Datasets:

Sefaria
/

hebrew_library

Dataset card Viewer Files Files and versions Community

Split (1)

train · 3.55M rows

text stringlengths 0 141k	metadata dict
(1671) לשונו בתפארת ישראל פנ"ו [תתפ:]: "מי ששונה לבנו ללמוד תורה, ילמד אותו עד שהוא בקי במסכתא אחת או שתים, שיהיה שגור מאד בגמרא. ואם הולכים בדרך הזה, ומלמדים לאחרים שילכו גם כן בעקבות הראשונים, בודאי עליהם אמרו בירושלמי [ברכות פ"ט סוף ה"ה] תניא רבי שמעון בן יוחאי אומר, אם ראית דור שנתייאשו מן התורה, עמוד התחזק בה, ואת מקבל שכר כלם. מאי טעמא, 'הפרו תורתך עת לעשות לה'', עד כאן. ואין 'הפרו תורתך' יותר מזה כאשר אין התורה נמצא אצל האדם".	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.29.92", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 29:92", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.19676859753914105 }
(1672) כוונתו לעצמו, וכמו שמבאר והולך.	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.29.93", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 29:93", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.19676859753914105 }
(1673) על פי עמוס ה, טו "שנאו רע ואהבו טוב והציגו בשער משפט אולי יחנן ה' אלקי צבאות שארית יוסף", ופירש הרד"ק [שם] "אולי יחנן ה' - אף על פי שחטאתם אליו הרבה, אולי יחנן ה' על השארית הנשארת אם תשובו אליו, כי חנון ורחום הוא".	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.29.94", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 29:94", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.04000000000000001 }
(1674) כוונתו מתבארת לפי מה שכתב בדר"ח פ"ו מ"ז [רכד:], שהעיד על עצמו שאף הוא החל את דרך לימודו כבני דורו, וכלשונו: "והאמת והאמונה לא מהיותי מחזיק עצמי כי ראוי אני להוכיח, או שאומר כי הדברים שאומר ואדבר לא נמצאו בי, כי גם אני החלותי כמוהם, ויותר מהם בתלמודי. ומפני זה ראיתי את חסרוני הגדול אשר נמצא בי. ולכן אלי ראוי להתאונן ולקונן על דבר זה ביותר". ובהמשך שם [רמח:] מביא שהספר ארחות צדיקים בשער התורה [שער עשרים ושבעה] כבר זעק על קלקול דרך הלימוד, וכתב: "ולא זכיתי בעוונותי העצומים לראות דברי הספר החסיד, שהוא היה מוציא אותי מן המכשול הזה שהיה תחת ידי יותר מכל". ובתפארת ישראל פנ"ו [תתפא:] כתב: "כל זה ראיתי בעוונתי הרבים, ועל עצמי אתאונן ואקונן על חסרוני" [ראה למעלה בהקדמה הערה 196]. ובנתיב הזריזות ס"פ א [ב, קפו:] כתב: "כל זה ראיתי גם נסיתי בימי הבלי". וכן השל"ה [מסכת שבועות פרק נר מצוה (יד)] כתב כן על עצמו, ויובא בהערה הבאה [ראה למעלה הערה 1633].	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.29.95", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 29:95", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.19676859753914105 }
(1675) לשונו בדר"ח פ"ה מי"ח [תכז:]: "כי החטא הוא לאדם השתנות, שהוא משתנה מטוב לרע. ולפיכך אמר ש'כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו', כי הרבים הם כלל אחד, ואין שנוי לדבר הזה, כי השנוי הוא לדבר מצד הפרטי, אבל הכללים הם עומדים, ולא שייך בזה השתנות. הרי לפניך, כי הפרטים מקבלים שנוי ותמורה, והכלל הוא עומד לנצח. ולפיכך אם מזכה הרבים, שהרבים נחשבים כלל אחד, והכללי הוא מבלי שנוי, לכך אין חטא בא על ידו שיהיה בעל שנוי, כמו שהוא שייך לאדם הפרטי. כי בשביל שזיכה את הרבים, שהם כללים שעומדים בלי שנוי, אין חטא בא על ידו, שיהיה השתנות אליו". ויש להבין, שרצף דבריו מורה שזיכוי הרבים יועיל לכפר בעד "משוגתי ואשר העויתי גם בזה", ואיך זיכוי הרבים שיהיה מכאן ואילך יועיל לכפר על מה שנעשה בעבר קודם לזיכוי הרבים. ואם תבאר שאין כוונתו לכפר על העבר, אלא מכאן ואילך [ללא קשר לעבר], א"כ תפילה זו היה יכול לשאת בכל עת ובכל שעה, ומדוע הזכירה רק כאן. אמנם מצינו שגם השל"ה [מסכת שבועות פרק נר מצוה (יד)] כתב כן על עצמו: "ענין החלוקים יהיו בטלים ומבוטלים, ומי יתן שלא היו בעולם... חבל על דאבדין מה שהוצאתי רוב ימי בחילוקים גדולים ונפלאים, חטאתי עויתי פשעתי. על כן באתי להזהיר הדורות הבאים, ובזה יתהפכו זדונותי לזכיות". הרי שעל ידי זיכוי הרבים "יתהפכו זדונותי לזכיות". והנה מצינו כן לגבי תשובה מאהבה [יומא פו:], ובנתיב התשובה פ"ב [מא:] ביאר זאת [הובא למעלה הערה 710]. אך אין זה משום זיכוי הרבים, אלא משום תשובה מאהבה. ובעל כרחך מוכח שזיכוי הרבים גופא נחשב לתשובה מאהבה. והביאור הוא לפי מה שכתב הרמב"ם בספר המצוות [מ"ע ג]: "היא שצונו לאהבו יתעלה... וכבר אמרו שמצוה זו כוללת גם כן שנדרש ונקרא האנשים כלם לעבודתו יתברך ולהאמין בו. וזה כשתאהב אדם תשים לבך עליו ותשבחהו, ותבקש האנשים לאהוב אותו... כן כשתאהב האל באמת... הנה אתה בלי ספק תדרוש ותקרא הכופרים והסכלים לידיעת האמת אשר ידעת אותה. ולשון ספרי [דברים ו, ה] 'ואהבת את ה'', אהבהו על הבריות, כאברהם אביך שנאמר [בראשית יב, ה] 'ואת הנפש אשר עשו בחרן'. רצה לומר כמו שאברהם בעבור שהיה אוהב השם... שהיה גם כן לגודל השגתו דרש האנשים אל האמונה מחוזק אהבתו, כן אתה אהוב אותו עד שתדרוש האנשים אליו". ובספר ישמח משה [פרשת האזינו (ד"ה והנה מדריגה), עמוד תקיד:] כתב כי המזכה הרבים אפילו אם היא תשובה מיראה, בזכות הרבים נחשב כתשובה מאהבה. ומעין כן כתב בספר התשובה ח"א [עמוד תלז].	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.29.96", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 29:96", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.2176320502824274 }
(1676) עפ"י תהלים י, ז "אלה פיהו מלא ומרמות ותוך תחת לשונו עמל ואון", ותרגם יונתן [שם] "לוטין פומיה מלי נכלי ורמיותא תחות לישניה לאות ושקר". ומהמשך דבריו משמע שכוונתו כאן לרבנים ומורי הוראה שיש בידם לכוון את הלומדים ללמוד כדבעי.	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.29.97", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 29:97", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.2176320502824274 }
(1677) פירוש - אם מנדין בשביל כבוד הרב, ק"ו שיש לנדות בשביל כבוד ה' ותורתו. ובגמרא [קידושין לג:] אמרו "איבעיא להו, מהו לעמוד בפני ספר תורה... אמרי קל וחומר; מפני לומדיה עומדים, מפניה לא כל שכן". כמו כן בנדון דידן; מפני לומדיה מנדין, מפניה לא כל שכן. ויש להעיר על כך ממה שאמרו [מכות כב:] "כמה טפשאי שאר אינשי, דקיימי מקמי ספר תורה, ולא קיימי מקמי גברא רבה. דאילו בספר תורה כתיב [דברים כה, ג] 'ארבעים', ואתו רבנן בצרו חדא". ובנתיב התורה פי"א [תמז.] כתב: "כי התלמיד חכם כמו עצם התורה, ויש לו דמיון גמור אל התורה... וכמו שגזר השם יתברך ונתן התורה לישראל, כך נתן החכמים, והם גם כן עצם התורה... ולכך יש כח בתלמיד חכם למעט על פי דרשות שלהם וחכמתם אחד מן המספר" [ראה למעלה הערות 987, 1237, 1564]. ואם החכמים הם עצם התורה, מה מקום יש לעשות ק"ו שאם מנדין בשביל כבוד הרב ק"ו שיש לנדות בשביל כבוד התורה, הרי שקולים הם. והר"ן בקידושין שם [יד: בדפי הרי"ף ד"ה ומה] הקשה סתירת הסוגיות מקידושין למכות. ובישוב קושיא זו ראה בשב שמעתתא בהקדמתו [אות ע] מה שכתב בזה [הובא בנתיב התורה פי"א הערה 23].	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.29.98", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 29:98", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.19676859753914105 }
(1678) כמו שאמרו [ברכות יט:] "המוצא כלאים בבגדו, פושטן אפילו בשוק. מאי טעמא, [משלי כא, ל] 'אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה'', כל מקום שיש חלול השם אין חולקין כבוד לרב". ולמעלה [לאחר ציון 1619] כתב: "ובמקום שיש חלול השם אין חולקין כבוד לשום אדם". ומדגיש זאת כי דבריו אלו מכוונים כנגד רבנים ומורי הוראה, וכמצויין בהערה 1676.	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.29.99", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 29:99", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.2176320502824274 }
(1679) על פי הפסוק [מלאכי ב, יב] "יכרת ה' לאיש אשר יעשנה ער ועונה מאהלי יעקב ומגיש מנחה לה' צבאות". ובגמרא [סנהדרין פב.] אמרו "אם תלמיד חכם הוא, לא יהיה לו ער בחכמים ועונה בתלמידים. אם כהן הוא, לא יהיה לו בן מגיש מנחה לה' צבאות". ורש"י [שבת נה:] כתב: "ער - חריף להבין ולהורות בין החכמים". ובסוף דרוש על המצות [סד.] כתב: "לכך האיש העובר לא יהיה לו ער בחכמים ועונה בתלמידים, גבר לא יצלח ולא יראה בטוב, אך לשערוריה ולשמה יהיה".	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.29.100", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 29:100", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.19676859753914105 }
