Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Avodah Zarah
עיקר תוספות יום טוב על משנה עבודה זרה
merged
https://www.sefaria.org/Ikar_Tosafot_Yom_Tov_on_Mishnah_Avodah_Zarah
This file contains merged sections from the following text versions:
-On Your Way
-http://mobile.tora.ws/

עיקר תוספות יום טוב על משנה עבודה זרה



Chapter 1



Mishnah 1

של גוים . עובדי עבודה זרה . ועיין בפירוש הר"ב משנה ב' : 
שלשה ימים . דלהכין צרכי הקרבה ( עיין פרק ה' דתולין משנה ג' ) צריך שלשה ימים . הלבך אסור לשאת ולתת כו' , משום דשם עבודה זרה שגור בפיו ואזיל ומודה . גמרא . ועתוי"ט : 
ועבר ישראל משום לא ישמע על פיך . רש"י . כלומר לא ישמע בגרם שלך . הר"נ : 
ולשאול . שהנכרי ישמח כשישראל צריך לו . ובגמרא עביר צריכותא : 
להלוותן . פירש ר"ת דוקא בחנם , אבל ברבית שרי . משום דמצטער טובא , כדאמרינן בקידושין דף כ' , ליזבין איניש ברתיה ולא לוזיף בריבית :

Mishnah 2

וחכמים אומרים כו' . חכמים היינו תנא קמא . הן בלא אידיהן איכא בינייהו תנא קמא סבר הן בלא אידיהן . ורבנן בתראי סברי הן ואידיהן . ואי בעית אימא כו' . גמרא : 
לשון הרמב"ם במשנה ד' , אבל אנתנו אנוסים , ונתקיים בנו מה שנאמר ( דברים ד׳:כ״ח ) ועבדתם שם אלהים אחרים עץ ואבן . ע"כ : 
דכל הני דאיתסור בזו המסכת מיירי בעובד אלילים וע"ז ממש . ואלו הגוים לא עובדי ע"ז ממש הם כלומר שאינם יודעים בטיב ע"ז כל כך , וכדאמרינן בפ"ק דחולין דף י"ג ע"ב , גוים שבחוץ לארץ לאו עובדי ע"ז הם . אלא מנהג אבותיהם בידיהם . ב"י סוף סימן קמ"ח :

Mishnah 3

גמרא . ונראה דמשום שאלו הח' ימים שאחר התקופה עשה אותן ימים טובים קודם שעשה לאותן שקודם התקופה , שלא עשאן אלא לשנה חבאה , לפיכך הקדימן לשנות , קלנדא קודם סטרונרא . ובירושלמי כיון דחזא איממא אמר קלנדא . קלן דיא"ו . ונראה ל . כי קלן הוא לשון שררה וגדולה . כמ"ש הר"ב פ"ד דסוכה מ"ה , קלניא חפשי ממס , ואין לך חפשי כמלך מלכי המלכים הקב"ה . והוא דיא"ו , שבלשון יון קורין אלוה דיא"ו . ועתוי"ט : 
בלשון יון הוא קרט , לשון תפיסה . תוס' . ועתוי"ט : 
בגמרא גניסי מלכות . פירוש , תכסיסי מלכות . ערוך : 
ובלוריתו . פירוש צצית של שער . ערוך :

Mishnah 4

לשם . לאותה העיר ביום ע"ז שלהם לספר עם אחד מבני העיר . רש"י : 
אסורות . משום דנהנה משל ע"ז אסור , כדכתיב ולא ידבק בידך מאומה מן החרם , כ"ש למהנה לע"ז דאסור . הר"ן : 
ואי משום דנושא ונותן ביום אידם , הני מילי לזבוני להו , דלמא מזבן ליה בהמה ואזיל ומקריב לה לעבודה זרה . א"נ דרך לוקח להיות שמח ואזיל ומודה . אבל למזבן מניה דבר המתקיים שרי , דסתם מוכר עצב הוא . רש"י . ואע"פ שהר"ב פירש בריש פרקין למכור ולקנות , ל"ק כדפירש הרא"ש דלרש"י יש במכירה צד איסור וצד היתר וכן בלקיחה . כלומר צד איסור דמכירה דבר המתקיים , וצד היתר שאינו מתקיים . ודלקיחה הוא בהיפך :

Mishnah 5

האסורים למכור . לגוים לעולם . הר"מ . וטעמא , דכיון דלהקרבה צריך להם קא עבר על לפני עור לא תתן מכשול , דבן נח מוזהר על ע"ז . נ"ל כותב . וחב"י כ' דאפשר שכתב לעולם , שאפילו שלא ביום חגם אסור . א"נ לומר שלענין זה אין חילוק . כו' . ועתוי"ט : 
קשור . רש"י : 
רש"י ותוס' . עוד פירשו , שהוא מין עשב שבו תיהם יהושע את הארץ :

Mishnah 6



Mishnah 7

אין בונין וכו' . וכדי שלא יתפס ישראל שם אסור לבנות עמהם . רש"י : 
והוא בימה של אבן אחת ומקריב עליה זבחים , דהוי תשמיש דתשמיש לע"ז . רש"י . וכן פירש הר"מ . והתוס' הקשו על זה ממשנה ז' פרק ג' ועוד כו' . ובפירוש רשב"ם כתב דימוסיאות . והוא גירסת הר"ב . ופירש בו ג"כ כהר"ב . ועוד פירשו לשון מרחצאות : 
ואע"ג דלא מיתסר מרחץ משום ע"ז שמעמידין בה כדתנן , פ"ג מ"ד , מ"מ אסור לישראל לסייע להעמיד הע"ז שם . ב"י :

