דעת זהו מעשה גדול והנה צור\"ף הוידוי והוי דיבור וגם מעשה דאשתני גופא ועביד ומהני: <br><b>וזה</b> טעם שנרמזה התשובה בענין עצמו של אכיש בפ' בשנותו את טעמו לפני אבימלך ויגרשהו וילך דפשוטו ענין דוד אצל אכיש ויתהולל בידם ויגרשוהו וכענין עצמו שהעידו הקב\"ה שיש צורך בשטות. שם שם לו טעם פנימי ועיקרי דמועיל לתשובה וכמו שפירשו גורי האר\"י זצ\"ל בשנותו האדם טעמו לפני ה' ששב לפני אבי מלך הקב\"ה ויגרשהו לסט\"א וילך. וזה טעם לשטות שאין אדם חוטא אא\"כ נכנס בו רוח שטות. ובשובו ויגרשהו לסט\"א וילך והוא מעשה שלם בגופו ונקט לפני אבימלך כי טעם התשובה כתבו ז\"ל דישראל בנים ואב שמחל על כבודו כבודו מחול. ולדעת מי שסובר דאין בזיונו מחול יש טעם אחר דכ\"ע דיליה ומצי מחיל כמו שכתבנו בעניותנו באורך במ\"א וזה רמז לפני אבי מלך דאיכא תרי טעמי לקבל תשובתו אחד מצד אבי שאנחנו בנים ואב שמחל על כבודו כבודו מחול. והשני מצד מלך שהוא מלך מלכי המלכים וכ\"ע דיליה ומצי מחיל: <br><b>ואפשר</b> עוד לרמוז במ\"ש בזוהר הקדוש כי המקטרג אשר נברא מהעבירה תמיד מבקש דין לנקום נקם וכאשר שב ומתוודה תיכף כשל כח המקטרג והוא ירה החצ\"י להעבירו מלקטרג כמש\"ה גם ה' העביר חטאתך לא תמות וזה רמז בשנותו את טעמו ששב בתשובה וזה הוא מעשה בוידוי לבד והיינו בשנותו את טעמו שהוא מעשה ושינוי גדול הן בגופו שדוחה הסט\"א מקרבו. הן שדוחה המקטרג ומעבירין אותו וז\"ש ויגרשהו להצר הצורר אשר בקרבו וילך המקטרג אשר עמד שם לקטרג. עתה לא יכירנו עוד מקומו וילך. וזה יהי לו מושך תשובה ותפלה ושבח לה' וזהו אברכה את ה' בכל עת תמיד תהלתו בפי. בה' תתהלל נפשי כי אני דבק בה' וכל זה מעשה טוב ומבטל מעשה הרע ושפיר [נאה] לקבל תשובתו ונסלח לו: <br><b>וענין</b> הפרעוש לעורר האדם. כי עין בעין יראה כי אדם גבור הנה פרעוש אחד מטרידו ומחרידו ומשנה גופו והוא התעוררות גדול למי שיש לו לב שיכיר האדם מה כחו ומה גבורתו וישבר לבו ויכנע לבוראו וכשהאדם יכנע ויכיר שאינו כלום ודאי ישוב וניחם על חטאותיו ושב ורפא לו: <br><b>ומן</b> העכביש יקח מוסר שמזדרז לבנות לו מקום ואחר תיכף יעשה מחיצה לשמור מקומו. כן האדם יזדרז לבנות בנין עדי עד בגן עדן ולישמר מיצה\"ר. גם יתן אל לבו דכאשר יבנה בתים דומה בנינו לעכביש כי הכל הבל ופתאום יבא אידו וסגי ליה ד' גרמידי וזה עולם שאינו שלו. באופן כי הני תלתא פרעוש עכביש שוטה ר\"ת פשע להתעורר החוטא על כל דבר פשע וישוב ובמקום פש\"ע יצא שפ\"ע ונסלח לו: \n",
            "ג. <b>באר</b> מי הבאר של המדבר היו כמן אם רצה יין או חלב או דבש היה טועם הרב צמח דוד ברמזי פ' יתרו מרז\"ל. ולפי מ\"ש הרב כלי יקר דהבאר רומז לתורה וכאשר מתה מרים חזרה בזכות התורה ומשה ע\"ש פ' חקת. א\"ש דהיה נהפך למשקין שהתורה נמשלה להם יין חלב דבש: \n",
            "ד. <b>בהמה</b> בפ\"ק דחולין אמרו דהחוטא נקרא בהמה וחוץ מהפשט. אפשר דרך הלציי במה שראיתי בס' כתיבת יד ישן. דחכם אחד היה לו ס' הזוהר ומכרו ובלילה היה מצערין אותו וקורין אותו בהמה וביום סיפר החלום וא\"ל ת\"ח אחד כי הוכיחו אותו על שמכר הזהר וזהו בהמה ר\"ת בערת הקודש מן הבית וכשמעו הלך והחזיר הזהר. ע\"כ כתוב בס' הנז'. ולפ\"ז נאה לקרות לחוטא בהמה כי ע\"י החטא הולכת קדושה שבו ונכנסת סט\"א וע\"ז נקרא בהמה כי ביער הקדש מן הבית: \n",
            "ה. <b>ברכות</b> מאה ברכות תקנם משה רבינו ע\"ה ושכחום וכשהיו מתים ק' נפשות ביום אחד חזר דוד ותקנם ואח\"כ שכחום וחזרו חכמי הגמרא ותקנום. כן כתב רבינו אברהם בן ירחי בריש ס' המנהיג. ודבריו נעלמו מראשונים ואחרונים כמו שכתבתי בעניותי באורך בקונטרס יוסף אומץ סי' נ' עש\"ב. ויש ליתן טעם במ\"ש רבינו הרקח והבאתיו לעיל דהמברך ק' ברכות ניצול מצ\"ח תוכחות וגם כל חלי וכל מכה שהם ק'. ולכן משה רבינו ע\"ה שראה שישראל נתייראו מאד מהתוכחות כמשז\"ל תקן להם ק' ברכות לינצל. וכאשר דוד המלך ע\"ה ראה שהיו מתים ק' בכל יום א\"כ הוא ראה והתקין ק' ברכות שהם מצילים מק' תוכחות. <br><b>ומכאן</b> תוכחת מוסר לאדם מישראל אשר ח\"ו נראה כזורק ברכה ולא ידע מאי קאמר אם ברכה או ח\"ו להפך דמלבד ענשו הגדול על שאינו מברך כדת מה לעשות עוד בה דאם מברך ומכוין בברכות ניצול מק' תוכחות ועוד יש להאריך בזה הרבה ואין כאן מקומו: \n",
            "ו. <b>בת</b> שבע אמרו בזוהר הקדוש דאתיהיבת ברישא לאוריה ואח\"כ לדוד כמו דאתיהיבת ארץ ישראל לכנען בתחילה ואח\"כ לישראל ע\"ש ואפשר לרמוז בפסוקי מזמור קל\"ב נשבע ה' לדוד אמת לא ישוב ממנה מפרי בטנך אשית לכסא לך אם ישמרו וכו' כי בחר ה' בציון אוה למושב לו זאת מנוחתי עדי עד וכו' הכוונה נשבע ה' לדוד אמת לא ישוב ממנה מבת שבע דמותרת לו דכל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו כמ\"ש פ\"ק דכתובות ובהקדמת הזוהר הקדוש. ולמען ידעו כל ישראל דבת שבע היא שלך מפרי בטנך אשית לכסא לך שלמה בן בת שבע וכו' וכי תימא אם היא בת זוגך מדוע נתנה לאוריה מקודם לז\"א כי בחר ה' בציון וכו' ונתנה לכנען. והיא היתה מנוחה כן הדבר הזה כי בת שבע נתנה לאוריה ואח\"כ זאת היתה לך. \n",
            "ז. <b>בריח</b> התיכון. כתוב בתרגום המיוחס ליונתן ע\"פ והבריח התיכון כי אשל אברהם חתכוהו המלאכים והביאוהו לים סוף והיו אומרים לישראל שיקחוהו והיה גבוה ע' אמה ונעשה בריח התיכון למשכן והיה מתעגל כשמשימין אותו ליכנס מהרוחות והיה מתפשט כשמפרקין המשכן ע\"ש. ובתנחומא פ' תרומה דף ק\"ך (דפוס אמשטרדם) אמרו והבריח התיכון ירד ביד יעקב למצרים וכו' ע\"ש. \n",
            "ח. <b>באשר</b> הוא שם בחסד עליון שאינו דן על מה שהאדם עתיד לחטוא ורב חסד שאם עתיד לעשות מצוה מצילו מצרתו בעבור המצוה שעתיד לעשות זוהר הקדוש ח\"א דף קכ\"א ע\"ג. וכן הביא הרב פרשת דרכים ז\"ל מרז\"ל במדרשים ע\"ש באורך. והקשו המפרשים דבן סורר ומורה נדון על שם סופו כמשז\"ל עתיד ללסטם הבריות ומשו\"ה אמרה תורה ימות זכאי ואל ימות חייב. וכן הקשו על השבטים שדנו ליוסף על שם סופו דעתיד ירבעם לצאת ממנו והלא אין מדת הקב\"ה לדון אלא באשר הוא שם. ויש תירוצי' הרבה לחקירות אלו ונזכירם בקיצור א' דיש הפרש בין ב\"ד של מעלה לב\"ד של מטה. ב' דשאני בן סו\"מ שבא מטיפה אסורה מיפ\"ת לא כן ישמעאל בן אברהם אבינו ע\"ה והגר גיירה. ג' דישמעאל לא התחיל ברע אלא זרעו. ד' דהשבטים להציל עצמם היו עושים שלא יצא ירבעם ממנו וידיח לישראל. ה' דיוסף דנם על שם סופם וע\"פ מדתו דנוהו. וכבר הבאתי אני הדל תירוצים אלו ויותר מזה בספרי זוטא ראש דוד סוף פ' וישב בס\"ד: \n",
            "ט. <b>ברכה</b> אמרו בזוהר הקדוש ח\"א סוף דף רכ\"ז דכשהאדם רוצה לברך לחבירו או לבנו וכיוצא צריך לברך בתחילה להקב\"ה ואי לא מברך בתחילה להקב\"ה אינון ברכאן לא אתקיימו ע\"ש באורך. ואני שמעתי מהרב עיר וקדיש סבא קדישא כמהר\"ר יעקב חזק ז\"ל אב\"ד ור\"מ דק\"ק פאדוב\"ה דכשבא אליו אדם א' לברכו משי' ידו על ראשו ואומר יתברך שמו של הקב\"ה ואח\"כ מברך לאיש ההוא או לנער וכיוצא: \n",
            "י. <b>בירור</b> כל הגליות לברר ני' הקדושה ומשו\"ה במצרים שביררו כל ניצוצות הק' נצטוו לא תוסיפו לראותם עוד. ומה שדרים במצרים קודם מזמן הרמב\"ם ועד היום שמעתי משם רבינו האר\"י ז\"ל דמה שחזרו בימי ירמיה ואח\"כ בנא אמון שעברו על לא תוסיפו לראותם ולקו על זה כמ\"ש פרק החליל. היה סיבה להטמיע שם ני' הק' ומשו\"ה ישראל דרים במצרים לברר מה שנתפזר ואפי' כל צדיק שהולך ממקום למקום הוא לברר ני' הק' השייכי' לנשמתו כמ\"ש אני עני בראש דוד פ' ויצא. ובזה פירשתי בעניותי מ\"ש ר' ור' חייא הוו שקלי ואזלי בארחא שקלי דייקא שהיו נוטלים ומבררים ני' הק'. ועיין מ\"ש במדבר קדמות מערכת זיין אות טו\"ב דברי רבינו האר\"י ז\"ל באורך על זה: \n",
            "יא. <b>בתיה</b> בת פרעה. בצדקה תכונני ר\"ת וס\"ת בת יה וז\"ש בת יה בת פרעה שע\"י הצדקה שעשתה נתכוננה ונכנסה בקדושה. ספר הלקוטים מהאר\"י ז\"ל כ\"י. ועוד האריך בסודות עליונים ובסוף כתוב שם הגהה וז\"ל להר\"ם יונה מצאתי כי משה עם נוגה שהוא סוד הקלי' ששם היתה נשמת בת פרעה ע\"י הצדקה שעשתה עם משה נטהרה קלי' נוגה ולכן משה נוגה עם ז' אותיותיהם גי' בתיה עכ\"ל ובלקוטי הרמ\"ז ז\"ל כ\"י ראיתי שכ' משם רבינו האר\"י זצ\"ל דבתיה בת פרעה הלבישה נשמתה למשה רבינו ע\"ה בצאתה מהיכל לבנת הספיר כי היא היתה מקלי' נוגה שהיא מלבשת את נפשות הצדיקים בבואן בעוה\"ז ובפרט בח\"ל וכ' הרמ\"ז ז\"ל שז\"ס מ\"ש רז\"ל על פ' איש מצרי הצילנו וכי משה מצרי היה אלא הוא עברי ולבושו מצרי שלבושו מבתיה והאריך עוד בזה ורמזי' וגימטריאות וזהת\"ד: <br><b>ועל</b> פי זה אפשר לומר במ\"ש בסנהדרין דף ל\"א ע\"ב לדזיו ליה כבר בתיה שלם ופירש רש\"י כמשה רבינו שהיה בן בתיה ומצאתי בהגדה שהיה בעל תשובה וכו' ע\"ש. וצריך לדעת למה מתארו במשה רבינו ע\"ה. ועוד היל\"ל לדזיו ליה כבר יוכבד ולמה קורא למשה רבינו ע\"ה בר בתיה. ואפשר לומר דבתיה חזרה בתשובה ונתגיירה כמשז\"ל ותרד בת פרעה לרחוץ שירדה לרחוץ מגלולי בית אביה. וכ' הרב עיר וקדיש מהר\"א אזכרי ז\"ל בספרו היקר ספר חרדים דף ע\"ט דרשע הבא ליטהר נותנין בו מניצוץ משה רבינו ע\"ה ע\"ש ויתכן דזה הניצוץ שנותנין לבעל תשובה הוא מבחי' המלבוש שנתנה לו בתיה. ולכן קאמר לדזיו ליה כבר בתיה דיש בו ניצוץ ממשה רבינו ע\"ה מבחי' לבוש שנתנה לו בתיה ולכן קראו כן. וגם שבתיה חזרה בתשובה ונתגיירה ויצדק מאד אומרו לדזיו ליה כבר בתיה: \n",
            "יב. <b>בירור</b> הקדמה יקרה בענין הבירורי' מהאר\"י זצ\"ל עיין לקמן מערכת ט' אות ה' בס\"ד: \n",
            "יג. <b>ברזל</b> דורשי רשומות אמרו כי ברזל ר\"ת ד' אמהות רחל לאה בלהה זלפה ולפי מ\"ש רבינו האר\"י זצ\"ל בהקדמה הנז' שהברזל נגד מ' יכון מאד הרמז הנז' על האמהות: \n",
            "יד. <b>בהמה</b> טהורה אין לה שיניים למעלה שהקב\"ה עשה זכר לנפלאותיו שבהמה טהורה אין לה שיניים למעלה אבל יש לה שיניים למטה כלומר בריות של מטה יש להם שינוי ושלמעלה אין לה שינוי רבינו אפרים ז\"ל בפי' על התורה כ\"י פ' ויחי: \n",
            "טו. <b>ביזוי</b> אין לבזות אפילו לדומם כמשז\"ל ע\"פ אשר לא תגלה ערותך עליו. והמרגלים נענשו על שהוציאו שם רע על עצים ואבנים נמשך לזה פי' הרב המובהק חסיד שבכהונה כמהר\"ר יהודה הכהן ז\"ל פ' כי כאשר משפטיך לארץ וכו' כמ\"ש בפני דוד פ' משפטים אות ט\"ו. וארז\"ל שמשה רבינו ע\"ה מפני שמהעפר והיאור קבל טובה לא ילקה אותם וכתבתי במדבר קדמות מערכה כ\"ף אות ט\"ו שמזה למד הרי\"ף שלא לזלזל בדומם ע\"ש. ובצומח אמרו רז\"ל בתנחומא שמי שאוכל הפירות הטובות ומניח תורמוסים שלפניו הוא גוזל ועליו נאמר אל תגזול דל כי דל הוא ועיין לקמן מערכת ג' אות ח'. ובבעלי חיים אמרו בהגדה שאמר אליהו ז\"ל למי שאמר על בהמה כי היא מסרחת שיראה שיש לה שבח כי לבנים שיניה וזה היל\"ל. והחי יתן אל לבו לכבד כל אדם: \n",
            "טז. <b>בירא</b> דשתית מיניה מיא לא תשדי ביה קלא פירש הרב עיר וקדיש מהר\"א הלוי ברוכים ז\"ל באר מים חיים היא השכינה לא תעשה מעשים רעים שיהא אחיזה לפ' גי' קלא. וזה אפשר רמז משז\"ל שלא יהא דבר חוצץ בינו ובין הקי\"ר וכמ\"ש במ\"א בס\"ד. ואפשר להרחיב קצת רמז בירא דשתית וכו' והוא מוסר לת\"ח שלא יתגאה בתורה וידוע דבתורה שבע\"פ מצוי שיתגאה הת\"ח דיצרו מטעהו שיודע לפלפל ולכוין ההלכה וכיוצא מהטעאות יצר הרע ותורה שבע\"פ היא כנגד השכינה וז\"ש בירא היא השכינה דשתית מיניה מיא תורה שבע\"פ לא תשדי ביה קלא מצד הגאוה דגם הלמוד לא יצליח בו. ולא תשדי ביה קלא הוא ע\"ד מ\"ש הזוהר הקדוש דחובין מכבידין גדפוי דשכינתא ח\"ו ודו\"ק: \n",
            "יז. <b>בת</b> שבע אמרו רז\"ל מרבדים עשתה לה זו בת שבע שש וארגמן לבושה שיצא ממנה שלמה וכו' ע\"ש פירש מורינו הרב מר קשישא כמהר\"ר אליעזר נחום זלה\"ה דאי תימא ח\"ו שהיה חטא לז\"א נודע בשערים בעלה כמ\"ש פ' ב\"מ דבקו שערים וכו' עד שאמר בעבור דוד עבדך וכו' ונהפכו פני שונאי דוד כשולי קדירה ע\"ש וא\"כ השערים יתנו עדיהם זהת\"ד כמ\"ש בספרי זוטא ראש דוד פ' האזינו בס\"ד: <br><b>ואני</b> ברגליו אעבורה לסיים הפ' במ\"ש וה' עמו שהלכה כמותו בכ\"מ ואמרו אפשר שכינה עמו וחטא והשתי דרשות עולות בקנה אחד שהיה עניו ומרכבה לשכינה ומשו\"ה שתים זו שמענו שלא חטא והלכה כמותו וכמ\"ש במ\"א בס\"ד וז\"ש מרבדים עשתה לה זו ב\"ש זו בחינת מ' כמ\"ש גורי האר\"י ז\"ל והיתה מלכה. וח\"ו לא יעלה על לב שהיה חטא שהרי יצאת ללמד שיצא ממנה שלמה חכם מכל ומלך וזה מופת שהיה זווג נאה. וכי תימא דדוד המלך ע\"ה המליכו לכוונה זו וב\"ש לא חטאה דאנוסה היתה ומותרת וצדקת ב\"ש גרמה שימלוך שלמה כי גדלו מעשי ב\"ש וטהרת רעיוניה. לז\"א נודע בשערים בעלה דדבקו שערים ובזכותו נפתחו כמו שפי' מורינו הרב ז\"ל ומזה מוכח שהיה בעלה וזווגם נאה. וכ\"ת דזה היה אחר פטירתו שעשה תשובה עצומה ועינויים ושק ונזיפה ויסורין ומיתה. לז\"א דנודע הן קדם בחייו בשבתו עם זקני ארץ דהלכה כמותו וה\"ט דה' עמו וא\"כ לא חטא ודו\"ק: \n",
            "יח. <b>בתי</b> כנסיות ובתי מדרשות. גדול יותר מאד ישיבת בתי כנסיות ובתי מדרשות אפי' בלי לימוד שנשתבח בה יעקב איש תם יושב אוהלים ולא פירש בו הכתוב מכל זכיותיו תורתו ומעשיו כי רבו רק יושב אהלים בלבד הרמ\"ע ז\"ל במאמר צבאות ה' ח\"א סי' כ\"ח: \n",
            "יט. <b>בטל</b> לשון בטל לחוד דתנן או תניא אינו לגמרי כמו שנבאר בס\"ד. בסוף סוטה אמרו בטל כבוד התורה ומתה הטהרה והפרישות. הקשה הרב תיו\"ט דהו\"ל בטלה הטהרה. ובתוס' חדשים (דפוס אמשטרדם) כ' משם הרב מהר\"ר שמשון חסיד ז\"ל דבטלה לגמרי משמע ומתה אינו לגמרי כמ\"ש מת צדיק זרחה שמש צדיק אחר עכ\"ד. ואני בעניי אומר דהרב ז\"ל אזיל בתר איפכא דמת טפי משמע לגמרי מבטל. ומה שהביא ראיה מצדיק אחד לא שמא מתיא דצדיק הראשון מת לגמרי ודאי אלא שאח\"כ זורח אחר והכא דקאמר מתה הטהרה והפרישות לא שייך כמבואר ולי הדל נראה איפכא דבטל אינו לגמרי. וכן ראיתי להרא\"ש ז\"ל בתוספותיו שכ' גבי בטלה שירא פרדנא דר\"ל אינו מצוי כל כך אבל לא בטל לגמרי ע\"ש אבל מיתה הוא לגמרי. ואפשר דאותה טהרה ופרישות היה גורם לימוד התורה מעומד וכאשר ירדה חולשא ובטל זה. מתה הטהרה והפרישות ע\"ד שהיה בימי ר\"ג הזקן דמרבית החכמים הי\"ל טהרה ופרישות גדול אבל אח\"כ לא נמצא כזה כי אם לשרידים ולא לגמרי כמו שהיה. ואפשר דבטל אינו לגמרי כמ\"ש הרא\"ש ז\"ל לכך שינה שהוא יותר מביטול ונקט מיתה וללמד שהוא יותר מביטול שינה ונקט מיתה. וכשכוונת רז\"ל לומר בטל לגמרי אומר בטל לעולם או בטלה עולמית אבל היכא דתני בטל לחוד אינו לגמרי. ולהכי כשהוא לגמרי מאריכין ואומר' בטל לעולם או בטלה עולמית. וזה נראה פשוט: \n",
            "כ. <b>בכורים</b> המקריב דורון לת\"ח כאלו הקריב בכורים עיין במערכת דל\"ת אות י\"ב: \n",
            "כא. <b>בכורי</b> ענבים רמז הרב הקדוש מהר\"ר שמשון מאסטרפולי ז\"ל שהאותיות שקודם אותיות ענבם הם אותיות ס\"מ שאז שליטתו עכ\"ד והוינן בה דענבים כתיב ביוד וישבתי אני הדל בקונטרס דברים אחדים דף ק\"ח. ובס' אסיפת הכהן כ' פ' שלח דבמסרה ענבים חסר יו\"ד ע\"ש. ולא היו דברים מעולם גם הרמד\"ל ז\"ל בשתי ידות ובספר מנחת שי לא כתבו כלום והם שני עמודים אשר כל בית ישראל נשען עליהם. גם בלקוטים ממהר\"ש שבסוף ס' קרנים כ' שהוא חסר. והוא פלא: <br><b>אמנם</b> ראיתי בספר כנפי יונה ריש ח\"ב הוא היה מונה מדות הדרשה בחכמת האמת ובכלל כ' אופן א' תמעיט אעפ\"י שיש לו כגון ו' של חולם יוד של חירק עכ\"ל ועפ\"ז שפיר קאמר הרב עיר וקדיש הנז' דחזינן כאלו כתיב ענבם כי כן היוד שיש בה חירק זמנין דאינה מן המנין. והבאים אחריו שינו את טעמו שגם הלקוטים הנז' אינם ככתבו וכלשונו והדברים עתיקי\"ם: \n",
            "כב. <b>בא</b> ברוך ה' שאמר לבן לאליעזר הקב\"ה שם בפיו זה ולהכי נכתב בתורה כמש\"ל במערכת אלף אות כ\"ג ועמ\"ש אני עני בהגהתי בזוהר שנדפס בליוורנו ח\"ג דף קי\"א ודף קנ\"ח ע\"ש. והנה אמרו רז\"ל דאליעזר היה מסתפק לתת בתו ליצחק וא\"ל אברהם אבינו ע\"ה אתה ארור וכו' והקשה הרב הגדול מהר\"י דוד ז\"ל בספרו הנחמד צמח דוד דף ס\"ז סוף ע\"א דהרי יצא מכלל ארור ותירץ הרב ז\"ל לפי שהיה ארור מתחילה על דרך שאמרו בהוריות פ\"ג ע\"ש. ולי הדל אפשר עוד לומר שהבת נולדה כשהיה ארור ואחר כך הוא שיצא מכלל ארור אמנם בתו היא ארורה שנולדה כשהיה הוא ארור. ועיין מה שכ' רבינו האר\"י זצ\"ל שער הפסוקים פ' חיי שרה. ועמ\"ש אני הדל בקונטרס סבר יוסף פ' חיי שרה בס\"ד: \n",
            "כג. <b>בני</b> קטורה זה שנים רבות חקרתי דאחר שיצא ישמעאל שהיה סיגים ואחר זה נולד יצחק אבינו ע\"ה עולה תמימה מהיכן באו בני קטורה וכמ\"ש בעניותי בפתח עינים פ' חלק על דף צ\"א ע\"ש ואחר זמן רב ראיתי בלקוטי תורה מגורי האר\"י ז\"ל כ\"י שכתוב פ' חיי שרה וז\"ל אם כבר נמתקה זוהמת אברהם בהגר מהיכן יצאו בני קטורה אחר שנולד יצחק ויש לומר שבני קטורה הם גבורות. מפני שעתידין להיות עבדים לישראל לעתיד לבא עכ\"ל: \n",
            "כד. <b>בני</b> קטורה חייבי' למול הם וזרעם לדעת הרמב\"ם ורש\"י ס\"ל דדווקא הם ולא זרעם ועיין בס' הקטן ברכי יוסף י\"ד סוף סי' ר\"ס ובשיורי ברכה שם: \n",
            "כה. <b>בני</b> קטורה קרי ר' טרפון לבני אחתיה בני קטורה בזבחים דף ס\"ב ע\"ב וכן אביי קרי לאחרים ועמ\"ש בפתח עינים שם: \n",
            "כו. <b>בני</b> ישראל כ' הרב עיר וקדיש בס' אספקלריא המאירה פ' בא דכאשר הקדושה וסט\"א שוים אז הסט\"א לוקחת מהקדושה וא\"ה הם שולטים בישראל ח\"ו והנה גבלת עמים הוא כחשבון בני ישראל חסר ח'. ואם ישראל עושים רצונו של מקום ומיחדים שם הויה אדני שהם ח' אותיות אז ח' אלו יתוספו על בני ישראל והם גי' תרי\"א כמספר תורה וגבר ישראל ואם ח\"ו ישראל אינם מיחדים הויה אדני אז נשאר בני ישראל גימט' תר\"ג וגורם כי גבלת עמים יעלו תר\"ג עם האותיו' כגימט' של בני ישראל וח\"ו הסט\"א והקדושה שוים ולוקח הסט\"א השפע ושולטים על ישראל זהו תורף דברי הרב ז\"ל והוא הוסיף לבאר כמה ענינים הלא בספרתו נפלאות מתורתו. וגם אני עני כתבתי בקונטרס אהבת דוד דרוש י\"ב בס\"ד: <br><b>ועתה</b> אומר אני בעניותי דאפשר להרחיב הקדמה זו באופן זה כי בהיות ישראל עושים צדקה יאירו ויתייחדו שמות הויה אדני ובהם ח' אותיות ושני כוללים לשני שמות הם תרי\"ג עם חשבון בני ישראל. ולכן אמרו רז\"ל שקולה מצות צדקה ככל המצות ואהניא צדקה להגביר בני ישראל כי בני ישראל עם ח' אותיות הויה אדני גימט' תור\"ה ובזה גבלת עמים ירדו לצערי\"ם כי גבלת עמים גי' תקצ\"ה וחסר ששה עשר למנין תורה ו\"י להם כי בכח תורה מבטל ס\"מ לי' גימט' תרי\"א ובזה גבלת עמים ירדו כי גבלת גי' ת' נקמה. ת' רומז לסט\"א ת' איש דעשו. <br><b>וזה</b> טעם מ\"ש בשבת דף קל\"ט אין ירושלים נפדית אלא בצדקה שמיחדים שם הויה אדני וח' אותיות יתוספו על בני ישראל גימט' תורה לבטל הנז' ויושפלו גבלת עמים: <br><b>וזה</b> אפשר מ\"ש פ\"ק דבתרא דף יו\"ד דשאל משה רבינו ע\"ה להקב\"ה במה תרום קרן ישראל ואמר לו בכי תשא ופירש\"י ז\"ל דיעשו צדקה. דכוונת משה רבינו ע\"ה במה תרומם קרן ישראל שלא יהיה שוה גבלת עמים למספר בני ישראל א\"ל בכי תשא שיעשו צדקה ליחד שם הויה אדני ויתוספו ח' אותיות על בני ישראל ויהיה תורה ובזה יושפלו גבלת עמים. ואפשר לרמוז כי ר\"ת תשא את ראש בני ישראל גי' תרי\"ג שהם כמספר בני ישראל וח' אותיות הויה אדני וב' כוללים גימט' תרי\"ג כדבר האמור: <br><b>ואדברה</b> וירוח לי כי נודע דעסק התורה גורם יחוד קובה\"ו וכאשר נוסיף ח' אותיות שמות הויה אדני על מספר בני ישראל הם תרי\"א כמספר תורה ויושפלו גבלת עמים. ובזה יובן מ\"ש פ\"ב דמכות עומדות היו רגלנו בשעריך ירושלים מי גרם שרגלינו עומדות במלחמה שערי ירושלים שהיו עוסקים בתורה דע\"י עסק התורה מתיחדים הויה אדני ונתוספו על בני ישראל ויהיה מספר תורה ובזה יושפלו גבלת עמים לעת תמוט רגלם וא\"ש עומדות היו רגלינו במלחמה בשערי ירושלם העוסקים בתורה. <br><b>ואפשר</b> שזה טעם מ\"ש בסדר אליהו זוטא פ\"א לא חרב העולם אלא בפשעה של תורה ולא חרבה א\"י אלא בפשעה של תורה וכל הצרות הבאות לישראל אינן אלא בפשעה של תורה שנאמר בפשע יעקב כל זאת וכו' ע\"ש דכאשר ישראל עוסקים בתורה יהיה ישראל בכח שמות הויה אדני כמספר תורה ויושפלו גבלת עמים וידיעת ההפכים אחת היא: <br><b>וכיוצא</b> בזה יש לומר בשמירת שבת דע\"י שמירת שבת מיחד הדודים הויה אדני ונתוספו ח' אותיות על בני ישראל ויהיו כמספר תורה ויושפלו גבלת עמים וזש\"ה ושמרו בנ\"י ישרא\"ל את השבת וכו' ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם דע\"י שמירת שבת יהיה בני ישראל כמספר תורה וא\"ש ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם. וזה טעם מ\"ש במדרש ע\"פ בשובה ונחת תושעון דע\"י שבת נגאלין ישראל ורבינו האר\"י ז\"ל כ' גאות לבש צירוף גואל שבת כי ע\"י שמירת שבת יהיה בני ישראל גי' תרי\"א ויושפלו גבלות עמים וזה רמז גאות לבש דהיינו גואל שבת לבש ה' עוז התאזר גי' תרי\"ג דע\"י שבת בני ישראל וח' אותיות האמורים וב' כוללים גימט' תרי\"ג וזה טעם שאמרו שקולה שבת ככל המצות: <br><b>ומזה</b> אפשר דהיינו מ\"ש שקולה מצות ציצית ככל התורה דח' חוטי ציצית יתוספו על בני ישראל ויהיו גי' תורה וזה שאמר דבר אל בנ\"י ישרא\"ל ועשו להם ציצית: \n"
        ],
        "Letter Gimel": [
            "א. <b>גס</b> רוח פי' דשמינית שבשמינית הוא חלק מס\"ד. ולמעלה הוא חלק מס\"ג שאסור וזהו גס רוח. הרמב\"ם פי' המשנה פ\"ד דאבות כן מתבאר מדבריו שם ויש בדפוס איזה ט\"ס ע\"ש ודוק: \n",
            "ב. <b>גיהנם</b> תת\"ן חדרים יש בו כמנין תכלת וצדיקים הולכים שם להעלות נשמות רשעים. ותק\"פ חדרים אינם תוקפא דדינא ונשארו ר\"ע חדרים שהם רע וכשהולך הצדיק הולך מלאך ושמו יהושע ובידו שעוה וכותב על מצחו שם את\"ה ואז אפי' בר\"ע חדרים אין פחד. מהפליאה. ופירש הרב הקדוש מהר\"ר שמשון מאסטרפולי זלה\"ה דז\"ס גם כי אלך בגיא צלמות גי\"א צלמו\"ת גימט' תק\"פ לא אירא ר\"ע מהר\"ע חדרים כי אתה עמדי פי' שם אתה שכתוב על מצחו. עמדי שבתך ומשענתך המה ר\"ת שעוה. עמדי שבתך ומשענתך המה ינחמוני ר\"ת למפרע יהושע שהוא הכותב. בלקוטים שבספר קרנים דפוס אמשטרדם ש' תקכ\"ה ובספר רפדוני בתפוחים דף כ\"ה הביא הקדמה הנז' מהמקובלים ופירש הוא ז\"ל מקצת פסוק גם כי אלך ונסתפק אם שמע פירוש זה ולא סיימוה קמיה שהוא פירוש הרב מהר\"ש הנז' ביתר שאת ושם בהקדמה יש מעט תוספת כי בתק\"פ חדרים אין פחד כי יש להם בושה מת\"ח ומזקנים אנשי מעשה וכו' ע\"ש: \n",
            "ג. <b>גלות</b> מצרים ת' שנה נגד עשרה עממין שהיו ראוין לירש והיה מגיע לכל אומה מ' שנה ולא לקחו כי אם ז' עממין ז' פעמים מ' הם ר\"פ ולא היו בגלות אלא רד\"ו וחסר ע' והשלימו בגלות בבל ולעתיד יקחו כל העולם וברוך היודע כמה צריך להשלים. ארץ החיים מזמור קכ\"ו ע\"ש באורך: \n",
            "ד. <b>גלות</b> מצרים משמת לוי אחרון שבשבטים שהתחיל השעבוד עד שיצאו קי\"ז שנה סדר עולם. ואפשר לרמוז בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים בחזק גי' קי\"ז וכן זעם גי' קי\"ז. ואז מע\"ז יצא מתוק: \n",
            "ה. <b>גאולה</b> בגאולה ב\"ב הכהנים והלוים שמוטמעים בין הגוים הקב\"ה מחזירן רש\"י סוף ישעיה באר יצחק על הפטרות סוף ויגש ובגאולה כל ההרים שבא\"י יהיו מישור וירושלם תהיה ככל א\"י. וא\"י ככל העולם. ילקוט ישעיה ססי' ס' מדרש סוף פ' ראה. באר יצחק שם. \n",
            "ו. <b>ג\"ח</b> מי שהוא גומל חסדים יהא מבושר שתפלתו נשמעת. מדרש שוחר טוב מזמור ס\"ה ועייי במערכת ח' או' ב': \n",
            "ז. <b>גלות</b> מצרים טעמו כי אדם הראשון פגם בשם הויה ולכן יצאו ממנו ד' דורות רשעים אנוש מבול סדום הפלגה ראשי תיבות אמס\"ה ועליהם אמר דוד בדמעתי ערשי אמס\"ה והאבות באו לתקנם, אברהם תקן עון אנוש ע\"ז ושרף פסולי אביו לקיים פסולי אלהיהם תשרפון באש וגם הוא נפל לאור כשדים וירד אברהם למצרים ללקט אלה הנשמות. ולהיות כי לא השלים תקון אנוש אמרו רז\"ל ראוי היה אברהם אבינו לישרף באש לתקן דור אנוש בשלימות אלא צפה הקב\"ה ביעקב אבינו ע\"ה שגם הוא תקן עון אנוש וניצל אברהם. דור המבול חטאו בעריות ופגמו ברית קודש בא יצחק ונימול לח' והוא ראש לנימולים לח' וכתיב ואת בריתי (במבול) אקים את יצחק. דור הפלגה באו בגלגול אנשי סדום דכתיב ואנשי העיר שבנו עיר ומגדל הם אנשי סדום יעקב אבינו ע\"ה תקן שניהם ע\"י רחל ולאה ובאו אח\"כ משה וישראל לתקן אלו הנשמות כי מצרים הוא עומק הקליפות. וכתיב המוציא אתכם מתחת סבלות ר\"ת אמס\"ה לתקנם והם סוד ד' קליפות ועדיין יש מאלו ד' דורות שלא נתקנו באו ישראל בד' גליות לתקנם וכאשר יושלמו יבא המשיח ואז יהיה שלם שם הויה והיה ה' למלך וגו'. ס' קדמון רמזי התורה פ' שמות כ\"י: <br><b>ודע</b> כי אני רואה בספר זה כמה הקדמות שהם ג\"כ בספר מגלה עמוקות ולא פניתי לחפש אחר ההקדמה שאני כותב אם ישנה בס' מג\"ע או בילקוט ראובני: \n",
            "ח. <b>גזל</b> אמרו בתנחומא פ' במדבר אל תגזול דל כי דל הוא זה התורמוס שנכנס עם הפרפרת לא יאמר אדם יש לפני אגוזים ותמרים עליהם אני אומר ברכה (כצ\"ל וכן הוא בילקוט משלי סי' כ\"ב) ותניח התורמוס אמר הקב\"ה אל תגזול דל כי דל הוא עכ\"ל ואפשר דהטעם דבכל דבר יש ניצוצי הקדושה וע\"י האכילה מתברר ניצוץ קדוש שבו ומעלהו לקדושה והתורמוס אם אינו אוכל אותו הניצוץ נשאר שם והוא גוזל הקדושה שנשאר הניצוץ שם בלי בירור. ולדקדק לשון המאמר כתבתי בעניותי במקום אחר: \n",
            "ט. <b>גשמים</b> מימי המבול בכל שנה היו מ' יום גשם בחשון עד שבנה שלמה ביהמ\"ק והתפלל שיפסקו אלו הגשמים ולכך כתיב ירח בול שחסרו מ' מהמבול ונשאר בול. תנחומא פ' נח ע\"ש: \n",
            "יוד. <b>גזרה</b> כשיבא העת להפרע מהם ולהנקם מהם יזדמנו סיבות לבני אדם להפר התורה כדי שיבא עליהם העונש במשפט. הרמב\"ם ז\"ל בפירוש המשנה סוף מסכת ברכות: \n",
            "יא. <b>גם</b> זו לטוב היה אומר נחום איש גם זו ופירשנו בעניותנו דהיה שמח ביסורין ומכוין שיתמתקו הדינין ועי\"ז יהיה היחוד קובה\"ו כי זו רמז למ' לטוב יסוד ולכונה זו היה רגיל לומר גם זו לטוב כלומר שע\"י היסורין שהם גבורות כמו שמקבל באהבה חסד יתמתקו ועי\"ז יהיה זיווג מ' ביסוד שהיא מעלה מ\"ן בתחילה: \n",
            "יב. <b>גזרות</b> רעות הבל תינוקות של בית רבן מבטלם ואמרו באסתר רבתי כי כ\"ב אלף תינוקות היו לומדי' אצל מרדכי ועלתה שועתם למרום ואפשר כי בא חשבון כ\"ב אלף נגד אותיות התורה שהם כ\"ב. וכתבו ז\"ל דאות אלף היתה כתובה אף והטיל הקב\"ה למד וכשמבטלים תורה מסתלקת למד ונשאר אף ולכן לקח כ\"ב אלף כ\"ב נגד אותיות התורה אלף להחזיר ל' בתוך אף ויהיה אלף ודורשי רשומות אסמכוהו אקרא ולשון רכה תשבר גר\"ם ולשון רכה תינוקות של בית רבן גזרות רעות מבטלים ר\"ת תשב\"ר גר\"ם. כלומר לשון רכה שאין בה קושי ר\"ל חטא והיא של תינוקות וכו' ואפשר לרמוז תשבר גרם גימט' אלף הקם. אלף לתקן האלף הקם שם מע\"ב שמות לחזק המזל כידוע: \n",
            "יג. <b>גאולה</b> למאן פורקנא לישראל או לקב\"ה לה' הישועה ודאי זוהר הקדוש ח\"ג דף צ' ע\"ב: \n",
            "יד. <b>גימטריאות</b> רמז מן התורה כשעושים גימט' וחסר אחד אינו מעכב דכתיב אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי וראה כי מנשה ואפרים גימט' ראובן ושמעון ואחד חסר. אלמא אינו מעכב. לקוטי גורי האר\"י והרמ\"ע כ\"י: \n",
            "טו. <b>גאולה</b> מ\"כ בקונטרס כ\"י וכמדומה שהוא מהרב עיר וקדיש כמהר\"ן שפירא ז\"ל ה\"ה מצות שמורים וכו' וז\"ל. לאמר לאסורים צאו ולאשר בחשך הגלו. זה הרמז נגלה אלי בלילה ואמרו לי הלא ידעת כי בזמן הגאולה מתחילה יבא שבט ראובן ויעלו לירושלים ויחריב אותה כמ\"ש בזוהר ע\"פ כי עלית משכבי אביך ואח\"כ יבא משיח בן יוסף עם שני השבטים שלו מנשה ואפרים כדי לעשות מלחמה עם הרשע ואח\"כ יבא משיח בן דוד עם משה רבינו ע\"ה כמשרז\"ל עד כי יבא שיל\"ה זה משה ואז יצא שבט לוי מנהר סמבטיון ויעלו כלם לירושלים כדי להחיות למשיח בן יוסף וז\"ס לאמר ר\"ת למפרע ראובן מנשה אפרים לוי ר\"ל כי הקב\"ה יאמר לאלו הרמוזים במלת לאמר לאסורים צאו ולאשר בחשך הגלו והנה אסורים חשך ר\"ת אח וז\"ס ואח לצרה יולד ר\"ל בזמן מלחמת גוג ומגוג שאז יהיו צרות חבלי משיח יתגלו השבטים שהם אסורים בנהר סמבטיון וגם אותם שהם אחרי הרי חוש\"ך וזהו סוד א\"ח לצרה יולד: \n",
            "טז. <b>גלגול</b> ראשון נקרא אב וגלגול שני נקרא בן כ\"כ רבי' האר\"י ז\"ל ובהקדמה זה יתיישבו כמה כתובים ומאמרי רז\"ל ואני בעניי פירשתי איזה גרגרים בזה בס\"ד בדרשותי: \n",
            "יז. <b>גיד</b> הנשה אם כשישן ישים ידו על גיד הנשה יבהלוהו חלומות רעים. רבינו אפרים בפי' עה\"ת כ\"י פ' וישלח וכבר נכתב במדבר קדמות ונראה דאם חלם חלום רע וידע שידו היתה על גיד הנשה א\"צ להתענות ואגב אומר כי ידעתי מאדם גדול שלא היה מקפיד בחלומות ואמר שראה ת\"ח אחד שעל הרוב היה מתענה ת\"ח בשבת ואמר לו בשבת א' שלא יתענה ושוב לא חלם: \n",
            "יח. <b>גשמים</b> עיין הקדמה יקרה מרבינו האר\"י זצ\"ל הבאתיה לקמן מערכת טית אות ה' בס\"ד: \n",
            "יט. <b>גלגול</b> הוא לזכרים כי הנקבות מקבלות ענשן לעוה\"ב ובגיהנם ולפעמים תתגלגל האשה בעבור בעלה בסוד ויצאה אשתו עמו כנז' בסבא ערכי הכנויים להרמ\"ז ז\"ל: \n",
            "כ. <b>גביע</b> בכללות ענין הגביע אמרתי אני בעניי כי גביע גימט' היסוד והוא מספר מילה והוכיחם שפגמו ביסוד וזיווג עליון וימצא באמתחת בנימין שכיוין לתקן ואמר אהא נטיר אתרא דאחי ודקדוק הכתובים כתבתי בעניי בפני דוד בס\"ד ואח\"כ. מצאתי קצת למהרח\"ו ז\"ל: \n",
            "כא. <b>גביע</b> רמז לחילוק הנשמות שבתחילה מתחלק לג' אבות ואחר כך לי\"ב שבטים ואח\"כ לע' נפש והוא רמז גביע ויסוד דנוקבא אוצר הנשמות ובנימין יסוד דנוקבא וז\"ס אשר נמצא הגביע בידו הוא יהיה לי לזיווג עמי דיוסף יסוד דז\"א ע\"י עבד שהוא מט\"ט גם עבד שם ע\"ב גי' חסד ויש בו ד' יודין הרב נתן שפירא ז\"ל בהגה בס' ערכי הכנויים מערכת ג' בערך גלגול נשמות וזה תורף דבריו בקיצור עש\"ב: \n",
            "כב. <b>גחזי</b> ושלשת בניו הם ד' אנשים מצורעים והם ענק וג' בניו אחימן ששי ותלמי הרמ\"ע ז\"ל משם מהר\"י סרוק ז\"ל: \n",
            "כג. <b>גאולה</b> גאולת מצרים מצד השכינה וכן אמר משכו ל\"ת וקחו עשה וכמעט לא שמה גאולה שלא נשבתה הקליפה אבל הגאולה העתידה מצד הת\"ת וזהו גואלנו קדוש ישראל גואלנו גואל אמיתי. הרב עיר וקדיש מהר\"ש הלוי בן אלקבץ ז\"ל רבו של הרמ\"ק ז\"ל והוסיף הרמ\"ק ז\"ל כי הגאולה מצד הנקבה קדמה לתורה שהוא מצד הזכר ולכן שלט עה\"ר כי כל דבר שנקבה קודמת לזכר הוא דין. ס' גירושין סי' ז'. ולפ\"ז א\"ש מ\"ש פ\"ק דסוטה בשכר נשים צדקניות נגאלו ישראל ממצרים. דהנה אמרו בזוהר ח\"ג דף קכ\"ד ע\"א כל נשי עלמא אתאחדן בכ\"י וכן אמרו בשאר דוכתי וזהו תאר נשים צדקניות כי השכינה נקראת צדק ולכן מתיחסות אליה צדקניות קראו בשמותם ולפי כשרון מעשיהן הוסיפו שפע בשכינה והיתה גאולת ישראל מצד השכינה וא\"ש דבשכר נשים צדקניות נגאלו מצד השכינה הנקראת צדק: \n",
            "כד. <b>גרים</b> כתבנו בדרושים במשל ישראל כאשה עם בעל כ\"י דתירוצי המפרשים יש לפקפק דאישות הוא עבודת ה' וזנות הוא עע\"ז וא\"כ במצרים וכיוצא עע\"ז. וכן בפרטות הגר עע\"ז וזונה אסורה לכהן כי כל הדברים הם בכלל ופרט. אמנם י\"ל דמרוב ענותנותו לענין זה קושטא קאי כמ\"ש בספרי על לא יוכל בעלה הראשון כי אל אנכי ולא איש. וזהו נכון יותר מכל התירוצים ועיין בקונטרס רוח חיים דרוש ז' בס\"ד ועיין לקמן במערכת שין אות י\"ב (ומכאן מודעא דקונטריס זה לא נכתב כסדר וזמנין היד כותבת לפי ההזדמן לאו\"ת האחרון ואחר זמן בעינא חוטרא לידא ואומר עם קנ\"י לכ\"ל האות הראשון ואתיא מכללא דנכתב פסקי פסקי מיכא ציבחר מיכא ציבחר זמן זמנם לא ראי זה וזמנו של זה לא זמנו של זה והדן לכף זכות ישא ברכה המקום יהיה בעזרו ועליו יציץ נזרו בהלו נרו והיה אדירו כי\"ר): \n",
            "כה. <b>גובה</b> הקב\"ה גובה חובתו בשלו בחור עושה עבירה ממתין לו עד שישא אשה ויוליד ונוטל אחד מבניו וכו' מדרש שוחר טוב מזמור ס\"ב: \n",
            "כו. <b>גאה</b> אמרו רז\"ל האי מאן דיהיר חכמתו מסתלקת ממנו אפשר כי הגאה הוא סר\"ח העודף שאמר אליהו ז\"ל לריב\"ל והתורה אסור להניחה במקום טנוף לכך חכמתו מסתלקת ממנו. \n",
            "כז. <b>גימטריאות</b> כמספר כי לא דבר רק הוא מכם ס' כ\"י ישן בשם רבינו יהודה אליעזר החסיד ז\"ל. וכן תראה לרבינו אליעזר מגרמיזא בעל הרקח ז\"ל ורבינו אפרים ז\"ל בפירושיהם ורבינו יעקב בעל הטורים הפליאו לעשות בגימטריאות והרב עיר וקדיש הרשב\"א הלוי בס' מנות הלוי ז\"ל השב\"ח השביח למי שרומז בגימטריא דברי רז\"ל ע\"ש. \n",
            "כח. <b>גבר</b> ר\"ת גומלים ביישנים רחמנים וסי' גב\"ר ישראל. ואמר הרב המובהק כמה\"ר נסים רוזילייו ז\"ל שזה כוונת רמז הפסוק וכאשר יניח ידו וגבר שישראל ח\"ו מניחים מדות אלו. אז עמלק יהיה לו כח ח\"ו אבל הם ג' מדות שצריך לישראל להתנהג בהם וגבר ישראל: \n"
        ],
        "Letter Dalet": [
            "א. <b>דבש</b> גי' אשה וזה רמז דבש מצאת אכול דייך כי הגם שהיא צדקת ע\"ד מצא אשה מצא טוב אפ\"ה צריך ליזהר כמ\"ש הרמב\"ם ה' דעות וז\"ש אכול דייך וגימט' דם שאם לא ישמור עצמו דם תהא אחריתו ובמקום דבש תהיה סם המות. אך אם יתנהג כשורה תהיה דבש. ולהבדיל התורה אשה רוחניות נקראת דבש וא\"ש אכול דייך כי אמרו במה שהורשת התבונן אין לך עסק בנסתרות: \n",
            "ב. <b>דוד</b> המלך אם היה חי ק' שנה לא נחרב בית המקדש כי היה מתקן העולם תקונא דלא יעדי זוהר חדש מדרש רות דף קי\"ד דפוס קושטא וע' במדבר קדמות אות ז': \n",
            "ג. <b>דוד</b> מלך ישראל חי וקיים שלא טעם טעם מיתה שלא ישן שיתין נשמי כמשז\"ל. ואפשר שדוד המלך ע\"ה נזהר בזה לפי שהוא היה גלגול אדה\"ר והיה לו לחיות תדיר. ולכן לתקן בצד מה לאדה\"ר השתדל שלא לישן שיתין נשמי ולחיות תדיר. וזה טעם משאז\"ל שא\"ל ה' שלא יבנה בית המקדש שאם יבנהו לא יחרב ויכלו ישראל ח\"ו כי כיון שהוא חי וקיים גם מעשי ידיו קיימים ואי אפשר שיחרב: \n",
            "ד. <b>דבר</b> אין לבזות שום דבר הלא תראה קיסם המוטל באשפה יכול לכתוב בו להתיר עגונה. קרבן מנחה סימן שס\"ג ע\"ש: \n",
            "ה. <b>ד'</b> מתו בעטיו של נחש בנימין כלאב עמרם ישי וכלהו גמרא לבר מישי דמפרש ביה קרא דכתיב בת נחש שמת בעטיו של נחש. ש\"ס שבת דף נ\"ה. ומהא אסקיה לר' אמי בתיובתא דאמר אין מיתה בלא חטא ע\"ש: <br><b>אמנם</b> בזוהר הקדוש בראשית דף נ\"ז ע\"ב אמרו וז\"ל דתנינן אין מיתה בלא חטא בר אינון תלתא דאסתלקו בגין ההוא עיטא דנחש הקדמוני ואלין אינון עמרם לוי ובנימין ואית דאמרי אוף נמי ישי דלא חבו ולא ישתכח עלייהו חובה דימותון ביה בר דאדכר עלייהו ההוא עיטא דנחש כדאמרן עכ\"ל עין רואה כמה שינויים יש חדא דקאמר תלתא ואית דאמרי ישי ובש\"ס ד' בפשיטות ושני דבמקום כלאב אמר לוי וג' דהש\"ס ישי יליף מקרא והזהר מספקא ליה: <br><b>ועל</b> הכל דבזהר קאמר דתנא אין מיתה בלא חטא בר אינון תלתא וכו' והש\"ס מותיב לר' אמי מהא ואסקיה בתיובתא. ויש לדקדק דהזהר קאמר בשם תוספתא כמ\"ש דתנינן והש\"ס למה לא הביא תוספתא זו ותו אמאי אסקיה בתיובתא לר' אמי לימא בר מהני. ואפשר דהש\"ס אסיק לר' אמי בתיובתא משום דר' אמי קאמר מילתא פסיקתא אין מיתה בלא חטא והול\"ל חוץ מד'. ומ\"מ גם הש\"ס מודה דמצינן למימר אין מיתה בלא חטא חוץ מד' והוא מלתא דלא שכיח דמן העולם ועד העולם בד' מצינא ותו לא: <br><b>ועל</b> פי זה יתיישבו דברי הרמב\"ם באגרות ודברי הרא\"ם פ' וישלח ופ' שופטים דנקטי אין מיתה בלא חטא. וק' דהש\"ס אסקיה להא בתיובתא ואפשר דהם ז\"ל סברי דלא מסיק בתיובתא כי אם לשון ר' אמי דקפסיק ותני אין מיתה בלא חטא. אמנם לפי האמת יכול לומר אין מיתה בלא חטא בר מד' והרמב\"ם והרא\"ם לא רצו להאריך בהיות הדבר מפורש בש\"ס ודו\"ק: <br><b>ודע</b> כי בזוהר הקדוש אמרו דהני שמתו בעטיו של נחש הם יועצים של המשיח ע\"ש בפ' בשלח דף נ\"ד ע\"א: <br><b>ומה</b> נעים דבמקום עטיו של נחש הם מארי עיטא של משיח גימט' נחש. ושוב נזכרתי דכבר כתבתי זה במדבר קדמות מערכה זו אות י\"ט ומ\"מ יש חידוש קצת בזה שכתבנו בעניותנו: \n",
            "ו. <b>דעת</b> היא מתנתו יתברך כי הוא החונן לאדם דעת דרך חנינה ואין להשתמש במתנה שנתן לו הוא יתברך כי אם לעבודתו. ואם יתן דעתו לעשות מרמות ותחבולות או לעשות המצאות לרדוף אחר העבירה. א\"כ מטמא את הקדש ומשתמש במה שחננו ה' להכעיסו וכדי בזיון וקצף וזש\"ה בהושע סי' ד' כי אתה הדעת מאסת ואמאסך מכהן לי והארכתי אני הדל בזה בקונטרס אהבת דוד דף ו' בס\"ד: \n",
            "ז. <b>דעת</b> אמרו רז\"ל כל מי שאין בו דעת נבילה טובה הימנו. ופירשו הראשונים במשז\"ל גדולה דעה שנתנה בין שתי אותיות כי אל דעות ה'. והמזוזה נכתבת על עור נבילה וכתוב במזוזה שדי מלבר והיה מלגו וא\"כ עור הנבילה נותן בין שתי שמות הויה ושדי. והוא אם היה בו דעת היה בין שתי שמות ועתה שאין בו דעת נבילה טובה הימנו שעור נבילה נתון בין שתי שמות: \n",
            "ח. <b>דעת</b> כל מי שיש בו דעת כאלו נבנה בית המקדש בימיו כמ\"ש בברכות דף ל\"ג. ואפשר כי ע\"י שיש בו דעת מכיר בחסרונו ומהותו וחובתו לעבוד עבודתו ותרבה ענותנותו והרי הוא כמקריב כל הקרבנות כלם ולכן חשוב כאלו נבנה בית המקדש בימיו: \n",
            "ט. <b>דשא</b> דרך שם הכי אמרו פ\"ק דכתובות. ויש להסמיך מוסר כי עיקר היצה\"ר הוא מפתה בהני תלת דבור שינה אכילה ויש לו פסקי הרא\"ש ופסקי תוס' כי הדיבור אינו אסור ואין בו ממש ויש כמה בני אדם כי כל מעיינם הוא לדבר ויושבים כמה שעות הם המדברים הלכות מלכים ומלחמותיהם גרעיניהם ועוקשיהם ומהות הסחורות והסוחרים ונראה בעיניהם שלא יש שום איסור וזאת שנית שינה של שחרית מראה היצה\"ר שאם יקום בבוקר לתפלה יחלה כי הוא אסטניס וכיוצא. ועוד בה שלישיה רודף מלא אחר אכילה טובה ותענוגות בני אדם ומשתאות ובמותב תלתא הוא משכן היצה\"ר כי ברוב דברים לא יחדל פשע וממעט שפע ונעשה פשע ולא סגי אם לא ידבר לה\"ר וכל דבור אסור מלבד ביטול תורה. וע\"י השינה ממעט עסק התורה ונדבק הרבה במיתה ומאבד זמן ק\"ש ותפלה וכיוצא. ומבטל תפלה בצבור ועניית קדיש וקדושה ואמנים וכדי בזיון וכל הולך על גחון מלי כריסיה מרבה היצה\"ר ומגדילו עד שנעשה עבדו. וכל זה רמוז בנועם שיח דשא דרך שם. ר\"ת דבור שינה אכילה דרך שם הממעט זהו דרך שמירת מצות ר\"ת שם וז\"ש דרך שם והמרבה דיבור שינה אכילה דרך שם ר\"ת שנאבד מהעולם רחמנא ליצלן: \n",
            "יוד. <b>דוד</b> המלך ע\"ה כאשר באה בת שבע לומר שמלך אדוניה בא עליה והוא באח\"ד והטעם דס\"ד שלקח אבישג ותהי לו סוכנת ולא ידעה לכפר על עון ב\"ש ולהורות כי לא ידעו ולא יבינו וב\"ש שלו מאת ה' אח\"ד להכי עשה כן. ודרך דרש כי היה רוצה לתת לה דבר שאינו קצוב ולדעת הרמב\"ם לא קנה אלא אם קבל הנאה וכמ\"ש אני הדל בקונטרס צוארי שלל בהפטרת חיי שרה ע\"ש: \n",
            "יא. <b>דברי</b> אלהים חיים אמרו פ\"ק דעירובין בפלוגתא דב\"ש ובית הלל אלו ואלו דברי אלהים חיים והלכה כבית הלל. ולפום ריהטא קשה לשמוע דכיון דדברי בית שמאי אינם הלכה וב\"ש במקום ב\"ה אינה משנה איך יתכן לומר אלו ואלו דברי אלהים חיים. ובס' מהררי נמרים כתב דהסברא שאינה הלכה תועיל מאד להבין הסברא שהיא הלכה ע\"ד שאמרו דאין האמת ניכר אלא מתוך השקר וה\"נ יש לומר דהסברא אמיתית לא תובן בעצם ואמיתות אלא מתוד הסברא המנגדת: <br><b>ורש\"י</b> בכתובות דף נ\"ד ע\"א כתב דשבקינן לישנא דמפלגי תרי אמוראי אליבא דחד ונקטינן ההיא לישנא דמפלגי אמוראי אליבא דנפשייהו דכי פליגי תרי אמוראי אליבא דחד מר אמר הכי אמר פ' ומר אמר הכי אמר פ' חד מינייהו משקר אבל כי פליגי אמוראי בדין או באיסור והיתר כל חד אמר הכי מסתבר טעמא אין כאן שקר כל חד סברא דידיה קאמר מר יהיב טעמא להיתרא ומר יהיב טעמא לאיסורא מר מדמי מילתא למילתא הכי ומר מדמי לה בענינא אחרינא ואיכא למימר אלו ואלו דברי אלהים חיים הם זמנין דשייך הך טעמא וזימנין דשייך הך טעמא שהטעם מתהפך לפי שינוי הדברים בשינוי מועט עכ\"ל: <br><b>והנה</b> הרב כנסת הגדולה בסוף א\"ח בכללי הגמרא כתב דמצא כתוב בתשובה כתיבת יד לאחד קדוש דכלל מסור בידינו מדברי רש\"י היכא דפליגי תרי תנאי או תרי אמוראי כל היכא שאנו יכולים לומר דפליגי בסברתם וכו' ע\"ש והם תחילת דברי רש\"י הנז' ונעלמו מהרב ז\"ל דמהדר לאתויי מתשובה כ\"י: <br><b>ומ\"מ</b> למדנו מדברי רש\"י ז\"ל דאלו ואלו דברי אלהים חיים פירושו דסברא זו טובה היכא דמשתנה הנדון בשינוי מועט כמבואר בדבריו באר היטב: <br><b>אמנם</b> הריטב\"א בחידושיו לעירובין שם כתב בשם רבני צרפת כי כאשר עלה משה למרום אמר רחמנא ע\"כ דבר מ\"ט פנים טהור ומ\"ט פנים כי לא טהור ושאל להקב\"ה הלכה כדברי מי והשיבו ההכרעה מסורה לחכמי הדור והן הן דברי אלהים חיים ממש כי במספר הדורות פעם מכריעין כסברא זו ופעם מכריעין להפך ועמ\"ש אני עני בהקדמות אלו בספרי זוטא ראש דוד פ' לך לך דף י\"ד בס\"ד: \n",
            "יב. <b>דורון</b> כל המקריב דורון לת\"ח כאלו הקריב בכורים. כתובות דף ק\"ה ע\"ב וכתבו שם התוס' משם סדר אליהו זוטא דת\"ח כפרה להם לישראל בכל מקומות מושבותיהם שנאמר תקריב מנחת בכורים וכו' ע\"ש וכתב הרב נח\"י פ' לך לך שלא ימנע הת\"ח מלקבל דורון שמזכה לנותן וכו' ע\"ש. \n",
            "יג. <b>דור</b> המדבר הנשים לא היו נדות והיו פרין ורבין אך כשעשו העגל פירשו הנשים עד שעשו המשכן ונתרצה הקב\"ה לישראל גם הן נתרצו לבעליהם ועמ\"ש בנחל קדומים פרשת בשלח ע\"פ ותקח מרים הנביאה ומשם באר\"ה כי זה שכתבתי הוא בקצר אמיץ: \n",
            "יד. <b>דוד</b> הוא רגל ד' של המרכבה כי המרכבה צריכה ד' רגלים אברהם יצחק יעקב דוד. ונתחלף יוסף בדוד ויעקב עם דוד היו ראוים לצאת מיצחק ונתן הקב\"ה עשו תחתיו כי השטן קטרג על בריאת יצחק ובזמן העקידה שנצול לפי שיצחק ראש לכל הדינים וכלם נכנעים תחתיו ולא רצה המלאך וחיילותי' להשתעבד עד שנתן לו שעשו יצא מיצחק ובא יוסף בשביל שלא נולד דוד. ועיקר לידת יוסף היה כי בהתחדש אור בקליפה תיכף מתחדש אור בקדושה להחליש כחה. והנה נולד שר גדול חרבא דאשמדאי ומקטרג וג' שרים מלמדי זכות יהודה מלכיא\"ל עטוריא\"ל נטוריא\"ל ובשעה שנולד אותו המשחית נולד שר גדול משרש קדושה ונקרא חרבא דמלכא ויש לו ב' שמות משיחא\"ל ככביא\"ל. וכנגד חרבא דאשמדאי הוא עשו דכתיב ביה ועל חרבך תחיה וחרב דקדושה הוא יוסף למטה. הרב עמודיה ז' עמוד ב' פחד יצחק אות י\"ב משם ס' גלי רזיא. ובזה גלוי הטעם דיוסף שטנו של עשו. ואפשר לרמוז כאשר ילדה רחל את יוסף ר\"ת כאשר ילדה רחל את גי' חרבא דהוא דקדושה. נגד עשו. ולזה רצה לחזור יעקב לאביו דיוסף בא במקום דוד דהיה ראוי לצאת מיצחק והוא שטנו של עשו כאמור ובזה ניחא מ\"ש הרב עיר בנימין משם האר\"י ז\"ל דיצחק נתעבר ביוסף. כי הוא בא במקום דוד שהי\"ל לצאת ממנו ולבטל עשו. ובזה ניחא דפינחס נתעבר בו יצחק וגם יוסף להרוג זמרי שהוא בחי' עשו כמ\"ש לקמן מערכת פ\"א אות ד' ע\"ש. \n",
            "טו. <b>דוד</b> עושה משפט וצדקה לכל עמו אמרו רז\"ל שהיה עושה משפט לזה וצדקה לזה. עושה משפט לעשיר לזכותו בדין. וצדקה לעני בפרוע את חובו מבית המלך. והטעם כי מי גרם העניות כי אם מאמר בזעת אפך תאכל לחם ומי שבא לתקן בעד אדם מצוה זו עליה רמיא לפיכך היה מקדיש כל נכסיו לשמים לקיים בעצמו כי עני ואביון אני. הרמ\"ע ז\"ל במאמר מאה קשיטה כ\"י סי' צ\"ד: \n",
            "טז. <b>דמו</b> ודם זרעיותיו כן דרשו רז\"ל גבי קול דמי אחיך והקשה הרב שער אפרים ז\"ל בכ\"י אמאי לא דרשו כן במ\"ש וגם דמו הנה נדרש שדרשו דמו ודם הזקן ותירץ דהתם הריבוי קודם לדמו וא\"ש דם הזקן. א\"נ דראובן לא ידע שיוליד. ובזה תירץ עט\"ר אמ\"ן עדן מש\"כ אשר כילתני היום הזה מבוא בדמים דם נבל ודם נדה. ואני הדל כתבתי בזה והבאתי דברי הרב מהרלנ\"ח ז\"ל סי' קכ\"ו על זה. גם הוקשה לי מ\"ש בסנהדרין סוף פ' נגמר הדין ע\"פ דמי נבות ודמי בניו ותירצתי כמו שכתבתי בעניותי באורך על זה בקונטרס פני דוד בפ' בראשית אות ט\"ו דף כ' ע\"א ע\"ש באורך בס\"ד: \n",
            "יז. <b>דצ\"ך</b> עד\"ש באח\"ב הוא גימט' כל המכות כן כתבו הגמי\"י סוף הלכות חמץ ויש לרמוז כי תק\"א גימט' אשר והוא רמז לבינה דמסטרא דיובלא היתה הגאולה כמ\"ש בזוהר הקדוש. וזה רמז אש\"ר הוצאתיך מארץ מצרים ואת אותותי אש\"ר שמתי בם. גם רמז כי חיי האבות הם תק\"ב ובכל ימיהם היו דבקים בה' ועובדי עבודתו ובזכותם ע\"י בינה שהיא רמז אשר הוכו תק\"א מכות שעם הכולל תק\"ב כמספר חייהם היקרים. וכל זה ראה יעקב אבינו ע\"ה דכתיב וירא יעקב כי יש שבר במצרים שבר גימט' תק\"א עם הכולל שהוכו ונשברו מכות כמנין שבר עם הכולל בכח אש\"ר עם הכולל הרומז לבינה בזכות שני חייו וחיי אבותיו שהם כמנין שב\"ר. <br><b>ועוד</b> יש רמז דר' יהודה רצה לרמוז כי כל עשר מכות באו מעשר ספירות כמ\"ש בפרטות גורי האריז\"ל. ואם תתחבר עם תק\"א שהוא מספר דצ\"ך עד\"ש באח\"ב ונוסף מ' כי כל מכה היתה של ד' מכות לדעת ר' אליעזר יעלה תקמ\"א כמספר ר\"ת עשר ספירות כח\"ב גג\"ת נהי\"ם שהם כמספר ישראל. והנה בהגהות מימונית כתבו משם רבינו חננאל לאשמועינן דבסדר הזה היו קורין מביאי בכורים ודבריו אינם מובנים. ואפשר שכוונתו דכשהיו אומרים מביאי בכורים ביד חזקה ובזרוע נטויה היו מכוונים המכות בסדר דצ\"ך עד\"ש באח\"ב. <br><b>ולפי</b> האמור לעיל אפ' לומר שהוא רמז וישמע אלהים את נאקתם דבתיבת נאקתם רמוז הכל הנון רמז לנ' שערי בינה דמשם היתה הגאולה אקת הוא תק\"א מספר המכות שלקו במספר חיי אבות וכמספר אשר הרומז לבינה ומ' רמז לשכינה והכל יחד נאקת\"ם ודוק כי קצרתי ובדרושים ופירושי ההגדה הארכתי יותר בס\"ד: \n",
            "יח. <b>דבורה</b> עיין במערכת תיו אות כ\"ט: \n",
            "יט. <b>דוד</b> המלך ע\"ה מסר מודעא כשנתן גט למיכל כי גט מוטעה היה ולקוחי פלטיאל לא היו לקוחים ולכן חזר דוד ולקחה אחר שהיתה עם פלטיאל. כן כתוב בגלגולי הנשמות שקבל הרמ\"ע ז\"ל ממהר\"י סרוק ז\"ל. ויש להרגיש דמרז\"ל נראה דלא נתן גט דוד למיכל אלא ששאול סבר דקדושי דוד לאו קדושין וכמ\"ש פ\"ב דסנהדרין. ורז\"ל אמרו בב\"ר פ' ל\"ב דדואג התיר מיכל כיון דדוד מורד במלכות וחייב מיתה והו\"ל כאלו מת. ואמרו ז\"ל דפלטיאל לא נגע בה וכ' הרשב\"א בתשובותיו סי' י' דע\"פ נביא ידע דוד המלך ע\"ה שפלטיאל לא נגע בה ועיין עוד בתשובות הרשב\"א סי' קפ\"ט ובמקומות אחרים כתבתי בענין זה בס\"ד: \n",
            "כ. <b>דוד</b> הלל. יהונתן שמאי. והיינו דאמרו שדוד הלכה כמותו בכל מקום וכן יצאת בת קול ואמרה הלכה כבית הלל. וכן רז\"ל ע\"פ יודע נגן וכו' על כל מה שהיה אומר היה אומר יונתן בני כמוהו וכשאמר הלכה כמותו איקני ביה דליתיה אפי' בדידיה. הרמ\"ע ז\"ל משם מהר\"י סרוק ז\"ל. ובזה יומתק מ\"ש הראשונים דדוד ויונתן קבעו בשמותם יה כמו שיש בין איש לאשה ויוד קבע דויד בשמו ויונתן קבע הא בשמו ונקרא יהונתן עכ\"ד וידוע כי שמאי מסוד הגבורות ולכך יונתן קבע ה\"א בשמו. ובזה פירשנו בעניותנו נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים כמ\"ש בספרי זוטא ראש דוד פ' קדושים. \n",
            "כא. <b>דברות</b> מה שאנו אומרים עשרת הדברות ולא עשרת דברים כי דברות גימט' תרי\"ב. ויראה תרי\"ג ששקולה כנגד כולם והיא ביד האדם שנתן הבחירה בידו. תשב\"ץ לתלמיד מהר\"ם סי' תס\"ז: \n",
            "כב. <b>דבור</b> מדת הגבורה מעסקי תורה שבכת' אמירה מדת מלכות מעסקי תורה שבע\"פ זרע אהרן סוף תרומה מס' שערי אורה דף י\"א: \n",
            "כג. <b>דבורה</b> אמרו פ\"ג דמגילה תרתי נשי יהירן וסניין שמייהו זיבורא וכרכושתא וכו' ע\"ש. וצריך להבין דאפילו בגנות בהמה טמאה לא דיבר הכתוב ומה הלשון הזה על נביאות. ואפשר במה שאמרו רז\"ל כי ה' עשה שתהיה וסת לאשה כדי שתזכור דנמשך זה מחוה ולא תחטיא את בעלה. וגם כאן להיותם נשים יקרות מאד ה' שם שמות שיקראום כך שיתעוררו בשם שיש להן ולא יתגאו ולכן לא אירע לדבורה אלא פעם אחת. וז\"ש תרתי נשי יהירן דתכונתם לפי צורתם וטבעם. וסניין שמייהו כדי שיזכרו ולא יתגאו. ולכן כאשר אירע פעם אחת אמרה עורי עורי דבורה דאמרה שמה להכנע משם שיש לה וחזרה לה הנבואה: \n"
        ],
        "Letter He": [
            "א. <b>הדסה</b> לא נקראת המגילה מגילת הדסה ונקראת מגילת אסתר כי זהו הנס המופלא הפלא ופלא כי עם היות שהיה בהסתר פנים ממנו ואנחנו בגלות הטה חסדו להצילנו וגם להרוג שונאינו והוא פלא. יערות דבש ח\"א דף ק\"י וח\"ב דף צ\"ו. ועד\"ה אסתר גימט' אדני במילוי בהסיר עשר כמ\"ש רבינו האר\"י זצ\"ל וכמ\"ש במדבר קדמות מערכת אלף אות נ\"ה. \n",
            "ב. <b>הדסה</b> מה הדסה ריחה מתוק וטעמה מר כך אסתר מתוקה למרדכי ומרה להמן. אסתר רבתי. ואפשר דאסתר גלגול חוה והמן נתלבש בו הנחש ומרדכי גלגול יעקב אבינו ע\"ה כמ\"ש גורי האר\"י ז\"ל לכן אסתר חוה מרה להמן שהוא הנחש שהחטיאה ומתוקה למרדכי שיעקב גלגול אדה\"ר: \n",
            "ג. <b>הכנסת</b> אורחים היא מהמצות שאוכלים מפירותיהם בעוה\"ז. ואמרו בתנחומא פ' תצא דשכר הכנסת אורחים הוא שיהיו לו בנים: \n",
            "ד. <b>הר</b> ה' גימטריא רל\"א דע כי התורה נארגת על רל\"א שערים וב' פעמים רל\"א גימטריא נתיב. ולכן נקראו ישראל. יש רל\"א. יש כנגד י\"ש עולמות לכל צדיק ירא שמים נשארו רל\"א לכן כתיב מי יעלה בהר ה' גימטריא רל\"א ואלו הם נתיב לא ידעו עיט נתיב עליון וז\"ש מכתב אלהים הוא מכתב גי' נתיב ב\"פ רל\"א ס' קדמון כ\"י רמזי תורה פ' תשא: \n",
            "ה. <b>הכפרים</b> אפשר הכפרים גי' שנה שמכפר על כל השנה וראיתי בספר כ\"י הנזכר שכתב אמרו רז\"ל אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי ביום הכפורים שמחל להם עון העגל ביום הכפורים ולכן לאל גומר עלי ר\"ת עגל שמחל להם וס\"ת לאל גומר עלי גימט' רם כי מ' יום שעמד משה בתפלה הם ר\"ם שעו\"ת ובימים אלו הוא ית' יושב על כסא רם ונשא עכ\"ל ומ\"ש הם ר\"ם שעות לא הבנתי כי הם תתק\"ס שעות ואולי שרמז תתק\"ס עם יו\"ם גימט' ר\"ם שעו\"ת שהוא גימט' אל\"ף י\"ו ועדיין צריך ישוב: <br><b>אחרי</b> כתבי מצאתי בס' רבינו אפרים ז\"ל על התורה בלקוטי גאוני קמאי דאשכנז דשם כתב גימט' זו שכתבתי בעניותי כי הכפרים גימט' שנה בפ' לך לך וז\"ל בעצם היום הזה נמול עם ד' תיבות והכול' בגימט' יום הכפרים ובכל שנה נראה דם מילתו לפני הקב\"ה כדם קרבנות ומכפר על עונותיהם של ישראל של כל ימות השנה לכן מויהי אברם בן תשעים ותשע בפ' מילה שנ\"ה תיבות כמנין הכפרים שמכפר על כל ימות השנה עכ\"ל ועיין בפרקי ר' אליעזר פ' כ\"ט: \n",
            "ו. <b>השכמה</b> כתבו הקדמונים דה' ימים יזדרז האדם לקום בהשכמה יותר משאר ימים והם יום שבועות ויום ט\"ב ויום ר\"ה ויום הושענא רבה ויום פורים ונתנו סי' וישכם אברהם בבוקר אברהם ר\"ת איכה ב' רמז על שבועות שבו נתנה התורה שהתחיל' ב' בראשית ראש השנה הושענא רבה מגילה: \n",
            "ז. <b>הודאה</b> אמרו רז\"ל כי המודה לה' על נס שנעשה לו הקב\"ה מצילו מצרה אחרת וזה פי' הכתוב כי חמת אדם תודך דכאשר הציל האדם מחימה צרה שבאה לו והוא מודה אליו יתברך וזהו תודך אז שארית חימות תחגור תעכב מלשון חגירת הצפורן שינצלו מצרות אחרות: \n",
            "ח. <b>הרהורים</b> הרהורי עבירה קשים מעבירה כך אמרו רז\"ל ואפשר שהטעם שהוא פוגם במחשבה והוא מקום עליון ועוד שהוא חלק הקב\"ה לבדו כי ג' שותפין באדם אב ואם והקב\"ה כביכול והבשר והעצמות והגידים וכל דבר גשמי מאב ואם והראיה והשכל והדעת הוא מהקב\"ה וא\"כ החוטא במחשבה פוגם בחלק שנתן לו ה' ולכך קשים מהעבירה שעושה מעשה ופוגם בחלק אביו ואמו. אך בחסדו יתב' אינו מעניש על המחשבה אלא על המעשה ובזה פירשתי בעניותי ולך אדני חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו ולא כמחשבתו וזהו חסד גדול דמה שפוגם בחלקו יתב' אינו מעניש: \n",
            "ט. <b>הרהורים</b> שמעתי ממקובל זקן ז\"ל שקבל דטוב לעסוק במס' מכו\"ת שהוא גימט' הרהורים לבטל הרהורים רעים ואני בעניי שפר קדמי לכוין בשם קר\"ע שט\"ן ושוב מצאתי בס' שושן סודות כ\"י דאמר בפירוש דלבטל הרהורים יזכיר שם קר\"ע שט\"ן וינצל ע\"ש. \n",
            "יוד. <b>הושע</b> הטעם שלא נענש במ\"ש העבירם באומה אחרת וישעיה נענש על שאמר בתוך עם טמא שפתים היינו שהושע לא הי\"ל ממי ללמוד וישעיה הי\"ל ללמוד מהושע ועיין קונטרס אהבת דוד דף א' ע\"ג. ובמקום אחר כתבתי משם עטרת ראשי אבא מארי זלה\"ה דהיה מפרש דהושע היה סובר ב\"ח נדחים ונראה ונדחה אינו חוזר ונראה ולכך אמר העבירם באומה אחרת. ואני בעניי כתבתי דאפשר דסבר כר' יהודה דאין נקראים בנים אלא כשעושים רצונו ע\"ש באורך: \n",