(1680) נראה לבאר זאת, שביחס שבין הפכים מצינו שהענקת כבוד לצד אחד, היא גופא נחשבת לזלזול בצד שכנגדו, וכמו שכתב רש"י [דברים טז, יט] "לא תכיר פנים - אף בשעת הטענות, אזהרה לדיין שלא יהא רך לזה וקשה לזה, אחד עומד ואחד יושב, לפי שכשרואה שהדיין מכבד את חבירו, מסתתמין טענותיו". וכן להיפך; זלזול כלפי צד אחד, הוא כבוד כלפי צד ההפך. דוגמה לדבר; אמרו חכמים [מגילה כה:] "כל ליצנותא אסירא, בר מליצנותא דעבודת כוכבים דשריא". והפחד יצחק פורים [ענין א אות ה] כתב: "יש השתמשות בליצנות בצד הטוב, כגון ליצנותא דעבודה זרה... אמנם עלינו לדעת כי הבדל גדול יש בשרשי כוחות הנפש בין כוח הליצנות דצד הטוב הנ"ל, ובין כוח הליצנות בסתמא... כי גדרה של ליצנות הוא הריסת בנין החשיבות. וודאי שהגדרה זו נוהגת היא בכל הופעה של ליצנות, אפילו כשהיא באה בצד הטוב. דבכל מקום, פעולת הליצנות היא להמציא זלזול. אלא שמכל מקום, הבדל גדול יש בשורש, בין ליצנות סתם ובין ליצנות דצד הטוב. דהמצאת הזלזול אשר בסתם ליצנות, עצמיותה היא המיאון במהות חשיבות, והרדיפה אחר מהות הזלזול. אבל המצאת הזלזול הנמצא בליצנותא דעבודה זרה, איננה אלא בגדר תולדה. דמפני שהוא מחשיב את הטוב, הרי הוא מזלזל ברע. ומשמעותה של ליצנותא דעבודה זרה היא: כוח החילול הנולד מכוח החילול. ונמצא, דאע"פ שבאופי החיצוני, ליצנותא דעבודה זרה דומה היא לליצנות סתם, מכל מקום בשרשה ובעיקרה רחוקה היא ממנו בתכלית. דליצנות סתם היא המצאת זלזול לשם ריבוי הזלזול בעולם. אבל ליצנותא דעבודה זרה היא המצאת זלזול לשם ריבוי חשיבות בעולם". לכך "המיקל בכבודו להחשיבו כאחד מעמי הארץ הרי זה משובח", כי זלזול זה נובע מהכרת הערך והחשיבות התורה. לכך ככל שהזלזול כלפי אותם בני אדם מקיף יותר, כך הכבוד כלפי התורה מקיף יותר, ויכלול גופו נפשו ומאודו. ואף על פי שהפסוק [דברים ו, ה] שהזכיר לב נפש ומאוד עוסק באהבה ולא בכבוד ["ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך"], מ"מ ניתן להעתיקם לשאר מקומות, כי הלב הנפש והמאוד הם כנגד שלשת חלקי האדם, וכמבואר למעלה [לאחר ציון 1243], וכאן בא לומר שיהיה נחשב כאילו כיבד את ה' בכל חלקיו.	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.29.101", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 29:101", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.2176320502824274 }
(1681) כותב כן לעומת מה שכתב למעלה [לאחר ציון 11678] שאם "לא יטה אוזן לשמוע, ולא יקבל מוסר בדבר שהוא מכשול לרבים ולדורות, לא יהיה לו לא ער ולא עונה". לכך כותב כאן שהמקבל דברי המוסר האלו "זרעו עד סוף כל הדורות יהיו עוסקים בתורה ובמצות". ובדר"ח פ"ה מי"ח [תלה.] כתב שהמזכה את הרבים צדקתו עומדת לעד. וכן אמרו במשנה [אבות פ"ב מ"ב] "כל העמלים עם הצבור... צדקתןעומדת לעד". ובדר"ח שם [תקלד:] כתב: "כלומר שיש לו זכות כגדול, כיון שעושים טוב עם הצבור, שהוא הכלל, אשר הכללים מקויימים לעד". ולמעלה [לאחר ציון 1674] ביאר שהלומד כדבעי ומורה כן לאחרים הוא מכלל מזכה את הרבים. ובדרוש על המצות [סב:] כתב: "אלו האנשים [המקילים באיסור יין נסך] איך יקראו בשם 'רבנן', והם הפך להם במה שהם עוברים דברי חכמים, ופורצים גדרן של חכמים. והשם אשר ראוי להם אשר מצוה לקרות להם הוא שם 'רשע', ותבא עליו ברכה הקורא אותו בשם 'רשע'... ואשר קורא אותם בשם 'רב' פוגם בכבוד התורה ובכבוד חכמים לקרא רשע בשם 'רב' ו'חבר', ומלביש בטלית של חכמים את אשר הוא רשע למות... דבר זה הוא בזיון לתורה. ועליו נאמר [אבות פ"ד מ"ו] 'כל המכבד את התורה, גופו מכובד על הבריות. והמבזה את התורה, גופו מחולל על הבריות'. לכך המבזה את האנשים האלו, והמקיל בכבודם, יראה זרע חכמים, וצאצאיו בתורה יהיו שלמים, וביראת ה' יהיו תמימים". וראה למעלה הערות 1357, 1365.	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.29.102", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 29:102", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.21218246489462578 }
(1682) לשונו למעלה [לאחר ציון 1526]: "ואין צריך ראיה שבמה שאין חוזרים על למודם תסתלק התורה לגמרי, שזה נמצא הרבה בתלמוד כמה היו חוזרים על למודם, וזה היה כל למודם, הכל כדי שתהא התורה עם האדם שבזה יקרא בעל תורה, לא זולת זה, והוא היתד שהכל תלוי בו". ועוד אודות עיקריות החזרה, כן נתבאר למעלה כמה פעמים [הערות 1470, 1480, 1487, 1525, 1529, 1554].	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.29.103", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 29:103", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.22381868888416942 }
(1683) כמבואר למעלה הערה 1624.	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.29.104", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 29:104", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.04000000000000001 }
(1684) פירוש - מה התועלת לאסוף ולצבור הון ועושר, ואז מאבדו כהרף עין. כך מי שאינו חוזר על תלמודו, מאבד תורתו שיגע עליה בהרף עין.	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.29.105", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 29:105", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.22376831736109945 }
(1685) מפנה דבריו כלפי "כל אשר נגע יראת אלקים בלבבו". וכן למעלה בסוף ההקדמה [לאחר ציון 204] כתב: "באולי יכנסו דברי באזני אשר נגע אלקים בלבבם, ויקבלו עצה ומוסר לטוב להם כל הימים בזה ובבא". ומקור הבטוי הוא מהנאמר [ש"א י, כו] "וגם שאול הלך לביתו גבעתה וילכו עמו החיל אשר נגע אלקים בלבם".	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.29.106", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 29:106", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.19960241811983712 }
(1686) של חזרה על תלמודו. ואודות שהחזרה היא אחד מעמודי התורה, כן כתב למעלה [לאחר ציון 1485]: "האמת זהו עמוד אחד מקיום התורה, שהקלקול בו יגרום סלוק התורה לגמרי".	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.29.107", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 29:107", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.19960241811983712 }
(1687) לשונו למעלה [לאחר ציון 1509]: "וכבר התחלתי להדריך בני אדם שיתנו ללמד ביניהם משנה תחלה ליסוד גמור, ואחר כך כל סדר הלמוד על פי שגדרו חז"ל [אבות פ"ה מכ"א] בדרכי התורה, ולא עמדה לי".	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.29.108", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 29:108", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.19960241811983712 }
(1688) ולא שידלגו באמצע הפרשה לפרשה הבאה, לפי סדר פרשיות השבוע בצבור, וכפי שכתב למעלה [לאחר ציון 1610].	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.29.109", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 29:109", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.19960241811983712 }
(1689) כפי שכתב בגו"א דברים פ"ו אות ז [קכד.], והובא למעלה הערה 1496.	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.29.110", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 29:110", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.19960241811983712 }
(1690) על פי הפסוק [בראשית ל, ל] "ועתה מתי אעשה גם אנכי לביתי". וכוונתו היא שבני דורו ימאנו בדרך זו, כי אז אינם עוסקים בחדוד ופלפול, ואותה הם מבקשים, וכמו שכתב למעלה [לפני ציון 1498]: "אבל אנחנו בעלי עיורון השכל, רוצין לקנות התורה ועוזבין המשנה, מפני שבטבע האדם חפץ בתלמוד יותר, בשהוא חדוד פלפול, ובפרט בנערותו הולך אחר שרירות לב, לכך עוזבין המשנה ורצים אחר התלמוד... והן הן מעשה הדור הזה, שאין אחד משגיח על המשנה, בחשבו כי לא יקרא 'חכם' רק על ידי התלמוד, שהוא פלפול ומשא ומתן. ולב האדם נמשך אל זה, ומניחין המשנה... כי אין למודו אלא בשביל החכמה, שכל אדם מבקש להתחכם בטבע, ואינו מבקש לדעת המצות בעצמם". ולפי זה לשונו כאן "ואם יאמרו בני הדור הזה כי אינם מסוגלים לכך, שאם כן מתי יעשו לביתם לצורך גופם" מתפרש מתי יוכלו לעשות את מה שלבם ויצרם חפץ, ובפרט בימי נערותו. וזה נקרא "לצורך גופם", כי היצה"ר הוא אל זר שיש בגופו של אדם [שבת קה:].	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.29.111", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 29:111", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.19960241811983712 }
(1691) הוא שלמה המלך, וכמו שכתב בחבור התשובה למאירי [משיב נפש מאמר ראשון פ"ה] "וכבר למד דעת בזה ראש החכמים שלמה עליו השלום". ובתורת העולה לרמ"א [ח"ב ר"פ י] כתב "וכן המשילן ראש החכמים שלמה המלך ע"ה". ונקרא כן משום שנאמר [מ"א ה, יא] "ויחכם מכל אדם". ויש להבין מדוע דוקא כאן מכנה את שלמה "ראש לחכמים". ונראה, שבנתיב כח היצר פ"ד [ב, קלב:] כתב: "קרא את יצר טוב 'חכם' [נדרים לב:], כי יצר טוב מכריע אותו להיות רואה את הנולד בכל מעשיו, ומפני כך הוא החכם, כמו שאמרו [תמיד לב.] 'איזהו חכם הרואה את הנולד'. כי אם הוא חוטא, סופו ליתן דין וחשבון, ולכך לא בא לידי חטא. ואם חטא, הוא עושה תשובה". נמצא שהמענה ליצר הרע הוא החכם הרואה את הנולד. לכך שלמה המלך, החכם מכל אדם, הוא המלמדנו שהיצר הרע אינו רואה את הנולד. והרי זהו המשכו של הפסוק [משלי יא, ט] "שמח בחור בילדותיך ויטיבך לבך בימי בחורותך והלך בדרכי לבך ובמראי עיניך ודע כי על כל אלה יביאך האלקים במשפט". ועל כך אמרו בגמרא [שבת סג:] שרישא דקרא ["שמח בחור בילדותיך ויטיבך לבך בימי בחורותך וגו'"] הם דברי היצר הרע, וסיפא דקרא ["ודע כי על כל אלה יביאך האלקים במשפט"] הם דברי היצר הטוב. הרי להדיא שהחילוק המרכזי בין יצה"ר ליצה"ט הוא שהיצה"ר חומד את הערב לשעתו, והיצה"ט רואה את הנולד. וראה הערה הבאה.	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.29.112", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 29:112", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.04000000000000001 }
