{
    "language": "he",
    "title": "Mishnah Avodah Zarah",
    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
    "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
    "status": "locked",
    "priority": 2.0,
    "license": "Public Domain",
    "digitizedBySefaria": true,
    "heversionSource": "http://primo.nli.org.il/primo_library/libweb/action/dlDisplay.do?vid=NLI&docId=NNL_ALEPH00174173",
    "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
    "actualLanguage": "he",
    "languageFamilyName": "hebrew",
    "isBaseText": true,
    "isSource": true,
    "isPrimary": true,
    "direction": "rtl",
    "heTitle": "משנה עבודה זרה",
    "categories": [
        "Mishnah",
        "Seder Nezikin"
    ],
    "text": [
        [
            "לפני אידיהן של עכומ\"ז שלשה ימים אסור לשאת ולתת עמהן. להשאילן. ולשאול מהן. להלוותן. וללוות מהן. לפורען. ולפרוע מהן. רבי יהודה אומר נפרעין מהן מפני שהוא מיצר לו. אמרו לו אף על פי שמיצר הוא עכשיו. שמח הוא לאחר זמן: ",
            "רבי ישמעאל אומר שלשה ימים לפניהם ושלשה ימים לאחריהם אסור. וחכמים אומרים לפני אידיהן אסור. לאחר אידיהן מותר: ",
            "ואלו אידיהן של עכו\"ם. קלנדא. וסטרנורא. וקרטסים. ויום גנוסיא של מלכים. ויום הלידה. ויום המיתה. דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים כל מיתה שיש בה שרפה. יש בה עבודה זרה. ושאין בה שרפה. אין בה עבודה זרה. יום תגלחת זקנו ובלוריתו יום שעלה בו מן הים. ויום שיצא בו מבית האסורים. ועכו\"ם שעשה משתה לבנו. אינו אסור אלא אותו היום. ואותו האיש בלבד: ",
            "עיר שיש בה עבודה זרה חוצה לה מותר. היה חוצה לה עבודה זרה. תוכה מותר. מהו לילך לשם. בזמן שהדרך מיוחדת לאותו מקום. אסור. ואם היה יכול להלך בה למקום אחר מותר. עיר שיש בה עבודה זרה. והיו בה חנויות מעוטרות. ושאינן מעוטרות. זה היה מעשה בבית שאן. ואמרו חכמים המעוטרות. אסורות, ושאינן מעוטרות מותרות: ",
            "אלו דברים אסורים למכור לעובד כוכבים. אצטרובלין ובנות שוח ופטוטרותיהן ולבונה ותרנגול הלבן. רבי יהודה אומר מותר למכור לו לבן בין התרנגולין. ובזמן שהוא בפני עצמו קוטע את אצבעו ומוכרו לו לפי שאין מקריבין חסר לעבודה זרה. ושאר כל הדברים סתמן מותר ופירושן אסור. רבי מאיר אומר אף דקל טב וחצב. ונקליבם. אסור למכור לעכו\"ם: ",
            "מקום שנהגו למכור בהמה דקה לעכו\"ם מוכרין. מקום שנהגו שלא למכור אין מוכרין. ובכל מקום אין מוכרין להם בהמה גסה. עגלים וסייחים שלמים ושבורין. רבי יהודה מתיר בשבורה. ובן בתירה מתיר בסוס: ",