            "יא. <b>הכסף</b> נתון לך כתב בספר יערות דבש ח\"ב דף פ\"ח ע\"ג במאמרם ז\"ל אתי מלא קמצא דידכו ודחי עשר אלפים ככר כסף דידי ויש להבין מה ענין קומץ קרבן לה' לעשרה אלפים שהם לאחשורוש ועוד משז\"ל שהקדים השקלים וכו' אבל הענין שא\"ל הכסף נתון לך והעם לעשות בו כטוב בעיניך שהעם והכסף תעשה הטוב בעיניך והטוב שבכסף לחלקם לעניים וכן עשה המן וחשב שהוא יותר מקרבנות ובזה א\"ש אתי מלא קמצא וכו' וכן שהקדים השקלים וכו' והשיב לו מרדכי כי הוא עבדו ועבד שקנה נכסים וכו' זהו תורף דבריו והוא חידוש ואין נראה כן מהכתובים ומרז\"ל ועמ\"ש אני הדל בקונטרס אהבת דוד דרוש א' ע\"ז בס\"ד: \n",
            "יב. <b>היתר</b> עמונית ומואבית הענין הוא כי כבר ידעת כי הזכר בא מצד הנקבה והנקבה מצד הזכר בסוד אשה מזרעת תחלה וכו' א\"כ בנדון דידן הנקבות יצאו מצד הזכר והזכרים מצד הנקבה ולהיות כי לוט שהוא הזכר לא היה במזיד באותה השכיבה ששכב עם בנותיו דהא כתיב ולא ידע בשכבה ובקומה נמצא כי כל מה שיצאו מהשלשלת הנקבות כלם הם מצד הטהרה שלא נתכוון לוט לשכיבה לכך הנקבות מותרות לבא בקהל אבל הנקבות שהם בנותיו שידעו בשכבן ובקומן לכן כל הזכרים נמשכין מהם ומצדם אסורים לבא בקהל לקוטים כ\"י מגורי האר\"י ז\"ל ונראה דהכוונה דהגם דבענין עצמו לא נולדו כי אם עמון ומואב וכשהולידו הם וזרעם לא שייך זה מ\"מ יען שהנקבות באות מצד האב ולוט לא ידע לזכר זה הנקבות מותרות: <br><b>אמנם</b> אפשר לומר להפך דרז\"ל אמרו בש\"ס בנזיר והוריות דלוט נתכוון לעבירה ובנותיו נתכוונו למצוה ע\"ש. ולכן לגלות צדקת בנותיו שנתכוונו למצוה שסברו שהיה כמבול ולא נשאר בעולם כי אם הן ואביהן כמ\"ש באגדתא דבראשית כן כתבתי במקומות אחרים גם כן וא\"צ כי מפורש בב\"ר פ' נ\"א ע\"ש. וא\"כ הם כיוונו להעמיד העולם לכן הנקבות מותרות להודיע כי רחמנא לבא בעי ותוקף מעלת הכוונה לש\"ש מה היא אף שלא כיוין אל האמת. והזכרים אסורים להודיע רוע כוונתו של לוט שהיה מתאוה לדבר עבירה תמיד כדילפי רז\"ל מקרא וישא לוט את עיניו וירא את כל ככר הירדן דכלו לשם עבירה ואע\"ג דבענין מיהא ובפרט בבכירה לא ידע מ\"מ עונותיו ותאותו לאיסור גרמא ליה ומשו\"ה הזכרים אסורים ודוק: \n",
            "יג. <b>השכמה</b> אמרו רז\"ל הבא להורגך השכם להורגו פירוש אם בא היצה\"ר להורגך על ידי פתוי מעשים שאינם הגונים אין לך יותר כח שתהרגהו אלא בהשכמה וזהו השכם שצריך לעמוד בחצות לילה לעשות היחוד העליון של יעקב ולאה על ידי התורה וגם לבכות על העדר היחוד של ז\"א ורחל בזמן הגלות ובזה המקטרג ימות אבל אם תשכב עד אור הבוקר הוא הורג אותך כי השינה א' מס' במיתה לקוטי גורי האר\"י ז\"ל כ\"י ובזה א\"ש מ\"ש דוד המלך ע\"ה ולבי חלל בקרבי שע\"י קומו בחצות הרג ליצה\"ר. וק\"ו דוד המלך ע\"ה שלא היה ישן ס' נשמי והוא חי וקיים: \n",
            "יד. <b>הר</b> ה' מי יעלה בהר ה' וכו' טעם שנמשלה הדבקות בו יתברך ובתורתו לעליית הר היינו דכשם דלעלות בהר צריך שיהיה קל שלא יהיה מרובה בגדים. וגם שלא יאכל אכילה גסה וגם שלא ישא ממון הרבה כי כל אלו מעכבים עלות בהר. כן ההולך אחר ממון שמלות אכילה הן הנה מעכבות להדבק בו יתב' ולעלות לארץ החיים וסי' מש\"א ר\"ת ממון שמלות אכילה הרב עוללות אפרים ז\"ל סי' נ\"ה ע\"ש באורך ויש לרמוז אשם הוא אם הולך אחר אכילה שמלות ממון יום ליום הולך ומרבה יותר וזה רמז אש\"ם הוא. אשם אשם לה' שמרבה בהם ואשמה הנפש. ואפשר לרמוז דאם טבעו אכילה שמלות ממון יכוף יצרו שיהיה לה' אכילה בשבתות וי\"ט לקיים מצותו יתב'. שמלות לכבוד שבת ויו\"ט ממון לעשות צדקה ולקנות המצות בממון רב אז ינוח לו. וזהו הרמז אשם הוא אם טבעו אכילה שמלות ממון אשם זה חטא ומה יעשה אשם לה' שיהיו לכבוד ה' כמדובר: \n",
            "טו. <b>הנאה</b> אז\"ל פ\"ק דברכות הרוצה ליהנות כאלישע יהנה ופי' הרב מהרש\"א בח\"א דלהיותו עובר אורח שרי ליהנות ועמ\"ש בראש דוד פ' וירא בס\"ד: \n",
            "טז. <b>הנהגה</b> לפי מה שמתנהג אדם עם משרתיו ועם בני ביתו על פי מדותיו מתנהגים עמו בשמים. ועיין מ\"ש אני בעוניי בקונטרס ברית עולם דף קכ\"ט ע\"א. \n",
            "יז. <b>הצלחה</b> להצליח לפני שר ושלטון. קודם שיעמוד לפניו יאמר אמתלאי בת כרנבו טו\"ב פעמים ויצליח. כ\"כ בס' שרשי השמות כ\"י. ומצאתי בשם הרמב\"ן ז\"ל שיאמר מגדל עוז שם ה' בו ירוץ צדיק ונשגב ויכוין בו ירוץ גימט' שדי ר\"ת שומר דרך ה' והוא ענין נשגב בו\"מ. ובקונטרס שומר ישראל וקונטרס יוסף בסדר יש סגולות לשמירה: \n",
            "יח. <b>הבדלה</b> מן הדין באה ההבדלה והגבול וכן מבדיל גימט' אלהים. וראה כי אותיות מנצפ\"ך הם בסוד הגבורות ואין שמושם כי אם להגביל התיבות לקוטי הרמ\"ז ז\"ל כ\"י: \n",
            "יט. <b>הגדה</b> נגד ה' אחרונה והיא מכפרת ולכך קאים עלמא היא השכינה איהא שמיה רבא דאגדתא כי אין הקב\"ה חפץ בקלוסו של רשע אך ע\"י הגדה נתכפרו הרב עיר בנימין סוף סוטה ע\"ש באורך: \n",
            "כ. <b>הנה</b> אמרו בזוהר הקדוש ח\"ג דף רנ\"ב דקנ\"ה סט\"א וכשתהיה הגאולה יחתוך ק' וישאר הנ\"ה וזהו גער חית קנה וכתיב הנה ה\"א בחזק יבא ע\"ש ויש לרמוז הנה קטן נתתיך ר\"ת קנה דבגאולה קנה יהיה הנה ואז קטן בזוי עשו ויש לרמוז דלכך יוסף שטנו של עשו כי יוסף גי' קנ\"ו אחד יותר על קנה שהוא חלק עשו סט\"א: \n",
            "כא. <b>הנה</b> רמז לס' רבוא כמ\"ש רבינו בעה\"ט על פ' הנה עם יצא ממצרים. ובזה פירש מהר\"ל אשכנזי הראשונות הנה באו וחדשות אני מגיד כמ\"ש התוס' פ\"ק דע\"ז עמ\"ש עתידה אשה שתלד בכל יום דאז יהיה אוצר נשמות חדש וזהו שאמר הראשונות הנה הנשמות ראשונות ס' רבוא כמנין הנה באו וחדשות אני מגיד אוצר נשמות חדשות וכו' עיין בספר תקון השלחן דפוס אמשטרדם בשנת תפ\"ו: \n",
            "כב. <b>התראה</b> בעשר מכות התרה בב' מכות ראשונות ובג' לא התרה דמי שלקה ושנה אין מתרין בו הגמי\"י בסוף ה' חמץ. וצריך להבין דאחר כנים שהיא שלישית התרה בערוב ובדבר וכן התרה בברד ארבה ותיסגי ב' ראשונות ונראה כמ\"ש בס' אורחות חיים דף פ\"ג דצ\"ך מכות הארץ עד\"ש מכות מקריות בא\"ח מכות האויר וא\"כ בכל ג' שהם ממין א' התרה בב' ולא בג' וא\"כ בדם צפרדע מכות הארץ התרה בכנים לא התרה אבל במכות מקריות שהוא ענין חדש וכן במכות האויר פנים חדשות התרה בשתים ראשונות מכל מין ועיין בפני דוד פ' וארא ובשמחת הרגל פי' ההגדה. וש\"ר שכ\"כ בס' פענח רזא באורך: \n",
            "כג. <b>הוגה</b> את ה' באותיותיו כתוב בס' לקוטי התורה הנדפס דלומר אותיות ה' כזה יו\"ד אי ה\"א אי וא\"ו אי ה\"א מותר דכיון דמפסיק בין האותיות שרי ע\"ש פ' שמות ועמ\"ש לקמן מערכת עין אות י\"ב בענין זה ע\"ש: \n",
            "כד. <b>התנאה</b> לפניו במצות לשון רז\"ל על פסוק זה אלי ואנוהו. והכונה דמאחר דמלא כל הארץ כבודו צריך לקיים המצוה בשלם שבפנים והכי דייק אומרם לפניו כלומר שהוא רואהו והמצוות שלוחי דרחמנא נינהו כמ\"ש בתנחומא פ' ויגש דף נ\"ב עמוד א' דפוס אמשטרדם וצריך לכבדם כמו שמכבד לשלוחי המלך ואמר התנאה לפניו כלומר שיהיה לו הנאה ושמחה במה שהוציא הוצאות לקיים מצות המלך ואפשר דרשו נמי באומרו התנאה לפניו במצות דאם מוסיף על שליש להדר המצוה יפרע לו הקב\"ה בחייו כמו שפירש רש\"י פ\"ק דקמא דף ט' ע\"ב וזה רמז התנאה דאע\"ג דמצות לאו ליהנות ניתנו ושכר מצות בהאי עלמא ליכא אם הוא מהדר המצוה יותר משליש הנה שכרו בעולם הזה כאמור וזה דקדוק התנאה לפניו במצות התנאה דייקא שיוכל ליהנות בעוה\"ז וירם קרן לעוה\"ב על שכר המצוה עצמה. \n",
            "כה. <b>הנאה</b> ממעשה נסים אין נהנים כמ\"ש פ\"ג דתעניות אך אם המין ישנו בעולם רק דנשתנה הטבע כגון מי שאמר לשמן וידליק יאמר לחומץ וידליק מותר כן כתב הרב ישרש יעקב זכרונו לברכה שם. ואם הוא פקוח נפש מותר והיינו טעמא שנהנו מהמן שהיה מעשה נסים אע\"ג דלא היה המין בעולם ועוד כי ה' נתן אותו להם לאכלה וכמ\"ש אני עני בנחל קדומים פ' בשלח ע\"ש ועמ\"ש בצוארי שלל בהפטרת וירא בס\"ד. \n",
            "כו <b>הושע</b> בן בארי ניצוץ ראובן וסי' בן בארי וכתיב וישב ראובן אל הבור וארז\"ל אתה פתחת בתשובה תחלה חייך וכו' שובה ישראל הרמ\"ע משם מהר\"י סרוק זכרם לברכה: \n",
            "כז. <b>הרן</b> נתעבר ביהושע כהן גדול דכתיב ביה הלא זה אוד מוצל מאש ונמרוד שרף להרן בכבשן האש ועתה בא ביהושע כהן גדול והוא תיקונו ורצה הקב\"ה להצילו על שמת ונשרף אז על קדוש ה' לכן עתה הצילו בפעם הזאת הרמ\"ע ז\"ל משום מהר\"י סרוק ז\"ל: \n",
            "כח. <b>הגר</b> שפחת שרי באה בשפחת ישי ועתה נתקנה כי בראשונה ותרא כי הרתה ותקל גבירתה בעיניה והיתה מבזה את שרה אמנו ע\"ה ועתה לא רצתה לקבל דברי רבה ישי והגידה לגבירתה ויצא דוד וממנו משיח בן דוד הרמ\"ע משם מהר\"י סרוק ז\"ל: \n",
            "כט. <b>הצלה</b> גימט' ה' הויות שבא השפע ממקום עליון ומבטל קטרוג הפ' כי הצלה עם הכולל גי' ס\"מ לבטלו: \n",
            "ל. <b>המנונא</b> פ\"ק דקדושין (דף כ\"ה ע\"א) בעי מרב המנונא ולא הוה בידיה וא\"ל לאו המנונא את אלא קרנונא ועיין מה שפירשו רז\"ל והתוס' ואפשר לרמוז במ\"ש הרב כלי יקר פ' בראשית דהצדיקים נמשלו לדגים. והנה בהיותו צדיק גמור נקרא אדם ויהיה נשפע משם מ\"ה גימט' אדם ואם הוא צדיק שאינו גמור יש לסט\"א קצת אחיזה בו וידוע דאמרו בזוהר דאותיות ק\"ר אתחזיאו על סטרא בישא ונטלי לאות ש' בהדייהו למהוי שקר כמ\"ש בהקדמת הזוהר דף ב' ע\"ב ועיין בדף ר\"ה ע\"ב והשתא דרב המנונא אמר להו בעו מינאי מילתא ולבסוף לא ידע א\"ל לאו המנונא את שאתה צדיק גמור ונשפע משם מ\"ה ואז המנונא המ' אותיות מה. נונא דג שהוא משל לצדיק אלא צדיק שאינו גמור אתה ויש אחיזה לסט\"א בך ואת קר נונא כי נונא רמז לצדיק אך אותיות קר מהסט\"א אחזו ואת קר נונא ודו\"ק: \n"
        ],
        "Letter Vav": [
            "א. <b>וי\"ו</b> אות ו' מורה חיים וז\"ש רז\"ל דעפרון חיסר הכ' אות וי\"ו וכ' עפרן ויש להבין מה צער מרגיש עפרון אם כ' עפרן. אמנם הכונה דניטל וי\"ו בחינת חיים ונתמעטו חייו רח\"ל וכמו שכתבתי אני עני במ\"א בס\"ד: \n",
            "ב. <b>וידוי</b> תכלית וידוי הוא שיכיר החטא ולפני מי חטא ויתבייש מאד ויתחרט ויעיד עליו יודע תעלומות שלא יחטא עוד ואל ישוב לכסלה כמ\"ש הרמב\"ם בה' תשובה. ויכוין להתודות עליו ועל כל בני ביתו על מה שחטא בגלגול זה ובגלגולים אחרים וישער בעצמו כי הוא חייב מיתה על שהכעיס למלך ועבר מצותיו. ובחרדה ורעדה בא לבקש שימחול לו המלך וכתבו ז\"ל דזהו מה שתקנו על חטא שחטאנו בוידוי פה כלומר שהתודה בפה מן השפה ולחוץ ולא בלב וצריך להתודות על הוידוי שלא התודה כהוגן שיהיו פיו ולבו שוין ויכוין שמתודה בכ\"ב אותיות לתקן מה שפגם בכ\"ב אותיות ועוד יכוין ששאר חטאות שאינו זוכר יוכללו בוידוי זה כי הכל נכלל בכ\"ב אותיות. ויכוין לקיים מצות עשה להתודות ולשוב בתשובה ובמדבר קדמות כתבתי עוד בזה בס\"ד. \n",
            "ג. <b>וה'</b> דרשו רז\"ל ע\"פ וה' לקח הוא ובית דינו ואפשר דזה שבח אברהם אע\"ה דכתיב וה' בירך את אברהם בכל רמז דאפי' מדת הדין הסכימה לברך אברהם בכל ועיין בסמוך אות י\"ב: \n",
            "ד. <b>ועוד</b> דריש כמו ועד עולמו של אדם ע' שנה רש\"י פ\"ק דכתובות דף ח' ע\"ב. \n",
            "ה. <b>וי\"ו</b> יעקוב מלא שנטל ו' מאליהו הנביא ז\"ל למשכון שיבא ויבשר בגאולה. רז\"ל והביאו רש\"י ז\"ל פ' בחוקותי: \n",
            "ו. <b>וי\"ו</b> יעקוב ארז\"ל שלעת\"ל יעקב יקח וי\"ו מעשו וישאר עש. ובתחילה לקח יוד מעשו כי היה שמו עשוי ולקח יו\"ד בראש שמו יעקב ולעת\"ל יקח וי\"ו ויהיה מלא יעקוב ואחיו עש: \n",
            "ז. <b>ותרן</b> בממוני הייתי כך אמר ר' נחוניא בן הקנה במגילה דף כ\"ח והפשוט שלא אמר ותרן בממון הייתי שלא היה ותרן כי אם בממונו דוקא. ואפשר עוד לומר שרמז דאחר אשר הפריש מעשר או חומש לפי מנהגו מהממון והיה נשאר קרי ממני ובו היה ותרן: \n",
            "ח. <b>ויהי</b> נועם כשאומר ויהי נועם צריך לכוין בר\"ת ישאונך פן תגוף באבן רגלך על שחל ופתן שהוא יפת בר עשו ובכל פעם שאומרו יכוין לבטל קליפה של השכחה כך כתב בשרשי השמות שסידר הרמ\"ז ז\"ל ובמקום אחר בכ\"י ראיתי שהמכוין נצול מכל משחית ומזיק וכבר במדבר קדמות אות ד' כתבתי קצת מזה ע\"ש: \n",
            "ט. <b>ודוי</b> הרב כמהר\"ר מרדכי אצבאן ז\"ל סידר וידוי על סדר האברים הוא ס' זובח תודה ונדפס. והרב מהר\"י אלגאזי ז\"ל סידר הוידוי הזה עצמו על סדר א\"ב בכ\"י. ונדפס וידוי להגאון מהר\"ר נפתלי כ\"ץ ז\"ל ונקרא שער נפתלי והוא מתודה על מה שפגם על כל מסכתא מהש\"ס ועל הבבלי ועל הירושלמי דברים חדשים: \n",
            "י. <b>וירא</b> לשון שמחה. שוחר טוב מזמור ע\"ה ובזה אפשר כפל הפ' פ' וירא. וירא והנה ג' אנשים וכו' וירא וירץ לקראתם. ודרך רש\"י ידוע ועפ\"ז אפשר שבא לומר ששמח ורץ בשמחה. והיה חשוב לפניו יתברך עד שאמרו רז\"ל בתנחומא ריש פ' תצוה שבעבור ריצה זו וגם ואל הבקר רץ כביכול מלך אסור ברהטים בעבור וירץ לקראתם וכו' ובפ\"ק דברכות אריב\"ל לעולם ירוץ אדם לדבר מצוה וכתיב דרך מצותיך ארוץ ותנן הוי רץ למצוה קלה וכו' וצריך שיהיה בשמחה: \n",
            "יא. <b>ועתה</b> אין ועתה אלא תשובה כך אמרו ז\"ל על פ' ועתה ישראל מה ה\"א שואל מעמך כי אם ליראה ובכמה מקומות ואפשר דהתשובה היא ליחד אשר הפריד בחטאתו וכמ\"ש תשובה תשוב ה' זה רמוז בתיבת ועתה כי ו' רומז לת\"ת עת רומז למ' ה' לבינה ה' עילאה והוא יחוד גמור ע\"י התשובה ולפי פשוטו רמז כי תכף בהרהורי תשובה באותו רגע יפרד מהקליפות ויתחבר בקדושה וזהו ועתה כלומר עתה כמו רגע בהרהור תשובה תכף עביד ומהני ולפי הפשט נשתמשו המפרשים לפרש גם תיבת עתה שרומז לתשובה. \n",
            "יב. <b>וה'</b> בירך את אברהם בכל. הנה רז\"ל דרשו וה' לקח הוא ובית דינו ואפשר דזהו שבח אברהם אע\"ה דכתיב וה' בירך את אברהם בכל כלומר אף מצד הדין נתברך וכן וה' פקד את שרה כי הצדיקים מהפכין מדה\"ד למדת רחמים כמ\"ש רז\"ל וכבר נכתב לעיל אות ג' ואני הדל כתבתי בנחל שורק הפטרת עקב דכי היכי דה' מדת רחמים ואי כתיב וה' דרשו רז\"ל הוא ובית דינו כן אפשר דכי כתיב ואדני הוא רחום בדין כי אדני הוא דינא דמלכותא וכי כתיב ואדני יהיה רחום בדין ע\"ש וכיוצא בזה נהירנא שראיתי להרב הגדול מהר\"י חאגי\"ז ז\"ל בס' קרבן מנחה שכתב כי אלהים הוא מדת הדין וכי כתיב האלהים הוא רחמים כן הוא רשום בזכרוני ואז אמרתי אני בעניי סמך לדבריו כי האלהים גימט' הוי\"ה אדנ\"י יחוד קבה\"ו ומש\"ה הוא רחמים ויתישבו בזה כמה פ' כגון האלהים אשר התהלכו אבותי לפניו האלהים הרועה אותי וכיוצא הרבה אף כי יש לדורשם באופן אחר: <br><b>אך</b> בחלקו\"ת דאין הדרשות שוות דמאי דדרשו רז\"ל וה' לקח הוא ובית דינו היינו מדכתיב וי\"ו דמורה עוד ענין ומ\"ש הרב מהר\"י חאגי\"ז גבי האלהים היינו מדכתיב בה\"א הדעת ומ\"מ יש קצת יחס בין הדרשות כמבואר: <br><b>ועוד</b> כתבתי בעניותי בדרשותי בפי' פ' וה' בירך את אברהם בכל בהקדמה נפלאה שכתב בספר ילקוט ראובני דף קי\"ד כי כל אשר שואל האדם מהקב\"ה תיכף הקב\"ה נותן שאלתו ובהגיע אותו השפע דרך צפון אז הב\"ד אשר שם מעיינים בדיניה אם ראוי זה השואל לכל השפע או מקצתו נותנין לו כפי הראוי לו ואם אין אין נותנין שום דבר והכל נשאר צפון שם ואח\"כ לעתיד ניתן לראויים. ובזה פירשו הראשונים פ' מה רב טובך אשר צפנ\"ת ליריאיך ובזה פירשתי בעניותי פ' אומר לצפון תני כל הצפון מימי עולם ולתימן שהוא מדת חסד אל תכלאי רחמיך והשתא אברהם אע\"ה כפי שלמותו כל השפע שהיה נותן לו הקב\"ה לא היה מתעכב בצפון אלא הכל ניתן לו כי הוא ראוי והגון וז\"ש וה' בירך את אברהם בכל כלומר כל השפע הניתן לו הגיע עליו ומבורך בכל כמות שהוא: \n",
            "יג. <b>ויברך</b> דוד את ה' ר\"ת ודאי גימט' אהיה כמ\"ש רבינו האר\"י ז\"ל. ואפשר דס\"ת ויברך דוד את תכ\"ד גימט' משיח בן דוד והגאולה תהיה מבינה שבה שם אהיה ולכן רמוז בר\"ת אהיה אשר הוא בבינה כי הלא מראש תגלה ותראה אם הבנים דבה חירו דכלא ובסוף יתגלה משיח בן דוד ולכן אהיה נרמז בר\"ת ומשיח בן דוד בס\"ת וגם האותיות ראשי תיבות הם ודאי כי זה ודאי אין בו ספק שתתגלה בינה יבא משיח וזה ודאי דלא נפל מכל דברו הטוב ועל זה כיוין דוד מלך ישראל לברך לה' על כל הטובה אשר יעשה לישראל ולזרעו משיח אלהי יעקב ואמר ברוך ה' וכו' לך ה' הגדולה וכו': \n",
            "יד. <b>וצדקתו</b> עומדת לעד. אפשר לרמוז דנודע כי אות ו' רומז לחיים וזהו שרמז וצדקתו ב' ווין חיים בעה\"ז וחיים לעה\"ב. עוד אפשר דע\"י הצדקה מיחד קב\"ה ושכינתיה וזה רמז ו' קב\"ה צדק השכינה תו גימט' בקדש בסוד אחותי בת אבי ותהי לי לאשה ובספר ארץ החיים פירש הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד דהעושר כשימות ישאר בביתו לבניו. אך הצדקה עומדת לעד לעה\"ב. ורבינו האר\"י זצ\"ל פירש דאין עבירה מכבה צדקה כמו התורה וזהו וצדקתו עומדת לעד: \n",
            "טו. <b>והוא</b> רחום אין לומר בערבית של שבת כי מעורר הדין זהר הקדוש ח\"ב דף ק\"ל ודף קל\"ה וח\"ג דף רמ\"ג ע\"ב אבל בזמירות יום שבת יש לאומרו וכ\"כ רבינו האר\"י זצ\"ל ועמ\"ש בחיים שאל ח\"ב סימן י' בס\"ד: \n"
        ],
        "Letter Zayin": [
            "א. <b>זכות</b> אבות במ\"ק מערכה זו אות י\"ד הבאתי משם הרב אספקלריא מאירה דמוכח מהזהר ח\"א דף קס\"ח דסבר דלא תמה זכות אבות לעולם ע\"ש ועתה ראיתי ברעיא מהימנא ח\"ג דף קע\"ד ע\"א דמוכח בהדיא דלצדיקים לא תמה ונעלם זה מהרב אספקלריא המאירה דמלשון ר\"מ הנזכר מוכח כשיטת ר\"י ז\"ל שכתבו התוס' ודו\"ק: \n",
            "ב. <b>זכיות</b> כתבו גורי האר\"י ז\"ל דכשהאדם בצרה יזכיר זכיותיו וכתבנו בעניותינו דצריך לדבר בלשון סתום וה' בוחן לבות וכליות יבין כוונתו וירחם עליו. אבל אם יאמר בפירוש שיש לו זכיות יקטרגו עליו וימצאו כמה מומין בזכיותיו ותהי להפך לעורר מדת הדין עליו. ובזה ניחא מה שאמרו בתנא דבי אליהו ז\"ל קטנתי מכל החסדים אין קטנתי אלא מעט ואין מעט אלא צדקה וכו' ופירש הרב הגדול נזר החסידים כמהר\"ר יהודה חאבילייו זלה\"ה דזכר בעת צרה זכיותיו כמ\"ש האר\"י זצ\"ל וזהו קטנתי שנתמעט ממונו בצדקה וגמילות חסדים עכ\"ד. <br><b>ולפי</b> דרכנו יבא על נכון דאפיקיה בלשון זה דפשט הלשון נראה שכונתו נתמעטו זכיותיו מכל החסדים שעשה ה' עמו אמנם פנימיות כונתו להפך שנתמעט ממונו בצדקה וכדי שלא יקטרגו על זכיותיו למצוא איזה עילה ודופי לפי רוב ענותנותו אמרה בלשון זה. וה' בוחן לבות וידע כונתו בעצם וירחם עליו. ואפשר לפרש בזה פ' שמע ה' קולי אקרא וחנני וענני כי דוד הע\"ה היה עושה בדרך זה לומר לישנא דמשתמע פשטו תפלה על צרתו אמנם פנימיות כונתו להזכיר זכיותיו ועל זה אמר שמע ה' מדת רחמים קולי אקרא ברוב רחמיך שמע קולי פנימיות כונתי וחנני כי ירא אנכי להזכיר הזכיות שמא יקטרגו. ותרחם וענני ודו\"ק: \n",
            "ג. <b>זרע</b> וקציר דע כי ששה חדשים של קיץ ממונה עליהם מיכאל וששה חדשים של חורף מנהיג גבריאל דכתיב ששה חדשים בשמן המור מור גימ' גבריאל וימי השנה הפשוטה הם שנ\"ד ימים גימ' מיכאל וגבריאל. ס' קדמון רמזי התורה כ\"י פ' נח. וכ' עוד שם אמנם במדרש אמר הקב\"ה לגבריאל בצאתך לבשל הפירות הזקק לסנחריב והיה בניסן נראה כי גבריאל שולט בקיץ ומיכאל שהוא מים והוא רחמים שולט בחורף עכ\"ד: \n",
            "ד. <b>ז'</b> מצות בני נח רמוזות באותיות א\"ב דהיינו. א. אבר מן החי. ב'. ברכת ה' ג'. גזל. ד'. דינין. ה'. הרג. ו'. וסת ע\"ז כנדה. ז'. זנות: \n",
            "ה. <b>זקנה</b> אמרו במדרש תנחומא סוף פ' מקץ צריך אדם שיתפלל על זקנותו שיהיו עיניו רואות ופיו אוכל ורגליו מהלכות שבזמן שיזקין הכל מסתלק ממנו ע\"כ. וצריך להתפלל עוד שיהיה דעתו מיושבת ויזכור תלמודו ויהיה לו כח בכל אבריו וגידיו. \n",
            "ו. <b>זעם</b> אמרו הקדמונים דשיתא אלפי שני הוי עלמא שני אלפים הראשונים גבר יצה\"ר ופשעו בזנות וב' אלפים שניים בע\"ז וב' אלפים אחרונים הללו ממון וסי' זעם וה' מהר\"ם ן' חביב ז\"ל משלוניקי רמז פ' בזע\"ם תצעד ארץ הולכת ארץ ועולם כמנהגו ועל זה באף תדוש גוים: \n",
            "ז. <b>זמרה</b> מועיל לזכרון כ\"כ בס' ארץ החיים מזמור ל\"ה ובזה יש להליץ בעד דוד הע\"ה שאמר זמירות היו לי חקיך בבית מגורי דהצער גורם שכחה ולכן אזמר דמועיל לזכרון בבית מגורי כדי שהצער לא יגרום שכחה והקב\"ה מדקדק עם חסידיו כחוט השערה דהיה לו לומר חקיך אזמר אבל זמירות היו לי חקיך משמע קלים כזמירות: \n",
            "ח. <b>זאת</b> היא השכינה כידוע וכמ\"ש בתקונים כמה פעמים ומייתי כמה קראי. גם זאת היא התורה כמ\"ש בש\"ס ובמדרשים בכמה דוכתי אין זאת אלא תורה גם זאת היא מילה ורז\"ל אמרו במדרש פ' אחרי דעשרה דברים נקראו זאת ע\"ש. ודורשי רשומות אמרו כי צום קול ממון גימט' זאת שיועיל לבטל גזרות רעות כמ\"ש לקמן במערכת קו\"ף בס\"ד: \n",
            "ט. <b>זלזול</b> המזלזל חבירו והוא שותק נגדו לוקח כל מצותיו וכשמת מראים לו כל מצות האחר מפני ששתק וז\"ס הפ' מי ילד לי לי את אלה ואני שכולה וגלמודה מכל כך מצות לקוטי הרמ\"ע ז\"ל כ\"י. \n",
            "י. <b>זכירת</b> עמלק כ' רבינו הרב הרקח סי' רל\"ד אמרו במדרש אמרו ישראל לפני הקב\"ה אתה אמרת לנו הוו זכורים מעמלק מה אנו לשעה אחת אתה שאתה חי וקיים לעד ולעולמי עולמים לך לזכור א\"ל הקב\"ה בני בזמן שאתם קוראים פ' עמלק מעלה אני עליכם כאלו מחיתם שמו עכ\"ל. ואני עני כתבתי בקונטרס אהבת דוד דרוש י\"ד דהטעם דמחשבה טובה בישראל הקב\"ה מצרפה למעשה. ועוד כי בקריאת פ' עמלק זוכרים גנותו ושעתיד לימחה שמו בזה נכנע כח הסט\"א של עמלק ע\"ד מ\"ש רבינו האר\"י זצ\"ל במ\"ש בעלינו לשבח שהם משתחוים להבל וריק שבזה נכנעים הקליפות. ועוד כמ\"ש המקובלים שע\"י קריאתנו בתורה אנחנו מבררים ניצוצי הקדושה מהענין ההוא כמ\"ש בזוהר הקדוש שהי' עוסקין בפי' עמון ומואב וא\"ל הינוקא חזינא דעמון ומואב מתגרו בכו וא\"כ אנו מבררים ניצוצי הק' אשר בקלי' עמלק. ובזה פירשתי כמה מאמרי רז\"ל בעניותי עש\"ב. והיינו דאמר בתנחומא פ' תצא אמר הקב\"ה תהיו אתם מזכירים שמו למטה ואני מוחה אותו מלמעלה וכו' ע\"ש. \n",
            "יא. <b>זריז</b> מי שהוא זריז לקיים המצות כתבו המפרשים דאינו בסוג מי הקדימני דע\"י הזריזות כ\"י נמצא שהוא מקדים וזה רמזו רז\"ל זריזין מקדימין למצות. \n",
            "יב. <b>זכות</b> אבות בויקרא רבא פ' בחקותי א\"ר אחא לעולם זכות אבות קיימת. ואפשר רמז כי אברהם יצחק יעקב גי' תרל\"ח והוא גימט' זה הוא קרן קיים לעד בדקדוק. עוד יש רמז במספר תרל\"ח דבזכותם וצירוף רחל שטענה לפני הקב\"ה כמ\"ש במדרש איכה והשיבה הקב\"ה יש שכר לפעולתך תהיה הגאולה ויתבטלו ת' איש דעשו וזה רמז רחל ת'. ועד\"ה רחל היא השכינה ובעבורה נגאל כמ\"ש בזוהר הק' ועמה יפקון. ואז יתבטלו ת' דעשו. והכל בזכות אבות וזה רמז מספר שמותם נאים רחל ת' דבעבור השכינה רחל נגאל ויתבטלו ת' דעשו ותהיה גאולה שלימה בב\"א. ועוד יש לרמוז דבזכות אבות וצירוף רחל יבא אליהו הנביא זכור לטוב גי' ת' לבשר הגאולה ועוד יש לרמוז דברישא יקים סוכת דוד שהיא השכינה רחל ואח\"כ יבא אליהו הנביא ז\"ל וזהו צירוף תרל\"ח רחל ת'. ועוד יש לרמוז ודו\"ק. \n",
            "יג. <b>זיווג</b> כשהאיש והאשה שווים במעלה אי אפשר שיולידו וזה רמז אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר א'. הרמ\"ע ז\"ל במאמר אם כל חי ועמ\"ש אני עני בקונטרס פני דוד פ' חיי שרה אות ז': \n",
            "יד. <b>זיווג</b> חקירה בענין הזיווגים אם מה' אשה לאיש מדוע נענש הנושא אשה לשם ממון וכיוצא וגם יש לחקור בשמשון דכתיב כי מה' היה ונענש ובקונטרס הנזכר אות כ\"ו הבאתי אני הדל דברי הרב שבלי הלקט ח\"ב סי' מ' וע\"ש מ\"ש אנא זעירא על דבריו עיין שם באורך בס\"ד: \n",
            "טו. <b>זאב</b> אחד יש שקורין לו לופגאר\"ו והוא בן אדם ומשתנה לזאב ובשעה שמשתנה לזאב רגליו יוצאים בין כתפיו כך בנימין בין כתפיו שכן. וזה סגולה להנצל מזאב זה בשעה שנכנס לבית ליקח דשן הצבור באש וישליך אילך ואילך ולא ינזק ממנו וכך היו עושין במקדש משליכין דשן אצל המזבח דכתיב ושמו אצל המזבח. רבינו אפרים ז\"ל בפי' התורה כ\"י פ' ויחי ועוד האריך: \n",
            "טז. <b>זאב</b> שנהפך לאדם אפילו שהוא משתנה לאדם בכל שעה יש לו זנב כך היתה רצועה יוצאה מחלקו של בנימין ונכנסת לתוך חלקו של יהודה ועליה היה בנין בית המקדש. רבינו אפרים ז\"ל שם פ' ויחי. \n",
            "יז. <b>זלפה</b> עיין במערכת פ' אות ל\"ג. \n",
            "יח. <b>זו</b> עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו. זו גימ' אחד כמ\"ש מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ. יצרתי שלא נברא העולם אלא בשביל ישראל ועשיתי יצירה חדשה ויפח באפיו נשמת חיים לרוח ממללא כמ\"ש מהרימ\"ט ז\"ל לשבחו ית' וז\"ש תהלתי יספרו ועמ\"ש בצוארי שלל. והנה בפ' אחת דברי אלקים שתים זו שמענו. פירש הרב כמהר\"ר יהודה קורייאט ז\"ל זו ר\"ת זכור ושמור כי בדבור אחד נאמרו עכ\"ד: \n",
            "יט. <b>זאת</b> היא השכינה כמ\"ש בזוהר הק' ובתיקונ' בכמה דוכתי וכמש\"ל וכי כתיב וזאת שם רמז יחוד קב\"ה ושכינתיה ו' רומז לקב\"ה וזה רמז וזאת אשר דיבר להם אביהם שיכוונו ליחד קבה\"ו תדיר בכל מעשיהם וז\"ש וכל מעשיך אפי' צרכי גופך אכילה ושינה וכיוצא וזהו מעשיך יהיו לשם שמים שם רומז לשכינה שמים לקב\"ה וז\"ש וזא\"ת קבה\"ו אש\"ר אימא אביה\"ם רמז לאבא: <br><b>ואפשר</b> לפרש איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת. במ\"ש את ה' אלהיך תירא לרבות ת\"ח ואמרו בזהר הק' ורבינו האר\"י ז\"ל דמשה רבינו ע\"ה היה אומר ה' אלהיך על השכינה. ונמצא דאת דמרבה ת\"ח הוא כתוב כביכול אצל השכינה את ה' אלהיך תירא דהיינו לירא מהשכינה. וז\"ש איש בער במקום קול קול דכתיב הקול קול יעקב נעשה בע\"ר גימ' ב' פעמים קול והמלאכים שעמו הם אבלים כמ\"ש בזהר הקדוש וזהו ר\"ת איש בער לא ידע וכסיל אבליו והוא בחסרונו אינו מכבד ת\"ח ואינו רוצה ללמוד תורה מהם כי בסכלותו לא יבין את זאת כלומר אינו מבין את הנאמר גבי זאת שהיא השכינה את ה' אלהיך תירא שהיא השכינה והאת הוא מרבה ת\"ח והוא לא יבין את דכתיב אצל זאת מלכות שמים ודו\"ק: \n",
            "כ. <b>זכרים</b> אמרו במדבר רבה פ\"ג כבודו של הקב\"ה עולה מן הזכרים. ואפשר טעם לדבר ונקדים אשר שאלוני דרבים בתורה חכמי המערב שאול ישאלו מה טעם נשים פטורות מסוכה ומלולב והלא הסוכה והלולב הם להמשיך חסדים ומקיפים דאימא וז\"א אל המלכות ומטעם זה לחייבו הנשים לתקן המ' דשייכי גבה עכ\"ד: <br><b>ואני</b> בעניי השבתי איברא דאמרו בזוהר ור\"מ דכל נשי ישראל אחידן בשכינה. אמנם אדרבא מטעם זה הם פטורות בסוכה ולולב כיון שמצות אלו לתקן המ' וצריך שיהיו ע\"י הזכרים להמשיך מאימא ומדכורא אל הנוקבא. ונשים פטורות זכר לדבר אין חבוש מתיר עצמו ועל דרך שלא יאמרו לכבוד עצמו הוא דורש. וגם שהיחוד על ידי שהמ' מעלה מ\"ן. ונראה מהזהר הקדוש פ' ויחי דף רמ\"ה ע\"ב דמ\"ן הם מנשמות הצדיקים דכורין וזהו כח זכר ע\"ש ולזה נשים פטורות. אמנם הגם שהם פטורות יכולים לעשותם כמי שאינו מצווה ועושה ולדעת ר\"ת יכולות לברך. ובמקום אחר הארכתי לתת טעם לרוב מ\"ע שהז\"ג דנשים פטורות. ולפי האמור א\"ש מ\"ש רז\"ל כבודו של הקב\"ה עולה מן הזכרים ודי בזה ודו\"ק כי קצרתי וא\"ש ההי\"ב: \n",
            "כא. <b>זכירות</b> שבת ומעשה מרים הנביאה. ראיתי בס' מאורי אור ח\"א חדש על הש\"ס שנדפס במיץ שכ' בדף ע\"ז ע\"ג וז\"ל תמהני על הא דילפינן זכרהו בקדוש היום מנלן מדאורייתא בפה דלמא בלב סגיא דהא במגילה דף י\"ח אמרי' זכור יכול בלב ת\"ל לא תשכח מוכח זכור לחוד בלב ואין לומר כעין ג\"ש מהתם א\"כ נילף גם זכירת מרים וליכא מ\"ד דחייב בפה. ואפשר קושטא דמילתא אמירה מדרבנן וק\"ה דבר תורה בלב סגיא וכו' עכ\"ל ונעלם ממנו ברייתא דתורת כהנים פ' בחקותי וכך היא שנויה זכור את יום השבת יכול בלבך כשהוא אומר שמור הרי שמירת לב אמור הא מה אני מקיים זכור שתהא שונה בפיך וכו' וכן הוא אומר זכור את אשר עשה ה\"א למרים יכול בלבך כשהוא אומר השמר בנגע הצרעת לשמור מאד הרי שכחת לב אמורה הא מה אני מקיים שמור שתהא שונה בפיך וכן הוא אומר זכור את אשר עשה לך עמלק יכול בלבך כשהוא אומר לא תשכח הרי שכחת הלב אמור הא מה אני מקיים זכור שתהא שונה בפיך עכ\"ל הרי מפורש בין בזכירת שבת בין בזכירת מעשה מרים דיש חיוב בפה ובלב מן התורה כמ\"ש במגילה גבי עמלק: <br><b>ועוד</b> נעלם ממנו דהרמב\"ן ז\"ל בס' המצות בעשין שכ' הוא ז\"ל מצוה ז' וז\"ל נצטוינו לזכור בפה ולהשיב אל לבנו מה שעשה הוא יתעלה למרים וכו' ושנינו בספרא זכור את אשר עשה ה\"א למרים וכו' יכול בלבבך כשהוא אומר השמר וכו' ע\"ש והיא ברייתא דת\"כ שהבאתי והרי הרמב\"ן נמי קרי בחיל דזכירת מעשה מרים בלב ופה הפך מ\"ש הרב הנזכר דבזכירת מרים ליכא למ\"ד דחייב בפה: <br><b>ואגב</b> ראיתי להרב הגדול מר מחותננו ז\"ל בפי' ספרי שנדפס מחדש שכ' סוף פ' תצא דזכירת עמלק חייב לזכור בפה וכ\"כ רבינו האר\"י ז\"ל גבי וקרבתנו מלכנו לשמך הגדול וכו' ע\"ש ונראה דסבר הרב ז\"ל דבאומרו לשמך הגדול וזוכר מעשה עמלק כמ\"ש האר\"י ז\"ל בזה יצא י\"ח זכור בפה ואני בעניי נ\"ל שבזה יצא י\"ח בלב דוקא ולא בפה כמ\"ש אני הדל בקונטרס יוסף אומץ סי' כ\"ג. ובפרט לפי המדרש שהביא רבינו הרקח והבאתיו לעיל מערכה זו אות י' וע\"ש מה שכתבתי ובמש\"ע הרב הנז' שם ודו\"ק ועיין מה שכתבתי בזה בקונטרס אהבת דוד דף ס\"ג כי שם העירותי על דברי מאורי אור הנז' יותר באורך ע\"ש: \n"
        ],
        "Letter Chet": [
            "א. <b>חזקיהו</b> מצא גלגולת ארונה תחת המזבח כן אמרו בירושלמי פ\"ט דפסחים ופ\"ו דנדרים ופ\"ק דסנהדרין. ופי' כשם אמרו בירושלמי דחגי הוכיחם על זה והרב קרבן העדה בסנהדרין הקשה דאיך יתכן זה דדוד הע\"ה קנה הגורן מארונה עצמו ואיך יתכן דגלגלתו שם. ולי נראה בפשיטות דהיא גלגולת זקנו שנקרא ארונה ועל שמו נכדו נקרא ארונה: <br><b>ומצאתי</b> בילקוט שיר השירים סי' ג' ע\"פ על משכבי בלילות שכתב וז\"ל אחזתיו ולא ארפנו זה דוד כשתפס הגורן מיד ארונה היבוסי ומצא גלגלתו של ארונה תחת המזבח ולא פסל המקום קרבנות ישראל עכ\"ל ולפי זה דהע\"ה מצאו ומוכרח שהיה גלגלת זקנו של ארונה כדאמרן ועיין בקונט' פני כסא שבסוף כסא דוד: \n",
            "ב. <b>חסד</b> מי שהוא גומל חסדים יהא מבושר שנשמעת תפלתו שוחר טוב מזמור ס\"ה וכמש\"ל מערכת ג' אות ו'. ובזה אפשר לפרש קטנתי מכל החסדים וכו' הצילני ואמרו בתנא דבי אליהו קטנתי שנתמעט ממוני מכל החסדים אשר עשיתי. ואחר זה אמר הצילני נא כי הגומל חסד תפלתו נשמעת זאת היתה לי שאני מתפלל הצילני נא: \n",
            "ג. <b>חכם</b> ד' מעלות יש לחכם יותר מן המחזיק בידו שילמוד. אחת כי החכם שאומרים שמועה מפיו שפתותיו דובבות בקבר. שנית שהקב\"ה כביכול מחפה על החידוש שמחדש הת\"ח כמ\"ש בזהר הקדוש. שלישית. כי בתורתו נבראו שמים חדשים. רביעית ת\"ח עצמן עין לא ראתה אלהים זולתך ארץ החיים מזמור י\"ט: \n",
            "ד. <b>חידושים</b> האחרונים יכולים לחדש מה שלא יכלו לחדש הראשונים כי עדיין לא הגיע זמן החידוש ההוא. בנין יהושע בהקדמתו משם מהר\"ר הירץ ז\"ל. ועיין נחל אשכול דף י\"ב ע\"א. ובזהר ח\"ג דף קפ\"ה ע\"ב אמרו כל אינון דמשתדלי באורייתא ומחדשי בה חידושין מיד אכתיב לגבי בני מתיבתא אינון מילין וכו' ע\"ש ונראה דיש חסרון בלשון ע\"ש ועיין בהקדמת הרב לב אריה ע\"ש. \n",
            "ה. <b>חמה</b> ולבנה דע כי ג' שמות לחמה וג' ללבנה והם כנגד עולמות בי\"ע שמש ירח בריאה. חמה ולבנה יצירה. וכן בברוך שאמר שהוא ביצירה יש בו פ\"ז תיבות כמנין לבנה שהוא ביצירה. חרס סהר בעשיה. גם שמש חמה חרס ס\"ת שס\"ה כמנין ימות החמה. וכן ש'בעה ס'פירות ה'בנין ר\"ת שס\"ה. ס' ישן רמזי התורה כ\"י פ' בראשית: \n",
            "ו. <b>חי</b> ברכות בזכות שמתפללים בני הגלות ח\"י ברכות בג' תפלות שעולים כמספר ד\"ן ה' יגאל אותנו ודן לכל א\"ה שנשתעבדו בישראל וכן אמרו בב\"ר א\"ר חלבו וגם את הגוי אשר יעבודו מצרים וד' מלכיות דן אנכי ר' אליעזר אומר בשתי אותיות אלו הבטיח הקב\"ה את אאע\"ה שיגאל את בניו מבין האומות, הרא\"ש ז\"ל הביאו מהר\"ד אבודרהם ז\"ל דף ס' דפוס אמשטרדם. וכתב שם דזה ג' פעמים אז\"י שיש במזמור לולי ה' שהיה לנו ע\"ש רמז לג' פעמים ח\"י ברכות כמנין אז\"י. וכן מצאתי לגורי האר\"י ז\"ל ועמ\"ש אני הדל בקונטרס יוסף תהלות (רמזים על התהלים) מזמור קכ\"ד בס\"ד: \n",
            "ז. <b>חודש</b> שבת מילה ציונו ה' ברחמיו לבטל ג' ככבים רעים לבנה מאדים שבתאי ולינצל מהם וזה היה כוונת היונים שרצו לבטל ג' מצות אלה כדי שאח\"כ ישלטו בישראל אלו הככבים. ס' אור העינים. ובזה ניחא שראשית כל המצות היתה לראש פינה מצות החודש. ובמצות ק\"פ נצטוו לימול ובצאתם במרה נצטוינו על השבת כי המצות אלו במעמד שלשתן מצילים ישראל מלבנה מאדים שבתאי הרמוזים בר\"ת מזמור שיר חנוכת מש\"ח מילה שבת חודש שעליהם גזר יון וניצולנו. והיה נס ע\"י שמן שהוא מש\"ח ר\"ת מילה שבת (חנוכה) [חודש] כי הם המכונות והעמודים אשר עליהם תכון בית ישראל. <br><b>ואפשר</b> עוד כי ר\"ת מזמור שיר חנוכת הבית שמחה. שנקראת השכינה שבזה היה עילוי לשכינה והיה הנס בשמן שהוא משחה אותיות שמחה וג' אותיות ראשונות של חשמונאי הם ר\"ת חודש שבת מילה. והאותיות הנשארות גימט' בינה דבה חירו דכלא וכל השם יש לרמוז שהוא ר\"ת חודש שבת מילה ונס נרות אותם יקיימו והיה ע\"י חמש בני חשמונאי חמש ר\"ת חודש מילה שבת. \n",
            "ח. <b>חלה</b> אמרו רז\"ל כל המקיים מצות חלה כאלו ביטל ע\"ז ופירש הרב קרבן שבת דף כ\"ח ע\"ב כי הנה ציוה הוא יתברך על חלה ראשית עריסותיכם וכו' וכן תרומה ובכורים להורות כי הוא יתברך ראשון לאפוקי הטועים שהעולם קדמון ולכן מקיים מצות חלה להורות כי הוא יתברך ראשון מבטל ע\"ז ושם הביא משם הרב תורת חיים פ' חלק דזה טעם דמברכין המוציא מהיכא דקדים בישולא ולכן שאל רב אשי היכי פלחו לע\"ז ע\"ש המאמר בש\"ס באורך: \n",
            "ט. <b>חלה</b> עיקרה בע\"ש כי יום הששי רומז לאלף הששי שיבוטלו כל הע\"ז והמצות חלה מורה ביטול ע\"ז כאמור. ועוד שנצטוית האשה לכפר על חוה שגרמה מיתה לאדה\"ר חלתו של עולם והיה ביום הששי ועוד יש טעם ע\"ד האמת קרבן שבת שם: \n",
            "י. <b>חשך</b> הביא על המצרים דימותו רשעי ישראל שלא היו רוצים לצאת ולא יראו המצרים וכן כשיבא המשיח יהיה חשך ט\"ו ימים וימותו רשעי ישראל שאינם רוצים בגאולה זוהר הקדוש פ' שמות. \n",
            "יא. <b>חשך</b> הביא על המצרים להראות שמה שהעבידו לישראל בלילות נחשב ולכן יצאו בחצי זמנם. ולכן מכת בכורות היתה בחצות לילה. כלומר חצות מה שיצאו בחצי זמנם מסיבת לילה. ובזה פירשתי מה שאמר ראב\"ע הרי אני כבן ע' שנה וכו' ככתוב בשמחת הרגל בס\"ד ובזה פירש הגאון מהר\"ר העשל ז\"ל פ' ק\"ץ שם לחשך כמ\"ש בדרושים ופי' ההגדה בס\"ד: \n",
            "יב. <b>חבר</b> הקני היה משרש קין כדכתיב נפרד מקין והוא גלגול רחב שזכתה להתגלגל בזכר ואח\"כ נתגלגלה בחנה (וכתוב הגהה נ\"ל שאין זה ירידה מחבר לחנה כי ברחב היתה בסוד נפש ובחבר בסוד רוח ובחנה בסוד נשמה כי חנה גימט' ס\"ג בסוד נשמה ערכי הכנויים להרמ\"ז ז\"ל: \n",
            "יג. <b>חור</b> בנה של מרים הנשמות של שרשו נשארו בעמקי הקליפ' עד ביאת המשיח ונחור בן תרח נתגלגל בו וכו' שם: \n",
            "יד. <b>חפני</b> ופנחס בני עלי באו בהם נדב ואביהוא ואח\"כ באו בב' בני שמואל ולפי שחטאו בבשר לכך באו באותם האנשים הנקראים עורבים בימי אליהו זכור לטוב. שם בס' ערכי הכנויים להרמ\"ז ז\"ל ולכאורה ק' דבגמרין פ\"ק דחולין מוכח דהם עורבים ממש ולא אנשים. ומיהו בב\"ר פ' נח על פסוק וישלח את העורב איכא מ\"ד דהיו אנשים ע\"ש. \n",
            "טו. <b>חנם</b> גימט' גהנם. ואמרו רז\"ל דאברהם אבינו ע\"ה בירר שעבוד מלכיות במקום גהנם ואפשר שזה רמז הכתוב חנם נמכרתם כלומר בשביל גהנם נמכרתם: <br><b>ובאופן</b> אחר כתבתי בעניותי בדרושים דהגלות המר והארוך הזה עיקרו היה בעון שנאת חנם וא\"כ הגם שנעסוק במצות כל עוד שלא נבטל שנאת חנם לא תהיה גאולה ח\"ו. והנה רז\"ל דרשו אוהב כסף לא ישבע כסף אוהב מצות וכו'. וז\"ש חנם נמכרתם בעון שנאת חנם נמכרתם בגלות. וא\"כ לא בכסף במצות שאתם מקיימים תגאלו כל עוד שלא תקנתם שנאת חנם: \n",
            "טז. <b>חירות</b> אמרו פ' קנין תורה חרות על הלוחות אל תקרי חרות אלא חירות שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה וכל העוסק בתורה הרי זה מתעלה שנאמר וממתנה נחליאל ומנחליאל במות. ואפשר בהקדמת רבני אשכנז ז\"ל דבמצרים לא היינו אלא פ\"ו שנים והוא חלק אחד מחמשה חלקים כל אחד פ\"ו ואכתי פשו ד' חלקים שהן שמ\"ד שנים ובזכות משה רבינו ע\"ה כי משה אחד יותר משמ\"ד ניצלנו. והגליות כלם להשלים שמ\"ד שנים ומי שהוא ת\"ח זוכה שיבא לו ניצוץ משה רבינו ע\"ה וניצול משמ\"ד זהו תורף דבריהם בתוספת נפך כמ\"ש בכמה מקומות: <br><b>הנה</b> כי כן ר\"מ דמיירי בעוסק בתורה לשמה ואז יש לו כל הני מעלות דקתני ודאי יש בו ניצוץ משה רבינו ע\"ה וכן לשמה אותיות למשה ועל זה אמר אין לך בן חורין כמי שעוסק בתורה והיינו תורה לשמה ושם רמז למשה דניצוץ משה רבינו בקרבו אור בו וניצול משמ\"ד. וקפסיק ותני ואין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה ולכאורה יקשה דהאיכא עשירי עם בהשקט ושלוה ובמשמני מדינה ובגוים איכא שרים ומלכים ושלטונים. אמנם הטיב אשר דיבר אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה כי הנה המלכים טרידי בהבלייהו ושררתם ומלחמתם ולנצח אויביהם ולהנהיג את עמים רבים ובצד מה רבו שרעפותם וטרדותם מאין ספורות. והשרים ועשירים אימת המלך עליהם בכל. ועל הכל בין בישראל ובין בא\"ה יש להם טרדא גדולה ועצומה עם יצרם הרע אשר לא יתנם השב רוחם ויחנו בקברות התאוה. אכן העוסק בתורה אגוני מגנא מיצה\"ר ונעשה שונאו מך כי אור תורה שהיא אש מכניע יצר גימט' ש' ואש התורה נוסף אחד על יצר להכניעו והוא בן חורין, ודאי שקט ושאנן מיצה\"ר ומפגעי העולם וניצול משמד וא\"כ שפיר קאמר אין לך בן חורין כמי שעוסק בתורה וממרחק תביא לחמה ומגדלתו ומרוממתו וכו' ואמר וכל העוסק בתורה הרי זה מתעלה כי עוסק במצוה מתקן הנפש ובעסק התורה מתקן הרוח ומידי יום יום ירום ונשא להעלות ניצוצי הקדושה ולזכות בחלק יותר מעולה וכמ\"ש זכה יתיר וכו'. ואפשר כי תיבת חרות גימט' תרי\"ד כי על ידי התורה שעוסק תדיר הוא מקיים תרי\"ד מצות דהיינו תרי\"ג ועסק התורה תדיר הוא אותיות תרי\"ד כי לימוד תורה מקיים אפילו לא קרא אלא ק\"ש. וזה שעוסק תדיר ודוחק עצמו ומניח עסקיו ומניח מלישן ולאכול כדי לעסוק בתורה. זה נחשב לו למצוה אחרת ויהיו תרי\"ד מצות. ואפשר לרמוז מ\"ש והיה כאשר תרי\"ד שתצטער על שעברו תרי\"ד מצות ופרקת עולו. \n",
            "טו\"ב. <b>חילול</b> ה' אמרו ביומא דף פ\"ו ע\"א היכי דמי חילול ה' אמר רב כגון אנא אי שקילנא בשרא מטבחא ולא יהיבנא דמי לאלתר וכו' וכ\"כ הרמב\"ם סוף פ\"ה דיסודי התורה ויש דברים אחרים שהן בכלל חילול ה' והוא שיעשה אותם אדם גדול בתורה ומפורסם בחסידות וכו' כגון שלוקח ואינו נותן דמי המקח לאלתר וכו' ע\"ש ויש להעיר דרב דהיה מתנהג בעשר קדושות כמ\"ש רש\"י בס' הפרדס ולא הי' מחזיק עצמו אפי' לכשר כמו שנרמוז לקמן איך אמר על עצמו שהוא גדול בתורה ומפורסם בחסידות וכן ראיתי שהקשה הרב דינא דחיי לאוין ג': <br><b>ויראה</b> דהגם דהאדם בעצמו מכיר כי איננו גדול בתורה וגם בעיניו אינו חסיד מ\"מ אם יודע שההמון מחזיקים אותו לגדול בתורה ובחסידות והוא סובר שטועים בו. מ\"מ הוא חילול ה' אי שקיל בשרא וכו' וכיוצא וזה פשוט דכיון דהמון העם מחזיקים אותו לגדול יש חילול ה'. ורב לפי תוקף ענותנותו בא ללמד דין זה דכל שהעם מחזיקים אותו לגדול אעפ\"י שלפי האמת אינו כן יש חילול ה' והיינו דקאמר רב כגון אנא שלפום קושטא איני בערך גדול וחסיד וכמ\"ש בסוף קדושין דאמר רב לרב יהודה לאו כשרים כגון אנא ואת וכו' אפ\"ה כיון שהעם טועים ומחזיקים אותי לגדול איכא חילול ה': <br><b>ומכלל</b> הדברים אתה הראת לדעת דהגם דכתבו מהר\"י וייל וסייעתו דהאידנא ליכא ת\"ח ומראיית מהר\"י וייל דמייתי ממציעא דף ס\"ז דרבינא לא היה מחשיב עצמו צורבא מרבנן. מוכח דאפי' צורבא מרבנן ליכא וקשה על הרב שבות יעקב ח\"א סי' קד\"ם והרב אורים ותומים ח\"מ סי' ט\"ו שכתבו דאף למהר\"י וייל צורבא מרבנן איכא כמ\"ש אני עני במקומו ולקמן מערכת תיו אות מ\"א באתי לכלל ישוב לדבריהם דרבנן בס\"ד: <br><b>מ\"מ</b> כל שהעם מחזיקים אותו לרב גדול אף שאינו אמת יש חילול ה' וצריך ליזהר בכל דברים אלו ואפשר זה דקדוק הכתוב ותופסי תורה לא ידעוני כלומר אף שאינם חכמים מ\"מ הם תופסי התורה והעם מחזיקים אותם לחכמים והם לא ידעוני להזהר בדרכיהם מזה נמשך והרועים פשעו בי וקרי בתופסי התורה ואשמם בראשיכם הגם שאין ראוים להיות ראשים מ\"מ הם ראשיכם ועון דור תלוי בקולרם. ובעל נפש יחוש לחילול ה' החמור מאד ולענין זה יחשוב עצמו תלמיד חכם: \n",
            "ח\"י. <b>חמץ</b> הנזהר בפסח מחמץ בכל שהוא מובטח לו שלא יחטא כל השנה כן כתבו גורי האר\"י זצ\"ל וזה רמז ושמרתם את המצות וקרי ושמרתם את המצוות כמשז\"ל ורמז שאם שמרתם את המצות שמירה מעליא כהלכות הפסח אז תהיו בטוחים ושמרתם את המצוות לבלתי תחטאו ובמ\"א כתבתי עוד בזה: \n",
            "יט. <b>חטא</b> הוא שוגג ואם חטא שתי פעמים בשוגג כתבו רבני אשכנז ז\"ל דנחשב כמזיד וסמוכות שלהם מפ\"ב דביצה דאמר שמואל לההוא סמיא שלא הניח עירוב בשנה שניה פושע את וכמ\"ש במקום אחר ובאמת דסמוכות שלהם תמהי\"ם ואינה ראיה מכמה אנפי כאשר יראה המעיין: \n",
            "כ. <b>חזן</b> מזבחי גימט' בחזן כל העומד הרי הוא ככהן גדול העומד ומקריב על המזבח כי התפלות במקום הקרבנות תקנום רבינו אפרים בפי' כ\"י על התורה פ' יתרו וכתבו ז\"ל כי חזן גימט' אדני כי ישים בדעתו שעומד לפני השכינה: \n",
            "כא. <b>חשך</b> אמרו במדרש אמר הקב\"ה למלאכים ראוים הם ללקות בחשך והסכימו כלם ולמה הביא עליהם חשך ואמר ב' טעמים א' בשביל מטמוניות ואחד בשביל רשעי ישראל. וק' למה לא שאל בתחילה למה הביא חשך ופירש הגאון מהר\"ר העשל דקיי\"ל פתחו כלם לחובה פטור וכתבו הפוסקים דווקא אם כלם מטעם אחד אבל אם מטעמים חלוקים הו\"ל רוב לחיובא וחייב. והשתא בתחילה אמר דהסכימו כלם דילקו בחשך והשתא קשה דהם פטורים דפתחו כלם לחובה פטור לז\"א דע שלא הסכימו כלם מטעם אחד אלא קצתם מטעם אחר וז\"ש ולמה הביא עליהם חשך דיש ב' טעמים ולא השוו כלם מטעם אחד וחייבים ודו\"ק: \n",
            "כב. <b>חכמת</b> המסכן בזויה פירש בס' ארץ החיים דחכמת היצה\"ט שנקרא מסכן הוא הביזוי שמיעץ לאדם שיקבל בזיונו וישתוק כי בזה מתכפרים כל עונותיו. ע\"ש מזמור מ\"א: \n",
            "כג. <b>חיים</b> עשרה דברים נקראים חיים. הקב\"ה. תורה. ישראל. צדיק. גן עדן. עץ. ארץ ישראל. גמילות חסדים. חכם. מים. אבות דר' נתן פ' ל\"ד: \n",
            "כד. <b>חק</b> היא התשובה ומשו\"ה א\"ה לא יש להם תשובה כמו שכ' הרב בינה לעתים דהם אינם רוצים בחוקים והתשובה חק וזש\"ה רחוק מרשעים ישועה כי חקיך לא דרשו כמ\"ש הרב אשד הנחלים דף קכ\"ב ע\"ג. ובזה אפשר דזכ\"ה ופערה פיה לבלי חק ר\"ל פערה פיה גהנם למי שלא שב. ומי שלא עשה תשובה שהיא חק והולך לגהינם גימט' חק. וכמאמר ר\"י ור\"ל פ' חלק דף קי\"א עמ\"ש בפתח עינים שם ומה שרמזתי: \n",
            "כה. <b>חלום</b> עיין מה שכתבתי לעיל במערכת ג' אות טו\"ב: \n",
            "כו. <b>חכמות</b> חיצוניות הרמב\"ם ז\"ל היה בקי בכל שבע חכמות והיה ראש לחכמי כל חכמה כנודע מפי סופרים ומפי ספרים והוא ז\"ל שהיה בקי בהן ובשמותיהן והחד\"ש אשר נהפך להם היה יכול לומר שהחכמות החיצוניות הם לרקחות ולטבחות לחכמת התורה ע\"ד שאמרו רז\"ל במדרש דשלמה המלך ע\"ה שידע בכל התענוגים יכול לומר הכל הבל. ופי' והחדש היינו שבחיצוניות האחרונים מחדשים ומהפכים דברי הראשונים: <br><b>וכתב</b> הרב מהר\"י ביערות דבש ח\"ב דף מ\"ד ע\"ד ודף מ\"ה שכל החכמות הם פרפראות וצורך לתורתנו: <br><b>חכמת</b> גיאומיטריא שהוא חכמת המדידה ונכלל בה חכמת המספר ותשבורת ואלגיברה צריך מאד למדידת עגלה ערופה ומדידת ערי לויים ומקלט ותחומי ערים: <br><b>חכמת</b> המשקלות צריך לב\"ד להבין במאזני צדק ועול: <br><b>חכמת</b> הראיה צריך ב\"ד הגדול לידע לדעת זיופי העושים בתחבולות מראות משונות מורים פרצופים נפלאים משונים ומי שאינו בקי יאמר כי רוח זרה בתוך המראה והאריך בזה ועוד שצריך חכמה זו לעדים שאמרו שעמדו מרחוק וראו המראה אם קשת הראיה הולך כל כך אם ביושר אם בעקלתון: <br><b>חכמת</b> התכונה היא חכמה ישראלית סוד העיבור לדעת מהלך תקופות ומזלות ולקדש חדשים: <br><b>חכמת</b> התולדות שהיא חכמת האצטגנינים ונשתמשו בה חכמי הכלדיים הוא שער גדול להלכות עכו\"ם ומזה נולד כל חכמת קסם וכישוף והאריך קצת ע\"ש: <br><b>חכמת</b> הטבע ונכלל בה חכמת הרפואה צריכה לחכמת התורה לדעת דמי נדה אם טהור אם לא ולידע בשפיר אם הוא תוך מ' ולהבחין בין זכר לנקבה. ולהבחין כי יכה איש את רעהו. אם יש בו כדי להמית ע\"ש באורך: <br><b>חכמת</b> צמחים ומחצבים כמה גדול כח רז\"ל בזה בדיני כלאים לדעת שיעור יניקה ואיזה מין מותר בהרכבה. ונכלל בחכמת טבע בע\"ח אם היא חיה או בהמה ע\"ש באורך: <br><b>חכמת</b> אומנות שדרך בה אפלטון בתקוני אכילות ומזגים ומזה נולד חכמת מרקחים וצריכה להבין טעמי קרבנות מנחות ונסכים ופטום הקטרת: <br><b>חכמת</b> אלקימיא בכל חלקי התכת מתכות ושינוי טבעי מחצבים הוא צורך להבין טעמי בנין מקדש ומשכן איזה לכסף ואיזה לזהב ואיזה לנחשת וברזל וטעם אבני חפץ וסגולתן. וכהנה סתרי הטבע סימפאטיא\"ה ואנטיפיטיא\"ה. וצריך לב\"ד לידע מהו מגדר וסגולת וטבע הענין ואין בו מדרכי האמורי. ומה שאין שייך שורש בחכמה זו והוא מדרכי האמורי: <br><b>חכמת</b> הציור ונתוח יכירו בה על בוריה חכמת הפרצוף וחכמת היד. ונשיג ענין שיר השירים בתוארי שבח הגוף ופירוש ואתה תחזה כמ\"ש בזוהר: <br><b>חכמת</b> הגיון ומבטא נבין חכמת הדקדוק ונועם המליצה ומופתים אמיתיים ומזוייפים ודברי צחות בתורה ובנביאים: <br><b>חכמת</b> המוזיקא היא חכמת השיר ובה נבין כל עניני הטעמים ונקודות ושיר השירים ונועם מליצת הלוים והאריך בזה ע\"ש: <br><b>חכמת</b> בעלי נימוסים שהוא משפט השוה וכולל לכל נפש צריכים ב\"ד לידע להבחין בין משפט אלהים ומשפטי בני אדם ומשפטי ה' אמת צדקו יחדיו ומה שהיו ב\"ד צריכים לתקן עם המלך לצורך תקון המדינה וכהנה רבות חכמות אשר בכלל ז' חכמות כלם סניפים לתורתנו הקדושה וע\"ש באורך: \n"
        ],
        "Letter Tet": [
            "א. <b>טבע</b> הקב\"ה ברא העולם על פי הטבע וכתבו הראשונים כי הטב\"ע גימט' אלהים והכל בהשגחתו יתברך ועיין בתשובת הגאון מהר\"ר צבי אשכנזי ז\"ל סי' י\"ח שהחזיק מה שדרש מהר\"ר דוד ניטו ז\"ל בעל מטה דן ע\"ש באורך: \n",
            "ב. <b>טעמי</b> המצות מתוכן נלמוד לקיים שורש המצות שאינן יכולות להתקיים בגלות כגון מצות הקרבנות שעיקר הכוונה לפי הפשט שיחשוב כי על פשעו היה הוא עצמו חייב ליעקד ולישחט ולישרף והקדוש ברוך הוא ברחמיו פטרו בקרבן אך צריך ליכנע מאד וכמו שפירשו הראשונים אדם כי יקריב מכם קרבן לה' שראוי היה שיתקרבו החוטאים עצמם וז\"ש מכם קרבן לה'. אך ברחמיו יתברך ציוה כי מן הבהמה וכו' תקריבו וכו' ובהיות זה עיקר טעמי המצוה. א\"כ גם עתה שלא יש קרבן האדם בעצמו יכנע ויעלה על לב כל זה ואז יקיים מצות קרבנות כמש\"ה זבחי אלהים רוח נשברה. ורז\"ל אמרו כל המארח ת\"ח בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאלו הקריב תמידין. ועוד אמרו מי שדעתו שפלה כאלו הקריב כל הקרבנות ועוד אמרו מי שיש בו דעת כאלו נבנה בית המקדש בימיו. ועוד אמרו כל המקריב דורון לת\"ח כאלו הקריב בכורים וכהנה רבות והאיש הירא ורוצה בקיומן של מצות ירדוף אחרי מדות אלו כדי לקיים מיהא שורש וענף המצוה ועיין בהקדמת זבחי צדק בדיני שחיטה נדפס בויניציא ש' תכ\"ז: \n",
            "ג. <b>טעמו</b> במסרה. וישנו את טעמו בעיניהם ויתהולל בידם. בשנותו את טעמו לפני אבימלך ויגרשהו וילך. והיה טעמו כטעם לשד השמן. על כן עמד טעמו בו וריחו לא נמר. וחד וטעמו כצפיחת בדבש. ואפשר לרמוז כי אין אדם חוטא אא\"כ נכנס בו רוח שטות כמשז\"ל וז\"ש וישנו את טעמו בעיניהם של הסט\"א ויתהולל בידם שנשתטה וחטא. ויש תשובה אם יתחרט ויתוודה ויעיד עליו יודע תעלומות כמ\"ש הרמב\"ם וז\"ש בשנותו את טעמו שמתחרט ויעיד עליו ה' וזהו לפני אבימלך מלכו של עולם ויגרשהו לסט\"א וילך כמ\"ש גורי האר\"י זצ\"ל וצריך לידבק בתורה ובענוה שנעשה מרכבה לשכינה כי התורה והענוה מכפרים על כל חטא. וז\"ש והי\"ה טעמו רמז שכל מעשיו יהיו לש\"ם שמי\"ם ליחד קבה\"ו וזה רמז והי\"ה ליחד ו\"ה עם י\"ה טעמו כטעם לשד השמן ופירש רש\"י לשד ליש שמן דבש שמן רומז לשכינה דבש לתורה רמז שיהיה עניו מרכבה לשכינה ועוסק בתורה שהיא דבש. ובזה זדונות נעשו לו כזכיות וישיב נדחו מהסט\"א וז\"ש על כן עמד טעמו בו כי השג ישיג והצל יציל כל התורה והמצוה שנדדו הלכו בעון פשעו ישיבו ויאירו וריחו לא נמר. ולא עוד אלא וטעמו בויו להורות על התוספת שהרויח שזדונות נעשו לו כזכיות כי בשתים יתחתן תורה ענוה ר\"ת ע\"ת לעשות לה' ובזה הוא שב מאהבה וע\"כ וטעמו נוסף על מצותיו אשר עבירה מכבה מצוה ועתה יאירו ועמד טעמו בו ולא בסט\"א. עוד נוסף וטעמו כצפיחת בדבש דזדונות נעשות כזכיות. ועיין בקונטרס אהבת דוד דף מ\"א ע\"ב שפירשתי קצת בסגנון אחר בס\"ד: \n",
            "ד. <b>טורח</b> שאדם טורח בעשיית המצוה הקב\"ה פורע שכרו בעוה\"ז והמצוה עצמה שכרה נותן לעוה\"ב הרב מטה יששכר דף נ\"ה ע\"ג משם הרב יפה מראה ועיין בקונטרס אהבת דוד דף פ' ע\"ד: \n",
            "ה. <b>טפה</b> אין טפה יורדת מלמעלה שאין טפיים עולות מלמטה. ראיתי הקדמה יקרת הערך בלקוטי תורה להאר\"י זצ\"ל הנדפס בלקוטים דף כ\"ג והגם דשייכא במקומות אחרים ראיתי לכתוב הכל כאן ובקצור וארמוז עליה במקומות אחרים בס\"ד. כיון שחטא אדה\"ר נשארו מעורבים הטוב ורע ונפלו ניצוצי הקדושה בקליפה וכל מעשה המצות וגם המיתה הכל הוא לצורך הבירורים הללו ואחר שיושלם כל הבירור יבא משיח וזהו ענין המטר היורד מלמעלה וגורם להוציא הצמחים מי נתן הצמחים היוצאים מן העפר הלא הם ניצוצי הקדושה אשר מעורבים תוך הקליפה ויוצאים לחוץ. והנה ענין הבירור הוא כי יורד אור עליון מקדושה של מעלה ואז הניצוצות אשר בעמקי הקליפה עולין לקראת אור היורד ומתדבקין ועולים ומתבררין והנה המטר היורד הוא אור עליון היורד מלמעלה שהוא מ\"ד וכנגדו עולים אלו המ\"ן שהם הניצוצות וז\"ש אין לך טפה יורדת מלמעלה שאין כמה טיפין עולים מלמטה משום שניצוצות אלו שהם מן הקדושה והם אסורים בכבלי ברזל בעמקי הקליפות הם מתאוים וחושקים לעלות אל מקומם ואין לאל ידם עד שיהא להם סיוע מהעליונים ואז עולים בחשק גדול טפיים נגד אחת. ולהיות כי כל טובותנו תלוי בזה הבירור כי כשישתלם יבא משיח צדקנו והבירור תלוי במטר לכן לא נזכר עונש בתורה כמו מניעת המטר ובשכר היותר גדול כתיב ונתתי מטר ארצכם משום שבמטר תלוי ביאת המשיח וז\"ס גדולים הגשמים כקבוץ גליות שקבוץ גליות הוא קבוץ כל הניצוצות וכו' והנה כמו שיש בחי' שיש שכל מעשיו ומדותיו טובים ויש להפך הכל רע ויש רע במדותיו וטוב במעשיו ויש טוב במדותיו ורע במעשיו. וזה שיש לאדם נשמה טהורה ובאה נשמת צדיק לסייעו וזה מקיף עליו. הרי זה טוב בכל. ולרשע בהפך. וכשיש לאדם נשמה טובה ומחמת עון באה לו איזה נשמה מהקליפה והיא חופפת עליו הרי מעשיו טובים מחמת שורש נשמתו הטהורה. והקליפה החופפת עליו גורמת שיהיה לו מדות רעות. ומי שיש לו עיקר נשמתו מהקליפה ומשום איזה זכות שעשה באה לו איזה נשמת צדיק לתקנו. אז מעשיו רעים מצד נשמתו. ונשמת הצדיק גורמת לו מדות טובות. וכן יש בקליפה עצמה יש שהוא בחי' קליפה מלגיו ומלבר. והיא אותה בחינה שכבר נתבררו ניצוצי הקדושה שהיא בתוכה ואותן שכבר נתבררו הכל טוב מלגיו ומלבר ועל אלו הב' אמר הכתוב והיה כעץ וכו' אשר פריו וכו' היא הנשמה הטהורה ועלהו לא יבול נשמת הצדיק החופף עליו. ועל הב' שהכל רע אמר לא כן הרשעים כי אם כמוץ וכו' וכנגד אלו באילנות כי התאנה כנגד מה שנתברר הכל. ואילן סרק הכל רע כי הכל קליפה. ויש אילנות שהפרי שהוא המוח מלגיו והקליפה חופף עליו מבחוץ כאגוזים ורימונים. וכנגדם בקליפה שלקחה ניצוץ קדושה בתוכה לחיות אליה והוא חופפת כקליפה למוח והיא בחי' צדיק שבאה לו נשמת רשע ומקפת עליו ויש לו מדות רעות כמ\"ש ויש מיני אילנות כגון זתים ותמרים שהיא מלבר והקליפה מלגיו שהוא הגרעין שבתוכם. והוא כנגד זה הקליפה שניצוץ הקדושה שנפל שם הוא גדול ולא יכלה הקליפה לסבול כל זה האור בקרבה ונכנסת הקליפה בתוך והקדושה מקיף. והוא הרשע שבאה לו נשמת צדיק. ועיקר אכילת האדם לצורך בירור כי כשאוכל מתדבק בנשמתו ניצוץ הקדושה והפסולת דוחה לחוץ ולזה המן היה נבלע באברים שהיה כלו בירור גמור בלי שום פסולת וע\"כ ע\"ה אסור לאכול בשר מפני שאין יודע לברר והצדיק בברכתו שמברך על המאכל הוא מברר. והנה כשנפלו המלכים יש מהם שנפלו בבחינת הדומם ולפי שהם היו ז' יש ז' מיני מתכות זהב כסף ח\"ג נחשת ת\"ת בדיל נצח עופרת הוד כסף ח\"י יסוד ברזל נגד מ'. וכן נפלו בצומח וכן באילנות וכן נפלו באומות. ובמצרים שהיא ערות הארץ שם נתערבו הרבה מהניצוצות וע\"כ גלו ישראל שם וגם השכינה עלתה עמהם להעלות ני' אשר שם לכן היה צריך יתב' בכבודו ובעצמו ליכנס תוך גלולי מצרים להוציא ני' הקדושה כי יש קליפה קשה שאפשר שתאחז אפילו במלאך ולכן הוצרך אני ולא מלאך וכו' וע\"כ נגזר על ישראל שישתעבדו בע' אומות להוציא הני' שנפלו בכל אומה ואומה. והנה כל הבירור שאדם עושה בחייו הוא במצות במעשיו ובפעולותיו ויותר ויותר עושה כשיוצא נשמת הצדיק מן הגוף כי אז הנשמה בלי לבוש הגשמי ונכנסת בתוכו ומשברת הקליפה ומלקטת ני' הכל כפי כח הצדיק ומעלה אז יותר מכל מה שהעלה בחייו וז\"ס גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם וז\"ס אשר שלט האדם באדם לרע לו. וד' שמתו בעטיו של נחש העלו ניצוצי הק' להפליא וזהו עוברי בעמק הבכא גיהנם להוציא ני' אשר שם כי בגיהנם עיקר דירת הקליפות ומשם מעלין מ\"ן למעלה וז\"ש מעיין ישיתוהו כמעיין שמעלה ממטה למעלה והצדיק מעלה אותם עד יסוד דרחל ואז יסוד העליון דכורא משפיע מ\"ד גם ברכות יעטה שמתעטף בב' ברכות ברוך עליון וברוך תחתון ילכו מחיל אל חיל כי מכל עולם הולכים ומבררים מעשיה ע\"י הנפש ומיצירה ע\"י הרוח ומהבריאה ע\"י הנשמה אח\"כ כל הני' יראה אל אלהים בציון נוקבא העליונה הנקראת אלהים בציון שהוא יסוד שלה זהו תורף דבריו ז\"ל: <br><b>ולפי</b> מ\"ש במטר אפשר לומר יערוף כמטר לקחי וכו' רמז דעל ידי התורה יש בירור מני' הקדושה כשם שנעשה ע\"י המטר. ומתוך הדברים נראה כי כל הגשמים היורדים הם מיין דכורין וכנגדן עולות מלמטה מ\"ן. ולפי מ\"ש אני עני בקונטרס פני דוד פ' עקב דף צ\"ה מדברי מז\"ה בחס\"ל ז\"ל לכאורה נראה דגם בגשמים היורדים מן השמים יש מ\"ן ומ\"ד ויש לישב הדברים ודו\"ק: \n",