(1692) כוונתו לדברי הגמרא [שבת סג:]: "מאי דכתיב [קהלת יא, ט] 'שמח בחור בילדותך ויטיבך לבך בימי בחורותיך והלך בדרכי לבך ובמראה עיניך וגו'', עד כאן דברי יצר הרע". הרי ששרירות הלב של ימי הנעורים [ראה הערה 1690] היא עצת היצר.	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.29.113", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 29:113", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.22381868888416942 }
(1693) כוונתו לארבעה טורים לרבי יעקב בן אשר, המחולקים לסימנים. ואף הטור עצמו מתייחס לחלקים שונים בספריו בשם "סימנים" [כמו באבן העזר סימנים ו, קלב, קעח, אורח חיים סימן שנג, ועוד]. ובדר"ח פ"ו מ"ז [רלח:] כתב: "ואיך לא תכסה הבושה והכלימה את פנינו, ואנה נוליך את חרפתינו, שאנו באים ריקנים, ואין בידינו מאומה. הלא לא נהיה הדבר הזה מיום שנתנה תורה בהר סיני... וכשבא דין אחד לפנינו, או הוראה אחת, אנו מחפשין בחורין ובסדקין, ויותר מביעור חמץ, למצוא דבר. ומחפשים בסימנים, עד שימצא מבוקשו או דמיונו אשר מדמה לו, ואז יאמר [מגילה ו:] 'יגעתי ומצאתי תאמין'. ויאמר בשביל כך אין התורה נקנית אלא בסימנין, כדאיתא בפרק כיצד מעברין [עירובין נד:], רק שהוא טועה בפירושו". וכוונתו, כי שם איירי בסימנים שלא ישכח את מה שלמד, ולא סימנים של חיפוש מראי מקומות. וראה להלן הערה 1711.	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.29.114", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 29:114", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.19960241811983712 }
(1694) רומז לשלחן ערוך שחיבר רבי יוסף קארו [ראה להלן הערה 1708]. ובדר"ח פ"ו מ"ז [רמ.] כתב: "ונתחדש עוד דרך קצרה, עד שנמצא שולחן ערוך לפני האדם [עפ"י רש"י שמות כא, א], יאמרו זה השלחן אשר לפני השם, וגדול וקטון קרואים ומזומנים אל השלחן, לא ניכר שוע לפני דל, ומשלחן גבוה זכו הכל. לא ידע טעם ולא סברא, מורים הלכה מתוך המשנה. ובפרק נוטל [סוטה כב.], תנא, התנאים מבלי עולם הן. מבלי עולם סלקא דעתך, אמר רבא, שמורים הלכה מתוך משנתן... מפני שאותן שמורים הלכה מתוך משנתם אין שמים לבם על התלמוד, והוא עיקר התורה. ומפני זה מבלי עולם הן, שמסלקין התלמוד מן העולם. ולא בשביל זה נשנית המשנה לפסוק הלכה מתוך המשנה, רק נשנית כדי לפרש טעם המשנה בתלמוד, ולפסוק הלכה מתוך התלמוד, לא מתוך המשנה, כי שניהם כאחד טובים. ודבר זה הוא בודאי מבלה העולם, כאשר אנו רואים לעינים". וכן המהרש"א [סוטה כב.] כתב: "בדורות הללו אותן שמורין הלכה מתוך שו"ע, והרי הם אין יודעין טעם הענין של כל דבר אם לא ידקדקו מתחילה בדבר מתוך התלמוד, שהוא שימוש חכמים, וטעות נפל בהוראותם, והרי הן בכלל מבלי עולם, ויש לגעור בהן", והובא בפתחי תשובה יו"ד סימן רמב סק"ח. וראה להלן הערה 1711.	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.29.115", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 29:115", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.19960241811983712 }
(1695) רומז למאמר חכמים [ביצה לב:] "כל המצפה על שלחן אחרים, עולם חשך בעדו... אף חייו אינן חיים". ובח"א לסנהדרין קח: [ג, רנט.]: "המזונות שבידי אדם כאלו אינם כלל, כאשר מציאותו וחיותו של המקבל תלוי באדם, וכמו שאמרו ז"ל כל המצפה לשלחן חבירו העולם חשך בעדו, רצה לומר כאילו אין לו מציאות ואינו נמצא בפעל כלל, כי מי שהוא בחושך כאילו אינו נמצא כלל".	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.29.116", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 29:116", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.22376831736109945 }
(1696) לשונו למעלה [לאחר ציון 829]: "כי כל ברית הוא החבור". ולמעלה [לאחר ציון 1190] כתב: "כל ברית הוא מחבר השנים אשר הוא ביניהם". ובתפארת ישראל ס"פ סח [תתרעד.] כתב: "כל ברית הוא חבור שנים ביחד". ובנצח ישראל פ"ט [רל.] כתב: "הברית עם השם יתברך הוא הקשור והחבור". ובנתיב העבודה פי"ח [א, קמא.] כתב: "ברית הוא חבור שיש בין שני דברים". ובח"א לנדרים לא: [ב, ו:] כתב: "כל 'ברית' תרגומו 'קיימא' [בראשית יז, יא], וזה מפני כי ע"י הברית יש לו חבור עם השם יתברך כמו שנים שיש להם ברית ביחד... כי הברית הוא הצירוף והחיבור שיש בין השם יתברך ובין האדם". וצירוף המלים "ברית וחבור" הוא נפוץ מאוד בספריו. והגר"א [בפירושו לספר היצירה פ"א מ"ח] כתב: "אומר לך מהו ענין ברית, והוא אדם שיש לו אוהב כנפשו, ורוצה שלא יפרוש ממנו, אבל אי אפשר להיות אצלו, נותן לו דבר שכל מגמתו ותשוקתו אליו, והן נקשרים ע"י הדבר ההוא... ולשון 'ברית' הוא הבטחה שעל ידי הדבר ההוא ודאי לא יתפרד ממנו" [ראה למעלה הערות 830, 1019, 1191].	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.29.117", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 29:117", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.22499019003917664 }
(1697) שבמשכן [ב"ב יד., ורש"י דברים לא, כו]. או שכוונתו לכל ספר תורה שמונח בארון בבית הכנסת. וראה הערה הבאה.	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.29.118", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 29:118", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.22499019003917664 }
(1698) מבאר כאן שהתורה שבכתב אינה יכולה לחבר את ישראל לה' בעצם מחמת שהיא "מונחת בארון". אך בתפארת ישראל פס"ח [תתרעג.] כתב טעם אחר, וכלשונו: "לא התורה שבכתב, שהיא אינה עומדת באדם, רק כתובה לפני האדם" [ראה הערה 1700]. ויש להעיר, כי מצינו שהתורה שבכתב נקראת "ספר הברית", וכמו [שמות כד, ז] "ויקח ספר הברית וגו'", ופירש רש"י [שם] "ספר הברית - מבראשית ועד מתן תורה". ובגבורות ה' פמ"ז [תקנ:] כתב: "נקראת התורה 'ברית' בכל מקום בכתוב, כי הברית הוא החבור, והתורה היא עצם החבור בין השם יתברך ובין האדם". אך הואיל וה"תורה שבכתב מונחת בארון, ואיננה עם האדם בעצמו, לכן איננה כריתת הברית לחבר את ישראל בעצמם אליו יתברך" [לשונו כאן], מדוע עם כל זה היא נקראת "ברית". ויש ליישב זאת על פי דברי הפחד יצחק [שבועות מאמר מא אות ו], שכתב: "כל התורה כולה היא ספר הברית. מפני שבאמרנו, שהתורה היא 'ספר הברית', הכונה היא שהדברים של הספר הזה הם הם הדברים שעליהם ועל קיומם נכרתה הברית. כלומר, הדברים האלה מהוים את תוכן הברית". הרי הדברים של הברית לחוד, והחבור של הברית לחוד. התורה שבכתב נקראת "ספר הברית" מפני שכתובים בה הדברים שעליהם נכרתה הברית. אך החבור של הברית אינו נמצא בתורה שבכתב אלא רק בתורה שבעל פה, וכמו שמבאר.	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.29.119", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 29:119", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.04000000000000001 }
(1699) כי "בעל תורה" הוא רק מי שהתורה נמצאת עמו ושגורה על פיו, וכמו שכתב למעלה [ציון 1528]. וראה למעלה הערה 1563.	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.29.120", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 29:120", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.22499019003917664 }
(1700) בתפארת ישראל פס"ח [תתרעב:] הביא גם כן מאמר זה [גיטין ס:], וכתב: "ביאור זה, כי התורה היא ברית בין הקב"ה ובין ישראל, כאשר ישראל יש להם התורה שהיא מאת ה', וגזרותיו אשר גזר השם יתברך על האדם. וזהו בעצמו החבור בין הקב"ה ובין ישראל המקבלים גזרותיו. והחבור הזה שיש לישראל בתורה אינו רק על ידי דברים שבעל פה, הוא הברית והחבור שיש בין השם יתברך ובין ישראל. והתורה שבעל פה, שהיא עם האדם בפרט, שהיא אינה כתובה על קלף בפני עצמה, רק היא עומדת באדם, ודבר זה הוא הברית והחבור שמחבר שני דברים יחד; נותן הברית, והמקבל הברית. לא התורה שבכתב, שהיא אינה עומדת באדם, רק כתובה לפני האדם, ואין זה כריתות ברית שמחבר המקבל את הברית, הוא האדם, עם כורת הברית, הוא השם יתברך. וזה שאמר 'לא כרת הקב"ה וכו' אלא בשביל דברים שבעל פה', שהתורה לגמרי מחובר להם". ובח"א לגיטין ס: [ב, קכג.] כתב כן בהסברו השני: "ועוד, כי התורה שבעל פה היא אצל המקבל, שאינה בכתב. ולכך על ידי התורה שבעל פה, שהיא אצל המקבל, כרת הקב"ה הברית, ועל ידי הברית הוא החבור, שכל ברית הוא חבור שנים ביחד. וזה [שמות לד, כז] 'כי על פי הדברים האלה כרתי ברית'. ולכך אף אם לאומות העולם יש תורה שבכתב, לא נקרא שיש לאומות חבור אל התורה, כי אין החבור הזה רק על ידי תורה שבעל פה כמו שאמרנו, והרי אין להם תורה שבעל פה. וכאשר תורה שבעל פה מיוחדת לישראל בלבד, הרי התורה בכלל היא מיוחדת לישראל ולא לשום נברא, הן תורה שבכתב הן תורה שבעל פה". אמנם בהסברו הראשון [שם] סלל לו דרך אחרת, ויובא בהערה 1705. ויש להעיר מדבריו בנתיב העבודה פי"ח [א, קמא.], שכתב: "הברית הוא החבור שיש בין שני דברים, והמילה שהיא בגופו ובעצמו של אדם, הוא ברית וחבור עם השם יתברך יותר מן התורה... בשביל הברית של המילה שהיא בבשרם, שהוא ברית גמור... ברית המילה היא קודמת, שהוא ברית גמור בגופו של אדם" [הובא למעלה הערה 830]. אך לפי דבריו כאן גם ברית של תורה שבע"פ היא עם "האדם בעצמו [ש]הוא בעל תורה, והוא הברית וחבור שיש לאדם בעצמו עם השם יתברך", ומהי העדיפות שיש לברית מילה על פני ברית תורה שבעל פה, הרי שתיהן עם האדם בעצמו. ויל"ע בזה.	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.29.121", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 29:121", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.2508474344656166 }