            "אין מוכרין להם דובין ואריות וכל דבר שיש בו נזק לרבים. אין בונין עמהם בסילקי. גרדום. ואצטדיא ובימה. אבל בונים עמהם בימוסיאות. ובית מרחצאות. הגיעו לכיפה. שמעמידין בה עבודה זרה אסור לבנות. ",
            "ואין עושים תכשיטין לעבודה זרה. קוטלאות. ונזמים. וטבעות. רבי אליעזר אומר. בשכר מותר. אין מוכרין להם במחובר לקרקע. אבל מוכר הוא משיקצץ. רבי יהודה אומר מוכר הוא לו על מנת לקוץ. אין משכירין להם בתים בארץ ישראל. ואין צריך לומר שדות. ובסוריא משכירין להם בתים אבל לא שדות. ובחוץ לארץ מוכרין להם בתים ומשכירין שדות. דברי רבי מאיר. רבי יוסי אומר בארץ ישראל משכירין להם בתים אבל לא שדות. ובסוריא מוכרין בתים. ומשכירין שדות. ובחוצה לארץ מוכרין אלו ואלו: ",
            "אף במקום שאמרו להשכיר. לא לבית דירה אמרו. מפני שהוא מכניס לתוכו עבודה זרה שנאמר (דברים ז, כו) לא תביא תועבה אל ביתך. ובכל מקום לא ישכיר לו את המרחץ. מפני שהוא נקרא על שמו: "
        ],
        [
            "אין מעמידין בהמה בפונדק אות של עכו\"ם. מפני שחשודין על הרביעה. ולא תתיחד אשה עמה מפני שחשודין על העריות. ולא יתיחד אדם עמהן מפני שחשודין על שפיכת דמים. בת ישראל לא תילד את עובדת כוכבים. מפני שמילדת בן לעבודה זרה. אבל עובדת כוכבים מילדת בת ישראל. בת ישראל לא תניק בנה של עובדת כוכבים. אבל עובדת כוכבי' מניקה בנה של ישראלית ברשותה: ",
            "מתרפאין מהן רפוי ממון אבל לא רפוי נפשות. ואין מסתפרין מהן בכל מקום דברי רבי מאיר וחכמים אומרים ברשות הרבים מותר אבל לא בינו לבינו: ",
            "אלו דברים של עכו\"ם אסורין. ואיסורן איסור הנאה. היין. והחומץ של עכו\"ם שהיה מתחלתו יין. וחרס הדרייני. ועורות לבובין. רבן שמעון בן גמליאל אומר בזמן שהקרע שלו עגול אסור. משוך מותר. בשר הנכנס לעבודה זרה מותר. והיוצא אסור מפני שהוא כזבחי מתים. דברי רבי עקיבא. ההולכין לתרפות. אסור לשאת ולתת עמהם. והבאין מותרין: ",
            "נודות העכו\"ם וקנקניהן. ויין של ישראל כנוס בהן. אסורין. ואיסורן איסור הנאה. דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים אין איסורן איסור הנאה. החרצנים והזגין של עכו\"ם אסורין. ואיסורן איסור הנאה. דברי רבי מאיר. וחכמים אומרין לחין אסורין. יבשין מותרין. המורייס וגבינות בית אונייקי של עכו\"ם אסורין ואיסורן איסור הנאה. דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים אין איסורן איסור הנאה: ",
            "אמר רבי יהודה שאל רבי ישמעאל את רבי יהושע כשהיו מהלכין בדרך אמר לו מפני מה אסרו גבינות העכו\"ם. אמר לו מפני שמעמידין אותה בקיבה של נבלה. אמר לו והלא קיבת עולה חמורה מקיבת נבלה ואמרו כהן שדעתו יפה. שורפה חיה. ולא הודו לו. אבל אמרו אין נהנין ולא מועלין חזר אמר לו מפני שמעמידין אותה בקיבת עגלי עבודה זרה. אמר לו אם כן למה לא אסרוה בהנאה. השיאו לדבר אחר. אמר לו ישמעאל אחי. היאך אתה קורא (שיר השירים א, ב) כי טובים דודיך מיין. או כי טובים דודייך. אמר לו כי טובים דודייך. אמר לו אין הדבר כן שהרי חבירו מלמד עליו לריח שמניך טובים: ",