            "ו. <b>טרף</b> נתן ליראיו פירש בספר ארץ החיים מצות שלא לאכול טריפה נתן לישראל שאלו לגוים לא היו שומרים ולעת\"ל אמרו רז\"ל מי שלא אכל שקצים ורמשים יבא ויקבל שכרו וז\"ש יזכור לעולם בריתו עכ\"ד: <br><b>ואני</b> בעניי פירשתי דמתנה טובה נתן הקב\"ה ליראיו לברר ניצוצות הקדושה מרפ\"ח ניצוצין שהוא טרף עם הכולל וכאשר כתבתי בעניותי בקונט' יוסף תהלות בס\"ד ע\"ש: \n",
            "ז. <b>טבי</b> עבדו של רבן גמליאל היה גלגול חם הבירור מהטוב שבו ולכך נקרא טבי. ערכי הכנויים מהרמ\"ז ז\"ל ואפשר לרמוז כי טבי הוא ך' עם הכולל וזה הך' נכנס באמצע אותיות חם והיה חכם. וכך אמר רבן גמליאל כי טבי היה תלמיד חכם: \n"
        ],
        "Letter Yod": [
            "א. <b>יוסף</b> הצדיק שמר ברית המעור לכן נתגדל ע\"י ברית הלשון כי בא גבריאל ולמדו ע' לשון. ארץ החיים מזמור פ\"א והוא פשוט דב' בריתות לשון ומעור מכוונים ובזה פירשתי אני בעניי אמרתי אשמרה דרכ\"י מחטוא בלשוני כמ\"ש במ\"א: \n",
            "ב. <b>יצחק</b> ובן מ' היה בקחתו את רבקה גימט' אברהם שהוא גי' רמ\"ח יעקב וס\"ו נפשות שהלכו עמו למצרים גי' רמ\"ח וגימט' אברהם. רמז אשר האבות הקדושים אברהם יצחק יעקב כל שם גימט' רמ\"ח לומר שקיימו כל א' רמ\"ח מצות עשה ס' כתיבת יד וגם רמז שבשבילם נברא העולם כמ\"ש רז\"ל בהבראם באברהם ולפי האמור כל א' מהם יש לו יחס עם תיבת אברהם: \n",
            "ג. <b>יצר</b> הרע הוא משרש העפר כמ\"ש כי נחש עפר לחמו ובורח מן האש ולכן רוב המאכלים ששלט בהם יצה\"ר שהוא הקלי' בחטא אדם הראשון אין להם תיקון אלא באש הרב מהר\"ר יהונתן בס' יערות דבש והבאתי הקדמה זו בדרושים באורך ובזה פירשתי אני בעניי מ\"ש אין ביעור חמץ אלא שריפה ומ\"ש בראתי יצה\"ר בראתי לו תורה תבלין כי התורה אש ומבטלת העפר ואפשר שזכ\"ה כי הוא ידע יצרנו ששרשו עפר וא\"כ יש להליץ טוב שאנחנו עפר ושולט בנו הרבה וז\"ש זכור כי עפר אנחנו ושולט הרבה ועפר בעפר וראוי שתרחם עלינו: \n",
            "ד. <b>ישראל</b> הרש שבישראל כאליהו וזהו ראשך עליך ככרמל הדל שבישראל שקול כדניאל וזהו ודלת ראשך כארגמן מלך אסור ברהטים כביכול אסור בשבועה עמכם על שני ריצות ואל הבקר רץ אברהם וירץ אברהם מפתח האוהל מדרש ר' תנחומא ריש פ' תצוה. וכן אמרו בויקרא רבה פ' אמור פ' ל\"א בשינוי ע\"ש. <br><b>ומ\"ש</b> הרש שבישראל וכו' יתישב במ\"ש רבינו האר\"י זצ\"ל דגברה הסט\"א עתה ומעט שעושים עתה הוא חשוב כהרבה שעשו התנאים בזמנם וזהו תורף דבריו בקצור: <br><b>ומ\"ש</b> על שתי ריצות מזה נלמד כח הרץ לדבר מצוה כמה חשוב לפניו יתברך וידיעת ההפכים אחת היא: \n",
            "ה. <b>ישראל</b> גי' ראשי תיבות עשר ספירות כח\"ב גג\"ת נהי\"ם כמספר ישראל ארץ החיים מזמור כ\"ט ושוב ראיתי בלקוטי האר\"י כ\"י סי' קפ\"ט שכ\"כ לומר שהם אחוזים בשרש הקדושה העליונה גם בשם ישראל רמוזים האבות והאמהות י' רמז יצחק יעקב. ש' שרה ר' רבקה רחל א' אברהם ל' לאה כמ\"ש בתשבץ. תא חזי שם הקדוש ישראל לפי פשטו נהד\"ר בקדש וחוץ מסודות עליונות וז\"ש ביום בחרי בישראל ועיין בנחל שורק שם: \n",
            "ו. <b>יוסף</b> מצרים אדמת בני חם וחם עבד לשם ונתחייבו השבטים שמכרוהו ליוסף למצרים שמכרו אדון לעבדיו תפארת הקדש משם הרב ש\"ך. ובזה אפשר אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים וטעם ההוצאה בכל כך מכות מבית עבדים שהם מבני חם עבדים לשם. ולגבי יוסף יש פיטור לשבטים כמ\"ש המפרשים דעבדות יוסף כיפר העבדות שנתחייבו ישראל במצרים. ובזה אפשר מאמר שוחר טוב מז' יו\"ד אתם מכרתם את יוסף לעבד חייכם שתאמרו עבדים היינו לפרעה במצרים ואפשר שהכונה אתם מכרתם את יוסף לעבד ויש ס\"ד שזה חטא כפול דמכרתם אדון לעבדיו שיוסף משם והמצריים מחם עבדיו אבל אלהים חשבה לטובה לכפר על ועבדום דגזרת בין הבתרים ולא נשאר כי אם העינוי והיה מציאות לצאת מהגלות ולכן תקראו עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו ה\"א משם ארץ חם ביד חזקה: <br><b>נמשך</b> לזה יש מקום פתו\"ר לישב חקירת הרמב\"ם דאמאי נתחייבו מצריים והלא כך גזר הוא יתברך ותירץ דלא גזר על אומה ידועה והשיגו הראב\"ד א\"כ על מי תחול הגזרה ועל פי האמור אם היה אומה אחרת לא נתחייבו דכך גזר ה' אבל מצרים דהם מבני חם והם עבדים לא הי\"ל ליכנס בזה. ובזה יתישב יותר מ\"ש עבדים היינו לפרעה במצרים אדמת בני חם ויוציאנו ה\"א משם דהיו עבדים ביד חזקה ולכ\"ע שרי לקיים גזרת בין הבתרים ולהו אסור כדאמרן: \n",
            "ז. <b>ישראל</b> העבודה אחד מחמשת אלפים יצאו ממצרים וזהו וחמושים עלו תנחומא ריש פ' בשלח והוא פלא: \n",
            "ח. <b>יוסף</b> במדרש תלפיות ערך יוסף כתוב שיעקב אע\"ה הלך אל ההרים וקרא אבנים על שם השבטים והשתחוו כלם ליוסף וכו' ע\"ש וכן כתוב בילקוט ראובני וישב בשינוי קצת ולא כתבו כמנהגם הטוב לומר היולדה והמחזיק' להקדמה זו ואחר זמן מצאתיו במס' סופרים פ' כ\"א וידוע מה שאמרו רז\"ל דשיר המעלות אמרן יעקב אע\"ה ובפרט אשא עיני אל ההרים דרשוהו במדרש על יעקב אע\"ה כי הוא אמרו ע\"ש ולפי הקדמה הנז' אפשר לפרש אשא עיני אל ההרים ששם ידעתי דיוסף חי והשבטים עתידים להשתחוות לו. מאין יבא עזרי. לברר אמיתותן של דברים. עזרי מעם ה' שהוא יגלה לי. ובריש מדרש משלי אמרו דעשרה הרוגי מלוכה נמשכו בשביל חטא יוסף ועדיין החטא קיים ועיין לקמן אות י\"א מ\"ש בס\"ד: \n",
            "ט. <b>יעקב</b> אע\"ה כבר נודע משז\"ל דעשו היה רודף יעקב וס\"ד שנשא שתי אחיות ונכשל בעריות ולפי האמת לא חטא יעקב אע\"ה בשתי אחיות דגיירן וגר שנתגייר כקטן שנולד דמי אמנם זהו דוקא אם האבות יצאו מכלל בני נח לגמרי בין להקל בין להחמיר אמנם אם לא יצאו מכלל בני נח להקל יש ערעור על יעקב אע\"ה וצריך לומר דעל פי הדיבור נשאן וכמו שביאר כל זה הרב פרשת דרכים ז\"ל. ובזה אפשר לרמוז פ' אשא עיני אל ההרים שהם האבות אברהם ויצחק אע\"ה למען דעת אם יש להם דין ישראל לגמרי מאחר שקבלו התורה מאין יבא עזרי לברר האמת עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ בזכות ישראל וכמשז\"ל בראשית ברא אלהים בעבור ישראל שנקראו ראשית וכיון שכן אנו שקבלנו התורה וכונתינו להעמיד העולם דין ישראל גמור יש לנו ולא חטאתי דגיירתי אותם וגר שנתגייר כקטן שנולד דמי. א\"נ אפשר עזרי מעם ה' שקראני אלהים כביכול וכיון שכן אפי' תימא דלא יצאו האבות מכלל ב\"נ לגמרי לי הותר שתי אחיות דטעם העריות משום דאין משתמשין בשרביטו של מלך וכיון שקראני אלהים הותר לי וכמ\"ש המקובלים ורמזו הרדב\"ז ז\"ל בתשובה והשיבה רוח הקודש אל יתן למוט רגלך כי רגל כינוי לאשה כמ\"ש בזהר הקדוש וכתב מהרימ\"ט דהאיסור היה ברחל דב\"נ בביאה תליא מילתא ולאה נשאת בהיתר ורחל היה האיסור ולז\"א אל יתן למוט רגלך היא אשתך רחל לא תמעד אשוריה והיא מותרת ואפשר לרמוז רגלך גימ' רחל י\"ה דשם יה בינך לבינה כמשפט איש ואשה שזכו הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל להצילך מלבן ועשו כי לא חטאת ודין ישראל יש לך וז\"ש שומר ישראל דייקא כי יש לך דין ישראל לגמרי: <br><b>א\"נ</b> אפשר במ\"ש המקובלים בפ' ויעתר יצחק לה' ויעתר לו ה' וכמש\"ה ויתפלל בעדו כביכול וז\"ש מאין יבא עזרי. מאי\"ן דייקא אבל עזרי מעם ה' ועל ידו יושפע עלי והמשכיל יבין: <br><b>ואפשר</b> לרמוז במ\"ש הרב הקדוש מהר\"ר שמשון מאסטארפולי זצ\"ל בסוד פ' ותזני על שמך דאותיות הקודמות לאותיות שמך הם אותיות לר\"י והיא קליפה אחת על הזנות וז\"ש ותזני בכח קליפת לר\"י שהם אותיות קודמות לאותיות שמך וזהו על שמך עכ\"ד וזהו רמז ר\"ת יתן למוט רגליך הוא לר\"י הקליפה הנז' ואתה ונשיך אהניא לן להכניע קליפה זו והוא ר\"ת יעקב לאה רחל כמ\"ש הרב הנז' וזה מופת כי לא חטאת בנשואי רחל מאחר שאתה יעקב לאה רחל הכנעתם לקליפה זו. ובזה רמזתי יד ליד לא ינקה רע ר\"ת לא ינקה רע לר\"י המוכנת להחטיא לאדם וכיון שהתחיל ליגע ביד בהתחלה זו לבד מתעוררת הקליפה לר\"י לגמור לרעה ח\"ו ולעבור עבירה ועמ\"ש במדבר קדמות מערכת יו\"ד וזיי\"ן ע\"ש. \n",
            "י. <b>יצחק</b> אם לא נברא יצחק לא היה העולם מתקיים. תנחומא ד' ל\"א ע\"ב דפוס אמשטר'. ואפ\"ל דלא נברא העולם אלא בשביל ישראל. ואם לא היה יצחק שנתן ש' משמו שהיה ישחק ולקח צדיק לא היו יוצאין ממצרים שהיה צריך שישבו ת' מאות שנה והיו נטמעין בנ' ש\"ט וע\"י יצחק נחסרו ק\"ץ שנה ולא ישבו כי אם רד\"ו כהפרש שיש בין ש' לצ' כמשז\"ל וגם כתב בס' ברית מנוחה שהיה מתפלל על ישראל בפי החירות וכן לעתיד נחמו נחמו גי' יצחק וכן לעת\"ל שאומר הקב\"ה לאברהם אע\"ה בניך חטאו והוא משיב ימחו על קדושת שמך וכן יעקב. ויצחק מליץ טוב כמ\"ש בש\"ס ונמצא דבזכות יצחק מתקיימין ישראל שבשבילם נברא העולם והשתא א\"ש מ\"ש בתנחומא אם לא נברא יצחק לא היה העולם מתקיים: <br><b>ואפשר</b> לרמוז כי יצחק הוא קץ חי שיהיה קץ מצרים בשביל חי שהוא היסוד שלא פגמו במצרים כמשז\"ל שבזכות שהיו גדורים בעריות יצאנו ממצרים א\"נ רמז קץ חי למשז\"ל דבעבור שיוסף נמכר לעבד נתכפר העבדות שנגזר על ישראל ועבדום ועי\"ז יצאו ברד\"ו שנה וזהו קץ חי היה הקץ בעבור יוסף שהוא ביסוד שהוא חי ורמז ישחק שע\"י ח\"י יתבטלו ת' איש דעשו גי' ש\"ק מישחק ואפשר דכשנתן ש' ולקח צ' נתעבר ביוסף כמ\"ש הרב עיר בנימין בשם האר\"י ז\"ל דיוסף שטנו של עשו ודו\"ק: \n",
            "יא. <b>יוסף</b> אמרו בזהר חדש פ' וישב דף מ\"ז דבשביל מכירת יוסף היה גלות מצרים וכשבאו למרה קטרגה מדה\"ד דהי\"ל להיות שבע על חטאתם דיש בו כ\"ב שנין לכל א' על שציערוהו דכ\"ב שנין לא ראה אביו וכ\"ב שנין לכל חד עשרה פעמים כ\"ב הם ר\"ך הסר עשרה על שנפטרו השבטים שם והיו רד\"ו בגלות ומה\"ד היה רוצה שישתעבדו ז' זמנין כמנין זה וא\"ל הקב\"ה שישמרו שבת והיא תכפר דשביעאה ההוא צדיק' בה אחיד וכדאי לכפרה זהו תורף הדברים ע\"ש באורך ושמעתי בשם הרב מהר\"ר העשיל ז\"ל דזה טעם דבשבת צריך לבצוע על שתי ככרות כי שני פעמים לח\"ם גימט' יוסף לזכור שעל ידי השבת יתכפר עון מכירת יוסף עליו השלום ואני בעניי אמרתי איזה רמזים בהקדמת ז\"ח הנז' כאשר תראה בקונטרס פני דוד פ' ואתחנן ובמקומות אחרות בס\"ד: <br><b>ובמדרש</b> משלי בתחילתו אריב\"ל לא נמשכו עשרה הרוגי מלוכה אלא בחטא מכירתו של יוסף רבי אבין אומר בכל דור עדיין החטא קיים עכ\"ל ולדקדק אומרו לא נמשכו עשרה הרוגי מלוכה אפשר דרמז דהשבטים היו בעיבור לבד והם היו על עשרה טיפין דאזדריקו כמו שהסכים מהרח\"ו ז\"ל ובכל דור עדיין החטא קיים לפי שלא שמרו השבת שניתן לכפר החטא וזה טעם מ\"ש חז\"ל דאין נגאלין עד שישמרו את השבת כמו שכתבתי במקום אחר בסייעתא דשמייא ולפי האמור ניחא דאם העשרה הרוגי מלוכה היו השבטים ממש כפי הפשט אמאי לא נתכפר החטא אכן היו בעיבור לבד ונסתלקו ועל זה א\"ר אבין כי עדיין החטא קיים בכל דור ודו\"ק כי קצרתי. ומצאתי בכ\"י שאמר רבינו האר\"י ז\"ל כי משנת הש\"ל עבר גבול אחישנה ונכנס גבול בעתה ובאתי לחשב' ז' פעמים רך והוא קרוב לחשב' זה דכיון דלא שמרו השבת מדה\"ד גזר שיהיו בגלות שבע על חטאתם ואחר זמן ראיתי בז\"ח פ' וישב דף מ\"ב דפוס קושט' שאמרו כך אלא דחסר סוף הלשון: \n",
            "יב. <b>יעל</b> אמרו בסוף מדרש משלי דלא הרגה יעל לסיסרא בכלי זיין משום לא יהיה כלי גבר על אשה ע\"ש ובמדבר קדמות מערכת י' אות נ\"ב הבאתי משם רבינו האר\"י ז\"ל שלא הרגתו בחרב לפי שרצתה להוציא ניצוצי הקדושה אשר בראשו ע\"ש ואפשר לקיים זה וזה ולשון גורי האר\"י ז\"ל לאו דוקא ודו\"ק היטב כי קצרתי: \n",
            "יג. <b>ישראל</b> ס' רבוא ובתורה ס' רבוא אותיות ויש בהם ס' רבוא פרצופין וכל א' מישראל נאחז באות אחד של תורה ואותה האות משועבדת אליו כשעבוד של אשה לבעלה וכדמיון האיש זכר והאות נקבה נאסרת ולכן מצוה לחלל שבת על כל איש ישראל כי התורה והאות ההיא מוכנת אליו לעבודתו אם יזכה ס' קדמון רמזי התורה כ\"י פ' בחקותי: \n",
            "יד. <b>יוסף</b> נפש אדם כמשז\"ל על פ' טמאים לנפש אדם שהיו נושאים ארונו של יוסף וירד יוסף למצרים לתקן נפש אדם לכן כתיב ויוסף בן שבע עשרה שנה הם טוב נפש באתב\"ש טוב לכן ישבו במצרים ת\"ל שנה כמספר נפש אדם ולכן ויחי יעקב בארץ מצרים טוב שנה לתקן אדם הראשון כי שופריה דיעקב מעין שופריה דאדם הראשון שבא לתקן אשר עותו אדם י\"ז דרגין לנשמתא ולפי שיוסף נפש אדם לכן עשה לו אביו כתנת פסים לתקן כתנות עור של אדם הראשון שפגם בהם לכן נתאבל עליו יעקב וישם שק במתניו לתקן כתנות עור של אדם ס' הנז' פ' וישב. וכתב עוד פ' ויגש דז\"ש וילקט יוסף את כל הכסף בגימט' העץ שתקן עון אדה\"ר שפגם בעץ הדעת וישראל במצרים גמרו ותקנו כל הניצוצות וז\"ש עשאוה כמצולה שאין בה דגים לקטו הנשמות הנקראים דגים שאינם צריכים שחיטה אלא אסיפתם היא המתרת אותם זהו תורף דבריו בקצור: \n",
            "טו. <b>יעקב</b> יעקב נקרא הגוף ישראל נקראת הנשמה כן כתבו בשם ילקוט ראובני פ' ויחי ובזה פירשו מה טובו אהליך יעקב כי כל דבר הנוגע לגוף יהי' עראי כאהל וכל דבר הנוגע לנשמה יהיה קבע וז\"ש משכנותיך ישראל: \n",
            "טז. <b>יוסף</b> עצמות יוסף היו נתונים במדבר בתוך עור כבש ונכנס באותו עור רוח חיים וזהו נוהג כצאן יוסף. מדרש רז\"ל הביאוהו התוס' כ\"י פ\"ק דסוטה: \n",
            "יז. <b>יהודה</b> ענין יהודה בתמר רמוז בפ' וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען כי חוץ מתיבת כנען ר\"ת יבום אב רמז שהוצרך יהודה ליבם כלתו לגאול בניו וא\"ת מדוע לא הספיק יבום אח ככל שאר יבומין דעלמא שציותה תורה עליהם השיב ואמר כנען מפני שאמם של אלה כנענית היתה וכל נולד ממנה דיו שיספיק ברוב זכיות לתקן עצמו ולא הוכשר לגאול אחרים ושם אשת יהודה בת שו\"ע ר\"ת ער ואונן שלה ליקוטי גורי האר\"י ז\"ל כ\"י: \n",
            "יח. <b>ילדים</b> המשחקים כשהם ישנים וכן כשמשחקים לבדם אפי' בהקיץ סימנא הוא שהפ' משחקת עמהם ובפרט ליל ר\"ח וטוב שהרואה אותם משחקים שיכה אותם באצבעו על החוטם ויאמר זילי פ' מכאן לית לך כאן חולק ואחסנא לית לך כאן נייחא ויאמר ויהי נועם כלו ככה יעשה בהכאה על החוטם ג\"פ ובכל פעם ישמור הסדר הזה לקוטי גורי האר\"י ז\"ל כ\"י: \n",
            "יט. <b>יצחק</b> אמר וצודה לי צידה גי' עשרה הויות ועשה לי מטעמים גי' עשרה פעמים שם ס\"ג כמנין שנותיו של עשו באותו פרק לטהרו ולקדשו. ואגב חדא תרתי בקש רחמים שלא יכשילהו אלא יעשה לו מטעמים כאשר אהב על טהרת הקדש. הנה הקליפה דידה עבדא והזמינה לו כלב חיה דקה כי הקליפה נתקנאה בעקדת יצחק וראתה שאיל קרב תחתיו שהיא בהמה דקה ועתה הזמינה הקליפה לעשו כלב חיה דקה לשם עמלק בן אליפז בן עשו והוא נער נעור וריק אביהם של עם לוקק כאשר ילוק הכלב וחשבה הקליפה להכשיל בו את יצחק שהוא עצמו הנעקד כדי להאכילו לחם כזבים בסוד פתח במזבח וסיים בשלחן והקב\"ה שומר נפשות חסידיו גזר לא יאונה לצדיק כל און וגדולה עבירה לשמה זה יעקב שרימה את אביו ממצוה שלא לשמה זה עשו וכ\"ש שאף לא עשה אלא עבירה חמורה שהביא כלב ולא כחש יעקב באומרו אנכי עשו בכורך כי רושם נהורא דקיק שהיה בעשו נשאר אצל יעקב מחצאי הטיפה של אחים תאומים וכ\"ש בשליא א' כאלה וע\"ז השיתוף אמר יצהק בא אחיך במרמה כי זה הרושם אצל יעקב הוא טהור מטמא והוא עשו בכל מקום ומיניה וביה חזרה הבכורה על אכסניא שלה ודומה לו מה שאמרו רז\"ל ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא אחיו ברמאות לקיים עם עקש תתפל לקוטי גורי האר\"י ז\"ל בקצור. אחר זמן מצאתיו באריכות גדול במאמר מאה קשיטה להרמ\"ע ז\"ל סי' נ\"ו: \n",
            "כ. <b>יעל</b> אשת חבר הקני שורש תאומה יתירה של הבל וסיסרא קין והוא חטא עמה ביתד שנמשל לאבר ולכן הרגה אותו ביתד והוא בא עליה ז' פ' קודם שהרגו להבל לקוטי גורי האר\"י ז\"ל כ\"י: \n",
            "כא. <b>יעקב</b> גלגול אדה\"ר ותקן ג\"ע ולכן היה פ\"ד שנים שלא נשא ולא ראה קרי לתקן מה שפגם אדה\"ר וכמו שלתקון הקרי צריך פ\"ד תעניות בימי השובבי\"ם במספר שמות הקדש אשר פגם כמ\"ש רבינו האר\"י זצ\"ל כן יעקב אע\"ה לתקן אדה\"ר הכולל שהה פ\"ד שנים כמספר תעניות ימי השובבי\"ם יום לשנה ועיין בספרי זוטא ראש דוד פ' תולדות דף כ\"א ע\"ד: \n",
            "כב. <b>יעקב</b> כשלקח הבכורה מעשו היה במעות וז\"ש מן האדום האדום הזה. גם זהובים אדומים שאל עשו במכירת הבכורה כי בתבשיל לא היה נותן לו ומ\"ש ויאכל וישת אחר שנתן לו ממון האכילו והשקהו פסיקתא כ\"י לרבינו טוביהו ז\"ל: \n",
            "כג. <b>ירא</b> חטא הוא שנשמר מנחש שטן דאותיות חט באמצען וע\"י יראת חטא מתגבר על שטן נחש שעיקרן אות חט שבאמצען ונשארו שן שן וזהו שינ\"י רשעים שברת שן שן גימט' ת\"ש שער ההכנה למהר\"ר נפתלי כ\"ץ בסופו ע\"ש שהאריך ואפשר דזה טעם מ\"ש הפוסקים שלא לאכול אגוז בר\"ה דאגוז גימט' חטא עם הכולל והוינן בה כי אגוז גימט' טוב ואמאי נאמר עם הכולל גימט' חטא ועפ\"ז א\"ש כי אגוז גימט' חט והם עיקר נחש שטן וכבר כתבתי בעניותי כן בסוף קונטרס ברית עולם עפ\"י דברי הזהר הקדוש דח\"ט מסט\"א ע\"ש ובזה א\"ש יותר וע\"ש בהשמטות וישראל נמשלו לאגוז אם כפה יצה\"ר הוא טוב בגימט' אגוז ואם לאו גימט' ח\"ט וירא ח\"ט נעשה טו\"ב גם חטא גימט' חי כי הוא צדיק שנקרא חי ואפשר דשומר שבת מתקן חט ונשארו שן שן מנחש שטן גי' ת\"ש כמספר שן שן כי בשמירת שבת תש כחן וזה רמז שבת ב' ת\"ש ר\"ל ב' שהם נחש שטן תש כחן וזה טעם מ\"ש רז\"ל בילקוט בשלח דשומר שבת מתרחק מעבירה כי תש כח שטן נחש וזה אפשר טעם דבשמירת ב' שבתות יבא משיח כי נחש ושטן כל א' כלול בחבירו וע\"י ב' שבתות תש כחן של נחש שטן בכלל ופרט. ויבואו משיח בן יוסף ומשיח בן דוד כי משי\"ח גימט' נחש וגם גימט' שטן עם הכולל ובכח שבת משיח יבטל נחש שטן. וישראל נושע בה' תשועת עולמים בב\"א כי\"ר: \n",
            "כד. <b>יוסף</b> הוא היסוד והוא בגימט' ציון שהוא יסוד המ' ויוסף הוא יסוד דדכורא הנכנס לתוך ציון גם הוא גימ' ג\"פ ב\"ן אשר ניתנו מיסוד ז\"א אל יסוד נוקבא ס' הלקוטים כ\"י להאר\"י ז\"ל סי' מ' ועוד האריך: \n",
            "כה. <b>ירושלים</b> במילוי יוד ריש ואו שין למד יוד מם אם תמנה המילוי לבד יעלה מספרו תפ\"א וז\"ש רז\"ל מלאתי משפט כי היו תפ\"א בתי כנסיות בירושלים כמנין מלאת\"י לקוטי הרמ\"ז כ\"י: \n",
            "כו. <b>יחזקאל</b> היה הטוב שבקין וזהו שה' אומר לו בן אדם שהוא ממש בן אדם הראשון וקין היה ברפיון ועתה נתחזק ורמוז בשם יחזקאל ולכך היה אומר לו עמוד על רגלך והתחזק רבינו האר\"י זצ\"ל: \n",
            "זך. <b>יחזקאל</b> גימ' יוסף ולכן בימיו באו שני הרעב למצרים כמו שגזר יוסף יהיו שבע שני הרעב פני דוד פ' מקץ אות ו': \n",
            "כח. <b>ירבעם</b> היה שונה ק\"ג פנים בתורת כהנים והפך הקערה על פיה לעשות עג\"ל גימט' ק\"ג וברזא דפרודא כפל ועשה שנים הרמ\"ע ז\"ל במאמר מאה קשיטה כ\"י סי' פ\"ח והאריך עוד ע\"ש. \n",
            "כט. <b>ירושלם</b> עם המלה והכולל גימטריא אברהם שם שקראו כשמם. ועם ז' אותיות בשמות שני צדיקים הללו יושלם ירושלים במילוי י' אבל הפשט מלשון אותה ששנו חכמים ולבש הכהן מדו בד כמדתו שלא יהיו בגדיו מצומצמים ולא מרושלין אף כאן ירושלם מקום שיהיה תמיד מרושל ועודף נמתח והולך בהיותה רבתי עם ועתידה שתתרחב עד דמשק והרבוי לירושלים של מעלה כמוה. עוד שם קראה שלם אברהם קראה ה' יראה נכלל השם בי' שלו והונחה בין אותיות שלם ומן יראה נעשה ירו. ומ\"ש ארץ הצבי שמתקמטת ר\"ת הצבי הנה צעקת בני ישראל באה אלי וכן ר\"ת הן צדיק בארץ ישולם. הרמ\"ע ז\"ל במאמר מאה קשיטה כ\"י סי' צ\"ט. ומ\"ש הרב ז\"ל בטעם השני של ירושלם אני הדל כיונתי במקצת כמ\"ש במ\"א עלץ לבי ועיין מ\"ש אני עני בקונטרס פני דוד בסוף פ' יתרו בס\"ד: \n",
            "ל. <b>יששכר</b> הוא גלגול קין והנה כיון שעשה ראובן תשובה גרם שעל ידו יתוקן אותו חלק של קין הנקרא שאת בערך ראובן והוא יששכר כי גם הוא חלק הנפש של קין מצד הטוב ולכן לא יצא יששכר אלא ע\"י הדודאים שהביא ראובן כי אע\"פ שהוא לא זכה אליה מ\"מ זכה לתקנה על ידו והוא יששכר הנקרא על שם כי שכר שכרתיך וזה היה שלאה שכרה ליעקב ע\"י הדודאים וידעת כי לאה וחוה הכל בחינה א' וכן אדם ויעקב וכו' וזהו מה שרמזה חוה בנבואתה קניתי איש את ה' שקנתה ושכרה על ידי הדודאים ויצא יששכר שיתוקן בו קין דהיה טוב ברע שהוא נחש אך יששכר הוא מתוקן וכל עסקו בתורה וכלו מצד הטוב של קדושה. וכתיב וישכב עמה בלילה הוא שכמעט הוא עצמותו וגופו של יעקב ושאר השבטים היו מהענפים נלע\"ד (נתן) קניתי איש את ה' גימ' יששכר בן יעקב הוא גלגול קין. ס' ערכי הכנויים להרמ\"ז ז\"ל בקצור ושם האריך: \n",
            "לא. <b>יתרו</b> הוא קין ושני שמותיו קני יתרו על שקנא על תאומה יתירה שנולדה עם הבל הוצרך לחזור ולתת לו והיה כהן מדין גימט' זהו קין עם הכולל ונקרא כהן כי כהן ובכור ראשון למדנים ולקטטות ומריבות שנתקוטט עם אחיו שם: \n",
            "לב. <b>ירמיהו</b> היה מסוד שלמה ובא וראה בכליון מעשה ידיו. שם בס' ערכי הכנוים ובפירוש כתבו גורי האר\"י ז\"ל שהיה גלגול שלמה. וזה רמזתי אני עני בפ' אני הגבר ראה עני בשבט עברתו. אני הגבר רמז לשלמה על דרך הגבר הוקם על ראה עני שראיתי החורבן בשבט עברתו גימטריא שלמה ירמיהו ועוד ב' לשני שמות והכולל. ועוד רמזתי בשאר הפ' כמ\"ש בעניותי בנחל אשכול בס\"ד: \n",
            "לג. <b>ישמעאל</b> בן אברהם אבינו ע\"ה הוא מקלי' חמ\"ר נגד רמ\"ח דאברהם בקדושה ולפי שבא על חמוריו וגם על זכרים לכן נתגלגל באתון בלעם וכשמת במיתתה כדכתיב ואותה החייתי אז התחיל להתקן ואח\"כ בא בחמורו של ר' פנחס בן יאיר שהיה ניצוץ אברהם (ישמעאל עם ו' אותיות גי' אתון) ס' ערכי הכנויים שם. ואפשר שזה טעם דחמור רפב\"י נזהר מלאכול טבל כי היה ישמעאל ובא להתקן ונזהר במעשר שנהג אברהם אע\"ה ועיין בפתח עינים: \n",
            "לד. <b>יפקוד</b> ה' על צבא המרום במרום וכו'. כתבו משם הרב המוסמך מהרח\"א ז\"ל הזקן דכשהשר הוא בתכלית המעלה אז מפילו וזה שכתוב במרום והוא מרומים והדרך הוא בשמים משפיל השר ועל ידי כך אומתו נופלת ביד האויב אבל בקי\"ס ונחלי ארנון שתיהן היו על ידו יתברך כמ\"ש בעניותי בספרי זוטא ראש דוד פ בשלח ע\"ש. ונוסף על זה היה לנס במצרים כי בעוד השר קיים הוכו מצרים בעשר המכות שלא המיתו עד קי\"ס ולזה היה מתחזק פרעה ובזה פירשתי אני הדל בנחל קדומים פ' עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים כי בדבר אשר זדו עליהם שעיקר הפרעון היה בקי\"ס במדה שמדדו והשאר היה פירות ולכן השר היה קיים עד קי\"ס ע\"ש. \n",
            "לה. <b>יהב</b> ליה ידיה ואוקמיה וכו' ולוקים ר\"י לנפשיה אין חבוש מתיר עצמו. פירש בס' ארץ החיים מז' ב\"א דיסורין של אהבה הם להרבות שכר דוקא אך שאר יסורין לכפר חטאתיו וביד כתובים העונות וכשאז\"ל לא הן ולא שכרן ש\"מ שאין לו חטא והיסורין לשכר וא\"ל הב לי ידך וראה שאין בידו עון. וביד י\"ד פרקין יהב ליה ידיה ב\"פ י\"ד הם כח ועתה יגדל נא כוח ה' ואוקמיה. ופריך ולוקים איהו לנפשיה והשיב אין חבוש הכונה דכשהוא אחר נותן לו ימינו לימין החולה ונעשים כ\"ח. אך אם הוא לעצמו צריך ימין לשמאל ויד שמאל היא מוכנעת וחבושה וז\"ש אין חבוש מתיר עצמו וצריך ב' ימין וליכא עכ\"ד. ועפ\"ז ניחא מ\"ש רז\"ל לא לן אדם בירושלים ובידו עון ואמרו עבירה היא בידו וכיוצא: \n",
            "לו. <b>יונה</b> אלו סנהדרין תנחומא פ' תצוה דף ק\"ד ע\"ב ואפשר כי יונה גימטריא ע\"א כמספר סנהדרי גדולה. ורז\"ל אמרו כ\"י ליונה אמתילא ואפשר דהמן שבקש לאבד ישראל ביום ע\"א לשררתו נתלה כמספר יונה כי רצה לאבד יונה ולא ידע כי כלתו היא. ובדרשותי כתבתי עוד בס\"ד. עוד יש לרמוז דיונה רומז לשכינה ולכן יונה גי' ע\"ב דבאבא יסד ברתא: \n",
            "לז. <b>ירח</b> בס' אסיפת הכהן פ' בא פירש מאמרם ז\"ל ליל שמורים הוא לה' שאותה הלילה היה מאיר כשמש דיש לחוש למזיקין דירח כשנים וכו' ע\"ש ותקפה עליו משנתו דירח כשלשה כמ\"ש בברכות דף מ\"ג ע\"ב ע\"ש ובפירוש המאמר אני בעניי כתבתי בדרשותי בס\"ד: \n",
            "לח. <b>ינון</b> שמו של משיח כן אמרו פ' חלק וכתב הרב מהרש\"א ז\"ל בחדושי אגדות דב' נונין הם שני ההין בחילוף א\"ת ב\"ש ובס' פורת יוסף הפטרת בהעלותך תמה עליו דבאתב\"ש ן' מתחלף בט' וכו' ע\"ש ולא זכר דזהו אלפא ביתא דאטבח כמ\"ש בסוכה פ\"ה ומפורש שם ברש\"י ומהרש\"א ז\"ל באורך ואין ספק דט\"ס הוא במהרש\"א וצ\"ל בחילוף אטבח ופשוט: \n",
            "לט. <b>יתרו</b> עמ\"ש במדבר קדמות אות כ\"ג ולפי דעת הרב מהר\"ש אלקבץ ז\"ל והרב ש\"ך עה\"ת דהאות שהוסיף לקין הוא אות י'. אפשר לומר דשם יתרו נרמז הי' שהוסיף לקין שהוא היה הטוב של קין ולכשנתגייר הוסיפו ו' שמלבד היוד שלו קבל עתה תר\"ו מצות ועם הז' של בני נח הם תרי\"ג: \n",
            "מ. <b>יוסף</b> עמ\"ש במדבר קדמות אות נ\"ה. והן עתה נראה אלי מ\"ש הרב משנה למלך פ\"י דמלכים דין ז' שהביא דיבורי תוס' בענין זה אם הגוים מוזהרים לקיים נדר ושבועה שנראין הדברים כסותרין והביא דברי הירושלמי פ\"ט דנזיר והקשה על מהר\"ש יפה ז\"ל דנראה מדבריו דהגוים אין מוזהרים על השבועה ע\"ש באורך. ולכל הדברות נראה לכאורה דמ\"ש אני הדל דנהגו הגוים לקיים השבועה ומשו\"ה השביע יעקב לעשו. ויעקב ליוסף וכיוצא יש לו קיום. וצריך לעמוד על כל דברי הרב הנז' בעזה\"י: \n"
        ],
        "Letter Kaf": [
            "א. <b>כבוד</b> הוא רומז לשכינה בסוד וכבודי לאחר לא אתן. ואפשר דיען באבא יסד ברתא לכן כבוד גימ' ל\"ב רמז ל\"ב נתיבות חכמה: \n",
            "ב. <b>כפור</b> אמרו ז\"ל בילקוט ונשא השעיר עליו את כל עונותם מלמד שביה\"כ נוטל כל עונות ישראל ומשים אותם ע\"ג פ' וכו' ע\"ש. ופירש הרב אליהו אשכנזי ז\"ל הביאו הרב צמח דוד דף רכ\"ה ע\"ג במ\"ש בח\"מ סי' כ\"ט דעדים שאמרו שקר העדנו נאמנים על עצמם ומשלמים מביתם. והנה אז\"ל כי ביה\"כ אומר להקב\"ה יש לך אומה בארץ כמלאכי השרת. וא\"כ כל מה שהעיד כל השנה דעולה ומשטין וכו' הוא שקר וישראל נשארים נקיים. והקב\"ה שהי\"ל אותו חוב על ישראל אינו מאבד את חובו אלא ישלם מביתו דהיינו שישא עונותם עליו עכ\"ד: <br><b>ואפשר</b> שרז\"ל במתק לשונם אמרו השטן גימט' שס\"ד דיה\"כ אין לו רשות. והכונה דיה\"כ שהוא מלבר דין גרמ\"א להפסיד כל השס\"ד מטעם האמור וק\"ל: \n",
            "ג. <b>כבוד</b> אב ואם. עיין מ\"ש לעיל במערכת אלף אות ט\"ל בס\"ד: \n",
            "ד. <b>כוונה</b> במדבר קדמות כתבתי אני בעניי וז\"ל וגדול אחד כתב דר' חייא היה לובש תפילין תפורין בפשתן כסברתו במכות דף י\"א וההלכה להפך וכי ס\"ד שלא הי\"ל לר' חייא שכר מצות תפילין ח\"ו אלא לפי כונתו ישלם ה' וע\"ז הבאתי דהריטב\"א בחי' ל\"ג הכי ע\"ש. ועתה אמת אגיד דבעת שכתבתי זה במדבר קדמות הוה בריא לי שלמדתי כך ובו בפרק שכחתי מי בעל דברים ואני אמרתי בחפש\"י דהריטב\"א ל\"ג הכי. ואחר זמן רב ראיתי בס' שבלי הלקט ח\"א כ\"י שבלת ה' ששם כתב כמ\"ש בשם גדול ובודאי ששם ראיתיו וז\"ל וכל איש מקבל שכר על מה שרואה בדעתו אם דעתו מכוון לשמים שהרי אתה רואה שתפילין שתפרן בפשתן פסולים כדאמר פ' אלו הן הלוקין ואמר רב חזינא לתפילי דבי חביבי דתפירי בכתנא ולית הלכתא כותיה ובודאי ר' חייא הגדול הי\"ל שכר תפילין כשאר החסידים ואע\"פ שתפורות בפשתן עכ\"ל. ואתיא כמו שכתבתי אני הדל שה' פרע ליוסף שכר שבת אף שהיה עושה קצת מלאכה דס\"ל שלא יצא מכלל ב\"נ להקל לפי שכוונתו לש\"ש ובזה פירשתי בעניותי מאמרם ז\"ל כמ\"ש בקונט' ראש דוד ויחי דף ל\"ח ע\"א ע\"ש באורך: \n",
            "ה. <b>כליות</b> של ימין יועצת לטובה ושל שמאל יועצת לרעה. מדרש משלי סי' י\"ב. \n",
            "ו. <b>כפיית</b> ההר במעמד ה\"ס לא היה רק על עמי הארץ ולא על הת\"ח כלל. הרב אספקלריא מאירה בפירוש דברי רעיא מהימנא פרשת נשא דף קכ\"ה ע\"ש: \n",
            "ז. <b>כהן</b> גדול מאי דכתיב עד מות הכהן הגדול הטעם כי במותו ילקט עמו כל אינון נשמתין דאזלין ערטילאין ואז עולה עמו נשמת הנרצח ולכן אחר שזה הנרצח הולך אל המנוחה אז ג\"כ הרוצח ישוב אל נחלתו וכן היו נוהגים הכנענים שבא\"י היו מכניסים מתיהם בארונות במערות עד מות אחד גדול הדור ואז מוליכים כלם לקברו באותו יום כי על ידי אותו הגדול ינוחו במשכבותם על מנוחתם כל השאר. והנה באותו יום שעברו המרגלים מת איוב שהיה גדול הדור והוציאו ארונותיהם לכך חשבו המרגלים שהארץ היא אוכלת יושביה. לקוטי גורי האר\"י ז\"ל כ\"י ואפשר דהקב\"ה שם בפיהם שיאמרו דברים אלו אשר בתוכם רמוז הפך דבריהם כי ר\"ת אותה ארץ אוכלת יושביה היא בגימט' עם הכולל איוב כי לא היה אלא איוב ושאר ארונות היו מקדם קדמתה כמדובר: \n",
            "ח. <b>כבוד</b> אמרו פ\"ג שאכלו אין מכבדין אלא בפתח שיש בו מזוזה וכתבו ז\"ל דבתחילה כשיצאו מביתם כבדו זה את זה כראוי ואחר זה בדרך אין קפידא. ושמעתי שזה רמז הפ' הילכו שנים יחדיו בלתי אם נועדו. כלומר היתכן דב' ילכו בלי הקפדה שהגדול ילך תחלה וזהו יחדיו. שניהם כאחד כאלו שניהם שוים ואיננו גדול זה על זה. בלתי אם נועדו בתחילה דכאשר יצאו מן הבית כבר כבדו זה לזה וכן אם נמצאו בדרך בעת ההיא כבדו זה את זה ונועדו ללכת ואח\"כ אין קפידא עכ\"ד וזה רמז וילכו שניהם יחדיו. ואפשר רמז דאין כבוד אלא בפתח שראוי למזוזה כי הנה מזוז\"ה גי' אדני שהיא מ' ושדי הוא יסוד וצריך להמשיך להם כבוד גי' ל\"ב רמז ל\"ב נתיבות חכמה שאז יזדווגו כמ\"ש רשב\"י אחותי בת אב\"י ותהי לי לאשה. ולזה כשיש מזוזה שדי יש כבוד וזה רמז הכתוב במלאכי ולתת כבו\"ד לשמ\"י שם מ' [יוד רומז לאבא] בסוד אחותי בת אב\"י. ואפשר כבוד להמשיך מכ\"ב אותיות התורה שהוא ביסוד אבא לו\"ד שהוא רמז ליסוד ומ' וא\"ש ההי\"ב: \n",
            "ט. <b>כסוי</b> הדם. אמרו בב\"ר דכשהרג קין להבל באו החיות ועופות וחפרו וקברוהו ולכך זכו למצות כסוי. אך בתנחומא שם אמרו דב' עופות א' הרג חבירו וקברו ומשם למד קין וקבר להבל ולכך זכו העופות לכסוי. ובס' פענח רזא פ' חיי שרה כתוב דחיה שמרה בתולי רבקה שנשרו ומשו\"ה זכו החיות לכסוי ע\"ש והרב דינא דחיי הביא טעמים לכסוי מראב\"ע ורבה\"ט בפרפראותיו. ולא זכר טעמי רז\"ל הנזכר: \n",
            "י. <b>כלל</b> דכר ונוקבא כתיב ואל האשה אמר. אל נפשו דכורא בלחודוי את נפשו נוקבא זהר הקדוש ח\"א דף ר\"ט ע\"א: \n",
            "יא. <b>כנור</b> של מקדש של ז' נימין וכו' הטעם כי כבשנו ז' עממין והיינו ראויים להיות משועבדים תחתם משו\"ה היה כנור של ז' נימין. ולעתיד יהיה ח' כי היינו משועבדים תחת ד' מלכיות שהיו כפולות והם ח' בבל כשדים פרס ומדי יון ומוקדון ישמעאל ואדום. אבל יוסיף לנו קני וקניזי וקדמוני יהיו עשר ע\"כ בנבל עשור אזמרה לך ועל דרך האמת יש לפרש בבנין ראשון שהיה מסוד בת שבע והיא המתהלכת בינינו וזהו כנור שהיתה למעלה ממטתו של דוד הרב צאן קדשים בערכין דף י\"ג: <br><b>ולי</b> ההדיוט יש לרמוז במ\"ש בילקוט סוף יחזקאל בנות ירושלים שנטלו כבת עשור נכסי ארץ זי\"ן עממין מע' אומות ולעת\"ל יורשין כזכר ע\"ש באורך ולרמז זה כנור של מקדש ז' נימין שנמשלו לבת שיורשת עשור נכסי ארץ ז' עממין מע' אומות ולעתיד ח' רמז שיורשין כזכר שנימול לח'. ולעת\"ל בעשור דכתיב ישמח ה' במעשיו ושמח בעולם שברא בעשרה מאמרות: \n",
            "יב. <b>כפרה</b> גימ' ש\"ה שם רמז שהקרבן מכפר. גם הגלות מכפרת וזה רמז ש\"ה פזורה ישראל כי הגלות מכפרת וזה שאמר שה ר\"ל כפרה. הוא הגלות שנתפזרו ישראל בין האומות: \n",
            "יג. <b>כיור</b> אמרו רז\"ל שנעשה ממראות הצובאות וידוע משז\"ל דבזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל ממצרים. וכתבו רבני אשכנז ז\"ל דהיו צריכים לישב ת\"ל שנים במצרים כמספ' ה' [פעמ'] אלהים ונהפכו לשמות הוי\"ה רחמים וזה רמוז בתיבת כיור ר\"י כ\"ו שישבו ר\"י שנים כי ה' מספר כ\"ו ריחם עליהם ושם אלהים דין נעשה הוי\"ה רחמים. כן כתבתי אני עני בנחל קדומים פ' תשא: \n",
            "יד. <b>כנים</b> חשך שחין דבר היו משמשות בכל מכה כן כתבו הראשונים הבאתי דבריהם בשמחת הרגל וגאולת עולם ועיין פני דוד וארא. \n",
            "טו. <b>כנים</b> במכת כנים אמרו אצבע אלהים שאין השד שולט בבריה פחותה מכשעורה ואע\"ג דהיו הכנים של פרעה גדולים מ\"מ כיון שעיקר הכנים הם פחותים אין השד שולט. מפרשים. ופרעה לא שת לבו דסבר דהכל כשוף אלא שחרטומי מצרים אינם בקיאים כמשה ואהרן דלחרטומים כיון שעיקר כינה פחותה לא יכלו להוציא כנים אבל משה ואהרן ידעו כשוף דאזיל בתר השתא שהם גדולים וכן בשאר מכות החרטומים אינם יכולים להוציאם וגדלה חכמת משה ואהרן שיכולים להוציאם למכות ולסלקם ומ\"מ הכל כשוף. כן כתבתי אני הדל בקונט' סבר יוסף ע\"ש באורך בס\"ד: \n",
            "טז. <b>כשוף</b> אין כשפים שולטים במי שנולד באדר שני רבינו אפרים בפי' עה\"ת פ' בשלח ע\"ש: \n",
            "יז. <b>כפי</b> והסירותי כפי מלמד שנתנה רשות למחבלים לחבל. פירש הרב הקדוש מהר\"ר שמשון מאסטרפולי ז\"ל דיש שם קדוש כפי שמפריד בין פ' ופ' ורמוז בפסוק. יהיה לפיו סביב מעשה אורג ר\"ת פ'. כפי שם קדוש. תחרא יהיה לו לא יקרע [ר\"ת] פ'. וז\"ש והסירותי את כפי המפריד ואז נתנה רשות ארץ החיים מזמור ל\"ב: \n",
            "יח. <b>כבוד</b> ישראל. צריך ליזהר מאד שלא לחרף את ישראל ח\"ו ומשה רבינו ע\"ה שאמר שמעו נא המורים נענש ח\"ו ואביה שאמר ועמכם עגלי זהב כתיב ויגפהו ה' וזכריהו שאמר ועזבתם את ה' הרגו יואש וישעיה הנביא שקול כמשה על שאמר ובתוך עם טמא שפתים נענש שהרגו מנשה רבינו האר\"י זצ\"ל בשער הפסוקים פ' חיי שרה ע\"ש באורך. ורצונו יתב' שילמדו סניגוריא על ישראל כמ\"ש רז\"ל וגדעון על שאמר ואיה נפלאותיו וכו' א\"ל לך בכחך זה והושעת את ישראל ואמרו רז\"ל בכחך זה שלמדת זכות על בני. ומאד מאד צריך הדורש תוכחת לעם ליזהר בזה שלא לזלזל בכבוד ישראל ושלא ללמד קטיגוריא ולהוכיחם וצריך התבוננות בזה ויבטח בה' ומה' מענה לשון: \n"
        ],
        "Letter Lamed": [
            "א. <b>לשמה</b> ת\"ח מופלג שלומד לשמה כ' האר\"י ז\"ל שיאיר בו ניצוץ משה רבינו ע\"ה ואפשר שבא הרמז כי האותיות לשמה הוא למשה. גם לשמה גימ' שעה דשעתא קיימא ליה וכמ\"ש ר\"מ כל העוסק בתורה לשמה מרוממתו ומגדלתו וכו' ועוד כי שעה היא השכינה ובפרט כי תורה שבע\"פ היא בחינת השכינה כידוע: \n",
            "ב. <b>לשון</b> אמרו רז\"ל בשוחר טוב דף כ\"ב ע\"ג. (דפוס אמשטרדם) מי הרוצה לקנות עוה\"ב בזול נצור לשונך מרע עכ\"ד: \n",
            "ג. <b>לא</b> נתן הקב\"ה את התורה לישראל אלא כדי שלא יעסקו בלשון הרע ודברים בטלים. שוחר טוב שם: \n",
            "ד. <b>לשון</b> גימט' שכינה עם הכולל גם שפ\"ה גימט' שכינה ולכן הפוגם בלשון שהוא מד' כתות אינו מקבל פני שכינה: \n",
            "ה. <b>לשון</b> מי שפוגם ברית הלשון אמרו רז\"ל כי ודאי פוגם ברית המעור ויוסף הצדיק ששמר ברית המעור זכה שבא גבריאל ולמדו ע' לשון כי לשון וברית מכוונים ומי שמתקן זה יתקן זה וידיעת ההפכים אחת היא וכמש\"ל ריש מע' י'. ולפי שיוסף הצדיק נתגבר מאד וכבש יצרו זכה שתקן מה שדבר על אחיו לה\"ר ששולט בו קליפת כלב ולכן אמרו רז\"ל שראוי להשליכו לכלבים ויען יוסף היה כוונתו לשם שמים ענו בכב\"ל רגלו אותיות כלב על דרך מ\"ש רבינו האר\"י זצ\"ל כי ענו בכבל במקום קשורה עמו ככלב שחשב באשת אדוניו ויצאו ני' הקדושה ע\"ש וכן יש לומר דהיה תיקון ג\"כ מה שדיבר באחיו וזכה לזה לפי ששמר ברית המעור ומזה זכה לתקן גם ברית הלשון ואח\"כ בא גבריאל ולמדו ע' לשון ונתוסף ה' בשמו דכתיב עדות ביהוסף לפי שקידש ש\"ש בסתר כמשז\"ל ולכן יוסף הוא יסוד ונתוסף ה' הוא מ' והוא יחוד קבה\"ו: \n",
            "ו. <b>לויה</b> כוונת הלויה שמלוה לרעהו ההולך לדרכו לש' היא ללוות השכינה עמו וכמ\"ש בזוהר הקדוש ולכן צריך שיהיה שמח כי השכינה נקראת שמחה וכתבו ז\"ל דטוב שההולך לדרך יתן צדקה קודם שיסע דכתיב צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו. וטוב שבעת הלויה יאמרו חידוש בתורה על דרך משז\"ל אל יפטר אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה. והטעם דהלכה הוא בשכינה וכן הלכה אותיות ה' כלה וכן ע\"י חידוש בתורה גורם יחוד קבה\"ו: <br><b>ואני</b> הדל כשעשיתי לויה לאדם גדול אמרתי צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו צדק שהוא השכינה תחזור פב\"פ וז\"ש לפניו יהלך לזיווג אותיות יהלך אותיות י' כלה להמשיך מאבא שהוא י' שבזה יש זיווג כמ\"ש רשב\"י זי\"ע בסוד וגם אמנה אחותי בת אבי ותהי לי לאשה וישם לדרך פעמיו בסוד ישנה ר\"ת צדק לפניו יהלך גימ' ק\"ל כמס' ה' הויות המשכת החסדים יהלך גימט' אדנ\"י. וישם ו' ז\"א י' יומשך למ' שנקראת שם בסוד אחותי בת אבי הנז'. א\"נ צדק גימט' טפטפי\"ה עם הכולל שהוא שם שמירה לדרך ועמ\"ש בסמוך אות ט' בעניני לויה בס\"ד: \n",
            "ז. <b>לחם</b> נקראת האשה כמ\"ש רז\"ל ועתה נדפסו פסקי הרמ\"ה ז\"ל לסנהדרין וראיתי סוף פ' בן סורר דף פ\"ג מהספר שכ' דאין לומר לחם אשה כמש\"ה כי אם הלחם דליתא דשם הוא לחם ממש והאריך רבינו ז\"ל בזה: <br><b>ויש</b> להעיר דבש\"ר אמרו קראן לו ויאכל לחם שישא אחת מכם כד\"א כי אם הלחם וכן פירש\"י. והוא הפך רבינו ז\"ל ואולי דסבר דזהו דרך דרש והוא קאי לפשטיה דקרא והוא דוחק מכמה אנפי ועמ\"ש לקמן במערכת נון אות ג' בס\"ד: \n",
            "ח. <b>לשון</b> נקי ראיתי להרב עיר וקדיש מהר\"י צמח ז\"ל בכ\"י שדקדק הוא ז\"ל מכמה מאמרי הזוהר שהיו נזהרים ביותר בלשונם הקדוש ומהם דף ז' אמר ר' אבא אע\"ג דמנוח לא ידע מאי עבידתיה ולא אמר ע\"ה וירא דף ק\"ב טהור דנפק מתרח ולא אמר מטמא תרח. אמור דף ק\"ו נטל ה' דשמא קדישא ולייט לאגנא ולא אמר לייט ליה. וכן הכתוב אמר ויקלל ולא אמר עוד והעיר על זהרי חמה שכתב על ר\"א ור' אבא שטעו בדף ה' על בריה דרב המנונא סבא וכ' הרב מהרי\"ץ ז\"ל הנז' שהאמת הוא שהיה בריה דרב המנונא סבא אך נתעבר בו חלק מאביו ונעשה הוא העיקר וא\"כ תרוייהו איתנהו דקורין לו רב המנונא על חלק אביו שבו שהוא העיקר עכ\"ד בקיצור: \n",
            "ט. <b>לויה</b> בסדר לויה שאומרים להולך לדרכו לשלום. יאמרו ברכת כהנים שהיא ברכה בלי תנאי. ולכך פ' בחקותי יש בה כל הא\"ב חוץ מס' לומר שכל הברכות על תנאי חוץ מברכת כהנים שיש בה ס' אותיות שהיא בלי תנאי. ואמרו במדרש כי מלאכיו יצוה לך ס\"ת יוהך אימתי יצוה לך אותו מלאך כאשר על כפים ישאונך כלומר כשיברכו ברכת כהנים שמברכין בנשיאות כפים על שחל ופתן ר\"ת עשו תרמוס כפיר ותנין שלא תירא משום מזיק לקוטים כ\"י מהרב מרדכי מודינא ז\"ל ועוד כ' יברכך יאר ישא ר\"ת גי' ל'. כל א' מהפסוקים ב' ברכות הרי ו' ט\"ו תיבות גימט' יה. הרי לויה. וטוב לומר להולכי דרכים ובפרט במקום סכנה אל תאחרו אותי וה' הצליח דרכי ס\"ת לויה ע\"כ מלקוטים כ\"י מהרב הנז' ואני הדל נ\"ל כי ס\"ת לויה חי רמז דמי שעושין לויה ודאי חי ור\"ת גימט' זית ע\"ש ויהי כזית הודו ועוד זית גימט' אל אלהים מצפ\"ץ כמ\"ש גורי האר\"י ז\"ל והכוונה אל חסד ממתיק שם אלהים ויהיה דיודין גימט' ברחמים שהוא גימט' מצפץ הויה בחילוף אתב\"ש וא\"ש ההי\"ב: \n",
            "י. <b>לויה</b> בזוהר הקדוש ח\"א דף ר\"י ע\"ב אמרו דיוסף אתפרש מאבוי בלא לויה ובלא אכילה וראיתי בס' כ\"י מהרב מעבר יבק זצל\"ה זה שמו שתיל פורח שהביא מרז\"ל שיעקב אבינו ע\"ה עשה לויה ליוסף וכתוב שם סדר הלויה שעשה לו גם רבינו בעל הטורים בפרפראותיו פ' וישב כ' שליוה יעקב אבינו ע\"ה ליוסף הצדיק ע\"ה ע\"ש: \n",
            "יא. <b>לוים</b> גימט' אלהים וכשתדקדק תמצא שיעקב אבינו ע\"ה היה לו פ\"ו שנה כשנולד לוי. לקוטי הרמ\"ז ז\"ל כ\"י: \n",
            "יב. <b>ליל</b> שמורים הוא לה' שאלו להרב רבינו מהרח\"ו ז\"ל כי בליל פסח אדם מישראל היה עולה בסולם ונפל ונטלע ואיך אירע זה בליל שמורים והשיב הרב ז\"ל דהאיש ההוא בלילה ההוא עשה עבירה ומשו\"ה נפל ונטלע ומדבריו ז\"ל מבואר דליל שמורים הוא בזמן שעוסקין במצות או לפחות כשלא ילך לדבר עבירה אבל אם ח\"ו יעבור עבירה אין לו שמירה וזה אפשר פשט הכתוב עצמו ליל שמורים הוא לה' ואין שטן ואין פגע רע. וביאר אימתי אני אומר ליל שמורים היכא דהוא הלילה הזה לה' דהלילה היא מקודשת לשמים וריח עבירה לא עדת בה אבל בלא\"ה ישיגהו עונו כי יותר פגם בלילה הזו כמו שנבאר בס\"ד: <br><b>והנה</b> כ' הרב המופלא מהר\"ח בכ\"ר דוד אבואלעפיא ז\"ל בקונטרס שבסוף ס' אשדות הפסגה דף י\"ח משם חכם גדול מאד בחכמת הקבלה דכל עבירה שהאדם עושה בחג הפסח עושה פגם גדול יותר משאר הימים עכ\"ד ואפשר לתת טעם לזה במ\"ש רבינו האר\"י זצ\"ל כי העם הארץ כשחוטא הוא פוגם בעשיה אך בשבת קודש שהעולמות נכללים זה בזה גם הע\"ה פוגם באצילות. ולפי זה בלילה קדושה זו המאירים אורים גדולים יתר מאד ויש יחוד עליון וקדוש. הפגם גדול בערך הקדושה ואחר יום א' של פסח הוא בחי' דין ולזה הפגם גדול: <br><b>ואפשר</b> עוד לומר בהקדמת מז\"ה ז\"ל בחס\"ל עין הקורא נהר נ\"ז וז\"ל אחר שיצאו ישראל ממצרים מה עשה הקב\"ה חשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח וציוה לכל ישראל בכל שנה שיעשו ימי הפסח בהשבתת חמץ ואכילת מצה וסוד הענין הוא כי היותר רשע שבישראל אעפ\"י שהרבה לפשוע א\"א ליכנס בהיכל ן' ש\"ט עד שירשיע ויפשיע ת' יום רצופים זה אחר זה ובכל שנה שלשים יום קודם הפסח הקב\"ה עושה להם משוא פנים ברוב חסדיו ומתחיל להוציא נפשותם מהיכלות הטומאה מעט מזער שעור חלק א' משלשים בכל לילה באופן שבליל בעור חמץ כל פושעי ישראל עומדים בפתח היכל החיצון מהנ' שעור חלק א' מל' משעור הכמות ליל שלשים ואחד קודם הפסח ובליל פסח אין נכנסים כלל ועיקר וכלם פטורין ובני חורין עכ\"ל ולפ\"ז אפשר דכיון שהקב\"ה ברוב רחמיו הרבה להטיב ל' יום קודם להוציאנו מש\"ט עד שבליל פסח אנו בני חורין א\"כ העובר עבירה בליל פסח גדול עונו מנשוא וכן בימי הפסח העובר הוא פגם גדול כי ה' ברחמיו הפליא חסדיו לנקות ולטהר נפשו והוא אזיל בתר איפכא: <br><b>ומכאן</b> תשובה מוצאת למה ששאלו לי בהקדמ' מז\"ה ז\"ל דאיך כ' דאם הרשיע ת' ימים רצופים נכנס בנ' ש\"ט והלא מר הוא דאמר דבכל שנה ל' יום קודם הפסח הוא המוציא חלק א' בכל לילה וכו'. ולפי האמור אין כאן שאלה דאם ל' יום קודם הפסח החזיק ברשעו והוסיף על חטאתו פשע ויום יום מוסיף על טומאתו אינו בכלל זה ובהשלים ת' יום נכנס להיכל הנ' ש\"ט: <br><b>ועפ\"י</b> האמור אפשר להסמיך זה בפ' ליל שמורים הנז' דכבר כתבנו בעניותנו דהכתוב אומר ליל שמורים הוא לה' והיינו דווקא כאשר הוא הלילה הזה לה' שהיא מקודשת לשמים אז הוא ליל שמורים אבל אם עבר עבירה יונח למקרה ופגע והטעם שמורים לכל בני ישראל לדורותם שימים אלו שמורים לדורות להוציא ממסגר אסיר חלק א' מל' וכו' כמדובר וזה העובר עבירה הולך לאחור ולזה נלכד בשחיתתו ולכן צריך להתקדש בימים אלו ובפרט בליל התקדש חג ואז ה' ישמרהו ויחייהו וזה טעם למ\"ש בניסן נגאלו ובניסן עתידין ליגאל שהדבר מוכרח דבל' יום קודם הפסח הקב\"ה ברחמיו מוציא לאור כל נפשות ישראל שהם בסט\"א והוא זמן גאולה וזה מ\"ש בר\"מ דמחיית עמלק תהיה בי\"ד בניסן שאז יצאו כל צבאות ה' מהסט\"א וזה רמז פ' כי יד על כס יה כ\"י ל' רמז דבל' יום קודם הפסח ה' ברחמיו מוציא אסירים ואז י\"ד רמז לע\"פ. על כס יה מלחמה בעמלק על שאין השם שלם וכסאו שלם. ויתגדל שמו וכסאו לעד בבי\"א: \n",
            "יג. <b>לפניך</b> רומז על הצדקה דכתיב והלך לפניך צדקך. רבותינו בעלי התוס' פ\"ק דקמא דף י\"ו ע\"ב: \n",
            "יד. <b>לח</b> ולוז וערמון אפשר דס\"ת גימט' אדני והכוונה שלא יקשה איך יעקב אבינו ע\"ה עשה כזאת לזה רמז דע\"פ הדיבור היה כמשז\"ל ולכן ס\"ת גימט' אדני דברשות עשה כי צאן לבן היו נשמות ישראל ובזה הוציאם לאור. וכמ\"ש לקמן במערכת צדי ע\"ש ולכן ר\"ת לח ולוז וערמון גימט' מ\"ב כי כל מ\"ב להעלות ועיין בפני דוד דף כ\"א ע\"א מ\"ש ברמז לח ולוז וערמון ע\"ש ומ\"כ לגורי האר\"י ז\"ל כי כל הנסים והנפלאות הם ע\"י שם מ\"ב וזהו לעושה נפלאות גדולות לבד\"ו גימט' מ\"ב: \n",
            "טו. <b>לפניך</b> הוא ברית כמ\"ש הכתוב התהלך לפני והיה תמים זוהר הקדוש ח\"א דף רכ\"ח ע\"ב: \n",
            "טז. <b>לולב</b> ומיניו בתקוני הזוהר הקדוש אמרו על פ' אמרתי אעלה בתמר אוחזה בסנסיניו. אעלה נוטריקון אתרוג ערבה לולב הדס. וסדר זה אפשר דרומז דיהיו פיו ולבו שוין לכך נסמכו אתרוג ערבה כי אתרוג רומז ללב וערבה לשפתים לרמוז פיו ולבו שוין ואם ישמור פיו ברית הלשון וגם לב טהור אז מועיל לשמור ברית המעור וברית העינים ולכך נסמכו לולב רומז לשדרה ויסוד. והדס לעינים וגמירי אין יצה\"ר שולט אלא במה שרואה כמ\"ש בריש סוטה. א\"נ בהקדמה שכתבתי לעיל במערכת גימל אות ז' דמחטא אדה\"ר נמשכו ד' דורות רשעים אנוש מבול סדום הפלגה ותקנו האבות דורות אלו. ואכתי פשו. ודוד שהוא אדה\"ר היה בוכה בדמעתי ערשי אמס\"ה ר\"ת הנז' זהת\"ד. וידוע דע\"י מצוה זו אנו מכוונים לתקן אדה\"ר וד' מינים רומזים לאבות ויוסף כמשז\"ל וזה רמז אעלה גימט' אמס\"ה לתקן ד' דורות הנז' בזכות אבות ויוסף שהוא נפש אדה\"ר שלהם רומזים ד' מינים והם התחילו לתקן. א\"נ אפשר לרמוז במאי דשאלו בש\"ס דאמאי מברך על הלולב ותי' הואיל ובמינו גבוה ועד\"ה הלולב רומז לשדרה והיסוד וענפי ז' תחתונות עולים ע\"י היסוד דסליק לעילא וזה רמז אמרתי אעלה אמרתי כלומר שאני מברך על אעל\"ה ד' מינים. בתמר שאני מזכיר הלולב לחוד והטעם אוחזה בסנסיניו רמז לענפי ז' תחתונות העולים ע\"י היסוד אחזה רמז חזה הנוקבא שהיא עומדת בחזה להאיר לה והא' רמז שאני מיחדם יחוד גמור בסוד אחד. א\"נ רמז למ\"ש באדרא קדישא כהאי תמר דלא סליק אלא דכר ונוקבא וזה רמז אעלה ר\"ת ד' מינים כאמור בתמר דהוא דכו\"ן ומה\"ט מברכין על הלולב ודו\"ק כי קצרתי: \n"
        ],
        "Letter Mem": [
            "א. <b>משה</b> תקן ג' אבות נזיקין מבעה שור הבער ר\"ת משה כי בור תקנו האבות וז\"ש ותקרא שמו מש\"ה ולא תימא שלא הי\"ל כח לתקן בור לא היא שכבר מתוקן ע\"י האבות וז\"ש כי מן המים הזדונים משיתהו ואין בו אלא מימי החסד. סמיכת חכמים דף ל\"ב: \n",
            "ב. <b>מחשבה</b> רעה אין הקב\"ה מצרפה למעשה. במ\"ש במדבר קדמות מערכה זו אות י\"ב יש חיסור לשון וכצ\"ל כ' הרב משכנות יעקב דף ע\"ו דאם עבר ושנה מצטרפת המחשבה והוא חידוש דנראה מדבריו דזהו לכ\"ע ובפ\"ק דקידושין הוי פלוגתא והרב נר' דסבר דמשמעותא דקראי איכא בינייהו אבל בענינים מודו וגם מ\"ד הראשון מודה לעולא בענין וצריך סעד לתומכו כצ\"ל ועמ\"ש בעניי בפתח עינים פ\"ק דר\"ה ע\"ש: \n",
            "ג. <b>משיח</b> כשיבא ב\"ב יכניע נחש שהוא כמספר משיח כי המשיח יכניע נחש. ומצאתי בס' לחם תרומה בסופו דכשתהיה הגאולה במהרה בימינו נ' של נחש יתחלק ויהיה מי ועם חש הנשאר מנחש הוא משיח עכ\"ד ואפשר דבכח ן' שערי בינה המתגלים שבהם הגאולה וכ' הגאון החסיד בס' מעשה רוקח שיהיה ע\"י שער הן' בכח נ' ישבר נ' של נחש ויהיה מי הרומז לבינה ואז יהיה משיח וז\"ש כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות קרי ביה ן' פלאות דיתגלה שער הן' אשר ביצ\"מ לא נתגלה כמ\"ש הגאון הנז' ודייק לה מלשון הזוהר הקדוש דיצ\"מ מסטרא דיובלא ע\"ש: \n",
            "ד. <b>משיח</b> נקרא אליהו שנאמר הנה אנכי שולח לכם את אליהו וכו' מדרש משלי סי' י\"ט. והרב המופלא חסידא קדישא כמהר\"ח ן' עטר זלה\"ה בספר אור החיים פ' ראה פ' כי יהיה בך אביון דף כ\"ו ע\"א כתב דהמשיח שמו חיים ע\"ש. \n",
            "ה. <b>משה</b> רבינו ע\"ה. רבינו האר\"י ז\"ל בשער הפסוקים בסופו פירש פ' ושמתי לך מקום אשר ינוס שמה על משה רבינו ע\"ה שהרג המצרי וזהו שמה אותיות משה ע\"ש באורך ואפשר לרמוז והאלהים אנה לידו ושמתי לך וכו' במ\"ש הרב מהר\"ש אוזידא ז\"ל בס' מדרש שמואל בשם הרב מהרח\"ו ז\"ל דכשלא נמצא עדים כשהרג ודאי הוא מן השמים וכו' ע\"ש וז\"ש והאלהים אנה לידו דכתיב ויפן כה וכה וירא כי אין איש גם ארז\"ל דנמלך במלאכים והסכימו בהריגתו ועוד דהרגו בשם ויש לצדד שאם לא היה מן הדין לא הי\"ל כח במשה רבינו ע\"ה לכוין היטב בשם ולכך אתה פטור אך מאחר כי חסיד גדול אתה ונשמתך עליונה מאד ושמתי לך מקום לך דייקא כמ\"ש רבינו האר\"י ז\"ל ע\"ש: <br><b>אמנם</b> מה שצדדנו דהרגו בשם נראה דלא יש טעם פיטור מצד זה דכיון שהאדם בחירי וכך רצונו יתברך דהמזכיר שם או משביע תהיה פעולה זו אם כן כאשר האדם עושה אין מעכבין על ידו והבחירה נתונה. ויש ראיה על זה דאמרו רז\"ל דאנשי דור המבול היו בקיאין בשמות והיו אומרים שהם ישביעו למלאכים לעשות רצונם ולעכב הפורענות. וכ\"י שינה סדרי המלאכים והחליף את של זה בזה וכשהיו קורין למשל שר של מים היה משיב איני ממונה על המים וכיוצא וכן אמרו רז\"ל בחרבן הבית ואמאי הוצרך הוא יתברך להחליף מינוי השרים. הי\"ל למונעם כשיבואו לעשות פעולתם שלא יוכלו לכוין בשם וכיוצא אלא כיון שהבחירה ה' יתברך נתנה ביד האדם אם בא לעשות פעולות בשם יוכל לעשות ואין מונע וא\"כ אף אם אינו חייב יכול האדם להרוג בשם וההורג בשם חייב דעקימת שפתיו הויא מעשה: <br><b>וכן</b> כתב הרב הלכות קטנות ח\"ב סי' צ\"ח וז\"ל ההורג נפש ע\"י שם או כישוף מהו. תשובה. אפשר דכיון דבדיבורו עביד מעשה הו\"ל דומיא דמימר וכזורק חץ להורגו עכ\"ל ומה שאמרו כמה זמני נתן עיניו בו ועשאו גל של עצמות נראה דאינו מסוג הורג בשם רק היו מכוונים איזה כוונה להמשיך ניצוץ קדושה שיש ברשע אליו ונשאר גל של עצמות כמו שכתבתי בעניותי במ\"א משם המקובלים. ועוד אפשר לחלק דמ\"ש נתן עיניו בו היינו שהיו מכונים שאם הרשע חייב מיתה וחפץ ה' בזה תועיל הכוונה ואי לא לא. והוא ע\"ד משה רבינו ע\"ה שנמלך במלאכים. א\"נ בסגנון אחר דהא דנתן עיניו היינו כשהיה הרשע חייב מיתה ודאי. ועוד דקדקתי בעניותי ושמתי לך בנחל קדומים סוף פ' מסעי ע\"ש בס\"ד: \n",
            "ו. <b>משנה</b> כתב מורינו הרב בהקדמת חזון נחום משנה אותיות שם הן רמז הן עם לבדד ישכון והאריך ע\"ש ולי הדל אפשר רמז כי דיני המשנה נאמרו למשה רבינו ע\"ה מסיני וז\"ש משה ן' כלומר דיני המשנה של משה הן שקבל אחר ן' יום ליצ\"מ א\"נ מבריאה דאימא מקננת בכרסיא שיש ן' שערי בינה ועוד רמז דבזכות המשנה תבא הגאולה ויקים ה' סוכת דוד היא השכינה שנקראת שם ויתגלו הן' שערי בינה בגאולה וזה רמז שם הן' עוד אותיות משנה שמן ה' הרומז לשכינה: \n",
            "ז. <b>מחשבה</b> רעה דע\"ז אמרו פ\"ק דקידושין דמצרפה למעשה ושמעתי בשם הרב מהר\"י הלוי ז\"ל דהא דמחשבת ע\"ז מצרפה למעשה היינו דווקא במתמיד מחשבתו אבל עראי אינה מצרפה למעשה ובזה יישב מורי הרב ז\"ל לשון הרא\"ש פ\"ק דר\"ה הידוע ולכאורה יש להקשות מהסוגיא דפ\"ק דקידושין והגם דיש לישב פשטא דשמעתא וקרא למען תפוס את ישראל בלבם אינם נוחים בזה ועמ\"ש הרב נחלת יעקב בענין מחשבה רעה של שאר עבירות פ' ויחי ומה שכתבתי אני עני בקונטרס סבר יוסף שם בס\"ד: \n",
            "ח. <b>מנורה</b> משהיו מדליקין את המנורה בר\"ה לא היתה כבה עד שנה אחרת תנחומא ריש פ' תצוה: \n",