(1701) "לשלא תשתכח" [לשונו בסמוך]. וכמו שאמרו חכמים [תמורה יד:] "רבי יוחנן וריש לקיש מעייני בסיפרא דאגדתא בשבתא, ודרשי הכי [תהלים קיט, קכו] 'עת לעשות לה' הפרו תורתך', אמרי מוטב תיעקר תורה, ואל תשתכח תורה מישראל".	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.29.122", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 29:122", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.2508474344656166 }
(1702) פירוש - האיסור של כתיבת תורה שבעל פה [גיטין ס: "דברים שבעל פה אי אתה רשאי לכתבם"] היא נגזרה מחמת חכמה זאת [שהתורה תהיה עם האדם], וכמו שמבאר.	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.29.123", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 29:123", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.19337148461951015 }
(1703) כי הקלף שהתורה נכתבת עליו בא מעורות של בהמות טהורות מתות [רמב"ם הלכות תפילין פ"א ה"י].	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.29.124", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 29:124", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.19337148461951015 }
(1704) מבאר שהטעם של איסור כתיבת תורה שבעל פה הוא כדי שהתורה תהיה שגורה בפיו של האדם. וכן כתב בתפארת ישראל פס"ח [תתרסט:]: "כי ראוי שיהא תורה בעל פה, ולא בכתב. כי מאחר שהתורה היא מיוחדת לישראל, כדכתיב [דברים לג, ד] 'תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב'. ובפרק ארבע מיתות [סנהדרין נט.] אחד ממכחישי ה' שעסק בתורה חייב מיתה, שנאמר 'תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב', אל תקרי 'מורשה', אלא 'מאורסה', והבא על נערה המאורסה חייב מיתה... על ידי תורה שבעל פה, שהיא בפה האדם, והתורה היא עמו לגמרי, ואינה על הקלף כתובה, רק היא בפה האדם. ולכך מצד התורה שבעל פה, שהיא עם האדם, יש לתורה חבור לישראל, ולא אל מכחישי ה', כאשר התורה עם האדם, ולא על הקלף, שאז לא היה כאן חבור עם האדם. ולכך אין ראוי שתהא התורה שבעל פה כתובה גם כן, שאם כן לא היה אל התורה חבור לישראל בפרט, כמו שראוי שתהיה התורה חבור אל ישראל דוקא. אבל התורה שבכתב, מאחר שהיא בכתב, אינה מיוחדת לישראל כמו התורה שבעל פה, שלהם לבדם היא, והיא עמהם, לא למכחישים התורה. ולכך הדעת מחייב שיהיה כאן תורה בעל פה, שבשביל זה התורה לישראל, והיא מאורסה להם בפרט. ועל ידי תורה שבכתב אין התורה מאורסה לישראל". וראה הערה הבאה.	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.29.125", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 29:125", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.22499019003917664 }
(1705) כמבואר למעלה הערה 588, וראה למעלה הערה 1200. ומוסיף כן כדי לבאר את ההכרח שבני אדם יצטרכו להגיע לתורה שבעל פה, ולא יוכלו להסתפק בתורה שבכתב, וזאת משום שאי אפשר להבין את התורה שבכתב ללא התורה שבעל פה. והנה בעוד שכאן מזכיר סברה זו [שא"א להבין תושב"כ ללא תושבע"פ] כסניף להסברו מדוע כריתת ברית היא על תושבע"פ דוקא [כי תושב"כ אינה עם האדם אלא בארון ועל קלף, לעומת תושבע"פ הנמצאת עם האדם], הרי בח"א לגיטין ס: [ב, קכג.] הזכיר סברה זו [שא"א להבין תושב"כ ללא תושבע"פ] לא רק כסניף להסבר שהתושב"כ אינה עם האדם לעומת תושבע"פ, אלא בנה מזה הסבר [ראשון] בפני עצמו [מדוע כריתת הברית היא על תושבע"פ דוקא], וכלשונו: "לא כרת הקב"ה ברית וכו'. וביאור זה, כי התורה היא ברית בין הקב"ה ובין ישראל, כאשר ישראל יש להם התורה שהיא מאת ה', וגזירותיו אשר גזר השם יתברך על האדם, וזהו בעצמו החבור בין הקב"ה ובין ישראל המקבלים גזירותיו. והחבור הזה שיש לישראל בתורה אינו רק על ידי דברים שבעל פה, שעל ידי תורה שבעל פה אנו מבינין אמיתית התורה, ואז יש לו אל האדם חבור אל התורה, והתורה חבור בין הקב"ה ובין ישראל. אבל אם לא היתה התורה שבעל פה, לא היה אל האדם חבור אל התורה, כאשר התורה נבדלת מאתו, ואין אנו יודעים פירושה. ועוד, כי התורה שבעל פה היא אצל המקבל שאינה בכתב וכו'" [טעמו השני הוא כדבריו כאן, והובא למעלה הערה 1700]. הרי שכתב שם שני טעמים מדוע כריתת ברית היא על תושבע"פ דוקא; (א) אי אפשר להבין תושב"כ ללא תושבע"פ. (ב) תושבע"פ היא בפיו של אדם, לעומת תושב"כ שהיא כתובה על הקלף ומונחת בארון. וכן בתפארת ישראל פס"ח [תתרסט:] כתב הסבר ראשון כפי שכתב כאן [הובא בהערה הקודמת]. ולאחר מכן [תתרעג:] כתב הסבר שני כמעט אות באות כדבריו בח"א לגיטין, וסיים הסבר זה בזה"ל: "התורה נבדלת מאתו, ואין אנו יודעים פירושיה, ועל ידי תורה שבעל פה אנו יודעים. הרי כי על התורה שבעל פה כרת הקב"ה ברית, שהוא החבור. שכל ברית הוא חבור שנים ביחד. וזה 'כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית'". לאמר שזהו הסבר שני למאמר בגיטין. ויש להבין מדוע כאן הוא המקום היחידי שמזכיר סברה זו [שא"א להבין תושב"כ ללא תושבע"פ] רק כסניף להסברו מדוע כריתת ברית היא על תושבע"פ דוקא, ולא כסברה בפני עצמה.	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.29.126", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 29:126", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.04000000000000001 }
(1706) פירוש - אין הכתיבה של דברים שבעל פה מפקיעה מהם שם של דברים שבעל פה, משום שהם לא ניתנו להכתב. ובביאור מרגניתא זו ראה הערה הבאה.	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.29.127", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 29:127", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.19337148461951015 }
(1707) פירוש - רק כאשר התורה סדורה בפי האדם אזי הברית עדיין קיימת כפי שהיא צריכה להתקיים. ועיקר נקודתו כאן [שההיתר לכתוב תושבע"פ אינו מבטל את הברית המחייבת שתהיה תושבע"פ] מבואר היטב בפחד יצחק חנוכה מאמר א [אותיות ב, ג], שכתב: "איסור הכתיבה של דברי תורה שבעל פה אינו איסור פרטי בין שאר איסוריה של תורה, אלא שהוא קביעות הצורה של כריתות בריתו של הקב"ה עם ישראל... ומקבלת היא נקודה זו תוספת בהירות מתוך עיון בכללי סדור המשנה, ובמה שהורונו רבותינו בביאורם. בתוך כללי סידור המשנה נמצאים כאלה שאינם נראים כלל כמעשי סידור. כגון, אין סדר למשנה [ב"ק קב.], חסורי מיחסרא [כגון ברכות יג:], עניים במקום זה ועשירים במקום אחר [ירושלמי ר"ה פ"ג ה"ה], וכדומה. והורונו רבותינו בזה כי גם לאחר שהותרה כתיבתה של תורה שבעל פה, ומשום 'עת לעשות' [תהלים קיט, קכו] הוכרחו לכתבה או לסדרה לכתיבה [תמורה יד:], מכל מקום השאירום בשיעור ידוע כדברים שבעל פה גם לאחר שנכתבו, בכדי שגם הכתב יהא נזקק לסיוע של הפה, וסוף סוף לא תעמוד הכתיבה במקומה של הקבלה מפה לאוזן. ודברים הללו הם יסוד גדול בסדר עריכתם של דברי תורה שבעל פה על הכתב. ומתוכם של הדברים הללו מבצבצת ועולה היא הנקודה שנתבארה לנו למעלה, בגדרו של איסור כתיבת דברים שבעל פה. כי אלמלי היה איסור זה רק איסור פרטי בין שאר איסוריה של תורה, בודאי שלא היה בו מקום לקיום במקצת, ומכיון שסוף סוף הותר האיסור משום 'עת לעשות', שוב לא היה לנו ענין להחזיק בו לפרקים, ולהפעילו לסירוגין. אלא שהם הם הדברים; מניעת הכתיבה של דברי תורה שבעל פה שייכת היא לברית התורה שקדמה לגוף הופעתה של תורה [הברית היתה בה' סיון (רש"י שמות כד, ד), והתורה ניתנה בו' או ז' סיון (שבת פו:)]. ועל כן נהי דהאיסור שבדבר הותר משום 'עת לעשות', מכל מקום בכדי שלא לבטל את תוכן צורתה של ברית התורה, נשארה כלליותה של תורה זו גם לאחר שהותר האיסור, וגם לאחר שתורה שבעל פה נכתבה על ספר" [הובא בחלקו למעלה הערה 1520]. עמוד והבט כיצד דברים מאירים אלו מבארים באר היטב את לשונו הזהב של המהר"ל כאן.	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.29.128", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 29:128", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.04000000000000001 }
(1708) שוב רומז לשלחן ערוך, וכמו למעלה הערה 1694. ובתפארת ישראל פנ"ו [תתעט.] כתב: "כי כאשר הגמרא בידו הוא שכלי, ולא כן כאשר אין עמו התורה, ותורתו הוא הספר המונח על השלחן, שבשביל זה אינו אדם שכלי, ואין עולם הבא, שהוא עולם הנבדל בלתי גשמי, ראוי לו".	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.29.129", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 29:129", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.19337148461951015 }