Mishnah 8

במחובר . היינו לר"מ כדאית ליה , ולר"י כדאית ליה דוקא בא"י . דאי בחוצה לארץ הא אמר ר' יוסי דמוכרין אפילו שדות , ולא אסור טפי במחובר לקרקע מקרקע עצמו . הר"נ . ועתוי"ט : 
שאם לא יהיה להם קרקע , ישיבתן ישיבת עראי היא . הר"מ . ולאו דוקא בשבעעה עממין . ואפילו לדעת התוס' שכתבו בפ"ק דשבת כו' . ועתוי"ט : 
משקיצץ . אע"ג דהו"ל מחובר מעיקרו . הר"ן . אבל הרא"ש מסיק דר"י מפרש מלתא דת"ק דלא משמע ליה דקאמר ת"ק משקצץ , דמה חדוש הוא זה , וכי בשביל שהיה מחובר לקרקע לא ימכרנו לאחר שקצץ . ועתוי"ט : 
גמרא , אי הכי בתים נמי איכא תרתי , חניית קרקע וקא מפקע לה ממזוזה . ומשני , מזוזה חובת הדר היא . ודמעשרות , היינו שאם יזרענה ישראל . ועתוי"ט : 
תימה , דמאי הוי , הא הוי גזרה לגזרה . ומש"ה מסיק בגמרא דס"ל שמיה כבוש , אלא דלא אחמור רבנן למגזר שכירות בתים אטו מכירה . אכל שדות דאית בהו תרתי כו' . ור"י סבר לאו שמיה כבוש והיבא דליכא תרתי לא גזור כלל . ועתוי"ט : 
ולדלמא אזיל עכומ"ז דזבין מישראל ומזבין לתרי תרתי פלגי ומעכב השלישית לעצמו , לכולי האי לא חיישינן . גמרא :

Mishnah 9

כלומר , ומתניתין דתנן במקום שאמרו , ר"מ היא . ועתוי"ט : 
להשכיר . בירושלמי , הא במקום שנהגו למכור מוכר הוא לו , ואפילו לבית דירה , ומשכיר הוא לו ואפילו לבית דירה . והיינו טעמא , משום דהאי לא חביא תועבה , להא מלתא אסמכתא בעלמא הוא , דעיקר קרא בישראל המכניס ע"ז לביתו תוא . הלכך בא"י שאנו מצווין לשרש אחר ע"ז אסרו חכמים שלא להשכיר לבית דירה , וכן בסוריא מפני סמיכותה לא"י . אבל בחו"ל שאין אנו מצווין לשרש אחריה , משכירין אפילו לבית דירה כו' . ולישנא דסיפא דמתניתין נמי הכי דייקא כו' . הר"נ : 
כלומר , לאפוקי להכניס בו יין נסך , שאינו רשאי להכשירו לכך ואם עשה כן שכרו אסור . הר"א : 
לשון הר"מ , ויכנסו בו נכרים ויאמרו רחצנו כו' , ובזה יש חילול השם למי שישמע זה ואינו יודע שהוא שכור :

Chapter 2



Mishnah 1

הרביעה . ובני נח נאסרו בה , דכתיב והיו לבשר אחד , יצאו בהמה וחיה ועוף . ויש כאן לפני עור לא תתן מכשול . רש"י . והא דלמכור להם תליא במנהגא , היינו משום דעל בהמתו חס עלה שלא תעקר . גמרא : 
העריות . גמרא . ותיפוק ליה משום שפיכות דמים . ומשני , אשה כלי זיינה עליה . ופירשו התוס' לפי שהיא אומללה ושפלה ואינה בת מריבה כאיש , [ מרחמין עליה ואין הורגין אותה ] 
ואפילו הכי לא שריא אלא ברשות ישראל דוקא . ועיין לקמן באות ו' : 
בנה של נכרית . מפני שמגדלת בן לעבודה זרה . ברייתא : 
אבל נכרית מניקה כו' . ירושלמי , שנאמר והיו מלכים אומניך ושרותיהם מניקותיך . הרא"ש : 
ברשותה . דישראלית . אבל לא תמסרנו להוליבו בביתה . שלא תהתגו . רש"י . ועתוי"ט :

Mishnah 2

סבר , שיולי משאיל ליה ( לנסותו אם אומר לו אמת ) , וכי היכי דמשאיל ליה משאיל לאיניש אחרינא , ואתא ההוא גברא לארועי נפשיה . גמרא : 
בכל מקום . אפילו בשבילי רה"ר שעוברין שם תדיר . שמא יחתוך צוארו בתער . רש"י : 
בינו לבינו . פירוש במקום שאין רגילים בני אדם כל כך . [ אבל ביחוד ממש לא אצטריך , דתיפוק ליה משום שפיכות דמים . וכן יש לפרש לעיל גבי מניקה . תוס' ] : 
פירוש , לראות אם מספר יפה באומנות , וסבר הנכרי כיון דקפיד אהכי וכו' . רש"י :

Mishnah 3

היין כו' . כלומר , אע"פ שלא ידענו בו שנתנסך . ובגמרא מייתי ליה מקרא דיין שנתנסך אסור בהנאה . וגזרו חכמים על סהם יינם שיהיה גם כן אסור בהנאה . ועתוי"ט : 
שהיה כו' . ופשיטא דמשום דאחמיץ לא פקע מניה איסורא . והיינו דכתב הר"ב לאפוקי כו' : 
וכן לשון רש"י . וא"כ אף בשתיה היה לנו להתירו . , אלא נ"ל שרש"י לא רצה לכתוב היתר בשתיה מטעם שכתבו התוספ' כי אין אנו בקיאים בטוב חומץ אם הוא חומץ או יין : 
ובעבודה זו מקריבין אף העור , ולפיכך כל עור שיש בה סימן כזה אסור . וז"ל הר"מ , בהמה שהקריבה כולה לעבודדה זרה אסורה בהנאה , אפילו פירשה ועצמותיה וקרניה וטלפיה ועורה הכל אסור בהנאה : 
הנכנס כו' . שהנכרי רוצה להכניסו , מותר בהנאה אם נזהר ישראל ליטלו עם כניסתו קודם שיקריבו אותו . רש"י : 
מפני כו' . מיהדר ותני מפני כו' , לומר שאסור ומטמא . ור"ת פירש דהכא בחתיכה שאינו זבוח לפני עבודה זרה , אלא שמביאים דורון , ולהכי תני כזבחי . ובירושלמי גרס זבחי