            "ט. <b>מילה</b> ב\"ר ונפלתי ביד הערלים אמר שמשון רבש\"ע אפי' אין ביני לבינם אלא המילה כדאי שתציל אותי ופירש הרב עיר וקדיש מהר\"ח הכהן ז\"ל הרב המחבר טור ברקת וכו' בס' עטרת זהב כ\"י דהגם כי טמא ראש נזרו ולקח אשה מפלשתים ושכב עם נשג\"ז ונמצא כי טמא אות ברית קודש ובעל בת אל נכר מ\"מ אמר שמשון הבט משמים וראה כי ס\"ס חותם שלך עמי הוא כי אות הברית חותם הוא ולא בעבור החטא סר החותם שלך ולכן הגם כי אין ביני לבינם אלא אות ברית אף שהוא פגום אין ראוי לך למוסרני ביד הערלים עכ\"ד. <br><b>והנה</b> הרמב\"ם ז\"ל כתב פי\"ג דאסורי ביאה דשמשון גיירן והטעוהו שלא נתגיירו יפה וא\"כ מוצל אותו צדיק מעון נשג\"ז שהוא חשב שנתגיירו כהוגן והיה שוגג וכ\"כ אני עני בקונטרס דברים אחדים סוף דף קמ\"ז וממה שאז\"ל דהבא על הגוי' מושכין בערלתו כדי שלא יכירנו אברהם אבינו ע\"ה נראה דגם אם בא על הגויה מועיל לו המילה ולזה מושכין בערלתו שלא יכירנו אברהם אבינו ע\"ה והטעם דבא על הגויה הוא כאלו עע\"ז ונטמא הברית לגמרי ולזה מושכין שלא יליץ בעדו אברהם אבינו ע\"ה אבל חוץ מבא על הגויה דהיא כאלו עע\"ז היא מועלת המילה: <br><b>ואפשר</b> שזכ\"ה זכר לעולם בריתו דבר צוה לאלף דור ונקדים מה שכתבו התוס' פ\"ק דע\"ז דעל הקבלה לבד שקבלו ישראל התורה הוא קיום שמים וארץ אף שלא יקיימוה ח\"ו וז\"ש זכר לעולם בריתו הוא ברית מילה אף אם יטמאו ח\"ו זכר לעולם וכיוצא התורה דבר צוה לאלף דור היא התורה על הקבלה לבד מתקיים העולם ודו\"ק. ובזה אפשר לפרש פ' הבט לברית כי מלאו מחשכי ארץ נאות חמס אל ישוב דך נכלם וכו' הכוונה הבט לברית שיש לנו מילה מה שאין לגוים כי הגוים מלאו מחשכי ארץ נאות חמס ועל כל פנים אנו בני ברית ומצטערים על שלא שמרנו כראוי ולכן אל ישוב דך נכלם שמכירים בחטא א\"נ הבט לברית כי ישמעאל הגם שהמילה שלהם ריקנית עכ\"ז ניתן להם שימשלו בארץ ישראל כמ\"ש בזוהר הקדוש וק\"ו אנחנו שמלים כדת של תורה וז\"ש הבט לברית חותם המלך שבנו שאני רואה כי מלאו מחשכי ארץ ישמעאל מלאו א\"י והם מחשכי ארץ. ומארץ הקדושה עשאוה נאות חמס וכל זה בשביל מילה ריקנית שעשו וק\"ו אנחנו שעושים מילה כמאמרם אל ישוב דך נכלם: \n",
            "י. <b>מוכיח</b> צריך חמשה דברים. לשון. חכמה. תדיר. נקי. שיהיה הוא נקי מחטא. שיאמר דרך לימוד וז\"ש ישעיה הנביא ע\"ה לשון למודים לדעת וכו'. ארץ החיים מזמור ע\"ח ואפשר סימן לזה דברי חכמים בנחת נשמעים. דברי שיהיה לו לשון. חכמים שיהיה בחכמה דרך לימוד. בנחת נחת ר\"ת נקי חכמה תדיר ואז נשמעים: \n",
            "יא. <b>מאד</b> אין מאד אלא זקנה תנחומא דף כ\"ה ע\"ב דפוס אמשטרדם. ובמסכת ברכות דרשו בכל מאדך בכל ממונך. ד\"א בכל מדה ומדה שהוא מודד לך: \n",
            "יב. <b>מצות</b> אמרו רז\"ל שכר מצות בהאי עלמא ליכא. אמנם בשכר השמיעה שאדם שומע דברי תורה נותנין לו שכר בעולם הזה. כן כתב הגאון מהרש\"ק ז\"ל בס' ברכת שמואל פ' עקב. וזה רמז שמעו ותחי נפשכם: \n",
            "יג. <b>כשרבים</b> עושים מצוה יש להם שכר בעוה\"ז כ\"כ הרב הנז' שם. משם הרב מהרש\"א ז\"ל. \n",
            "יד. <b>השמחה</b> שאדם שמח במצוה שכר השמחה פורעין בעוה\"ז הרב זרע בירך ז\"ל: \n",
            "טו. <b>משה</b> רבינו ע\"ה כתב הרב עיר וקדיש מהר\"י צמח ז\"ל בכ\"י דמשה רבינו ע\"ה השיג וידע במ\"ט שערי בינה ושער הן' הוא ן' שערים ומשה רבי' ע\"ה השיג שער א' מן' שערים של שער הן' והכריח הדבר מכמה מאמרי הזוהר הקדוש זהת\"ד. ובהכי ניחא שכתב הגאון החסיד במעשה רוקח דגאולת מצרים היתה ממ\"ט שערי בינה ודייק לה מלשון הזהר דקאמר מסטרא דיובלא וכ' יובלא גי' מ\"ט עש\"ב. וק\"ק דכמה פעמים אמרו בזהר ותיקונים דנכתב יצ\"מ נ' פעמים להודיע שהגאולה ע\"י בינה וכפי האמור לא הי\"ל לכתוב נ' פעמים אלא מ\"ט והגם שיש לישב. עם האמור ניחא דהגאולה ע\"י מ\"ט שערי בינה ושער אחד מהנ' כי ע\"כ היתה השגת משה רבינו ע\"ה ולזה נכתבו נ' פעמים יצ\"מ דהיה ג\"כ הארה קצת משער הנ' כפי השגת משה רבינו ע\"ה. והנה רבינו האר\"י ז\"ל כ' דרבי עקיבא נגלה לו שער הנ' ואם נאמר שנגלו לו כל הנ' שערי שער הנ' א\"ש מ\"ש רז\"ל הן כל יקר ראתה עינו זהו ר' עקיבא רמז כל גי' נ' ר\"ל נ' שערים משער הנ' שהוא יקר ראתה עינו וא\"ש ההי\"ב: \n",
            "טז. <b>מ'</b> זמנין בגמ' בכמה דוכתי אמרו תנא מיניה מ' זמנין ודמיא ליה כמאן דמנח בכיסתיה והפשוט בזה דמנין זה של מ' הוא כנגד מ' יום שניתנה תורה כמ\"ש בתעניות דף ח' ואפשר כנגד מ' יום של יצירת הולד וכנגדן מלקות מ' כמ\"ש בתנחומא דף קצ\"ב ואפשר כנגד ד' יודין דשם ע\"ב שמועיל לזכירה ועמ\"ש בס' שאלת שלום דף נ' ע\"ב. ומ\"ש הרב שם על מ\"ש שמואל בענין אמתלא תנא מיניה מ' זמנין שהפירוש הוא דמ' פעמים שאל מרב במעשים שארעו לו ע\"ש לא שמיע לי והפשוט הוא דזה סגולה דמלבד שלא ישכח אלא יהיה נגד עיניו תמיד להקשות ולתרץ וכיוצא דהגם שהאדם יודע הדבר אינו תמיד בין עיניו והסגולה הוא שיהא מזומן תמיד ולכן גם שמואל הוצרך לזה וז\"ש ודמיא ליה כמאן דמנח בכיסתיה ודו\"ק: \n",
            "יז. <b>משה</b> חי ק\"ך שנה כנגד ק\"ך יום שהיה בשמים יום לשנה ועוד טעם אחר כי אדה\"ר הי\"ל לחיות אלף שנה ונתן לו ע' שנה. ונח הי\"ל לחיות אלף שנה ונתן לו נ' הם ק\"ך ס' קדמון רמזי התורה כ\"י פ' בראשית. וזה שיטה חדשה כי רז\"ל אמרו דאדה\"ר נתן ע' לדוד הע\"ה שהיה נפל. איברא דבזהר הקדוש אומר דאאע\"ה ויעקב אע\"ה ויוסף הצדיק ע\"ה נתנו ע' שנה לדוד הע\"ה. ויש מי שכ' דשנות אדם הראשון היו פגומים ולזה נתנו לדוד הע\"ה האבות ויוסף ע' שנה מתוקנים ואחר זמן מצאתי בלקוטי משם ס' ברכת טוב דף ה' שכ' בס' הנז' דמשה לקח ע' שנה דנשארו לאדם מתתק\"ל עד אלף ונ' מנח שחי התתק\"ן והיו ימיו ק\"ך כמספר נ\"ע וזש\"ה נע ונד תהיה בארץ לכשיבא משה שחי נע אז תהיה בארץ שתפתח הארץ ותבלע קרח שהוא קין עכ\"ד: \n",
            "יח. <b>משיח</b> בן יוסף הוא אביה בן ירבעם דכתיב ביה יען נמצא בו דבר טוב והשבטים ראו שירבעם עתיד לצאת מיוסף כמשז\"ל ויעקב אע\"ה ראה יותר שעתיד לצאת ממנו משיח בן יוסף ויבא אביה בן ירבעם שהוא משיח בן יוסף דכתיב נמצא בו דבר טוב וזהו דכתיב ואביו שמר את הדבר כלומר אביה בן ירבעם דכתיב ביה דבר טוב וזהו בא יבא ברנה נושא אלומותיו מי מתקן והנה אנחנו מאלמים אלומים שארז\"ל אלילים אלמים לעגלי ירבעם יב\"א ר\"ת אביה בן ירבעם הוא נושא ומכפר אלומותיו של ירבעם אביו. ס' ישן רמזי התורה כ\"י פ' וישב: \n",
            "יט. <b>מחשבה</b> מועלת לד\"ת. כתבו התוס' בסנהדרין דף כ\"ו ע\"ב דאם הוא לשמה אין לחוש. ואפשר דזהו במחשבה אך באמירה אפי' לשמה וז\"ש אמרתי אחכמה באמירה ולכן היא רחוקה ממני אפי' שאני מכוין לשמה ועיין באהבת דוד דף פ\"ה ע\"ב. \n",
            "כ. <b>משה</b> רבינו ע\"ה הרג המצרי בשם כה\"ת אחורים דשדי כמ\"ש רבינו האר\"י ז\"ל. ואח\"כ ויאמר לרשע למה תכה רעך ויאמר הלהרגני וכו' ויירא משה כי ידע הרשע שהרגו למצרי בשם כה\"ת ולכן אמר למה תכ\"ה רעך ולזה אמר לו הלהרגני שכן אמרת תכ\"ה רעך ונתיירא משה ואמר אכן נודע הדבר שהרגתי בשם כה\"ת ושמא הרשעים ישתמשו בו לקוטי הרמ\"ז ז\"ל כ\"י והוא האריך הרבה. ובס' קב הישר פ' צ' כ' דהרגו בשם יכ\"ש והוא ס\"ת מי שמך לאיש וגם רבינו האר\"י ז\"ל יש מי שכתב משמו דהרגו בשם יכ\"ש כמ\"ש אני הדל בנחל קדומים פ' שמות ע\"ש: \n",
            "כא. <b>מילה</b> מי יעלה לנו השמימה ר\"ת מילה וס\"ת הוי\"ה כך אמרו רז\"ל ורבינו אפרים בפי' כ\"י כ' דשאר האותיות גי' ישראל וראיתי בספר ישן רמזי התורה כ\"י פ' פנחס שכ' שזה כונת הכתוב כי הגדלת על כל שמך אמרתך שהיא המילה הגדלת שהיא קודם השם בפ' מי יעלה לנו וז\"ש כי הגדלת על כל שמך שם המיוחד אמרתך המילה כמ\"ש שש אנכי על אמרתך שבתחילה רמוז בפ' מילה ואח\"כ שם הוי\"ה עכ\"ד ולי הדל יראה דבא הרמז באופן זה לומר דטרם כל צריך המילה ואחר זה שיהיה ישראל לקבל לנהוג כדת משה וישראל ואחר זה יבא לו שפע משם המיוחד ודו\"ק: \n",
            "כב. <b>מרכבה</b> שלימה גימט' אברהם יצחק יעקב דוד כי הם המרכבה ספר ישן רמזי התורה כ\"י פ' בא: \n",
            "כג. <b>מעביר</b> על מדותיו מעבירין לו ע\"כ פשעיו כמ\"ש בש\"ס. ומלבד הפשוט דהקב\"ה דן את האדם על פי מדותיו. עוד אפשר לומר במה ששמעתי מהרב המופלא עיר וקדיש כמהר\"ח ן' עטר זלה\"ה כי הוה עובדא דעשיר אחד תקיף זלזל בת\"ח אחד והרב הנז' אמר לת\"ח שימחול לעשיר ויעשה שלום והשיבו החכם כי תכף מחל לעשיר דאמרו בזוהר הקדוש דחטאים של ישראל מכבידין גדפוי דשכינתא ח\"ו ואם לא היה מוחל היה נחשב עון לעשיר והיה צער כ\"י לשכינה ולכן תיכף מחל לו כי בזה אין צער לשכינה ח\"ו מחמת אותו עון והנאהו להרב ז\"ל ובאמת שהוא סעיף גדול ועיקר ליראת שמים. ואפשר שזהו טעם סגולת מעביר על מדותיו כי בזה כ\"י מעביר העון שלא יהיה צער לשכינה ועל פי דרכו מעבירין על פשעיו דכיון שהוא גורם לשכינה נחת רוח ע\"פ מדותיו מעבירין לו ע\"כ פשעיו שלא יהיה צער לשכינה מסיבת עונותיו וזהו מדה כנגד מדה ודו\"ק היטב וק\"ל: \n",
            "כד. <b>מיתה</b> מיתת הצדיקים יש כמה טעמים. א' להראות שליטתו יתברך. ב' שהצדיקים נלחמים בחייהם עם יצרם. ג' משום חטא אדה\"ר. ד' לקום בתחיית המתים. ה' כי לא יראני האדם וחי. הו' כי גם שלא חטא אדה\"ר צריך למות כי מהאדמה לוקח ואל עפר ישוב כל אלו טעמים מרז\"ל והמפרשים כמ\"ש בעניותי בקונט' ראש דוד פ' תולדות דף כ\"ב ע\"ש: \n",
            "כה. <b>מזל</b> עליון בני חיי ומזוני במזלא תליין והמקובלים כתבו הקדמה בזה ורמזתיה בראש דוד פ' תולדות דף כ\"א סוף ע\"א ואפשר דז\"ס פותח את ידיך ודו\"ק היטב: \n",
            "כו. <b>מעביר</b> על מדותיו תפלתו נשמעת כמ\"ש פ\"ג דתעניות דנענה ר' עקיבא מפני שהיה מעביר על מדותיו והיינו דוקא כשמתפלל על אחרים וחשובה לפני המקום תפלת צדיק בן הרשע שמניח מעשה אבותיו. והרמ\"ע ז\"ל כ' דז\"ש מעביר על מדותיו שמעביר על מעשה אבותיו. אבל אם מתפלל על עצמו תפלת צדיק בן צדיק מקובלת ועמ\"ש מהרש\"ל בתשובה סי' כ' והרב אליה רבא א\"ח סי' ג\"ן ס\"ק ט\"ז ע\"ש ובחון בהם וחקור מהם: \n",
            "כז. <b>מחלוקת</b> אמרו רז\"ל לית כתובה דלית בה תגרא והיינו בדורות אחרונים שהכל מגלגולים. וכשאדם בא בגלגול ורוצה לישא אשה הקליפות מתלבשות בבני אדם ועושין תגרא והקלי' נקראות כלבים בסוד כלבים צועקים. והגלגול נקרא ערב וז\"ש לעת ערב לעת צאת השואבות הנשמות החוזרות בגלגול. וז\"ס מה שאמרו רז\"ל לעת ערב בשעה שאדם הולך לישא אשה ושמע קול כלבים וכו' ויצחק באה לו בעקידה נשמה חדשה דדכורא ולכן אמרו מה' יצא הדבר מהר המוריה שהיה לו נשמה חדשה וליכא תגרא הרב מהר\"ר בצלאל בס' קרבן שבת דף ב' ע\"ד ודף ג' ע\"א: \n",
            "כח. <b>מדרבנן</b> גימ' משה עם הכולל וכן גימ' מפ\"י גבור\"ה כ\"כ הרמ\"ע ז\"ל במאמר חקור דין ח\"ד סוף פ' ח'. ושם כ' הרב ז\"ל דשניות ומוקצה ושבות לא נודע לנו מי אביהן ע\"ש ואני עני אומר דמוכח מיבמות דף כ\"א דשלמה הע\"ה תקן שניות והתוס' הקשו ממ\"ש בערובין בשעה שתקן שלמה ערובין ונט\"י יצאת ב\"ק וכו' ותי' דאחר ב\"ק תקנה. ובשבת דף קכ\"ג ע\"ב מוכח מהש\"ס ומפירש\"י ז\"ל דבימי נחמיה בן חכלי' גזרו על טלטול הכלים בשבת ועיין בפסיקתא פ' אמור ומ\"ש אני בעניי בכסא דוד דף קכ\"ג ע\"ג בס\"ד: \n",
            "כט. <b>מודעא</b> רבא לאורייתא המפרשים ז\"ל הרבו לבטל מודעא זו. ואפשר כי מודעא רבא ר\"ל שאינה כלום ע\"ד מ\"ש הה\"מ פכ\"ט דשבת דקדוש יום שבת נקרא קדושא רבא ע\"ד סגי נהור שלא יש שום קדוש רק בפה\"ג ע\"ש וכן רמוז שאינה מודעא במ\"ש מודעא רבא שלפי האמת אינה מודעא ואף עפ\"כ שאינה מודעא בימי אחשורוש רצו לפרסם שהם מקבלים התורה ברצון וכמ\"ש אני עני בקונטרס אהבת דוד דף ג\"ן ע\"ב ע\"ש באורך: \n",
            "ל. <b>מעלה</b> גרה ופרסה איננו מפריס נקט בתחלה מעלה גרה לומר כי החנף גם הטוב שבו נחשב לרע כלי יקר עה\"ת. ובני הגר תלויים בו וכן גרה אותיות הגר ועיין במדבר קדמות מערכת ג' אות ט': \n",
            "לא. <b>מצות</b> אמר רשב\"י אמר הקב\"ה לישראל היו מכבדין את המצות שהן שלוחי ושלוחו של אדם כמותו אם כבדת אותם כאלו לי כבדתני ואם בזית אותם כאלו לכבודי בזית מדרש תנחומא סוף פ' ויגש וכבר כתבתי כן במדבר קדמות משם הרב עיר בנימין ריש פאה משם רז\"ל: \n",
            "לב. <b>מכרזי</b> ברקיעא הזהרו בר\"מ ובתורתו כמ\"ש בסוף קדושין ולמדנו דכשהוא אדם גדול בתורה ומצות מכרזי ברקיעא שלא יתגרו בו להחטיאו ובזה פי' רבינו מהר\"ם אלשיך ז\"ל מ\"ש לא היה דוד ראוי לאותו מעשה וכו' דלפי גדולת תורתו ומעשיו הטובים היה ראוי שיכריזו עליו שלא יתגרו להחטיאו אלא שאם חטא יחיד וכו' ובזה פירשתי אני עני איזה ענינים בקונטרס גאולת עולם בכסא דוד דף קי\"א ע\"ש ובמ\"א: \n",
            "לג. <b>מלכות</b> נקנית בל' מעלות והמלבות מיהודה כי יהודה גי' ל' והוא רמז לשם המיוחד הוי\"ה ב\"ה וד' רומז לשכינה וזה טעם דמלך דוד בן ל' שנה וע' מ\"ש עוד ציצים ופרחים בהקדמה זו והנלוה אליה בכסא דוד דף קי\"ב ע\"ש באורך: \n",
            "לד. <b>מזיק</b> אחד יש שמו בדרגו\"ן אם יכהו האדם פעם א' ימות מיד המזיק ואם יכהו ב' פעמים יחיה המזיק וימות אותו האדם וג\"כ יעשה רע לבריות ויש לאותו מזיק נ' ראשים ועליהם ע\"ח טומאות ויש לו נ\"ו לבבות ועליו כ' טומאות ויונק מכל אותיות א\"ב חוץ מאות מ\"ם פתוחה וסתומה ותי\"ו וצד ראשון שלו נק' מטפח וצד ב' חורב עכ\"ל האר\"י ז\"ל הביאו הרב הק' מהר\"ש מאסטרפולי ז\"ל ופירש בזה על מה תוכו עוד תוסיפו סר\"ה שאם יכו אתכם ב' פעמים יותר תהיו רעים ומזיקין כמו בדרגו\"ן שהוא גימט' סר\"ה כ\"ל ראש נ' ראשים לחל\"י ע\"ח טומאות וכ\"ל לבב נ\"ו לבבות כ' טומאות גי' דו\"י מכף רגל ועד ראש שיונק מכל אות' חוץ מאותיות מתם וז\"ש אין בו מת\"ם פצע חבורה מכה טריה ר\"ת מטפ\"ח שהוא הצד ראשון. חובשו ולא רככה בשמן ר\"ת חורב הוא הצד השני והוא פלא ע\"ש בלקוטים שבסוף ס' קרנים שנדפס באמשטרדם שנת תקכ\"ה: \n",
            "לה. <b>מלאכים</b> עזר[ו] ליעקב בעת צרתו מעשו בכח רצון עליון והם מיכאל מלכיאל שננדיאל גי' עזר\"ת וצריך לכוין באומרו עזר\"ת אבותינו כ\"כ בזהר חדש הובא בפליאה וכ' הרב הקדוש מהר\"ש הנזכר שהוא גימ' וישלח יעקב מלאכים מספר תרע\"ז כמספר שמות המלאכים הנז' וז\"ש רש\"י ז\"ל מלאכים ממ\"ש ר\"ת מלכיאל מיכאל שננדיאל ממ\"ש. שם: \n",
            "לו. <b>משה</b> רבינו ע\"ה הובטח על יהונתן בן גרשום בנו שישלים בכי טוב בפ' ולמען תספר באזני בנך ובן בנך וכתיב וידעתם כי אני ה' השוהו למשה בידיעה זו כדכתיב גבי מנשה בן חזקיהו בהשלמת תשובתו וידע מנשה כי ה' הוא האלהים וכאן נתבשר משה אדונינו שלבסוף תשרה שכינה על יהונתן ויהיה נביא אמת שהרי השוהו למשה זקנו הרמ\"ע ז\"ל בס' מאה קשיטה כ\"י סי' ע\"ו והאריך הרב שם להוכיח שבני משה נרמזו כמה פעמים בתורה ע\"ש: \n",
            "לז. <b>מלואים</b> במם רבתי בגימ' רל\"ב תנ\"ה דאינון ע\"ב ס\"ג מ\"ה ב\"ן הרי רל\"ב קס\"א קנ\"א קמ\"ג הרי תנ\"ה ואולם מלואי השם הגדול הבלתי נהגה רבים ונכבדים. הרמ\"ע ז\"ל ריש מאמר המלואים כ\"י: \n",
            "לח. <b>מגן</b> דוד בעלי שש קצוות ומלכי ישראל המגן בעל ג' קצוות ארץ החיים מזמור ז' ע\"ש. \n",
            "טל. <b>משה</b> רבינו ע\"ה היה מחשיב עצמו א' מז' במלאכים. שמה\"ש מזכירים ה' אחר ג' תיבות ומשה הזכיר ה' אחר כ\"א תיבות כמ\"ש האזינו וכו' עד כי שם יש כ\"א תיבות רבינו אפרים ז\"ל בפרישתו עה\"ת כ\"י. ואפשר דלזה זכרו תורת משה עבדי זיי\"ן גדולה לרמוז ענותנותו שמחשיב עצמו א' מז' במלאכים ולזה נקראת התורה על שמו כמשז\"ל: \n",
            "מ. <b>מצות</b> העושה שלא ע\"מ לקבל פרס דינו כשומר חנם ואינו חייב בגניבה ואבידה אך כ' מור\"ם סי' ש\"ג דאם שלח לו דורון חשיב כש\"ש וא\"כ ה' נותן לנו מזונות וכ' הרב מטה יששכר בסוף ספרו משם מהר\"ם ריקאנטי ז\"ל דבזכות ק\"ש ה' זן אותנו וא\"כ דינו כש\"ח עכ\"ד. ולי הדל נראה עוד טעמים לזה א' דכביכול יש לנו דין אשה ובעלה והבעל חייב במזונות מדאורייתא כמ\"ש הרמב\"ם ז\"ל וא\"כ המזונות אינם כדורון והוי ש\"ח. ב'. דשכר מצות בהאי עלמא ליכא והוי דורון ודאי. ג'. דבזכות הקרבנות נותן לנו מזונות כמ\"ש ה' מטה יששכר עצמו דף ל\"ו ע\"ג משם מהרש\"א פ\"ק דכתובות דף י' ואם כן הוי ש\"ח: \n",
            "מא. <b>מצות</b> הקב\"ה זורע המצות כמ\"ש בש\"ט והתורה כמ\"ש רבינו אפרים ז\"ל ע\"פ אור זרוע לצדיק והפירות כ' הרב צמח דוד דעפ\"י הדין זוכה בפירות ע\"ד שכ' בש\"ע ח\"מ סי' פ\"א ואני הדל כתבתי בקונטרס רוח חיים דרוש ז' דלפי הדין הבעל אוכל פירות אף מנ\"מ ואנו יש לנו דין כ\"י כמו אשה ובעלה אך ברוב רחמיו בזה אינו דן עצמו כבעל ע\"ד שאמרו בספרי אע\"ג דלא יוכל בעלה וכו' וכתיב הן ישלח איש. אל אנכי ולא איש ע\"ש באורך: \n",
            "מב. <b>משה</b> רבינו גימ' תרי\"ג מ\"ם שי\"ן ה\"ה הוא גימ' עשרה פעמים אדם שהיה שקול כעשרה אנשים ילקוט ראובני פ' שמות ע\"ש באורך ובזה מתחזק יותר מ\"ש בראשי אבות ריש פ\"ב (ונדפס בשה\"ג ח\"א חדש דף צ\"ט ע\"א) דהש\"ך ז\"ל י\"ד סי' רמ\"ב כ' דהגם שאומר מורי פ' שלא בפניו אסור והשיגוהו דהכתיב אדוני משה כלאם. ודרך דרש אמרתי שיש לקיים דין הש\"ך שלא יקשה לו מהכתוב דכתבו התוס' ישנים סוף יומא דר\"ה תלמיד רב א\"ל אזיל אבא לקטולי גברא ורב שמו אבא והטעם דשם אבא מורה חשיבות וה\"ה שם משה מורה חשיבות דגי' אל שדי ויתר סודות ולומר משה הוא חשיבות זהת\"ד. ולפ\"ז דא\"ל ה' כ\"י כי שם משה מ\"ם שי\"ן ה\"ה גי' אדם עשרה פעמים וחשוב משה כעשרה אנשים לכך א\"ל יהושע משה כי שם משה הוא יקר מאד בדבר ה' ועוד דאותיות משה הוא מה\"ש שם קדוש מע\"ב שמות וע\"ש מ\"ש בהשמטות: \n",
            "מג. <b>משה</b> עבדי מת אותיות שניות שבת מכאן שמשה רבינו נפטר בשבת תשב\"ץ לתלמיד מהר\"ם ז\"ל סי' תמ\"ח. ואפשר לומר דלכך רמוז באותיות שניות שכ' הרמ\"ע ז\"ל הביאו בס' יערות דבש דף צ\"ו ע\"א שנשמתו נסתלקה בע\"ש וא\"ש מ\"ש ז\"ל דביום פטירתו כ' (י\"ד) ס\"ת ונפשו נסתלקה ביום שבת עש\"ב ולרמז זה נרמז שבת באותיות שניות רמז דכבר בע\"ש נסתלקה נשמתו וזאת שנית נפשו נסתלקה בשבת: \n",
            "מד. <b>מאכל</b> האוכל מאכל הרבה אמרו רז\"ל ושט הוי\"ו נארכת ונעשה שטן ואפשר לרמוז פ' ואכל ושבע גימט' שטן עם הכולל ופנה אל אלהים אחרים דעבירה גוררת עבירה. \n",
            "מה. <b>מושבע</b> ועומד מהר סיני עיין במערכת נו\"ן אות פ\"ט: \n",
            "מו. <b>משה</b> רבינו התפלל תקט\"ו תפלות כמנין ואתחנן הרב פני יהושע ז\"ל בברכות על דף ל\"ב כ' דהכי אמרו במדרש פליאה והאריך לפרש מאמר זה ע\"ש ונעלם מהרב ז\"ל שהוא מדרש רבה סוף פ' וזאת הברכה ודו\"ק בלשון המדרש ובמה שפירש הרב ז\"ל ודו\"ק: \n",
            "מז. <b>מזכה</b> את הרבים אין חטא בא על ידו. נראה דזכות זה מצילו מחטא בשוגג. אך יכול לעבור במזיד כי לא נסתלק מהבחירה. וכן מ\"ש כיון שעברו רוב שנותיו ולא חטא שוב אינו חוטא הוא על דרך זה דוקא בשוגג אבל הוא בחירי ויכול לעבור במזיד ועל פי זה מתישבים כמה ענינים. ולדעת מ\"ד דאין מזיד בלי שקדם שוגג קשה ואפשר דב' שוגג יש א' הוא שוגג גמור בלי שום פשיעה ומזה ניצול מזכה הרבים ועברו רוב שנותיו. אבל שוגג ע\"י קצת פשיעה אפשר ואז יבא מזיד ודו\"ק. \n"
        ],
        "Letter Nun": [
            "א. <b>נפילת</b> אפים מעלות המכוין בכונה שלימה כתבתי בעניותי במדבר קדמות אות כ' מגורי האר\"י ז\"ל והלשון חסר וגם הוא קצר מאד. ועתה מצאתי ענין זה בכנפי יונה שנדפס בפולין מקרוב בח\"ב סי' ע\"ב וכן הוא בכנפי יונה כ\"י. ועוד מצאתי בס' לקוטים כ\"י סי' נ\"ד ושם נאמר על כל דבר מאריה דשמעתא ומצאתי הענין בלשון מתוקן יותר מלשון כנפי יונה. וכתב שם שהוא מרבינו האר\"י זצ\"ל ולזכות את הרבים אעתיקנו משם וז\"ל: <br><b>נפילת אפים</b> וסודה המכוין בה כראוי זוכה למעלות רבות. ראשונה נעשה בריה חדשה כאלו כבר מת ונסתלק ונזדכך הגוף הראשון וסימנך נפש\"י בגי' מת כי הנפש עולה אל האלהים במסירה גמורה בכל לבו. שנית נותנים לו עוז ותעצומות ללחום את היצה\"ר שלישית תוספת השכלה בתורה וסודותיה. רביעית תוספת דבקות בקונו. חמישית זוכה למסילה שמורה לו לכשיפטר מן העולם דכתיב אשרי אדם עז לו בך מסילות בלבבם. ששית גורם השפעה לשכינה ששואלת מהב\"ה ואומרת תן לי כך וכך בשביל פ' זה. שביעית אין חטא בא על ידו ואם נזדמן לו לפעמים באקראי בעלמא יתיסר בעה\"ז עד שיתמרק. שמינית אם זוכה לעלות ולהסתלק מהע\"ז באותה שעה אמרו בזהר ויקהל דף ר\"א שאו' לו יבא שלום בלי עכוב ושאר צדיקים שלא כיונו בזה מתעכבים כל שבעה עכ\"ל: \n",
            "ב. <b>נשים</b> במצרים ובמדבר לא ראו הנשים דם. תנחומא סוף פ' טהרה. ועיין מ\"ש אני בעניי בנחל קדומים פ' בשלח על פ' ותקח מרים הנביאה בס\"ד: <br><b>והנה</b> שם בתנחומא פ' טהרה אמרו דקודם רחל אמנו האנשים היו רואים דם ע\"ש. \n",
            "ג. <b>נשואין</b> כשנושא אדם אשה ניצול מהפלונית שהיא גימט' פ\"ת. והאשה נקראת לחם דכתיב קראן לו ויאכל לחם וזוכה לתורה שנקראת לחם. וזה טעם שאמרו שרוי בלא אשה שרוי בלא תורה כי הפ' מתדבקת בו וכשישא אשה ניצול וזה רמז ואקחה פת לחם. ואקחה שיקח אשה כמש\"ה כי יקח איש אשה אז פ\"ת במקום פ\"ת שהיה דבק בפ' עתה הוא לחם וניצול מהפ' וסעדו לבבכם בתורה. אחר תעבורו תעבירו הדין מעליכם הרמוז ביצחק שהוא גבורה גימ' אחר. ע\"י מצוה לישא אשה כשרה וכ\"ז נ\"ל לדעתי הקצרה: \n",
            "ד. <b>נסיונות</b> כל נסיונות שהקב\"ה מנסה ישראל להראות לפמליא של מעלה או בשביל הקטיגורים שמקטרגים. רבינו אפרים פ' ראה. \n",
            "ה. <b>נפלאות</b> זוכר נפלאותיו יתברך בעבור זה ניצול מצרה וכ\"כ בשוחר טוב מז' ע' לא גאל ישראל ולא עשה עמהם אלא בשביל שהיו מזכירים נפלאותיו אמר דוד א\"כ אני מזכיר ותצילני עכ\"ד רז\"ל: \n",
            "ו. <b>נקבה</b> דורשי רשומות אמרו נקב\"ה ר\"ת נערה קטנה בוגרת ה' רומזת לאשה. ואמרו נקבה גימט' נזק וכשנשאת ברכת הבית מרובה מחמת\"ה כמשז\"ל פ' הזהב ואפשר לרמוז שאם תחשוב נקבה אדם יה גימט' רבי\"ה כי שם יה ביניהם ותשרה ברכה מרובה: \n",
            "ז. <b>נח</b> כשיצא מן התיבה הקריב במזבח המינין הכשרים לקרבן ישראל. פרקי ר' אליעזר פ' כ\"ג וכן הוא דעת התרגום המיוחס ליונתן כמ\"ש אני הדל בקונט' סבר יוסף פ' נח. ומהש\"ס בזבחים דף קט\"ו מוכח דהקריב מכל המינין הטהורים וכן פירש הרמב\"ן. ושם כתבתי דלענין דינא דב\"נ לא פליגי דאפשר דגם התרגום ופרקי ר\"א מוכח דלב\"נ כשר כל מין טהור להקרבה כדעת הש\"ס. אך ס\"ל דהוא דוקא בבמה אבל נח הקריב בבית המקדש על מזבח שקרבו אדה\"ר וקין והב\"ל ומשו\"ה לא הותר לו אלא קרבנות הכשרים לישראל. ולפי זה ויבן נח מזבח שדרשו רז\"ל שנתבונן לדעת פרקי ר\"א א\"ש דידע דין ב\"נ ודין ישראל ונתבונן שהוא צריך לנהוג כישראל מאחר דהיה במזבח שהקריב אדה\"ר וקין והבל והוא בבית המקדש והיתה לו בינה מצד המזבח וא\"ש ויב\"ן מזב\"ח ודו\"ק: \n",
            "ח. <b>נפלים</b> הם נפשות שמתגלגלות בעונותיהם למות מיתה אחרת. ואם הנפש חייבת סקילה האשה נופלת ומפלת הולד. ואם על מאכלות אסורות האשה מריחה ומתאוה והיא מפלת. ואם על חילול שבתות וי\"ט. מחמת מלאכה מפלת. ואם על ביאות אסורות מפלת מחמת תשמיש גורי האר\"י ז\"ל: \n",
            "ט. <b>נביא</b> אם אמר לעבור מצוה לשעה שומעין לו ונסתפק מורינו הרב כמהר\"א נחום אם הנביא אמר לעבור על מצות הרבה לשעה אם שומעין לו ופשיט לה מדברי הרמב\"ם דנראה מדבריו דאפי' אם אמר לעבור על מצות הרבה לשעה שומעין לו עכ\"ד. ויש להביא ראיה מפר דגדעון שהותרו כמה דברים באותה לילה כמ\"ש רז\"ל ויש לדחות. גם מו\"ה הנז' דחה זו הראיה והבאתי דבריו בנחל קדומים פ' ראה אמנם כונתי דיש לדחות דהיה ע\"פ ה' כמ\"ש לקמן ודחיית הרב ז\"ל נראה דלקמן לא שייכא כאשר יראה המעיין והאמת דהם דחיות בעלמא ואפשר לומר דזה רמז הכתוב עת לעשות לה' עת ר\"ל אם לשעה לעשות לה' לשם שמים אז מבטלים כמה מצות ע\"פ נביא וז\"ש הפרו תורתך: \n",
            "י. <b>נביא</b> שאמר לעבוד ע\"ז לשעה אין שומעין לו. ויש להסתפק אם אינו לעבוד ע\"ז ממש אלא ליהנות מע\"ז ומתשמישיה אם שומעין לנביא. ונראה דיש להביא ראיה דשרי ממ\"ש בירושלמי והביאוהו התוס' בע\"ז דף מ\"ה ד\"ה כל מקום שאתה מוצא הר גבוה וכו' בירוש' פריך מבית הבחירה ומסיק ע\"פ נביא נבנה שם עכ\"ל הרי דספק דע\"ז שומעין לנביא אפילו לעולם. ויש לדחות דשם הנביא אמר דלא יש ע\"ז שם. דהאיסור דכל מקום הר בידוע שיש ע\"א וא\"כ הנביא אמר שלא יש שם ע\"ז ועוד יש לדחות. ולכאורה יש להביא ראיה ממ\"ש בתמורה דף כ\"ט דהותר לגדעון מוקצה ונעבד ויש קצת לדחות דשאני התם בגדעון דהיה ע\"פ ה' אמנם מלשון הרמב\"ם בה' יסודי התורה סוף פ\"ט שכתב שאם אמר הנביא שה' ציוה לו שיעבוד ע\"ז לשעה שאל ישמעו לו וכו' מוכח דדוקא לעבוד ע\"ז אין שומעין לו אבל להתיר ליהנות מע\"ז ומשמשיה וכיוצא שומעין לו ולפי מה שכתבנו בעניותנו בטעם הדבר כי מה שציוה הקב\"ה בעצמו ושמענו מפיו אנכי ולא יהיה לך לא יתכן לשמוע מפי נביא הפך זה כלל משא\"כ שאר מצות אשר שמענו מפי משה רבינו ע\"ה בהם אפשר לשמוע לנביא המוחזק לעבור לשעה כגון אליהו הנביא זכור לטוב בהר הכרמל. וראיתי טעם זה כתוב משם הר' העיקרים. כפי זה נראה דדוקא לעע\"ז לא נשמע לנביא כלל ששמענו מפיו אנכי וכו'. אך להתיר דברים של ע\"ז לשעה אפשר לשמוע לנביא מוחזק. <br><b>ולפי</b> האמור שמעתי משם הרב הגדול מהר\"י רוזאניס ז\"ל שפי' מ\"ש בתנחומא דאאע\"ה כשא\"ל המלאך אל תשלח ידך א\"ל שאינו מקבל שהקב\"ה א\"ל והעלהו עד שנגלה לו הקב\"ה והטע' שדבר שה' ציוה בעצמו לא אפשר לשמוע לא למלאך ולא נביא וז\"ש יען כי עשית את הדבר הזה עקב אשר שמעת בקולי כלומר נוסף לך שכר על אשר לא נתרצית במלאך ורצית לשמוע ממני וז\"ש עקב אשר שמעת בקולי דייקא ולא שמעת לקול מלאך ובזה פירש במ\"ש במדרש קהלת רבה ע\"פ אני פי מלך שמור אמר נבוכדנצר לחנניא מישאל ועזריה והלא ירמיה רבכם אמר ונתתי את צוארכם בעול מלך בבל א\"ל אני פי מלך שמור שאמר לא יהיה לך הכונה כיון שנצטוינו מפיו לא יהיה לך אין אנו משגיחים בנביא אף לפי דעתך דעל ע\"ז קאמר ודו\"ק: \n",
            "יא. <b>נעשה</b> ונשמע כל אשר דיבר הול\"ל אשר ידבר אמנם כתבו בשם ס' המגיד שקודם העה\"ז היו הנשמות בעולם הנשמות וידעו התורה ונשבעו עכ\"ד ומעתה לא יש מודעא וכתבו משם הרב ט\"ז בדרשותיו כ\"י שפירש נעשה כל מצות דאורייתא ונשמע כל אשר יאמרו חכמים לשמור דתורה ועיין לקמן אות כ\"ט: \n",
            "יב. <b>נשים</b> במ\"ע שהזמן גרמא סבר ר\"ת דיכולות לקיים ולברך כידוע ומצאתי בתשובות כ\"י לחד מקמאי בזמן הרי\"ף מעלה מטה והוא רבינו יעקב ממרויש ז\"ל שהיה שואל שאלות מן השמים בדינים והיו משיבים לו ומביאים דבריו לפעמים הרב שבלי הלקט והמרדכי ז\"ל וראיתי ששאל מן השמים על הנשים המברכות על לולב ושופר אי שפיר עבדי והשיבו מן השמים דיכולות לברך והבאתי תשובתו בס' הקטן ברכי יוסף א\"ח סוף סימן תרנ\"ד ע\"ש. והגם דלא בשמים היא והרמב\"ן ז\"ל חלק על הראב\"ד במ\"ש רוח הקדש הופיע בבית מדרשינו. מ\"מ היינו דוקא כמו הרמב\"ן ז\"ל שהוא בדעתו הרחבה הכריע מן התלמוד להפך אז הרשות בידו לעשות על פי התורה לפי דעתו. אבל אי אנן אין בידינו להכריע ועינינו הרואות שנחלקו הפוסקים מערכה לקראת מערכה אז נראה לדעתי הקצרה דיש לסמוך על הסברא של הפוסקים שהסכימו מן השמים עליה וכבר במ\"א כתבתי בעניותי בזה. וכן נראה בדין אחד שלא נתבאר בראשונים וחכמי הדור נחלקו כגון להדליק הפיפ\"א מנר של חלב או לשתות הפיפ\"א בי\"ט והרב הגדול מהר\"ר דוד גרשון ז\"ל חלם שהענישוהו על שהדליק מנר חלב. וגדול אחד חלם שבשמים משמתין אותו לשותה בי\"ט. הגם דעפ\"י הדין נראה כמכשירין. הרוצה להחמיר מצד החלומות הנז' תע\"ב: \n",
            "יג. <b>נדר</b> כתבו ז\"ל דכשנדר התחיל ליברא מלאך בשביל המצוה ואינו נגמר בריאתו עד שישלם הנדר. וכל זמן שמאחר הנדר אותו המלאך בצער וזה עונש המאחר נדרו. ובזה פירשתי בעניותי כי תדור דע שנעשה נדר לה' אלהיך היינו המלאך שנברא במצות נדרים ונקרא נדר על שם המצות כמו שאמרו רז\"ל על מש\"ה למה זה תשאל לשמי והוא פלאי שנקרא פלאי על שם מצות הפלאה. וכן נאמר שהנודר נברא מלאך ונקרא נדר. וז\"ש כי תדור נעשה מלאך ונקרא נדר לה' אלהיך. לא תאחר לשלמו פ' להשלימו למלאך כי הוא תלוי ועומד עד אשר תשלם. וזה טעם שהמתחיל במצוה ולא גמרה נענש כי גורם שהמלאך שהוא נברא מהמצוה לא נגמר וכמו הצער לישאר חסר ובעל מום: \n",
            "יד. <b>נר</b> אמרו רז\"ל פ' היה נוטל תלה המצוה בנר דמה נר הוא לפי שעה אף המצוה לפי שעה. ותלה התורה באור מה אור מגין לעולם אף תורה מגינה לעולם. וכתבו משם הרב הגדול מהר\"י מטראני ז\"ל דמצינו מצוה שהיא מאירה לעולם והוא העשיר המשתתף עם ת\"ח שילמוד והוא יעסוק בסחורה כיששכר וזבולון ושמעון אחי עזריה שהעשיר נותן פרנסה לת\"ח והוא מצוה אך יש לו חלק בתורה שלומד הת\"ח והיא מאירה לעולם. ובזה פירש הרב ז\"ל ויקחו אליך לשון קנין שיקנו התורה שהיא שמן זית זך כיששכר וזבולון. ועי\"ז להעלות נר תמיד כי המצוה זו לפרנס ת\"ח כדי שילמוד היא נר אבל אשתני לשבחא כי נר זה הוא תמיד לפי שקנה התורה ונמצאת מצוה זו אינה כשאר מצות שהם נר לפי שעה אבל זו היא נר תמיד מאירה תדיר והיינו רבותא: \n",
            "טו. <b>נשיא</b> הולך בראש והעם הולכים אחריו והרועה הוא הולך אחר הצאן ולפעמים כשישראל זוכים ה' הולך לפניהם שהוא המדרגה היותר עליונה. ובזה שמעתי מהרב מדש\"ן כונת הפ' בשמואל א' סימן י\"ב אם תראו את ה' וכו' והייתם גם אתם וגם המלך אשר מלך עליכם אחר ה' אלהיכם ואם וכו' דלכאורה הכתוב לא יש לו גזרה אם תראו וכו' ולא פירש. ואמר הרב הנז' דהשכר הוא אחר ה' אלהיכם שיזכו שהשכינה לפניהם כמש\"ה וה' הולך לפניהם וכמו שכתב הרב זרע בירך בכמה בחינות שיש לפני השכינה או אחריה או סמוך או מרכבה והיו תוצאותיו מדברי הזהר הקדוש. ובזה פירשו הראשונים נוחי נפש פ' ורעם ונשאם עד העולם כלומר ורעם כמו רועה או נשאם כמו נשיא ובזה פירשתי בעניותי כונת הפ' יפקוד ה' איש על העדה אשר יצא לפניהם כנשיא או אשר יוציאם כרועה ודוק כי קצרתי: \n",
            "טז. <b>נסים</b> אמרו רז\"ל כשהנס בזכותו זוכה לראות במפלת אויביו אך אם אינו בזכותו ניצול אבל אינו זוכה לראות במפלת אויביו ועוד יש הקדמה אחרת דכשהנס נעשה במדת רחמים אף שאינו בזכותו יכול לראות במפלת אויביו ובזה פירשו הראשונים ז\"ל כונת הפ' ישמח צדיק כי חזה נקם וכו' ויאמר אדם אך פרי לצדיק הכונה ישמח צדיק כי חזה נקם שרואה במפלת אויביו דזה מורה דהנס בזכותו וז\"ש ויאמר אדם אך פרי לצדיק כי בראותם שהצדיק רואה בנקמה יאמרו שהוא בזכותו וזהו פרי לצדיק עכ\"ד. ואני בעניי מסיים הפ' משום דיש לאומר שיאמר דלעולם אינו בזכות הצדיק אלא שהנס נעשה במדת רחמים ולזה זכה הצדיק לראות הנקמה ואינו בזכותו. לז\"א אך יש אלהים שופטים בארץ דעינינו הרואות דמדת הדין מתוחה בעולם וא\"כ ודאי הצדיק כי חזה נקם הוא בזכותו ודו\"ק \n",
            "יז. <b>נסים</b> הדרך הוא יפקוד ה' על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה באדמה דמפלת השר למעלה היא בידי שמים אך האומה נופלת במלחמה מאומה אחרת. אך בקריעת ים סוף היו שניהם בידי שמים מפלת השר. וגם מצרים טובעו בים סוף וז\"ש ויושע ה' ביום ההוא את ישראל ביד מצרים הוא השר כמשז\"ל ע\"פ והנה מצרים נוסע אחריהם. וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים ונמצא דשניהם בידי שמים. וז\"ש וירא ישראל את היד הגדולה כי זה חידוש וגדולה היא דשניהם על ידו. וכיוצא היה בניסי ארנון דשניהם היו בידי שמים דהפיל השר והאומה שדבקו ההרים זב\"ז ומתו וז\"ש על כן יאמר בספר מלחמות תרתי בין למעלה בין למטה כמו שהיה בקי\"ס וז\"ש את והב בסופה ואת הנחלים ארנון דקי\"ס ונס ארנון דמיה\"ם בם שהכל היה על ידו יתברך וכמ\"ש בעניותי בקונטרס ראש דוד בס\"ד: \n",
            "יח. <b>נסים</b> אמרו בפ\"ק דברכות מ\"ש קמאי דמתרחיש להו ניסא אלא קמאי מסרו נפשייהו על קדושת ה' ולהכי מתרחיש להו ניסא ובזה פירשתי בעניותי מש\"ה או הנסה אלהים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי שהיו עע\"ז ולא מסרו נפשייהו אק\"ה ואינם ראוים לנס ועכ\"ז באותות ומופתים שלא כדרך טבע. ועוד אשר עשה ה' מדת רחמים ובזה היה הנס לעיניך וראיתם במפלת אויביכם אף כי לא בזכותכם מ\"מ היה במדת רחמים כמ\"ש אשר עשה ה' ובזה היה לעיניך: \n",
            "יט. <b>נראה</b> ונדחה כשהוא בידו כתבו התוס' בזבחים דף נ\"ט דחוזר ונראה וזה טעם לקבל בעלי תשובה דהגם דנראה ונדחה מ\"מ כיון דבידו לשוב חוזר ונראה וכתבתי בהקדמה זו כמה דרכים ועיין בקונט' ראש דוד דף ל\"ב ע\"ש ובפני דוד פ' תצא דף ק\"ב ע\"כ ע\"ש. \n",
            "כ. <b>נשיקה</b> על גבי היד ראיתי בס' לקוטים לגורי האר\"י ז\"ל שיש סוד בדבר חוץ ממ\"ש בס' הכונות סוד נשיקת הבן ביד אמו בליל שבת ואח\"כ ראיתי שכ\"כ בס' ערכי הכנויים שסידר הרמ\"ז ז\"ל מערכת נ' ע\"ש. \n",
            "כא. <b>נבל</b> יש לחקור איך דהע\"ה שלח לנבל שיתן לו ואמאי לא בדיק בשמא כי נבל הוא. ופירש הרב מהר\"י די שיגובייא ז\"ל דזה כונת הכתוב ואיש במעון ומעשהו בכרמל ושם האיש נבל והוא כלבי. והנה כלב שמו לא היה נאה ומעשיו נאים מאד והכתוב בא לתרץ חקירה זו וז\"ש ואיש במעון וכו' ושם האיש נבל. וכי תימא אם שם האיש נבל סגי ומסגי להתרחק ממנו ואיך דהע\"ה שאל ממנו לזה כמערכה על הדרוש אמר ושם האיש נבל והוא כלבי כלומר הגם דשמו נבל אין מופת חותך דהרי הוא כלבי בא מכלב דשמו לא היה נאה ומעשיו נאים ולזה חשב דהע\"ה דאין ראיה משמו ולז\"א אביגל לדהע\"ה נבל הוא ולא תסבור דאין לדקדק בשמו לא כי שמו נאה לו ונבלה עמו. <br><b>ויש</b> לחקור איך דהע\"ה קבל מאביגיל והלא אין מקבלים מן הנשים אלא דבר מועט ואף דבר מועט אי הבעל מוחה אין מקבלים ואני בעניי ישבתי בס' הקטן ראש דוד פ' אחרי דע\"פ הדין היה חייב נבל לשלם לדהע\"ה הטובה שעשה לו. ושוב ראיתי בס' חסידים סי' שע\"ו שכתב דאביגיל נתנה מאשר כתב לה ולא מנכסי בעלה: \n",
            "כב. <b>נבל</b> כתיב שאי סביב עיניך. וראי כלם נקבצו באו לך ר\"ת נקבצו באו לך נבל ופירש רבינו האר\"י זצ\"ל כי כל נשמות שבגוף יתוקנו טרם בא הגאולה ואפילו איזה ניצוץ קדושה מועטת לא ידח ממנו נדח כי אפילו בלעם מא\"ה ניצוץ קדושה שבו נתגלגל בנבל ושם היתה תחילת תקונו בקדושה ומשם ואילך נשלמו כל ניצוצות שהיה בו ועד\"ז יהיה בכל שרשי הנשמות כלם יתוקנו קודם הגאולה וז\"ש שאי סביב עיניך וראי כי כלם כל ני' הקדושה שהיו מפוזרות בין הקליפות נקבצו באו לך אל הקדושה אפילו ניצוצי בלעם שבאו בנבל שלא חש אדם נקבצו באו לך ודע שכתב עוד רבינו האר\"י ז\"ל בפ' והוא היה לאבן דנתקנו בברזילי וכמהם ע\"ש באורך ויש לרמוז כי כלם נקבצו באו ר\"ת כנב והוא רמז בר\"ת כמהם נבל ברזילי שבאו שם נתקנו ניצוצי הקדושה של בלעם והוא מופת חותך שיתקבצו כל ניצוצות הקדושה אפילו שהם מועטים. ועיין בס' ערכי הכנויים להרמ\"ז ז\"ל מערכת נ' ע\"ש. \n",
            "כג. <b>נדיבות</b> היא מסטרא דקדושה ושמעתי מהרב עיר וקדיש כמהר\"ר גדליה חייון זלה\"ה שזהו שהיה מתפלל דוד הע\"ה ורוח נדיבה תסמכני כי הרוח נדיבה שהיא מצד הקדושה תהיה עמי בקבע ותסמכני תדיר: \n",
            "כד. <b>נשיקה</b> קבלה מפי רבינו אלעזר בן רבינו יהודה זצוק\"ל דסכנה הוא לישק המת לפי שכשהוא מנשקו. המת מחבבו ומוליכו לבית עולמו חוץ מאב ואם וכל אדם שנושק בנו אחר מותו בידוע שכל בניו ימותו לו בחייו רבינו אפרים ז\"ל בפי' על התורה כ\"י פ' ויחי: \n",
            "כה. <b>נסים</b> גימטריא אהיה במילוי יודין קס\"א עם הכולל בסוד אהיה אשר אהיה אהיה עמכם בצרה זו אהיה עמכם בצרה אחרת וכ\"כ במאורי אור דנסים הם בבינה ע\"ש: \n",
            "כו. <b>נוגה</b> היא היותר דקה שבקליפות וקרובה לקדושה ונקראת טיקלא ונשמות היורדות לעה\"ז יורדות דרך בה ומשברות אותה אם יש זכות בעולם ואם לאו הן עשוקות שמה. ושבת נכנסת נוגה להכלל בקדושה כי נשארו נה\"י דעשיה פנויה ושמה נכנסת נוגה אבל חברותיה שרוצות לעלות עמה יוצאת שלהבת מכסא הכבוד ודוחפתם לנוקבא דתהומא רבא. ס' ערכי הכנויים להרמ\"ז ז\"ל ועוד האריך: \n",
            "כז. <b>נשואין</b> מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה'. אפשר כי מצא גי' קלא שהוא ס\"מ דע\"י הנשואין נצול ממנו ע\"ד אי נסיבנא בשיתסר הוה אמינא גירא בעיניה וכו' מצא טוב אין טוב אלא תורה דשרוי בלא אשה שרוי בלא טובה ותורה. ואח\"כ יהיה לו בנים ממזל עליון וזהו ויפק רצון אותיות נוצר דהוא מזל ח' תיקון דא\"א וזה ע\"י ה'. וזהו מה' בסגנון שכתבתי בר\"ד תולדות ע\"פ ויעתר יצחק ודו\"ק היטב: \n",
            "כח. <b>נח</b> כשהיה בתיבה היו עמו שידין רוחין ולילין והיו מזיקין אותו עד שהיו רובם חולים וגם מפני ריח רע עד שבא מלאך אחד ולקח אחד מבני נח והביא אותו לגן עדן ולמד אותו כל רפואות שבעולם ואותם הרפואות נכתבו בספר וזהו ס' רפואות תשב\"ץ לתלמיד מהר\"ם סימן תמ\"ז: \n",
            "כט. <b>נעשה</b> ונשמע אמרו רז\"ל במדרש נאה היה להם לישראל נעשה ונשמע שמא נאה להם לומר אלה אלהיך. והדברים תמוהים. ופירש בס' לשם זבח בשם אביו ז\"ל דאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע והול\"ל כל אשר ידבר וכתב במגיד משרים דקודם שבאו בעה\"ז היו הנשמות בעולם הנשמות וידעו התורה ונשבעו. ובלא\"ה היינו אומרים יש להם מודעא ולכך עשו העגל. אך מחמת מה שידעו ונשבעו קודם שנבראו חייבין זהת\"ד: <br><b>והנה</b> אני הדל כתבתי בדרושים כי הנה אמרו רז\"ל כי כל הנשמות היו במעמד הר סיני דכתיב את אשר ישנו פה ואשר איננו פה והכי אמרינן בש\"ס בכמה דוכתי מושבע ועומד מהר סיני וצריך לדעת כי בפ\"ג דנדה אמרו דמשביעין לולד במעי אמו והלא כבר נשבע בהר סיני ואמרתי דבמס' שבת יש סברא דזה אינו יכול וזה אינו יכול פטור וה\"נ אין הגוף יכול לבדו ואין הנשמה יכולה לבדה והוה ס\"ד דפטור וכמ\"ש פ' חלק דהכי אמר אנטונינוס לרבי ולכן השביע הנשמות לבד בהר סיני וכדי שלא יאמר אדם השבועה היתה לנשמה והיא לא חטאה כי אם בצירוף הגוף. לזה השביע פעם אחרת לגוף ולנשמה כאחד בבטן לומר שיתחייבו אף דזה אינו יכול וזה אינו יכול זהו תורף הדברים: <br><b>והשתא</b> לפי דברי המגיד הם ג' שבועות א' בעולם הנשמות והב' בהר סיני והג' בבטן. ואפשר לומר כי הנשמה בעולם הנשמות הוא הנשמה לבד ובמעמד ה\"ס היו נשמות העתידות עם ישראל ס' רבוא והיינו שידעו הנשמות שלא יחטאו כשיבואו בגוף שהרי נשבעו ישראל גם כן וזהו בכלל וכל א' בפרט בבטן אמו כשהוא עצמו בגוף ונפש: \n",
            "ל. <b>נר</b> שבת מדרש פליאה זכרנו את הדגה מכאן שמדליקין נרות בשבת ושמעתי משם הרב המופלג כמהר\"ר אלעזר די אבילה זלה\"ה שפירש דקשיא ליה לבעל המאמר מאי קאמר זכרנו את הדגה והלא היו חושבים מה שרוצים והמן היה לו טעם הדבר ההוא וא\"כ יחשבו לטעום דג ותכף היה המן כטעם דג אלא מוכרח דמראית עין עיקר וכמש\"ה לא תשבע עין לראות מכלל דאיכא שביעה בעין ומזה תשכיל שצריך להדליק נרות בשבת דכתיב וקראת לשבת ענג וישבע עינו בראותו מאכלי שבת עד כאן דברי הרב ז\"ל. ולכאורה יש להעיר דדילמא מ\"ש זכרנו את הדגה היינו דג טמא שהמן לא היה משתנה לדבר טמא כי אפילו לדברים המזיקים הגוף כגון שומים וקשואים וכו' לא היה משתנה כמו שאמרו רז\"ל וכל שכן לדברים שהם מטמאים הנפש וכפ\"ז נסתר\"ה דרכ\"ו של הרב ז\"ל: <br><b>אמנם</b> אפשר דדוקא לשומים וכיוצא שטעמן מזיק לא היה משתנה אבל לטעם דבר איסור כיון שהמן היתר הוא אפשר שהיה משתנה וזכר לדבר ממאי דאמרה ילתא לר\"נ שרוצה לטעום בשר בחלב ואמר זויקו לה כחלי כמ\"ש בפתח עינים פ' כל הבשר ואם כנים אנחנו בזה היינו דאמרו במדרש זכרנו את הדגה מכאן שמדליקין וכו' כלומר לא תימא שהוא דג טמא שאינו משתנה המן דאינו כן דיכול להשתנות אלא מכאן שמדליקין נרות בשבת כמו שפי' הרב ז\"ל: \n",
            "לא. <b>נר\"ן</b> אחד עשר פסוקים יש במקרא שמתחילין בנו\"ן ומסיימין בנו\"ן וכתבו ז\"ל שטוב לאומרם לינצל מעין הרע עכ\"ד ואפשר דהטעם דזרע יוסף נמשלו לדגים שאין עה\"ר שולט בהם ולכן אלו הפסוקים של נ' יש רמז לדג שנקרא נון וסימן לדבר מאי דאמר שמואל בנדרים דף נ\"ד נו\"ן סמ\"ך עי\"ן נונא סמא לעינא ולכן אמירת פ' אלו מועיל לעה\"ר. וידוע דכל עה\"ר בא מהסט\"א וחיות סט\"א מני' י\"א סמנים ולכן הם י\"א פסוקים. וראיתי בס' כ\"י על קלף ישן נושן משם רבינו יהודה החסיד ז\"ל שכתב דבי\"א פ' אלו אין בהם סמך והקורא אותן מבריח שטן ממנו עכ\"ד ולכן מסוגלים לעה\"ר שמבריח השטן ממנו ואפשר כי נון ב' פעמים גימט' רי\"ב לבטל קליפת ריב ורבינו בחיי ז\"ל פ' מטות כתב שיוצא מהם שם המפורש י\"ג אותיות ומועיל לפחד. ובס' נפתולי שם כתב דלא קבל בזה אך כתב שם של פחד הוא טפטפי\"ה וקבלה ממהר\"ם דשם נעוריר\"ן טוב לפחד וב' שמות הם י\"ג אותיות ועוד כתב דלא יש בי\"א פ' הנזכר ף' ומצילים מאף נגף שצף קצף זעף. והם טובים לאומרם לכל סכנה וכשהולך לישן. ורבינו יהודה החסיד סדרן כך. נגע. נחנו. נביא. נהר. נחית. נגד. נפתי. נר. נפת. נודו. נושקי. זהת\"ד. ומ\"ש שם נעוריר\"ן רבינו האר\"י כתב בוי\"ו קודם נ' ג\"כ. וכן בשרשי השמות להרמ\"ז ז\"ל אך יש שם שני נוסחאות בנקודות השם. וכתוב שם שהוא שר הפחד ואכמ\"ל. ואפ' שגם הרב נפתולי מודה שהוא בשני ווין אלא דלענין גימט' זימנין אינו חושב האות כמ\"ש במ\"א: \n"
        ],
        "Letter Samekh": [
            "א. <b>סוטה</b> כתב רבינו בעה\"ט המאררים בגימט' ב' פעמים רמ\"ח לומר שבודקין רמ\"ח של איש ושל אשה עכ\"ל ויש להבין דשל אשה רנ\"ב ואפשר דמשום דאמרינן בבכורות דף מ\"ה דאברים היתרים באשה אינם מטמאין באהל שנאמר זאת התורה אדם כי ימות באהל דבר השוה לכל אדם א\"כ עיקר אברי האשה רמ\"ח ולכן השוה הכתוב אשה לאיש רמ\"ח לכל א' כי היתרים לא חשיבי ואינם מטמאין באהל אלא רמ\"ח ועיין בפ\"ע מ' אהלות: \n",
            "ב. <b>סיני</b> גימט' ענוה עם הכולל רמז מ\"ש רז\"ל שבחר בהר סיני שהוא נמוך גם סיני גי' ס\"מ עם הכולל דעם לימוד התורה אינו שולט בו וגם מי שהוא עניו אינו שולט בו כמ\"ש בכמה מקומות: \n",
            "ג. <b>סוכה</b> גימט' אדני ובתוכו כ\"ו גימט' שם הוי\"ה יחוד קבה\"ו וכבר כתבו ז\"ל שצריך לישב בסוכה ביראה וליזהר בדבור אסור נוסף על אזהרת כל הימים וביותר יזהר בתוך הסוכה: \n",
            "ד. <b>סיוע</b> מ\"ש בחולין דף מ\"ט מסייע כהני כתבו התוס' דמשמע שהוא רגיל לסייע דמשום פעם אחת לא היה אומר מסייע ואפשר שזכ\"ה ה' היה עוזר לי תדיר דעוזר הכי משמע הוה ע\"ד מסייע. \n",
            "ה. <b>סגולה</b> פירש\"י אוצר חביב ובש\"ר כשהיה משה רבינו ע\"ה מבקש ארונו של יוסף אמרו פגעה בו סגולה והיא סרח בת אשר ובדרושים כתבתי בעניותי טעם לדבר ובסמוך אות ז' אכתוב טעם אחר בס\"ד: \n",
            "ו. <b>ספר</b> בסנהדרין דף צ\"ג אמרו מפני מה לא נקרא הספר על שם נחמיה ואמרו מפני שהחזיק לעצמו טובה שנא' זכרה לי אלהי לטובה ואיכא מ\"ד שספר בגנותן של ראשונים שאמר והפחות הראשונים הכבידו על העם וכו' ואפשר כי ספר גימט' שם ולפי שנטל שם לעצמו לכך לא נקרא ספר גימט' שם על שמו על דרך נגד שמיה וכו' ח\"ו: <br><b>וראיתי</b> בס' חזיונות לרבינו מהרח\"ו ז\"ל כ\"י שכתב שהגיד לו בחלום רבינו הגדול האר\"י זצ\"ל דבן הראשון של בת שבע היה נחמיה התרשתא ולפי שבתחלה מת קודם המילה ולא זכה לשם גם אח\"ך לא נקרא הספר על שמו עכ\"ד ויומתק לפ\"ז מ\"ש דשם גימט' ספר ודו\"ק: \n",
            "ז. <b>סגולה</b> בירושלמי פ\"ז דפאה סגולה דגו כרמך וכו' ופי' הרב יפ\"מ סגולה אשכול וכן כתב הרב מהר\"ם די לונזאנו בהגהותיו לירושלמי כ\"י וכ\"כ גם במעריך וכבר הביאו בערוך מהתרגום ע\"ש. ואפשר שכוונת והייתם לי סגולה מכל העמים היינו אשכול שהכל בו חכמה בינה דעת תורה יראה מדות עד\"ש הכתוב אין אשכול לאכול בכורה אותה נפשי ועד\"ש בטלו האשכולות ואפש' שלכך קראו במדרש לשרח בת אשר סגולה דהיה משה רבינו ע\"ה מבקש ארונו של יוסף פגעה בו סגולה והיא שרח על שם שהיתה מלאה כל מעלות אשת חיל כאשכול ובפ' חזקת דף נ\"ב יעשה לו סגולה מאי סגולה רב חסדא אמר ס\"ת רבה בר רב הונא אמר דיקלא דאכל מיניה תמרי: \n",
            "ח. <b>סוטה</b> האשה המזנה תחת בעלה פוגמת ביסוד ומלכות ותמצא סוטה במילוי כזה סמך וי\"ו טית ה\"י העיקר עולה יסוד והמלוי עולה מלכות ולכן מביאה מנחת שעורים שערה גימט' יצר הרע והוא גימט' תקע\"ו עם הכולל והוא בגימט' יסוד מלכות הרמ\"ז ז\"ל בליקוטיו כ\"י ועוד האריך: \n",
            "ט. <b>סעודה</b> טוב לומר קודם הסעודה מזמור לדוד ה' רועי לא אחסר כי יש בו זן תיבות כי הוא זן ומפרנס לכל ויכוין בשם הויה כזה יוד ה\"ה ו(י)ו ה\"י גימט' זן עוד יש בו אותיות כמנין זכר גי' ברכה שישלח ברכה בכל מעשה ידינו גם תכוין בהויה של ה' רועי שהוא במילוי ס\"ג והמילוי לבד גי' ל\"ז כמנין יהבך והנקודות גי' ע\"ב כמספר אך טוב וחסד גימטריא ע\"ב ל\"ז עם הכולל לקוטי גורי האר\"י ז\"ל כ\"י ונראה שכונתו אך טוב וחסד גימט' ע\"ב ל\"ז עם הכולל כי וי\"ו וחסד שמושית: \n",
            "י. <b>סוכה</b> פ\"ה דבתרא אר\"י עתיד הקב\"ה לעשות סוכה לצדיקים מעור לויתן זכה עושין לו סוכה לא זכה עושין לו צלצל פירש\"י סוכה גג וד' מחיצות צלצל גג בלא מחיצות ופירש הרב ישרש יעקב דף ק\"ה ע\"ב בשם הרב מהר\"ר ברוך ברזילי שת\"ח שזכו בתורה יזכו לסוכה כשרה גג ומחיצות אבל בעלי מצוות לא יזכו כי אם לגג בלי מחיצות והיינו דאמרו ז\"ל עתיד הקב\"ה לעשות סוכה לבעלי מצות אצל הת\"ח והיינו לפי דקי\"ל פסל היוצא מהסוכה נדון כסוכה אמ\"ד לפניה ואיכא מ\"ד לאחריה לכ\"ע הסוכה מגינה לרוח א' על הפסל להכשירה משו\"ה עושה אצל הת\"ח להכשירה מאחר דאין להם מחיצות להכשירה זהת\"ד ועם שיש להשיב על דבריו ז\"ל הענין מתוק: <br><b>ועט\"ר</b> אבא מארי זלה\"ה היה אומר בהקדמת ילקוט ראובני שהמחזיק לת\"ח לעוה\"ב ילמדוהו תורה והשתא ניחא דמקומו מושכר לו אצל הת\"ח כי גם הוא בן חיל היודע התורה ובזה פירש ה' עוז לעמו יתן לעתיד למי שהחזיק לת\"ח ולכן יברך את עמו בשלום שיהא אצל ת\"ח ושלום לו דאי לא\"ה היה צער גדול לישב שם ולא ידע מאי קאמרי רבנן ועיין מדבר קדמות מערכת מ\"ם אות ל\"ו: \n",
            "יא. <b>סוד</b> ברבה פ' נשא. אלים ששים סוד גימט' ס' עיין מה שפירש מתנות כהונה והוא דחוק ושמעתי דיש א\"ב דכל ג' אותיות נחשבות כמו אות אמצעי. אב\"ג כל אות משלשתן היא נמנית כמו אות אמצעי שגימט' שנים וכן על זה הדרך מנ\"ס כל אחת מג' אותיות נמנית כמו האמצעית חמשים. דה\"ו כל אחת משלשתן נמנית ה' כמו האמצעית. ולפי זה סוד גי' ס': \n",
            "יב. <b>ס'</b> ברכות בחקתי לא יש ס'. וברכות כהנים הם ס' אותיות בלי תנאי כ\"כ רבינו אפרים ז\"ל בפירושו עה\"ת כ\"י ובקונטרס על קלף כ\"י מתלמידי רבינו יהודה החסיד ז\"ל משם רבם כתוב די\"א פסוקים המתחילים ומסיימים בנון לא יש ס' להבריח השטן עכ\"ד. ובקונטרס סבר יוסף פ' ויצא הבאתי מאמרי נועם כי בפ' והנה ה' נצב עליו לא יש אותיות סטן ף' שאינו שולט שט\"ן אף בתפלות צבור ולכן ויקץ יעקב משנתו ויאמר ס\"ת צבור עכ\"ד לפי מה שהגהתי אני בעניי הלשון ע\"ש. ונראה דבכל דוכתא דרשינן מענינא דקרא על דרך מ\"ש בסוטה דהי זמנין למעט זמנין לרבות כפי הענין. ועל דרך זה אמרינן דברכות בחקתי לא יש ס' לרמוז דהם על תנאי שלא יחטאו ויקטרג סטן ולכן לא יש ס' שלא יתנו יד לסטן לקטרג דאז לא יתקיימו הברכות דהם על תנאי. ובתפלת צבור וקריאת י\"א פסוקים לא יש ס' לומר שבורח. ובברכות כהנים יש ס' [אותיות] דרשינן דאף אם יחטאו שיש יד לשטן לקטרג עם כל זה הם מתקיימות דהם בלי תנאי. והטעם דכשיש שלום לא יש קטרוג גם למעלה דבשמים דנים על פי מדות האדם וכשהוא לשלום עם הכל אין כח למקטרג לקטרג. ואפי' אם יש איזה חטא מתקיימות הברכות וכמו שפירשנו בעניותנו. דה\"ט דלא מצא הקב\"ה כלי מחזיק הברכה אלא השלום דכשיש שלום לא יש מקטרג ונצול מעשו גימטריא שלום. ואגב אומר כי זהו טעם דיוסף שטנו של עשו כי יוסף הוא יסוד הנקרא שלום. ולזה מבטל עשו שהוא גי' שלום. כי תמורת מלחמה שרומז עשו בחרבו הוא שלום. כי שלום מבטלו. ולכן חתימת ברכת כהנים וישם לך שלום ובברכת כהנים יש ס' אותיות גימט' הנה. ולעת\"ל מקנה יהיה הנה כמ\"ש בזוהר הנ\"ה ה\"א בחזק יבא. הנ\"ה אל ישועתי. ותתקיים ברכת כהנים שהוא גימט' הנ\"ה ס' אותיות: \n",
            "יג. <b>סרח</b> בת אשר עיין לעיל אות ה' ואות ז' ואמרו רז\"ל שהשבטים בבואם ממצרים את בש\"ר במדב\"ר כי יוסף חי הקדימו לומר לסרח שתנגן בכנור לפני יעקב אבינו ע\"ה שיוסף חי והיתה מנגנת בדרך ניגון הומיה היא ושורר\"ת שיוסף חי ויעקב אבינו ע\"ה בשמוע קול נגונה התחיל לשמוח בבשורת יוסף ובירך אותה שלא תמות וכן הוות לה דנכנסה מחיים לגן עדן. ואני בעניי רמזתי כי זהו ר\"ת וש\"ם ב\"ת אש\"ר שר\"ח. וזאת שנכנסה מחיים בעדן תגמול אשר שיר רחשה שיוסף רב חי: \n",
            "יד. <b>סלע.</b> אמרו בילקוט האזינו על פסוק ויניקהו דבש מסלע סלע זו משנה. וכן אמרו בתקוני הזוהר הקדוש שהיא תורה שבע\"פ ויש לרמוז כי סלע גימט' עץ רומז לתורה שהיא עץ חיים ובתיקוני הזוהר אמרו סלע על ס' מסכתות ועיין במענה לשון: \n",
            "טו. <b>ספר</b> תורה אינו מנוקד כדי שיוכל האדם לדרוש מה שירצה כי האותיות כשאינם מנוקדות סובלות כמה כוונות ומתחלקות לכמה ניצוצות וזה טעם שלא ננקד הס\"ת כי משמעות כל תיבה לפי הנקוד ואין משמעותה עם הנקוד כי אם ענין אחד ובלי נקוד יוכל האדם לדרוש כמה ענינים נפלאים רבים ונכבדים. כן כתבו משם רבינו בחיי ז\"ל. והרב מהר\"ר אליהו הכהן זלה\"ה בעל שבט מוסר וכו' כתב בקונטרס כ\"י דיש לומר דרומז על התורה דהיתה לפני הקב\"ה קודם נתינתה לתחתונים שהיו מספר אותיותיה לפניו ואינה עשויה תיבות כמו עתה והטעם לסדרה כפי מה שיתנהג העולם. ולפי חטא אדה\"ר סידר האותיות שלפניו בתיבות מספרות ענין מיתה ויבום וכיוצא ואם לא היה חוטא שלא היה מיתה היה מסדר האותיות בתיבות מספרות ענין אחר ולכן אין בס\"ת לא נקודות ולא פיסוק פסוקים ולא טעמים רמז לתורה שהיתה בתחלה תל של אותיות בלתי מסודרות ותכלית כוונתו יתב' כי כאשר יבא מלך המשיח ובלע המות לנצח אין שייך מיתה וטומאה וכיוצא. ואז הקב\"ה יפסיק תיבות של ס\"ת ויחבר אות תיבה זו באות תיבה זו לחבר תיבות שיובן ענין אחר וזהו תורה חדשה מאתי תצא והלא התורה נצחית אלא שס\"ת יהיה כעכשיו והקב\"ה ילמדנו לקרותו על סדר שיעור אותיות שיחבר זו עם זו שיהיה תיבה אחת וילמדנו חילוק וחיבור התיבות עכ\"ל הרב מהר\"א הכהן הנז' זלה\"ה בקיצור: <br><b>ואני</b> בעניותי אומר כי מה שכתב שהתורה היתה לפני הקב\"ה תל אותיות אם אינן דברי רז\"ל. אינו נראה לדעתי הקצרה אלא שכל התורה שמותיו של הקב\"ה והיו אותיו' אלו כתובות בצירוף שמות הקודש. וכן הוא לשון רז\"ל כל התורה שמותיו של הקב\"ה. והחטא גרם שנכתבו אותם אותיות בתיבות אלו. ועיין מ\"ש מז\"ה בהקדמת חסד לאברהם ומ\"ש אני בעניי בקונטרס צוארי שלל הפטרת בראשית בס\"ד: <br><b>ומה</b> עמקו דברי רבינו האר\"י זצ\"ל בדרושי טנת\"א ומה מתקו בסוד מה שאין בס\"ת אלא אותיות ותגין ויהי כקורא איש קורא בס\"ת כדרכו בנקודות וטעמים והדברים עתיקים מדבש מתוקים כמ\"ש בס' ערכי הכינויים שסידר הרמ\"ז ז\"ל במערכת סמ\"ך ע\"ש: \n",
            "טז. <b>סגולה</b> המלכות נקראת סגולה כי הוא אוצר חביב של מעלה ס' ערכי הכינויים להרמ\"ז ז\"ל ויש שם עוד סודות בתיבת סגולה ע\"ש: \n",
            "טו\"ב. <b>סריס</b> דע כי הקליפה נקראת כן כי נסתרס שנכרת יסוד שלו מנ\"ה שלו ולכן לא יוכל לעשות פרי וה\"ס אותיות קר משקר כי מה שהיה ש' הוא נה\"י נעשה קר דהיינו יסוד לחוד ונה\"י לחוד ובזה נצטנן ונתקרר. ס' ערכי הכנויים להרמ\"ז ז\"ל. ושמעתי משם הרב עיר וקדיש מהר\"ר יעקב ווילנא ז\"ל שפירש פרימו מארץ תאבד וזרעם מבני אדם הכוונה פרימו מארץ תאבד שנסתרס ולא יוכל לעשות פרי. ואנו רואים כי רבו כמו רבו המזיקים לז\"א אם יקשה עליך שאיך אמרתי פרימו מארץ תאבד. והלא כל העולם מלא מזיקין. לז\"א וזרעם מבני אדם מטיפות קרי של בני אדם נבראים המזיקין עכ\"ד. ואפשר לומר דאעיקרא קאי כי באותם ק\"ל שנה שפירש אדה\"ר היו באות הסט\"א ומולידות מזיקין מאד ופרו ורבו מאד כמו שכתבתי בעניותי במדבר קדמות מערכת מם אות מ\"ה ע\"ש וזהו מבני אד\"ם ממש שהולידו מאדה\"ר והם בניו רחמנא ליצלן: \n",
            "ח\"י. <b>סמך</b> הוא היסוד שסומך כל העולמות וסובלן כמש\"ה וצדיק יסוד עולם והוא סמך טוב לנוקבא דקדושה ולעולם אות סמך היא ביסוד. ס' ערכי הכנויים להרמ\"ז ז\"ל: \n",
            "יט. <b>סוד</b> עיקרו ביסוד והטעם כי בו נסתרים האורות. שם. ועוד האריך בסודו: \n",
            "כ. <b>סמני</b> הקטרת הם י\"א ניצוצי ז' מלכים דמיתו וד' אחורים דאוא\"י שנפלו בקליפת נוגה ולכן כשמקטירים אותם שורפים הסיגים והרוח תשוב אל האלהים ומתים הקליפות לכן עוצרת המגפה. מאורי אור להרמ\"פ ז\"ל: \n",