(1709) העבודה והמעון - הן לשונות של שבועה, כמו שאמרו [תענית כד.] "אמר להן, העבודה שהן קודמין", ופירש רש"י [שם] "העבודה - שבועה". ותוספות [נדרים יג:] כתבו: "דב'העבודה' הזה הוי לשון שבועה". ואמרו [כתובות כז:] "אמר רבי זכריה בן הקצב, המעון הזה לא זזה ידה מתוך ידי וכו'", ופירש רש"י [שם] "המעון הזה - שבועה היא". והרשב"ם [ב"ב קסו.] כתב: "המעון הזה - בבית המקדש נשבע". ורבינו גרשום [נדפס כריתות ט:] כתב: "אמר רשב"ג המעון הזה - נשבע במי ששיכן שמו בבית הזה וכו'". והתויו"ט [כתובות פ"ב מ"ט] כתב "כדרך שבועה, אבל לא שהוא שבועה".	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.29.130", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 29:130", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.19337148461951015 }
(1710) כמבואר למעלה הערות 1453, 1533.	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.29.131", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 29:131", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.19337148461951015 }
(1711) כמו הרמב"ם, הטור והשו"ע. ובשאר ספריו גינה מאוד ללמוד הפוסקים בלי ללמוד שורש הענין בגמרא [כמובא למעלה הערות 1598, 1599, 1606, 1693, 1694]. ואילו כאן בדיעבד מיהא מסכים ללימוד זה. ויל"ע בזה.	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.29.132", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 29:132", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.21014645576404914 }
(1712) מעין מה שאמרו [ע"ז יט.] "לעולם ילמד אדם תורה במקום שלבו חפץ". ובח"א שם [ד, מח:] כתב: "הטעם לדבר זה מפני כי התורה יש לו יחוס אל המקבל, כי הוא נקרא 'תורתו' כאשר מקבל אותו [ע"ז יט.]. ולפיכך אין לו ללמוד אלא ממקום שלבו חפץ, שדבר זה מתיחס אליו עד שנקרא 'תורתו'".	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.29.133", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 29:133", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.2101968079757353 }
(1713) לאפוקי מבין הזמנים, שאינם לומדים בו, וכפי שכתב למעלה [לאחר ציון 1590].	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.29.134", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 29:134", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.2101891711115252 }
(1714) כמבואר למעלה הערות 1480, 1527, 1555, 1666, 1689.	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.29.135", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 29:135", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.2101891711115252 }
(1715) לשונו בהקדמה לתפארת ישראל [ה:]: "אמנם לשום דברי תורה לפני זולתו הוא קשה... אף אם יהיה מכוין ההלכה, מי יודע אם יהיו לרצון אמרי פיו לזולתו. ואם לא יהיו לרצון עדיין לא הועיל דבר". ובהמשך ההקדמה שם [טו:] כתב: "כאשר ראה דוד לפניו... שלא יהיו דבריו לרצון לזולתו... אמר [תהלים יט, טו] 'יהיו לרצון אמרי פי', כדי שיהיה לו זכות שישפיע תורה לאחרים, ועל זה אמר 'יהיו לרצון אמרי פי', שיהיו מקבלים את דבריו".	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.29.136", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 29:136", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.20597856921030672 }
(1716) פירוש - עד כאן היה צורך לדבר על כך, ואי אפשר שלא לדבר על כך.	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.29.137", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 29:137", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.04000000000000001 }
(1717) כמו שנאמר [איוב לב, יח-כ] "כי מלתי מלים הציקתני רוח בטני, הנה בטני כיין לא יפתח כאבות חדשים יבקע, אדברה וירוח לי אפתח שפתי ואענה". ובתפארת ישראל פנ"ו [תתסח.] כתב: "כי לגודל שברון רוחי בקרבי אמצא מרגוע לנפשי הוצאת רוחי הנשבר על דבר זה בכל מקום שידי מגעת" [הובא למעלה הערה 1585]. והכתב והקבלה [שמות יט, יא] כתב "כל המצטער בצרתו, רוחו ונשמתו קצרה עליו, ואינו יכול להאריך בנשמתו, כי גודל הצרה תחמם לבו בקרבו, ותסבב לו מצוקת החזה... וכאשר תשתפך עליו נפשו להוציא בשפתיו דברי אנינות וצערו, בזה יקל עליו משאת צערו, ויסור ממנו צרת כאב החזה, ורוח לבו בקרבו, ככתוב 'הציקתני רוח בטני, אדברה וירוח לי'". ובספר חשק שלמה [השרשים, אות ר], כתב: "והפעל 'אדברה וירוח לי', שהצער הפנימי מעיק ומציק את הלב, ובזמן שמוציאין אותו לחוץ על ידי דבור או אנחה, על ידי כן נעשה רוחה בלב. שזהו ענין [איכה ג, נו] 'אל תעלם אזנך לרוחתי לשועתי', דהיינו מה שאני צועק או מאנח כדי שיהיה לי רווחה". והאלשיך [בראשית ו, פסוקים ט-יח] כתב: "מה ששמעתי בשם הרב הגדול מהרי"ב ז"ל על פסוק [שמות לב, יד] 'וינחם ה' על הרעה אשר דבר כו''. והוא כי דרך אב רחמן כי יחרה אפו על בנו, ועד אשר לא הוציא בשפתיו דברי כעסו לבו כאש בוער, אך בשעת כעסו מפליג בדברים ואומר הנה אהרוג ואשמיד ואאבד, וכיוצא בדברים קשים, ועל ידי כן שככה חמתו כאילו כבר עשהו. וזהו 'וינחם ה' על הרעה' במה ש'דבר לעשות לעמו', הטיל כעסו בדבור". והגר"א [אסתר א, יב] כתב: "דרכו של אדם אם יקצוף ומדבר את הדבר, הכעס נח ואינו בוער בו".	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.29.138", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 29:138", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.20602128447881693 }
(1718) כן כתב למעלה בסוף ההקדמה [לאחר ציון 204]: "באולי יכנסו דברי באזני אשר נגע אלקים בלבבם, ויקבלו עצה ומוסר לטוב להם כל הימים בזה ובבא, לשאוכל להציל אחד מני אלף את שראוי להציל, ולא אשים לב לאלף סכלים הנותרים, הנותנים כתף סוררת שוררת, ומעלימין עין משוררים... לכן אני אומר [ישעיה נה, ג] 'הטו אזניכם ולכו אלי שמעו ותחי נפשכם'. אמן".	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.29.139", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 29:139", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.20602128447881693 }
(1719) לשון הפסוק הוא "לכן כה אמר ה' וגו' ואם תוציא יקר מזולל כפי תהיה וגו'", ודרשו על כך חכמים [ב"מ פה.] "כל המלמד את בן עם הארץ תורה, אפילו הקב"ה גוזר גזירה, מבטלה בשבילו, שנאמר 'ואם תוציא יקר מזולל כפי תהיה'", ופירש רש"י [שם] "יקר מזולל - תלמיד חכם מעם הארץ". וכן מי שיציל אחרים מהמנהג הקלוקל של אלו הלומדים באופן משובש, הוא גם מוציא יקר מזולל, בבחינת המלמד תורה לבן עם הארץ. וכן הביא פסוק זה בשני מקומות נוספים שעסק בנושא זה; בדר"ח פ"ו מ"ז [רמח.] כתב: "מי שפורש עצמו מזה הדרך השקר, ויכריע עצמו ואחרים עמו בדרך אמת וישר, עליו נאמר 'אם תוציא יקר מזולל כפי תהיה', והתורה מגינה עליו בעולם הזה ובעולם הבא" [הובא למעלה בהקדמה הערה 215]. ובנתיב התורה ס"פ ה [רס:] כתב: "וברור אצלי אשר פירש מזה, ומכריע גם כן אחרים להחזיק התורה, וירחק ויבטל הדבר שהוא מבטל התורה לכלות ימי התלמידים בדברי הבל ושקר, ואין שמים לב כלל שתהיה תורת אמת נשארת עמהם, עליו נאמר 'אם תוציא יקר מזולל כפי תהיה'".	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.29.140", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 29:140", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.20602128447881693 }
(1720) פירוש - כל העדר מביא בעקבותיו הויה. ותיבות "הקודם בנושא" פירושן ש"נושא" הוא משרת חומרי לדבר רוחני, וכמו שכתב בח"א לסנהדרין צו. [ג, רא:]: "כי השכל אי אפשר לו שלא יהיה לו נושא, כי אין השכל עומד בעצמו, וצריך שיהיה לו נושא, וכל נושא הוא חומרי, כמו שידוע". והעדר שחל בנושא החומרי, הוא המביא את ההויה בעקבותיו. אך אם לא היה נושא כלל, לא היה להעדר על מה לחול, וממילא לא היה מביא בעקבותיו הויה חדשה. עוד אודות "נושא", כן כתב בתפארת ישראל פכ"ד [שסא:]: "אין למלאכים הצלם האלקי שיש לאדם, כי הצלם הזה לפי מעלתו העליונה צריך אליו נושא, והוא גוף האדם, שהוא נושא לצלם הזה. והמלאכים שאין להם נושא מקבל, רק האדם שיש לו הגוף, יש לו נושא מקבל, לכך הוא מקבל הצלם הזה... שלא נתן למלאכי השרת, למעלת ודקות הצלם הזה צריך אליו נושא מקבל". ובדר"ח פ"ב מ"ט [תרעד.] כתב: "כי האדם אשר ברא השם יתברך, יש לו הגוף וכחות הגוף, ויש לו נפש וכוחות נפשיים. וכוחות הגוף הם כמו נושאים ומתחברים לנפש וכוחות הנפש, שהרי הגוף והנפש יש להם חבור ביחד, והגוף הוא נושא לנפש". ושם פ"ג מי"ד [שלה:] כתב: "מקבל האדם כח נבדל לגמרי, אף שהוא עם נושא, ולא נמצא בלא נושא". ושם פ"ו מי"א [שצא:] כתב: "אין הצורה אפשר לעמוד רק בחומר, הוא הנושא". ובנתיב התורה פ"י [תכט:] כתב: "כי השכל הזה צריך לנושא, ונושא שלו הוא החומר, ויוצא ממנו השכל אל הפעל... כי לגודל השכל שהיא התורה, צריך לה נושא חמרי... שאין לשכל בעולם הזה מציאות בעצמו, רק שיש לו נושא החמרי". ובח"א לסוטה כא: [ב, סב.] כתב: "כל דבר מקוים על ידי הנושא, וכאשר אין נושא, אין לו קיום כלל". ובח"א לב"מ נט. [ג, כה.] כתב: "כי בוודאי הצורה עומדת בחומר, והחומר מקבל ונושא לצורה, והיא כמו בית אל הצורה". וכן כתב בגו"א בראשית פ"ב אות מב [עג.], באר הגולה באר החמישי [סב:], וח"א ליבמות סג. [א, קלו.], ועוד.	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.29.141", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 29:141", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.20602128447881693 }