Mishnah 4

היינו שלשה ימים . ומשום הכי מערן שלשה ימים , דכבולעו כך פולטו . ( מרדכי ) . ובפחות מכן משכשך . טור :

Mishnah 5

חמורה . שהעולה אסורה בהנאה ומועלין בה . רש"י : 
יפה . שאינו קץ ומואס בה . שורפה , גומעה . ולא הודו לאומרים כן להתירה לכתחילה . אבל אמרו לא נהנין ולא מועלין כו' . והכי משמע , לא נהנים מדרבנן , ואם נהנה אין בה מעילה ( כלומר מדאורייתא . ) אלמא מדלית בה מעילה שמע מינה האי חלב הכנוס בקיבת העולה , כפירשא בעלמא הוא . רש"י . ובעולה גזרו , משום דבעולה יש מעילה מן התורה . משא"כ בנבלה דלית בה אלא איסור אכילה , הלכך לא שייך לאסור בה דלאו מידי דמיכל הוא : 
שמעמידין בו' לא היה מכוין כי אם לדחותו . דהא אפילו לר"מ דחייש למיעוטא , לא אסר אלא גבינות בית אונייקי , אבל שאר מקומות חשיב מיעוטא דמיעוטא . תוס' : 
גמרא , ומסיים במדרש שיר השירים [ רבה ] . ור' ישמעאל היה קטן כו' . וכתיב כבשים ללבושך , כבשים כתיב , בשעה שהתלמידים קטנים תהא מכבש לפניהם דברי תורה . הגדילו ונעשו ת"ח תהא מגלה להם סתרי תורה : 
ועור לאו פירשא הוא ואסור . רש"י . ושחיטה , לרבותא נקט : 
השיאו . לשון משיא עצה . ואית דגרסי השיאו . ונפרש הטעהו לשון השיאני : 
דודיך , לשון זכר . דודייך , לשון נקבה . והכי קאמרה כנסת ישראל , ישקני הקב"ה מנשיקות פיהו כי כך אמר לי טובים דודייך מיין . רש"י . ועתוי"ט : 
דודייך . משום דבהכי מתיישב רישיה דקרא לנסתר , ישקני , וכן פיהו . וסיפא דודיך לנוכח . אלא דה"ק ישקני כו' כי כך אמר ליה כי טובים כו' . שמעתי מפי ר' מאיר באך ז"ל : 
והיינו דשייליה להאי קרא , כלומר , כנ"י אומרים טובים תקנות כו' ואע"פ שאין אנו יודעים הטעמים , כי טעמם ונימוקם עמהם . ועתוי"ט : 
חבירו כו' . שהוא לשון זכר , וכנסת ישראל היא דקאמרה לפני שכינה לריח שמניך טובים וגו' . עלמות אחבוך , לא שייך למימר לנקבה . רש"י :

Mishnah 6

חלב כו' . ואע"ג דטהור חיור , וטמא ירוק , חיישינן שמא נתערב . ואפילו להעמיד בו גבינה אסור , דשמא הטמא שאינו מעמיד ישאר בגומות עם הנסיובי . גמרא . אבל לעיל בגבינות הנכרים ליכא למיסר מהאי טעמא , דכיון שהנכרי עושה לצרכו ליכא למיחש דלמא עירב בו דבר טמא . תוס' : 
וכבשין . לכבוש דגים וירק , וראש ורגלים של בהמה . רש"י : 
שדרכן כו' . אבל בידוע , אסור בהנאה . ופירש הטור , שדרכן , היינו שלפעמים היו נותנין בהן יין . ושידוע , היינו שכולן נותנין לתוכן יין אע"פ שאינו יודע שנתנו לתוך אלו . ע"כ . ומאי שנא ממורייס ( דמשנה ד' ) דשרי בהנאה ( ורובא דעלמא שדו ביה חמרא ) . התם לעבורי זוהמא ( והוי כמאן דאזיל לאבוד ) , הכא למתוקי טעמא . גמרא : 
וחומץ . אדלעיל קאי שדרכן לתת לתוכן יין וחומץ . ואין לפרש דחומץ היינו שלא היה מתחלתו יין וכשקנה חומץ מישראל , דהא מבואר לעיל דאף בשתיה שרי מן הדין . ועתוי"ט : 
דאי לאו הכי הא אמר מר נותן טעם לפגם מותר . גמרא : 
הרי כו' . למעוטי בידוע דכבשן ביין . גמרא :

Mishnah 7

והוא שיודע שחלב טמא אסור לישראל : 
והדבש . למאי ניחוש ליה , אי משום עירובי , מסרא סרי . אי משום בשולי נכרים , הא נאכל כמות שהוא חי . אי משום גיעולי נכרים , נותן טעם לפגם הוא ומותר . גמרא : 
מסיים הר"מ , וגם אותן החלות לא תכשיר , ואף על פי שהדבש מכשיר מכלל הז' משקין , לפי שהוא באותה שעה כעין אוכל לא משקה , עד שמתיכין אותו ומוציאין דבשו . ועתוי"ט : 
שאין דרכן כו' . ולא גזרינן אטו דרכן . הר"ן : 
ועלה כו' . מפרש בגמרא , דלא נצרכה אלא לקורטין שבה . כלומר הנדבקות בעלין . וקמשמע לן דלא חיישנין שמא ערבו בהן מאותן קורטין שתתכו מן העלין בסכינא דנכרי ונותנין בעלין , משום דאי איתא דהכי הוה משרק שרקי , כלומר נופלין היו מן העלין . הר"ן : 
ונרפו מחמת שמנן . רש"י . ובגמרא , פשיטא , לא נצרכה אף על גב דרפו טובא . מהו דתימא חמרא רמא בהו , קמשמע לן הני מחמת משחא הוא דרפו : 
דמקלקל להו . הר"ן : 
דתרומה אין דמיה יקרים שאינה ראויה אלא לכהנים . רש"י :