            "כא. <b>סיגים</b> באתב\"ש הוא אותיות רחמים כמ\"ש לקמן מערכת צד\"י אות ל\"ד משם הרמ\"ע ז\"ל: <br><b>ודע</b> כי לומדי תורה ומקיימי מצות נדמ\"ו נאו\"ת לצורפי כסף כי יש צורף שיש לו סגולה לברר בנקל ביתר שאת בירור גמור. ויש צורף שלא ידע כל כך והוא טורח הרבה לברר. ויש צורף מברר ואינו יודע לעשות כלי חשוב אחר הבירור. כן לומדי תורה ומקיימי מצות. השרידים אשר ה' קורא יש להם סגולה לומדי תורה לשמה בתכלית הכוונה ודבקות בה' וכן בקיום המצות ולזה הם מבררים בנקל ובירור גמור הרבה. והשאר בטורח ובירור מועט ויש שטורח הרבה ולא ידע לעשות כלי אשר לא ידע לקיים המצות כתקנן והתורה לשמה. וכן הוא בתפלה כל א' כפי כונתו בתפלה כה יעשה לברר. וזה פירש הרב מהר\"ר שמואל אודיזה ז\"ל כוונת הפ' ועבדתם את ה' אלהיכם ובירך את לחמך ואת מימיך דמתחיל בלשון רבים ועבדתם ומסיים ביחיד ובירך [וכו'] אמנם הלך הלכו האישי\"ם לבית הכנסת להתפלל ביחד. אמנם כל אחד כפי כוונתו בא בשכרו וזה שאמר ועבדתם רבים בלכתם ילכו לעבוד ה' עבודה זו תפלה. אך חלוקים בכוונתם ויראתם את ה' ודבקותם. ולכן מוכרח לתת לכל אחד שכרו הראוי כפי כוונתו עכ\"ד. ואפשר שזה רמז פ' משלי סי' כ\"ז מצרף לכסף וכור לזהב ואיש לפי מהללו הכוונה מצרף לכסף וכור לזהב ויש בצורף מדרגות יש מברר הרבה ובנקל ויש מעט ובטורח ויש שאינו יודע לעשות כלי כן הדבר איש לפי מהללו כפי כוונתו בתפלתו ככה יברר ניצוצי הקדושה ובונה בשמים מעלותיו והיו תוצאותיו ניצוצי הקדושה ובזה אפשר לפרש מש\"ה שם סי' כ\"ה הגו סיגים מכסף ויצא לצורף כלי הגו רשע לפני מלך ויכון בצדק כסאו פי' כדי לברר ולהסיר הסיגים צריך שיהיה אומן בקי לברר ולעשות כלי. כן צריך בעבודת ה' הגו רשע היצה\"ר להסיר כל יצר מחשבות לבו לפני מלך ואז עבודתו רצויה והוא עילוי לשכינה ויחוד גמור ויכון בצדק כסאו שהיא השכינה: \n",
            "כב. <b>סגולה</b> והייתם לי סגולה מכל. ס\"ת מילה רבינו בעל הטורים ז\"ל בפרפראותיו. ואפשר ר\"ת והייתם לי סגולה מכל גימט' עניו. כמ\"ש בתנחומא פ' עקב דלא בחר ה' בישראל מפני שמקיימים מצות שגם הגוים מקיימים ולא משום שהם משבחים אותו שגם הגוים ממזרח שמש ועד מבואו מהולל שם ה' אלא בחר ה' בישראל מפני שהם ענוים ע\"ש. וזה רמז שהם סגולה מכל העמים בשביל הענוה שהוא גימט' הר\"ת של והייתם לי סגולה מכל הענו\"ה. או כמ\"ש גימט' עניו. גם לי סגלה גימט' חלק דכתיב כי חלק ה' עמו וזה רמז הקול קול יעקב הקול הוא קול תורה. קול גימט' עניו שעיקר התורה הוא הענוה כלומר שיהיה עניו וילמוד בתורה. <br><b>ואפשר</b> להרחיב מה שרמזנו דישראל הם סגולה תחת שלש אחד שהם ענוים ושומרי הברית כי כן רמוז בר\"ת הענוה. וס\"ת מילה. וחדא מגו חדא ברית הלשון כי מילה גימטריא פה. דברית הלשון וברית המעור כחדא שריין. והוא יחוד קבה\"ו מילה יסוד ופה רמז למלכות כמ\"ש בזוהר הקדוש. ואתיא ברמז שרמזו בזוהר הקדוש. מי יעלה לנו השמימה ר\"ת מילה ס\"ת הויה דהשומר ברית המעור מילה וברית הלשון גימט' פה הוא מיחד שם הויה ברוך הוא. וכתב רבינו אפרים ז\"ל דשאר אותיות מי יעלה לנו השמימה חוץ מר\"ת וס\"ת הוא גימט' ישראל ועיין מערכת מ\"ם אות כ\"א: \n",
            "כג. <b>סוכה</b> ידוע דהחיוב הוא לישן בסוכה כאשר פסקו הפוסקים. ודרך דרש אפשר לתת טעם דמצות סוכה הוא זכר לענני כבוד. וכתבו המפרשים משם הרב שפתי כהן על התורה ז\"ל דלכאורה יקשה דישראל היו הולכים יום ולילה וזה צער גדול שלא היה להם מנוחה לישן וכיוצא ואיך יכלו להתקיים. ותירץ דהיו יושבים בענני כבוד והעננים מוליכים אותם והיו כמי שיושב בספינה שהספינה הולכת תדיר יום ולילה ובני אדם אשר בספינה עושים כל צרכם אוכלים וישנים ולומדים וכותבים והספינה הולכת. כן היו ישראל בתוך ענני כבוד זהת\"ד. ולפ\"ז מאחר שציונו הקב\"ה לעשות סוכה זכר לענני כבוד צריך לדמות במה שאנו יכולים לענני כבוד שהיינו אוכלים וישנים בתוך הענני כבוד. וכבר יש חסידים שאינם נכנסים לביתם כי אם עראי דעראי כמו שכתבו ז\"ל ואשריהם שיושבים בסוכה על דרך שהיינו בענני כבוד בכל האפשר וזהו דרך דרש: \n",
            "כד. <b>סיל\"ה</b> כל אבירי אפשר דסילה ר\"ת סומך ה' לכל הנופלים כי זה מדת רחמיו ברוגז רחם יזכור ומתוך צרה ריוח. וכיוצא בזה אמרתי ממרום ישא\"ג ר\"ת ה' שומר את גרים. ואחר זמן רב מצאתי להר' עיר וקדיש הרמ\"ע שכתב ר\"ת ישאג וזכיתי לכוין לדעתו דעת עליון ז\"ל: \n",
            "כה. <b>סולת</b> גימט' מלכות למנחה בלול\"ה גי' חכמה כן כתב בסידור האר\"י ז\"ל. כמ\"ש בזוהר הקדוש דאבא יסד ברתא כידוע: \n",
            "כו. <b>סיני</b> עדיף. הכי אתמר בסוף הוריות דפליגי אי סיני עדיף או עוקר הרים עדיף שלחו מתם סיני עדיף. והם ב' מעלות במהות החכמים. יש מי שלימודו שלם ובקי מאד בברייתות ודינים ויש מי שהוא חריף ומהיר לפלפל ולהקשות ולתרץ ויש עוד מעלה אחרת לעשות משלים וענינים ללמד דעת את העם. ובזה פירש הרב מהר\"י חאגי\"ז ז\"ל פ' ויותר שהיה קהלת חכם עוד לימד דעת את העם אזן וחקר ותקן משלים הרבה דהכתוב אינו מובן דמשמע דמשום שהיה חכם היה הדעת נותן שלא ילמד דעת את העם ובא הכתוב לומר דהגם שהיה חכם למד דעת והוא הפך הסברא ופירש הרב ז\"ל במ\"ש פ\"ק דעירובין שאין בדורו של ר\"מ כמותו ולא קבעו הלכה כמותו מפני שהיה מראה פנים לכל צד ולא ירדו חביריו לסוף דעתו. וא\"כ נמצא דמי שהוא חכם גדול כר\"מ נמשך מרוב חכמתו חסרון ידיעה לנו. ולז\"א ויותר שהיה קהלת חכם ובדעתו חדרים ימלאו והו\"א שלא נהנה מחכמתו כר\"מ לז\"א עוד למד את העם כי עשה המצאה לעשות משל ומליצה ובזה למד דעת שההמון מבינים הפשט והחכמים עומק והמופלגים בחכמה יעמיקו יותר ולעולם המשל אינו זז ממקומו וזהו כוונת ויותר שהיה קהלת כלומר שנקרא קהלת על שהקהיל החכמה חכם בתכלית החדוד עוד למד וכו' ע\"כ דברי הרב הנז' ז\"ל בתוספות קצת נפך. ובזה פירשתי בעניותי פ' פי ידבר חכמות שמסודרות אצלי על דרך סיני. והגות לבי תבונות רמז לעוקר הרים שמתבונן בכמה צדדים. וכי תימא אם חכמת חכמת לך שאין אנו יכולים ללמוד ממך כמו ר\"מ לז\"א אטה למשל וכו' וע\"י המשלים אלמדכם כשלמה המלך ע\"ה. ובזה פירשתי מאמרם ז\"ל בב\"ר צפנת פענח ר\"י אמר צפונות מופיע ונחות לו לאומרם. שיבח ליוסף במעלת סיני שבקי בחכמות ונוח לו לאומרם. ואתיא כדשלחו מתם מא\"י סיני עדיף ור' יוחנן מא\"י ולזה שיבח יוסף במעלת סיני. ור' חזקיה אמר צפונות מופיע בדעת ומניח רוחן של בריות ופי' הרב יפ\"ת ז\"ל דמניח רוחן של בריות ע\"י משלים. וז\"ש צפונות מופיע בדעת כלומר שהוא מדרגת עוקר הרים וזהו בדעת וכ\"ת זהו אליה וקוץ בה שלא יוכלו ללמוד ממנו כר\"מ. לז\"א מניח רוחן של בריות ע\"י משלים כשלמה המלך ע\"ה וכמ\"ש אני עני בקונטרס ראש דוד פ' מקץ ע\"ש: \n",
            "כז. <b>סוכה</b> גימט' הויה אדני ומזה יבא למספר שלום כי שם הויה למעלה ושם אדני תחתיו ואות יו\"ד מהויה משפיע לא' של אדני עשרה פעמים א' הם עשרה. אות ה' משפיע לד' ארבעה פעמים ה' הם ך'. אות ו' משפיע לנ' חמשים פעמים ו' הם ש' ה' משפעת ליו\"ד ה\"פ יו\"ד הם ן' ס\"ה גימט' ש\"פ ברכות שמקבל השכינה והוא גימט' שלום עם ד' אותי' הק' מהר\"ש מאסטרפולי זצ\"ל בתחי' פירושו לס' קרנים הנקרא דן ידין ע\"ש באורך. וזהו סוכת שלום. ואפשר ז\"ש לא מצא הקב\"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום ואפשר שז\"ש הנני נותן לו את בריתי שלום את הוא מ' בריתי יסוד ואז מקבלת ברכות כמספר שלום וזאת הברכה יושפע לו: <br><b>ובזה</b> ניחא דאמרו בספרי דש\"פ כהנים גדולים יצאו מפנחס ונדחק הרב כתנות אור ז\"ל דויו דשלום קטיעא וקרי שלים והוא גימט' ש\"פ ע\"ש ואין צורך לזה דהשכינה שם אדני מקבלת משם הוי\"ה ש\"פ ברכות שהוא כמספר שלום עם ד' אותיות כדבר האמור. ועל מ\"ש עוד הרב כתנות אור ז\"ל כתבתי אני בעניי בקונטרס פני דוד פ' פנחס בס\"ד ע\"ש באורך \n",
            "כח. <b>סוכות</b> נקרא בדברי רז\"ל חג סתם שהוא על סוד אור המקיף ונקרא חג האסיף כי בו נאספים כל האורות ומתחברים אל הבית היא השכינה אסיף גימט' קנ\"א שהוא יסוד אימא שבו נכללים כל אורותיה וממנו עיקר הבנין לשכינה וזהו ענין החיבוק בימין לסוככה בחסדים לקוטי הרמ\"ז כ\"י: \n",
            "כט. <b>סורי</b> הגפן נכריה. סורי גימט' רוע. נכרי\"ה גימט' פרה וז\"ש כפרה סוררה וכו': \n",
            "ל. <b>סלח</b> לנו אבינו כי חטאנו מחול לנו מלכנו כי פשענו עמ\"ש בעניותי במדבר קדמות בסוף קונטרס אחרון הנקרא אחר המדבר בס\"ד: \n",
            "לא. <b>סמוך</b> לבו לא יירא עד אשר יראה בצריו פי' בס' ארץ החיים מזמור קי\"ב סמוך לבו מהעונות המרחפים על הלב לא יירא עד אשר יראה בצריו כי הנס בזכותו ורואה מפלת אויביו: \n",
            "לב. <b>סתם</b> יינם השותהו מעביר צלם אלהים ח\"ו ואינו יוצא מהעולם עד שיעשה עבירה עם גויה ודניאל חמ\"ו לא נגאלו ביין משתיהם. ומגע אסור כמו תחלת פתוי נחש לחוה במגע. יערות דבש ח\"ב דף יו\"ד ע\"א וע\"ב: \n",
            "לג. <b>סוכה</b> בתיבה עצמה רמוז אופני המחיצות כי יש מי שעושה ד' מחיצות למצוה מן המובחר ודומה לאות ס' מסוכה שיש לה ד' מחיצות. ויש מי שעושה ג' מחיצות ורמוז באות כ' מסוכה שיש לה ג' דפנות. ויש מי שעושה ב' מחיצות ופס א' ורמוז באות ה' מסוכה. וכתוב סכת ורמז משז\"ל שלעת\"ל יתן כסא הכבוד על סיני כרמל תבור ר\"ת סכ\"ת. ס' כ\"י קדמון: \n",
            "לד. <b>סוטה</b> פוגמת במ' כמ\"ש בזוהר פ' נשא דף קכ\"ה ע\"א ובדף קכ\"ד ע\"א כל נשי עלמא בכ\"י אתאחדו וע\"ש דף קכ\"ה ע\"ג. והנה אמרו רז\"ל דישראל במרה כתיב ויורהו ה' עץ וישלך אל המים שבדקן כסוטה ויש ליתן טעם דשם במרה נצטוו על השבת ושבת בחי' מלכות וצריך שיהיו ישראל ודאי שהם בנים דאל\"ה אין משתמשין בשרביטו של מלך. והסוטה ח\"ו פוגמת במ' ושבת בחי' מ' ולכך שיהיו ראויות לשמור שבת נבדקו. ואמרו שם בזוהר הקדוש דף קכ\"ד ע\"ג שנבדקו האנשים גם כן. וא\"ש כפי' מ\"ש הרמב\"ם דאם האיש בא ביאה אסורה אין המים בודקין את אשתו לכן נבדקו האנשים דכיון שהם כשרים בדיקת הנשים הויא בדיקה: \n",
            "לה. <b>סלם</b> גימט' ענוה עם הכולל כי מדת ענוה היא סלם לכל המדות טובות כמ\"ש ז\"ל וכן אריב\"ל ענוה גדולה מכלם. וכן ריב\"ל היה ענון סגי כמ\"ש בילקוט ישעיה סי' נ\"ד על פ' ושמתי כדכד ע\"ש ובילקוט כ\"י יותר באורך: \n"
        ],
        "Letter Ayin": [
            "א. <b>ענוה</b> על ידי הענוה יכול לכוף היצה\"ר. ארץ החיים מזמור ח': \n",
            "ב. <b>ענוה</b> אם נגזר עליו מיתה ע\"י הענוה מתבטלת הגזרה וכן אם נגזר מיתת הבנים ע\"י הענוה מתבטלות הגזרות. כן משמע ממ\"ש ארץ החיים מזמור קי\"ו ושם כתב דע\"י הענוה נמחלים כל העונות ובמזמור כ\"ט כתב משם הסמ\"ע מאד מאד הוי שפל רוח שילמוד ממשה אברהם דוד זי\"ע שהיו ענוים ר\"ת מאד ואני הדל כיונתי לדבריו בפתח עינים ע\"ש. ולפי האמור דע\"י הענוה מתבטלות הגזרות א\"ש מ\"ש רז\"ל דהלל כששמע קול צעקה היה או' מובטח אני שאין זה בתוך ביתי לפי שהיה עניו ומתבטלות הגזרות: \n",
            "ג. <b>עושר</b> רבי היה מכבד העשירים. וכתב רבינו האר\"י זצ\"ל שהטעם כי זה העושר הוא שפע רב שהשפיע לו ה' וא\"כ וכה לשפע קדוש ולהכי צריך לכבדו וזה טעם מ\"ש צדיקים חסים על ממונם. כי הצדיקים יודעים שזה הוא שפע הנשפע מלמעלה ואין לזלזל בו עכ\"ל. ומכאן תוכחה לעשירי עם המפזרים ממונם במשתאות וטיולים ושחוק וכיוצא אשר שנא ה'. וה' יחזירם בתשובה כי השפע קדוש אשר השפיע לו ה' משליכו לאשפה סט\"א. ולא עוד אלא שמכעיס לבורא יתב' בטובה שהשפיע לו וכדי בזיון וקצף. ועיקר העושר אשר ברכו ה' הוא לזכותו שיעשה בו צדקה כי בזה יהיה נחת רוח לו יתברך. <br><b>ויש</b> ליתן טעם מלבד הנגלה כי העושר הוא בחינת תפארת כמ\"ש רבינו האר\"י זצ\"ל בשער מאמרי רז\"ל במשנת בן זומא איזהו עשיר והוכיח כן מרעיא מהימנא ע\"ש. וכבר ידוע דצדקה הוא כינוי לשכינה. וע\"י שמחבר צדקה עם העושר ונותן מהעושר לצדקה עושה יחוד קבה\"ו. וז\"ש אם כסף תלוה את עמי את העני עמך כלומר אם כסף תלוה שתתן צדקה כי ההלואה מעולה שבצדקות. דע שאתה מדבק העני בחינת השכינה עמך שאתה עשיר בחינת תפארת והוא יחוד קבה\"ו: <br><b>ואפשר</b> שזה טעם רבי שהיה מכבד העשירים כי העושר רומז לת\"ת וכבוד היא השכינה והיה מכבד העשירים לקרב הכבוד לעושר שהוא יחוד קבה\"ו: <br><b>ומהרי\"ל</b> בלקוטיו נתן עוד טעם לשבח שרבי היה עשיר גדול ומרוב ענותנותו וקדושתו היה מכבד לעשירים וראו כל העם ובודאי שכלם היו מכבדים העשירים ולמדו ממנו. ואח\"כ כשיכבדו את רבי שהיה עשיר גדול הכבוד הוא מידי דהוי לעשיר גדול שמכבדין אותו בשביל העושר ובזה רבי אינו נהנה כלל בכבוד תורה: \n",
            "ד. <b>עשיר</b> ר\"ת עינים שיניים ידים רגלים. מי שיש לו אברים אלו שלמים הוא עשיר שיכול לעשות מלאכה ולהתפרנס. כן ראיתי שכתב אחד קדוש: \n",
            "ה. <b>ענוה</b> נראה לפק\"ד שמי שיש לו ענוה באמת אפשר דאינו שולט בו עין הרע כי כן ענוה גימט' עין ואחד יותר כי היא העולה עלי עין. ובלקוטי הש\"ס לרבינו האר\"י ז\"ל שנדפסו בפולניא וחזרו והדפיסו ס' זה פה. הנה בתחילת הס' כתוב וז\"ל דע כי משארז\"ל אשר תתקצ\"ט מתים בעין הרע וא' במיתת עצמו הטעם כי ס\"מ גימט' כמנין עין עם הכולל ועל ידו מתים תתקצ\"ט וא' בנשיקה הצדיק אשר הוא אינו שולט עליו כנודע. מהרב ז\"ל עכ\"ל. והלשון נראה שיש בו ט\"ס חדא דבפ' המקבל אמרו דרב אמר צ\"ט מתים בעין הרע וא' מדרך ארץ. ואם תאמר דכצ\"ל בס' לקוטי הש\"ס צ\"ט בעין הרע וכו' הוא דבר קשה. מ\"ש וא' בנשיקה דבכל ק' ימצא אחד בנשיקה. ואפי' א' מאלף הוא קשה. והייתי רוצה לעשות הגה\"ה אחרת ולא הונח לי. ובשער מאמרי רז\"ל של מהר\"ש ויטאל לא מצאתי זה. ומ\"מ נראה דכשיש עין הרע שולט הפ' ולפי מ\"ש בעניותנו כמה פעמים. משם הרב עיר וקדיש מהר\"א הלוי ברוכים ז\"ל דמי שהוא עניו אינו שולט עליו הפ' ולכן מז' ה' לא גבה לבי וכו' הוא במזמור קל\"א וקבעו בהלל והודאה ורמז במספר שאינו שולט עליו. וכן אמרו בזהר ח\"א דף ר\"ב ע\"א כד אשכח רוחא תבירא כדין אתפרש מיניה ע\"ש. א\"כ מי שהוא עניו נראה דלא ישלוט בו עין הרע ובס' ערכי הכנויים. להרמ\"ז ז\"ל כתב דמי שהוא עניו אין הפ' יכול לקטרג עליו ונראה שהם דברי רבינו מהרח\"ו ז\"ל: <br><b>ואם</b> כנים אנחנו אפשר לרמוז בפ' מזמור נ\"ד הנה אלהים עוזר לי אדני בסמכי נפשי ישיב הרע לשוררי באמיתך הצמיתם. ונקדים דבערוך לחד פירושא שכתב שם דעולי עין הוא שהנותן עין הרע ביוסף מלבד שלא עשה כלום אלא מועיל להם ודוד הע\"ה היה אומר הנה אלהים מדה\"ד עוזר לי אדני בסמכי נפשי שאני עניו ומרכבה לשכינה וא\"כ העין הרע אינו שולט בי. ואומר חלותי היא הרע שחשבו לעשות לי ישיב הרע לשוררי המסתכלים בי בעין הרע. באמיתך שהיא התורה הצמיתם וא\"ש ההי\"ב: \n",
            "ו. <b>ענוה</b> אין מדה טובה שלא יקנאו לך עליה כי אם מדת הענוה ילקוט כתיבת יד: \n",
            "ז. <b>עין</b> טובה. מי שהוא נדיב ועין טובה אין שולט בו עין הרע. וז\"ש בן פורת יוסף והוא נדיב ולזה עלי עין שאין עין הרע שולט בו. וז\"ש כלה שעיניה יפות אין כל גופה צריך בדיקה ר\"ל שיש לה נדיבות והוא טובת עין. אין כל גופה צריך בדיקה כי האשה עיניה צרה באורחים וזו שיש לה עין טובה ונתעלית על הנשים אין כל גופה צריך בדיקה. הרב כלי יקר פ' חיי שרה: \n",
            "ח. <b>ענו</b> במילוי עי\"ן נו\"ן ו\"ו גימט' רמ\"ח אפשר לרמוז שאם הוא ענו במילוי כלומר ענוה כתקנה במילואה הוא מובטח שיקיים רמ\"ח מצות. גם נאחז בחסד מדתו של אברהם אע\"ה גימט' רמ\"ח. והוא אותיות רחם שהקב\"ה מרחם עליו והוא מצילו מכל צרה ומהפך מדת הדין למדת רחמים דכיון דהוי כמקריב כל הקרבנות כמו שאמר ריב\"ל יתקרבו כחות העליונים ומתמתקים הדינים. וענו אותיות עון שמכפר עונותיו וגם שהסט\"א שהוא עון עצמו אינו שולט עליו כמ\"ש מהר\"א ברוכים ז\"ל כמש\"ל בס\"ד: \n",
            "ט. <b>עלינו</b> לשבח תקן יהושע בן נון שבא מיוסף הצ' ע\"ה שנקרא שור וכן עלינו לשבח גימט' שור. ותקנו בזמן שכבש יריחו וסבב אותה ז\"פ ובכל פעם הזכיר שם א' משם מ\"ב. והשם הראשון הוא ר\"ת אנא בכוח גדולת ימינך תתיר צרורה גימ' עלינ\"ו לשב\"ח שעשה לנו הנס על ידי שם מ\"ב. וז\"ס לעושה נפלאות גדולות לבד\"ו גימט' מ\"ב שכל הנסים והנפלאות שהקב\"ה הוא עושה הוא ע\"י שם מ\"ב לבדו ולא בשם אחר כי כל השמות אחרים עולים על ידו ובזה הערך הוא גדול משאר השמות כנודע בכונת אנא בכח. וגם שם א' מע\"ב שמות הוא וש\"ר והוא אותיות שור והם שם ל\"ב מע\"ב שמות. לקוטי גורי האר\"י ז\"ל כ\"י: <br><b>ורבינו</b> האיי גאון ז\"ל בתשובה כ\"י כתב דרבן יוחנן בן זכאי תקן שיאמרו עלינו לשבח אחר תפלה. ושם בתשובה הנזכר האריך הגאון בסודות עלינו לשבח ואחר זמן ראיתי שרבינו האר\"י זצ\"ל רמז תשובת הגאון רבינו האיי וגאון אחר זכרם לברכה: \n",
            "י. <b>ענוה</b> כל זכיות שאדם עושה ואינו עניו הוא כמו תבשיל בלא מלח וכל ענוה שאין בה יראת שמים כמאכל בלא תבלין. ס' חסידים סי' ט\"ו. ובודאי שהתורה בראש דתלמוד גדול וכל מי שאינו עוסק בה נקרא נזוף. וסימן לדברי' אמורא\"י נינהו ולאמר לציון עמי אתה לאמר לציון רמז תורה לשמה לאמ\"ר לציון עמ\"י ר\"ת ענוה מעשים יראה. ואפשר רמז פ' בפ' תשובה כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו וידוע שגדולי עולם נשתבחו בענוה והם ר\"ת מאד משה אברהם דוד כמ\"ש פ' כסוי הדם. וז\"ש כי קרוב אליך הדבר אם תרצה לשוב אין טורח בדבר כי קרוב אליך הדבר מא\"ד ר\"ל תהיה עניו ושים בין עיניך מא\"ד משה אברהם דוד גדולי עולם מלכים ונביאים וקדושים ועשירים והיו ענוים ביותר ובענוה תכף אין סט\"א שולטת בך ומקריב כל הקרבנות ונמחלו כל עונותיך והוא דבר קרוב אליך בלי טורח רק שתכיר מיעוט ערכך ויהיה בפיך ובלבבך פיך ולבך שוה ענוה לשמה באמת. לעשותו בפועל כמ\"ש בקשו צדק בקשו ענוה: <br><b>א\"נ</b> כי קרוב אליך הדבר מא\"ד רמז לענוה ר\"ת אפר דם מרה כמ\"ש פ\"ק דסוטה. בפיך שתלמוד תורה לתקן בחינת רוח כמו שת\"א לרוח ממללא. ובלבבך ליראה את ה' הגדול והנורא ומחשבת דבקות בעבודתו ויראתו לתקן הנשמה. לעשותו מעשים טובים לתקן בחינת נפש. ובזה תהיה שלם וכמ\"ש בספר חסידים שצריך תורה ענוה יראה מעשים טובים כמדובר: \n",
            "יא. <b>עוזיה</b> המלך שנצטרע ורצה להקטיר הענין הוא כי עוזיה המלך הוא גלגול של עוזא הכתוב בשמואל ועוזא ואחיו נוהגים את העגלה ובא לתקן החטא הראשון אשר שלח ידו בארון ומת ועכ\"ז לא תקנו אדרבא חזר לקלקולו הא' ששלח ידו במה שלא היה ראוי אליו כי המלך אינו ראוי להיות כ\"ג כי הוא איש זר משבט יהודה וכן ממש חטא בגלגול הא' ששלח ידו במה שלא היה ראוי אמנם נשמתו היודעת שמתחילתו היה כהן נגררה אחר הכהונה ורצתה להתנהג בכהונה ופגם גם בזה כי עתה לא היה כהן ס' ערכי הכנויים שסידר הרמ\"ז ז\"ל בכ\"י. \n",
            "יב. <b>עגה</b> פ' חלק גבי הוגה ה' באותיותיו אמרו בש\"ס דף ק\"א ע\"ב. תנא ובגבולין ובלשון עגה. הנה איסור הוגה את השם לא מיבעיא בקריאתו ככתבו שאסורו דומה לקורא לאביו או לרבו בשמו דלא גרע אלא אף האותיות הנפרדות שאין בזה אסור בשם אביו ורשאי ראובן להזכיר י' ע' ק' ב' זו אחר זו וכן תלמיד לרבו הנה גם זה באותיות השם המפורש לארבעתן יחד אסור וענוש עליו ולא עוד אלא שהוא חמור יותר מן ההגיון ככתבו בשבא חולם קמץ מטעמא רבא ויקירא דעדיף טפי מטעמא קמא והכי משמע אומרם באותיותיו פי' כל אות לעצמו וכלן תוך כדי דיבור ובלא הפסק אות אחרת ואפשר שזהו פי' הגמ' תנא בגבולין ובלשון עגה פי' בגבולין כדרך קריאתו שלא הותר אלא במקדש ושם נמי דוקא דרך קריאה מותר כמצותו לצורך אבל דרך עגה אסור וב' איסורין הא' בגבולין בכל גוונא והב' בלשון עגה בכל מקום ופי' עגה עכוב כמו הלהן תעגנה כדרך התנוקות שאין לשונם ממהרת בקריאת התיבות מתוך הספר אלא לוקחין האותיות נפרדות הנה ונקודן ומתעכבין בהגיונם אחת אחת זהו פירוש עגה לא כמו שפירש בערוך ואחרים זולתו שהוא לשון לעג דאי הכי פשיטא שהעושה כך נוגע בכבוד של מעלה ועוד הלמד שרשית ואיננה יסוד נופל אלא ודאי כדאמרן. וגם לפי שיטתן אומר אני כי אחד מן המובנים הישרים במלת לעג הוא עכוב הדבור כמו בלעגי שפה והעד הנאמן ולשון עלגים תמהר בחלוף הצרוף כמו כבש כשב מכלל דעד השתא לאו הכי הרמ\"ע ז\"ל במאמר המילואים כ\"י: <br><b>ומדבריו</b> למדנו דסבר הרב ז\"ל דלהגות אותיות השם המיוחד זו אחר זו חמור יותר מלקרות השם בנקודותיו בשבא חולם קמץ וכתב דיש טעם גדול לזה ולא ביאר הרב ז\"ל ללמדנו הטעם אכן מדברי רבינו האר\"י ז\"ל בשער המצות פ' שמות שכתב מהרח\"ו ז\"ל וז\"ל אמר לי מורי ז\"ל כי פירוש דבר זה הוא שלא יקרא אותיות הוי\"ה ככתבם בלי מילוי אבל גם אם יקראנו במילואו כזה יו\"ד ה\"י וי\"ו ה\"י גם זה בכלל הוגה את השם באותיותיו עכ\"ל ומדברים אלו נראה דחמור הקורא את השם ככתבו יותר מקוראו במילואו כאשר עיני המעיין יראה בדקדוק לשונות האר\"י והרמ\"ע ז\"ל: <br><b>והרי</b> הוא כמבואר מדברי רבינו האר\"י ז\"ל והרמ\"ע ז\"ל דפי' הוגה את השם באותיותיו הוא על שם בן ד' שהוא שם המיוחד וכן פירש רבינו עובדיה ז\"ל פ' חלק וכן כתבו התוספות פ\"ק דע\"ז דף י\"ח דכן מפרשים רוב העולם. אמנם רש\"י פירש דמפרש שם בן מ\"ב וראיתי להרב קול הרמ\"ז ז\"ל פ' חלק שכ' דמסתבר כרש\"י מדאמר התם בע\"ז גבי ר\"ח בן תרדיון להתלמד עביד ואי כדברי הרב מה לימוד שייך בקריאת שם הוי\"ה בכתיבתו בג' נקודות אפי' תינוק יכול להגות בו עכ\"ל ויש להרגיש על הרב ז\"ל דהוא בקי בדברי האר\"י ז\"ל אמאי לא כ' דרבינו האר\"י פי' כרבינו עובדיה ומאי דסייעיה לרש\"י כבר כתבתי בעניותי בפתח עינים דיש להשיב ע\"ש פ' חלק על דף ק\"א: <br><b>ועתה</b> אני מוסיף דהרמ\"ה בפסקיו לסנהדרין שנדפסו מחדש פירש גם כן שם בן ד' אותיות. ועוד אני תמיה דבירושלמי שם פ' חלק אמרו אבא שאול אומר אף ההוגה את ה' באותיותיו ר' מנא אמר כגון אלין כותאין דמשתבעין ר' יעקב בר אחא אמר נכתב ביו\"ד ה\"א ונקרא באל\"ף דל\"ת. הרי מפורש בירושלמי כפירוש הרמ\"ה ורבינו עובדי' ורוב העולם וכבר בס' קרבן העדה שם בתוספותיו תמה מהירושלמי על רש\"י ועל התוס' שלא הביאו ראיה ממנו ע\"ש: <br><b>והרב</b> כנה\"ג בחלק א\"ח בהגהותיו על הר\"מ פ\"ג דתשו' תמה על הר\"מ דהשמיט הא דאבא שאול דנראה דאינו חולק מדפריך מיניה על רחב\"ת שם בע\"ז ואין לומר דת\"ק חולק על מ\"ש אבא שאול שאין לו חלק לעה\"ב אבל איסורא איכא ומהא פריך דא\"כ הול\"ל להרמב\"ם דאסור זהת\"ד ע\"ש באורך. ועתה ראיתי להרמ\"ה בפסקיו במשנה פ' חלק דכ' בפשיטות דת\"ק חולק אבל איסורא איכא ע\"ש וזהו סברת הרמב\"ם דת\"ק חולק על אבא שאול ואיסורא איכא וכבר כ' פי\"ד דתפלה דחוץ למקדש נקרא בא\"ד וכמ\"ש בעניותי שם בפתח עינים ולמדנו דגם הרמב\"ם מפרש דהוא על שם בן ד' וכמאי דאיתמר בירושלמי כדבר האמור: \n",
            "יג. <b>עגל</b> גימ' ק\"ג וז\"ש מה אקב לא קבה אל אקב גימט' ק\"ג כלומר אפילו כשעשו עגל לא קבה אל. רבינו אפרים ז\"ל בפי' עה\"ת כ\"י פ' שמיני: <br><b>ובזהר</b> הקדוש פרשת שמיני על פסוק ואיל לעולה פירשו נגד אילו של יצחק ואפשר דרמוז בפ' והנה איל אח\"ר נאחז בסבך איל הוא אחר גימט' יצחק עם הכולל זכות זה קודם העגל להגין עליהם וזהו נאחז בסב\"ך הם אותיות קודם עגל כמ\"ש בס' ילקוט ראובני לדרכו כי ה' ברחמיו קודם העגל רפואה פרח באיל זה שנשמת יצחק נוקבית בתוכו וז\"ש איל אחר גימט' יצחק כמ\"ש נאחז עם ב' דתיבת בסבך דהיא שמושית גי' חיים: <br><b>והנה</b> עגל באתב\"ש הוא זכר ואפשר דזה רמז משה רבינו ע\"ה באומרו זכר לאברהם ליצחק ולישראל כלומר בעבור עגל זכר לאברהם ליצחק ולישראל ואתי זכר ומבטל עגל. ואפשר לרמוז בפ' מה אקב לא קבה דר\"ת מה אקב לא קבה הוא מקל א'. מקל רמז לאבות דס\"ת אברהם יצחק וישראל הוא מקל כלומר דבזכות אבות נתכפר להם העגל. וא' רמז אפר דאפרו של יצחק מכפר תמיד כמשז\"ל דביצחק לא נאמר בו זכירה דאפרו מונח ע\"ג המזבח ודוק ולעיל במערכת אלף אות ט\"ז נכתב קצת מזה בסגנון אחר: \n",
            "יד. <b>עפר</b> כתיב כי הוא ידע יצרנו זכור כי עפר אנחנו אפשר במשז\"ל דאמר הקב\"ה לאדם הרא' קומץ עפר גזול יש בידך השיבהו לי. וכתב הרב מהר\"ם בס' מתת יה דמי שהוא עניו והוא כעפר לגביה ליכא למימר קומץ עפר גזול בידך השיבהו לי דגם עתה שוייה נפשיה כעפר ובכל מקום ברשותא דמאריה איתיה וז\"ש כי הוא ידע יצרנו המחטיאנו ולא תימא קומץ עפר גזול השיבהו לי כי עפר אנחנו מחשיבים עצמנו כעפר וא\"כ לא נשתנינו וכל היכא דאיתיה ברשותא דמאריה איתיה. א\"נ בהקדמת הרב מהר\"י ז\"ל בס' יערות דבש דהיצה\"ר שרשו מיסוד העפר ולכך מתירא מהאש וכו' ע\"ש ולפ\"ז יצדק כי יש קצת פטור לאדם כי היצר מיסוד העפר והאדם הוא עפר מצא מין את מינו ושולט עליו וז\"ש כי הוא ידע יצרנו ששרשו מהעפר וגם אנחנו עפר ושולט בנו בנקל ויש צד זכות: <br><b>א\"נ</b> אפשר במ\"ש גורי האר\"י זצ\"ל דמי שהוא עניו אין שולט בו הסט\"א ואינו יכול לקטרג עליו. וז\"ש כי הוא ידע יצרנו כמה תקיף ומתגבר עלינו זכור כי עפר אנחנו שאנו ענוים ושוי נפשין כעפר ולכן לא ישלוט ולא יקטרג עלינו ואפשר שז\"ש ואני עני ואביון ולבי חלל בקרבי הכונה דהגם שאני עני ואביון ונחשב כעפר והוא מיסוד העפר מצד שאני עניו ולבי חלל בקרבי ואינו יכול לשלוט בי וזו מעלת העניו דהגם שנעשה עפר ויש צד שאדרבה היצה\"ר ישלוט בו דמצא מין את מינו מ\"מ אהניא ליה מדת הענוה דאינו שולט בו. א\"נ אפשר לומר דדוד הע\"ה למעט מעלתו אמר כי מה שהרג היצה\"ר אפס לא תהיה תפארתו כי לא בכח יגבר איש רק מצד שהוא עניו לכך זכה לזה וז\"ש ואני עני ואביון שאני שפל כי כן הוא אמת ועי\"ז ולבי חלל בקרבי ואינו מצד כחי והתגברותי רק דכיון דלפי האמת מצד עצמותי אני עני ואביון לכך ולבי חלל בקרבי ואין לי שבח על זה כי הענוה הוא סיבה כי באמת אני שפל ואתיא ממילא ולבי חלל בקרבי: \n",
            "טו. <b>עקב</b> כתיב והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמר וכו' ואמרו רז\"ל אם העבירות שאדם דש בעקביו תשמעון וכו'. ואפשר על פי מ\"ש בסמוך דמי שהוא עניו אין היצה\"ר שולט בו. וזה רמז דמי שנעשה עקב דמחשיב עצמו שפל כעקב זה גורם להנצל מעבירות שאדם דש בעקביו. ואתיא עקב ומציל מעקב. ואפשר זה רמז עון עקבי יסובני תרתי עבירות שאדם דש בעקב ומה שאיני מחשיב עצמי כעקב וזהו עקבי לשון רבים תרתי משמע. ועוד רמז כי ענו אותיות עון וזהו עון עקבי דבמקום ענו נעשה עון ולזה חטאתי בעבירות שאדם דש בעקביו וז\"ש והיה עקב אין והיה אלא לשון שמחה אם תזכו לענוה וזהו עקב וכמ\"ש עקב ענוה אז תהיה יראת ה' ולא ישלוט בכם יצה\"ר ואז תשמעון את המשפטים האלה ותהיו מחוברין במצות וזהו תשמעון מלשון וישמע שאול ואז ושמר וכו'. א\"נ במ\"ש מפני מה זכו בית הלל שהלכה כמותו מפני שהיו ענוים וז\"ש והיה עקב אם תהיו ענוים תשמעון את המשפטים שתכוונו לאמת כמו בית הלל שהלכה כמותן. וע\"פ האמור מבואר נגלה טוב טעם על שבית הלל מכוונים האמת בעבור הענוה דכיון דהעניו אין סט\"א שולט בו וניצול מהעבירות ומה גם דהוא מרכבה לשכינה והלכה רמז לשכינה ה' כלה גם תורה שבע\"פ מתיחסת לשכינה. הן כל אלה אהנו לכוין את ההלכה לאמת ויתיחדו קוב\"ה ושכינתיה הלכה באמת הלכה שרומז לשכינה באמת בחינת אמת ת\"ת ישראל גם אמת גימטריא אילת רמז לשכינה. גם הלכה עם ד' אותיות [והכולל] גימט' אדני שהיא השכינה. ענו\"ה גימט' ה' הויות רמז שיומשכו ה' חסדים אליה בהתיחדה עם דודה ולכן מכוונים הלכה למשה מסיני סיני גימט' ענוה. וגי' ה' הויות ותור\"ת חסד על לשונה לשונה גימ' השכינה עם הכולל: \n",
            "טז. <b>עבירה</b> גימט' פזר שם רמז שהגם שעשה עבירה אם פזר שנותן צדקה מכפרת אפי' על המזיד וגם רמז דעבירה אינה מכבה מצות הצדקה כמ\"ש גורי האר\"י ז\"ל וזה רמז פזר אף שיש עבירה גימט' פזר צדקתו עומדת לעד ואין עבירה מכבה אותה: \n",
            "טוב. <b>עשר</b> תעשר אמרו רז\"ל עשר בשביל שתתעשר ראיתי בפי' התורה כ\"י להרב הגדול מהר\"ר וידאל צרפתי ז\"ל שכתב משם הראב\"ד ז\"ל בחידושי תעניות שאין הכונה שתקרא תעשר בשין ימנית שהוא לשון עושר. אלא הכונה עשר ובזה תדיר תוציא מעשרות וזהו עשר תעשר. וזה מסיבה שתתעשר ולעולם דעשר תעשר שניהם לשון מעשרות עכ\"ד. ובהא ניחא דאלו כדמשמע שדורש תעשר לשון עושר הו\"ל לומר אל תקרי תעשר אלא תעשר כמ\"ש אל תקרי ושם דרך אלא ושם וכן אמרו בפסיקתא אל תקרי אחפש את ירושלם בס' אלא בשין אחפש לשון חירות הרי דכשרוצה לדרוש משין שמאלית לשין ימנית אומר אל תקרי וכן הול\"ל הכא ומדסתם מוכח כפירוש הראב\"ד ז\"ל. \n",
            "יח. <b>עורב</b> בחולין דף ה' על פ' והעורבים מביאים לו אמרו ודילמא עורבים שם אנשים כדכתיב ואת עורב ומשני איך איתרמי דתרווייהו שמן עורבים ומקשים דמעולם אין ריבוי בשמות ואין אומרים על תרי יצחק יצחקים ועל שני יוסף יוספים וכיוצא ואם כל אחד שמו עורב לא יאמר עורבים ולכאורה אמרתי דהש\"ס קאמר דכל אחד שמו עורבים וכי היכי דאשכחן שם עורב ה\"נ אפשר שם עורבים ובהכי א\"ש מאי דקאמר הש\"ס איך אתרמי דתרווייהו שמן עורבים והול\"ל דתרוייהו שמן עורב: <br><b>ואחד</b> המיוחד מאוהבינו נר\"ו תירץ כי האף אמנם אין ריבוי בשמות שאני הכא דאיידי דבעופות אומרים למין עורב כשהם רבים עורבים. גם הכא שהם שמות בני אדם קראום עורבים ולא דמי לשמות אחרים אלו דבריו נר\"ו: <br><b>ודרך</b> דרש אפשר לי ההדיוט לומר כשנתבונן לתת טעם למה בשמות לא יצדק בהם הריבוי. ואפשר דשם האדם הוא נשמתו ועיקרו וכתיב לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים. וזמנין דמשכחת צדיק דשמו יורה על שרשי נשמתו ואת האחוז כמדת העליונות וכיוצא וכן רשע יש לו שם זה אבל הוא בסט\"א רע לעומת טוב כי שיח וכי סי\"ג בשרשי סט\"א ואיך נערב השמות ביחד דיבא לערב קדש בחול הטמא והטהור יחדיו. ומשו\"ה אין ריבוי בשמות ולפ\"ז הכא שהקב\"ה אמר ואת העורבים צויתי לכלכלך הוא יודע דאנשים האלה שקולים הם ויבואו שניהם ולכך אמר ואת העורבים ויש ריבוי בשמותם ושפיר מקשה הש\"ס דדילמא עורבים שם אנשים: <br><b>ונמשך</b> לזה דשם האדם הוא נשמתו וכמ\"ש מהר\"ם די לונזאנו ז\"ל ומהר\"ם זכות ז\"ל כמו שהבאתי דבריהם במ\"א אתי שפיר דר\"מ בדיק בשמא כי מהשם יודע כחותיו ועניניו. ואע\"ג כי אין מופת חותך לדעת בארץ. ומ\"מ ר' מאיר שתכף בא לו מחשבה שאינו טוב ודאי כן הוא: \n",
            "יט. <b>עין</b> הרע אמרו בברכות דף נ\"ה האי מאן דדחיל מעינא בישא לימא אנא מזרעא דיוסף קאתינא דלא שלטא ביה עינא בישא. ולכאורה יש לחקור דדובר שקרים לא יכון וכתיב מדבר שקר תרחק. ואיך ילמדו לשקר. ותו איך יועיל השקר. ונראה דחס להו לרבנן ילמדו איש לשקר. אך אמרו רז\"ל דיוסף שכלכל את ישראל הגם כי רבים הם ואמרו רז\"ל דיעקב אע\"ה ראה שלשים רבוא וכ\"ש כמה שנים אחר יעקב אע\"ה שכלכלם לזה נקראו ישראל על שמו כדכתיב בני יעקב ויוסף סלה. ולא עוד אלא שנקראו על שם אפרים ומצינו דהנודר מזרע אברהם אסור בגרים כמ\"ש הרא\"ש בפירושו והטור י\"ד סי' רי\"ז והרי משום דכתיב אב המון גוים הגרים נקראו זרעו. וה\"ה או כל שכן דאדם מישראל מצי לומר שהוא מזרעא דיוסף. ועוד אני אומר דגם למ\"ש הרב הנמקי ז\"ל דהנודר מזרע אברהם מותר בגרים דאינן זרע לאברהם. לפי מ\"ש מז\"ה ז\"ל בפי' המשניות בנדרים דבדור הפלגה נפרדו הנשמות קדושות באוצר אחד והאחרות באוצר בפני עצמו ולכן הנודר מזרע אברהם אין האומות בכלל כי אין יחס בין נשמות הקדושות שהם זרע אברהם לנפשות האומות ולא נגע ולא פגע ולכך אין האומות בכלל עכ\"ד והשתא לפי זה שפיר כתב הרב הנמקי דאין הגרים בכלל זרע אברהם וכמ\"ש בעניותי בריש קונט' אהבת דוד ע\"ש. והגם דשם הכרעתי כדברי הרב הנמקי ז\"ל מטעם זה. שבתי וראה דיש צד לומר כדברי הרא\"ש והטור ז\"ל דגם נפש הגר הוא ניצוץ קדוש שנטמעה בסט\"א ועתה יצא לאור ומ\"ש אעיקריה קאי שהוא ניצוץ קדוש ויש יחס מיהא עם הנשמות הקדושות ולא דמי לאו\"ה כלל: <br><b>ומ\"מ</b> לפי טעם זה שכתב מז\"ה ז\"ל הגם דנימא כהרב הנמקי ז\"ל דהנודר מזרע אברהם אין גרים בכלל דהגם דנפש הגר ניצוץ קדוש אין יחס כל כך בינו ובין נשמות ישראל דהוא מבחי' כנפי השכינה למטה ממדרגת ישראל קרוב הדבר לומר דיכול אדם מישראל לומר אנא מזרעא דיוסף כי נשמתו מאוצר נשמות הקדושות שזה לנשמות ישראל שבטי יה ובכללם יוסף הצדיק ע\"ה ומה גם למ\"ש גורי האר\"י זצ\"ל דיוסף הצדיק היה נפש אדם הראשון וכמ\"ש בנושאי ארונו של יוסף לנפש אדם א\"כ שפיר מצי כל אדם מישראל לומר אנא מזרעא דיוסף קאתינא דאבוהון דכולהו אדם: <br><b>ועוד</b> יש סמך דרך דרש במ\"ש בתרגום המיוחס ליונתן דלאה נתעברה מיוסף ורחל מדינה. ואח\"כ שלאה דנה דין בעצמה וכו' אתחלפו עובריא ודינה שהיתה ברחל באה בלאה ויוסף שנולד בבטן לאה הלך לרחל והיא הקדמה יקרה ומתוכה יובנו כמה דברים כמ\"ש אני עני בראש דוד ובמ\"א ועתה אני אומר דגם זה סמך למאי דקמן דכיון דיוסף הצדיק ע\"ה נוצר בבטן לאה והיה שם איזה זמן לקח מהארת לאה ודאי ואח\"כ הלך לבטן רחל וז\"ש ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף ילדה דייקא נמצא דיש לו כחות לאה ורחל ובצד מה יכול לומר איש ישראל מזרעא דיוסף קאתינא: <br><b>ואפשר</b> לרמוז זה בכתוב בן פורת יוסף בן פורת עלי עין בנות צעדה עלי שור הכונה בן פורת יוסף דהוא פרה רבה ואין עה\"ר שולט בו ולא מיבעיא יוסף וזרעו אלא בן פורת אפילו למי שאינו משבטו בן פורת ולכן אמר בן פורת סתם דעביד ומהני לכל איש שיהיה מישראל עלי עין להצילו מעה\"ר וכי תימא מה טעם דיכול לומר אנא מזרעא דיוסף אף שאינו משבטו לז\"א בנות שיש לו כח שתי בנות לאה ורחל שנוצר בבטן לאה וילדתו רחל והדר מפרש איזוהי הבת חוץ מאמו לז\"א צעדה עלי שור לאה שהיתה הולכת בדרך לשאול על מעשה עשו ובוכה ועי\"ז נשאת ליעקב א\"נ אפשר דקרי ביה עלי שור זה יוסף וצעדה הוא בעצה כשם שאמרו רז\"ל וילך איש בעצת בתו ואפשר דגם צעדה יתפרש שהלכה בעצה והכונה בנות דיש לו כח שתי בנות לאה ורחל וכי תימא לאה מה שייכות יש לה לז\"א צעדה שהלכה בעצה עלי שור זה יוסף שיהיה לרחל כדי שלא תהא גרועה מבלהה וזלפה באופן דיוסף כלול משתיהן ולזה מי שאומר אנא מזרעא דיוסף קאתינא מועיל להנצל מעה\"ר ומיהו צריך שיאמר בפיו כיון דהוא משבט אחר: <br><b>א\"נ</b> אפשר הכפל בן פורת יוסף ונקדים מ\"ש שם בברכות דאי דחיל מעינא בישא דידיה ליחזי אטרפא דנחיריה דשמאליה וכו' ופירש בס' ארץ החיים דז' שערים הם בנפש ב' עינים ב' אזנים ב' נחירים והפה והעולם עומד על שבעה צדיקים והאדם עולם קטן ובו רמוזים צדיקים אברהם עין ימין יצחק עין שמאל יעקב אוזן ימין משה אוזן שמאל אהרן נחיר ימין יוסף נחיר שמאל דוד פה ולהנצל מעה\"ר דידיה ליחזי אטרפא דנחיריה דשמאליה דרומז ליוסף עכ\"ד ע\"ש במזמור קט\"ו ונראה דלהנצל מעה\"ר דעלמא מועיל לומר אנא מזרעא דיוסף וכו' אבל מעה\"ר דידיה צריך לרמוז ליוסף עצמו ולכן ליחזי אטרפיה דנחיריה דרומז ליוסף עצמו וזה רמז בן פורת יוסף על עה\"ר דעלמא בן פורת עלי עין סתם אפי' עינא בישא דידיה ינצל יוסף הצדיק וכל מי שמכוין לו ורומז אטרפא דנחיריה ינצל ודוק. \n",
            "כ. <b>ערוקאי</b> כזית שאמרו במקום מרה הכי אמרו בחולין דף מ\"ו ההוא פולמוסא דאתא לפומבדיתא ערקו רבה ור' יוסף פגע בהו ר' זירא א\"ל ערוקאי וכו' ה' כתנות אור פירש במ\"ש המגיד למרן דבעינן כזית במקום מרה להגן מהמקטריגים דליהוי האי כזית חוצץ באפיהו ואי ליכן כזית דליכא מאן דחייץ באפי סט\"א האי סטרא שלטא עליה וז\"ש ערוקאי מהאי פולמוסא שהוא סט\"א כדי שלא ישלוט עליכם וסוד הכזית שאמרו במקום מרה דלא ישלוט סט\"א וצריך לחוץ כזית ולהפסיק מפני המקטריגים כך אתם צריכים שלא ישלוט סט\"א וצריך למערק שלא יריעו לכם זהת\"ד. ואני בעניי פירשתי בדרושים במאמר זה ויען אתיא מכללא כמה הקדמות אביע אומר קצת ממ\"ש והוא דרבני אשכנז כתבו דכמספר חמשה אלהים היו צריכים לישב במצרים שהם ת\"ל שנה וכל קושי השעבוד היו פ\"ו שנים כמספר אלהים ופשו להו ד' אלהים כמספר שמ\"ד ובזכות משה רבינו ע\"ה דמשה א' יותר על שמ\"ד יצאנו ממצרים ואלו השמ\"ד נפרעין בשעבוד מלכיות ולזה נקרא שמ\"ד וגברא רבא דיש בו ניצוץ משה רבינו ע\"ה אין שמ\"ד שולט בו עכ\"ד ואפשר דהיינו דקאמר רבי אין פורעניות בא אלא בשביל עמי הארץ וכתבנו בעניותנו דטעם שהתנאים ואמוראים היו כלם קדושים היינו דכל התלמוד והמדרשים היה להם בע\"פ והיו צריכים לחזור על לימודם תדיר וזאת התורה אגוני מגנא ועוד דהי\"ל אפר פרה והיו מטהרים עצמם ומה גם נשמות עליונות שהיו להם ואינו רחוק דניצוץ משה רבינו אור נגה אליהם ואינם בכלל שמ\"ד והיינו דאמר ר' זירא לרב' ורב יוסף כזית שאמרו במקום מרה דכזית לבד אהני לחוץ ולהפסיק במקום מרה סט\"א וק\"ו שאתם חומה נשגבה וניצוץ משה רבינו ע\"ה אשר בקרבכם קדוש אהני להיות ניצולים משמ\"ד אלא דרבה ורב יוסף לרוב ענותנותם לא רצו להודות דניצוץ משה רבינו ע\"ה בקרבם ולא מסתפי משמד וזהו שבחם לברוח והיינו דאמר להו ערוקאי לשבח דזהו לרוב ענותנותם דלא החזיקו עצמם דניצוץ משה רבינו ע\"ה בקרבם ושוו נפשייהו ערוקאי כעמי הארץ דמסתפו משמד דהרי כזית חוצץ בפני הסט\"א וכ\"ש אשלי רברבי כוותייהו אך מגודל ענותנותם כי רבה והוא עד ניצוץ משה רבינו ע\"ה העניו מכל אשר בקרבם זאת עשו והיינו שבחייהו ועיין בשמחת הרגל ואהבת דוד סוף דרוש י\"א ודרוש ט\"ז דף ע\"ו מ\"ש שם בעניותי בס\"ד: \n",
            "כא. <b>עצמות</b> יוסף שלקח משה יש אומרים שלא נטמא כי הצדיקים אינם מטמאים ויש אומרים שלא נתעסק בהם משה תדיר ויש אומדים דבכל מסע היה נטהר ועל הטעמים האלה הניפותי ידי יד כהה לחוקרם ולדורשם בקונטרס פני דוד פ' בשלח בס\"ד: <br><b>והרב</b> המקובל עיר וקדיש מהר\"ן שפירא הרב המחבר מצת שמורים ז\"ל פירש בדרשותיו מ\"ש ויקח משה את עצמות יוסף כלומר עז ותעצומות תוקף החטא שחטאו לו השבטים קבל עליו סיגופים וכיוצא לכפר על השבטים. <br><b>והגם</b> שאמרו פ\"ק דסוטה שלא לקחו בני יוסף או שארית ישראל עצמות יוסף דכבודו בגדולים ומשה היה עניו מאד ואיך לקחם דבזה הורה שהוא גדול מכלם י\"ל דגם שהוא עניו אם ימשך ביטול מצוה בענוה יניח הענוה לצד אחד. ועוד דהוא טרח למצוא אותו עד שפגעה בו סגולה ואמר' לו ומאחר דהתחיל במצוה מטעם זה לקחם וכמ\"ש בפני דוד ע\"ש באורך בס\"ד: \n",
            "כב. <b>ער\"ב</b> ובק\"ר וצהרי\"ם גימט' תתק\"ל לכפר על אדה\"ר שחי תתק\"ל שנה וכל ימיו עשה תעני\"ת גימט' תתק\"ל הרמ\"ע ז\"ל במאמר צבאות ה' ח\"א סי' כ': \n",
            "כג. <b>ר'</b> עקיבא היה בעקב עשו כי ירד בתוך עומק הקליפה ויעקב העלה אותו משם בידו וז\"ש וידו אוחזת בעקב עשו שערי שמים דף ס\"ד ע\"ב משם ס' הגלגולים למהרח\"ו פ\"ה. וכתב שם דהרס כל הבנין ויש ס\"ד דכיון דעשו קרוב ליחוס לא הו\"ל לקעקע כל הבירה וז\"ש רז\"ל כיון שבא רעב אמר יעקב שמא עון עקבי יסובני שאחזתי בעקב עשו ע\"כ כי רעב בא על עוות הדין ותירץ כמה תי' בזה ובכלל שהוא מלך ופורץ לעשות לו דרך וז\"ש ביעקב אע\"ה ופרצת והאריך בזה ע\"ש: \n",
            "כד. <b>ר'</b> עקיבא הוא שטנו של עשו שערי שמים ע\"ד משם כתבי האר\"י ז\"ל: \n",
            "כה. <b>עין</b> נשמה נמשלה לעין וגוף לרגל הרב תורת חיים בשיטתו לסנהדרין על דף צ\"א: \n",
            "כו. <b>עורב</b> וישלח את העורב ערב שהגוף ערב על הנשמה הרב עיון יעקב סנהדרין על דף צ\"א משם הרב ש\"ך ז\"ל ע\"ש ובזה אפשר דרך צחות מ\"ש בביצה דף כ\"א עורבא פרח רמז לו דכיון דאותו היום קרי אנפשיה סמכוני באשישות ולא היה יכול ללמוד לכן אין ערבות לגוף כי לא יכול וז\"ש עורבא הערבות פרח שאיני יכול ופטור מת\"ת. \n",
            "כז. <b>עונש</b> כתב הרא\"ם ז\"ל פ' חיי שרה דב\"ד של מעלה אין מענישין פחות מבן כ' והגאון מהר\"ר צבי סי' מ\"ט חלק על הרא\"ם שכתב דאין ב\"ד של מעלה מענישין פחות מבן כ' דאינו אמת דמ\"ש דאמר יצחק דל כ' שנה דלא ענשת עלייהו אין הכונה דלא מענשן אלא יצחק בתפלתו בקש שלעה\"ב יעשה כדור המדבר זהו תורף דבריו ואשתמיטיתיה דבירושלמי פ\"ב דבכורים ובסוף סנהדרין אמרו ב\"ד של מעלה אין מענישין וכורתין עד כ' שנה והביאוהו התוס' שילהי מ\"ק וכ\"כ התוס' פ\"ב דחגיגה וכן אמרו במדרש בכמה מקומות וכן אמרו בזהר בכמה דוכתי וכבר כתבתי כן במדבר קדמות אות ט' ומ\"ש הרב חוות יאיר בהשמטות דף רס\"ג דכל דבר שאינו מפורש בתורה ואתי מסברא בזה אמרו אין ב\"ד של מעלה מענישין פחות מבן כ' אבל במידי דמפורש בתורה קלות וחמורות וכן תקנות וגזרות רז\"ל ב\"ד של מעלה ומטה מענישין מבן י\"ג דאלת\"ה היכי חייבה תורה חטאת למי שאינו בן כ' והא כיון דבדיני שמים פטור אין זדונו כרת וקיי\"ל כל שאין זדונו כרת אין שגגתו חטאת והביאו בס' תוספת דרבנן דף ט\"ו ע\"ד ודברי הרב חוות יאיר ז\"ל אינן מחוורין דממ\"ש דל עשרין דלא ענשת עלייהו מוכח דאין מענישין כלל על שום איסור אפי' המפורש בתורה וכן מוכח מהירושלמי והמדרש והזהר ומאי דקשיתיה מבן י\"ג שהוא חייב חטאת כבר תירץ יתיב מהר\"ץ סי' מ\"ט ונעלם מהרב מהרי\"א ז\"ל בס' תוספת דרבנן ועמ\"ש אני הדל בשער יוסף דף ע\"ב ובכסא דוד דף ל\"ז ישבתי דרך דרש עפ\"י דברי הרב זרע ברך ע\"ש והבאתיו במדבר קדמות אות הנז' ובאמת שהיה צריך לראות דברי הרמ\"ע שהביא הרב ז\"ב ח\"ג בשרשן ולהתיישב בהן. <br><b>ומ\"ש</b> מהר\"ר צבי שם דזקן שעבר כרת אינו בכרת דשני ודיומי אשתמיטיתיה ברייתא דמס' שמחות וירושלמי דבכורים דאיתיה בכרת דיומי כמ\"ש אני הדל בראש דוד פ' משפטים ע\"ש ואין כאן מקום להאריך: \n",
            "כח. <b>עשיר</b> גימט' תן עני כי מה שהקב\"ה נתן לו עושר היינו כדי לתת לעניים וכמ\"ש הרב מהר\"ם אלשיך ז\"ל דהכותב נכסיו לבנו לא עשאו אלא אפטרופא: \n",
            "כט. <b>עץ</b> ויורהו ה' עץ וישלך אל המים וימתקו המים ויורהו כמו ויורו המורים השליך לו הקב\"ה עץ מג\"ע ומרוב מתיקות העץ השליכו במים נמתקו שם שם לו חק כלומר בכל מקום שבאו למים מרים וזורקין אותו עץ ומתרפאים ושם נסהו לאותו עץ שהיה בדוק ומנוסה וכל חולה שהיה שותה מהמים מתרפא לכך סמך כי אני ה' רפאך רבינו אפרים בן רבינו שמשון ז\"ל בפי' עה\"ת כ\"י פ' בשלח: \n",
            "ל. <b>עבירות</b> של ישראל מביאן לידי מעלות גדולות מדרש תנחומא פ' תשא דף ק\"ט ע\"ב ושם מבואר דהעגל הביא אותן למצות שקלים שיתנו כופר וכו' ובזה מבואר מאמר רז\"ל דהקדים השקלים לשקלי המן דגזרת המן על שהשתחוו לצלם והשקלים כפרו העגל ודין הוא שיכפרו מה שהשתחוו לצלם וזה רמז הכסף נתון לך גימט' הצל\"ם נתון לך עון ע\"ז שהשתחוו לצלם לישראל נתכפר ונתון לך העון ע\"ד ונשא השעיר עליו ולכן הע\"ץ נתון לך ומ\"ש רז\"ל מביאן לידי מעלות היינו דבתשובה מאהבה נעשים זכיות ומצוה גוררת מצוה: \n",
            "לא. <b>עשו</b> ויעקב נתן לעשו יש לרמוז ויעקב גימט' קפ\"ח במה שנתן לעשו קפח אותו ויעקב נתן גימט' חרפת ור\"ת ויעקב נתן לעשו גימט' פ\"ו כמספר אלהים לעורר עליו הדין וס\"ת ב\"ן ו' רמז מש\"ה ונגשיך צדקה וע\"י צדקה מיחד קבה\"ו ולכן ב\"ן ו' בן מ' ו' רמז לקבה\"ו דחשוב כצדקה: \n",
            "לב. <b>עשיר</b> ורש שכבדו לשלמה כשהיה הדיוט עיין מדרש משלי סי' י'. \n",
            "לג. <b>עבירה</b> נטמא בעבירה כאלו נטמא בנפש מת ואין מטהרין אותו אלא באזוב ש\"ט דף כ\"ד ע\"ב וזו א' ממעלות הענוה: \n",
            "לד. <b>עסק</b> התורה מי שאינו עוסק כאלו עע\"ז שוחר טוב דף מ\"ד ריש ע\"ד ועיין ילקוט שמואל רמז קל\"ט ושם בש\"ט אמרו אין הקב\"ה מושיע ישראל אלא ע\"י שעוסקים בתורה ע\"ש: \n"
        ],
        "Letter Peh": [
            "א. <b>פורים</b> עיקרו שקבלו מנות ומתנות לעשות צדקה וחסד וגם קריאת המגילה לזה כמ\"ש שעיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה ועי\"ז קיימו למעלה קיימו ממש מדה כנגד מדה להשפיע להם טובה ע\"י שם אדני וזהו פתיחת המס' מגילה נקראת בי\"א בי\"ב בי\"ג בי\"ד בט\"ו שאלו עולים כמספר אדני הרב נפתלי כ\"ץ בסמיכת חכמים דף ט\"ו ע\"ש באורך וברוחב: \n",
            "ב. <b>פורים</b> כולל כל הימים טובים פסח מעבדות לחירות וכאן ממות לחיים שבועות מתן תורה וכאן הדור קבלוה ר\"ה ספרי חיים וס' מתים וכאן נדונים אם לקיים הגזרה אם להנצל. יום הכפורים מחילת עונות וכאן נמחל להם מה שנהנו וכו' סוכות ענני כבוד וכאן נכנסו תחת כנפי השכינה ורבים מע\"ה מתיהדים. מדרש אליהו סוף דף נ\"ז בשם יד יוסף ואפשר דלכך בחרו לקרות פורים ע\"ש הפור ולא קראו שם העצם כי ר\"ת פורים פסח וסוכות ר\"ה יום כיפו\"ר מתן תורה ודוק: \n",
            "ג. <b>פרשיות</b> אמרו רז\"ל במדרשים ובזהר הקדוש בכמה דוכתי שהם ג\"ן פרשיות והרב עיר וקדיש מהר\"ם זכות ז\"ל בפירושו לזהר הקשה שהם נ\"ד ותירץ בשם הרב החסיד מהר\"ש אבוהב ז\"ל כי פרשת וזאת הברכה אינה בכלל שאינה נקראת על הרוב בשבת והוא ז\"ל תירץ דנצבים וילך על הרוב מחוברות וכבר נדפס בזהר ח\"ב דף ר\"ו ע\"ב למטה בהגה\"ה דפוס ליוורנו. ובס' צרור המור פ' שמות כתב משם מדרש כי הסנ\"ה הם עשרת הדברות ששים מסכתות נ' פרשיות וכ' ז\"ל דזאת [הברכה] אינה מן המנין אך ג' המה נפלאו עכ\"ד ומוכח דסבר דזאת הברכה אינה בחשבון כדברי הרב מהר\"ש אבוהב זלה\"ה. אך אינו מיושב לקוצר דעתי ואין מספיק מה שקורין וזאת הברכה בשמחת תורה דהרי היא פרשה ככל הפרשיות וגם אין לו' משום הח' פסוקים אחרונים דלא מסתבר דמשום הכי אורעה כל הפרשה ואינה בכלל המנין גם מ\"ש הרמ\"ז ז\"ל דעל הרוב נצבים וילך נקראות כאחד אינו מתישב כיון דזמנין שהם נפרדות: <br><b>ומצאתי</b> בספר קדמון על קלף כ\"י שיש בו ענינים רבים ושם ראיתי שאומר שג\"ן פרשיות הם וסי' לוחות אב\"ן גי' גן וכותב כל הפרשיות וכותב נצבים לבד ומסיים וזאת הברכה באופן שאינו מזכיר וילך. ונראה דנצבים וילך הוא פרשה אחת אלא דזמנין מחלקים אותה לשנים על דרך מ\"ש הרב שבלי הלקט ח\"ב כ\"י סוף סי' ס\"ז דפ' כי תצא מחלקים אותה לשנים והסדר השני מתחיל כי תדור נדר. וגם פ' משפטים יש מחלקים אותה לשנים והסדר השני מתחיל אם כסף כמו שנראה מס' החינוך. וגם אנו נאמר דקבלה בידם דנצבים וילך הם פרשה אחת אלא דזמנין מחלקים אותה לשנים כמו מי שמחלק פ' משפטים לשנים ופ' כי תצא לשנים כאמור. ועוד אפשר לומר דפ' ואתה תצוה נחשבת עם תרומה לפ' אחת לפי שלא נזכר משה רבינו ע\"ה בתצוה משום שאמר מחני נא כמ\"ש רז\"ל ולכבודו נחשבת תצוה כאלו היא סיום פ' תרומה. וכן נחשת ואתה רמז הרב מג\"ע ז\"ל דר\"ל נח שת ואתה וזה מורה חיבור תצוה עם תרומה בקשר אמיץ כמ\"ש רבינו שלמה אסתרוק לדרכו והבאתיו בנחל קדומים: \n",
            "ד. <b>פינחס</b> מלא יוד גימ' יצחק שנתעבר בו יצחק להרוג זמרי שהוא בחינת עשו לתקן מה שאהב אותו. רבינו האר\"י זצ\"ל ובס' שבלת של לקט שסידר הרמ\"ז זצ\"ל מגורי האר\"י זצ\"ל חקר כמה חקירות ויישב דפנחס כולל ב' נפשות דיוסף ויתרו והיה צריך לתקן ב' דברים האחד מצד יוסף על טפין דאזדריקו והא' מצד יתרו שפיטם עגלים לע\"ז והנה גם נדב ואביהו היה בהם מעין דוגמא שלא רצו לישא אשה דומה לענין יוסף והב' שהקריבו אש זרה ודומה ליתרו וראה פנחס בזמרי שבא על כזבי והיה ע\"ז דפעור ופנחס היה מוכרח לתקן דברים אלו וגם נדב ואביהוא היו מוכרחים לתקן עצמם מאלו הב' דברים לכן נתעברו בפנחס כדי שיהיה לו כח לתקן תקונו ותקון שלהם בפעם א' זהו קצור תורף דבריו ע\"ש באורך: \n",
            "ה. <b>פנחס</b> הרג זמרי וכזבי והאיכא טומאת אוהל ומגע ואינה שאלה דבמקום חילול ה' אין לאו דטומאה שיש לו תיקון עומד בפניו כן כתב הרב המאירי ז\"ל בפסקי יבמות דף מ\"ט ריש ע\"ג ואע\"ג דבספרי ומדרשים אומר שלא מתו ולא יצא מהם דם מ\"מ נראה דהשאלה היתה איך חשב להרגם כי לא ידע שיעשה לו נס ואין סומכין על הנס: \n",
            "ו. <b>פסח</b> פה סח פה שבמרכבה סה לפני הקב\"ה הגיעה עת גאולת ישראל כי האותיות שבמרכבה מלמדין סניגוריא על ישראל רבינו אפרים ז\"ל בפירושו על התורה כ\"י פ' אמור: \n",
            "ז. <b>פנחס</b> לא התיר ליפתח נדר בתו ואמרו רז\"ל דיפתח אמר אני קצין וראש ואלך אצלו. ופנחס אמר הוא צריך לי ואני אלך אצלו והוא דבר קשה על פנחס איך יצאת זאת השגגה מלפני השליט וכבר רז\"ל אמרו דח\"ו הי\"ל בשמים קפידא על זה אבל צריך לתת טעם לפנחס מה עלתה על דעתו וראיתי בס' עיר בנימין ראשון פ' המדיר שכתב שהרב כלי יקר נותן טעם דהחכם מתיר נדר לע\"ה כי הע\"ה כפוף אליו כמו אשה לבעלה וכמו שהבעל מפר נדרי אשתו כן החכם שליט על הע\"ה להתיר נדרו ובזה אמר הרב מהר\"ש ז\"ל שזהו טעם פנחס שאמר הוא צריך לי שאתיר נדרו ואני אלך אצלו ואין זה דרך ההתרה דצריך שהע\"ה יהיה כפוף להחכם עכ\"ד עיין בספרו: <br><b>ונראה</b> דמן השמים הקפידו עליו דאין ההליכה מעכבת ודי שהנודר יעמוד לפני החכם ויבקש שיתיר לו בזה מורה שהוא כפוף והחכם הוא השליט אי נמי שהי\"ל לפנחס לילך אצל יפתח ולומר לו דעל פי הדין צריך שהוא יבא אצלו להתיר לו ואח\"כ ודאי היה הולך יפתח וכ\"י יפת\"ח איש בו\"ר שאינו מבין הא ודאי כד אסברו ליה מסבר וה' מדקדק עם חסידיו כחוט השערה ולכך הקפיד על פנחס דהו\"ל למעבד טצדקי לפקוח נפש: <br><b>ועד\"ה</b> אפשר לומר במ\"ש בס' הלקוטים דיפתח ניצוץ זמרי ובתו ניצוץ כזבי ע\"ש ואפשר שז\"ש יפתח אני נשיא ישראל הכוונה אני זמרי נשיא ולא די שהרגני אלא שרוצה שאשפיל עצמי גם עתה ופנחס ידע שיפתח ניצוץ זמרי ובתו ניצוץ כזבי ועדיין יפתח עומד בנשיאותו ובתו ניצוץ כזבי ולכן לא רצה ללכת. והקב\"ה מדקדק עם חסידיו דהי\"ל לילך ולתקנם וטוב לו לפי שהרגם בגלגול שעבר אדרבא הי\"ל לעשות להם נחת רוח ולתקנם וכ\"כ אני הדל במדבר קדמות מערכת זיין אות ו' ע\"ש: <br><b>ולפ\"ז</b> אפשר לרמוז דז\"ש יפתח הכרע הכרעתני הכרע בגלגול כזבי שחבת בדמי שהרגו פנחס הכרעתני בגלגול זה שעל ידי מיתתך והכרעתני לשלם לך ואת היית בעוכרי שנגזר שימות אברים אברים כמו שכתבו רז\"ל ע\"פ ויקבר בערי גלעד: \n",
            "ח. <b>פדות</b> כתבתי אני בדרושים כי דו שהם רמז להקבה\"ו הם באמצע להפריד ת\"פ גי' פ' ושם הארכתי בעניותי בס\"ד ועיין לקמן אות כ\"א שהרחבתי יותר: \n",
            "ט. <b>פרנסה</b> תלויה במזל עליון וזהו לפק\"ד דקדוק פותח את ידיך כמ\"ש במקום אחר בס\"ד: \n",
            "י. <b>פנחס</b> אמרו פ' הנשרפין ויכפר על בני ישראל כפרה זו מכפרת והולכת לעולם וכתב מהרש\"א ז\"ל באגדתיה דדייק מדכתיב ויכפר ולא כתיב וכפר וקרוב לזה דרשו בספרי ופסיקתא אלא דשם אמרו לכפר לא נאמר אלא ויכפר ע\"ש: \n",
            "יא. <b>פורים</b> הא דקראו לימים האלה פורים ואין זכרון לנס ולהצלה כי הגורל אינו כי אם סעיף קטן מהענין אפשר במ\"ש במדרש הביאו רבינו אליעזר מגרמיזא ז\"ל בס' שערי בינה דהמן דיבר שטנה על בית המקדש אמר הקב\"ה אגדלנו ואנקם ממנו שאז עושה רושם הנקמה והוא מצטער יותר עכ\"ד. והנה בהנחל עליון גוים עלה ישראל וא\"י לחלקו ית' כמשז\"ל וטעם הצלתנו היה מטעם שני גורלות כי ישראל עם זו קנה בגורל והוא גורל לה' גם ארץ ישראל עלתה בחלקו יתברך. והמן הרע בגורל רצה לאבד ב' גורלות לה', ובתחי' דיבר שטנה על בית המקדש ולכן אבד ה' שם המן וישראל גורל לה' ששים ושמחים והוא הכנה לשוב לא\"י ובנין בית שני וזהו פורים תרתי משמע ישראל וארצם שנפלו בגורלו יתברך וזה שכתוב על שם הפור שטח מראות עיניו והטיל גורל ולא ראה שישראל וא\"י הם שני גורלות לה': \n",
            "יב. <b>פנחס</b> כתיב ויעל מלאך ה' ארז\"ל זה פנחס מן הגלגל ע\"י גלגול נשמתו עלה אל הבכי\"ם הוא עולם אופנים שאומרים שם ברוך כבוד ה' ממקומו ר\"ת בכי\"ם פנחס כשנתנו לו אות יו\"ד נעשה פינחס גימט' יצחק וכשנתנו לו אות מ' של מות שהיתה פורחת באויר אז נעשה רמ\"ח גימט' אברהם וכשנתנו לו אות ו' שהוא של יעקב נעשה רחו\"ם כי יעקב היה רחמן ולכן לקח רומח בידו והוא רחום נמצא הי\"ל כח ג' אבות ס' ישן רמזי התורה כ\"י פ' פינחס. \n",
            "יג. <b>פרידות</b> טובות אמרו בקמא דף ל\"ח דנשא משה ק\"ו בעצמו וא\"ל הקב\"ה לא כשעלתה על דעתך עלתה על דעתי שתי פרידות טובות יש לי להוציא מהם רות המואביה ונעמה העמונית וכו' דקדקו המפרשים מה הלשון אומרת לא כשעלתה על דעתך וכו' הול\"ל א\"ל הקב\"ה שתי פרידות טובות יש לי וכו' ותסגי בהא וממ\"ש לא כשעלתה נראה דהי\"ל למשה רבינו ע\"ה איזה סברא בזה ומשו\"ה הוצרך הקב\"ה לומר לו לא כשעלתה וכו' ואפשר במ\"ש הרמ\"ע ז\"ל דאם הגיע זמן להוציא לאור איזה נשמה מהקליפה בשגם הנשמה היא למטה ועליה בנו בנין מקעקע את כל הבירה ונהרס הבנין כדינא דאורייתא גזל מריש ובנאו בבירה מקעקע את כל הבירה ואפשר דכך עלתה על דעתו של משה רבינו ע\"ה דהגם דיש שתי פרידות יקחם ויקעקע כל הבירה ולכך נשא ק\"ו בעצמו על כן בא אליו דבר ה' לא כשעלתה על דעתך אלא שתי פרידות יש לי להוציא מהם בדרך ישר ובזמנם ולכך אל תצר והם מפלאות תמים דעים: <br><b>א\"נ</b> אפשר במ\"ש הרב ש\"ך ז\"ל דעד רות היו המואביות אסורות ומש\"ה האבות והשבטים לא לקחו מהם וסבר משה רבינו ע\"ה דימותו השתי פרידות ויתגלגלו בנשי ישראל כי הם עצמם אסורות וא\"ל הקב\"ה לא כשעלתה על דעתך וכו' שתי פרידות טובות יש לי להוציא מהם הם עצמם שריותא נינהו ומשם ואילך המואביות מותרות בעבור כבודם: <br><b>ולשון</b> פרידות ניחא לפי מ\"ש בז\"ח דרות היא תור כשרה כתורים ובני יונה ע\"ש ולפי מה שכתבנו אתי שפיר דמשה רבינו עליו השלום ידע דהמואביות אסורות ולז\"א לו דע שהם כשרות והם פרידות טובות כתורים ובני יונה הכשרים: \n",
            "יד. <b>פדיון</b> מעלמא דנוקבא וחילוק בין גאולה לפדיון כי גאולה הוא ישועה לגמרי ופדיון אין ענינו לחלוטין רק בתת איזה דבר תמורתו לחיצונים ס' ערכי הכנויים להרמ\"ז ז\"ל: \n",
            "טו. <b>פרץ</b> וזרח היו גלגול ער ואונן פרץ אונן וזרח ער כן נר' מדברי הרמ\"ק ז\"ל אבל בס' הלקוטים להרב ז\"ל הוא בפירוש להפך ויהודה שמש עם תמר ביום כדי להחזיר נשמות בניו המגולגלים כי כן הדרך ס' ערכי הכנויים להרמ\"ז ז\"ל ויש להעיר ע\"ז ויש לישב. \n",