            "אלו דברים של עכו\"ם אסורין ואין איסורן איסור הנאה. חלב שחלבו עכו\"ם ואין ישראל רואהו. והפת והשמן שלהן. רבי ובית דינו התירו בשמן ושלקות וכבשין שדרכן לתת לתוכן יין וחומץ וטרית טרופה. וציר שאין בה דגה כלבית שוטטת בו. והחילק וקורט של חלתית. ומלח סלקונטית. הרי אלו אסורין. ואין איסורן איסורה נאה: ",
            "אלו מותרין באכילה. חלב שחלבו עכו\"ם וישראל רואהו. והדבש. והדבדניות אף על פי שמנטפין. אין בהם משום הכשר משקה. וכבשין שאין דרכן לתת לתוכן יין וחומץ. וטרית שאינה טרופה. וציר שיש בה דגה. ועלה של חלתית. וזיתים גלוסקאות המגולגלין. רבי יוסי אומר השלוחין אסורין. החגבים הבאים מן הסלולה אסורין. מן ההפתק מותרין. וכן לתרומה. "
        ],
        [
            "כל הצלמים אסורים. מפני שהן נעבדין פעם אחת בשנה דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים אינו אסור אלא כל שיש בידו מקל. או צפור. או כדור. רבן שמעון בן גמליאל אומר כל שיש בידו כל דבר: ",
            "המוצא שברי צלמים. הרי אלו מותרים. מצא תבנית יד או תבנית רגל. הרי אלו אסורים. מפני שכיוצא בהן נעבד: ",
            "המוצא כלים. ועליהם צורת חמה. צורת לבנה. צורת דרקון. יוליכם לים המלח. רבן שמעון בן גמליאל אומר שעל המכובדין אסורים. שעל המבוזין מותרין. רבי יוסי אומר שוחק וזורה לרוח. או מטיל לים אמרו לו אף הוא נעשה זבל. שנאמר (דברים יג, יח) ולא ידבק בידך מאומה מן החרם: ",
            "שאל פרוקלוס בן פלוספוס את רבן גמליאל בעכו שהיה רוחץ במרחץ של אפרודיטי. אמר לו כתוב בתורתכם ולא ידבק בידך מאומה מן החרם מפני מה אתה רוחץ במרחץ של אפרודיטי. אמר לו אין משיבין במרחץ. וכשיצא אמר לו אני לא באתי בגבולה. היא באתה בגבולי. אין אומרים נעשה מרחץ לאפרודיטי נוי. אלא אומרים נעשה אפרודיטי נוי למרחץ. דבר אחר אם נותנין לך ממון הרבה אי אתה נכנס לעבודה זרה שלך ערום. ובעל קרי. ומשתין בפניה. וזו עומדת על פי הביב. וכל העם משתינין לפניה. לא נאמר אלא אלהיהם את שנוהג בו משום אלוה אסור. ואת שאינו נוהג בו משום אלוה מותר: ",
            "הגוים העובדים את ההרים. ואת הגבעות. הן מותרין ומה שעליהם אסורים. שנאמר (דברים ז, כה) לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת. רבי יוסי הגלילי אומר (דברים ז, יב) אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם. אלהיהם על הגבעות. ולא הגבעות אלהיהם. ומפני מה אשרה אסורה. מפני שיש בה תפיסת יד אדם. וכל שיש בה תפיסת ידי אדם אסור. אמר רבי עקיבא אני אובין ואדון לפניך. כל מקום שאתה מוצא הר גבוה. וגבעה נשאה. ועץ רענן. דע שיש שם עבודה זרה: ",