Chapter 3



Mishnah 1

כדמפרשינן בגמרא . מקל שרודה את עצמו ( לשון גנאי ) תחת כל העולם כולו כמקל . צפור . שתופס את עצמו כו' כצפור . כדור , שתופס את עצמו כו' ככדור . פירשו התוס' , שהעולם עגול . כדאיתא בירושלמי שאלכסנדר מוקדון כו' : 
סייף , מעיקרא סבור לסטים בעלמא , ולבסוף סבור שתורג א"ע תחת כו' . טבעת , מעיקרא סבור אישתיימא ( שליח הנושא חותם המשלחו ) בעלמא , ולבסוף סבור שחותם את עצמו כו' למיתה . גמרא :

Mishnah 2

וכן צורת [ איזה ] אבר שיעשה . וממעשהו יתבאר אם מתחלת עשייתו נעשה נפרד , או אם נשבר מצורה שלימה . הר"מ :

Mishnah 3

חמה כו' . דהני ג' דחשיבי ציירי להו ופלחי להו . למידי אחרינא , לנוי בעלמא עבדי להו . גמרא : 
הוא שגלגל הלבנה נוטה מגלגל חמה , וכשתעריך אופן הלבנה ואופן החמה כו' הנה יהי' זה בדמות תלי שהוא תנין : 
לים . היינו ים המלח דנקט ת"ק , ומשום הכי לא בעי שחיקה : 
זבל . וקא סברי זה וזה גורם אסור . ור"י סבר זה חה גורם מותר . ועתוי"ט :

Mishnah 4

וכשיצא . בירושלמי גרס כשיצא . וכן נראה . לפי שבגמרא אמרו לא השיבו כלל במרחץ , לפי שאסור להרהר בדברי תורה במרחץ , אלא כשיצא השיבו שאין משיבין כו' , כלומר שלא הייתי יכול להשיבך במרחץ לפי שאסור להרהר בר"ת . ואי גרסינן כשיצא יש לפרש דהכי קאמר , א"ל אין משיבין במרחץ כשיצא . ועוד יש לומר בבית האמצעי היה דמותר לומר אסור ומותר בלא טעם הדבר . תוס' ועתוי"ט : 
בגבולי . דאל"ה שלא בטובת רבן גמליאל כבטובת אחרים דמי , שהיה אדם חשוב וטובה היא להם כשהוא נהנה מהן , ותנן בפ"ד מ"ג ע"ז שהיה לה גינה ומרחץ כו' אין נהנין מהן בטובה . גמרא :

Mishnah 5

שעליהן כו' . ואע"ג דאינהו לאו עבודת כוכבים מקרי ולא מתסרי . גזירת הכתוב הוא שהרים וגבעות שהן קרקע עולם אין בהן כח לאוסרן . אבל אליל מיהא הוי , ותלוש שעליהם בתלוש של שאר אלילים , שנאמר לא תחמוד כסף וזחב עליהם , על כל שהן נעבדין משמע . רש"י : 
רש"י . ולהכי בעי לר"י , משום דאי לאו דאיכא טעמא באשרה . הוה אמינא גלי קרא דאילנות אסירי וה"ה הרים וגבעות , והוה אמינא דלא דרשינן ההרים כו' . תוס' : 
אבל בציפוי הר אף ר"י מודה דאסור . גמרא : 
כל מקום כו' . בירושלמי פריך מבית חבחירה . ומסיק , על פי נביא נבנה שם . תוספ' : 
ורבנן האי ואשריהם כו' מבעיא ליה לאילן שנטעו מתחלה לכך . בגמרא . וע"ע :

Mishnah 6

ובירושלמי מפרש , כשקדם הכותל לאליל , ולפיכך כשסמך ישראל בהיתר סמך . הר"נ : 
דלא בעי צינעותא , דאלו לגדולים צניעותא בעי . גמרא . ומה שכתב ועושה כו' , או או קאמר . וכן הוא בגמרא : 
ואע"ג דבדרבנן קיי"ל דיש ברירה , י"ל דמשום תומרת אליל אמרו דאין ברירה : 
דאתקש נמי למת , שנאמר וישלך את עפרו אל קבר בני העם . גמרא : 
שקץ . לשון שרץ . רש"י : 
כנדה . ואתקיש לשרץ למשמשיה . ות"ק סבר דאתקיש לנדה שאינה מטמאה לאברים אם נחתך אבר ממנה , כנדה שאינה מטמאה לאברים . גמרא : 
שנאמר כו' . באליל משתעי . רש"י :

Mishnah 7

רש"י . ומשום הכי אסור מיד , דאי לאו הכי הוי משמשי אליל דלא נאסר עד שיעבד . הר"נ : 
ולשון ארמית בבית ארזים , בבית דמטללא בכיורא דארזיא . ואחרים כן : 
ואת חבית עצמו לא נתכוין לעבוד , והוציאה ישראל , הרי בית זה מותר . רש"י . ועתוי"ט : 
ומסיים רש"י , ועובדין את חבימוס עצמו כאליל , ה"ז אסורה ואפילו לא העמיד עליה . ועתוי"ט : 
וכן פירש רש"י כאן ולעיל בבית . ומסיים ואפילו שלא בטלו העובד כוכבים או שהיא של ישראל מומר כו' , הכא בטיל שאין נאסר אלא חידוש . והאי חידוש אסור בהנאה לעולם . ובגמרא מוקי לה כגון שלא נעבד חבית מעולם . דאל"ה בעי נכרי לבטלה . ואם השתחוה לה ישראל , אסורה עולמית . ועתוי"ט : 
ואי לא גדעו ופסלו , לא . דכרבנן דס"ל במשנה ה' דאילן שנטעו ולבסוף עבדו מותר . ומיהו מסקינן בגמרא דבתוספות מודו רבנן . ודתנן גדעו ופסלו , לאשמעינן דאע"ג דעשה מעשה בגוף האילן , אפ"ה אין העיקר נאסר : 
ובטלה . ואע"ג דכי לא בטלה נמי , לא תוי משמשיה , דהא אליבא דרבנן קא מוקמי לה , דנטעו ולבסוף עבדו מותר כו' , מ"מ כל זמן שלא בטלה איסורא דרבנן איכא , שבשעה שאליל נראית תחתיה נראה כאלו נטועדז מתחלה לכך . תוס' . ועתוי"ט :