            "טז. <b>פתרון</b> החלום הוא בסוד היסוד המגלה הסתומות בחלום ס' ערכי הכנויים להרמ\"ז ז\"ל ובהכי ניחא כי גדולת יוסף היתה ע\"י פתרון חלומות דכיון דהפתרון הוא בסוד היסוד מוכרח שלא פגם ביסוד ולכן היה צודק בפתרון וזה רמז בן פורת יוסף בחינת יסוד ופורת הוא אותיות פותר והנה הראשונים נ\"ן פירשו מ\"ש לו פרעה ואני שמעתי עליך לאמר כלו' ג\"ע ענין אשת פוטיפר ואשר תשמע חלום וכו' והוא השיב לאמר בלעדי לא חטאתי בג\"ע שרומז לאמר עכ\"ד ולפי הקדמה זו יומתק דרך זה דפרעה השיגו אני רואה תרתי דסתרן שמעתי עליך לאמר ענין ג\"ע וא\"כ פגמת היסוד ואיך יתכן תשמע חלום שהפתרון בסוד היסוד והשיב יוסף לאמר בלעדי שלא חטאתי בג\"ע וא\"כ אלהים יענה את שלום פרעה. א\"נ אפשר דכוונת פרעה לאמר לו דמ\"ש עליו בענין אשת פוטיפר שקר שהרי אומרים תשמע חלום לפתור ובוודאי שלא חטאת והשיב יוסף איברא לאמר בלעדי ולא חטאתי ומ\"מ אין בי חכמה לפתור רק אלהים יענה את שלום פרעה. \n",
            "יז. <b>פנחס</b> היה משורש יוסף חלק הטוב שבו וזמרי חלק הרע ס' ערכי הכנויים כ\"י להרמ\"ז ז\"ל ועיין לעיל אות ד': \n",
            "יח. <b>פטר</b> רחם ה\"ס רפ\"ח דינים העולים פט\"ר עם הכולל ואי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם ולכן רפ\"ח ניצוצין נפלו והם דינים זכרים ועיין בפי' הסבא. ס' ערכי הכנויים להרמ\"ז ז\"ל. \n",
            "יט. <b>פנים</b> ואחור דע לך בדרך קצרה כי החילוקים שיש בין אור פנים לאור אחור הלא הם כי אור פנים בא רחמים ביושר מעילא לתתא והוא מצד אורות הזכר המשפיע שהוא אור פנימיות מן המוח להוליד נשמות וה\"ס שמות הויה ומילואיהם והוא אור מצד החכמה וכו' ואחור הוא חוזר ממטה למעלה והוא מצד אורות הנקבה המקבלת והוא השיעור המצומצם לכדי חיות העולמות ולא להוליד נשמות והוא מסוד שמות אלהים ומילואיהם והוא מתחבר זה בזה בסוד ריבוע א' אל אלה וכו' והוא אור מצד הבינה. שם: \n",
            "כ. <b>פועל</b> אדם ישלם לו. דורשי רשומות אמרו פועל ר\"ת למפרע לוו עלי ואני פורע כמ\"ש פ\"ב דביצה. וכבר כתבנו במ\"א דזמנין דרומזים הוי\"ו הגם שלא נכתבה כמ\"ש רבינו האר\"י זצ\"ל כי צפונה גי' עסמ\"ב. ואני הדל אמרתי רומז על הרא\"ש כי תיבת ישל\"ם הוא ר\"ת ישלם שבת לימוד מועד כמ\"ש שם בש\"ס דמזונותיו של אדם קצובות לו מר\"ה חוץ מהוצאת שבת ויו\"ט ולימוד בניו ע\"ש ודרך צחות אמרו קדמונינו מזונותיו של אדם קצובות מתשרי חוץ מתשר\"י ר\"ת תורה שבת ראש (חדש) יום טוב: <br><b>ולפי</b> מ\"ש בזוהר הקדוש בפ' פעל אדם ישלם לו על איוב שיעץ לפרעה על ישראל שיקח ממונם וישעבדם וכן הוות ליה. אני הדל רמזתי שהוא ר\"ת פועל אדם ישלם לו. פועל עצתך לפרעה אותו דין ממש ה' שלם לך ממונך לקח ויסרך: \n",
            "כא. <b>פדות</b> ושמתי פדות וכו' למחר יהיה האות הזה. יש לרמוז דמתגלים האורות העליונים בכל הנסים הנעשים לישראל. ואז קב\"ה ושכינתיה מכניעים ליה שגימט' ת\"ף ובאמצע דו הרומז לקבה\"ו כידוע. ובמצרים היה גלוי שכינה ואמרו בזה\"ק ובג\"ד זכו למצה שרמוז בה ה\"א. ואחר יצ\"מ נצטוו מצוות וזכו למצוה וזכו לו\"ה. וכפ\"ז אפשר דזה רמז ושמתי פדת דבמצרים עדיין לא זכו לאות וי\"ו. ומיהו בכח קרינן פדות ובין אותיות ת\"ף שהוא גי' פ' אותיות דו שהוא רמז לקב\"ה ושכינתיה מפרידות ת\"ף שהיא פ' פ' בתחלה ודו באמצע ותי\"ו באחרונה והויו בכח כי עדיין לא זכו למצוה אלא לאות ה'. למחר אחר זמן יהיה האות הזה אות וי\"ו שיהיה פדות מלא ויזכו גם לאות וי\"ו ויהיה פדות מלא ממש וכמ\"ש בעניותי בדרושים בס\"ד. \n",
            "כב. <b>פעמים</b> שלש עם גבר. י\"א הא ביחיד הא בצבור ויש סברא דמעביר ה' וזהו פעמים שלש כמ\"ש בדרוש שמואל פ' ואתחנן: \n",
            "כג. <b>פנחס</b> כתיב ויבא אחר איש ישראל ס\"ת הוא ישראל חסר יוד לחומר העון וזאת היוד אחר אשר החזירה פנחס למקומה בטעם השיב את חמתי מעל בני ישראל נתישבה בשמו של פנחס גם כן. הרמ\"ע ז\"ל במאמר מאה קשיטה כ\"י סוף סי' צ\"א: \n",
            "כד. <b>פנחס</b> פ\"א נו\"ן גימ' יעקוב עם הכולל. חס הוא רחמים רומז לאברהם חסד גימט' רחם פינחס גימט' יצחק הרי ג' אבות. מאורי אור להרמ\"פ ומקור דבריו מהזוהר הקדוש בר\"מ דף רל\"ח כמ\"ש ביאיר נתיב ועיין לעיל אות י\"ב: \n",
            "כה. <b>פרעה</b> נאחז בסבך ניצוצות הקדושה שנפלו מאדה\"ר בסט\"א וכן רמז פרעה כי בראש וסוף הם אותיות פה גימט' מילה ובאמצע יש אותיות רע סביב רשעים יתהלכון: \n",
            "כו. <b>פה</b> היא מלכות כמ\"ש בפתיחת אליהו והוא גימט' מילה דההוא צדיקא בשביעאה אתאחיד. ותיבת פה עם הכולל גימט' אלהים: \n",
            "כז. <b>פרעון</b> מי שיש לו חובות צריך שיפרע חובותיו ויעשה צדקה כמו שהוכחנו במ\"א מהזוהר הקדוש וספר החסידים. וזהו פירוש פ' בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו ה' דרך הלצה בפרוע פרעות בשראל אחר שיפרע חובות'. בהתנדב עם. כן פירשו הקדמונים. ויראה במ\"ש גזל מאחד מה' ואינו יודע [מ]מי מניח גזלה ביניהם ומסתלק. ר' עקיבא אומר עד שישלם לכל אחד וז\"ש בפרוע שכבר פרע הגזלה. עם כל זה פרעות בישראל צריך לפרוע פרעונות הרבה עד שישלם לכל אחד. אז בהתנדב עם לצאת י\"ח ברכו ה' שנתן לנו תורת אמת שצריך לצאת ידי פרעון בשלם שבפנים: \n",
            "כח. <b>פתח</b> דבריך יאיר. אמרו בנזיר דף ס\"ה דספק אם בהרת קדמה לשער לבן ר' יהושע מטהר דפתח הכתוב בטהרה דכתיב לטהרו או לטמאו ורבנן פליגי ומאי דנקט לטהרו משום פתח דבריך יאיר ע\"ש אלמא משום פתח דבריך לא חש הכתוב שנטעה לטהר הספק וזוהי סברת רבנן. ובדרושים פירשתי דבהכי פליגי במאי דתנן מתחיל בגנות דמר סבר עבדים היינו דסבר כרבנן דפתח הכתוב בטהרה ולכן אין להתחיל מתחילה עע\"ז ועבדים מוכרח דבעי לו' ויוציאנו ומר סבר כר' יהושע דפתח בטהרה לטהר הספק ואי לאו הוי כתיב לטמאו או לטהרו וא\"כ מתחיל בגנות הוי מתחילה עע\"ז ועוד צדדתי בפי' הגדה חדש בס\"ד אחד קראתיו פה אחד ע\"ש. \n",
            "כט. <b>פני</b> הדור כפני הכלב. שמעתי כי הנה כתיב תחנונים ידבר רש ועשיר יענה עזות. והני כלבין דחציפין הם עניים כמ\"ש לית דעני מכלבא והם חצופים ובשתים זו דמיה\"ם בם פני הדור אך דלים הן מממון ומתורה ומצוות ועם כל זה הני עז\"י דמסגן על מגן ודבריהם דברי נרגן ושפיר נדמ\"ו נאו\"ת פני הדור כפני הכלב: <br><b>ולי</b> ההדיוט אפשר לומר במה שפירש הרב הגדול מהר\"י רוזאניס ז\"ל פ' והכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה והמה רועים לא ידעו הבין במה שאמרו רז\"ל צדקה עשה הקב\"ה עם הכלב שמשהא אכילתו במעיו ג' ימים. וגם כתיב והיה ה' עם השופט דכאשר הוא מכווין לשם שמים ה' עמו לעוזרו ולתומכו והיינו דקאמר והכלבים עזי נפש וצועקים לאכול לא ידעו שבעה שהקב\"ה משהא אכילתן ג' ימים דאם היו יודעים זו הטובה היו שקטים. וכיוצא בזה והמה רועים לא ידעו הבין מה דכתיב והי' ה' עם השופט והי\"ל לכווין לשם שמים ולבטוח עליו יתברך שהוא יהיה עמהם עכ\"ד הרב ז\"ל ואפשר להסמיך זה דזה רמז פני הדור פני הארץ שהם רועים לא ידעו כי ה' עמם כמו פני הכלב שהוא עז וכעסן על שלא ידע שהקב\"ה משהא אכילתו ג' ימים. <br><b>או</b> יראה במ\"ש הרב מהרח\"ש ז\"ל בחי' בסוף ס' תורת משה להרב בנו ז\"ל הנדפס מחדש. עמ\"ש עבר עבירה ושנה בה ככלב שב על קיאו דכשגונב לוקח הדבר כמו גנב וכשמקיא אינו מתבייש ועושה כעושה בשלו וכן העובר עבירה בראשונה מתבייש כגנב וכששונה נעשה לו כהתר כמו הכלב שב על קיאו עכ\"ד. וזה רמז פני הדור שעושים עבירות ושונים כפני הכלב דשב על קיאו ואפשר דלזה אמרו בתקונין צוחין ככלבין: \n",
            "ל. <b>פרח</b> עשן בעדי. בלקוטי של ר\"ג קרא כתוב ואתה ה' מגן בעדי עשה למען פרח עשן בעדי ונלאו רבים להבין דבריו. והרב עיר וקדיש מהר\"ר שמשון מאוסטרפולי זצ\"ל פי' שהוא נוטריקון אבותיו של דוד המלך ע\"ה פרץ רם חצרון עמינדב שלמון נחשון בועז עובד דוד ישי. וזהו שאמרו רז\"ל מגן בעדי לא בזכותי אלא בזכות אבותי. בסוף ספר קרנים בלקוטים אשר שם ובזה אפשר לרמוז פ' צדיק כתמר יפרח אשר דרשוהו רז\"ל בשוחר טוב והביאו בילקוט בדוד המלך ע\"ה ע\"ש וז\"ש צדיק כתמר כמו שתמר יצאו ממנה צדיקים יפרח ר\"ת ישי פרץ רם חצרון ראשי המשפחה ונקט ישי שהוא אביו ברישא שהיה מפורסם בדור ההוא שהיה יוצא ונכנס באוכלוסא והוא א' מד' שמתו בעטיו של נחש כמשז\"ל בשבת דף נ\"ה ע\"ש. \n",
            "לא <b>פסח</b> עיין לעיל במערכת למד אות י\"ב דשייך לפסח ע\"ש בס\"ד \n",
            "לב. <b>פרעה</b> הרשע ומצרים היה להם ג' אמונות רעות א' שהעולם קדמון ואת\"ל פועל הטוב אינו פועל הרע ואת\"ל אינו משגיח בתחתונים על כן בריש כל מרעין דמא אלוהו שהוא היאור דמו בראשו נגעו ומזה נודע שיש אלוה בעולם וכן א\"ל בזאת תדע כי אני ה'. ובמכת הצפרדעים אמר למען תדע כי אין כה' אלהינו אשר הוכה בצפרדעים וכאשר התפלל משה רבינו ע\"ה אז יסי\"ר משה בתפלתו הצפרדעים והניח יתרם על היאור ונודע כי אין כה' אלהינו והכל ברצונו טוב ולא טוב והוא יחיד בעולמות. ובמכת הערוב אמר אני ה' בקרב הארץ משגיח בפרטי פרטות להשחית המורדים ולהציל הבוטחים בו וניכר פרטות ההשגחה וזהו כי אני ה' בקרב הארץ. ע\"כ דברי המפרשים. ואני בעניי כתבתי כי יש בכל אחת מאלה דם צפרדע ערוב ביטול כל דעותיו כזבי\"ם לכל דבריהם כמו שכתבתי בעניותי בנחל קדומים פ' וארא ע\"ש באורך: \n",
            "לג. <b>פר</b> גדעון דצוה לו הקב\"ה קח פר השור אשר לאביך אם נאמר פר למה נאמר שור גם אומרו השור אשר לאביך בה\"א הידיעה צריך ביאור. וגם אמרו בש\"ס בתמורה דף כ\"ט דהותרו שמנה עבירות בפר זה באותה הלילה בהוראת שעה ולהבין כל זה דע דגדעון אתי ממנשה בכור יוסף הנולד מאסנת בת שכם בן חמור. ונתגלגל שכם בן חמור בשור זה לתקונו ועתה בא גדעון מבני יוסף לתקן העוות שהיה בהם בהיותם בני אסנת. וזה היתה תמיהתו הנה אני הדל באלפ\"י מלשון שגר אלפיך ואיך נתחלף חמור בשור. כי השור כשר לזבח ואנכי הצעיר בבית אבי ומוטל עלי לתקן כל משפחתי. הרמ\"ע ז\"ל בשם מהר\"י סרוק ז\"ל בס' גלגולי נשמות: <br><b>וגורי</b> האר\"י ז\"ל כתבו דחצי שבט מנשה פטר רחם דאסנת באה נחלתו מעבר לירדן מאחר שהיה לו פגם שבא מאסנת וגם ראובן שניתנה לאה ליעקב בבלי דעת וגם זלפה שפחת לאה נתנתה לאה בחשאי לכך לא זכו שבט ראובן וגד וחצי שבט מנשה לארץ הקדושה וזה רמז הפסוק כי מגרעות נתן לבית סביב חוצה מנשה גד ראובן ר\"ת מגר עות כלומר עוות שהיה בהם נשארו חוצה וכן כתב הרמ\"ע ז\"ל במאמר חקור דין ח\"ג פרק י\"ח עש\"ב: <br><b>ובא</b> וראה מפלאות תמים דעים שהוא רוצה בכבוד בריותיו ומסתיר מומי בני אדם. הלא תראה דמשום עונש כי החטא גר\"ם לשבט גד ראובן מנשה שלא לבא בארץ ישראל הנבחרת ונשארו בעבר הירדן. וכדי שלא לפרסם ענינם שלא יתביישו נתן ה' בלבם שהם ישאלו אחוזתם בעבר הירדן ונתחננו למשה רבינו ע\"ה ע\"ז ועשו תנאים והלכו עם אחיהם למלחמה כדי לזכות לאחוזה בעבר הירדן דבר שהוא. עונש להם הם עצמם בקשוהו בתחינה ובטורח וה' עשה שלא יתביישו: <br><b>והלא</b> מראש יעקב אבינו ע\"ה כאשר שכל ידיו להניח ימינו על ראש אפרים ושמאלו על ראש מנשה. אירע ליוסף הצדיק ע\"ה ואמר לא כן אבי כי זה הבכור שים ימינך על ראשי. ויעקב אבינו ע\"ה טעמו ונימוקו דאדרבא מנשה להיותו בכור פטר רחם מאסנת יסוב לאחור. אבל לא גילה לו. רק אמר ידעתי בני ידעתי גם הוא יהיה לעם ואולם אחיו הקטון וכו' כלומר ידעתי בני כי הבכור קצת פגום שהוא פטר רחם אסנת. ידעתי שהקב\"ה מכסה מומי בני אדם שלא יתביישו כמו שעשה בנחלת עבר הירדן לכן הלא זה דברי גם הוא יהיה לעם וגם הוא יגדל ואולם אחיו הקטון יגדל ממנו ולא אמר הטעם העיקרי: <br><b>וחוזרני</b> לענין זלפה שהוא חידוש גדול ולשון הרמ\"ע ז\"ל כן הוא שם במח\"ד זלפה שפחת לאה נתנה ליעקב בחשאי כדכתיב ותקח ותתן שלא נמלכה לאה ביעקב תחלה כמו שעשו שרה ורחל והוא טעם בגד שאמרה לאה יש אם למסורת לפיכך לא זכו ראובן וגד ליטול חלק בארץ וכו' עכ\"ל. ואם נאמר שלא הכיר בה יעקב וסבר שהיא לאה הוא חידוש גדול שלא נמצא ברז\"ל רמז ואדרבא ממה שארז\"ל על בגד שבא על שפחתו ובגד באשת נעורים מוכח איפכא ואם נאמר דהכיר בה יעקב טרם ישכב. ואינו דומה לראובן רק שלא נמלכה לאה בו בתחילה אך הכיר בה הלב מהסס דלא היה כדאי זה לדחותו מהארץ כראובן וצ\"י: \n",
            "לד. <b>פלימו</b> אמרו בפ' עשרה יוחסין דהוה רגיל לו' גירא בעינא דשטנא יומא חד מעלי יומא דכפורי הוה אדמי ליה כעניא אפיקו ליה רפתא אמר יומא כי האידנא וכו' גער בה ועשה עצמו כאלו מת שמע דקאמרי פלימו קטל גברא ערק וכו' חזייה דהוה מצטער גלי נפשיה א\"ל מ\"ט אמרת הכי ואלא היכי אימא רחמנא לגער ביה וכו' ע\"ש כל המעשה באריכות: <br><b>והענין</b> כי לבן ונבל שניהם צרי עין ועתה נתקנו (פירוש מה שהיה ראוי לתקון) ובאו בחסיד פלימו וראה בעיניך כי לבן נבל עם ב' כוללים לשתי שמות הוא גימט' פלימו ובא השטן להכשילו לראות היאחז דרכו כראשונות להיות צר עין ואדמי ליה כעניא והכעיסו כמה הכעסות לראות אם יגרשנו כאשר עשה נבל שלא רצה לתת לעבדי דוד מאומה והיה אומר גירא בעינא וכו' שהיה מכיר עצמו בחוזק מדת הנדיבות ורצה לומר שלא יסיתנו עוד ולא ישמע לו והפך לבן טהור הוא והיה זה בערב יוה\"כ כי גם נבל מת בעשרת ימי תשובה כמשז\"ל. וכנגד הצער שציער ליעקב ברדפו אחריו גם עתה בא הפ' לצערו. גלגולי נשמות מהרמ\"ע ז\"ל שקבל ממהר\"י סרוק ז\"ל. ואפשר דלהיותו בגלגולים שעברו צר עין והוא מסט\"א ועתה הוא טוב עין לכך היה אומר גירא בעינא וכו'. וא\"ל כי לא יאמר כן דנראה כי כחו עשה זה ואינו כן דאלמלא הקב\"ה עוזרו לא יכול לו אלא יאמר רחמנא וכו' כי הכל ממנו יתב'. והשמיע קול פלימו קטל גברא ר\"ת גימט' יעקב עם הכולל לרמוז דכנגד מה שציער ליעקב הוא מצערו עתה: \n",
            "לה. <b>פרץ</b> דאתי מפרץ הוא מלך והיינו דאמר נבל רבו עבדים המתפרצים כלומר אומרים שהם מפרץ והם מלכים וז\"ש המתפרצים שמחשיבים עצמם שהם מפרץ כ\"כ בס' פרח לבנון. \n",
            "לו. <b>פנחס</b> ברח מההוראה ולא קבל להיות ראש אחר יהושע לתקן אשר נדב ואביהוא הורו הלכה בפני רבם הרמ\"ע מח\"ד ח\"ד פי\"ט. \n",
            "לז. <b>פרעון</b> כשהקב\"ה מושיע ישראל מראה מרוב חיבה ימינו גברתנית שנאמר ויוציאך בפניו בכחו הגדול וז\"ש ימינך ה' נאדרי בכח. וכשהוא פורע לרשעים. כתיב ימינך ה' תרעץ אויב לשון נקבה ואין צורך להראות ימינו בכח רבינו אפרים ז\"ל בפי' עה\"ת כ\"י פ' בשלח: \n",
            "לח. <b>פרעון</b> הקב\"ה נפרע מהרשעים בשם ני\"ת מע\"ב שמות והוא ר\"ת נטית ימינך תבלעמו. וכתיב יהיו נ'גד ה' ת'מיד רבינו אפרים זלה\"ה שם. \n",
            "טל. <b>פורים</b> בתרגום הוא פוריא ויש רמז דעיקר הנס הוא והמן נופל על המטה ובמסרה ב' נופל על המטה ויתחזק ישראל וישב על המטה דבזכות יעקב אבינו ע\"ה שהיתה מטתו שלימה ניצלנו ולכן המן נתלה על עסקי מטה. וזה רמז פוריא שהוא מטה בלשון ארמי ובהכי א\"ש מ\"ש רבינו הרקח רמז בפ' ועת צרה היא ליעקב וממנ\"ה יושע ומהמ\"ן יושע ע\"ש ולפי מ\"ש גורי האר\"י ז\"ל דמרדכי היה ניצוץ יעקב אבינו ע\"ה וניצלנו בזכותו א\"ש ועת צרה ליעקב ממש כי מרדכי ניצוץ שלו ומהמן יושע ועוד הארכתי אני הדל בדרושים בס\"ד: <br><b>ודרך</b> צחות אפשר זה רמז מ\"ש פ\"ק דכתובות פוריא שפרים ורבים עליה כי בנס פורים היה קיום לישראל מגזרת המן שרצה לכלותם ואנחנו חיים ופרים ורבים על נס פורים: \n",
            "מ. <b>פורים</b> אמרו רז\"ל במדבר רבה פ' נשא מפ' אחר הדברים האלה גדל המלך עד ויתלו את המן ע' פסוקים לתכלית ע' נתלה על ן' ואפשר בהקדים מ\"ש הרב עיר וקדיש הרשב\"א הלוי ז\"ל דכל שררת המן שחיק טמיא היה ע' יום וביום ע\"א נתלה. עוד נקדים מ\"ש רבינו בעל הרקח ז\"ל דעשרת אלפים ככרי כסף שנתן המן הי' שקלים כנגד ס' רבוא ישראל לכל א' ן' שקלים כערך גדול שבפ' ערכין ע\"ש והרב פני יהושע ז\"ל כתב פ\"ק דמגילה שנתן על כל א' מישראל ל' שקלים כעבד והאריך וכתב שאח\"כ מצא ברקח כדבריו ממש ולא נטה ימין ושמאל מדבריו כלל. וק' דבעיקר הדבר חלוק הוא דהוא אמר דנתן על כל א' מישראל ל' כעבד ורבינו בעל הרקח כתב ן' שקל כערך הגדול של פ' ערכין ומ\"מ לדברי רבינו הרקח נתן ן' על א' מס\"ר. וכיוצא בזה כתב הרב עיר וקדיש מהר\"ח ן' עטר ז\"ל שנתן מחצית השקל בעד כל אחד מס' רבוא בעד ז' שנה דימי שנותינו ע' שנה ומבן עשרים נותן מחצית השקל ונשארו ן' שנה לע' עש\"ב בס' ראשון לציון. וא\"כ בין לדברי רבינו בעל הרקח ז\"ל בין לדברי הרב מהר\"ח ז\"ל נתן ן' למר ערך ן' שקל ולמר בעד ן' שנה. וזה רמזו רז\"ל מפ' אחר הדברים האלה גידל עד ויתלו את המן ע' פסוקים רמז דאחר ע' יום פסוקים נפסקו ימי חייו וז\"ש לתכלית ע' דהיינו ע' יום נתלה על ן' שנתן ן' שקלים כערך גדול שבערכין או בעד ן' שנה ולכך נתלה על ן'. וזה רמז לחיוב שתיית יין בפורים כי יין גימט' ע' דאחר ע' יום נתלה. וגם כפי' דברי הרב מהר\"ח הנז' רמוז בתיבת יין דאחר שני יודין גימט' כ'. נ' שרצה ליתן על נ' שנה לכל אחד ותלו אותו על נ'. <br><b>ואפשר</b> זה רמז מ\"ש במדרש לקח טוב רוח הקודש אומרת הכסף נתון לך העץ נתון לך העץ רמז ע' לע' יום ואותיות צ\"ה גימט' המן שבעבור הכסף של עשרת אלפים ככר העץ נתון לך לך גימט' נ' שנתלה על נ'. ויש לרמוז כי פורים אותיות פרימו על שם הכתוב פרימו מארץ תאבד והיה שכרו על הפור. ולכך נקרא פורים: \n"
        ],
        "Letter Tzadi": [
            "א. <b>צדקה</b> מי שקבל לעשות צדקה וחסד משפיעין עליו מלמעלה ע\"י השכינה אדני שמנהגת העולם שנא' אדני מעון אתה היית לנו בדור ודור וז\"ש פתוח תפתח את ידך את יוד\"ך כי מא' עד ט' עולה מ\"ה ויו\"ד כ' הם ס\"ה כמנין אדני. הרב סמיכת חכמים משם המקובלים דף טו\"ב.  ",
            "ב. <b>צפרה</b> היתה תאומתו של הבל שלקח קין ועתה יתרו הטוב שבקין נתן צפרה למשה שהוא הבל וצפרה תאומה יתירה שלקחה ממנו. האר\"י ז\"ל. וכן צפרה גי' למשה. ואפשר עוד לרמוז כי צפורה מלא גימ' משה הבל עם הכולל:  ",
            "ג. <b>צפרה</b> נקברה במערת המכפלה עם משה רבינו ע\"ה אצל אבות העולם ס' התמונה הביאו ילקוט ראובני פ' הברכה על פ' ויקבור אותו בגיא מול בית פעור ע\"ש. ובאיכה רבתי בפתיחות אמרו שאמר הקב\"ה לירמיה הע\"ה בחרבן שיקרא למשה רבינו ע\"ה וא\"ל איני יודע היכן משה קבור וא\"ל לך על שפת הירדן וקרא בן עמרם וכו' ועיין באסתר רבתי בפ' אם על המלך טוב יכתב וכו' ע\"ש. אמנם בזהר הקדוש סוף פ' ויחי דף ר\"ן ע\"ב אמרו כיון דעאל יעקב למערתא וכו' כדין אשתלים מערתא ועד יומא לא קבילת מערתא בר נש אחרא ולא יקבל ונשמתין דזכאן אעברן מקמייהו בבי מערתא וכו' ע\"ש ועיין במערכת תי\"ו אות כ\"ט:  ",
            "ד. <b>צדקה</b> אמרו רז\"ל דעיקר הצדקה עם תלמיד חכם. ושמעתי טעם לזה עם הדין דהבנות יזונו והבנים ישאלו על הפתחים. והת\"ח גמירי דאהדורי אפתחא לא מהדר ומתביישים וא\"כ צריך לזונם בכבוד ושאר עניים ישאלו על הפתחים ע\"כ שמעתי ואפשר דזה טעם מ\"ש ביומא אליכם אישים אלו ת\"ח שדומים לנשים כלומר דומים לנשים דמתביישות וה\"נ ת\"ח אהדורי אפתחא לא מהדר ובזה הם דומים לנשים ולכן הצדקה עם הת\"ח היא העולה שמתביישים כנשים ודינא הוא הבנות יזונו:  ",
            "ה. <b>צדקה</b> הנותן צדקה גורם יחוד קבה\"ו כמ\"ש רבינו האר\"י ז\"ל ואפשר לרמוז כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' בגלל גימ' אדני. הדבר רמז לזיווג ע\"ד ראוה מדברת הזה רומז לקב\"ה ע\"ד זה אלי ואנוהו שם רמז כי בצדקה מיחד קב\"ה ושכינתיה וע\"כ יברכך ה\"א:  ",
            "ו. <b>צדקה</b> מי שהוא רגיל לעשות צדקה תדיר ופעם אחת נמנע לעשות. מקטרגים עליו כמו שמצינו באברהם אע\"ה שהפליא לעשות חסדים גדולים וביום הגמל את יצחק שעשה משתה קטרג עליו דעשה משתה גדול ולא הקריב אפי' תור וגוזל לה' כמו שאמרו רז\"ל וכתיב אל ישוב דך נכלם והוא ר\"ת אדני וס\"ת גימ' אמן עם הכולל שהוא גימ' הוי\"ה אדני כי ע\"י הצדקה עושה יחוד שלם:  ",
            "ז. <b>צדקה</b> המפייס לעני מתברך בי\"א ברכות והנותן צדקה מתברך בו' ברכות כמ\"ש פ\"ק דבתרא וא\"כ עושה צדקה ומפייס לעני מתברך בטו\"ב ברכות וזה רמז כי בגלל הדבר הז\"ה, הזה גי' טו\"ב. ויש לרמוז שמתברך בו' ברכות נגד ו' שהוא מיחד הו' עם צדקה שהיא ה' והמפייס כנגד ו\"ה מתברך בי\"א ברכות כמספר ו\"ה ושניהם מספר טו\"ב שהוא יסוד ועיקר הצדקה עם ת\"ח שרומזים לנצח הוד רמז שמיחד נה\"י עם מ':  ",
            "ח. <b>צדקה</b> צריך לעשות ביותר בתשרי וכמ\"ש הרמב\"ם דבעשרת ימי תשובה מרבים בצדקות. והדין נותן כי השב צריך לעשות צדקה וכמ\"ש רבינו אפרים ושביה בצדקה ויש כמה טעמים דצדקה מכפרת על המזיד כמשז\"ל בילקוט ריש פ' שופטים. ועוד דמהצדקה מורה שיש לנו דין בנים כמ\"ש פ\"ק דבתרא. והתשובה היא מדין בנים דאב שמחל על כבודו כבודו מחול. וזה טעם דהגוים אין להם תשובה וגם הצדקה שעושים חטאת הוא להם. ואחר ימי התשובה בא חג הסוכות שהוא כלו המשכת החסדים והוא זמן עשות חסד. וכבר רבינו אפרים ז\"ל רמז בפ' צדק צדק תרדוף למען תחיה וירש\"ת אותיות תשרי שיש לעשות צדקה בתשרי עכ\"ד. ואפשר לרמוז דבעשרת ימי תשובה אפיק ב' ימי ר\"ה ושבת ויה\"כ נשארו ו' ימים שיש לעשות צדקה במתן דמי\"ם וזה רמז וירשת ו' תשרי שבהם יש לעשות צדקה בכסף. הגם דבר\"ה ושבת יש לעשות שיתן משלחנו לעני וכיוצא מ\"מ בכסף לא אפשר על הרוב אלא בו' ימים:  ",
            "ט. <b>צדקה</b> צריך שיעשה מממונו שלא יהיה בו גזל ועושק וכמ\"ש בזהר הק' ואפילו אם יש לו חובות צריך שיפרע חובותיו כמ\"ש בס' חסידים. וזה רמז דרך צחות בפרוע פרעות בישראל שפורע חובותיו אז בהתנדב עם כמש\"ל מערכת פ\"א אות ז\"ך ע\"ש וזה פשט הפ' בצדקה תכונני רחקי מעושק אימתי תכונן עם הצדקה כשתרחק מעושק. והצדקה היא מממונך נקי ובר אז בצדקה תכונני:  ",
            "י. <b>צנעא</b> כתיב והצנע לכת עם ה' אלהיך וכמ\"ש פ' החליל אפי' הלויית כלה ומת שהם בפרהסיא צריך צנעא כ\"ש דברים אחרים ובזהר ח\"א דף ס\"ד ע\"ב אמרו כל מילוי דבר נש בסתימו ברכאן שריין עליה. באתגליא אתר דבי דינא שריא עליה ורע עין שליט עליה ובדף ר\"ב ע\"א אמרו מה דאיהו סתים ברכה שריא עלוי כיון דאתגלי אתיהיב דוכתא לאתר אחרא לשלטאה עלוי:  ",
            "יא. <b>צדקה</b> אם עשה צדקה ממעות שגזל ואח\"כ פרע לנגזל או פייסו ומחל לו יש לצדד דהצדקה שעשה נחשבת לו למצוה. אבל לא יעשה כן לתת צדקה כי אם ממעות שלו שהם באו לו בהתר ועיין בקונטרס אהבת דוד דף פ\"א ע\"א:  ",
            "יב. <b>צפורן</b> לפעמים נולד על הצפורן שרטוטין חיורין והוא סימן טוב או אתגזר גזרה וניצול לקוטי גורי האר\"י ז\"ל והרמ\"ע ז\"ל כ\"י:  ",
            "יג. <b>צדיקים</b> אומרים מעט ועושים הרבה כמשז\"ל ואפשר שהטעם ע\"ד מ\"ש רז\"ל ע\"פ חשבתי דרכי שהיה אומר דהע\"ה למחר אני הולך לטייל לראות דירה נאה וכיוצא והטעם להטעות ליצה\"ר שלא יקטרג עליו וכן הצדיקים אומרים מעט כדי שהיצה\"ר לא יקטרג וימנעהו מלעשות לכן אומרים מעט ובזה שמח היצה\"ר לומר הרי זה שהיה נדיב הוא עצמו נעשה כילי חזו גברא עשיר גדול והוא אומר לעשות עם עני חשוב או ת\"ח מעט מזער ואח\"כ תכף יעשה הרבה כמעט בלי מחשבה וזוהי המצאת הצדיקים לומר מעט ולעשות הרבה א\"נ אפשר משום דאיכא למיחש דמשום כסופא הוא דעבד להכי אומר מעט ועושה הרבה דכיון שהוא מוסיף היא טובה תוכח\"ת כי בלב שלם עושה ולא משום כסופא כמתבאר מסוגית ב\"מ דף כ\"ב ע\"ש וכמ\"ש בדרושים בס\"ד:  ",
            "יד. <b>צדקה</b> כתבו המפרשים דכדי שלא תהיה הצדקה עם אדם שאינו הגון זאת העצה היעוצה שיתן צדקה להרבה עניים כי בין כלם יהיה ודאי הגון וז\"ש פזר נתן לאביונים רבים ודאי צדקתו עומדת לעד כי בכללם ודאי יהיה הגון ואני הדל כתבתי בדרושים דר' יצחק דאמר פ\"ק דבתרא דממציא לו מעות לעשות צדקה חולק וסבר דכל שעושה צדקה והוא מכוין למצוה הגם שיהיו בני אדם שאינם מהוגנים היא רצויה ויחשבה לו צדקה דקי\"ל כר\"מ דישראל בכל אופן נקראים בנים והצדקה שעושה עמהם היא העולה:  ",
            "טו. <b>צאן</b> לבן היו נשמות ישראל וטרח יעקב עד שמשך כל כח לבן אצלו. ולבן היה רוצה להחזיר ליעקב ליקח הצאן ופתהו לתת לו עושר ואם ח\"ו היה חוזר נאבד העולם. הרב נזר הקדש פ' ויצא:  ",
            "טז. <b>צאן</b> אלו ישראל כדכתיב ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם ואפשר לרמוז צאני רמוז היחוד צא גי' הוי\"ה אדני נ' ן' שערי בינה י' רמז לאבא אדם אתם אותיות אמת בסוד מ\"ש רשב\"י ע\"ה בסוד ויתן אותם אלהים ברקיע השמים וא\"ש ההי\"ב:  ",
            "טו\"ב. <b>ציון</b> גימ' יוסף ובהכי ניחא משז\"ל שכל מה שאירע ליוסף אירע לציון כמ\"ש בתנחומא סוף פ' ויגש וכן באגדתא דבראשית ועיין לעיל מערכת י' אות כ\"ד:  ",
            "ח\"י. <b>צבאות</b> אמרו רז\"ל פ\"ק דברכות דעד שלא באת חנה לא היה מי שקרא לה' ית' צבאות. ואני הצעיר בנחל שורק הפטרת ר\"ה כתבתי בעניותי במ\"ש רבינו האר\"י ז\"ל דמזמן שנגע בירך יעקב נסתמה הנבואה עד שבא שמואל ותקן וחזרה הנבואה ולכן קראוהו רבן של נביאים וחנה התפללה שיותן לה שמואל ואמרה אם ראה תראה וכו' ע\"ש באורך ומשו\"ה חנה אמרה ה' צבאות דשם צבאות הוא רומז לנצח הוד ומשם יניקת הנביאים והיא זכתה לשמואל ע\"ש באורך ואפשר כי שר עשו נגע בירך ומשו\"ה שמואל גימ' עשו עם הכולל לרמוז שהוא שלט בשר עשו וחטף הירך ממנו ואפשר רמז ושמואל בקראי שמו קוראים אל ה' והוא יענם דזכרון שמו ירמוז להכנעת עשו ששמואל תקן הירך ובזכות זה קוראים אל ה' ויענם כי זכירת שמו סגי להגביר הרחמים ודוק:  ",
            "יט. <b>צפרנים</b> הנה מבחי' הצפרנים היו הלבושים של אדה\"ר בהיותו בג\"ע הארץ לשמרו מהחיצונים ובהתפשט מהם נשאר ערום ונחבא מפני המזיקין והחיצונים והצפרנים הם שרש הקליפה אלא שהיא זכה בתכלית הזכות והיא יונקת ממקום בקיעת הבשר שבחוץ האצבע כי משם צמיחת הצפורן ומה שהוא כנגד הבשר הוא בתכלית הזכות אבל מה שעודף מהצפרנים ויוצא לחוץ מכנגד הבשר של האצבע זה צריך לחתכם כי שם נתלין החיצונים ויונקים בתכלית וז\"ש בזהר הקדוש לא ליבעי לאינש לרבאה אינון טופרין וכו' ולכן ענשו של המגדל צפרנים קשה מאד ס' ערכי הכנויים להרמ\"ז ז\"ל ע\"ש באורך.  ",
            "כ. <b>צרפית</b> מסוד שרה ולכן ברכה מצויה בביתה ס' ערכי הכנויים הנז' ורבינו בחיי פ' פנחס כ' דאליהו נשתטח על בן הצרפית שהיה בן גויה ונראה דקאי בשיטת רבינו מהר\"א ממיץ ז\"ל כאשר כתבתי בפתח עינים ביבמות דף ס' ומ\"ש דהצרפית היתה גויה כעת לא מצאתי ברז\"ל דעת זה ומרז\"ל בירושלמי מס' סוכה אמרו שהיה הבן יונה בן אמיתי ומ\"ש בפתח עינים דישוב הרב מש\"ל למהר\"א ממיץ אינו עולה יפה לרבינו בחיי ז\"ל במ\"א פירשתי שיחותי בס\"ד וכאן אין מקום להאריך:  ",
            "כא. <b>צלפחד</b> הוא שרש חמשה גבורות שהן ה' בנותיו וכו' והיה להם חלק בארץ ישראל כי גם שהם גבורות מ\"מ אחוזות בזכר ומחלה ונועה הם ב' בלתי ממותקות והג' אחרות הם נמתקות. שם בערכי הכנויים ע\"ש באורך:  ",
            "כב. <b>צלפחד</b> המקושש לשם שמים נתכוון שהיו אומרים ישראל כיון שנגזר עליהם שלא ליכנס לארץ ממעשה מרגלים שוב אינם מחוייבים במצות עמד וחילל השבת כדי שיהרג ויראו אחרים תוספות בתרא דף קי\"ט משם מדרש. ובשו\"ת עבודת הגרשוני סי' תשעים הקשה דהא אמרינן גדולה עבירה לשמה ואמאי נהרג ותירץ הרב דכונת המקושש לקדש שם שמים וליהרג להורות דצריך לקיים המצות וכן עשו עכ\"ד ועמ\"ש הרב מהרש\"א בחידושי אגדות דכיון דמקושש כונתו לשם שמים הו\"ל מלאכה שאינה צריכה לגופה ועמ\"ש אני הדל בקונט' ראש דוד ריש פ' פנחס ופני דוד פ' שלח בס\"ד:  ",
            "כג. <b>צלפחד</b> כיון דדכר שמיה דצלפחד קב\"ה דכתיב כן בנות צלפחד דוברות אתידע דהא אתכפר חוביה. זהר הקדוש ריש פרשת שלח דף זק\"ן ע\"א. ואתיא כי הא דאמרי בש\"ס פ' חלק דא\"ל אליהו זכור לטוב לריב\"ל דבמה שהזכיר שם אביו אבטח לאבוי לעלמא דאתי ע\"ש ופירש\"י ועאכ\"ו מה שהזכיר הקב\"ה כביכול צלפחד:  ",
            "כד. <b>צלפחד</b> אמרו בשבת דף ק\"ן ת\"ר מעשה בחסיד אחד שנפרצה לו פרצה בתוך שדהו ונמלך עליה לגודרה ונזכר ששבת היה ונמנע אותו חסיד ולא גדרה ונעשה לו נס ועלתה בו צלף וממנה היתה פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו. והחסיד הזה היה צלפחד שחילל שבת והוא היה המקושש ונתקן על ידי החסיד הזה ובא לידי נסיון ונתגבר על יצרו ושמר את השבת ומקודם מת על חילול שבת ועתה עי\"ז היה לו פרנסתו שלא יהא עני חשוב כמת ואילן צלף רמוז בשמו צלפחד. ילקוט ראובני פ' שלח משם ס' עמק המלך ע\"ש באורך:  ",
            "כה. <b>צלפחד</b> הוא מקושש וכתיב ויקריבו אותו המוצאים אותו מקושש עצים ויניחוהו במשמר ומזה הקשה הרב שבות יעקב ח\"א סימן י\"ד על תשובת רב שרירא גאון הביאה מרן בב\"י א\"ח סימן רס\"ג דאין מכניסין לבית הסהר בשבת וכו' ע\"ש ונעלם מהרב ז\"ל מ\"ש רבינו בחיי ויקריבו אותו ליל מוצאי שבת ועוד כתבתי בעניותי בזה בקונטרס ברית עולם דף קי\"ד ודף קט\"ו בס\"ד:  ",
            "כו. <b>ציצית</b> מקיים מצות ציצית כאלו קיים כל התורה וכן כל הכופר בע\"ז כאלו קיים כל התורה כלה וכל המשמר שבת כאלו קיים כל התורה כולה ונכתבו בזה אחר זה פסיקתא:  ",
            "כז. <b>ציצית</b> מציל מעינא בישא דכחות הטומאה ילקוט ראובני פ' שלח בשם האר\"י ז\"ל:  ",
            "כח. <b>ציצית</b> כשהאדם מתעטף בציצית ויוצא מפתח ביתו הקב\"ה שמח ומלאך המשחית זז משם וניצול האדם מכל נזק ומכל משחית. אמר ר' נהוראי אסהדנא עלי מאן דנפיק מתרע ביתיה בציצית ותפילין ברישא אזדמנת שם שכינתא ותרין מלאכין ומלוין יתיה לבי כנישתא ומברכין ליה וחד מקטרגא אזיל אבתריה ועל כרחיה עני אמן שם בשם הזהר הקדוש:  ",
            "כט. <b>ציצית</b> עולה ת\"ר וח' חוטין וה' קשרים הם תרי\"ג כ\"כ רש\"י ז\"ל בפי' החומש וכתב עליו הרמב\"ן ז\"ל בס' המצות בריש שרש א' ואיני יודע אם אגדה היא ע\"ש וק\"ק דהרי איתיה במדבר רבה ותנחומא פ' קרח ופסיקתא פ' שלח. ומה שתמה הרמב\"ן דציצת חסר י' ק\"ק דהרי בפסיקתא נרגשו מזה ואמרו דכתיב לציצית ול' השלימה חשבון ג' ציצית וכ\"כ הטור סימן כ\"ד. וכ\"כ התוספות במנחות דף ל\"ט אלא שכתבו כן מדנפשייהו ועיין ברכי יוסף סי' כ\"ד. ואפשר דנרמזו ג' פעמים תרי\"ג בג' ציצית כנגד מחשבה דבור ומעשה ובג' שהיא כנגד המעשה כתוב ל' להשלים ג' פעמים תרי\"ג דהכל לפי רוב המעשה והמחשבה והדבור הם תלויות עד המעשה. ורמז זה באות ל'. שאם לא באו לידו איזה מצות לקיימה ע\"י למד דרומז ללימוד יכול לקיימה ע\"ד שאמרו כל העוסק בתורת עולה וכו' וכמו שכתבו ז\"ל ועיין לקמן אות ל\"ח:  ",
            "ל. <b>ציצית</b> הקב\"ה הלביש לאדה\"ר ציצית שנא' ויתפרו עלה תאנה. ילקוט ראובני בשם המדרש.  ",
            "ל\"א. <b>ציצית</b> טעם כלאים בציצית ובגדי כהונה כי ע\"י מצות ציצית יש הפרה לקליפת כלאים. שם בשם הרב הרמ\"ע ז\"ל בעשרה מאמרות:  ",
            "לב. <b>ציצית</b> ח' חוטין לזכור מצות ועבירות התלויות בח' אברים. עין. פה. ושט. אזנים. אף. ידים. רגלים. אות ברית. וכלם תלוים בלב שם. בשם ס' ציוני ויותר נראה לאפוקי ושט ולעיולי לב ועיין בס' חרדים:  ",
            "לג. <b>ציצית</b> ח' חוטין שניתנה לנו המצוה בזכות ישרא\"ל יצחק יעקב שרה רבקה רחל אברהם לאה. שם בשם כנפי יונה.  ",
            "לד. <b>צירוף</b> יחזקאל הע\"ה אמר היו לי בית ישראל כלם נחשת ובדיל וברזל ועופרת בתוך כור סיגים כסף היו והיתה הכונה על הצרוף שנעשה מהם במצרים כטעם אימה חשכה גדולה נופלת עליו. ושם הסיגים כסף היו שהובררו להיות כלם ממלכת כהנים וגוי קדוש. והפלא מאותיות סיגים שהן מתחלפות בא\"ת ב\"ש ומצטרפות רחמים בסוד כסף צרוף בעליל לארץ מזוקק שבעתים וגדול כבודו כמאמר הזהר גבי זהב התנופה דאתפשטותא דכספא טב לעולם והזהב לא כן. אח\"כ אמר יען היות כלכם לסיגים שחזרו לעלבון ראשון של אותה עיסה גזם ופירש שהם צריכים בירור אחר אלא שהוא ישתנה מן הראשון למעליותא בג' דברים הא' כי תחלה היה במצרים ארץ נכריה מלאה גלולים והאחרון יהיה בירושלם ארץ אשר אלהינו דורש אותה תמיד. והב' כי זה האחרון יהיה קבוצת כסף ונחשת וברזל ועופרת ובדיל אל תוך כור הנה תחלה לא היה שם כסף כי חסרה מהם תורת חסד ואע\"פ שהיתה לשבט לוי ישיבה במצרים לא זכו בה כל ישראל יחד באותו פרק ועוד מעמד הר סיני חביב לן. שנתחדשה בו ההלכה מפי הגבורה לקהל חקה אחת לדורותם לברית עולם יותר מתורתן של ראשונים שהיתה מסורה ליחידים לשעתן הבוחרים בתורה לרצונם כמי שאינו מצווה ועושה ולא זכו אליה אלא ע\"י מלאך אדם מרזיא\"ל. שם [מ]יופיא\"ל. אברהם מצדקיא\"ל. יצחק מרפא\"ל אחר שריפא אותו מחולשת העקידה. יעקב מפליא\"ל. יוסף מגבריא\"ל. משה קודם מראות הסנה ממט\"ט. ואמרו כי אולי אליהו למד ממלתיא\"ל. ואולי פנחס למד ממנו גם הוא לפני המעמד הנבחר כי אח\"כ כתיב לא בשמים היא. ואמר כי זה הברור האחרון יהיה כהתוך כסף בתוך כור כי אפילו פושעי ישראל אחרי שעמדו רגליהם על הר סיני הם או מזלם ואמרו עם הקהל נעשה ונשמע כסף הם אלא שצריכים צירוף והדברים מגיעים לחבלי משיחנו ולמלחמת גוג ומגוג. ההבדל הג' אחרון חביב הוא ונפלא שלא נהיה צריכים עוד צירוף אחר לעולם אלא כהתוך כסף בתוך כור ככה ישאר מזה הברור כסף נקי בתכלית השלמות. הוא שאמר המלך החכם הגו סיגים מכסף ויצא לצורף כלי. הגו באתב\"ש צרף אמר כי אין כאן מין בשאינו מינו אלא שהכסף הזה טעון צרוף מן הסיגים שחברו לו במקרה בין הגליות ולסוף יצא לצורף כלי כהנים לוים ישראלים כלה זרע אמת הרמ\"ע ז\"ל במאמר הרקיעים כ\"י בסופו:  ",
            "לה. <b>צפנת</b> פענח. אפשר שה' שם בפיו שם זה להורות שנתעבר בו נפש יצחק אע\"ה כמ\"ש הרב עיר בנימין משם האר\"י ז\"ל. וזה רמוז בשם צפנת פענח צפון יצחק כי פענח גי' יצחק אע\"ה:  ",
            "לו. <b>צדק</b> צדק תרדוף אפשר דרך הלציי במה שאמרו שהנותן מהרה חשוב ב' צדקות וז\"ש צדק צדק יהיה חשוב שני צדקות במה שתרדוף שתתן לעני מהרה למען תחיה:  ",
            "לז. <b>צדקה</b> שקולה ככל המצות כמ\"ש פ\"ק דבתרא דכתיב והעמדנו עלינו מצות לתת וכו' ואפשר לרמוז בתיבת מצות. דצ' הוא רומז לצדקה ושאר אותיות מות והצ' מפריד מות כמש\"ה וצדקה תציל ממות. ובירושלמי קורא לצדקה מצוון כמ\"ש הוה מפליג מצוון וכיוצא ורמוז בתיבת מצות דצ' הרומז לצדקה מפרדת מות שלא תבא. ויש לומר בסגנון אחר דצ' של מצות הוא רמז שהצדקה הוא ליחד קב\"ה ושכינתיה שהם שמות הקדש הוי\"ה אדני שהם כמספר צ' עם הכולל ובזה ניצול מהמות הרמוז ביתר אותיות מצות כדאמרן: <br><b>וזה</b> הרמז עצמו יתכן בכל מצות שבכל המצות יכוין ליחד קבה\"ו שהם שמות הקדש הוי\"ה אדני כמספר צ' של מצות עם הכולל ובזה ניצול מן מות שהם יתר אותיות מצות כדכתיב אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ודוק.  ",
            "לח. <b>ציצית</b> כתב רש\"י סוף שלח כי ציצית גימט' ת\"ר וח' חוטים וה' קשרים הם תרי\"ג וז\"ש וזכרתם את כל מצות ה' ע\"ש וכבר כתבתי לעיל אות כ\"ט דהרמב\"ן ז\"ל בס' המצות בריש שרש א' כתב ואיני יודע אם אגדה היא וכו' ע\"ש וק' דהא איתא במדבר רבה ובתנחומא פ' קרח ופסיקתא פ' שלח. ובפי' התורה כתב הרמב\"ן ולא הבינותי דצצית כתוב חסר וכו' וגם זה תמוה דבפסיקתא אמרו דל' לציצית משלים והביאו הסמ\"ג בשם מדרש ובמרדכי ריש ה' ציצית כתוב שרבינו יהודה הקשה זה ותירץ כי ל' לציצית משלמת ועוד כיון דקרינן ציצית אין משיבין על המדרש. וק\"ק דבמדרש העירו בזה וניחא להו כשינויא קמא וכמ\"ש אני עני בבר\"י ומחב\"ר סי' כ\"ד ע\"ש. ועתה אבא העי\"ר כי רבינו האר\"י זצ\"ל כתב דתיבת צפונה גימט' רל\"ב הגם דכתיב צפנה בלי ו' וכ\"כ בס' כנפי יונה במדות הדרשא. ואתי כתירוץ שני של המרדכי וק' דא\"כ למה הוצרכו במדרש לתרץ דל' משלמת וי\"ל דהיכא דאיכא לישב הא עדיף מלומר דאזיל בתר קריאה וחשבינן כאלו כתיב י' ועמ\"ש לעיל דרך רמז בזה:  ",
            "לט. <b>צדקה</b> מהפכת מדת הדין למדת רחמים כמ\"ש רז\"ל ואגב אומר דיש הפרש בנס הנעשה לצדיק דאם הוא במדת רחמים. אותו הנס נעשה לצדיק ההוא דוקא אבל הנס שנעשה מסיבה כי בזכות הצדיק נהפך מדת הדין למדת רחמים הנס ההוא מועיל גם לאחרים דכיון דמדה\"ד היא רחמים ירבה השפע והיתה הרוחה. וזה אפשר שהוא כונת הכתוב וה' פקד את שרה וכו' ותאמר שרה צחוק עשה לי אלהים כל השומע יצחק לי וכתב רש\"י ז\"ל מדרש אגדה הרבה עקרות נפקדו עמה הרבה חולים נתרפאו בו ביום הרבה תפלות נענו עמה ורב שחוק היה בעולם עכ\"ל והטעם דאלים זכות אברהם אע\"ה ושרה אע\"ה דמדת הדין נהפך לרחמים וז\"ש וה' פקד את שרה ואמרו רז\"ל דכי כתיב וה' ר\"ל הוא ובית דינו דגם מדת הדין נהפך לרחמים. וז\"ש צחוק עשה לי אלהים כלו' מדת הדין נעשה רחמים ולכן הרבה עקרות נפקדו הרבה חולים נתרפאו וכו' דמדה\"ד נעשית רחמים וכל השומע יצחק לי בשבילי דמדה\"ד נהפך לרחמים: <br><b>וזה</b> טעם שהצדקה מקרבת הגאולה דע\"י הצדקה מתהפכת מדת הדין למדת רחמים וכפי רוב הצדקה כן ירבה הרחמים ובא לציון גואל. ואפשר דרך הלציי שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי וכו' הכונה שמרו משפט ר\"ל מדת הדין תסתר ויהיה רחמים וכי תימא במה נזכה לזה לז\"א ועשו צדקה כי בזה נשמר המשפט ולא ירצה לפעול כמדתו כי מדה\"ד מתהפכת לרחמים. וזכ\"ה אשרי שומרי משפט כלומר מצניעין ומסלקין מדה\"ד וזה על ידי עושה צדקה בכל עת ודו\"ק:  ",
            "מ. <b>צדקה</b> תרומם גוי נדבה שהביאו ישראל למשכן תנחומא דף קי\"א. ואפשר במ\"ש המפרשים דע\"י המשכן נודע שכונתם בעגל לא היה לעע\"ז אלא לאמצעי וזהו תרומם גוי ואפשר רמז וחסד לאומים חטאת במ\"ש הרב יערות דבש דהמן נתן עשרת אלפים כסף לצדקה וכבר הקדים ה' שיתנו ישראל שקלים לנדבת המשכן לאדנים וז\"ש חסד לאומים חטאת הצדקה שעשה המן חטאת ר\"ת חטאו טמון אותו תלו וזהו שאמרה רוח הקדש הכסף נתון לך העץ נתון לך על כן ירים ראש מרדכי וכל ישראל עמו:  ",
            "מא. <b>צפורה</b> קראה שם בנה גרשום כ\"כ רבינו אפרים. ואפשר במשז\"ל שהתנה משה רבינו ע\"ה עם יתרו שהבן הא' יהיה לע\"ז וכתבו המפרשים דסמך משה רבינו ע\"ה על צדקת צפורה שהיא לא תתרצה. ולזה היא קראה שם הבן הראשון כלומר שאין לבעלה רשות ומה שנתרצה היה בע\"כ וזהו כי אמר גר הייתי בארץ נכריה ואני איני מתרצה:  "
        ],
        "Letter Kof": [
            "א. <b>קרבנות</b> העולם נברא בשמות הוי\"ה אלהים והחוטא פוגם כ\"י בשניהם. וע\"י הקרבן מתקן מה שפגם בהוי\"ה ועל ידי הודוי מתקן מה שפגם בשם אלהים כמש\"ה זבחי אלהים רוח נשברה ארץ החיים מזמור ד': \n",
            "ב. <b>קרבנות</b> חטאת עולה מנחה אשם ר\"ת חעמ\"א והוא ר\"ת חימה עון משחית אף שהקרבנות מבטלים אותם. ארץ החיים מזמור ל\"ח. \n",
            "ג. <b>קריאת</b> שמע פסוק שמע ישראל תחילתו וסופו של קריאת שמע מבטל שד. והנשאר מתיבות שמע אחד הם אותיות מעא\"ח ר\"ת משחית עון אף חימה שק\"ש מבטלת אותם. והיא כקרבנות מנחה עולה אשם חטאת. ארץ החיים שם. ובזה ניחא התרגום המיוחס ליונתן פ' בלק ע\"פ והמה בוכים שתרגם ואינון בכיין וקריין שמע וצריך לדעת מה טיבה של ק\"ש אמנם אפשר שראו ששלטה סט\"א והתחיל הנגף קרו ק\"ש לבטל המשחיתים. וכן אהני ק\"ש לבטל יצה\"ר כמ\"ש בסמוך אות ה' בס\"ד: \n",
            "ד. <b>ק\"ש</b> בחטא אדה\"ר נפגמו ב' דלתין ד' משם אדני וד' משם שדי וצריך האדם לתקנם בד' של אחד וד' של ועד וזהו לשקוד על דלתות\"י ב' דלתין. וז\"ש הנחש השיאני דנשאר משם שדי שי ומשם אדני אני וזהו השיאנ\"י ילקוט ראובני בראשית דף י\"ח ע\"א וכתב הרב זרע בירך ח\"ג על ברכות דף ו' שנתחברו ב' דלתין ונעשו מ\"ם והתקון להפריד המ\"ם שיהיו ב' דלתין הוא ע\"י ק\"ש ותפילין ולימוד משנה. ועמ\"ש אני בעניי בדברים אחדים דרוש י\"א ודרוש י\"ג בס\"ד. \n",
            "ה. <b>ק\"ש</b> אם ישתרש האדם בחטא יתלכלכו רמ\"ח אבריו כי עון במילוי עי\"ן ו\"ו נו\"ן גימט' רמ\"ח. וק\"ש רמ\"ח תיבות מבטל היצה\"ר. ס' כ\"י משם רבינו יהודה החסיד ז\"ל: \n",
            "ו. <b>קיווי</b> בס' פרי עץ חיים כתב משם הרב מהר\"י צמח דבאומרו כי לישועתך קוינו כל היום טוב לכוין על הצרה שעומד בה וכיוצא שיושיענו ה' עכ\"ד. ואפשר זכ\"ה קוה קויתי כשאני אומר לישועתך קוינו כל היום שהכוונה על גאולת ישראל בכלל כוונתי על צרתי בפרטות וזהו הכפל קוה קויתי. ויט אלי חסד לשמוע עיקר הדבר שהוא ישועת ישראל וגם וישמע שועתי הפרטית על צרתי ודו\"ק: \n",
            "ז. <b>קשר</b> של תפילין הראה לו למשה רבינו ע\"ה שהוא אות ד' כן אמרו רז\"ל על פ' וראית את אחורי ובתרגום יב\"ע אמר שהראה לו קשר של יד שהוא אות יוד נמצא שלא השיג משה לשי\"ן של תפילין. ולכן אמרו רז\"ל כל יקר ראתה עינו זה ר' עקיבא להשלים שם שדי כי התפילין נקראו יקר כמאמרם ז\"ל ויקר אלו תפילין ולכן אמר כל יקר התפילין בשלימות שדי ראתה עינו של משה כאשר בא בר' עקיבא. ס' קדמון רמזי תורה כ\"י פ' תשא. ואני עני נראה לפק\"ד דיש לרמוז כל יקר גימט' שי\"ן שהוא החידוש: \n",
            "ח. <b>קול</b> גימט' צו\"ם והוא גימט' ממון וכתבתי במדבר קדמות מערכת אות זה אות כ' דדורשי רשומות אמרו כי בהני תלתא תפרה ישע הגאולה וכו' ע\"ש וכן אמרו דהני תלתא מועילים לבטל גזרה רעה וכמ\"ש פ' אחרי בנחל קדומים. ומצאתי דשורש הדברים מרז\"ל במדרש קהלת רבתי ע\"פ כי ברוב חלומות דף צ\"ו וכן הוא בדף ק\"ג וכן הוא בירושלמי פ\"ב דתעניות ופי\"א דסנהדרין ג' דברים מבטלים גזרות רעות תפלה תשובה צדקה שנא' ויכנעו עמי וכו' ויתפללו. ויבקשו פני זו צדקה כמד\"א אני בצדק אחזה פניך ע\"ש. ונראה דזה שורש דברי הראשונים דשלש אלה צום קול ממון מבטלים גזרה רעה ובמקום תשובה נקטי צום. וקול הוא תפלה. ולא כמ\"ש במדבר קדמות ונחל קדומים תורה והוא ר\"ת עצ\"ת ה' לעולם תעמוד ובזכותם ה' הפיר עצ\"ת גוים ודו\"ק. וכן אמרו במדרש תנחומא פ' נח תשובה ותפלה וצדקה מבטלים גזרה קשה ושם הוסיפו א\"ר יוסי אף שנוי השם ומעשים טובים ע\"ש: \n",
            "ט. <b>ק\"ש</b> מי שקורא שחרית וערבית עולה לפני הקב\"ה יותר מכל הקרבנות רז\"ל במדרש הביאו הרב חידושי הגרשוני דף ל\"א ע\"ב ויש לרמוז בפ' שמע ישראל אתם קרבי\"ם רמז דבקריאת שמע ישראל חשוב שאתם מקריבים קרבנות: \n",
            "י. <b>קרי</b> וכתיב. הטעם הוא כי התורה נדרשת בשתי ישיבות מתיבתא עילאה ותתאה. בישיבה העליונה אין שטן ואין פגע רע ושם נקרא כמו שהוא נכתב וכן שאר התיבות אין צריך לשנות בהן לאהדורי מילא לנרתקא כמו שאמר רב ייבא סבא ע\"ה אמנם בישיבה של מטה צריך למסור רזי התורה בלחישה ושיהא פשט הדברים קרוב למושכל לרבים לקוטי גורי האר\"י ז\"ל כ\"י בקיצור. \n",
            "יא. <b>קטורת</b> סגולת הקטרת דמתבר סטרא אחרא. זוהר הקדוש ח\"ב דף רי\"ח וז\"ש במדבר רבה פי\"ד על אברהם אבינו ע\"ה כף אחת שכפף יצרו. מלאה קטרת שהיה ריח מעשיו נעימים כקטרת ע\"ש כלומר כשרון מעשיו אהנו ליה כמו הקטרת שמועיל לתברא סטרא אחרא גם במעלליו כפף את יצרו: \n",
            "יב. <b>קליפות</b> להסיר הקליפות טוב לו' בכל יום פ' ויאמר אם שמוע תשמע וכו' ולכווין בד' יודין דע\"ב הרמוזות עליך כי אני ה' להסיר הקליפות. לקוטי גורי האר\"י ז\"ל כ\"י סי' שט\"ו. \n",
            "יג. <b>קול</b> גימט' ממון כמ\"ש בסמוך שם רמז דהעשיר יכול לזכות בקול תורה ע\"י ממון וכמ\"ש הראשונים בפ' לכו למים ואשר אין לו כסף: \n",
            "יד. <b>קבלה</b> קבלת התורה שקבלנו ישראל על הר סיני בקבלה לבד נתקיימו שמים וארץ כן כתבו התוס' פ\"ק דע\"ז דאף שלא יקיימו ח\"ו על הקבלה לבדה יש להם קיום. ומ\"ש שם שמים וארץ נוגעים בעדותן הכי פירושו דאע\"ג דהם קיימים בעבור קבלת התורה אין ספק שבקיומה יוסיף להם חוזק ותוקף ומטי להו הנאה אם יאמרו שישראל מקיימים התורה וכמ\"ש באורך אני עני בדרושים בס\"ד. \n",
            "טו. <b>קבלה</b> מי שאינו מאמין שיש סוד בתורה עונשו גדול מאד כמ\"ש בזוהר הקדוש ובתקונים. והנה התורה יש בה פרד\"ס ומי שאינו מאמין בסוד הוא פרד ומי שאינו מאמין כי אם בפשט הוא טפש אותיות פשט טפש כחלב לבו: \n",
            "טז. <b>קריאת</b> שמע כל מי שאינו קורא ק\"ש בזמנה חייב נדוי זוהר הקדוש פ' בלק בינוקא ע\"ש. ובזוהר חדש האריך הרבה בשכר המכווין בק\"ש: \n",
            "טו\"ב. <b>קשים</b> גרים לישראל כספחת פירש ה\"ר אברהם הגר לפי שהם מדקדקים לקיים המצות כתקנן ויש קצף לישראל ח\"ו תוס' קידושין דף ע': \n",
            "ח\"י. <b>קדוש</b> גימט' שפל שם רמז דעיקר הקדושה הוא שיהיה שפל. ואם מתנהג בקדושה וטהרה ואין לו מדת השפלות לא עשה כלום. אך בהיותו שפל מבית ומחוץ שכינה שורה עליו ולכך נקרא קדוש: \n",
            "יט. <b>קול</b> באשה ערוה אם יש השראת שכינה דאיכא אימתא דשכינתא כתבו המפרשים דשריא לאשה לנגן כמ\"ש פ\"ב דנדה על רב יהודה דכיון דאיכא אימתא דשכינה ליכא הרהור. ובזה אפשר מאמרם ז\"ל הנך יפה רעיתי זו גילוי שכינה אף ערשנו רעננה בשבח בנים ובנות. הכונה הנך יפה רעיתי זו גילוי שכינה וכיון דיש גילוי שכינה יש יראה וא\"כ מותרים אנשים ונשים לשורר יחד וז\"ש אף ערשנו רעננה בשבח בנים ובנות בשבח דייקא כחדא שריי\"ן גברי ונשי. ובזה אפ' פ' שמעו מלכים האזינו רוזנים אנכי לה' אנכי אשירה פיה פתחה בחכמה שמעו מלכים מאן מלכי רבנן הנזהרים מקול באשה עתה שמעו מלכים לשירתי האזינו רוזנים וכ\"ת קול באשה ערוה לז\"א אנכי לה' אני מרכבה לשכינה והנבואה דברה. ולכן אנכי אשה אשירה ואין לחוש דאימתא דשכינה חופף עלינו וליכא הרהורים. ובזה פירש עטרת ראשי מורי הרב ז\"ל צהלי ורוני יושבת ציון רמז לכל אשה מציון צהלי ורוני קול שירה ואין לחוש מטעם קול באשה ערוה כי גדול בקרבך ויש גילוי שכינה ומהשתא ליכא הרהורים. ובזה פירש בני ידידי הרב כמהר\"ר ישעיה נר\"ו פ' רני ושמחי בת ציון גם אשה בת ציון ולא תחוש לקול אשה כי הנני בא ושכנתי בתוכך ויש השראת שכינה וליכא הרהורים. \n",
            "כ. <b>קריאה</b> פירש הרב עיר וקדיש הרמ\"ע ז\"ל על פסוק ויקרא ה\"א לבכי וכו' לשון זיווג והענין דהראשונים הקשו במ\"ש [ביומא דף נ\"ד] דמצאו הכרובים מעורין זה בזה דכשאינם עושים רצונו של מקום הם אב\"א ותי' הרמ\"ע ז\"ל דכיון שהיה בעת החורבן והשמד לכך היה יחוד וזיווג עליון כדי שיהיה הכנה בגלות שלא יאבדו ישראל וז\"ש ויקרא לשון זיווג ה\"א זו\"ן וזה הזיווג היה שהיה הדבר נחוץ לבכי ולמספד וכו' וכדי שיהיה תקוה בגלות לכך היה זיווג עכ\"ד ובזה פירשתי אני בעניי בנחל אשכול פ' קרא עלי מועד וכו' ע\"ש ובזה יש לרמוז פ' וקראת לשבת עונג וכו' לכוין ליחוד עליון ודוק כי קצרתי ובזה יש לרמוז פ' אלה מועדי ה' מקרא\"י קודש וכו' ודוק היטב: \n",
            "כא. <b>קנאה</b> גי' יוסף וכתב הרב יש\"ר מקאנדיא בס' מצרף לחכמה כי מי ששמו יוסף עלול שיקנאו בו ע\"ש ואפשר דיען כתיב ותקנא רחל באחותה לכך ילדה יוסף ויקנאו בו אחיו וז\"ש קנאתי לציון קנאה גדולה כי ציון גימט' קנאה. \n",
            "כב. <b>קבע</b> עשה תורתך קבע כתב הרב ס' חרדים ז\"ל שיהי' לו חק קבוע ללמוד כ\"כ פרקי' כ\"כ דפי' ע\"ש וזה מלבד הפשו' שתהיה תורתו קבע ומלאכתו עראי וכל מעייניו ורעיוניו יהיו בתורה וגם כשמוכרח לעסוק בצרכיו דעתיה עילוה הא למגמ\"ר דין עסק וחוזר לתלמודו: \n",
            "כג. <b>קבעת</b> עתים לתורה שואלין לו לעוה\"ב כמ\"ש פ' במה מדליקין ובריש מדרש שמואל אמרו ר' פנחס ור' חלקיה בשם ר' סימון העושה תורתו עתים מפר ברית ומה טעמיה עת לעשות לד' הפרו תורתך. ולכאורה קשה דהא מה ששואלין לעוה\"ב הוא קבעת עתים לתורה ואיך קאמרי דמפר ברית אמנם כבר פירש הרב משכנות יעקב וכן פירש בפירוש המדרש שמואל שנדפס באמשטרדם. דאם יש לאדם לעסוק במשא ומתן לכלכל ביתו ובניו או שעוסק בצרכי ציבור זהו שצריך לקבוע עתים לתורה ולא יעבור מלעסוק בעת קביעתו ללמוד. וזה האיש סגי ליה בקביעות עתים לתורה ויוצא י\"ח. אבל אם יש לו כמה שעות שלא יש לו עסק ומוציא ימים ולילות בשחוק וטיול ודברים בטלים ופוטר עצמו במה שילמוד איזו שעה על זה וכיוצא בו אמרו העושה תורתו עתים מפר ברית והם דברים נכונים ואמיתיים: <br><b>והרמ\"ע</b> ז\"ל פירש שיקבע עת קבוע ולא יחליף היום בשעה א' ולמחר בשעה אחרת אבל אי קבוע ליה עידניה ולומד אח\"כ עתים עתים הרי זה משובח: \n",
            "כד. <b>קול</b> ומראה וריח אין בהם משום מעילה הכי אמרינן בפסחים דף כ\"ו ותניא לולין היו פתוחין שבהם היו משלשלין האומנים בתיבות כדי שלא יזונו עיניהם מבית קדשי הקדשים ומסיק דמעלה עשו בבית קדשי הקדשים. ואפשר שזה רמז הפ' גבי נדב ואביהוא בקרבתם לפני ה' דהגם דמראה אין בו מעילה. מעלה עשו בבית קדשי הקדשים ומינה דלזון עיניהם מן השכינה חייבים דאסקינן דרגא על אחת כמה וכמה מעלות יש. ואשכחן דאמרו רז\"ל דכל אשה שהיתה מסתכלת באלישע היתה מתה כמ\"ש בפרקי ר' אליעזר ובוודאי דהטעם משום דהשראת שכינה בפניו ולזה היו מתות דאע\"ג דמראה אין בו מעילה שאני הכא דהיה אור השכינה ממש שרוי בפניו. ומה שלא היו האנשים מתים אפשר דהיו נוהגים מורא שלא להסתכל בו אלא דרך העברה בעלמא לא כן הנשים דמדתן להסתכל. וזהו גדולת השונמית שלא היתה מסתכלת בו. וזה שמעתי ממורינו הרב מהר\"א נחום ז\"ל שהיה מפרש והיה מידי עברו יסור שמה במה שפירש\"י פ' וירא גבי מלאכים שאמר לוט סורו נא אל בית עבדכם סורו עקמו הדרך שלא יסתכלו בכם רשעי סדום. וז\"ש יסור שמה לעקם הדרך שלא ימותו הנשים עכ\"ד ואפשר לומר עוד דשאני נשים דהם משכן הסט\"א כמו שפירש רבינו מהרח\"ו זלה\"ה דמעת שנחש הטיל זוהמא בחוה נשארת הזוהמא בנשים וזהו מקור דמיה א\"כ הנשים נעשו משכן לסט\"א ואינן כדאות להסתכל בשכינה ששורה בפני אלישע ואולי נאמר דגם הזקנות היו משכן לסט\"א ולענין זה אין חילוק. משא\"כ הזכרים דלא היה בהם הזוהמא כי אם בערלה וביום הח' ימול בשר ערלתו. וכמ\"ש באורך במ\"א בס\"ד. א\"נ האנשים לומדי תורה ומקיימי מצות משא\"כ הנשים וזכות התורה והמצות תדיריות שמקיימים הגינו עליהם: \n",
            "כה. <b>קנאה</b> דורשי רשומות אמרו שהוא ר\"ת קין. נחש. אופה. המן. שהם נתקנאו ונאבדו מן העולם בעבור קנאתם. ואופה. הוא שר האופים: \n",
            "כו. <b>קרח</b> לקח ש\"ח ניצוצי רע של קין כמנין קרח. רבינו האר\"י ז\"ל וז\"ש ויקח קרח שלקח מקח רע לעצמו. ובזה פירשתי בעניותי משז\"ל זש\"ה אח נפשע מקרית עז וכו' כלומר אח של משה רבינו ע\"ה שהיה הבל וקרח וקין וזהו אח נפשע שכבר בתחלה נפשע והרג להבל וכו' כמ\"ש בעניותי בס' הקטן ראש דוד פ' קרח ע\"ש ועיין לקמן אות ל\"ד: \n",
            "כז. <b>קרח</b> שפקח היה פקח הוא חצי שלום במספר וז\"ש התרגום ואתפליג קרח. הרב מהר\"י ביערות דבש. ולבסוף מה שחשב להיות פק\"ח. קפ\"ח את עצמו ואת כל אשר לו: \n",
            "כח. <b>קרח</b> אמרו בני קרח מי שיעלה את השערים יעלה את אבא הוא מדרש רז\"ל שהביאו התו' פ\"ק דקדושין גבי אבימי דעסק בכבוד אביו ודרש מזמור לאסף ובקונט' ככר לאדן סי' ז' במאמרי הש\"ס שם בקדושין דרך דרש כתבתי בעניותי לתת קשר לכבוד אב ואם עם דרשת מזמור לאסף ע\"ש. ופירש הרב מהר\"א רוזאניס הזקן ז\"ל דלשון אבידה יש לו שני פירושי' או אבידה לגמרי או כאבידה המתבקשת וגבי קרח כתיב ויאבדו מתוך הקהל וכתיב טבעו בארץ שעריה אבד ושבר בריחיה וז\"ש מי שיעלה השערים דכתיב אבד ושבר ומוכרח דהוי כאבידה המתבקשת הוא יעלה את אבא דגם ויאבדו מתוך הקהל הוא כאבידה המתבקשת עכ\"ד ודברי פי חכם חן. אך יש לפקפק דכיון דלשון אבידה יש לו שני פירושים אימא דאבידה דכתיב בשערים הוא כאבידה המתבקשת. אך ויאבדו מתוך הקהל היא אבידה לגמרי ומי מכריח ללמוד מהשערים. ומצאתי בדברי הימים של משה דכאשר נטבעו השערים ירדו ביד קרח ותפשם ומעתה נתיישב הכל דמה שבאו שערים ליד קרח היה מופת חותך דגם ויאבדו מתוך הקהל הוא כאבידה המתבקשת. ושפיר אמרו בני קרח מי שיעלה את השערים יעלה את אבא ויש לרמוז כי ר\"ת טבעו \"בארץ \"שעריה \"אבד \"ושבר גי' קרח עם הכולל שם רמז כי השערים נפלו ביד קרח והוא אות שיעלה קרח והארכתי אני עני קצת בנחל אשכול ע\"פ זה טבעו בארץ שעריה ע\"ש. \n",
            "כט. <b>באגדה</b> הנז' אמר' דנתנבאה חנה על קרח מוריד שאול ויעל. ואמרו רז\"ל דבזכות שמואל יעלה ואפשר לרמוז כי תיבות מוריד שאול ויעל הם צירוף תיבות ירוד ושמואל יעל: \n",
            "ל. <b>קרן</b> כתיב גדע בחרי אף כל קרן ישראל. ר\"ת גדע בחרי אף כל גימט' כ\"ו גימט' שם המיוחד שהוא רחמים כמש\"ה ברוגז רחם תזכור. ויש לרמוז כי תיבות בחרי אף כל גימט' קרן. ואפשר במ\"ש רז\"ל דקודם שנברא העולם אותיות א\"ב היו כתובות במלואן ואלף היתה כתובה אף וראה הקב\"ה שאין העולם מתקיים והטיל ל' ונעשה אלף וכשמבטלים תורה מסתלקת למד ונשאר אף כן הביא מרז\"ל בס' ארץ החיים מזמור ז\"ך. ועתה שעזבו התורה כדכתיב על עזבם את תורתי והתורה נקראת קרן כמש\"ה קרנים מידו לו והם ביטלו התורה שנקראת קרן על זה נסתלקה למד ונשאר אף ונגדע קרן ישראל. כן כתבתי אני עני בנחל אשכול ע\"פ זה: \n",