            "מי שהיה ביתו סמוך לעבודה זרה. ונפל. אסור לבנותו. כיצד יעשה כונס בתוך שלו ארבע אמות ובונה. היה שלו ושל עבודה זרה. נדון מחצה על מחצה. אבניו עציו ועפרו. מטמאין כשרץ. שנאמר (דברים ז, כו) שקץ תשקצנו. רבי עקיבא אומר כנדה. שנאמר (ישעיה ל, כב) תזרם כמו דוה צא תאמר לו. מה נדה מטמאה במשא. אף עבודה זרה מטמאה במשא: ",
            "שלשה בתים הן. בית שבנוי מתחלה לעבודה זרה. הרי זה אסור. סיידו וכיירו לעבודה זרה. וחידש. נוטל מה שחידש. הכניס לתוכה עבודה זרה והוציאה. הרי זה מותר. שלש אבנים הן. אבן שחצבה מתחלה לבימוס. הרי זו אסורה. סיירה וכיירה לשם עבודה זרה וחידש נוטל מה שחידש. העמיד עליה עבודה זרה וסילקה. הרי זו מותרת. שלש אשרות הן. אילן שנטעו מתחלה לשם עבודה זרה. הרי זו אסורה. גידעו ופסלו לשם עבודה זרה. והחליף נוטל מה שהחליף. העמיד תחתיה עבודה זרה וביטלה הרי זה מותר. איזו היא אשרה. כל שיש תחתיה עבודה זרה. רבי שמעון אומר כל שעובדין אותה. ומעשה בצידן באילן שהיו עובדין אותו ומצאו תחתיו גל. אמר להן רבי שמעון בדקו את הגל הזה. ובדקוהו ומצאו בו צורה. אמר להן הואיל ולצורה הן עובדין. נתיר להן את האילן: ",
            "לא ישב בצלה. ואם ישב טהור. ולא יעבור תחתיה. ואם עבר טמא. היתה גוזלת את הרבים. ועבר תחתיה. טהור. וזורעין תחתיה ירקות בימות הגשמים. אבל לא בימות החמה. והחזרין לא בימות החמה ולא בימות הגשמים. רבי יוסי אומר אף לא ירקות בימות הגשמים. מפני שהנמייה נושרת עליהן. והוה להן לזבל: ",
            "נטל ממנה עצים. אסורין בהנאה. הסיק בהן את התנור. אם חדש יותץ. ואם ישן יוצן. אפה בו את הפת. אסורה בהנאה. נתערבה באחרות. כולן אסורות בהנאה. רבי אליעזר אומר יוליך הנאה לים המלח. אמרו לו אין פדיון לעבודה זרה. נטל הימנה כרכור אסור בהנאה ארג בו את הבגד. הבגד אסור בהנאה. נתערב באחרים ואחרים באחרים. כולן אסורין בהנאה. רבי אליעזר אומר יוליך הנאה לים המלח. אמרו לו אין פדיון לעבודה זרה: ",
            "כיצד מבטלה. קירסם וזירד. נטל ממנה מקל או שרביט. אפילו עלה. הרי זו בטלה. שפייה לצורכה אסורה. שלא לצורכה מותרת: "
        ],
        [
            "רבי ישמעאל אומר שלש אבנים זו בצד זו. בצד מרקוליס אסורות. ושתים מותרות. וחכמים אומרים שנראות עמו אסורות. ושאין נראות עמו מותרות: ",
            "מצא בראשו מעות. כסות. או כלים. הרי אלו מותרין. פרכילי ענבים. ועטרות של שבלים. ויינות ושמנים. וסלתות. וכל דבר שכיוצא בו קרב על גבי המזבח. אסור: ",
            "עבודה זרה שהיה לה גינה. או מרחץ. נהנין מהן שלא בטובה ואין נהנין מהן בטובה. היה שלה ושל אחרים נהנין מהן בין בטובה ובין שלא בטובה: ",