Mishnah 8

בצלה . משום דקא מתהני מאליל . ודוקא לישב דחיישינן שמא ישהה בישיבתו ואתי לכווני . דאי לאו הכי קיי"ל אפשר ולא מכוין שרי . אבל העברה בעלמא שרי . ותחתיה דאסור משום טומאת אליל . הר"נ : 
וכל זמן שלא עברה מידת אורך הצל את מידת גובה קומת האילן הצל עב וחשוך . מכאן ואילך הצל דק וקלוש . רש"י : 
טמא . מ"ט , א"א דליכא תקרובת אליל ( ונמצא האילן מאהיל על התקרובת ועליו ) . מני , ריב"ב הוא , דאמר מנין לתקרוכת אליל שמטמא באוהל , שנאמר ויצמדו וגו' ויאכלו זבחי מתים , מה מת מטמא באהל אף תקרובת אליל וכו' . גמרא . ודוקא תקרובת , אבל באליל עצמה ליכא טומאת אוהל . ועתוי"ט : 
ועבר . בדאיכא דרכא אחריני ( הקצר כזה . תוס' ) משום הכי דיעבד אין , לכתחילה לא . אבל בדליכא דרכא אחריני עובר אף לכתחלה . גמרא : 
וקרא דמייתינן , אסמכתא היא . רש"י : 
אבל כו' . ולא קתני ואם זרע אסור כמו דאם עבר טמא , דלא אסרו ההנאה בדיעבד . הרא"ש : 
ולא קיי"ל כמתניתין דאבל לא בימות החמה . ועתוי"ט :

Mishnah 9

דאפילו למאן דאמר זה וזה גורם מותר , לא שרינן לכתחלה . הלכך ישן כיון דסגי ליה בצינון ולא מפסיד מידי אלא איסור הנאה לחודיה , לכך צריך צינון . אבל חדש אם נאמר יותץ יפסיד התנור , הלכך כדיעבד חשיב ליה . תוס' : 
דוקא באסורי הנאה דשבח עצים היינו שבח הנאה . ועתוי"ט : 
כולן כו' . יש מפרשים , משום דדבר שבמנין הוא , כגון ככרות בעל חבית דחשיבי ולא בטלי . אבל ככרות שאינן חשובות בטלי ברובא . ואחרים פירשו , דכיון דאיסורי אליל נינהו אסורים בהנאה אע"פ שאין דבר שבמנין . הר"נ : 
והקשה הר"נ , דהוה ליה למימר יוליך דמי אחת מהן לים המלח , ומאי יוליך הנאה . אלא ודאי משמע דאהנאת עצים קאי כדברי רש"י ז"ל . והרי אין המדומע והמחומץ פוסל אלא לפי חשבון . אבל בלא תערובת לא הקילו לתתיר בתולכת הנאה כו' . ובל זה דוקא ע"י מכירה . כן נראה לי לדעת הר"ב . ועתוי"ט :

Mishnah 10

ונראה , שכולל כל חבטולין וקוראן בכלל שפייה , ואתא לאשמעינן החילוק שבין לצורכה ושלא לצורכה . ועתוי"ט :

Chapter 4



Mishnah 1

היינו בכגון אמה או חצי אמה . תוס' : 
אמלתא דרבי ישמעאל מהדר , דאמר שתים . אבל לרבנן ה"ה אחת נמי אסורה . ועתוי"ט :

Mishnah 2

הכי ילפינן ליה בגמרא מקרא : 
פרכילי בו' . והני מדין תקרובת מתסרי . דבגמרא מוקמינן שבצרן מתחלה לכך והוי כעין פנים כו' , וחיישינן דלמא עביד בהו תקרובת כעין פנים שנסך היין והקטיר קצת מהשמן והסולת ואלו שנמצאו שירים הן . הר"ן :

Mishnah 3

נהנין מהן . דאין הקדש לאליל עד שיקריב בתקרובת . רש"י : 
איכא דמתני לה בגמרא ארישא , ואיכא דמתני לה אסיפא . ועתוי"ט : 
והתוס' הקשו ע"ז , דא"כ בשכר ושלא בשכר מבעי ליה . ועוד בסיפא [ עמ"ש בסמוך ] אמאי שרי , הא מרויח לאליל . ומפרש שלא יחזיק טובה לאליל . אבל בשכר , שרי . ולא דמי למשנה ד' פרק קמא בחנויות מעוטרות , דהתם מיירי שהמכס הוא לצורך האליל . ועתוי"ט :

Mishnah 4

ונראה לי דסבירא ליה אלהיהם למה לי , דאי לכדלעיל משפסלו כו' לחוד אתי , הוה לי למיכתב פסיליהם , אלהיהם ל"ל , אלא אשמעינן כשהן נוהגין בו' . ועתוי"ט : 
ובגמרא , דרבי בילדותו שנה ושל ישראל , ובלומר דשותפות , וסבר , ישראל אדעתא דעכו"ם פלח , כיון דנכרי מבטל דנפשיה , דישראל נמי מבטל . ובזקנותו שנה ושל חבירו , סבר , ישראל אדעתא דנפשיה פלח , כי מבטל נכרי דנפשיה , דישראל לא בטל :

Mishnah 5

דאמר קרא והיה כי ירעב והתקצף וקלל במלכו ובאלהיו ופנה למעלה וכתיב בתריה , ואל ארץ יביט דאע"ג דקלל במלכו ובאלהיו ופנה לבו למעלה . לשמים , אל ארץ יביט , חחר ועובד עבודה זרה שלו . גמרא . ולא דמי להא דמ"ד פרק דלעיל דעומדת על חביב כו' , דהתם כל שעתא ושעתא בזלזולא קיימא . גמרא : 
הר"מ . וממילא דלנכרי אף לצורף הוא דפליגי . וכן איתא בגמרא ועיין תוי"ט :