(1721) נראה שכוונתו לדברים שכתב בספר נצח ישראל, העוסק בענייני גלות וגאולה, שהזכיר שם יסוד זה הרבה פעמים, וזה נקרא "במקומו", כי זהו יסוד מוסד בענייני גלות וגאולה. ומה שאינו מזכיר את הספר בשמו, כי ספר נצח ישראל יצא לאור בשנת שנ"ט, ודרשה זו נאמרה שבע שנים קודם לכן, בשנת שנ"ב. ונביא כאן כמה מקומות שיסוד זה נמצא בנצח ישראל; שם ר"פ כ [תלד:] כתב: "כי הדבר שהוא בשלימותו ובמעלתו בעולם הזה, תדע כי זהו תכלית, ואינו מוכן לשלימות אחר יותר גדול מזה. ואינו כך הדבר שאינו בשלימותו, מורה על שאינו בתכליתו וסופו... ומזה תדע ותבין, כי כאשר אתה רואה שלימות האומות בעולם הזה, תדע שזהו תכליתם וסופם, אין עומדים לשלימות אחר יותר גדול מזה. אבל ישראל אינם כך, אחר שתראה שהם אינם בשלימותם בעולם הזה, תראה מזה כי לא הגיעו לתכלית וסוף שלהם... כי הם עומדים לקבל שלימות יותר. וכאשר תבין דברים אלו בענין האומות, אז אין לך לקנאות על גדולתם בעולם הזה". ושם פכ"ב [תסב.] כתב: "המלאכים אי אפשר להם שיקנו מעלת עולם הבא, שאין למלאכים קנין מעלה יותר, שהם נשארים כמו שהם נמצאים בפעל, ואין קונין מדריגה יותר גדולה. שכבר התבאר בראיות שכליות מופתיות, שאם אין הפסד, אין הויה, כי השלם לא יתהוה. לכך אצל המלאכים, שאין הפסד, לא שייך בם הויה אחרת". ושם פכ"ג [תצד.] כתב: "כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בנחמתה [ב"ב ס:]. כבר אמרנו לך שהחסר הוא שמתהוה ומקבל הויה, והדבר שהוא שלם אין עומד לקבל הויה... והמתאבל על ירושלים, והרי הוא חסר בשביל ירושלים, ובשביל שמתאבל זוכה לראות בנחמתה, כי החסר הוא ראוי אל קבלת ההויה, כי ההעדר הוא סבת ההויה, ודבר זה ידוע. אבל מי שאינו מתאבל על ירושלים, והנה הוא כאילו הוא שלם, וכבר אמרנו כי השלם לא יתהווה, ולכך אין רואה בנחמות ציון". ושם בהמשך הפרק [תקד.] כתב: "אך בדור הזה אשר אנחנו בו, על מה יתאונן האדם; אם על חורבן בית קדשינו, או על בטול מחמד עינינו, הוא תורתינו, שהיתה לנו למשיבת נפש בגלתינו... ועתה אנו ערומים מכבוד התורה, שלא נמצא בנו לא תורה ולא חכמה, והוצגנו ככלי ריק. או אם נתאונן על אנשי מעשה שאבדו מן הארץ, ונשארנו באין מחסה ומסתור. עד כי לגודל חסרונינו זכינו לנחמה, כדכתיב [ישעיה נט, טז] 'וירא כי אין איש וישתומם כי אין מפגיע ותושע לו ימינו וזרוע צדקתו סמכתהו וגו''. וזו עיקר הבטחתינו ונחמתנו בגלותינו, אשר אין דבר טוב בעולם, וקרובים הם ימי התשועה". ושם פכ"ו [תקמה.] כתב: "כתיב [בראשית א, א] 'בראשית ברא אלקים שמים וארץ וגו'', כי כבר אמרנו כי לפי ההעדר יתחדש, ולכן ההוויה, קודם הוית האור, שהוא המציאות הגמור, כתיב לפני זה [שם פסוק ב] 'והארץ היתה תוהו וגו'', ואחר כך [שם פסוק ג] 'יהי אור'... שאי אפשר שיתהוה דבר כי אם אחר ההעדר, ואחר כך יתהוה. ואם לא היה נמצא בארץ ההעדר, לא היה כאן הוויית האור. משל לזה הביצה, קודם שיתהוה האפרוח היא נפסדת, שאם הביצה היתה נשארת בהויה שלה, אין כאן מקבל הויה, שהרי המקבל אינו חסר [תמורה לא.]... כי הדבר שיש בו הויה לא יתהוה, כמו הביצה והיא שלמה". וראה בספר המפתח לנצח ישראל [עמוד עט] שיסוד זה הוזכר בספר הנצח כעשרים פעמים. וכן כתב בשאר ספריו, וכמצויין למעלה הערה 166. וראה להלן הערה 1752.	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.29.142", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 29:142", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.20597856921030672 }
(1722) תמוה, נהי שהעדר התורה מורה ש"מוכנת הוייתה לבוא", אך זו הויית התורה, וכיצד זה "סימן לקץ גלותינו", הרי תורה לחוד, וקץ הגאולה לחוד. ובעל כרחך מוכח שבהויית התורה מונח קץ גלותם של ישראל. ואולי הביאור הוא, שהואיל ואחת מההשפעות של הגלות היא שכחת התורה [כמבואר למעלה הערה 1166], לכך בהכרח כאשר תהיה הויה חדשה של תורה [הפך מהיות התורה נשכחת], זה מורה שהשפעת הגלות תתבטל. ונקודה זה תתבאר במאמר הסמוך שיביא. והנה כשעסק בענין זה בשאר ספריו, גם שילב דברי נחמה בדברי תוכחתו. כגון, בתפארת ישראל פנ"ו [תתסח.] כתב: "לולא הבטחת [דברים לא, כא] 'כי לא תשכח מפי זרעו', כבר חס ושלום נאבדה תורה מישראל" [הובא למעלה הערה 1213]. ובדר"ח פ"ו מ"ז [רנ.] כתב: "אך בדברי זה אני בוטח, כי הדבר אשר לא כן, ואין לו רגלים, ומכל שכן כי לא ינוח שבט השקר על גורל האמת, היא 'תורת אמת' [מלאכי ב, ו] שנתן לנו השם יתברך, הוא יהיה הסבה כי שפתי אמת תכון לעד ולנצח, ויסיר מעלינו ההופכים ללענה משפט, והאומרים למר מתוק, אמן". לאמר שהסבה חוזרת ומתקנת את המסובב לאחר שהמסובב התקלקל [הובא למעלה הערה 1402]. ובנתיב התורה ס"פ טו [תרמד.]: "כל זה מה שאין אחד חוזר על תלמודו להיות בקי ורגיל בלמודו... עד כי יבא מורה צדקנו, ויסיר טפשות לבנו, ונפלאות מתורתו יראנו, אמן, וכן יהי רצון במהרה בימינו, אמן". ולהלן בסוף הדרשה [לאחר ציון 1786] כתב: "הוא כל נחמתנו ותקוותנו, שבמהרה יבא ויגל לבנו, לחסרון תורה ומצות שבתוך עמנו בזמננו". וראה להלן הערה 1790.	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.29.143", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 29:143", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.21607594436329702 }
(1723) "ישאג שאוג ישאג - הרי ג'" [רש"י שם].	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.30.1", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 30:1", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.23525137690368692 }
(1724) שבני אדם יוכלו לדעת זמני המשמרות.	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.30.2", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 30:2", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.2101891711115252 }
(1725) "ואשה מספרת עם בעלה - כבר הגיע קרוב ליום, ובני אדם מתעוררים משינתן, והשוכבים יחד מספרים זה עם זה" [רש"י שם].	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.30.3", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 30:3", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.2101891711115252 }
(1726) תיבת "וכו'" מוסבת על המשך דברי הגמרא [ברכות ג.] "שלש משמרות הוי הלילה, ועל כל משמר ומשמר יושב הקב"ה ושואג כארי ואומר, אוי לבנים שבעונותיהם החרבתי את ביתי, ושרפתי את היכלי, והגליתים לבין אומות העולם". והשאלה שישאל בסמוך הוא מהמשך דברי הגמרא.	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.30.4", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 30:4", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.1964319023837641 }
(1727) בנצח ישראל פי"ח [תט.] גם הביא מאמר זה, וכתב: "ויש לשאול, למה בכל משמר ומשמר הקב"ה שואג 'אוי לי שהחרבתי את ביתי וכו''".	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.30.5", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 30:5", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.20602128447881693 }
(1728) לשון הזוה"ק [ח"ב קסג:] "גלותא דישראל דאיהו בליליא, ואקרי לילה". ושם [ח"ג רלח.] אמרו "ולית ליליא אלא גלותא". ורש"י [סנהדרין צד.] כתב "הגלות שהוא כלילה". ובדרוש על המצות [נד:] כתב: "כי גלו ישראל מעל אדמתם, ומאז הלילה אור בעדנו, כי אור הירח האיר לנו". ובדר"ח פ"ה מ"ד [קכה:] כתב: "יצחק שהיה אמצע באבות, מורה על אמצע ישראל. ויצחק היה בטוב בתחלתו, ולבסוף כהו עיניו [בראשית כז, א], והגיע לו יסורין [ב"ר סה, ט]. ומורה דבר זה על חושך הגלות, והסרת האור מן ישראל". וכן הוא בנצח ישראל פ"י [רנו:]. ושם פי"ח [תט:] כתב: "הלילה הוא חושך, והוא דומה לגלות, שישראל יושבים בחושך ולא אור. ולכך כאשר נגאלו ישראל כתיב [אסתר ח, טז] 'ליהודים היתה אורה', ולכך הלילה סימן לגלות". ושם פכ"ה [תקלט.] כתב: "ויושבים אנחנו באפילה... והוא יתברך, ברחמיו וברוב חסדיו, יוציאנו מאפילה הזאת, ויאיר נרו לפני להביאני אל ארץ החיים". ושם פמ"ו [תשפב:] כתב: "הגאולה האחרונה בערך הגאולה הראשונה היא כמו ערך החמה אל הירח. וזה כי הלבנה היא מאירה וחוזרת ומאפלת, וכך היתה גאולה ראשונה, שאחר הגאולה היה חושך של גלות, כמו הלבנה שמאירה וחוזרת ומאפלת. אבל הגאולה האחרונה שהוא תמיד, ואין לה הפסק, לכך גאולה אחרונה נגד החמה, שהיא נשארת כך תמיד בלא שנוי". ובנתיב העבודה פ"ז [א, צח.] כתב: "הלילה הוא סימן לגלות, שאנו יושבים בחושך ומצפים לאור הגאולה, ולכך תקנו 'אמת ואמונה' ערבית [ברכות יב.]". ובהקדמה לאור חדש [עה:] כתב: "מי שיושב בגלות בחושך, ומצפה אל הגאולה". וכן הוא בהמשך שם [עח:]. ובדרשת שבת הגדול [תקמח.] כתב: "יש בטול אל גלות ישראל וחשך שלהם". ובח"א לסנהדרין צד. [ג, קצא:] כתב: "כי הגלות והלילה הכל ענין אחד, כי הגלות הוא נקרא לילה... והלילה הוא העדר האור".	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.30.6", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 30:6", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.20602128447881693 }
(1729) כמו שאמרו בזוה"ק ח"ג [רלח.] "ולית ליליא אלא גלותא, ואיהי 'שומר מה מלילה שומר מה מליל'". ורש"י [סנהדרין צד.] כתב "'שומר מה מלילה' הקב"ה שהוא שומר, מה אומר מן הגלות שהוא כלילה". והיד רמה [שם] כתב "'שומר מה מלילה', כלומר מה אומר שומר במה שיהיה מלילה זו, מגלות זה שדומה ללילה, ואין שומר אלא הקב"ה". וראה להלן הערה 1745.	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.30.7", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 30:7", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.20602128447881693 }