            "עבודה זרה של נכרי. אסורה מיד. ושל ישראל. אין אסורה עד שתיעבד. נכרי מבטל עבודה זרה שלו. ושל חברו. וישראל אין מבטל עבודה זרה של נכרי. המבטל עבודה זרה ביטל משמשיה. ביטל משמשיה. משמשיה מותרין. והיא אסורה: ",
            "כיצד מבטלה. קטע ראש אזנה. ראש חוטמה. ראש אצבעה. פחסה. אף על פי שלא חיסרה. בטלה. רקק בפניה. השתין בפניה. גררה וזרק בה את הצואה. הרי זו אינה בטילה. מכרה או משכנה. רבי אומר ביטל. וחכמים אומרים. לא ביטל: ",
            "עבודה זרה שהניחוה עובדיה. בשעת שלום מותרת. בשעת מלחמה אסורה. בימוסיאות של מלכים הרי אלו מותרות. מפני שמעמידין אותם בשעה שהמלכים עוברים: ",
            "שאלו את הזקנים ברומי. אם אין רצונו עבודה זרה למה אינו מבטלה. אמרו להן אילו לדבר שאין צורך לעולם בו היו עובדין. היה מבטלו. הרי הן עובדין לחמה. וללבנה. ולכוכבים. ולמזלות. יאבד עולמו מפני השוטים. אמרו להם אם כן יאבד דבר שאין צורך לעולם בו. ויניח דבר שצורך העולם בו. אמרו להן אף אנו מחזיקין ידי עובדיהם של אלו. שאומרים תדעו שהן אלוהות. שהרי הן לא בטלו: ",
            "לוקחין גת בעוטה מן העכו\"ם אף על פי שהוא נוטל בידו ונותן לתפוח. ואינו נעשה יין נסך עד שירד לבור. ירד לבור מה שבבור אסור. והשאר מותר: ",
            "דורכין עם העובד כוכבים בגת אבל לא בוצרין עמו. ישראל שהוא עושה בטומאה. לא דורכין ולא בוצרין עמו. אבל מוליכין עמו חביות לגת. ומביאין עמו מן הגת. נחתום שהוא עושה בטומאה. לא לשין ולא עורכין עמו. אבל מוליכין עמו פת לפלטר: ",
            "עובד כוכבים שנמצא עומד בצד הבור של יין. אם יש לו עליו מלוה אסור. אין לו עליו מלוה מותר. נפל לבור ועלה. ומדדו בקנה. התיז את הצרעה בקנה או שהיה מטפח על פי חבית מרותחת. בכל אלו היה מעשה. ואמרו ימכר. ורבי שמעון מתיר. נטל את החבית וזרקה בחמתו לבור. זה היה מעשה והכשירו: ",
            "המטהר יינו של עכו\"ם ונותנו ברשותו בבית הפתוח לרשות הרבים. בעיר שיש בה עכו\"ם וישראלים. מותר. בעיר שכולה עכו\"ם אסור עד שיושיב שומר. ואין השומר צריך להיות יושב ומשמר. אף על פי שהוא יוצא ונכנס מותר. רבי שמעון בן אלעזר אומר כל רשות עכו\"ם אחת היא: ",
            "המטהר יינו של עכו\"ם ונותנו ברשותו. והלה כותב לו התקבלתי ממך מעות מותר. אבל אם ירצה ישראל להוציאו. ואינו מניחו עד שיתן לו את מעותיו. זה היה מעשה בבית שאן ואסרו חכמים: "
        ],
        [
            "השוכר את הפועל לעשות עמו ביין נסך. שכרו אסור. שכרו לעשות עמו מלאכה אחרת. אף על פי שאמר לו העבר לי חבית של יין נסך ממקום למקום. שכרו מותר. השוכר את החמור להביא עליה יין נסך. שכרה אסור. שכרה לישב עליה אף על פי שהניח העובד כוכבים לגינו עליה. שכרה מותר: ",