Mishnah 6

דלאלתר מייאשי מנייהו והו"ל עבודה זרה שהניחוה עובדיה . הר"ן . והתוס' כתבו , והכומרים שעבדום לא עשאום ע"ז אלא לצורך המלכים וכשרואין שאין המלכים חוששים להם גם הם מבטלים אותה . ועתוי"ט :

Mishnah 7

יאבד כו' . וא"ת , ישיבום , יאבד השוטים , לא קשיא , שהרי מצינו שאובדים במלואת ספקם וסאתם , כענין יושבי ארץ כנען כו' , כמו כן אלו השוטים כשתתמלא סאתם יאבדו . וקוד' לכן לא . שאם יאבדו קודם לכן הרי זהו בכלל יאבד עולמו , לפי שהעולם נברא שתהא הרשות נתונה בידי אדם להימין או להשמאיל . ולפיכך אינם נאבדים קורם שנתמלא סאתם . נ"ל . ובספר דרך חיים על משנה הכל צפוי כו' . פירש שאם יאבד העובדים לא היה האדם בעל בחירה שהרי ירא מן האיבוד לגמרי :

Mishnah 8

אע"פ כו' . דלא תימא דלא שרינן ליקח גת בעוטה אע"פ שסתם יינם אסור כדלקמן אלא היכא דידעינן דלא נגע , אבל כי נגע אוסר , קמ"ל דהכא שרי , משום דאכתי לאו יין הוא . ועתוי"ט : 
שהגת עשויה כמדרון , ומשעדז שהוא נמשך מצד העליון לצד התחתון קרוי יין . רש"י . ועתוי"ט : 
לבור . בור היו עושין לפני הגת . והכלי נתון שם לקבל היין . ויש שטחין חבור בסיד והיין משתמר בתוכה ואינו מאבד טפה והוא נ : ור סיד . רש"י : 
והשאר מותר . ואפילו יגע בו נכרי . דומיא דרישא דנתינה לתפוח מיירי בנגיעה , אף מותר דסיפא מיירי בנגיעה . תוס' : 
מותר . אף בשתיה . דומיא דרישא דלוקחין משמע דמותר אף בשתיה . תוס' :

Mishnah 9

ואין לפרש בתחלת דריכה ומטעם שנטמאו הכל בגת טמאה , דא"כ ישראל דסיפא אמאי לא דורכין עמו כיון שכבר נטמאו בגת . תוס' : 
ומשום מסייע ידי עוברי עבירה ליכא . שהעובד כוכבים לא נצטוה על כך . רש"י : 
תימה תיפוק ליה אי משום טומאת הגת לחוד , ושתיהן למה ; והר"ב הרביב ב' פירושים יחד , שזה שאמר לפי שנותנם בגת טמאה , הוא פירש"י לפי שע"י משקין היוצאין בשעת דריכה בגת הוכשרו ונטמאו בגת הטמאה . וקודם דריכה אף במגע לא נטמאו , כיון שלא הוכשרו ודאי , דהא דחבוצר לגת הוכשר [ בפ"ק דשבת ] היינו היכא דהוכשר ודאי אבל לא בסתמא . ומ"ש הר"ב והעובד כוכבים מטמא במגעו הוא פירוש הר"מ דס"ל דסתמא הוכשרו בבצירה . ואין שני הפירושים עולים כאחד : 
משום מגע עובד כוכבים לעשותו יין נסך אתמר . בגמרא : 
לא דורכין . שדריכתן בעבירה בגת טמאה , ודריכתן היא עיקר טומאתן , כשנעשין משקה הן טמאים ע"י הגת , . רש"י . ואשמעינן דאפילו בסוף דריכה שכבר נטמאו אסור לסייע ידי עוברי עבירה , ומשום דדריכה חד מעשה הוא . תוס' . ולהר"מ , בצירה בכלל מלאכת הדריכה היא . ועתוי"ט : 
לא כו' . שכל מעשה עריכה זו בעבירה . רש"י :

Mishnah 10

שעשה לו ישראל יין זה אפותיקי לגבות הימנו . רש"י : 
אסור . שמא נגע בו . לשון הר"מ , כל יין שיגע בו העכו"ם ה"ז אסור , שמא נסך אותו שמחשבת העכו"ם לאליל . הא למדת שיין של ישראל שנגע בו העובד כוכבים דינו כסתם יינו שהוא אסור בהנייה : 
מותר . דנתפס כגנב אפילו על הכניסה ומש"ה לא חיישינן שמא נגע דמרתת . הר"נ : 
ומסתמא נסכיה בעלייתו ואסור בהנאה . רש"י :

Mishnah 11

והתוס' הקשו על כל זה כו' . לכן נראה לר"ת להעמיד משנתינו ביש מפתח וחותם , ובדלא כתנ : לו הנכרי התקבלתי , והלכך בעיר שישראל ועובדי כוכבים דרים בה ופתח פתוח לרה"ר אע"פ שהוא יינו של עובדי כוכבים , מותר , כיון דמפתח וחותם בידו . שהעובד כוכבים ירא פן יראוהו ישראל טורח ומזייף [ ויגיד לישראל שטיהרו ] ויפסיד למכור יינו כו' . וסיפא דקתני והלה כותב כו' הוי יינו של ישראל והלכך במפתח וחותם שרי . אבל בלא מפתח וחותם אין להתיר כיון שברשות העובדי כוכבים דבקל ינסכנו . ועתוי"ט : 
שיש בה כו' . דחושש הוא אף בלילות , שאם לא יראנו זה יראנו זה , דאפילו בלילות אין רגל כל העולם כלה מרה"ר . רשב"א : 
שומר . תימה , דהיינו רישא ישראל והעובדי כוכבים דרין בה כו' . וי"ל דאשמעינן דאפי' בישראל חד סגי . תוס' : 
דחיישינן לגומלין גמרא . ופירש"י אע"ג דהאי עובד כוכבים שחבית שלו ייחד לו קרן זוית לישראל ולא נגע דנתפס עליו כגנב , חיישינן דלמא שביק ליה לעובד כוכבים חברו בעל היין דלא מרתת לנסוכי , כי היכא דהדר ישראל וזבין מהאי עובד כוכבים זימנא אחרינא ומפקיד ליה גבי ההוא דלשביק ליה לנסוכיה :