            "לא. <b>בקרן</b> כתיב קרנו תרום בכבוד רשע יראה וכעס שיניו יחרוק ונמס וכו' ואפשר דע\"י הצדקה מתכפרים העונות גם המזיד והקב\"ה זורע צדקות ואוכל מפירותיהם גם כתב האר\"י ז\"ל דאין עבירה מכבה צדקה כמו התורה וז\"ש פזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד. ואוכל מהפירות קרנו תרום דהקרן קיימת לעוה\"ב רשע הסט\"א יראה וכעס שמכפרת הצדקה ואין עבירה מכבה אותה שיניו יחרוק על כמה עבירות שעשה תאות רשעים למשול לכבות הצדקה תאבד: <br><b>א\"נ</b> במשז\"ל דהגאולה בזכות הצדקה וז\"ש פזר וכו' צדקתו עומדת לעד לכוללות ישראל קרנו קרן ישראל תרום בכבוד רשע סט\"א יראה וכעס שיני\"ו גימט' עשו יחרוק ונמס כדכתיב בית עשו לקש על יד יוסף תהיה מפלתו וכן ונמס גימט' יוסף כי הוא שטנו של עשו תאות רשעים למשול בישראל תאבד ובלע המות לנצח. \n",
            "לב. <b>קשת</b> אמרו רז\"ל דבדור חזקיה מלך יהודה לא נראית הקשת כי הצדיקים הם אות לעולם שלא יחרב וק\"ק דבזוהר ח\"א דף רכ\"ה משמע דבימי רשב\"י נראה הקשת בבבל ושמא מ\"ש דלא נראה הקשת היינו במחוז שלו כגון כל ארץ ישראל ואביזרה אבל בבבל הוא מחוז אחר וכ\"כ אני בעניי בקונטרס פתח עינים בכתובות על דף ע\"ז וכן מצאתי אח\"ך שפירש הרב אספקלריא המאירה. אמנם אינו מחוור ויותר נראה לומר דמ\"ש בזוהר שם דבבבל אתחזי קשת עלייהו הכוונה דידע רשב\"י ברוח קדשו דמצד עצמם של בני בבל היה ראוי שיתראה הקשת וגם נגזר דאתחזי קשת. אבל מכח רשב\"י עצמו לא נתקיימה הגזרה ולא נראה הקשת גם בבבל וכמו שכתבתי בקונט' שומר הפתח השמטות פתח עינים ע\"ש ושם בפתח עינים עיניך תחזינה דברי ר' יהושע בן לוי נראה מהש\"ס שם בכתובות דלא נראה קשת בימיו אך מהמדרשים משמע להפך ע\"ש. \n",
            "לג. <b>קין</b> הוא גלגול מצרי וז\"ס מכה איש עברי מאחיו כי אחיו היה ואל תתמה איך היו יתרו ומצרי בזמן אחד כי קין היה מעורב מטוב ורע והרע בא במצרי ונהרג על דבר שלומית בת דברי מדה כנגד מדה כמו שהרג הבל על עסקי אשה בהיותם בשדה אף כאן ראה מה שעשה לו בבית עתה ומה שעשה לו בשדה בגלגול קין והטוב בא ביתרו וניתן לו כדי לתקן את אשר עיותו וכתיב במשה רבינו ע\"ה ותרא אותו כי טוב הוא. וכתיב התם ותרא האשה כי טוב העץ למאכל והכא כתי' הוא יותר. וכאשר הרג משה את המצרי יצאה נפשו ונדבקה ביתרו ואז חזר בתשובה ופירש מע\"ז ונדוהו ולפיכך הרגו בשם המפורש שם בן מ\"ב לתקן נפשו והועיל לו ואין בזה קבלה מוכרחת ובזוהר פ' בלק שלא רצה פנחס להרוג בשם המפורש שלא תכלל נפשו בו. ס' ערכי הכנויים להרמ\"ז ז\"ל כ\"י. <br><b>ועוד</b> בא מצינו שפרעה הרע של קין כמ\"ש הרב שפתי כהן על התורה גם קרח היו לו ש\"ח ניצוצין מרע של קין. ואין זה תימה כי הרע של קין היה הרבה ונתחלק לכמה אנשים. גם מ\"ש שהרגו בשם בן מ\"ב האר\"י ז\"ל כתב דהרגו בשם יכ\"ש דהוא מכלל שם בן מ\"ב. ובמקום אחר כתוב משם רבינו האר\"י ז\"ל שהרגו בשם כה\"ת. וכמ\"ש בעניותנו לעיל בקונטרס זה מערכת מם אות ך' בס\"ד: \n",
            "לד. <b>קרח</b> הרע של הבל שאם תסיר הבל ממשה ישאר קרח והם ל\"ז ניצוצות טובות והשאר רעות וגם בקרח בא רוח של קין בסוד יק\"ם קין והוא היה ראש הלוים בחי' העליונים של הגבורות ונתקנ' באהרן סוד החסדים ולפי שלא היתה כוונתו לשם שמים היה כאש של גהנם שירד ולא נמתק ולכן הוא ירד שם. ס' ערכי הכנויים להרמ\"ז ז\"ל כ\"י. ומ\"ש בסוד יק\"ם קי\"ן נראה דכוונתו יתרו קרח מצרי. ואפשר שלזה היה מתנשא קרח שהוא יש בו בחי' קין הבל לוי ראש הלוים וזה רמז ומדוע תתנשאו על קה\"ל ה' ר\"ת קין הבל לוי ועמ\"ש לעיל אות כ\"ו בס\"ד: \n",
            "לה. <b>קסת</b> שני פעמים פ\"ר ולכן הוא במתני גבריאל. ערכי הכנויים להרמ\"ז ז\"ל כ\"י: \n",
            "לו. <b>קליפת</b> השום הוא סוד קליפת נוגה דקה כי ד' קליפות הם רוח סערה ענן גדול ואש מתלקחת ואלו הם גסות וקשות והד' נוגה לו סביב ודע כי הקליפה הם י\"א ובצד ימינה יש קדושה ובשמאלה הן הקלי' והנה שלהבת יוצאה מכסא הכבוד ומכה על ראשם ומחסרתם מי\"א לז' שהם ז' כתות השדים ואח\"ך יוצאת עוד שלהבת וחוזרת להכותם וממעטתם מז' לד' והם ד' קליפות הידועות. שם בס' ערכי הכנויים להרמ\"ז ז\"ל כ\"י ושם האריך בפרטן ושליטתן ותורף עיקר פשט הדברים הוא מה שכתבנו: \n",
            "לז. <b>קבלה</b> חכמה זו שרשה באצילות. ויש בה תנ\"ה חלקים ונחלקים לי\"ס דנוקבא דאצילות. שם בס' ערכי הכנויים הנזכר. \n",
            "לח. <b>קיר</b> אמרו בזוהר הקדוש שרומז לשכינה על פ' ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל אל ה'. ואפשר במ\"ש רבינו מהרח\"ו ז\"ל בס' עץ הדעת טוב על התורה כ\"י פ' ואתחנן אדני אלהים אתה החילות כי התפלה היא דווקא לשם הוי\"ה הנקרא שם העצם כי כל השמות הם ככנוים וכנפים ומלבושים אליו והטועה בזה כופר בעיקר וז\"ש ואתחנן אל ה' ואמר אדני אלהים שצריך ליכנס לפני שם הויה על ידי שני שמות אלו כי ע\"י שני שמות אלו נפתחים שערי תפלה וזהו אדני שפתי תפתח ופי אלהים גימטריא פה ואחרי שנפתחו אז מתפלל לשם הויה לבדו ולא אל שני שמות הנז'. ואליו אמר אתה החילות וכמ\"ש ואתחנן אל ה' זהו תורף דבריו ז\"ל בקצור. וזה שאמר ויסב חזקיהו פניו אל הקיר שהיא השכינה. שם אדני שהוא לפתוח שערי תפלה. ואחרי כן ויתפלל אל ה' כי התפלה לשם הויה דוקא. ואפשר זה רמוז גם בפ' זה דחזקיה: <br><b>ולפי</b> זה מ\"ש שלא יהיה דבר חוצץ בינו ובין הקיר לקחת מוסר השכל שהמתפלל יכנע לבו ולא יהא שום מחשבה ולא שום פגם שיפסיק בינו ובין השכינה וז\"ש שלא יהא דבר חוצץ שיהיה לבו לב טהור והרהורי תשובה שבזה ידבק בשכינה ותפלתו תקובל ברצון: \n",
            "טל. <b>קרי</b> ראיתי בכתבי גורי האר\"י ז\"ל שאם ראה איזו אשה לאונסו ירוק וניצול מהרהורים. ואפשר לומר כי הנה בהרהורים פוגם במחשבה שרומז יו\"ד ולזה בא לידי קרי כלומר שאותיות קר שהם משקר הרומז לסט\"א היה לה אחיזה בצד מה במחשבה שהיא יו\"ד ה\"ו לפי מדרגת נפשו. וכשהוא ר\"ק משליך אותיות ק\"ר והיו\"ד נשארת עמו ולא יראה קרי. ואפשר שזה טעם למה שרק ר' עקיבא כשבאה אליו אשתו של טורנוסרופוס כמו שכתבתי בעניותי בקונטרס פתח עינים בנדרים על דף ן' ע\"ב בס\"ך ע\"ש: \n",
            "מ. <b>קרן</b> אמרו רז\"ל פ\"ק דמגילה רמה קרני ולא רמה פכי דוד ושלמה שנמשחו בקרן נמשכה מלכותן שאול ויהוא שנמשחו בפך לא נמשכה מלכותן ודע כי קרן בנון רבתי מספרו עשר ידות על מספר פך ואל תתמה שהרי חנה אמרה רמה קרני אלמא שפיר מנינן ליה מנינא רבא ופכין סתמן קטנים לפיכך במנינא זוטא חשבינן להו והוא המכוון לבנות ישראל כדאמרן הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו כי עשר ידות לזה על זה. עוד באלפו חסר יוד כתיב קרי ביה אלוף מלכותא בלא תגא ומלת רבבותיו בגימט' כתר. הרמ\"ע ז\"ל במאמר מאה קשיטה סי' צ\"ג. ואפשר במאי דכתיב הכה שאול באלפו חסר לרמוז דשאול הן בעון מדת חסד אל נהפכה לדין מדת אלהים גימט' פ\"ו וזה רמז אלפו. ובפ' רמה קרני אפשר לרמוז במ\"ש שם הרמ\"ע ז\"ל דדוד המלך ע\"ה היתה משיחתו כמין כ\"י להיות שעדיין לא יצא טבעו וז\"ש קום משחהו כ\"י רמז למשחו כמין כ\"י וג' תיבות כי זה הוא כי רמז לאדם הראשון שבקשו הבריות להמליכו עליהם זה לדוד המלך ע\"ה הוא למשיח עכ\"ד הרמ\"ע ז\"ל. ואפשר שלזה אמרה חנה רמה קרני לאפוקי דלא תימא כי הן מחסור לדוד המלך ע\"ה שנמשח כמין כ\"י ולא כמין נזר לז\"א רמה קרני ירום ונשא וגבה מאד. <br><b>ואפשר</b> לתת טעם כפי דברי הרמ\"ע ז\"ל דמשיחת דוד המלך ע\"ה כמין כ\"י דהוא המלך העיקרי משבט יהודה דשאול היה כמו פקיד ושמו מורה עליו דהמלכות היה לו בהשאלה כמ\"ש הרב המאירי ז\"ל עד יבא המלך העיקרי לזה נמשח כ\"י גימט' יהודה וגם המלכות בל' מעלות גימט' כי וז\"ש קום משחהו כי זה הוא כי גימט' יהודה ולו נתתי המלכות זה הוא ולא שאול. <br><b>וכתב</b> הרמ\"ע ז\"ל שם דג' פעמים נמשח דוד המלך ע\"ה א' משמואל הנביא ע\"ה בעשרה עם ישי ובניו ודוד מן המנין וב' כשנתמנה למלך על יהודה וג' כשמלך ע\"כ ישראל בפומבי גדול ושלשתן בשמן המשחה. ושלמה המלך ע\"ה נמשח ב' פעמים א' בחיי אביו ושנית אחריו כמפורש בדברי הימים שלא יאמרו קמייתא אין בה ממש דעדיין חי דוד ואין לנו אלא מלך א'. ועוד שלא יאמרו נחת רוח עשו לאביו לכך משחוהו אחרי מותו לומר דדעת כל ישראל נוחה הימנו. אך שאול לא היה אלא פעם א' ובצנעא להיות שלא תמשך מלכותו ומדכתיב קום משחהו למדנו דהמשיחה בשמן הקודש בכל עת ובכל זמן מצותה מעומד א\"נ דצוהו לקום מפניו לאלתר אעפ\"י שעדיין לא נמשח. זהת\"ד הרמ\"ע ז\"ל שם בסי' צ\"ב וסי' צ\"ג וסי' צ\"ד והוא האריך מענין לענין כמדת\"ו לכל רוח חכמה: \n",
            "מא. <b>קליפות</b> בוש\"ש ט\"ל כי\"ו במצרים היו מקטרגים ולולא חסדי ה' שהעיר שני שמות קדשים כסה בפז לא יצאנו משם לעולם כ\"כ בלמודי האר\"י ז\"ל וצירוף אותיות של שמות הקליפה בוש\"ש ט\"ל כי\"ו הוא שבטי\"ו כוש\"ל. ומה שאמר שתי שמות כסה בפז צירוף אותיות כסף זהב וזהו סוד ויוציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל והענין פלא גדול ואסור לגלות יותר. הרב עיר וקדיש מהר\"ר שמשון מאסטרפולי זלה\"ה בלקוטים אשר בסוף ס' קרנים: \n",
            "מב. <b>קבלת</b> התורה תנן משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע. איתא בפליאה ונתנה לא נאמר אלא ומסרה אלו העיירות הסמוכות שהלכו ישראל לקבל התורה ובא' קבלו כי לא קבלו התורה כל זמן שהיה ד' פעמים אלהים בהם שמד ולא קבלו כל זמן שלא קבלו עליהם הארה מן ה\"פ הויה הרי ק\"ל ומח\"פ אל הרי רמ\"ה ומי\"פ אהיה הרי ר\"י תקנו תתק\"ל שנים דאדם הראשון בסוד ב' שנים שחסרים מן ונושנתם. ומשה קבל ה' אלהים כי הוא צדיק יסוד עולם שהוא נפש עכ\"ל הפליאה: <br><b>וביאר</b> עליה הרב הקדוש מהר\"ש מאסטרפולי זלה\"ה בלקוטים אשר בסוף ס' קרנים וז\"ל כתיב בחודש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים ביום הזה באו מדבר סיני ויסעו מרפידים ויחנו במדבר וכו' ויחן שם ישראל נגד ההר וכו' ויש לדעת מסר\"ה נוטריקון מדבר סיני רפידים ההר ככתוב בקרא וז\"ש ומסרה ליהושע אלו הן העיירות הסמוכות וכו' ובאחד קבלו ר\"ל בהר סיני. ומה שכתב כל זמן שהיה ד' פעמים אלהים בהם וכו' סודו היו ראוים להיות במצרים ת\"ל שנה והיה רק פ\"ו שנה משנולדה מרים והנה ת\"ל גימט' ה' אלהים. וישראל היו רק פעם א' אלהים פ\"ו שנה עד שקבלו ה' הויות וח' פעמים אל ועשר פעמים אהיה. הסוד הגדול הזה רמז בקרא הנז' ויסעו מרפידים דע רפידים גימט' שמ\"ד כמנין ד' פעמים אלהים כי כל זמן שהיה להם אור זה לא היו ראויים לקבלת התורה. ויחנו במדבר סינ\"י דע סיני גימט' ק\"ל כמנין ה\"פ הויה ויחנו במדבר במדבר גימט' רמ\"ח כמנין ח\"פ אל ויחן שם ישראל נגד ההר הה\"ר גימט' עשרה פעמים אהיה כמנין ר\"י והנה יש לדעת רפידים סיני במדבר ההר גימט' תתק\"ל דהיינו תתק\"ל שנה הם שנותיו דאדה\"ר וב' שנים חסרים מונושנתם וז\"ש כי תקנו תתק\"ל שנה. ומשה קבל ה' אלהים דע כי ה' פעמים אלהים גימט' ת\"ל וז\"ש ומשה עלה אל האלהים סוד אל הויה אלהים והנה ת\"ל גימט' צדיק יסוד עולם כמנין נפש והענין פלא גדול והוא רחום יכפר עכ\"ל ואפשר לומר כי ישראל היו צריכים לישב עוד שמ\"ד שנים בגלות כנגד ד' אלהים הנותרים שהם גימט' שמ\"ד וזכות משה רבינו ע\"ה ששמו הקדוש כמספר ד' אלהי' ואחד יותר הצילם משמ\"ד וכמ\"ש רבני אשכנז לפי דרכם וכיון שנמחל להם שמ\"ד ונהפכו לה' הויות פ\"ו שנשתעבדו וד' שהצילם משה נעשה ה' שמות הויה רחמים וז\"ש משה קבל תורה כלומר בשמו הקדוש משה שכיפר שמ\"ד שהוא א' יותר לזה קבל תורה מסיני גי' ה' הויות שנהפכו הה' אלהים לה' הויות וז\"ש ומשה עלה אל האלהי' ר\"ל ה' אלהים: \n",
            "מג. <b>קך</b> צירופי אלהים ומשה רבינו ע\"ה היה כולל כלם ולכן חי ק\"ך שנה והיה לו השגה בקי\"ט צרופים ובצרוף אחד לא היה לו השגה וז\"ס ותחסרהו מע\"ט מאלהים מע\"ט גימט' קי\"ט וז\"ש ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד מוע\"ד גי' ק\"ך צירופים אך נחסרו ממנו צירוף אחד וזהו האלף זעירא דויקרא. והנה פרע\"ה הוא הער\"ף והיה יונק מע\"א אלהי' אשר מהם יונקים ע\"א אומות שהוא כולל כלם ובע\"א אלהי' יש שנה אותיות כמנין פרעה. ונשארו מ\"ט אלהי' שאין לאומות יניקה מהם ובעמדו משה לפני פרעה היה אז משה בן שמונים שנה ואז החסיר משה מפרעה שלא יהיה לו יניקה מי\"ו אלהי' שבהם פ' אותיות ר\"ל שהמתיק פ' אותיות שלא יהיה לו יניקה מי\"ו צירופי אלהים. והנה אותיות י\"ו צרופים שהמתיק משה עם מ\"ט צרופים שאין לאומות יניקה מהם בין הכל ס\"ה כמנין אדני וז\"ס מ\"ש פרעה ראו כי רעה נגד פניכם ר\"ל אף שהחסיר משה י\"ו צרופים מע\"א שבהם פ' אותיות מ\"מ נשאר אותיות רע\"ה מן פרע\"ה כי פ' מן פרעה החסיר משה. וזהו סוד מ\"ש הכתוב ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הר\"ע לעם הזה ר\"ל עדיין נשארו אותיות רע\"ה. ורש\"י ז\"ל כתב כי הדם נהפך לדם מילה וצריך להבין עדיין ככב ששמו רעה האיך נתבטל ונראה דנתבטל במה שנתן הקב\"ה את התורה רע\"ה פרשיות. והנה מ\"ט צרופים שאין לאומות יניקה מהם הם רמ\"ה אותיות. וי\"ו צירופים שביטל משה על זה נאמר ובני ישראל יוצאים בי\"ד רמ\"ה בי\"ד רמז לי\"ו צרופים שביטל משה גימט' בי\"ד. רמ\"ה רמז למ\"ט צרופים שבהם רמ\"ה אותיות. וזה כוונת המדרש שאומר ובני ישראל יוצאים ביד רמה פרעה עשה [להם] להגין מן המזיקין כלומר פ' אותיות שהחסיר משה רבינו ע\"ה יניקת פרעה מי\"ו אלהי' שהוא רמז בי\"ד ומ\"ט צרופי' שאין לאומות יניקה מהם שבהם רמ\"ה אותיות שהוא רמז מש\"ה רמה וז\"ש פרעה עשה להם להגין מן המזיקין שלא יינקו משם אלהי' וזהו פ' (ועוד) [ביד] רמה כדבר האמ'. זהו תורף דברי הרב הקדוש מהר\"ש מאסטרפולי ז\"ל בלקוטים שבסוף ס' קרנים ע\"ש באורך. ואפשר לרמוז ביד חזקה ישלחם על ידי י\"ו צירופים גימט' ביד מק\"ך גי' חזקה דהיינו ק\"ך אלהי' שנחסרו מפרעה והם פ' דפרעה זה לבד יספיק שישלחם והנשאר מיניקתו רעה שאר אותיות פרעה רעה תבא אליהם כמ\"ש קודש ישראל לה' כל אוכליו יאשמו רעה תבא עליהם נאם ה': \n",
            "מד. <b>קבל</b> וקיים. א\"ר אלעזר לעולם הוי קבל וקיים אמר ר' זירא אף אנן נמי תנינא בית אפל אין פותחין בו חלונות לראות נגעו. לפי פשוטו אפשר דכיון דהאדם שפל ואפל ומוחל על עלבונו בזה מתקיים דמעבירין לו על כל פשעיו. ור' אלעזר אשמועינן דהגם דזה מתנהג בשפלות כאלו אינו ראוי לשום מעלה ומשים עצמו אפל וס\"ד דנעשה לו טבע לא יהיה במדרגת מי שהוא בא באנשים גברא בגוברין ומעביר על מדותיו דזה מדרגתו עליונה דלפי חשיבותו כופה את יצרו ומעביר על מדותיו בזה מעבירין ע\"כ פשעיו אבל מי שנעשה לו טבע השפלות ובתי הנפש כי אפילות הנה אפס לא תהיה תפארתו דמעבירין לו ע\"כ פשעיו. לזה בא ר' אלעזר ואמר הוי קבל שתהיה אפל ושפל וקיים דכתבו בשם הרב עיר וקדיש מהר\"א הלוי ברוכים ז\"ל דמי שהוא עניו אין הפ' שולט עליו ולמען ילמדו קבע דוד המלך ע\"ה מזמור לא גבה לבי במזמור קל\"א שהוא בגימ' ס\"מ שמי שהוא עניו אינו שולט עליו וכתבו עוד בשם מהרח\"ו זצ\"ל שאין הסט\"א יכול לקטרג עליו. הוא אשר דיבר ר' אלעזר הוי קבל ר\"ל אפל ונקט לשון זה דיש אחד יותר על קל\"א שאינו שולט עליו ואינו מקטרג עליו. ועל זה א\"ר זירא אף אנן נמי תנינא בית אפל שהוא אפל מצד עצמו כמו שא\"ר אלעזר הוי קבל דמצד עצמו מאפיל בטליתו. אין פותחין בו חלונות לראות נגעו ולא יקטרגו עליו מן השמים לזה שהוא שפל בטבע דזה שהשתדל להיות אפל בטבעו הוא ודאי שניצול שלא יקטרגו עליו. ואפשר כי ר\"ת הוי קבל וקיים גימט' עולה וכנגד קי\"א פסוקים דפרשת ויקרא דמעלה עליו כאלו הקריב כל הקרבנות כלם: \n",
            "מה. <b>קב</b> ונקי משנת ר' אליעזר בן יעקב קב ונקי. פירש בס' משנת אליעזר דאמרי בפסחים בריש פ\"ק לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו שהרי עקם הכתו' ח' אותיות דכתיב אשר איננה טהורה וכו' ונמצא דלדבר לשון נקי צריך להאריך אותיות או תיבות. וזו מעלת ר' אליעזר בן יעקב בחכמתו דהיה מדבר לשון קצרה ונקיה והוא חכמה רבה לקיים שתיהן לדבר דרך קצרה. ושתהיה נקיה וז\"ש משנת ר' אליעזר קב מעט ר\"ל דרך קצרה ונקיה: <br><b>והנה</b> הרשב\"ץ ח\"ג סי' ע\"ח כתב משם רבנית אחת שתירצה על התלמיד שאמר מפני מה אין מוסקין בטהרה שא\"ל מובטח אני שמורה הוראות בישראל דמ\"ש לדבר דרך קצרה היינו רב לתלמיד שלא יתבלבל התלמיד באריכות הלשון אמנם תלמיד לרב יכול לדבר בארוכה דהרב לא יתבלבל באריכות דברים ע\"ש וכן כתב רבינו בצלאל ז\"ל משם רבינו בעל המכתם ז\"ל: <br><b>ועפ\"ז</b> ניחא דא\"ל מובטחני שמורה הוראות בישראל דתלמיד זה שמע חבירו שאמר מוסקין בטומאה דנקט לשון קצרה הוא סמך על דעתו אך בחלקו\"ת ישית דהני מילי רב לתלמיד אבל תלמיד לרב שהרב אינו מתבלבל צריך לדבר לשון נקיה ואף שמאריך. ונימוקו עמו לחלק חילוק ישר ואמיתי ועבד עובדא בנפשיה לז\"א מובטח אני בו שמורה הוראות בישראל דאמיץ לבו לחלק מעצמו חילוק נאה והוא אביר בסברתו לעשות מעשה דהני מילי טכסיסי הוראה. ועמ\"ש אני הדל בקונטרס פתח עינים שם פ\"ק דפסחים בס\"ד. \n",
            "מו. <b>קול</b> הקול קול יעקב. כשחסר קול קול שיש ביטול תורה אז נחשב בער גימט' שני קול. ואז יהיה רעב דב' קול שחסרו גימט' רעב אבל אם עוסק בתורה ממרחק תביא לחמה: \n",
            "מז. <b>קרן</b> אמרו בתנחומא סוף פ' תרומה אומה שרוממתיה בסיני בד' קרנות קרן תורה קרן שכינה קרן כהונה קרן מלכות ע\"ש באורך ויש לרמוז דהכל תלוי בתורה דנחרב הבית פעמים בעון ביטול תורה כמ\"ש במ\"א בשם זוהר חדש והגהת הרמ\"ז ז\"ל וכמבואר בתנא דבי אליהו. ובזכות התורה תהיה הגאולה ב\"ב וא\"כ כיון שיש קרן התורה יש קרן שכינה שתשרה שכינה בביה\"מ ועל הצדיקים ויש קרן כהונה בביה\"מ ויש קרן מלכות שיבא מלך המשיח במהרה בימינו. ויש לרמוז מ\"ש רז\"ל כתר כהונה זכה בו אהרן כתר מלכות זכה בו דוד תורה מונחת בקרן זוית כל הרוצה יבא ויטול רמזו באומרם קרן זוית כי זוית גימט' עם הכולל משיח בן דוד לרמוז שע\"י התורה יהיה קרן משיח בן דוד בב\"א: \n",
            "מח. <b>קטן</b> כאשר שבים בתשו' ישראל ברוב רחמיו יתברך מחשיבם כקטן שאין עונותיו נחשבים רז\"ל במדרש חזית ע\"פ אחות לנו קטנה. ובמדרש ש\"ט שנעשה בריה חדשה בעל תשו' ואפשר דפליגי במחלוקת הפוסקים אם נהנה הקטן אם חייב לשלם ומדרש חזית סובר דאפי' נהנה הקטן פטור ומשו\"ה תיסגי להחשיבם כקטן אך מדרש ש\"ט סובר דקטן פטור מההיזק אבל אם נהנה חייב וא\"כ לבעל תשובה לא סגי לדמותו לקטן לכן סבר שעושהו בריה חדשה ועוד הארכתי בדרושים בס\"ד. ועיין בהגהותי לרבות במדבר רבה פ\"ב שצדדתי עוד בזה בס\"ד: \n",
            "מט. <b>קימה</b> מפני שיבה רז\"ל אמרו שהקם מפני שיבה זוכה להיות ירא שמים. והביאו בס' חרדים. ורבינו האר\"י ז\"ל כתב שאם יכוין הכוונה הראויה זוכה להתחכם בתורה עיין בשער המצות פ' קדושים. \n",
            "ן'. <b>קול</b> קול גימט' ערב שם רמז אין רנה של תורה אלא בלילה ולכן קול קול גימ' ערב כי בלילה אחר חצות בפרט חשוב מאד קול הקריא\"ה בתורה כמ\"ש בזוהר הקדוש בכמה דוכתי: \n",
            "נא. <b>קמץ</b> פתח צירי הם בסוד כח\"ב וח\"ו קפ\"ץ באף רחמיו. ארץ החיים מזמור ע\"ז: \n",
            "נב. <b>קבלה</b> הוא באצילות ומשו\"ה אומר בזוהר הקדוש תא חזי כי הוא בסוד הראיה. וצריך ליזהר ביותר בלימוד הקבלה הן בתנאים שהתנו ללומד הן שלא יאמר דבר שלא קבל ואינו מפורש בכתבים אמיתיים של רבינו מהרח\"ו ז\"ל: \n",
            "ג\"ן. <b>קטורה</b> ארז\"ל שנאים מעשיה כקטורת אפשר דר\"ל דאיזה דבר שאינו כל כך טוב שיש לה מתערב יפה בטובות שלה ואינה ניכר כחלבנה בתוך הקטורת שמתערבת ונעשית בצירוף טובה: \n"
        ],
        "Letter Resh": [
            "א. <b>ראיה</b> הוא בחינת אצילות והוא בחינת הסוד ולכן אמר בזוהר תא חזי. אך שמיעה הוא בחינת בריאה והוא בחינת הנגלה ופשט. ולכן אומר בש\"ס תא שמע. ארץ החיים מזמור מ\"ה: \n",
            "ב. <b>ראיה</b> רב לא היה מסתכל לא לצדדין ולא לפניו אלא ד' אמות וכתב הרב גנת ורדים א\"ח כלל ב' סי' ט\"ו דזש\"ה וישא אברהם את עיניו כי דרכו שלא להסתכל וכו' ע\"ש וכמ\"ש בעניותי בפתח עינים סוף מנחות. ולפי מה שכתבנו בסמוך דראיה הוא בחינה עליונה מאד לכן נזהר רב שלא להשתמש בראיה כי אם מעט מזער. ומזה יסתכל בעל נפש כי המסתכל בעריות הוא פגם גדול שפוגם בחוש רוחני עליון וגדול ענשו מאד ובא בגלגול ראה כמ\"ש רבינו האר\"י זצ\"ל. כל קבל דנא רב היה מתקדש בחוש עליון ולא היה מסתכל אלא ד' אמות ועמ\"ש אני הדל בפתח עינים בסנהדרין על דף צ\"ג. ומדברי הרב מהר\"י חאגי\"ז ז\"ל בס' קרבן מנחה סי' שס\"ו שכתב שלא היה מסתכל יותר מד' אמות קבורתו של אדם למדתי טעם אחר על שלא היה מסתכל רב שהפשוט הוא שלא ליזון עיניו מדבר הרשות. והסוד הוא שהראיה רומז למקום עליון הנקרא קדש ולכן היה מתקדש רב בזה. והרמז לזכור יום המיתה וקבורה כמ\"ש לשלמה כי מיית לית לי' אלא ד' גרמידי ודרך דרש אפשר דכיון דע\"י העינים היה קורא בתורה ובמשנה ובעין שכלו היה צופה ומביט בדברים עליונים. לא רצה שהעין יסתכל בדברי הרשות דמגרעות נתן בראותו דברי התורה הקדושה. מעין דוגמא למאי דאמרינן מי שחציו עבד וחציו בן חורין פטור מן הראיה. כי רוצה ה' במי שהוא עבדו דוקא. ואם העין הוא עבד ליצה\"ר לראות בעניני והבלי העוה\"ז. פטור מן הראיה לחזות בנועם ה' ובל יראה גאות ה'. ומעין דוגמא יש לדרוש על האדם עצמו וכמו שכתבנו בעניותנו בדרושים. ושוב מצאתי און לי מדברי תקוני הזוהר הקדוש כמו שכתבנו שם. <br><b>נמשך</b> לזה יובן היטב דעל ידי דיוסף הצדיק לא פגם בראיה הרומזת לאצילות ומה גם כי הוא היה נפש אדה\"ר מאצילות כמ\"ש בעניותנו בדרושים. על כן אינו שולט עין הרע בו ובזרעו כי באצילות נאמר לא יגורך רע והוא שנפשו מאצילות ושמר הראיה הרומזת לאצילות נאמר בו בן פרת עלי עי\"ן ומשם נמשך לזרעו כי היה הוא צנור מעיקרא משכה וזאת הברכה: <br><b>וכבר</b> נודע דרב היה לו עשר קדושות כמ\"ש בס' הפרדס לרש\"י כ\"י והבאתים בפתח עינים שם במנחות והם דברים נפלאים ואפשר דבדיק בשמי' שם קדוש אבא גי' ד' והיה כוונתו לקשר ד' העולמות ולתקן ד' חושים וגוף נפש רוח נשמה וזה לפי הפשט וביותר עלה בכב\"ש מתרפס ברז\"י רזין עילאין: \n",
            "ג. <b>רפ\"ח</b> ניצוצין. בגלות מצרים נתקנו ר\"ב ניצוצות ובמתן תורה נתקנו גם פ\"ו אך בחטאם חזרו. וז\"ש שש אנכי על אמרתך במתן תורה כמוצא שלל ר\"ב. ארץ החיים מזמור קי\"ט באות ש' ואפשר שז\"ש יוסף הצדיק לאחיו אלהים חשבה לטובה וכו' להחיות עם ר\"ב אלהים חשבה בסוד הבירור דבמחש' אתבריר כלא וז\"ש וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח בסוד המחשבה לטובה להעלותם בדרך זיווג יסוד ומ' וזהו לטובה טוב יסוד ה' מלכות להחיות עם ר\"ב רמז שיוציאו ר\"ב ניצוצין. ובהא ניחא כי במתן תורה נתרפאו כל ישראל שהחולי בא מרפ\"ח ניצוצין ובמתן תורה נשלם תקונם ולכן נתרפאו וכמ\"ש בס' חזיונות. שאמר האר\"י זצ\"ל למהרח\"ו זלה\"ה בחלום כי רופא חולי עמו ישראל ר\"ת מספר רפ\"ח לברר רפ\"ח ניצוצין ועי\"ז יתרפאו: \n",
            "ד. <b>רחב</b> במדרש רות רבה פרשתא ב' דרשו פ' ומשפחות בית הבוץ וכו' על רחב וסוף הפ' דרשו אשר בעלו למואב שבאתה ועלו מעשיה לאבינו שבשמים וכו' ולפי דרשת רז\"ל אפשר לרמוז במאי דכתיב וישובי לחם והדברים עתיקים באופן זה מאחר שהכניסה עצמה בסכנה ובאת להתגייר ועלו מעשיה למו אב שבשמים לזה וישובי לחם שבה מהיות זונה ונעשית לחם אשה כשרה דנשאת ליהושע. וכי תימא איך היתה כזאת לזה אמר והדברים עתיקים שהם סודות נעלמים כי רחב היתה גלגל תמר ומסוד קין כמ\"ש במדבר קדמות משם רבינו האר\"י זצ\"ל לכן היתה לחם טהור ונשאה יהושע לפי ערך גדולת נשמתה ויצאו ממנה נביאים כמ\"ש רז\"ל. \n",
            "ה. <b>רחם</b> כתיב חבקוק סי' ג' ברגז רחם תזכור. שמעתי כי אותיות רחם קודמות לאותיות שטן שמדת רחמיו קודמים לקטרוג שטן עכ\"ד. ואפשר רחם תזכור רחם גימטריא אברהם שיזכור ברית אברהם אע\"ה גם רמז רחם אותיות חמר כי אנחנו חמר והוא ידע יצרנו תזכור כי עפר אנחנו. ברגז גימט' ריב שריב לו לסט\"א עם האדם ולזה רחם חמר כי אנחנו חמר ובזכות אברהם גי' רחם תזכור להצילנו: \n",
            "ו. <b>רחב</b> שאלה מהם אות אמת שהוא אות ו' שהוא הת\"ת והשיבוה כי כבר נפטר משה ונתעלם אור ו' ולא נשאר אלא יהושע שהוא סיהרא והרמז למדת המלכות שם שקוצי\"ת כמנין תקו\"ת וזהו תפלת ערבית רשו\"ת. ס' לקוטים כ\"י משם הרב עיר וקדיש כמהר\"ר ישראל בנימין זלה\"ה. ואפשר שזה רמז ותש\"ר דבורה: \n",
            "ז. <b>רבקה</b> היתה גלגול חוה ויעקב אדה\"ר וכמ\"ש בראש דוד סוף פ' תולדות משם מהרח\"ו ז\"ל באורך וזה טעם דרבקה היה לה אהבה עם יעקב כמש\"ה. ורבקה אהבת את יעקב. ואפשר לרמוז אהב\"ת ר\"ת אדם הראשון בעלה תחילה. ודוק: \n",
            "ח. <b>רבקה</b> בפרקי ר' אליעזר פ' ט\"ז אמרו שציוה אברהם ליצחק שיביא רבקה האהלה ויוציא בתוליה באצבע לדעת אם היא תמימה וטהורה וכן עשה והראה לאברהם אע\"ה ואחר זה לקחה ע\"ש אמנם במדרש הביאו הרב ש\"ך ז\"ל עה\"ת פ' חיי שרה אמרו דכאשר נפלה מעל הגמל נעשית מוכת עץ וכתב בס' פענח רזא שם מרז\"ל דחיה שמרה בתוליה שלא יתנגבו. ואח\"כ הלך יצחק וראה אותם ע\"ש: \n",
            "ט. <b>רפ\"ח</b> ניצוצין אין כח להעלותם אלא מי שנעשה עני ויש בו מדת הצדקה וז\"ש פז\"ר גימט' רפ\"ח להעלותם נתן לאביונים שעושה עצמו עני וגם צדקתו עומדת לעד שעושה צדקה כי אין עבירה מכבה צדקה. אבל מי שאין בו צדקה אף שיש בו מצות אחרות מלבד שלא יעלה יזיק לנשמתו. לקוטי מהרח\"ו זצ\"ל כ\"י סי' ג\"ן: \n",
            "י. <b>רחיצה</b> בחמין בע\"ש דוגמת הטבילה שטובלין הנשמה בנהר די נור להסיר ממנה כתמי העונות כן ע\"י רחיצה זו בחמין בע\"ש יוסר מהאדם כתמי עונותיו. קרבן שבת דף ט\"ז ע\"ד בשם הרב תורת חיים בעירובין דף ז' ע\"ג ושם הביא דברי רבינו האר\"י ז\"ל דרחיצה זו נגד ההוא שלהובא דאמרו בזוהר ויקהל ולכן ברחיצה זו יכוין להבריח הרע והזוהמא של הגוף ורוח הטומאה השורה על האדם בימי החול יברח ממנו ע\"ש באורך: \n",
            "יא. <b>ראובן</b> בכורי אתה וכו' יתר שאת ויתר עז וכו' הקשה הרב הגדול מהר\"ש אלגאזי ז\"ל דמלך וכהן גדול שחטאו היכא אשכחן דמסלקין אותן מגדולתן ואני בעניי נראה לי דמלך וכהן גדול אם כבר זכו והם נוהגים בשררתן וחטאו אין מסלקין אותן. אבל אם היו ראויים לגדולה וקודם שזכו חטאו אז לא יזכו לגדולה. וראובן עדיין לא זכה והארכתי בעניותי בזה בס' הקטן ראש דוד פ' ויחי ע\"ש בס\"ד: \n",
            "יב. <b>ראובן</b> התפלל עליו משה רבינו ע\"ה שלא יבא בגלגול וכמו שת\"א ויתכפר לו במה שלא יהיה לו בכורה וז\"ש ויהי מתיו מספר אחד ולא פי שנים ולהכי אמר מתיו מספר במקום שתי מיתות יענש שלא יהיה לו כי אם מספר אחד. רבינו מהרח\"ו זצ\"ל הבאתיו שם בראש דוד ע\"ש. \n",
            "יג. <b>ראובן</b> בא ביתרו וזהו סוד יתר שאת. ס' ערכי הכנויים להרמ\"ז ז\"ל כ\"י: \n",
            "יד. <b>רחבעם</b> אמר קטני עבה ממתני אבי כי הוא הראשון המזומן לתקון אחרי שנתלקטו הפרידות טובות שתיהן מעמון ומואב לקבוע מסמרות נטועים במלכות בית דוד ונעמה היא אמו לא קדמהו זולתו לכח אמיץ כמוהו לפיכך אמר אבי יסר אתכם בשוטים פעם אחת ולא ישנה דאיהו מרות בלבד קאתי ואני איסר אתכם בעקרבים יצדק מאד עם מה שאמרו בירושלמי אהא דתנן אפי' נחש כרוך על עקבו לא יפסיק אבל עקרב פוסק דעקרב מחי והדר מחי כי רחבעם בא בשני כחות. הרמ\"ע ז\"ל במאמר מאה קשיטה כ\"י סי' פ\"ח. ובדרושים כתבתי עוד לישב מ\"ש קטני עבה ממתני אבי בס\"ד ע\"ש]: \n",
            "טו. <b>רגל</b> כינוי לאשה כמ\"ש בזהר הקדוש פ' וירא על פסוק רגלי חסידיו ישמור ובס' ערכי הכנויים להרמ\"ז ז\"ל כתב סודות נפלאים בזה ע\"ש: \n",
            "טז. <b>רבתי</b> עם אמרו רז\"ל במדרש רבתי בדעות ואפשר במ\"ש רז\"ל אוירה דארץ ישראל מחכים וכתבנו בעניותנו בדרושים דתורה שבע\"פ היא כנגד השכינה וארץ ישראל כנגד השכינה ומשו\"ה אוירה דארץ ישראל מחכים לכוין הלכה שהוא אותיות הכלה ועוסק בתורה לשמה כח בו להמשיך הארה מחכמה בסוד באבא יסד ברתא וז\"ש אוירה מחכי\"ם. וז\"ש רז\"ל וזהב הארץ ההיא טוב אין תורה כתורת ארץ ישראל כי תורה שבע\"פ כנגד מ' והוא בחי' זהב וארץ ישראל היא כנגד מ'. וזהו אר\"ץ ישרא\"ל ולכן אין תורה כתורת ארץ ישראל. ואפשר לרמוז וזהב. ו' זהב יחוד קבה\"ו. האר\"ץ ההי\"א טו\"ב. והמ\"י וז\"ש רבתי בדעות דבכח ירושלם הרומזת לשכינה בדעת חדרים ימלאו ואוירה מחכים ולכן העיר רבתי בדעות: <br><b>ואפשר</b> להסמיך מ\"ש בעניותי במ\"א כי יראת תורה גמילות חסדים כל אחד משלש אלה גימטריא תרי\"א להכניע ס\"מ לי' שמספרם קל\"א ת\"פ תרי\"א ועל כן ציונו ה' יתברך להכניעם במחשבה דיבור ומעשה. במחשבה ירא\"ת ה' בלבו. בדיבור ללמוד תור\"ה. ובמעשה גמילו\"ת חסדי\"ם גימ' תרי\"א כמספר תורה. ירא\"ת תור\"ה גמילו\"ת חסדי\"ם כל א' עולה מספר תרי\"א. וזהו העיר רבת\"י שבכח השראת שכינה היו מבטלים פ' ופ' שמספרם רבת\"י עם הכולל: <br><b>ועל</b> זה נצטוינו תרי\"ג מצות להכניע פ' ופ' שמספרם עם ב' כוללים תרי\"ג. ולכן ציצית עם ח' חוטים וה' קשרים גימ' תרי\"ג להכניעם. והלוקח רבי\"ת נותן להם כח ולכן עונשו גדול מאד. ולכן אתרוג עם הכולל גימ' תרי\"א להכניעם ולכן אמרו רז\"ל בזכות ולקחתם לכם ביום הראשון יפרע מראשון עשו ויבנה ראשון בית המקדש. ואפשר שזהו מ\"ש בילקוט האזינו לו חכמו ישכילו זאת היא התורה וזאת אשר דיבר להם אביהם ומה א\"ל קבלו עליכם יראת שמים והתנהגו זה עם זה בגמילות חסדים ע\"כ בקצור ע\"ש באורך דג' אלה ציוה להם יעקב אע\"ה תור\"ה ירא\"ת ד' גמילו\"ת חסדי\"ם דבזה יכניעו לפ' ופ' במחשבה דיבור ומעשה. ואפשר דזה טעם משז\"ל דכשיצאו ישראל ממצרים כרתו ברית לעשות חסד זה עם זה. דהם יצאו לקבל תור\"ה ועול ירא\"ת ה' ורצו לקבל לעשות ג\"ח מטעם האמור. <br><b>וזה</b> רמז ברי\"ת העינים ברית גי' פ' ופ' לשמור העינים להכניע פ' ופ' במחשבה ולשמור ברי\"ת הלשון בדיבור. וברי\"ת המעור להתקדש במותר לו נוסף על שמירת האיסור ברית במעשה. והם ג' ברי\"ת להכניעם במחשבה דיבור ומעשה: <br><b>ובא</b> הרמז בפ' לו חכמו ישכילו זאת יבינו לאחרית\"ם אותיות תרי\"א מצות להכניע פ' ופ' ולידבק בתורה הנקראת לחם להכניעם בדיבור בתור\"ה ובמעשה בתרי\"א מצות ובמחשבה להשכיל ולהבין: <br><b>ומי</b> שהוא עניו תבי\"ר לבא רמז שהוא מכניע פ' ופ' גימטריא תבי\"ר עם הכולל כמו שכתבנו בכמה מקומות שהעניו אין יגער שולט בו: <br><b>וזו</b> היתה כונת שכם וחמור להכשיל לבני יעקב באומרם והארץ רחב\"ת ידים רחבת תרי\"א עם הכולל שבו וסחרוה לפ' והאחזו בה. וכל קבל דנא כתיב אשרי תבח\"ר ותקרב לעובד ה' המכניע לפ' ופ' מספר תרי\"א וכן מספר תבח\"ר עם הכולל שהוא עבד ה'. וכן ישראל נאמר עלינו בחר\"ת בנו מכל העמים מן הגזע ומן השרשים אשר בחר\"ת באברהם שזכה להפרד מרשעים חבר\"ת פועלי און: <br><b>והיינו</b> דתנן על ג' דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים להכניע הנז' במחשבה עבודה שבלב ירא\"ת ה' ולקבל עול מצות תרי\"א. ובדיבור תור\"ה גימט' תרי\"א ובמעשה גמילו\"ת חסדי\"ם. והמכוונים לעבוד ה' בתורה ובמצות נקראים תלמידי חכמים גימ' תרי\"א עם הכולל שמגמתם לקיים תרי\"א מצות וללמוד תורה גי' תרי\"א: <br><b>ושומר</b> שבת כמקיים כל המצות ליקבה\"ו וכן תרי\"א הוי\"ה אדני גימט' שבת. וזה טעם מ\"ש רז\"ל אין ישראל נגאלים עד שישמרו שבת: <br><b>וכן</b> ירושל\"ם כ\"ה בגימ' תרי\"א כי שם עיקר העבודה ותלמוד תורה שהוא מקום השכינה הנקראת כה כמ\"ש בזהר הקדוש ותרי\"א מצות משפט אלהי הארץ: <br><b>ומכלל</b> הדברים יומתק מאי דאמר ר' עקיבא את ה' אלהיך תיר\"א לרבות תלמידי חכמים כי תלמיד\"י חכמי\"ם בגימ' תיר\"א ויש עוד לרמוז שיראת חטאו תהיה קודמת לחכמתו שהרי תלמידי חכמים כמספר תירא כי ראשית חכמה ירא\"ת ה' וגם רמז לא המדרש הוא עיקר אלא המעשה ועל כן תיר\"א גי' תלמידי חכמים דהעיקר הוא לקיים תרי\"א מצות ותלמוד גדול שמביא לידי מעשה: \n",
            "טו\"ב. <b>רבי</b> מרוב ענותנותו כ' במשנה על עצמו רבי ולא רבן והרב והרב מהר\"י חאגי\"ז הקשה דאי משום ענוה הרי רשב\"ג דהיה עניו וקראוהו במשנה רבן ולק\"מ דרבי כ' המשניות והוא רשאי לעשות ענוה בעצמו וכתב על עצמו רבי. אבל רשב\"ג אביו הגם שהיה עניו אין לו לרבינו הקדוש לעשות ענוה בשביל אביו ואדרבה הוא חייב לכבדו ולכתוב רבן שמעון ב\"ג. ואם כונת הרב שהי\"ל לצוות שיקראוהו רבי. לא דמי כלל לרבי שכ' המשנה לדורות עולם ונזהר בזה. ורשב\"ג דרך עראי זמנין דקראוהו רבן שלא בפניו כי בפניו לא היו מזכירין שמו ואין לו לחוש לזה. ואפי' תימא דחש גם לזה מרוב ענותנותו רבינו הקדוש שחייב בכבודו כ' רבן שב\"ג שאם הוא ציוה ציוה בזכירה דרך עראי ולא בכתיבת המשנה: <br><b>ומה</b> שכתב על עצמו רבי סתם הוא משום דרובם היו תלמידיו ואינם קורין לו בשמו ועוד אפשר דהוא ענוה פרטית דכשם שהיה מכבד העשירים כדי שהכבוד שיכבדוהו יראה כמו שמכבדין לעשירים כמ\"ש מהרי\"ל ולא משום תורתו כן בקש אופן שלא ליהנות בכבוד תורה אפי' בתואר ר' ולכך כ' רבי. סתם להורות דמה שקורין אותו רבי לא משום תואר רק שהיו תלמידים ותלמידיו קרו ליה רבי מצד שלימד להם תורה. לא משום כבודו ובזה לא קיבל שום כבוד על תורתו רק דהוא עשיר והוא מלמד שלהם זכותו יגן עלינו. והחי יתן אל לבו בדור יתום דכל התוארים אין גם אחד צודק ואוי לה לאותה בושה ודי בזה. ועמ\"ש בעניותי בס' שם הגדולים ח\"א בקונטרס חסדי אבות השני בחזקת הי\"ד בס\"ד: \n",
            "ח\"י. <b>רפואה</b> כ' רבינו מהרח\"ו ז\"ל בדרושתיו כ\"י בפ' אם יקום והתהלך וכו' ורפא ירפא דע כי רפואה הבאה לאדם ע\"י ה' איננה על ידי צער ולכן אין הפ\"א דגושה אלא רפויה אבל רפואה ע\"י בשר ודם יש ברפואתה צער ולכן ורפא ירפא שני הפיפי\"ן בדגש עכ\"ד. ולכאורה קשה דהכתיב מחצתי ואני ארפא וכתיב כי הוא טרף וירפאנו וזולתם ויש לישב. ואמרו לי שרבינו בחיי ז\"ל כתב כדברי מהרח\"ו ז\"ל: <br><b>ונבא</b> להבין פ' רפאני ה' וארפא הושיעני ואושעה כי תהלתי אתה דאמרו בח\"מ סי' ת\"כ דהחובל לא מצי לומר לנחבל אני ארפאך דדמי עליה כאריא ארבא ותו דאסיא דמגן מגן שויא. וז\"ש רפאני ה' מדת רחמים. וליכא למימר אסיא דמגן מגן שויא דאדרבא וארפא בלי צער משא\"כ ע\"י בשר ודם היא רפואה בדג\"ש שהיא בצער. וגם אין לומר דמיא עלי כאריא ארבא ח\"ו כי תהלתי אתה. ואפשר כי ס\"ת ה' וארפא הושיעני ואושעה הוא אהיה: <br><b>ורבינו</b> האר\"י ז\"ל ציוה בחלום למהרח\"ו ז\"ל שיכוין רופא חולי עמו ישראל ר\"ת גי' רפ\"ח לברר רפ\"ח ניצוצין ככתוב בס' חזיונות כ\"י והבאתיו לעיל אות ג'. ואפשר רפאני ה' וארפ\"א גי' רפ\"ח הושיעני ואושעה ר\"ת גי' י\"א רמז לי\"א סמני הקטרת כידוע וכשיתבררו תבא הישועה וז\"ש הושיעני ואושעה דכשיושלמו הבירורין תבא הישועה ואז יושפע במ' הנקראת תהלה מחכמה שרומז ליו\"ד וזהו תהלתי אתה בסוד החסד כמ\"ש בזהר הק' ועוד כתבתי בפ' זה בקונטרס צוארי שלל בהפטרת בחקתי בס\"ד: \n",
            "יט. <b>רבות</b> רעות צדיק ומכלם יצילנו ה' אפ' במ\"ש בס' דרוש שמואל פ' נצבים דכ\"ו שמות בתפלת י\"ח להגין מכ\"ו שמות שבתוכחות וז\"ש רז\"ל שהיו ישראל יראים מהתוכחות א\"ל אתם נצבים פי' כשתעמדו בתפלת י\"ח לפני ה' אלהיכם ניצולים דכ\"ו אזכרות שבתפלה להגן מהתוכחות עכ\"ד: <br><b>ויש</b> להרחיב הענין דכ\"ו אזכרות שבתפלה שהם גימ' תרע\"ו. הם מגינים על התוכחות שיש בהם תרע\"ו אותיות ובזה אפ' בהמשך הפסוקים. צעקו וה' שמע ומכל צרותם הצילם קרוב ה' לנשברי לב ואת דכאי רוח יושיע רבות רעות צדיק ומכלם יצילנו ה'. הכונה צעקו ובהיותם צדיקים וה' הוא ובית דינו אפי' מדת הדין שמע ולא מיבעיא שנענו על הדבר שצעקו אלא ומכל צרותם הצילם שאר צרות שהיו להם וסבלו אותם הצילם מהכל והיתה הרווחה דכ\"ו אזכרות שבתפלת י\"ח שהתפללו הגינו עליהם. דמסתמא התפללו תפלתם כראוי בהכנעה כי העניו תפלתו נשמעת וז\"ש קרוב ה' לנשברי לב המתפללים ואת דכאי רוח יושיע כל הצבור. ואפשר לומר במה שהקשה הרב דת ודין ז\"ל. במ\"ש שבחא דצבורא היכי הוי אמר משיב הרוח ונשיב זיקא אמר מוריד הגשם ואתא מטרא. והרי אמרו זכה תאות לבו נתת לו ואפשר לומר דאותה שאמרו תאות לבו נתת לו היינו כשצדיק גמור התאוה תאוה הקב\"ה ממלא תאותו. אבל הכא מיירי כשח\"ו יש גזרה על הצבור ובאה ונהייתה אז לסלק הגזרה צריך תפלה וכמ\"ש אני בעניי במ\"א. וז\"ש צעקו וה' שמע וכו' וכי תימא אמאי צריך צעקה והלא קרוב ה' לנשברי לב ותאות לבו נתת לו. לז\"א הגם כי קרוב ה' לנשברי [לב] ותאותם יביא להם מכל מקום הכא נגזרה גזרה ואת דכאי רוח יושיע מצרתם ובזה צריך צעקה. רבות רעו\"ת שהם תרע\"ו אותיות שיש בתוכחות ובאות על הצדיקים ומכלם יצילנו ה' שהזכיר בתפלה דכ\"ו הויות שבתפלה הם מספר תרע\"ו ומצילים מהתוכחות: <br><b>ואפשר</b> לומר דמעיקרא בתוכחות יש תרע\"ו אותיות שאם ישובו ויהיה אחדות ביניהם יהיה נוסף אחד על תרע\"ו ויהיה עזר\"ת להגין עליהם. וכבר כתבו רבני אשכנז דיש כ\"ו הויות בתוכחות שהם בגימט' תרע\"ו להגין מתוכחות שהם אותיות תרע\"ו ואפשר לומר דעם הכולל הכ\"ו הויות הם בגימטריא עזר\"ת דמדת רחמים עזרם ומגינם וז\"ש הבה לנו עזרת מצר ויתר כתובים ועמ\"ש בעניותי בקונטרס פני דוד פ' וילך בס\"ד: \n",
            "כ. <b>רות</b> לקחה כל הקדושה שהיתה בערפה כמ\"ש בעניותי בשמחת הרגל רות בהשמטות מגורי האר\"י ז\"ל באורך ועתה ראיתי בערכי הכנויים להרמ\"ז ז\"ל שהוא ז\"ל חידש דזאת לפנים נקראת ערפה ואח\"כ הכתוב קורא אותה הרפה וחסר ס\"ה מערפה הוא גימט' אדני שם רמז דהקדושה שבה מקודם חסורי מחסרא והלכה לרות עכ\"ד ואפשר לרמוז שומר נפשות חסידיו ר\"ת נחש וס\"ת רות דהקדושה שהיתה בסט\"א נחש ובערפה נתבררו וניצולו על ידי רות כשנתגיירה והיתה אמה של מלכות כמשז\"ל ע\"פ וישם כסא לאם המלך: \n",
            "כא. <b>רוב</b> מה שטוענים א\"ה שהם הרוב וישראל הם מיעוט והיו צריכים ח\"ו לעע\"ז כמותם יש כמה תי' ואני בעניי בס' ראש דוד פ' לך לך יתרו במדבר כתבתי בזה ובמקומות אחרים וראיתי לכתוב בקיצור איזה תירוצים שיועיל לדרוש בס\"ד: \n",
            "א. <b>מה</b> שתירצו במדרש דישראל עובדים לאלוה אחד ית' והגוים איש לאלהיו וישראל רובא לגבי כל מין ע\"ז: \n",
            "ב. <b>דישראל</b> יש לנו דין אשה ובעלה ובהא לא שייך רוב: \n",
            "ג. <b>דאנחנו</b> בנים והוא אבינו ובהא לא שייך רובא לגבי בן: \n",
            "ד. <b>דיש</b> לנו חזקה מכח אבותינו והפליא לעשות עמנו נסים ונפלאות וכ' מהרימ\"ט א\"ה סימן ז\"ך דחזקה הבאה מכח הסברא עדיפא מרובא: \n",
            "ה. <b>דכשישראל</b> הם בא\"י אמרינן כל קבוע כמחצה על מחצה: \n",
            "ו. <b>מיעוטא</b> היוצא מן הרוב אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה ולא אזלינן בתר רובא כמ\"ש הרב הנמק\"י פ\"י דיבמות והגרים באים מא\"ה וא\"כ אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה: \n",
            "ז. <b>דבר</b> שבמנין אפי' באלף לא בטיל ומשו\"ה נמנו ישראל כמה פעמים: \n",
            "ח. <b>ישראל</b> מחדדי טפי ואלימי מרובא כמ\"ש גבי ב\"ש וב\"ה: \n",
            "ט. <b>ישראל</b> דבר חשוב אפילו באלף לא בטיל ואין כאן טענת רוב: \n",
            "י. <b>ישראל</b> דומים לדבר שהנשמה תלויה בו וכל הגוים טפלים אליהם: \n",
            "כב. <b>רגל</b> כינוי לגוף ועין לנשמה. הרב תורת חיים סנהדרין על דף צ\"א. כמ\"ש לעיל מע' ע' וזה רמז גר אנכי בארץ גר ר\"ת גוף רגל וז\"ש אוי לרשע ר\"ע כי פגם בגוף ונפש ר\"ע ר\"ת רגל עין והצדיק ע\"ר שמקדים הנשמה לגוף: \n",
            "כג. <b>רוח</b> במציעא דף ק\"ז אמר שמואל הכל ברוח אפשר לרמוז דהדיבור הוא ברוח כמ\"ש אונקלוס ולרוח ממללא ואמרו בש\"ט מי שרוצה לקנות עה\"ב בזול ישמור לשונו וז\"ש הכל ברוח כלומר אם ישמור לשונו קנה עוה\"ב כי בשומרו ברית הלשון נשמר ברית המעור. ואם לא פגם בלשון תפלתו נשמעת כמשז\"ל ולימודו נחת רוח לה'. א\"נ ברוח גימט' יראה וגי' גבור\"ה שאם יש לו יראה יתגבר על יצרו כי זה כל האדם. א\"נ אפשר בסגנון אחר הכל יסוד ברוח דבור כלומר שמירת היסוד תלוי בשמירת הדבור. א\"נ כי המצות הם בנפש והתורה ברוח וביטול היצה\"ר אינו אלא בעסק התורה וז\"ש הכל ברוח דע\"י התורה מבטל יצה\"ר ומקיים המצות וא\"כ הכל ברוח שהוא התורה וז\"ש גדול התלמוד שמביא לידי מעשה מלבד הפשוט תלמוד גדול שמבטל יצה\"ר ולכן מביא לידי מעשה שיקיים המצות: \n",
            "כד. <b>רובן</b> בגזל ומיעוטן בעריות והכל באבק לה\"ר הכי אמר רב יהודה אמר רב בבתרא דף קס\"ד ובזה שמעתי כונת הפ' איכה היתה לזונה קריה נאמנה דאם היא נאמנת ונזהרת ממה שנכשלים הרוב איך היתה לזונה שהוא דבר שנשמרים הרוב וליכא אלא מיעוט בעריות. ובספר שערי שמים דף ל\"ב ע\"ב כתב דרובא דעלמא נזהרין בגזל כמו שאמרו חכמים מיעוטן בגזל עכ\"ל ותקפה עליו משנתו. והרב תוספת י\"ט בהגהותיו לאה\"ע הקשה עמ\"ש הטור כי קשה לרוב בני אדם לפרוש מהעריות דבש\"ס אמרו להפך מיעוטן בעריות ע\"ש ולק\"מ דקשה לרוב בני אדם לפרוש. אבל כופין את יצרם ואינם נכשלים אלא המיעוט וכמ\"ש אני הדל במ\"א: \n",
            "כה. <b>רחל</b> בש\"ט דף מ\"ח ע\"ב פירש רחל מבכה על בניה על הנביאים והוא כינוי לשכינה כירח יכון עולם כירח גימטריא רחל. ואפשר לרמוז כי רחל גימט' עסמ\"ב ועוד ו' רמז לז\"א ועסמ\"ב להמשיך מוחין דאוא\"י לצורך הזיווג: \n",
            "כו. <b>רחל</b> אמנו ע\"ה בזכותה יצאנו ממצרים כמו שפירש הרב זקוקין דנורא במאמר תנא דבי אליהו ובזה פירשתי בעניותי בצאת ישראל ממצרים בי\"ת יעקב: \n"
        ],
        "Letter Shin": [
            "א. <b>ש\"ע</b> נהורין דא\"א כי יש לו תלת רישין כל א' כלולה מעשר ועשר מעשר הם ק' לכל א' והם ש' וז' מדות כל א' כלולה מעשר הם ע' אך ז\"א שהשפעתו על ידי או\"א י\"ה כל א' כלולה. מעשר הם ק\"ן ס' לקוטים מהאר\"י ז\"ל פ' ואני אמרתי נגזרתי. ולעיל פ' גם צפור מצאה בית כתוב דז\"א יש לו אר\"ך מש\"ע נהורין דא\"א ומ' יש לה ק\"ן וקל להבין: \n",
            "ב. <b>ש\"י</b> עולמות. אמרו בשם הגאון ר' ליב זינציץ ז\"ל כי תרי\"ג מצות דאורייתא וז' דרבנן הם כת\"ר ובכל מצוה נברא מלאך הם כת\"ר מלאכים ומלאך הוא שליש עולם א\"כ כתר מלאכים הם ר\"ו עולמות ושני שלישים ותוספת כתובה שליש הם ש\"י עולמות ובזה פירש מהר\"י סג\"ל נר\"ו מ\"ש הרב קרבן שבת דף י\"ט ר\"ו מימין וק\"ג משמאל ר\"ו שהם עיקר כתובה מימין ותוספת כתובה ק\"ג משמאל ועמ\"ש בכסא דוד סוף קונטרס גאולת עולם דף קט\"ז ע\"ד ואפשר לרמוז עתיד הקב\"ה להנחיל הנחיל בגימט' ק\"ג שהוא התוספת ועם ר\"ז של עיקר יהיו ש\"י עולמות כי למ\"ד להנחיל היא שמושית: \n",
            "ג. <b>שתיקה</b> מי שיש לו מדת השתיקה מפשע נעשה שפע. ארץ חיים מזמור י\"ט משם הזהר ועמ\"ש מזמור כ\"ה על פ' ארחותיך למדני. ובזה פירש שם ברוב דברי' לא יחדל פשע. ואפשר שהטעם כי הוא עולה למקום השתיקה ויושפע שפע למטה ומדה כנגד מדה במקום פשע נעשה שפע ועמ\"ש הרב ראשית חכמה זלה\"ה: \n",
            "ד. <b>שבת</b> אמרו במדרש דהקב\"ה מוריד גשמים בשבת דכ\"ע דיליה ובגמ' פ\"ק דקדושין אמרו דמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול ולעיל אמרו וה' הולך לפניהם יומם שאני קב\"ה דכ\"ע דיליה ותורה דיליה א\"כ מהשבת מוכח דכ\"ע דיליה ויכול למחול ומועיל תשובה. ומשו\"ה אמר אדה\"ר כך היא כחה של תשובה פתח ואמר מזמור שיר ליום השבת דמהשבת נלמוד דכ\"ע דיליה ויכול למחול. ארץ החיים מזמור צ\"ב: <br><b>ובזה</b> יובן מאמרם ז\"ל וישם ה' לקין אות שבת מסר לו. ועוד אמרו רז\"ל כשעלה משה למרום ברקיע הז' היו אומרים כח התשובה ואומרים מזמור שיר ליום השבת וצריך להבין אמאי מסר לקין אות שבת. וגם ברקיע הז' שאומרים כח התשובה ומזמור שיר ליום השבת מה ענין שבת לתשובה. אמנם ע\"פ האמור יובן כי הנה יש סברא לומר דתשובה לא מהניא דחטא לממ\"ה הקב\"ה ואין לו תקנה אלא קבורה ואפילו במלך ב\"ו קי\"ל מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול וכמה רבבות ק\"ו לממ\"ה הקב\"ה. אך מהשבת נכריע להפך דאדרבא להיותו ממ\"ה הקב\"ה כ\"ע דיליה ויכול למחול וזה נלמוד מהשבת דמוריד גשמים מן השמים לארץ דהכל שלו ואין כאן הוצאה מרשות לרשות ולכן אות שבת מסר לקין דאות היא לכל צבא השמים דמתקבל בתשובה דכ\"ע דיליה ומצי מחיל והיינו דברקיע (ח) [ז] כשהם אומרים כח התשובה אומרים מזמור שיר ליום השבת דמהשבת מוכח דכ\"ע דיליה ומצי מחיל והתשובה עולה כהוגן: <br><b>וזהו</b> טעם שומר שבת דאפי' עע\"ז כאנוש מוחלין לו דכיון דהוא נתחרט ושומר שבת כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום הז' שבת וא\"כ כ\"ע דיליה ומצי מחיל ולכך נמחל לו. ואפשר דזה טעם סמיכות שמירת שבת לפ' העגל לומר דאף אם חטא בעגל בשמירת שבת מתכפר להם כמ\"ש אפי' עע\"ז כאנוש מוחלין לו. וזה יתכן שהוא טעם משה רבינו ע\"ה במחרת יה\"כ כשירד מן ההר ציוה להם את השבת להורות דמחול להם דכ\"ע דיליה ונלמד מהשבת. <br><b>ולפי</b> כי עדיין אפשר לומר דדוקא עע\"ז כאנוש נמחל דכונתם היתה לאמצעי כמ\"ש הרמב\"ם ריש ה' ע\"ז. ולכן ציוה את המשכן דמשם מורה דגם ישראל לא כיונו אלא לאמצעי ולאפוקי זה השרה שכינתו בתוכם ע\"י המשכן כמ\"ש המפורשים לכן סמך עוד הפעם השבת פ' ויקהל מלבד פ' תשא לומר אפי' עע\"ז ממש השבת מוחל מטעם דכ\"ע דיליה כמדובר והגם דרז\"ל דרשו על שבת דפ' ויקהל דרשה אחרת תרתי ש\"מ דהי מינייהו מפקת כמ\"ש במ\"א ודע כי בסוף נחל שורק בערבי נחל דף ע\"ט ע\"א בסוף שמות יש ט\"ס וצ\"ל כן. אמצעי ולזה סמך שבת אחר זה פ' ויקהל עוד הפעם ג\"כ להורות שהשבת מכפר גם ע\"ז ממש ודוק היטב כצ\"ל. \n",
            "ה. <b>שבת</b> אמרו פ' כל כתבי גבי יוסף מוקיר שבי מאן דיזיף שבתא פרעיה שבתא וראיתי להרב מהר\"י חאגי\"ז ז\"ל בס' קרבן מנחה סי' שס\"ז שהקשה דטפי מעלי שישאר שכרו לעוה\"ב. והרב ז\"ל תירץ דזה היה מזלו כמ\"ש לו האצטגנין ויש מעכב המזל. וכבוד שבת סייעו שיתקיים המזל זהו תורף דברי הרב ז\"ל. ולא תעזוב נפשי לשאו\"ל דסתמא קאמר מאן דיזיף שבתא אפי' שאין לו מזל ולומר דהוא כולל אבל בפרו\"ע פרעו\"ת בישראל בחלקו\"ת ישית דאם יש מזל פרע לו ישלח הן בעודנו חי. ואם אין לו מזל השכר בג\"ע. הוא דוחק: <br><b>ולי</b> הדל אפשר במ\"ש בשוחר טוב על פ' בצאת ישראל ממצרים דהקב\"ה זורע המצות ועושין פירות והוא נותנן לבעלי המצות והכא גדל פרע הפירות בעה\"ז והקרן קיימת לעוה\"ב. א\"נ במ\"ש רבינו עובדיה ז\"ל שכר מצוה מצוה שכר השמחה ששמח האדם בעשותו המצוה הוא מצוה בפני עצמה וזה אוכל בעה\"ז כמ\"ש הרב זרע בירך דשכר מצות עצמן בהאי עלמא ליכא אך השמחה ליכול וליחדי. וא\"כ כל זה היה לאיש הזה בשכר השמחה. ואינו נקרא הלואה לשבת אלא כשעושה בשמחה דהוא יותר מחיובו וזה נקרא הלואה אבל במצות שבת עצמה לא שייד הלואה והוא חיוב. והשתא דאתית להכי אעיקרא לק\"מ דזה תוספת שהיה עושה על חיובו ושרי לעשותו על מל\"פ כמ\"ש בעניותנו בכמה מקומות מהר' שפ\"ר. ושכר המצוה קרנו לעה\"ב. והתוספת כך היא המדה לאכול פירות בעה\"ז ודוק: \n",
            "ו. <b>שתיקה</b> רז\"ל פ' כיסוי הדם אמרו א\"ר יצחק מאי דכתיב האמנם אלם צדק תדברון מה אומנותו של אדם בעה\"ז יעשה עצמו אלם יכול אף לד\"ת ת\"ל צדק תדברון יכול יגיס דעתו ת\"ל משרים תשפטו בני אדם. ורבינו האר\"י זצ\"ל פירש דמילוי אלם גימ' צדק ולכן תדברון כי מה שהוא צדק יש לדבר עכ\"ד ואפשר לפרש דכיון שאמרו רז\"ל דכביכול אין לו יגיעה כדכתיב לא ייעף ולא ייגע ועם כ\"ז כביכול הוא יגע בדברים בטלים כדכתיב הוגעתם את ה' בדבריכם ומאחר שכן יעשה עצמו אלם ויהיה זה אומנותו כדי שלא להכעיס את בוראו ח\"ו. ומה גם כי בכל דבור נעשה חסר מהחיות כמ\"ש מהרח\"ו ז\"ל ולכן יעשה עצמו אלם. יכול אף לד\"ת לא יוציא הדברים בפיו כי מחסר חיותו ת\"ל צדק תדברון כי בתורה אדרבא מוסיף חיות. יכול יגיס דעתו בזה ששומר עצמו מדברים בטלים ויבזה את בני אדם רובא דעלמא שאינם נזהרים בזה ת\"ל משרים תשפטו בני אדם שתהיו ענוים וישרים כמישור הזה ותדינו לכף זכות לבני אדם: <br><b>ועוד</b> אפשר לרמוז כי הנה הקנה של אדה\"ר לא נפגם כי הקנה לא נהנה ולא יעבור בו מאכל והוא לא דיבר וכמ\"ש המקובלים. וזהו החיוב ללמוד תורה בקול היוצא מהקנה שלא נפגם. וזה טעם שהנשים פטורות מתלמוד תורה כי חוה פגמה הקול והקנה פגום ואין לדבר דברי תורה בקנה פגום ואיכא למ\"ד שאסור להן ללמוד וכמ\"ש בירושלמי פ\"ג דסוטה דאמר ר' אליעזר ישרפו ד\"ת ואל ימסרו לנשים. והנה האמנ\"ם גימ' קול ולז\"א מה אומנותו של אדם בעה\"ז יעשה עצמו אלם שלא לפגום הקול שלא פגם אדה\"ר. יכול אף לד\"ת ת\"ל צדק תדברון דאדרבא מחמת שהקול לא פגם אדה\"ר והוא נעשה אלם חיוב לדבר ד\"ת בקול שלא נפגם. וזהו הטעם שהנשים דברניות הן כי הם פגמו הקול וסירכייהו נקטי לדבר דברים בטלים ואסורים ועד\"ה הם אחוזות במדה שהיא בחינת דבור ולכן הם דברניות: \n",
            "ז. <b>שבת</b> שומר שבת כמקיים כל המצות כמשז\"ל ובזה ניחא דאמרו במדרש משלי ס' ב' דאמר הקב\"ה לישראל אם זכיתם להצפין תורתי ולעשותה אני מצילכם מג' פרועניות מגוג ומגוג וחבלי משיח וגם מדינה של גיהנם ע\"ש ושבת בג' סעודות נצול משלש אלה כי המקיים שמירת שבת כמקיים כל התורה: \n",
            "ח. <b>שלום</b> אמרו רז\"ל חבור עצבים אפרים הנח לו שאפי' עע\"ז כשיש שלום ביניהם מתקיימים. ואמרו שאחר ברכת כהנים חתם בשלום שאם לא יש שלום כל הברכות אינם כלום. ונראה טעם לזה שהקב\"ה דן את האדם ע\"פ מדותיו וכמ\"ש הואיל ולא מוקים במיליה לא תקימו בהדיה. וא\"כ כשהוא יש לו שלום עם הכל גם למעלה אין רשות למקטרגים לקטרג עליו כי מקטרג הוא קורא תגר וסניגור שונא תגר. וכשם שישראל זה למטה שונא תגר גם למעלה אין רשות למקטרג לקטרג אמור מעתה זהו מעלת השלום שלא יש מקטרגים למעלה ובזה מתקיימים הברכות וכלפי ליא אם הוא מבורך ומחזיק במחלוקת מעורר קטיגוריא למעלה ותרחק ממנו ברכתו. וזה דקדוק רשב\"ח לא מצא הקב\"ה כלי מחזיק ברכה אלא השלום מחזיק דייקא שהשלום גורם שהברכות יתקיימו ודו\"ק והארך: \n",
            "ט. <b>שבת</b> י\"ט ת\"ת אמר הקב\"ה לוו עלי ואני פורע כן אמרו פ\"ב דביצה והראשונים אמרו רמז פועל אדם ישלם לו פועל למפרע ר\"ת לוו עלי ואני פורע עכ\"ד ואפשר כי תיבת ישלם ר\"ת ימי שבת לימוד מועד וכבר נכתב לעיל מערכת פ' אות כ' ואפשר לרמוז ר\"ת לוו עלי ואני פורע גי' מקום וס\"ת גימ' אל אדני. ואל תתמה לרמוז כן בגמ' כי רבינו האר\"י ז\"ל רמז סוד בר\"ת יהב ליה ידיה וכן ס\"ת חביט חביט ולא בריך: \n",
            "י. <b>שונה</b> שתי הלכות שחרית ושתי הלכות ערבית מעלין עליו כאלו קיים כל התורה והגית בו יומם ולילה כן אמרו בתנחומא פ' בשלח (דף פ\"ג ראשון) ומזה נראה כמ\"ש רבינו המנהיג דכל השונה הלכות מובטח לו שהוא בן העוה\"ב הם שתי הלכות ולא כמ\"ש הרב עיון יעקב וכמ\"ש בברכי יוסף א\"ח סי' קנ\"ה ואין זה סותר דהכא קאמר שתים שחרית ושתים ערבית דהכא קאמר דמעלין עליו כאלו קיים כל התורה כלה. ומ\"ש וקיים והגית בו יומם ולילה אינו סותר מ\"ש כל הקורא ק\"ש וכו' דהכא קאמר כאלו קיים כל התורה. וקיים והגית וכו'. ועוד דמדרגות יש: \n",
            "יא. <b>שלוח</b> הקן שכרו שיהיו לו בנים תנחומא פ' תצא ובתקוני הזהר וכתבי רבינו האר\"י ז\"ל שקיום מצוה זו מקרבת הגאולה: \n",
            "יב. <b>שבויה</b> אסורה לכהן וחקרו רבני אשכנז ז\"ל דלפי המשל דישראל עם ה' כביכול כאשה ובעלה איך אחר הגליות כביכול יכולים למשל להיות אשה לכהן דהוא יתברך כהן כביכול. ותירצו רבני אשכנז ז\"ל דקי\"ל כהן שפדה את השבויה הרי זה ישאנה חזקה לא שדי איניש זוזי בכדי עכ\"ד. והוינן בה בעניותין דדין זה הוא בסתם אך אם השבויה היא בת אהובו ופדאה תו ליכא חזקה לא שדי איניש זוזי בכדי דאימא משום אהבת אהובו פדאה כי כ\"ע ידעי כי נפלאת אהבת אהובו.. <br><b>ואני</b> הדל ישבתי דדינא הוא דשבויה אמה מעידה עליה ואנן בדידן השכינה עמנו בגלות והיא מעידה עלינו וזהו דכתיב החנוכי הפלואי דשם יה מעיד עליהם כי השכינה אם בישראל העד תעיד בנו: <br><b>ואולם</b> בכל זאת מצאה הקפידה מקום לנוח דלכי תדוק הזנות הוא לעבוד ע\"ז. והכשרות הוא לעבוד את ה'. והרי מצינו דבמצרים עע\"ז והגם שהיו אנוסים אנוסה אסורה לכהן: <br><b>ואפשר</b> לתרץ דכיון דהמשל הוא לינשא להקב\"ה כביכול דיינינן בה כדין אשה דהזנות דוקא פוסלתה ולא דבר אחר וגם על ישראל אין קפידא אלא על הזנות ממש ובזה ישראל הם כשרים וגדורים מהעריות: <br><b>א\"נ</b> אפשר דטעם אנוסה לכהן משום דמשכחת לה תחילתה באונס וסופה ברצון ובישראל שרי כל שתחלתה באונס אבל בכהן החמירה תורה דכל דאיכא רצון אפי' בסוף תאסר ומשו\"ה אסורה לכהן. והכא בישראל גלוי וידוע לפניו ית' דמה שעע\"ז היה אונס גמור מתחילה ועד סוף ומשו\"ה שריא לכהן: <br><b>א\"נ</b> דישראל נעשו בריה חדשה דיצאת נשמתם במעמד הר סיני והחיה ה' אותנו והרי אנו בריה חדשה ופנים חדשות באו לכאן. א\"נ ע\"ד שאמרו בספרי ע\"פ הן ישלח דהקב\"ה אומר כי אל אנכי ולא איש וכו' ועיין לעיל מערכת ג' אות כ\"ד. ובהקדמות אמורות אני עני פירשתי איזה רמזים על פיהם הנה הנם בדרשותיו בס\"ד: \n",