            "יין נסך שנפל על גבי ענבים. ידיחן והן מותרות. ואם היו מבוקעות אסורות. נפל על גבי תאנים. או על גבי תמרים אם יש בהן בנותן טעם אסור. מעשה בביתס בן זונן שהביא גרוגרות בספינה ונשתברה חבית של יין נסך ונפל על גביהן ושאל לחכמים והתירום. זה הכלל כל שבהנאתו בנותן טעם. אסור. כל שאין בהנאתו בנותן טעם. מותר. כגון חומץ שנפל על גבי גריסין: ",
            "עובד כוכבים שהיה מעביר עם ישראל כדי יין ממקום למקום אם היה בחזקת המשתמר. מותר. אם הודיעו שהוא מפליג. כדי שישתום ויסתום ויגוב. רבן שמעון בן גמליאל אומר כדי שיפתח ויגוף ותיגוב: ",
            "המניח יינו בקרון או בספינה והלך לו בקפנדריא. נכנס למדינה. ורחץ. מותר. אם הודיעו שהוא מפליג. כדי שישתום ויסתום ויגוב. רבן שמעון בן גמליאל אומר כדי שיפתח. ויגוף ותיגוב. המניח עובד כוכבים בחנות אף על פי שהוא יוצא ונכנס. מותר. ואם הודיעו שהוא מפליג. כדי שישתום ויסתום ויגוב. רבן שמעון בן גמליאל אומר כדי שיפתח ויגוף. ותיגוב: ",
            "היה אוכל עמו על השלחן. והניח לגינה על השלחן. ולגינה על הדולבקי והניחו ויצא. מה שעל השלחן אסור. ומה שעל הדולבקי מותר. ואם אמר לו הוי מוזג ושותה. אף שעל הדולבקי אסור. חביות פתוחות אסורות. סתומות כדי שיפתח ויגוף ותיגוב: ",
            "בלשת עובדי כוכבים שנכנסה לעיר. בשעת שלום. חביות פתוחות אסורות. סתומות מותרות. בשעת מלחמה אלו ואלו מותרות. לפי שאין פנאי לנסך: ",
            "אומנין של ישראל ששלח להם עובד כוכבים חבית של יין נסך בשכרן. מותרים לומר לו תן לנו את דמיה ואם משנכנסה לרשותן אסור. המוכר יינו לעובד כוכבים פסק עד שלא מדד. דמיו מותרין. מדד עד שלא פסק. דמיו אסורין. נטל את המשפך ומדד לתוך צלוחיתו של עובד כוכבים. וחזר ומדד לתוך צלוחיתו של ישראל. אם יש בו עכבת יין אסור. המערה מכלי אל כלי. את שעירה ממנו. מותר. ואת שעירה לתוכו. אסור: ",
            "יין נסך. אסור ואוסר בכל שהוא. יין ביין. ומים במים. בכל שהוא. יין במים. ומים ביין. בנותן טעם. זה הכלל מין במינו במשהו. ושלא במינו. בנותן טעם: ",
            "אלו אסורין ואוסרין בכל שהן. יין נסך. ועבודה זרה. ועורות לבובין. ושור הנסקל. ועגלה ערופה. וצפורי מצורע. ושער נזיר. ופטר חמור. ובשר בחלב. ושעיר המשתלח. וחולין שנשחטו בעזרה. הרי אלו אסורין ואוסרין בכל שהן: ",
            "יין נסך שנפל לבור. כולו אסור בהנאה. רבן שמעון בן גמליאל אומר ימכר כולו לנכרי חוץ מדמי יין נסך שבו: ",
            "גת של אבן שזפתה עובד כוכבים. מנגבה והיא טהורה. ושל עץ. רבי אומר ינגב. וחכמים אומרים יקלוף את הזפת. ושל חרס. אף על פי שקלף את הזפת. הרי זו אסורה: ",
            "הלוקח כלי תשמיש מן העובדי כוכבים. את שדרכו להטביל יטביל. להגעיל. יגעיל. ללבן באור. ילבן באור. השפוד. והאסכלה. מלבנן באור. הסכין. שפה. והיא טהורה: נשלמה מסכת עבודה זרה "
        ]
    ],
    "sectionNames": [
        "Chapter",
        "Mishnah"
    ]
}