Mishnah 12

ויאמר ויהי מה אם ידעו בו לא יקחו ממנו . הר"מ :

Chapter 5



Mishnah 1

השוכר כו' . עובד כוכבים ששכר את ישראל . רש"י : 
ומשום חומרא דיין נסך קנסו . אע"ג דבשביעית לא קנסו פועל דלא נפיש אגריה : 
ובחביות שאינן של יין נסך אלא כגון של שכר , ואע"פ שא"ל העבר לי חבית של יין נסך [ פירוש , אע"פ שבשעה ששכרו הודיעו שבכלל המלאכה איכא חבית של יי"נ ] שכרו מותר . ופירש"י , שדי פרוטה לנהרא . א"נ לא שקיל מיד עובד כוכבים . ואינר משתרי דהא לא שייך שכר ההוא חבית בהדי אינך , דכל חדא קנין אגרא באפי נפשה : 
דכל כמה דלא אעברינתו לכולתו לא יהיב ליה מידי , הלכך אגרא שייך ביה . רש"י . דכוליה אגרא אכל חדא וחדא יהיב . הרמב"ן . ואפילו לא הודיעו בשעת השכירות אלא נמצא אח"כ . ועתוי"ט : 
דכיון דאי לא מותיב ליה לא מצי א"ל נכי ליה אגרא דלגינא הרי זה כאלו לא שכרה לכך . גמרא :

Mishnah 2

מותרות . בירושלמי מפרש דמיירי בענבים המחוברים לאשכול . אבל אם ניטל העוקץ הוו כמבוקעות מפני נקב הנשאר בזנבו . תוספ' : 
נפל ע"ג וכו' . לא גרסינן בספרים אחרים . דאי גרסינן הוה לן למימר חסורי מחסרא והכי קתני , אבל בתאנים יבשים נותן טעם לפגם הוא : 
מותר . בגמרא ילפינן ליה מקרא : 
פירוש במשקה הנעשה מדבש . [ דאלו הדבש עצמו משובח בבשר ] : 
תימה לי דמה ענין זה למשביח ולבסוף פוגם דלא אמרן אלא על הדבר שבשעת תערובתו משביח ולבסוף פוגם . ולכך יש לאסור המאכל ההוא מפני שבתחלת תערובתו היה משובח כו' , אבל בכלי שאינו בן יומו כבר נפגם הטעם ונמצא שזה התערובת פוגם מתחלה ועו . סוף הוא כו' . ובגמרא דמשום גזרה אטו בן יומו אסור , אבל משום עצמו נותן טעם לפגם ממש הוא :

Mishnah 3

מעביר כו' . מיירי בחבית סתומה בפקק של עץ וכיוצא בו . אע"ג דהעובד כוכבים יכול לסלקו וליגע בלא זיוף כלל , כיון דבחזקת משתמר מותר . אבל בפתוחים לגמרי לא , דכיון שהם על כתפו ויכול ליגע בהן בהדיא , חיישינן דלמא נגע ולא מרתת כלל , דמשתמט למימר להחזיק בחבית נתכוונתי שלא יפול . ואע"ג דסתמא קתני , ומשמע דאיירי בפתוחות דומיא דאחריני , סתמא דמעביר חבית ממקום למקום היינו סתום קצת שלא יצא היין בטלטול החבית ואפ"ה פקק של עץ פתוחות מקרו . הרא"ש : 
אבל התוס' דקדקו דדוקא בבא דרך עקלתון שיכול לבוא עליו פתאום שלא יראנו . ועתוי"ט : 
וזה לשון הרא"ש , והודיעו שהוא מפליג , פירוש , שא"ל שדעתו להפליג בסתם , או שאומר לו המקום , ויש באותה הפלגה כדי שישתום ויסתום ויגוב . אבל אם אין באותה הפלגה כדי שישתום כו' , אפילו שהה זמן מרובה מותר , דבכל ענין מרתת עובד בוכבים דלמא אתי השתא וחזי ליה : 
ואי אפשר לנוטלה שלא תשבר כולה . רש"י : 
ורבן שמעון בן גמליאל ס"ל נהי דלמעלה לא ידיע , לפי שלמעלה מירחו העובד כוכבים והשוה סתומו , למטה מיהא ידיע , דלמטה לא יוכל העובד כוכבים למרחו , וכשיפתח ישראל את המגופה יראה מתחתיה אותה סתימה . ורבנן , כיון דלמעלה לא ידיע , לא מסיק אדעתיה דאפיך וחזי ליה . א"נ , זמנין דחלים . [ מתמלא הנקב מלמטה כלמעלה . רש"י ] :

Mishnah 4

יוצא וכו' . כל היום כולו . הר"מ :

Mishnah 5

ולגינין כו' . והם פתוחות דומיא דשעל השולחן . הרא"ש . ועתוי"ט :

Mishnah 6

סתומות כו' . כיון שהם סתומות הרי זה ראיה שלא פתחום , שאילו פתחום לא חזרו לסותמם , שאין אימת אדם עליהם . ומיהו דוקא סתומות במגופה של טיט . אבל בפקק של עץ כפתוחות דמי , וכי מהדר לפקק , לאו משום אימתו אלא אורחא דמלתא . הר"נ : 
מותרות . ומיהו דוקא בפתוחות מתחלתן אבל סתומות שנפתחו חיישינן להו . הר"ן :