(1730) כמו שאמרו [ברכות ג.] שג' משמרות הוי הלילה. ורש"י [ברכות ג.] כתב "שלוש משמרות הוי הלילה במשמרות עבודת המלאכים, ושיר שלהם נחלק לשלש חלקים; ראשונה לכת אחת, שניה לכת אחרת, שלישית לכת שלישית".	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.30.8", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 30:8", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.20597856921030672 }
(1731) פירוש - כמו שיבאר בסמוך. ובנצח ישראל פי"ח [תט:] כתב: "כמו שהלילה נחלק לג' משמרות, כך הגלות נחלק לג' חלקים, והם דומים לגמרי אל המשמרות שהם בלילה, כי הם סימן אל שלשה חלקי הגלות. לכך השם יתברך יושב ושואג על כל משמר 'אוי לי שהחרבתי את ביתי וכו''". כי כל משמר ומשמר הוא כנגד גלות אחרת, ובודאי יש בכח הגלות לעשות שהקב"ה ישאג "אוי לי שהחרבתי את ביתי וכו'". ודע, שג' משמרות הלילה אינן מקבילות למלכיות בבל מדי ויון בהתאמה, אלא שג' משמרות אלו מורות על שלשה סוגי סבל שיש לישראל בגלותם; שעבוד, מיתה, וגירושים [כמו שיבאר בסמוך], וג' משמרות אלו הן כנגד תחילת הלילה, אמצע הלילה, וסוף הלילה.	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.30.9", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 30:9", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.20597856921030672 }
(1732) לשונו בנצח ישראל פי"ח [תי.]: "כי בתחלה כאשר באו בגלות, היו נותנים עול על ישראל, ומכבידים עליהם הגלות ביותר. והיו ישראל נושאים עול ומשא גדול תמיד, עד שהיו ישראל כמו החמור, שנושא משא גדול. וזהו תחלת הגלות היו נוהגים כך, והוא מלכות בבל. כך היה חלק הראשון מן הגלות". ובאיכה [ה, ה] נאמר "על צוארנו נרדפנו יגענו ולא הונח לנו", ופירש רש"י [שם] "כי האויבים היו גובים וחוטפים הכל במסים וגולגליות וארנוניות". ובתרגום [שם] מובא שהפסוק עוסק בנבוכדנאצר. ונאמר [ישעיה יד, ד] שבבל נקראת "מדהבה". ודרשו על כך חכמים [שבת קנ.] שבבל היתה אומרת לכולם "מדוד והבא", ופירש רש"י [שם] "מדוד מעות ודינרי זהב והבא". ובח"א שם [א, עט:] כתב: "כי המלכות הזו היא מלכות חסירה, וזה ההפרש שיש בין מלכות קדושה ובין מלכות זו החסירה, כי מלכות קדושה, מפני שאינה חסירה לכך אינה מקבלת, כי היא שלימה בעצמה... אבל מלכות זאת מלכות חסירה, והחסר כל ענינו לקבל... שתמיד היתה אומרת 'מדוד והבא'".	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.30.10", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 30:10", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.19851200169945937 }
(1733) פירוש - נושא מטען כבד ["משא"] על גבו ["במשא"].	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.30.11", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 30:11", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.20602128447881693 }
(1734) כמו שאמרו חכמים [ב"ב עח.] "סתם חמור למשאוי קאי". ועוד אמרו [ע"ז ה:] "לעולם ישים אדם עצמו על דברי תורה כשור לעול וכחמור למשאוי". וכתב על כך למעלה [לאחר ציון 96]: "כי צריך שיעשה עצמו כחמור למשא, שהוא בעל גוף חזק, כדכתיב [בראשית מט, יד] 'חמור גרם', שנושא עול גדול והולך ביום ובלילה, ואין לו מנוח ונחת מרגוע לגופו כלל, רק [שם] 'רובץ בין המשפתים'".	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.30.12", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 30:12", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.20597856921030672 }
(1735) כוונתו לגזירות של מלכות אדום, וכמו שיבאר בסמוך.	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.30.13", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 30:13", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.04000000000000001 }
(1736) כמו על רבי עקיבא [ברכות נז.], על רבי חנינא בן תרדיון [עבודה זרה יח.], על רבי חוצפית המתורגמן [קידושין לט:], על רבי יהודה בן בבא [סנהדרין יד.], הרוגי לוד [פסחים נ.], ועוד. ובפרק הנזיקין [גיטין נה:-נח.] הובאו כמה מעשי הרג ושמד שמלכות אדום הרשעה עשתה כנגד ישראל.	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.30.14", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 30:14", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.21640851346805792 }
(1737) לשונו בבאר הגולה באר החמישי [פב.]: "הכלב... הוא הפחות והשפל מכל בעלי חיים... והכתובים מורים על שפלותו... 'הראש כלב אנכי' [ש"ב ג, ח], 'אשר מאסתי אבותם לשית עם כלבי צאני' [איוב ל, א]. והדבר הוא מפורסם מן הבריות עד שיספרו הכל בזה... וזה שאמר כלבים צועקים מלאך המות בא לעיר, כי תמצא בבעל חי זה הצעקה והיללה יותר ממה שתמצא בכל בעלי חיים, כאשר נראה לחוש... כמו כל מי שימצא אצלו החסרון וההעדר הוא צועק ומיילל. ולפיכך אמרו כלבים צועקים מלאך המות בא לעיר, כי מלאך המות, בחלקו הוא ההפסד והשנוי בעולם. ואין תמיה אם ימצא כח אחד שבחלקו ההפסד והחסרון... ולפיכך כמו שהצעקה נמצא בבעל חי הזה, והוא מפני החסרון וההעדר בבעל חי זה יותר הדבק, ולכך כאשר נגלה כח על ההעדר בעולם... כלבים צועקים ומיללים. נמצא בבעל חי זה הרגשה בדבר זה משני פנים; האחד, מצד שהוא פחות ושפל... לכך הוא מרגיש יותר... והשני, כי הוא מוכן ליללה וצעקה... ולכך הוא מוכן אל ההרגשה בדבר זה בפרט". ובח"א לב"ק ס: [ג, י:] כתב: "כלבים בוכים. כי הכלב מיוחד והוא נבדל מכל הנמצאים, ובשביל שאינו משותף עם הנמצאים, לכך כאשר יש דבר שבא לעולם הוא מרגיש תחלה, בעבור שאינו משותף עם שאר נמצאים. ועוד פרשנו זה בתחלת מסכת ברכות על משמרה שניה כלבים צועקים, עיין שם". ולא זכינו לחידושיו לאגדות של ברכות. ובח"א לב"ב יב: [ג, סז.] הביא גמרא זו, ותלה זאת בתמימות הבהמות, ולכך הם מקבלות יותר.	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.30.15", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 30:15", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.2164161564568153 }
(1738) לשונו בנצח ישראל פי"ח [תי.]: "חלק הב' מן הגלות היה דור של שמד, שהיו גוזרים עליהם מיתה ושמד. והוא כנגד משמרת השנייה, שכלבים צועקים. וכלבים צועקים הוא סימן מיתה, כמו שאמרו [ב"ק ס:] כלבים צועקים, מלאך המות בא לעיר. כך היה חלק הב' מן הגלות, שהיו הורגין בהן וממיתין אותם. ולכך אמר 'משמרה ב' כלבים צועקים', שהוא סימן יללה ומיתה". ובנר מצוה [מז.] כתב: "מלכות הרביעית גזרו שמדות על ישראל בכמה וכמה דברים... שהיו רוצים לכלותם כאשר לא היו עושים את אשר גוזרים עליהם, והיו רוצים להרוג אותם, לכך גזרו גזרות ושמדות. וזה היה עיקר כונתם של מלכות רביעית, שכל כונתם ההריגה".	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.30.16", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 30:16", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.24181618522410778 }
(1739) פירוש - כמו שהמשמרת השניה של הלילה מורה על מיתה ["כלבים צועקים"], כך חלק ב' של הגלות מורה על מיתה.	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.30.17", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 30:17", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.21640851346805792 }
(1740) שיש בו שמד ומיתה.	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.30.18", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 30:18", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.2101891711115252 }
(1741) לשונו בדר"ח פ"ו מ"ז [רלט.]: "כי הראשונים היו מקיימים התורה מדוחק גדול ומלחץ האומות, ועתה אנו יושבים בבתינו כל אחד שאנן והשקט" [הובא למעלה הערה 1158]. וכן בגו"א דברים פי"א אות כד [קפג:] כתב: "צריך שלא יסיח דעתו מן התפילין [מנחות לו:], דבימיהם [של חז"ל] דאגת וטרדת הגלות יותר, וגורם היה היסח הדעת. ובגלות כמו שהיה להם ראוי שיהיו פטורים מתפילין, כי איך לא יהיה להם היסח הדעת". ויש להעיר על כך ממה שאמרו חכמים על הגלות [סוטה מט.] "בכל יום ויום מרובה קללתו משל חבירו". ובתפארת ישראל פנ"ו [תתנח.] כתב: "לעתיד, כאשר יהיה הגלות ארוך, וקושי הגלות מוסיף תמיד". ובנצח ישראל ר"פ לב [תריב.] כתב: "אין גדולה בישראל, והן מרודים ושפלים ובזוים בין האומות מאוד מאוד, כל שעה יותר ממה שהיה". וכיצד דברים אלו עולים בקנה אחד עם דבריו בדר"ח שבימיו "אנו יושבים בבתינו כל אחד שאנן והשקט", וכן עם דבריו כאן שבימיו אין יותר מצד האומות שעבוד מיתה ושמד, לעומת תקופות קדומות יותר. ויל"ע בזה.	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.30.19", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 30:19", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.2101891711115252 }
(1742) לשונו בגו"א דברים פכ"ה אות כה [שצה.]: "יש בחינה כי האומות מצד אחד נמשלים לזכרים, וישראל לנקבה. שהרי האומות מונין לחמה [סוכה כט.], והחמה זכר, וישראל ללבנה [שם], שהיא נקבה. וכן אמר הכתוב 'כי בעלונו אדונים זולתך'. וגם זה נכון למבין. סוף סוף אין כאן רק זכר ונקבה; כאשר ימשול ישראל על האומות, ישראל הם זכר והאומות כמו הנקבה. ואם חס ושלום אין ישראל זוכים, אז האומות נעשים זכרים, וישראל תשש כחם כמו נקבה".	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.30.20", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 30:20", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.21014645576404914 }