            "יג. <b>שינה</b> הבאה אל בני אדם היא באה מכח המלאכים הקדושים הממונים על הרוחות וכשהם רוצים לעלות למעלה לטהרה אז החיצונים אינם מניחים אותם כי הם מבדילים בינם לבין קונם מה עושים אז המלאכים מפילים שינה על בני אדם וכאשר הם ישנים יורדים שם הקליפות ורוח הטומאה ושולטים על בני אדם וזהו טעם שהחלום א' מס' בנבואה הטעם על שבאים מכח מלה\"ש וכשחיצונים הם יורדים על האדם אז המלאכים קדושים עולים למעלה. לקוטי גורי האר\"י ז\"ל כ\"י: \n",
            "יד. <b>שינוי</b> השם כשעושים לאשה לא יקראוה רחל בת שבע תמר לאה אלא חנה שרה יוכבד. לקוטי גורי האר\"י ז\"ל כתיבת יד: \n",
            "טו. <b>שלום</b> גימ' עשו רמז דשלום מבטל סט\"א עשו ואם ח\"ו לא יש שלום נותן כח לעשו. וכתבנו בעניותנו בדרושים דכל מגמת הסט\"א לבלבל השלום ומניח חלק סט\"א דהוא ק' קינא דמסאבותא שהוא בגי' כף במילוי ואז במקום שלום נעשה מכשול דנתבלבל השלום בכף גי' ק' רמז לסט\"א. ולכן יצה\"ר נקרא מכשול כמ\"ש פ\"ה דסוכה: \n",
            "טז. <b>שכר</b> אמרו רז\"ל גדול המצווה ועושה והנה ראשונים שאלו אמאי לא הקדים אברהם אע\"ה למול את עצמו. ותירץ הרב משפטי שמואל בתשובותיו סי' י\"ג כי כל המצות אם ה' יצוהו יכול לקיימם פעם אחרת משא\"כ המילה שאם היה עושה אותה ויצטוה אינו יכול לקיימה עוד. וגמירי גדול המצווה ועושה: <br><b>אמנם</b> רז\"ל בתנחו' אמרו פ' לך לך וז\"ל למה לא נימול אלא בן צ\"ט שנה ללמד לגרים שאם בקש להתגייר לא יאמר זקן אני והיאך אני מתגייר ילמוד מאברהם שמל בן צ\"ט שנה לכך לא מל אלא בן צ\"ט שנה עכ\"ל. וכבר אני עני בראש דוד דף י' הבאתי מאמר רז\"ל בשוחר טוב שאמרו כן סי' טו\"ב ומזה דקדקתי על הרב מתנות כהונה שפירש מ\"ש בב\"ר שלא תנעול דלת לפני הגרים פי' אחר והפירוש אמיתי כמ\"ש בשוחר טוב ע\"ש ועתה ראיתי שכן אמרו ג\"כ במדרש ר' תנחומא ונעלם מה' מתנות כהונה. וגם מהרב משפטי שמואל והבאים אחריו נעלמו דברי רז\"ל בב\"ר ותנחומא ושוחר טוב וכבר נכתב בקיצור לעיל מערכת א' אות י': \n",
            "טו\"ב. <b>שרח</b> בת אשר. כתיב ושם בת אשר שרח. ושם במ\"ם רבתי גי' שקוצי\"ת שפירושו השקת שפתיו והאזנה כי נתקבלה תפלתו של הזקן וברכתו אליה להצילה מן המות שלא נהנה תולע\"ת מבשרה גי' שקוצית. ס\"ת הפ' הוא תרחם שהוא בגימ' אמונ\"י ישרא\"ל. בת אשר גימ' תוצאות והיה שכרה מברכתו של הזקן שתנצל מתתק\"ג מיני מיתות שנבראו בעולם דכתיב למות תוצאות ורמיזי באורייתא שהן בגימ' מות יומת עם הכולל ונהפכו לה לאושר ותוצאות חיים שר\"ח ר\"ת שבת ראש חדש ששער החצר הפנימית יפתח בהם לצדיקים והוא חיינו ואורך ימינו לקוטי גורי האר\"י ז\"ל כ\"י ועיין לעיל מערכת סמך אות ה' ואות ז' ואות י\"ג: \n",
            "ח\"י <b>שמד</b> נער הרוצה להשתמד יראה לו שם הוי\"ה בס\"ת שהוא נכתב בקדושה ויחזור בו היהודית ויראת ה' ובזמנו של האר\"י ז\"ל היה מעשה בנער אחד. לקוטי גורי האר\"י ז\"ל כ\"י: \n",
            "יט. <b>שרה</b> אמנו ע\"ה כשהולידה יצחק אע\"ה באה לו נשמה דנוקבא וקודם עקידה היה דבוק בשרה שהיה להם נשמה אחת ומזה הטעם כאשר פרחה נשמתו ממנו מתה ג\"כ שרה מטעם זה שהיה להם שרש אחד. הרב קרבן שבת דף ג' ע\"ב ובזה פירש כמה ענינים נאים ע\"ש. וארחיב הדבר כי שרה גלגול חוה כידוע ושם כ' הרב הנז' כי נשמת יצחק שפרחה בעקידה היתה נשמת חוה ע\"ש והשתא ניחא דכשפרחה נשמת חוה ונכנסה באיל ונשחט. ממילא מתה שרה דהיתה ג\"כ נשמת חוה. ואברהם אע\"ה גם הוא ידע זה ולכן ויבא אברהם לספוד לשרה דעל מנת כן בא דכשפרחה נשמת יצחק ידע ששרה תמות ואפשר לרמוז ותמת שרה וכו' ויבא ר\"ת ונשמת יצחק בתוך איל שהכל שרש אחד ולזה ויבא אברהם וכו': \n",
            "כ. <b>שם</b> היא הנשמה כמ\"ש מהר\"ם די לונזאנו ז\"ל במעריך במ\"ש רז\"ל שמו של משיח ע\"ש שפירש שהיא נשמתו וכ\"פ הרמ\"ז ז\"ל בהגהות כ\"י דהשם הוא הנשמה. ואמרו רז\"ל דהשונא אינו יכול להזכיר שם השונא. והאוהב הוא מזכיר שמו כמה פעמים ובזה פירשתי הפ' הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים שאני מחבבו כמו שמחבבין הילד. ולכן מידי דברי בו הגם שאני מדבר בענינו וא\"צ להזכיר שמו כלל מרוב החיבה אני מזכיר אותו פעם ופעמים עוד על כן המו מעי לו רחם ארחמנו אהבה יתירה וכפולה ועל פי האמור אפשר דכיון דהשם הוא הנשמה רמוז בשם שרשי אחיזת נשמתו למעלה. ובזה פירשתי מאמר רז\"ל דאמר הקב\"ה למלאכים שיקראו שמות ולא ידעו וא\"ל לאדם הראשון וקרא שמות ולכאורה יפלא מה חכמה זו לחבר קצת אותיות ולעשות שם אמנם הענין הוא דבשם רמוז שרשי נשמתו בעולמות ובמדות העליונות. ומלאכי השרת לא ידעו זה. ואדה\"ר ידע כל נברא האיך אחוז בין בצד הקדושה בין באופן אחר והיה קורא השם כפי מה שהוא נאחז למעלה. ואחר זמן ראיתי בתקוני הזהר דף פ\"ה ע\"ב דאמרו שם ויקרא האדם שמות דקרא לכל צבא דלעילא בשם ידיע ובדרגא ידיעא לאשתמודעא לכל חד מאתר דאתנטיל וע\"ש עוד דף צ\"א ע\"ב. עלץ לבי: <br><b>ואפשר</b> דמשום הכי השונא אינו יכול להזכיר שם השונא דבשמו רמוז שרשיו ומעלתו ואת האחוז במדות ועולמות. ועוד בהזכרת שמו מעורר שרשי נשמתו ויבא לו שפע. והאוהב שמח בהזכיר שמו כי רמוז שם נצר משרשיו. ומעורר להביא שפע וז\"ש ראה קראתי בשם להשפיע לנשמתו. וכל קבל דנא לא מסקי בשמייהו שלא יושפע שפע. וז\"ש ושם רשעים ירקב רקבובית תעלה בשם רשעים. ור\"ת ראה קראתי בשם רקב ר\"ל הפך ושם רשעים ירקב ועוד כתבתי בהקדמות אלו בדרושים בס\"ד: \n",
            "כא. <b>שמירה</b> בבעלים פטור וכתבו רבני אשכנז דיש מקום פטור לישראל כי כביכול ה' שומר ישראל ואנחנו שומרי' מצותיו. אך מזיק בבעלים חייב והחוטא בעוה\"ר מזיק כביכול בשרשי נר\"ן שלו וכיוצא ועיין ראש דוד דף קנ\"ו ע\"א ע\"ש. \n",
            "כב. <b>שלום</b> הבית כ' הרמב\"ם פכ\"א דאשות האשה ששברה כלים בעת שעשתה מלאכה בתוך ביתה פטורה ואין זה מן הדין אלא מן התקנה שאם אין אתה אומר כך אין שלום בתוך הבית וכתבו הרב חלקת מחוקק והרב בית שמואל בא\"ה סי' פ' שאם שברה כלים אף שלא בשעת מלאכה פטורה. וכתבתי אני עני בראש דוד דף קנ\"ו ע\"ג ששמעתי מחכם אחד זלה\"ה דכיון דאנו יש לנו עם ה' יתברך כביכול דין אשה ובעלה כמ\"ש רז\"ל במדרשים. א\"כ החוטא שמקלקל בחטאו למעלה ח\"ו פטור מפני התקנה ושלום הבית זהת\"ד. ובזה ניחא דלא זכינו לתורה אלא באחדות. ונחרב הבית מפני שנאת חנם דכשיש שלום יש מקום פטור דהחוטא הו\"ל כאשה ששברה כלי' דפטורה משום שלום הבית. אך אם החוטא אין לו שלום והוא יש לו שנאת חנם אם כן חייב בעבור חטאותיו. וזה טעם אין שלום אמר ה' לרשעים דכשאין להם שלום חייבים ואין להם פטור מצד שלום הבית. ובזה יש לפרש כמה ענינים: \n",
            "כג. <b>שמירה</b> בבעלים לדעת רב המנונא במציעא דף צ\"ה צריך שיהיה בשעת שאלה ובשעת שבירה ולכן בחטא ראשון דעדיין השכינה לא נסתלקה פטור וז\"ש מעביר ראשון וכך היא המדה. הרב עיר בנימין ריש סוטה ובזה פירש ילך נא ה' בקרבנו וסלחת. עיין בדבריו ז\"ל באורך ומשם באר\"ה: \n",
            "כד. <b>שיר</b> השירים כאן רמז לכל חיי שלמה והוא נוטריקון שלמה יהיה ראש המלך שלמה יהיה רש יחזור מלך. הרמ\"ע ז\"ל במאמר מאה קשיטה כ\"י סי' פ\"ו. ועוד הפליא שם בסודות וענינים עמוקים ואציג נוטריקון אחד לבד והוא זה. אשר לשלמה. אל שדי רואה לבו שלם לבנות מקדש העליון. כי מה שחטא שלמה בנשים פירשו המקובלים ז\"ל שכונתו היה לתקן לברר ני' הק' ע\"ד כונת נ\"א אבל לא כיוין יפה שנשמתו הולכת בנ\"א לקליפות ומבררת. לא להביא הסט\"א לבית ולגדלה שנשים מצד הסט\"א היה עושה אותן מלכות ובעוה\"ר נתגברו והחטיאוהו וכמ\"ש במ\"א וסוף דבר שהוא כיוין לטובה: \n",
            "כה. <b>שאול</b> כ' הרמ\"ע ז\"ל בתשובותיו סי' ק\"ב נשאלנו על שאול אם נמשח בשמן המשחה או באפרסמא דכיא כיון דכתיב פך ולא קרן ומסתברא לן בשמן המשחה שאין קרן מעכב בו ונקרא שאול בחיר ה' ומלך על כל ישראל ועדיין לא נבחר דוד והוא עצמו קראו משיח ה' כדכתיב שמן משחת קדש יהיה זה לי דאי באפרסמא דכיא מאי רבותיה עכ\"ל: <br><b>ואני</b> בעניי העירותי על דבריו ז\"ל דתלה הדבר בסברתו ולא הביא דהכי מוכח ברש\"י והרמב\"ם וכן מפורש ברז\"ל בפרקי ר\"א ובמדבר רבה כמו שכתבתי בעניותי בפתח עינים בכריתות עיין שם וכן ראיתי לרבינו מהר\"א מגרמיזא ז\"ל בפי' התורה כ\"י שכ' פ' תשא ג' משחת קדש בפרשה כנגד ג' מלכים שנמשחו בשמן המשחה שאול דוד ושלמה עכ\"ל ועיין בהוריות דף י\"א ואכמ\"ל: <br><b>והן</b> עתה זכיתי וראיתי להרמ\"ע ז\"ל עצמו במאמר מאה קשיטה כ\"י סי' צ\"ג שכ' דאין ספק דשאול נמשח בשמן המשחה כרש\"י והרמב\"ם וכן איתא בפרקי ר' אליעזר אעפ\"י שרבים מן המפרשים טעו בו כי אם הוקש ליהוא להיות נמשח בפך מ\"מ לשמן אפרסמון לא הוקש ואין ספק דגריע שמן אפרסמון אצל שמן המשחה להיות גורם הפסק למלכות יותר מגרעון הפך אצל הקרן ואי הכי דעדיפא מינה הו\"ל לרבנן למימר אלא ודאי כדאמרן עכ\"ל: <br><b>הראת</b> לדעת דהרמ\"ע ז\"ל כל רז לא אנס ליה ולא כתיב ביה ונעלם וכבר ידע ופשיטא ליה דרש\"י והרמב\"ם ז\"ל סברי דשאול נמשח בשמן המשחה וסייעינהו מפרקי ר' אליעזר ואשתפיך חמימי על דברי המפרשים דאמרי דמשיחת שאול באפרסמא. ובתשובה קיצר את הרחב. ומזה נשכיל דאין לומר על הגדולים דנעלם מהם דברי רז\"ל והראשונים. והטיב אשר דיבר הרב חוות יאיר ז\"ל דלשון אשתמיטתיה הוא דרך כבוד כי לשעה הושמט מהם דבר זה אך כבר ידע ליה והיתה עמו: \n",
            "כו. <b>שבטים</b> סברו דיוסף ח\"ו הוא שירי שירים מהקליפה שנפרדה מאברהם אע\"ה בצאת ישמעאל ומיצחק אע\"ה בצאת עשו ה\"נ נתאחרה לצאת עד בכורה של רחל שהיתה ראשית ממחשבת יעקב אע\"ה ובפרט שהוא כנגד יסוד ופגם בבחינת יסוד בדבה רעה וכו' לכן נתחכמו וקבלו ביניהם לתקן היסוד וז\"ש ויתנכלו אותו להמיתו דהול\"ל ויתנכלו אליו אלא כונתם ויתנכלו חשבו לתקן אות\"ו דהיינו אות ברית שפגם ובזה להמיתו ולהשלים חסרונו. הרמ\"ע ז\"ל במאמר מאה קשיטה כ\"י סי' צ\"ה והרב ז\"ל האריך בביאור הכתובים ורמזים וגימטריאות ע\"ש: <br><b>ובזה</b> ניחא כי בהתודע יוסף אל אחיו הראה להם שהוא מהול וכ' בעניותינו שהשבטים היו מכירים שלא פגם היסוד והיו מכירים דחתום שדי מלבר. ויומתק על פי האמור דהם חשבו שפגם ביסוד לכן הוצרך להראות להם אות\"ו כי טו\"ב וז\"ש והגדתם לאבי את כל כבודי במצרים ערות הארץ ומוכרח שלא פגמתי דאי לאו לא זכיתי לשלוט במצרים ערות הארץ ואת כ\"ל אשר ראיתם היינו היסוד הנקרא כל אשר ראיתם חתום בשם שדי. ועיין בס' קרבן שבת שכתב ג\"כ דהיו השבטים סוברים דיוסף ח\"ו מסט\"א. אך הוא בצדקו מתחילה ועד סוף ומלך פ' שנה במצרים כמנין יסוד וז\"ש עוד בני חי עוד גי' פ' כמנין יסוד: \n",
            "כז. <b>שרח</b> בת אשר עמ\"ש במערכת ס' אות י\"ג. ולעיל במערכה זו אות טו\"ב כתבתי מלקוטי גורי האר\"י ז\"ל. ועתה ראיתי שהם דברי הרמ\"ע ז\"ל במאמר מאה קשיטה כ\"י סי' צ\"ח ועוד הוסיף רמזים נפלאים במספר שמות הקדש. ולא אכתוב רק דבר פשוט שכתב משם יונתן בן עוזיאל שכתב שנכנסה בחיים בג\"ע עם ששים רבוא מלאכי השרת דעלייהו אתמר היושבת בגנים חברים מקשיבים. ומשום דליכא מידי דלא רמיזא באורייתא יהיה שמה נוטריקון ס' רבוא חברים לישנא דקרא. ועוד האריך הרב ברמזים נוראים זלה\"ה זכותו יגן בעדנו: \n",
            "כח. <b>שלם</b> ויבא יעקב שלם פירש\"י שלם בגופו שלם בתורתו שלם בממונו ואפשר לרמוז כי עתה שבא יעקב שלם זכה דכתיב אחר זה ויקרא לו אל ואמרו רז\"ל שכ\"י קראו ליעקב אל והנה בצדיקים כפל שמותם כמ\"ש אברהם אברהם יעקב יעקב וכיוצא שהיו מחברים ומדבקים תמיד חלקי נר\"ן אשר בגופם לשרשם של מעלה ועתה שנקרא יעקב אל א\"כ יש ב' פעמים אל א' לשרש העליון ואחד לחלקיו שלמטה ושני פעמים אל במילוי אלף למד אלף למד גימ' שלם וא\"ש ההי\"ב ולפי מ\"ש בפנים דככב לבנה היא נגד הלימוד אפשר דלכך ביצי\"מ שהיה בעבור התורה ולבטל רעת לבנה נאמר אני ה' שהוא בגימ' לבנה להצילם מרעת לבנה. ואני הדל אמרתי שהוא ר\"ת שלם שארו לימודו ממונו כי שארו הוא גופו. וראיתי בסוף ס' קרנים שכתב משם עיר וקדיש מהר\"ר שמשון מאסטרפולי זצ\"ל דכתב במורה דז' ככבי' שצ\"ם חנכ\"ל ד' מהם מורים על הטובה והם חמה נגה צדק ככב וג' לרעה שבתאי מאדים לבנה שבתאי מכה בגוף לבנה בתורה מאדים בממון וז\"ש ויבא יעקב שלם נוטריקון שבתאי לבנה מאדים ודרשו רז\"ל נגד שבתאי שלם בגופו נגד לבנה שלם בתורתו נגד מאדים שלם בממונו: \n",
            "כט. <b>שמשון</b> בר מנוח היה ב' ניצוצות ניצוץ א' מיפת שהוא שם בסוד ויקח שם ולא כתיב ויקחו לשון רבים כי נשמה א' להם וניצוץ ב' מעשו עיין בכתבי האר\"י ז\"ל וזהו שלא הביא עשו יין לאביו לכן שמשון נזיר אלהים והכה את האריה שנשך לאביו נח והכה הפלשתים שוק על ירך שתקן סוד נחש ירכן ועשו ציער לאמו לכן שמשון נזיר מבטן אמו עשו גרם לאביו שהיה סומא לכן נקרו פלשתים את עיניו עשו היה כאדרת שער לכן היה כחו בשער. עשו לקח נשים נכריות לכן רדף אחר נשים נכריות הק' מהר\"ש מאסטרפולי ז\"ל שם: \n",
            "ל. <b>שנים</b> שנים באו אל נח אלו הימים שמשלימים בהם הלל הגדול כן כ' במד' הנעלם ורבים בתורה חתרו לפרש ולא יכולו. והפי' כי ימים שמשלימין וגומרין ההלל סי' בבט\"ח דהיינו ב' ימים של פסח שני ימים של שבועות ט' ימים של סוכות ח' ימים של חנוכה. ואמרינן בעלמא דלית מלה דלא רמיז באורייתא ובפ' זה רמוז דהיינו שנים שנים רמז לב' ימי פסח וב' ימי שבועות באו גימט' ט' לט' ימי סוכות אל נח גימט' חנוכה. הק' מהר\"ש ז\"ל הנז' שם. \n",
            "לא. <b>שם</b> ה' נקרא ר\"ת שי\"ן והוא שין של תפילין כמו שאמרו רז\"ל וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך אלו תפילין שבראש. ויש לרמוז דס\"ת וראו כל עמי הארץ הוא גימט' קול שילמוד בתפילין: \n",
            "לב. <b>שבת</b> א\"ה עצבים ששולט שבתאי והם תחת המזל. ובזה פי' כטוב לב המלך ולא טוב. יערות דבש ח\"ב דף י\"ב ע\"א וע\"ב וזה אפשר רמז מה שאנו אומרים בתפלה גם במנוחתו לא ישכנו ערלים שלא יש להם בו מנוחה: \n",
            "לג. <b>שירה</b> האומר שירה נמחלו עונותיו כמ\"ש רז\"ל והיינו שלא להעניש בכוללות אבל ליפרע מכל אחד לא מהני שירה. הרב מטה יששכר דף ו' ע\"ב: \n",
            "לד. <b>שמירה</b> בבעלים כשיש השראת שכינה פטור החוטא אף מפשיעה אך לא במזיק. מטה יששכר דף ט' ע\"ג עש\"ב. \n",
            "לה. <b>שטר</b> אדה\"ר ברקיע כתב שטר מתנה לדוד הע\"ה שנותן לו ע' שנה מחייו וחתם הקב\"ה ומט\"ט ואדם וז\"ש הנה באתי במגילת ספר כתוב עלי. ילקוט פ' בראשית רמז מ\"א עש\"ב ועיין במאמר חקור דין להרמ\"ע ז\"ל ח\"ד פ\"ג. \n",
            "לו. <b>שטר</b> שקנה מרדכי להמן לעבד ונסחו כתוב בתוספת' דתרגום הביאו הרב עיר וקדיש הרשב\"א הלוי ז\"ל בספרו הנחמד מנות הלוי דף קנ\"ה ע\"ב: \n",
            "לז. <b>ששה</b> פרשיות מתחילין באלף והם רמז לששה סדרי משנה. אלה תולדות נח זרעים. אם בחוקותי מועד חק לישראל. אלה פקודי נשים שהוא פקיד בביתו. אלה מסעי נזיקין. שור עגל. בור שהשליכו יוסף. מבעה עץ הדעת. הבער קרח מרגלים ולזה אדום מדי בבל יון ר\"ת אלה מסעי בני ישראל. אלה הדברים קדשים משנה תורה שהזהיר על ק\"ה ויחודו. אתם נצבים טהרות מעמיד האדם וסימנך חלב טהור עומד: <br><b>כנגדן</b> ששה זמנים במעי אמו אלה תולדות עד ך' שנה ימי עליה נושא אשה. אלה פקודי מך' עד ן' ימי עמידה. אם בחקותי בכחו ללמוד ולקיים מצות מנ' עד ע' ימי ירידה. אלה מסעי עת פקודה אלה הדברים אתם נצבים תחיית המתים: <br><b>עוד</b> רמז לששה אלפי שנה אלף א' אלה תולדות. אלף ב' נח אברהם אלה פקודי. אלף ג' מתן תורה אם בחקותי. אלף ד' גליות אלה מסעי. אלף ה' בבלי ירושלמי אלה הדברים. אלף הששי ש\"ע רמ\"א אתם נצבים. בינת יששכר דף ע'. ולי נראה עוד שנתגלה הזוהר הק' וקבלת הרמ\"ק והאר\"י ז\"ל באלף הששי שוב ראיתי לה' ברכת שמואל משם גנת ביתן בסגנון אחר ע\"ש פ' פנחס: \n",
            "לח. <b>שלמים</b> מנחה עולה אשם חטאת תודה ר\"ת שמ\"ע אח\"ת. בינת יששכר: \n",
            "לט. <b>שלום</b> אותיות מושל כי שומר אות ברית נעשה מלך מושל בגבורתו כמ\"ש רז\"ל במדרש ובזוהר הקדוש: \n",
            "מ. <b>שכר</b> יקרא אם הוא מזכה את הרבים אך על קיום מצות הוא מתנת חנם ארץ החיים מזמור ס\"ז: \n",
            "מא. <b>שלמה</b> המלך ע\"ה היה דן בלי עדים והתראה ש\"ט דף ן' ע\"ד והוא נראה הפך הש\"ס בר\"ה ויש לישב כמ\"ש במדבר קדמות אות י\"ט ע\"ד הזוהר הקדוש ע\"ש. \n",
            "מב. <b>שומר</b> או נשמר מי גדול הנשמר גדול ש\"ט דף ל\"ח א\"ע ויתבאר בהקדמה שכתבתי בנחל קדומים פ' בראשית שהמלאך נהנה מהמצות ע\"ש ודו\"ק ועוד שמחצב הנשמות הוא אצל האורות כ\"י ואח\"כ המלאכים כמ\"ש רבינו מהרח\"ו ז\"ל בשערי קדושה: \n",
            "מג. <b>שכור</b> אמר רב ששת אראב\"ע יכולני לפטור את כל העולם מן הדין דכתיב ושכורת ולא מיין מתיבי מקחו מקח וכו' אלא שפטור מתפלה מאי יכולני לפטור מדין תפלה כן אמרו בעירובין דף ס\"ה ופירש הגאון מהר\"ן בשם הגאון מר זקנו ז\"ל דאמרו שם דף מ\"א דגוים ועניות מעבירין האדם ע\"ד קונו וצריך למבעי רחמי וא\"כ בגלות גוים ועניות מעבירין על דעת קונו וכיון שבגלות שכורי' פטורים מתפלה ופטורים מן הכל זהת\"ד בקיצור ועמ\"ש אני הדל בכסא דוד דף קי\"ד. והרב מהר\"י בי\"ד ח\"ב דף פ\"א ע\"ג פירש שהיו חייבים להתפלל בימי מרדכי על כי קרב זמן בית שני ולא התפללו והם פטורין מדין שכור וז\"ש ותוציאנו לרויה בימי המן עכ\"ד עש\"ב. וכפי דרך מהר\"ן הנז' נמצא שהם פטורים מן הכל כיון שהם בגלות וא\"ש טפי ותוציאנו לרויה בימי המן בטענת שכרות כי הגלות והצרות מעבירין וכו' ויש חיוב להתפלל וכיון שאנו שכורים ופטורים מתפלה אנו פטורים מהכל: \n",
            "מד. <b>שלמה</b> השותפין שרצו לעשות מחיצה ר\"ת שלמה שבנה המקדש. מחיצה גימ' בצלאל שבנה המשכן. בונין את הכות\"ל כ\"ו גימט' הוי\"ה תל השכינה באמצע העולם. הגאון מהרש\"ק בס' הנחמד ברכת שמואל סוף פ' פנחס: \n",
            "מה. <b>שמן</b> זית זך ר\"ת גימט' מרדכי היהודי רבינו מהר\"א מגרמיזא ז\"ל בכ\"י וכתבתי אני הדל בזה איזה גרגיר בדרשותי בס\"ד: \n",
            "מו. <b>שתולים</b> בבית ה' בחצרות אלהינו יפריחו כשהכניס שלמה את הארון לבית המקדש הרטיבו כל העצים והארזים שהיו שם ועשו פירות שנאמר שתולים בבית ה' בחצרות אלהינו יפריחו ומהם היתה פרנסה גדולה לפרחי כהונה. מדרש ר' תנחומא סוף פ' תרומה: \n"
        ],
        "Letter Tav": [
            "א. <b>תהלים</b> ציצית על כנפי בגדיהם ס\"ת תלים כי מצוה מן המובחר. בהשכמה להתעטף בציצית וללמוד תהלים. רבינו אפרים ז\"ל בפ' עה\"ת כ\"י עכ\"ד ואפ' כי ר\"ת גימט' יעקב רמז שיעקב אבינו ע\"ה היה קורא תהלים כמ\"ש רז\"ל וזש\"ה יושב תהלות ישראל:  ",
            "ב. <b>תורה</b> נקראת צדקה ומצלת מגיהנם שנאמר וצדקה תציל ממות. רז\"ל במדרש משלי סוף סי' י'. ובזה אפשר פ' וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה לפני ה' אלהינו כאשר צונו. כלומר ויצונו ה' לעשות את כל החקים וכו' וכי תימא מי יוכל לעמוד בזה לז\"א וצדקה שהיא התורה כמ\"ש במאמר הנז' תהיה לנו. כי התורה מבטלת היצה\"ר וזה עזר כי נשמור לעשות את כל המצוה ודו\"ק. שוב נזכרתי דבמדרש שם דריש וצדקה תהיה לנו על התורה ע\"ש גם בזוהר ח\"א דף קצ\"ט סוף ע\"א דריש צדקה תורה דכתיב וצדקה תהיה לנו ע\"ש:  ",
            "ג. <b>תשובה</b> בעל תשובה מתנוצץ בו ניצוץ משה רבינו ע\"ה הרב עיר וקדיש בס' חרדים. ועמ\"ש אני הדל פתח עינים סנהדרין גבי דזיו ליה כבר בתיה ובקונטרס אהבת דוד ע\"ש ולעיל מערכת בית אות י\"א בס\"ד:  ",
            "ד. <b>תפלה</b> עושה מחצה ותשובה עושה הכל וי\"א תשובה עושה מחצה ותפלה עושה הכל. מדרש רבה:  ",
            "ה. <b>תורה</b> מכפרת כל עון מדרש משלי סי' ו' וע\"ש כל המאמר באורך:  ",
            "ו. <b>תולדות</b> בפרקי היכלות קורא למילוי האותיות תולדות. וז\"ש אלה תולדות יעקב יוסף כי מילוי יעקב י'וד ע'ין ק'וף ב'ית גימ' משיח בן יוסף הוא סוד משיח בן יוסף ס' קדמון רמזי התורה כ\"י פ' וישב:  ",
            "ז. <b>תפלה</b> נקראת השכינה. וכל חשקה להתחבר עם דודה ואפשר כי תפלה גימט' יצחק רבקה. יצחק הוא קץ חי. רמז ליסוד ורבקה רומז לשכינה כמ\"ש בזוהר הקדוש. ומה נעים לפי זה כי בנוסח בפי ישרים תתרומם ר\"ת יצחק רבקה כאשר כתוב בסדורים כי תפלה גימט' יצחק רבקה והוא רמז יסוד ומלכות:  ",
            "ח. <b>תשובה</b> רבינו האר\"י ז\"ל כתב דהוא נוטריקון תענית שק ואפר בכיה הספד ודבריו חיים וקיימים. אך לפי הדור ולפי המקום ולפי הזמן שאומרים שאינם יכולים לעשות כדבריו ז\"ל. לפחות צריך ליזהר בקצת דברים המקיימים התשובה והם נוטריקון תשובה. תורה. שבת. ודוי. בושה. הכנעה. ועמ\"ש אני עני בזה בקונטרס אהבת דוד דף פ\"א ע\"ב בס\"ד:  ",
            "ט. <b>תפלה</b> מ\"כ בשם הרב עיר וקדיש הנשי\"א ה\"ה מצות שמורים וז\"ל אמרו רז\"ל כל תפלה שאין נזכר בה זכות אבות אין התפלה עולה לפני הקב\"ה וז\"ס מ\"י יעל\"ה לנ\"ו השמימ\"ה גימט' אברהם יצחק יעקב דוד ר\"ל איזוהי התפלה העולה השמימה כל תפלה שנזכר בה זכות אבות ג' ודוד שהוא רגל הד' של המרכבה עכ\"ד. ואפשר לרמוז כי אברהם יצחק יעקב גימט' זה הוא קרן קיים לעד שבזכירתם נענים ועיין לעיל מערכת זיי\"ן אות י\"ב ע\"ש:  ",
            "י. <b>תפילין</b> אמרו רז\"ל דתפילין צריכין גוף נקי שלא יישן בהם כמ\"ש בשבת דף מ\"ט והטעם שלא יפיח או יראה קרי כמו שפירש\"י וראיתי בכ\"י שזהו שאמר הכתוב אדם ביקר בל ילין הכוונה אדם בתפילין לא יישן כמ\"ש פ\"ק דמגילה ויקר אלו תפילין והטעם נמשל כבהמות שלא יפיח או יראה קרי ולכן לא יישן ביקר שהם התפילין:  ",
            "יא. <b>תורה</b> בפרק קנין תורה שנינו ר\"מ אומר כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה. וכבר כתבנו בעניותנו דברי רבינו מהרח\"ו ז\"ל שנתרעם על חכמי הדור שאינם לומדים לשמה. ואם יאמרו שהם לומדים לשמה. התנא הגדול ר\"מ מכחישם דאמר העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה ואין גם אחד דזכה. אפי' למקצת מעלות שאמר ר\"מ והוא אמר כל העוסק וכו' זהת\"ד בקצור: <br><b>ולכן</b> אשר נדבה רוחו אותו לעשות נחת רוח ליוצרו כמו שאמר ר' יהודה אשרי מי שעמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו דלא סגי שעמלו בתורה אלא צריך עסק התורה בכוונה טובה ושלימה שיהיה נחת רוח ליוצרו בעמלו. ומלבד שיהיה כוונתו לשמה דווקא בלי שום פניה מעורבת לא מהנאת העוה\"ז ולא מהנאת העוה\"ב וזהו לשמה ביחוד גמור. צריך לכוין להשלים נפש רוח נשמה והוא רמז עוסק בתורה לשמה. עוסק בחי' נפש עשיה ללמוד בכח כמו שהיה רבינו האר\"י ז\"ל עושה שהיה יגע ומזיע להקשות ולתרץ ולפלפל והוא בחינת מעשה קצת בתורה בשבילה דווקא בחי' רוח בדבור ובכוונה לקיים תרי\"ג מצות גימט' בתור\"ה. לשמה במחשבה בחי' נשמה בלב טהור נקי ובר: <br><b>ואשר</b> זרחה השמש עליו ורדה מעט דבש מגוית האר\"י ז\"ל יכוין לתקן פרצוף לאה בסוד ה' וזהו לשמה לשם ה' כמבואר בשער המצות ע\"ש:  ",
            "יב. <b>תוכחה</b> מ\"ש אל תוכח לץ היינו לע\"ה שאינו יודע שהוא איסור ולכן משוי ליה מזיד. אבל לת\"ח שיודע האיסור וחומר שבו. ועכ\"פ אינו מזיק לו נאמר הוכח לחכם ויאהבך. הרב עיר בנימין פ\"ו דיבמות:  ",
            "יג. <b>תוכחה</b> מ\"ש עד קללה עד הכאה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה היינו ביחיד אבל בצבור סגי לומר להם שהוא איסור. הריטב\"א בחי' יבמות שם וכ\"כ הרב הנמקי ז\"ל. ובזה שמעתי שזה כוונת הפ' תשב אנוש יחיד עד דכא כלו' עד הכאה או קללה. אבל צבור אמירה בעלמא ותאמר שובו בני אדם:  ",
            "יד. <b>תוכחה</b> הא דאמרינן מוטב שיהיו שוגגין היינו בדבר שאינו מפורש בתורה. אבל בכתוב בפירוש בתורה מחינן להו עד דפרשי. הרא\"ש סוף ביצה והה\"מ פ\"ב דשביתת עשור. ונראה דה\"ד כשיש בידו למחות. ובהכי ל\"ק מה שהקשה מהרח\"א מסוף שבת כמ\"ש בעניותי בראש דוד פ' נח ובר\"י א\"ח סי' תר\"ח. ושם תמצא חילוקים וסברות בענין תוכחה ונצרכים לדרושים:  ",
            "טו. <b>תוכחה</b> כתבו בספרי המוסר דבזה\"ז דרך התוכחה הוא שיאמר המוכיח שהוא בא להוכיח את עצמו והוא מתחרט והוא מתעורר לשוב בתשובה וממנו יראו וכן יעשה כל אשר יודע בעצמו שחטא וכיוצא דברים רבים ובזה דבריו נשמעים ואין מקום לומר טול קורה וכו' ובזה יש לרמוז הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא כלו' לא תאמר לו שחטא רק תאמר שאתה חטאת וצריך לשוב וכיוצא כי בהמצאה זו וכיוצא בה תועיל בתוכחתך:  ",
            "טז. <b>תוכחה</b> על מה שעבר אין להוכיח כי אם סמוך למיתתו. אך בעון שבידו יש להוכיח הרבה עד שיפרוש. אמרי נועם. וכן כתבתי בעניותי בספרי זוטא ראש דוד פ' דברים בס\"ד:  ",
            "יז. <b>תוכחה</b> צריך המוכיח לכלכל דבריו שלא ילמד קטיגוריא על ישראל וכ\"ש שלא לזלזל בהם וישים בלבו כי גדעון הושיע את ישראל בעבור שהליץ על ישראל ולכך אמרו רז\"ל בפירוש שאינו רוצה הוא יתב' שידברו קטיגוריא על ישראל ולא שיאמרו שיש להם עונות. וישעיה הנביא ע\"ה נענש על שאמר בתוך עם טמא שפתים ואמרו בתנחומא ריש פ' וישלח לעצמך אתה רשאי לא לישראל שהקדימו עשיה לשמיעה ומיחדים שמי פעמים בכל יום ע\"ש:  ",
            "חי. <b>תוכחה</b> בס' חזיונות למהרח\"ו זלה\"ה כ\"י כתוב שם שרבינו האר\"י זצ\"ל היה מזהירו בחלום תדיר שידרוש תוכחות לעם ע\"ש. גם צריך להודיע לעם קצת ענינים שהמון העם נכשלים למען ישמעו ולמען ילמדו וכמ\"ש הרב פר\"ח ז\"ל בי\"ד סי' פ\"ד שיש להודיע לעם איסור התולעים וזה יותר טוב מלומר להם פשטים ע\"ש וכבר כתבו בספרי המוסר על זה דברים טובים ונכוחים. ועיין לעיל מערכת מם תנאי המוכיח ע\"ש באות יו\"ד:  ",
            "יט. <b>תשובה</b> יש מי שכתב דתשובה אינה מועלת לע\"ז ג\"ע ש\"ד ויש חולקים כמ\"ש הגאון מהר\"ר נפתלי הכהן זלה\"ה בס' סמיכת חכמים ושם כ' תשב אנוש עד דכ\"א ר\"ת דם כפירה אשה ע\"ש באורך. ואפשר לרמוז בפ' זה תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם כי דכ\"א ר\"ת דם כפירה אשה ומשום דס\"ד עד דכא ולא עד בכלל שלא יש תשובה לג' עבירות הנז' לז\"א ותאמר שובו בני אד\"ם ר\"ת אשה דם מומר ובפירוש אומר שובו כי תשובה מועלת לכל:  ",
            "כ. <b>תפלה</b> החמירו בזוהר הקדוש ח\"א דף רל\"ד שתפלת יחיד מסוכנת ע\"ש באורך וכמו הצער עלה על כמה תפלות פרטיות שמתפלל האדם עליו ועל אחרים בביתו שלא בזמן תפלה כגון שמתפלל על החולה וכיוצא. ואפשר למצוא תקנה שקודם שיתפלל ישפיל דעתו ויהיה עניו באמיתות ואל יזוז מפיו פ' לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה. וכבר אריב\"ל גדולים נמוכי הרוח כו' ולא עוד אלא שאין תפלתו נמאסת והיינו תפלתו ביחיד דהוא בשקל רבים וז\"ש אינה נמאסת כמו שנא' הן אל כביר לא ימאס וכן פי' מהר\"י פינטו ז\"ל. ובזה אפשר שישמע תפלתו ועוד צריך ליזהר במ\"ש בזוהר שם שצריך בתחילה לסדר שבחא דמאריה ואח\"כ יתפלל ע\"ש סוף ד' רמ\"ג:  ",
            "כא. <b>תשועה</b> ה' ברחמיו מהצרה עצמה הוא מושיע ומהמכה בורא הרפואה כמ\"ש וממכותיך ארפאך. תנחומא סוף פ' וישב. וזהו כוונת הכתוב ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע וממנה דייקא:  ",
            "כב. <b>תבר</b> מגל פי' לשבר כח הקלי' בסוד מגל ר\"ת מחלת ג' רומז לאגרת ל' לפ' ובטולן בשם תרע\"א וד' אותיותיו גימ' תבר מגל ועם הכולל גימט' תרע\"ו. והוא יום ט\"ו באב כי סודו בצדיק יסוד עולם ויגיד עליו ריעו ט\"ו בשבט שזה וזה במילוי הלבנה מלא כל הארץ ודאי. ועוד דמבין שניהם תתמעט ערלתן של פירות האילן שכל העם מרבים נטיעותיהן בט\"ו באב הואיל וכל נטיעותיו פוסקת ערלה שלהן לזמן מועט שהוא ב' שנים ומחצה והוא שיעור הזמן שנחלקו ב\"ש וב\"ה אם נח לו לאדם שנברא על סוד הפסק ערלת הלב עד מהרה. הרמ\"ע ז\"ל במאמר מאה קשיטה כ\"י סי' פ\"א והאריך הרב ז\"ל במעלות ט\"ו באב ופי' משנתנו דלא היו י\"ט לישראל כט\"ו באב וכו' ואביזרה עש\"ב:  ",
            "כג. <b>תחיה</b> כתיב יחיו מתיך נבלתי יקומון בד' תיבות אלו יש כפל שינוי רבים יחיד ויתר הערות אמנם אמר רב ייבא סבא בזוהר משפטים כי בדור התחיה מי שלא מת עדיין יבול לשעה קלה לעכל זוהמת הנחש וכלם יקומו מיד כי לא תהיה מיתתם מסט\"א ואלא נפילה וקימה הכל מיד המלך העליון ומיתתם בידי שמים ואין בהם מכה ופגימה כלל וזהו שאמר יחיו מתיך שכבר מתו והוטל עליך לקברם בזמנים מתחלפים והרוח שבה אל האלהים צריכים לתחיה גמורה. אבל נבלתי לשון יחיד שכלם יבלו בבת אחת במצותי ושלא על ידי שליח ולא תסתלק נשמתם לגמרי קימה היא להם לא זולת. אמנם לא ישוו בקומתם כמה שהושוו בנבלתם אלא שכל א' יקום ושלמותו בידו נכוה מחופת חבירו הרמ\"ע ז\"ל במאמר מאה קשיטה כ\"י סי' פ\"א ועוד האריך מאד ברמזיו המסולאים במת\"ק ודש\"ן ממולאים:  ",
            "כד. <b>תפלה</b> עיין לעיל במערכת סמך בערך סיגים אות כ\"א ולעיל במערכת רי\"ש אות י\"ט:  ",
            "כה. <b>תפלה</b> כתב הרב ס' חרדים ז\"ל דהמבחן לאדם אם זך וישר פעלו הוא התפלה שאם יכול לכוין בכל העמידה שמתפלל י\"ח ברכות בלי מחשבה אחרת אז ידע כי הוא צדיק וז\"ש מצרף לכסף וכור לזהב ואיש לפי מהללו דהיינו תפלתו. ועל זה ידוו כל הדווים:  ",
            "כו. <b>תולעת</b> יש בקדושה דכתיב תולעת יעקב ומבטל תולעת דסט\"א וז\"ס עול\"ת תמיד בגימ' אבגית\"ץ. גם תולעת גימ' שקוצי\"ת. ס' הכוונות בערכי הכנויים להרמ\"ז ז\"ל שהאריך בזה:  ",
            "זך. <b>תענית</b> דע כי הוא דומה לקרבן פי' כי האכילה בכוונה הארתה ממטה למעלה. כי כשם שהקרבן מתחיל מתתא לעילא מעשיה ליצירה וכו' ואח\"כ יורד שפע גדול מלמעלה כן האכילה בכוונות הטובות עולה מכבד ללב ומן הלב למוח אבל התענית המזון יורד מן המוח לכל האברים הרי שהוא כסוף הקרבן שהוא הארה מעילא לתתא. ערכי הכנויים להרמ\"ז ז\"ל:  ",
            "כח. <b>תשובה</b> דע כי החוטא גורם כח לחיצונים שיהיה להם אחיזה ח\"ו באורות וכו' וידעת כי אין ביסום לדינים אלא בשרשם ולכן העושה תשובה מחזיר הגבורות לשרשם ומתמתקי' וממילא מתבטלים החיצונים וז\"ס תשובה תשוב ה' הם הה' גבורות ודע כי התשובה שלימה הוא המתחזק בתשובתו עד שמגיע הגבורות ליסוד אימא כי אז הוא. מיתוק ותקון בסוד יוה\"כ שאז הדינים מתעלים לאי' והוא כפור וקנוח וביסום אבל אם התשובה אינה שלימה אז מחזיר הגבורות לבחי' יותר גרועה הכל כפי כח התשובה. ערכי הכנויים להרמ\"ז ז\"ל:  ",
            "כט. <b>תמר</b> היא דבורה וסי' תחת תמר דבורה תמר חסר כתיב ושם היתה יושבת לתקן אשר ישבה בפתח עינים ויחשבה לקדשה. גלגולי נשמות להרמ\"ע ז\"ל ממהר\"י סרוק ז\"ל ובסוף הס' כתב דנתגלגלה בדבורה צפורה אשת משה רבינו ע\"ה כי בזמן שאמרו ישראל שירה על הים לא היתה צפורה שם ונצטערה ובזכות המילה שמלתה בנה זכתה לבא בדבורה ולשורר שירה זו ברוח הקודש וז\"ש בפרוע פרעות בישראל רמזה שזכתה לזה ע\"י פריעת מילה שעשתה לבנה:  ",
            "ל. <b>תולע</b> בן פוה יושב בשמיר הוא בניהו בן יהוידע והוא הביא השמיר כמ\"ש פ' מי שאחזו. וגם תולע רומז לשמיר כי הוא תולעת. ולכך בניהו בן יהוידע הביא השמיר. גלגולי נשמות להרמ\"ע ז\"ל הנז':  ",
            "לא. <b>תלמידי</b> חכמים עיין במערכת ריש אות ט\"ז:  ",
            "לב. <b>תענית</b> אגרא דתעניתא צדקתא איש כמתנ\"ת יד\"ו גימטריא תענית ורומז לאדה\"ר שישב בתענית לכפר חטאו והוא שהפה שחטא באכילה צריך סניגרון מידים שלא חטאו ויעשה צדקה ובזה תהי\"ו ל\"י אר\"ץ חפ\"ץ במספר. הרמ\"ע ז\"ל מאמר צבאות ה' ח\"א סי' ך':  ",
            "לג. <b>תאומות</b> נולדו עם כל שבט ושבט. ק' למה נולדה תאומה עם כל שבט. ותו דכתיב כחי וראשית אוני על ראובן ואיך יהיה בכור והא ארז\"ל גבי יעקב משל לשפופרת וכו' וראיתי בס' עין יעקב כתנות אור דפוס ר\"ש פרופס פ\"ה דבתרא שכתב ענין מחודש בשם הרב מהר\"ר מאיר בכמהר\"ר יונה ז\"ל דהרב ש\"ך ז\"ל כתב ומספר את רובע ישראל ששום טפה ובחינת טפה לא יצאה מיעקב אבינו ע\"ה לבטלה וכתבו גורי האר\"י ז\"ל דאב מזריע לובן והאם אודם וזכר בא מכח טפת מוח חכמה ונקבה מכח מוח בינה ומוחין דחכמה ובינה שוין באשה ובאיש גובר ומקדים בחי' דכורא ובאשה מקדים בחי' נוקבא וכשהאשה מזרעת תחי' בחי' ראשונה של הטיפה נוקבא ושניה דכורא וכשהאיש מזריע בחי' ראשונה דכורא ומתדבק עם בחי' דכורא דהאשה ונעשה מב' זכר דב' חצאי טפות דכורין באו יחדיו זה אחר זה לאפוקי כשהאיש זורע תחילה בחי' דכורא קודם ובחי' נוקבא שניה והאשה בחי' ראשונה נוקבא ומתחברת עם נוקבא דהאשה ונעשה נוקבא. ויעקב הוא הזריע תחי' דהו\"ל ראשית אונו וגבר בחינת דכורא דידיה לבחי' נוקבא דידיה ואח\"כ הזריעה לאה בחינת נוקבא דידה תחילה והדר בחינת דכורא דידה א\"כ פגעו ב' בחינות נקבה ונעשית נקבה ויעקב אבינו ע\"ה לא יצאת שום בחינה לבטלה א\"כ בחי' ראשונה דדכורא לא בטלה ונתחברה עם בחינה שניה דלאה ונעשית זכר א\"כ הנקבה קודם ליצירה והזכר קודם ללידה כמשל השפופרת והזכר ראשית אונו ויבא על נכון ראובן בכורי אתה ללידה וראשית אוני לזריעה ולכך נולדו תאומות עם כל שבט עכ\"ד: <br><b>ולפי</b> מה שכתבתי בעניותי בקונטרס פני דוד פ' ויחי אות טו\"ב דדרך התאומים דכל א' נוצר בשליא א' ומ\"ש רז\"ל משל בשפופרת היינו דווקא בשליא א' כמו שהיו יעקב ועשו על פי הנס אבל כשהם בשני שליות לא שייך זה דהנוצר ראשונה וכו' ע\"ש א\"כ אין צורך לומר דיעקב אבינו ע\"ה הזריע תחילה קודם לאה ועכ\"ז נולד ראובן וכפ\"ז צריך לדחוק דמ\"ש רז\"ל אשר ילדה ליעקב ואת דינה בתו שתלה הזכרים בלאה דאשה מזרעת וכו' לא שייך ביעקב אלא סימנא בעלמא הוא לעלמא. אלא נאמר כפי הפשט דגם בראובן לאה הזריעה תחילה ונולד ראובן והוא ראשית אונו. והתאומה נולדה בשליא אחרת. וראובן יצא ראשונה. ומ\"מ ענין האמור מתוק להמתיק שהוצרכו להיות תאומות עם כל שבט כי בחינת טפה מיעקב אבינו ע\"ה בשום אופן לא היתה לבטלה ח\"ו ולזה היו תאומות כמו שביאר הרב הנז': <br><b>ואם</b> נפשך לומר הרי דינה שנולדה היא לבדה ואיה איפה חלק דכורא מיעקב אבינו ע\"ה. שמע בני דאפשר לומר דחלק דכורא מלאה נתבטל כמו שהוא מנהג בכל הנשים וחלק דכורא מיעקב נתחבר עם דינה ולפיכך הי\"ל איזה מדות מזכר ומנייהו הוי שהיתה יצאנית ותצא דינה:  ",
            "לד. <b>תמים</b> תהיה כל המתמים עצמו שעה עומדת לו. נדרים דף ל\"ב. ובזה פירשתי בעניותי פסוק יהי לבי תמים בחקיך למען לא אבוש הכוונה יהי לבי תמים ואין כוונתי שתהא שעה עומדת לי ויהיה לי גדולה לא כי אלא מה שאני שואל יהי לבי תמים. היינו למען לא אבוש דווקא.  ",
            "לה. <b>תמים</b> תהיה עם ה' אלהיך רבינו בעל הטורים ז\"ל כתב שהתיו גדולה וכן נמצא בקצת ספרים כמ\"ש בספר מנחת שי ואפשר במ\"ש מז\"ה חס\"ל ז\"ל דאם עמד ת' יום ברשעו אין לו עוד תקנה ע\"ש. ומרובה מדה טובה שאם ת' ימים עמד בקדושה הרי הוא דבק בקדושה עם ה' ולרמז זה התיו גדולה ובס' זרע אהרן הנדפס מחדש כ' דחותמו של הקב\"ה אמת. א' תחילה. מ' באמצע. ת' בסוף וכן הקב\"ה היה הוה ויהיה. והצדיק נקרא תם והרשע נקרא מת. והטעם כי האדם אין לו שייכות בא' כי הוא קטן וחסר דעת. והקטון יהיה לאלף. אך הצדיק תמיד מקדים תיו כי הוא דבק בה' וחושב תמיד בסופו שיהיה לו אחרית טוב. ואח\"כ המ' להחיות גופו בהוה. והרשע מקדים מ' הויית גופו לת' שהוא סופו ולכך ת' רבתי שצריך הרבה זהירות שיזכה לתיו עכ\"ד:  ",
            "לו. <b>תורה</b> שבכתב רומז לדבור מדת גבורה. ותורה שבע\"פ מלכות רומז לאמירה. וז\"ש ויהי שם עם ה' מ' יום ומ' לילה וידב\"ר ה' אל משה לאמ\"ר דכשהיה למד תורה שבכתב היה יודע שהוא יום. ותורה שבע\"פ יודע שהוא לילה. זרע אהרן סוף פרשה תרומה. ע\"ש באורך:  ",
            "לז. <b>תורה</b> לא היתה תורה צריכה לינתן בעוה\"ז שה' עתיד ללמדם בעה\"ב ולמה ניתנה כדי שכשיבא הקב\"ה ללמדם ידעו במה פרשה הוא עוסק. תנחומא פ' תבא דף רע\"ב ע\"ב דפוס אמשטרדם:  ",
            "לח. <b>ת'</b> עלמין דכסופין יש לצדיק מאתים בעבור התורה ומאתים שמסרו עצמן על קדוש ה'. ארץ החיים מזמור י\"ד בשם הזוהר הקדוש. ות' הללו עם ש\"י עולמות דתנן עתיד הקב\"ה להנחיל לכל צדיק הם תש\"י עולמות. ואפשר לומר דזהו הכפל שאמר עתיד הקב\"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק כלומר בין לצדיק שזוכה בת' עלמין דכסופין בין לצדיק שאינו זוכה הקב\"ה מנחיל ש\"י עולמות. ויש שזוכה לתש\"י וסימן לדבר שת\"י בה' מחסי:  ",
            "לט. <b>תלמוד</b> גדול שמביא לידי מעשה חוץ מהפשוט אפשר דאין תקון לבטל היצה\"ר כי אם בתורה כי פי ה' דיבר בראתי יצה\"ר בראתי לו תורה תבלין וא\"כ בלא תלמוד א\"א לקיים המצות כי יתגבר עליו היצה\"ר. אבל ע\"י התלמוד בטל היצה\"ר ויכול לקיים המצות וא\"ש תלמוד גדול שמביא לידי מעשה:  ",
            "מ. <b>תברא</b> מי ששנה זו לא שנה זו. שמעתי משם הרב מהר\"ר אליהו הכהן ז\"ל בעל מדרש תלפיות וכו' שהיה אומר כי ידוע שהקושיות באות מחמת הקליפות כמ\"ש רבינו האר\"י ז\"ל שכשהיה מעיין בהלכה היה מקשה בכח גדול עד שמזיע לשבר הקליפות הנאחזות בהלכה גם כתב הרב ז\"ל בכוונת עלינו לשבח כי באומרנו גנות הקליפות נכנעות. ולכן כשהיו מקשים קושיא חזקה. אמרו תברא מי ששנה זו לא שנה זו הגם שזה תירוץ דחוק ואין בו חכמה לומר מי ששנה זו לא שנה זו. אך הכוונה להכניע הקליפה לומר כי לא יש קושיא ובזה משתברת הקליפה וזהו תברא שתשבר הקליפה כי לא יש קושיא. ואחר זה על הרוב יבא אמורא ויתרץ תירוץ טוב עכ\"ד הרב הנז' בתוספת נפך: <br><b>נמשך</b> לזה האיכא כמה שני אשר אמרתי פ' במחשכים הושיבני כמתי עולם ואמרו רז\"ל במחשכים הושיבני זה תלמוד בבלי דבאותו פרק הבירור מהקליפות היה למטה והיה צריך טורח גדול לברר על ידי קושיות ודחיות וז\"ש במחשכים דייקא במקומות חשך הסט\"א הושיבני לברר כמתי עולם כמו ז' מלכים דמיתו שבהם הוא הבירור ואחר זמן רב ראיתי בסוף יאיר נתי' שכיונתי קצת לדבריו ע\"ש:  ",
            "מא. <b>תלמוד</b> תורה רבינו האר\"י זצ\"ל א\"ב הוא ראה והתקין ללמוד תנ\"ך פסוקים בתרגום משנה גמרא זוהר כנגד עולמות אבי\"ע ושאר כוונות וכבר סידרו ס' חק לישראל מסודר ומתוקן בכל פרשה ופרשה ואני בעניי הוספתי בכל יום שילמדו קצת מוסר וקצת דינים מהרמב\"ם וכבר נדפס מחדש חק לישראל בתוספת הנז'. ואמרתי אגלה לבר בי רב טעמא דקר\"א (ויועיל להקדמות גם כן) את שיש בה ידיעה דרחמנא אמר בראתי יצה\"ר בראתי לו תורה תבלין. ואפשר כי יצר גימט' ש' והתורה א\"ש ומכניעו. ועוד יצר שורש נחש מיסוד העפר כמ\"ש הרב מהר\"י ביערות דבש ואין לך מגרש כח הנחש כמו האש כי הנחש שרשו בעפר מטה והאש רחוק מאד מעלה מעלה ולכן האש מגרש ארסו של נחש והאריך בזה וזה קצור דבריו ז\"ל. ועל כן התורה שהיא אש מבטלת היצה\"ר ששרשו עפר ועוד אפשר כי התורה נמשלה לאש ולמים והם ב' יסודות והיא רומזת לרוח כמ\"ש בזוהר חדש וגם היא בדבור שרומז לרוח כמשת\"א לרוח ממללא והרי יסוד הרוח יסוד ג'. ועיקר הלימוד הוא בענוה כידוע ושוי נפשיה כעפר והרי יסוד ד'. וא\"כ עוסק בתורה לשמה שבכלל הוא הענוה יש בו בחי' ד' יסודות ולכן זאת התורה מבטלת היצר שהוא עפר כי לימוד התורה בד' יסודות ובטל חד לגבי ארבע. ועוד שע\"י התורה גורם יחוד קבה\"ו ובורח הנחש כמו שרמזתי אני עני בהקדמת רבינו האר\"י ז\"ל השמש יצ\"א על האר\"ץ ולו\"ט בא צוערה. ועוד כי תורה גימט' ס\"מ לי' להכניעם: <br><b>ואמרו</b> קדמונינו שעיקר הלימוד לצרף ללימוד שלומד מוסר הבנוי על פי התורה ועל ידי זה לומד תורה בהרהור תשובה ונכנע וזה הלימוד מבטל יצה\"ר כי ההכנעה מבטל ליצה\"ר כמ\"ש בזוהר הקדוש והמגיד הזהיר למרן ז\"ל שילמוד מוסר וכ\"כ הרב עיר וקדיש תלמיד רבינו מה\"ר חיים וויטאל ז\"ל מה\"ר חיים הכהן זכרונו לברכה והגאון מהרש\"ל ז\"ל צוה למוכיח שיבא ויוכיחנו כמו שמוכיח להדיוט וגזר עליו לעשות כן. והאדם עצמו בלומדו מוסר יראה תועלת והתעוררות הנפש. וזהו עיקר הלימוד לצרף עמו מעט לימוד מוסר להכניע עצמו ולהתעורר ביראת ה' כי זהו תכלית התורה והיינו דכתיב ראשית חכמה יראת ה' ושנינו כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת: <br><b>ואמרו</b> באבות דר' נתן פ' כ\"ט כל מי שיש בידו הלכות ואין בידו מדרש לא טעם טעם של יראת חטא עכ\"ל והרי הוא כמבוא\"ר דבמדרש יש תוכחות מוסר ובא ליראת חטא. פקח עיניך וראה דלא סגי בלימוד הלכה אלא צריך ללמוד מדרש שיש בו מוסר. ואם בינה שמעה זאת החזק במוסר אל תרף וההכנעה יסוד מוסר חיי אדם בעוה\"ז ובעוה\"ב שיכיר מיעוט ערכו ויהיה לבו לב נשבר ועי\"ז ימנע מהחטא ולימודו יעלה לריח ניחוח. הבט ימין וראה מ\"ש רז\"ל במדרש שוחר טוב דף כ\"ב לא נתן הקב\"ה את התורה אלא כדי שלא יעסקו בלשון הרע ודברים בטלים. והיינו מה דאמרו בתנחומא לא בחר הקדוש ברוך הוא בישראל אלא מפני שהם ענוים כי מה שמקיימים מצות גם א\"ה מקיימים ומה שמשבחים להקדוש ברוך הוא גם הגוים משבחים הא לא בחר בישראל אלא בשביל הענוה ע\"ש פ' עקב. ועל ידי לימוד תוכחות מוסר יזכה להיות עניו שאין מדה טובה הימנה. וכבר במערכת עי\"ן במדבר קדמות ולעיל בקונט' זה כתבתי בעניותי קצת ממעלות הענוה ומצוה גוררת מצוה יבואו ללמוד תורה לשמה ולקיימה כי זה כל האדם. ומכאן תוכחה לתלמידי חכמים שאינם רוצים ללמוד כי אם גמרא ופוסקים. ומבזים בלבם לת\"ח שלומדים תנ\"ך ומשניות וספרי מוסר. והן בעון לא יבינו כי האף אמנם דלימוד הגמרא יקר מאד ואין לו להקב\"ה אלא ד' אמות של הלכה וכתב ר\"ת שהתלמוד בלול בכל. מ\"מ כל זה היינו ללומד תורה לשמה בענוה ונזהר בדקדוקי מצות כמו הראשונים שהיו קדושים מאוד ונשמתם ממקום עליון. אבל בדור יתום זה כי גברה סט\"א והוא בעקבות משיחא והיצה\"ר רודף לת\"ח ביותר. אלו הת\"ח שאינם רוצים ללמוד מוסר על הרוב הם מתגאים בלימודם וחושבים שהם חכמים גדולים ומבזים הזקנים וגדולי דורם ואינם מקפידים להתפלל כהוגן ופוגמים ברית הלשון והראות וכיוצא. ולכן אין תורתם רצויה כי אינה לשמה. ואלו המתגאים יתנו אל לבם מ\"ש הפוסקים דבזמנינו לא יש ת\"ח ואם זה כתב מהרי\"ל ז\"ל בזמנו שיש יותר מש\"ן שנה שנפטר זלה\"ה מה נאמר בדור הזה. ואני בעניי הוכחתי דלדעת מהרי\"ל ודעמיה אין היום דין צורבא מרבנן דלא כהרב שבות יעקב ז\"ל ודעמיה. ועוד שהוכיח מהרי\"ל ז\"ל ממ\"ש התוספות פ' אז\"נ בעד רבינא ואם זה נאמר באמוראים מה נאמר בדור הזה. אמנם רבינא היה מענותנותו הגדולה ובדור הזה הוא אמת וצדק. ומתוך זה אפשר לקיים דברי ה' שבות יעקב ודעמיה שכתבו דהשתא דין צ\"מ יש לת\"ח ודקדקתי דראית מהרי\"ל מרבינא ולא היה מחשיב עצמו צ\"מ כמבואר בתוס' ואפשר לומר דמהרי\"ל מייתי ראיה בהדרגות דרבינא לא היה מחשיב עצמו צ\"מ והגם דהיה זה לפי רוב הענוה אנן מיהא לאמת לא יהיה דין ת\"ח אך דין צ\"מ יהיה עתה ורבינא מענוה יתירה היה אבל לפי האמת יש דין צ\"מ זה אפשר לישב אלא שהי\"ל לפרש. ומכל האמור הת\"ח אשר נגע אלהים בלבם ימהרו לשוב וילמדו מוסר ותיכף יכירו בגאותם ומהות לימודם ואשר נכשלים בכמה ענינים וישובו אל ה' ואז לימוד הגמרא יעלה לרצון לפני ה' ונסלח להם: <br><b>ולמוד</b> קצת דינים מהרמב\"ם או ש\"ע בכל יום הוא דבר גדול וכ' מהר\"ש בן הרשב\"ץ ז\"ל בתשובותיו סי' נ\"ב דאם לומד שני דינים מהרמב\"ם ז\"ל מקיים שונה הלכות בכל יום ומובטח שהוא בן עוה\"ב וכד הוינא טליא ראיתי להרב המופלא חסידא קדישא כמהר\"ח ן' עטר ז\"ל שיסד קריאה נאמנה בכל ליל מוצאי שבת קודש מתחילת הלילה עד הבוקר וחילק הלילה לד' משמרות ובכל משמרה לומד משנה וגמרא וזוהר והלכה פסוקה וכך הוא בכל לימוד מד' חלקים והיה מיוסד הכל במספר במפקד שמות הקודש ותפלות שיסד הרב ז\"ל ליחד ולקשר כל העולמות ויתר כוונות פשוטות זי\"ע ועיין לעיל מערכת שין אות יו\"ד:  ",
            "מב. <b>תורה</b> שבע\"פ לא נכתבה מפני א\"ה וכן אמרו במדרש ר' תנחומא פ' תשא ע\"פ אכתוב לו רוב\"י תורתי דאמר משה רבינו ע\"ה שתכתב תורה שבע\"פ והשיב לו הקב\"ה אכתוב לו רובי תורתי כמו זר נחשבו שיאמרו א\"ה שהם נצטוו וכו' ע\"ש באורך ובילקוט שם. ולפי מ\"ש רבינו בעל הסמ\"ג ז\"ל בהקדמתו שבזמן שנכתבה המשנה הם טרודים בעניניהם ולא ישגיחו עיין בדברי קדשו ז\"ל אפשר דגם זה רמוז בפ' זה כי לימים עוד תכתב תורה שבע\"פ שהיא רוב התורה וז\"ש אכתוב לו רובי תורתי לעתיד תכתב רובה של תורה שהיא על פה בזמן שהם טרודים וכמו זר נחשבו אצלם ואין להם לב לגורסם ולהיות בקיאים בהם לשמו יתברך באופן שהתורה שבכתב ובע\"פ יהיו לישראל ולא לזרים: <br><b>ויש</b> מי שרמז אכתוב לו רבי תורתי קרי ביה רבי כי רבי יכתוב המשנה עכ\"ד ואפשר לרמוז במ\"ש הרב הקדוש מהר\"ר שמשון מאסטרפולי ז\"ל דקליפת ריב משכחת הלימוד ושם כדת הוא מבטלה וכ' על מצח המשיח והוא בגימט' משיח בן דוד זהו תורף דבריו ז\"ל: <br><b>וזה</b> רמז אכתב לו רבי (והגם דכתיב אכתוב בו\"ו כתבו גורי האר\"י ז\"ל דיש לדרוש זמנין חסר וזמנין מלא כמו שתראה בס' כנפי יונה ע\"ש) אכתב גימ' עם הכולל כדת רבי שהם אותיות הקרי הם אותיות ריב. הכוונה דשם כדת מבטל קליפת ריב ועל כן כד\"ת בכת\"ב שנה רב\"י למשנה. וכבר כתבנו בעניותנו במקום אחר דאפשר דמטעם זה היו קורין רבי למוסמך כי רבי יבטל קליפת ריב וזה אפשר אחד המטעמים שהיו קורין לרבינו הקדוש רבי להורות כי הוא זכה לבטל קליפת ריב במה שכתב המשנה: <br><b>ועוד</b> יש לרמוז במ\"ש רז\"ל על פסוק גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם דבזכות לימוד המשניות יבא משיח ומשום הכי בפ' אכתב לו רבי תורתי שרמז על המשניות. אכתב גימטריא עם הכולל משיח בן דוד דע\"י למוד המשניות יבא משיח בן דוד ב\"ב: <br><b>גם</b> בתיבת משנה רמוז כי ע\"י למוד המשנה יתעורר זכות משה רבינו ע\"ה דאמר בז\"ח דגאולה העתידה ב\"ב היא בזכות משה רבינו ע\"ה ויתגלו נ' שערי בינה ובזה תהיה הגאול\"ה גימט' נ'. וכמש\"ה כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות נ' פלאות דביציאת מצרים לא נתגלו כלם כמ\"ש במ\"א באורך. וכל זה רמוז בתיבת משנה משה נ' דבלימוד משנה יגיה אור זכות משה רבינו ע\"ה ויתגלו נ' שערי בינה ובא לציו\"ן גואל ובה רמז שיתגלה ו' בזכות ג' אבות. לציון גימטריא מקום ויקים סכות דוד במהרה בימינו אכי\"ר ועייי מה שכתבנו לעיל מערכת מ' אות ו' בסייעתא דשמיא:  ",
            "מג. <b>תורה</b> צוה לנו משה. צו\"ה גימט' ק\"א לרמוז אינו דומה שונה פרקו ק' פעמים לשונה פרקו ק\"א וזה רמוז צוה ק\"א שישנה פרקו מאה ואחד ובזה לנו גימט' אלהים נעשה רחמים. אל שדי גימט' משה והנה התורה מבריאה גם אל שדי בבריאה וזה רמז מורשה אותיות הרשום שהוא רושם האצילות. עוד יש לרמוז בהקדמה שכתבתי לעיל מערכת ג' אות ז' שיצאו ד' דורות רשעים אמס\"ה אנוש מבול סדום הפלגה ושם מבואר כי דור הפלגה באו בסדום. והכל הוא לברר אלו ואפשר אמס ר\"ת אנוש מבול סדום גימט' צוה כי ע\"י התורה והמצות והגלות מצד הדין לנו גי' אלהים מתבררים ואח\"כ יבא הגאולה ב\"ב בזכות משה:  ",
            "מד. <b>תיבת</b> נח בעא שקרא ליכנס לתיבה א\"ל נח לך ובקש בן זוגך לפי שכל הנכנסים איש ואשתו הלך ומצא פחתא שהוא הממונה על בני אדם להפחיתם ולחסר ממונם א\"ל מנסבת לי א\"ל מה תתן לי אי מנסיבנא לך א\"ל כל מה דרווחנא. אינסיבא ליה מיד נכנסו לתיבה הד\"א מאי דמסגל שקרא פחתא נסבא פי' התוס' בס' דעת זקנים פ' נח. ומצאתיו בש\"ט מזמור ז'. והפשוט משל ע\"ד הכתוב עושה עושר ולא במשפט בחצי ימיו יעזבנו וכו'. ויש לרמוז מצות שעושה הרשע לוקח הסט\"א. א\"נ גונב חידושים מאחרים כמ\"ש בירושלמי דשקלים:  ",
            "מה. <b>תורה</b> אם בקשת ליטול עצה מן התורה הוי נוטל וכו' ילקוט משלי רמז רי\"ט וכתבו ז\"ל דבכלל זה לפתוח ספר לראות פסוק המזדמן כמ\"ש אני עני בשיורי ברכה י\"ד סי' קע\"ט אות ו' ועמ\"ש בקונטרס חיים שאל ח\"ב סי' ל\"ח אות מ\"א. וזה הכלל בכל דרכיך דעהו דרכי חיים: ",
            "ה' ברחמיו יצילנו מעה\"ר ומיצה\"ר ומכל חטא, ולעבודתו ולימוד תורתו לשמה יוסיף לנו שנות <b>חיים</b>:",
            "בנל\"ך ואע\"י",
            "כל הנשמה תהלל יה הללויה. ומרומם על כל ברכה ותהלה. הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו.",
            "ת\"ו ש\"ל ב\"ע "
        ],
        "Rectifications and Additions": [
            "<b>לשון הקדמה להגהות והשמטות שנדפסו בספר הספר בדפוס ליוורנו</b> (א\"ה: הצגנו אותם בתוך הספר) ",
            "צנא דדובשא – הגהו והשמטות לספר דבש לפי בס\"ד. זמנין דמשכחת מדפ\"ס ועולה יהיה שבש\"א. אי לזאת אתן במדבר אמ\"ש אנכי תקנת\"י מגיהה ודורשת. הנני מפתח פתוחו\"ה לקורא נעים דורש ה\"ן לה או חופש\"ה. המקום ברחמיו יאיר עינינו בתורתו וסדר קדושה. כי\"ר: ",
            "<b>סיום למפתחות לערכים שנדפסו בסוף הספר בדפוס ליוורנו. </b>",
            "לכל האות\"ת אשר בקונטרס זה עולו\"ת מספר שמן <b>זי\"ת</b> זך להעלות <b>נ\"ר</b> תמיד ה' ברחמיו המרובים יאיר עינינו באור תורה ונר מצוה לאורך ימים ושנות <b>חיים</b>:  ",
            "<b>לשון הקדמה למפתחות שנדפסו בסוף הספר בדפוס ליוורנו.</b>",
            "צנא דדובשא. דובשא עיקר ועמד הצופה. מפתחות אנ\"ך יפה עודהו הסל על כתפי פתחת\"י אני איזה חידוש אשר ראו עיני מערבין בדב\"ש שיטפיה. רישומו ניכר החזק הוא הרפה. [הקדמה למפתחות תורה]: אורה זו <b>תורה</b> של שאו\"ר וקו\"ל דב\"ש. [הקדמה למפתחות נביאים]: צו\"ף דבש צופים אמרום אלו <b>נביאים</b>. [הקדמה למפתחות כתובים]: הם <b>כתובים</b> מתוקים מדב\"ש. [הקדמה למפתחות הגמרא]: דבש ע\"פ השדה זו <b>תלמוד</b>. [הקדמה למפתחות הלכה]: הלך דבש <b>פוסקי הלכות</b>. רדה הדבש <b>חי' דינים</b>. [הקדמה למפתחות אגדות חז\"ל]: דבש זו <b>מדרשי חז\"ל</b>. טעמים וטעמו כצפחת בדב\"ש: \n"
        ]
    },
    "versions": [
        [
            "Livorno, 1801",
            "http://beta.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001156963/NLI"
        ]
    ],
    "heTitle": "דבש לפי",
    "categories": [
        "Reference",
        "Encyclopedic Works"
    ],
    "schema": {
        "heTitle": "דבש לפי",
        "enTitle": "Devash LeFi",
        "key": "Devash LeFi",
        "nodes": [
            {
                "heTitle": "הקדמה",
                "enTitle": "Introduction"
            },
            {
                "heTitle": "מערכת א",
                "enTitle": "Letter Alef"
            },
            {
                "heTitle": "מערכת ב",
                "enTitle": "Letter Bet"
            },
            {
                "heTitle": "מערכת ג",
                "enTitle": "Letter Gimel"
            },
            {
                "heTitle": "מערכת ד",
                "enTitle": "Letter Dalet"
            },
            {
                "heTitle": "מערכת ה",
                "enTitle": "Letter He"
            },
            {
                "heTitle": "מערכת ו",
                "enTitle": "Letter Vav"
            },
            {
                "heTitle": "מערכת ז",
                "enTitle": "Letter Zayin"
            },
            {
                "heTitle": "מערכת ח",
                "enTitle": "Letter Chet"
            },
            {
                "heTitle": "מערכת ט",
                "enTitle": "Letter Tet"
            },
            {
                "heTitle": "מערכת י",
                "enTitle": "Letter Yod"
            },
            {
                "heTitle": "מערכת כ",
                "enTitle": "Letter Kaf"
            },
            {
                "heTitle": "מערכת ל",
                "enTitle": "Letter Lamed"
            },
            {
                "heTitle": "מערכת מ",
                "enTitle": "Letter Mem"
            },
            {
                "heTitle": "מערכת נ",
                "enTitle": "Letter Nun"
            },
            {
                "heTitle": "מערכת ס",
                "enTitle": "Letter Samekh"
            },
            {
                "heTitle": "מערכת ע",
                "enTitle": "Letter Ayin"
            },
            {
                "heTitle": "מערכת פ",
                "enTitle": "Letter Peh"
            },
            {
                "heTitle": "מערכת צ",
                "enTitle": "Letter Tzadi"
            },
            {
                "heTitle": "מערכת ק",
                "enTitle": "Letter Kof"
            },
            {
                "heTitle": "מערכת ר",
                "enTitle": "Letter Resh"
            },
            {
                "heTitle": "מערכת ש",
                "enTitle": "Letter Shin"
            },
            {
                "heTitle": "מערכת ת",
                "enTitle": "Letter Tav"
            },
            {
                "heTitle": "צנא דדובשא",
                "enTitle": "Rectifications and Additions"
            }
        ]
    }
}