Mishnah 7

אסור . פירוש , שקבלוה בשכר . אבל בהכנסה לבד לא נאסר , שאין חצירו של אדם קונה לו בעל כרחו . ב"י : 
ומכי מדד מסתמא מושך . ועיין בסמוך : 
ובירושלמי גרסי עקבת בקו"ף , ומפרש כמה דתימא עקובה מדם . פירוש לכלוך יין . הר"נ : 
דמתסרא משום נצוק שחבר יין שבמשפך ויין שבקרקעית של צלוחית . גמרא . וכתב הר"ן , והאי אסור , בהנאה קאמר , ומש"ה דוקא כי אית ביה עכבת יין , הא לאו הכי לא עד . יף מנודות העובדי כוכבים דפרק ב' משנה ד' ולפ"ז אנן דקיי"ל בתערובות כרבן שמעון בן גמליאל [ דמ"י ] לא קיי"ל כי הך מתניתין . ולהכי מפרש הר"ב לעיל דוקא בכליו של ישראל דאי בכליו של עובד כוכבים היה אסור אף בפסק קודם שמדד , לתנא דמתניתין . ועתוי"ט : 
וכיון שהכלי בידו ולא על גבי הקרקע , מסתמא מנדנדו ונאסר . ועתוי"ט :

Mishnah 8

יין נסך . כל היכא דתני יין נסך , אף סתם יינם במשמע , אא"כ פירש . הר"נ . ועתוי"ט : 
שמפני שאין דרך לערות בכלי כזה , אין אנו רואין כנפול ומעורב אלא מה שירד כבר . משא"כ בשאר כלים שדרך הוא לערות מהן , כיון שסוף היין לירד על ידו אי אפשר לומר בו ראשון ראשון בטל , שכל העומד לפול ולהתערב חשבינן ליה כמעורב כבר . הר"נ . ותנאים אלו שכתב הר"ב , הוא הדין לשאינו מינו שהוא בנותן טעם שהדין כך . ועתוי"ט : 
לא בא למעט כל שנתבאר עד עתה , אלא להורות הלכה בכל האיסורין הוא דאתא : 
דזה הכלל לאתויי טבל . גמרא : 
וה"ה מים במים . תוספ' : 
בנותן טעם . יש מפרשים דהיינו בששים כמו בשאר אסורין . והר"א כתב כיון שנתערב במים עד שיש בו יותר מכדי מזיגה פוגמו ומותר אפילו בשתיה , הלבך אם יש במים ששה חלקים מן היין מותר אפילו בשתיה . וכן פסק . הטור . ועתוי"ט : 
ושביעית דאוסר במשהו , אינו אוסר באכילה , אלא שחייב לאכלו בקדושת שביעית . וחמץ יצא מן הכלל , לפי שהוא לזמן קצוב ובהעבר הזמן סר איסורו . הר"מ :

Mishnah 9

בכל שהן . האי בכל שהן אין פירושו שאפילו במשהו מאיסורין הללו יאסור תערובתו בהנאה , דהא דוקא דבר שבמנין קא חשיב , הלכך ודאי האי כל שהן הכי קאמר , שכל אחד מאיסורים הללו אם הוא דבר שבמנין אוסר תערובתו אפילו ריבה עליו אלף כיוצא בו . הר"נ : 
והכא כשאיסור והיתר כל אחד בעין . ולא דמי לתערובת דלעיל ומתניתין דלקמן . ועתוי"ט : 
וה"ה לשאר האוסרין בכל שהן , שימכרו חוץ מדמי איסור . הר"מ . והר"א : 
דהשתא הוי דבר הנמכר במנין , כמה גיזות בסלע , ועושין מהן שקין . רש"י : 
וא"כ משנה ה' פ"ז דחולין דאוסרת גיד הנשה משום דבריה היא , וחתיכת נבילה דראויה להתכבד היא , פליגי אמתניתין וכן מתניתין דריש פרק ח' דזבחים . ועתוי"ט :

Mishnah 10

שנפל . כשנפל בחבית גדולה ונשתברה ונפל כולו כאחד לגו התירא , ולא אמרינן קמא קמא בטל ליה ברוב . רש"י : 
וקמ"ל דאפילו נתערב היין ממש . אבל כי נתערב חבית בחביות אפילו יין נסך גמור נמי שרי בהולכת הנאה לים המלח . ועתוי"ט :

Mishnah 11

יקלוף . ואח"כ ינגבו . הר"ן . והרא"ש : 
כלומר , שאע"פ שהזפת נקלף , לא הוסר בזה טעם היין , לפי שהחרס עצמו מלבד הזפת בלע כשנתן היין בזפת לזפתה כו' . ולשון הר"ן , משום דחרס בלע טובא : 
אסורה . ואינה ניתרת בניגוב אלא בעירוי . דניגוב אינו מפליט בכלי חרס . וכיון דצריך עירוי , אין צריך קליפה , דעירוי מפליט אף בלא קליפה כל זמן שלא דרך בה , דלא גרע מקנקנים שמכניסין לקיום . הרא"ש :

Mishnah 12

ואפילו חדשים דהא ישנים וליבנן כחדשים דמו ואפ"ה בעו טבילה : 
דבתר סופו אזלינן שחפהו מתכות . גמרא : 
הואיל וכי נשברו יש להן תקנה [ ע"י התכה ] ככלי מתכות דמי . גמרא : 
ילפינן ליה בגמרא מקרא . והתימא על הר"ב שלא הצריך להסיר החלודה כמו שהצריך בהגעלה . וכמ"ש הפוסקים . ובליבון שלא הצריך כן , הוא כדעת הטור שהאש יעביר הכל : 
שזה שנאמר בל אשר יבא באש תעבירו באש . פירוש כדרך תשמישו כן הגעלתו . רש"י : 
ויש לדקדק מה ראה במתניתין ששנה בשפוד ואסכלה הכשרו לרותח , ובסכין הכשרו של צונן . וי"ל שלא היה צריך כלל לשנותו , לפי שהוא כבר בכלל מה ששנה להגעיל יגעיל , ללבן כו' , אבל שהוצרך לשנותו בשפוד ואסכלה , שמפני ששנינו בהן לענין קדשים דבהגעלה סגי להו כדאיתא בזבחים [ פי"א מי"א ] משום דכי בלע דהתירא בלע , קמ"ל דחבא מלבנן כו' . ובסכין הודיענו דאגב דוחקא דסכינא לא סגי ליה בהדחה אפילו לצונן וצריך שיפה כו' . הר"נ . ועתוי"ט : דנותן טעם לפגם מותר . והתורה לא אסרה אלא קדירה בת יומא . גמרא :