(1743) לשונו בנצח ישראל פי"ח [תי:]: "חלק הג' מן הגלות, אין שמד, השם יתברך ישמור עמו ישראל מזה, ונוהגים האומות עם ישראל כמו שנוהג הבעל עם האשה. כי האומות נחשבים בעל לישראל בגלות, שנאמר 'בעלונו אדונים זולתך'. והבעל, כאשר לא תמצא האשה חן בעיניו, הוא מגרשה. כך האומות, כאשר ישראל אינם מוצאים חן בעיניהם, מגרשים אותם, וזהו עיקר הגלות של חלק הג'. ועל זה אמר 'משמרה ג' אשה מספרת עם בעלה'". ובח"א למנחות קי. [ד, פח:] כתב: "כי בבל ראוי אל גלות ישראל... כי אברהם היה מארץ כשדים, ולפיכך נחשב כאילו היה ארצם. אבל שאר ארצות נאמר עליהם [דברים כח, סה] 'ובגוים ההם לא תרגיע ולא תמצא מנוח לכף רגליך'. כי הדבר שאינו במקומו אינו נוח כלל. ודבר זה הוא סבת הגירושים והטלטולים שהם בגלות הזה ובמדינות הללו, כי לא גזר השם יתברך על ישראל בארצות אלו כמו שגזר על ישראל [ירמיה כז, כב] 'בבלה יובאו ושמה יהיו'" [הובא למעלה הערה 1208].	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.30.21", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 30:21", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.19648223693010156 }
(1744) כמו שאמרו בגמרא [ברכות ג.] "כולהו סוף משמרות קא חשיב", לכך סוף המשמרת השלישית קרוב אל היום.	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.30.22", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 30:22", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.23456127545716113 }
(1745) כמבואר למעלה הערות 1728, 1729. ו"ידיעת ההפכים אחת" [נצח ישראל ר"פ א, וראה למעלה הערות 344, 433], לכך הואיל והלילה מורה על הגלות, בהכרח שהיום מורה על ההפך, וזה הגאולה. וכן הוא בזוה"ק [ח"ב קסג:] שעלות השחר היא הגאולה.	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.30.23", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 30:23", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.201955804896396 }
(1746) כמו שאמרו [ברכות ה.] "הא אפילו תינוקות של בית רבן יודעין אותו". וכן [ברכות סב:] "אמר ליה הקב"ה לדוד, 'מסית' קרית לי, הרי אני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעים אותו". וכן [סוטה לה.] "אמר לו הקב"ה [לדוד], דברי תורה שכתוב בהן [משלי כג, ה] 'התעיף עיניך בו ואיננו' אתה קורא אותן [תהלים קיט, נד] 'זמירות', הריני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעין אותו".	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.30.24", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 30:24", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.201955804896396 }
(1747) בסוף הגלות.	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.30.25", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 30:25", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.20196343772230807 }
(1748) רומז בזה שהאם היא התחלה לבאים בעקבותיה. ורש"י כתב [במדבר יט, כב] "תבוא אמו ותקנח הצואה, כך תבוא פרה ותכפר על העגל". ובגו"א שם אות כז [שיב.] כתב: "מה שאמרו [תנחומא חוקת אות ח] 'תבא אמו ותכפר על מעשה עגל', רמזו בזה רמז מופלג בחכמה מאד, כי כאשר חטאו ועשו העגל סבה והתחלה, מה שאינו התחלה, הוצרכו כפרה להורות כי אין העגל סבה והתחלה, רק שיש סבה והתחלה לעגל, והיא האם... ובזה האם מקנחת טינוף העגל בנה... ולפיכך כאשר הודו שהעגל נחשב עלול מן הפרה, זהו כפרה על חטאם שעשו העגל התחלה, ולפיכך האם מקנח טינוף העגל".	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.30.26", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 30:26", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.20196343772230807 }
(1749) מעין מה שאמרו [פסחים פז.] "ושדי כמגדלות' [שיה"ש ח, י], אלו תלמידי חכמים", ופירש רש"י [שם] "המניקין אחרים כשדיים הללו". ובח"א לב"ב ז: [ג, נח:] כתב: "כלומר תלמידי חכמים שמשפיעים תורה לאחרים, ונקראים 'שדי' בשביל זה".	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.30.27", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 30:27", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.201955804896396 }
(1750) לשונו בנצח ישראל פי"ח [תיא:]: "ואמר במשמר הג' שהתינוק יונק משדי אמו. כנגד זה, בסוף הגלות יונקים ישראל, שנחשבו תינוקות בתורה, שיונקים מן שדי אמם, הראשונים שנקראים 'אמם'. וזה מפני שלא נתנו להם מנוחה שישבו במקום אחד, והם גולים ממקום למקום, עד שנשכחה בעוונותינו הרבים התורה לגמרי מישראל בסבת הגלות". ומעין כן כתב למעלה [לאחר ציון 1122]: "וזהו שאמר [עירובין נג.] 'אנן כמלא נקב מחט סדקית', שהוא הנקב הפחות ביותר, שכמעט אי אפשר להיות קטן יותר, זהו ואנן וכו'. ומה שאמר 'סדקית', ולא הספיק לו לומר 'כמלא נקב מחט', ירמוז כי המחט הזה עשוי לחבר בו הסדקים והקרעים שבבגד. ובדמיון הזה ממש אנן, רצה לומר שאין לבנו פתוח לקבל חכמה, כי אם כתכונת המחט הזה, דהיינו כשנגלה ומפורסם מה מהקושיות והקרעים, אזי משכילים מעט לחברם ולתרץ. אבל שישכילו השכלה מה מעצמם, זה אינו, רק אם ימצא מה שמכריחו לתקן ולתרץ".	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.30.28", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 30:28", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.20196343772230807 }
(1751) "בה" - במשמרת השלישית.	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.30.29", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 30:29", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.201955804896396 }
(1752) כמו שכתב למעלה [לאחר ציון 1719]: "ואין לי נחמה יותר מאשר אחשוב כי דבר זה סימן לקץ גלותינו, כי ידוע שכל העדר הקודם בנושא מביא ההויה, וכמו שבארנו דבר זה במקומו, ולפיכך כאשר העדר התורה נמצא בעולם, מוכנת הוייתה לבוא". אמנם כאן מוסיף שהעדר התורה הוא חושך, והויית התורה היא אור. ומקרא מלא הוא [משלי ו, כג] "כי נר מצוה ותורה אור", וכמבואר למעלה בהקדמה הערה 62, ובדרשה הערות 669, 1236.	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.30.30", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 30:30", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.201955804896396 }
(1753) לשונו בגו"א שמות פ"ד אות יד [עו.]: "יש לשאול מה ענין חשיבות החמור הזה משאר חמורים שרכב עליו אברהם ומשה ומשיח, דלא שייך בחמור חשיבות". ובגבורות ה' פכ"ט [תפח.] כתב: "ומה שאמר 'ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור', בה' הידיעה. ועוד, וכי לא היה לו גמל שישא את אשתו ואת בניו כמו שהיה ליעקב, דכתיב [בראשית לא, יז] 'ויקח את בניו ואת נשיו וישא אותם על הגמלים'. נתעוררו בזה בפרקי רבי אליעזר [פל"א], ואמרו שם; 'וירכיבם על החמור', הוא החמור שרכב עליו אברהם אבינו, דכתיב 'ויחבוש את חמורו'. והוא החמור שעתיד לרכוב עליו מלך המשיח, דכתיב 'עני ורוכב על החמור'.... ויש לתמוה מאוד בזה, מאי שנא חמור זה משאר חמורים, וכי הוא יותר חשוב, שאין ספק שבהמה היתה, ובהמה אחת כמו אחרת... אבל רז"ל הפליגו מאוד בחכמתם לגלות מצפוני החמור, ולמה באלו שלשה דוקא, שהם אברהם, משה, ומשיח, כתיב שרכבו על חמור". נמצא שהקשה שם שתי קושיות [הנוגעות לנו]; (א) מה שונה חמורו של משה משאר חמורים, הרי אין חשיבות בחמור. (ב) מדוע דוקא אצל שלשה אלו [אברהם, משה, ומשיח] נכתב שרכבו על חמור [ראה להלן הערה 1763]. ובנוגע לשאלתו כאן [והראשונה בגבורות ה'], אפשר להטעים זאת, כי כבר השריש שאין כבוד בחומרי, וכמו שכתב בח"א לנדרים לא: [ב, ה.]: "כל דבר חמרי לגמרי והוא רחוק מן הצורה, הוא מאוס, שאין כבוד בדבר החמרי, רק הכבוד הוא בצורה". ובנתיב התורה פי"א [תמד:] כתב: "כי הכבוד מתיחס אל אשר הוא רחוק מן החמרי, כי החומר הוא בעל גנות וחרפה, כי מצד החומר נמצא הזנות ושאר גנות, ואילו השכל הנבדל מן החומר הוא הכבוד" [הובא למעלה הערה 1570]. והואיל והחמור מורה על החומריות [כמבואר בהקדמה שניה לגבורות ה' הערה 329], לכך מן הנמנע שתהיה חשיבות לחמור.	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.31.1", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 31:1", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.20422407212445184 }
(1754) מקור המלים "ניעור וריק" הוא מהנאמר [נחמיה ה, יג] "גם חצני נערתי ואמרה ככה ינער האלהים את כל האיש אשר לא יקים את הדבר הזה מביתו ומיגיעו וככה יהיה נעור וריק וגו'". ופירש המצודות דוד [שם] "גם חצני נערתי - מנער הייתי כנף בגדי ואמרתי אז כמו שנערתי כנף בגדי והרי הוא נעור וריק מן האבק שהיה בו, כמו כן ינער וכו'. מביתו - מאנשי ביתו. ומיגיעו - העושר הבא ע"י יגיעה. וככה יהיה - רצה לומר כן ישאר עד עולם מנוער ומתרוקן". ובנצח ישראל פ"ב [כא:] כתב: "שהוא [החמור] הבעל חי החומרי ביותר, ואין לו חכמה". ובח"א למכות כג. [ד, ד:] כתב: "כי החמור אין בו דעת כלל". ובח"א לתמיד לב. [ד, קמח:] כתב: "החמור אשר אין בו דעת כלל הוא הולך בחושך, מפני שהוא חמור אין בו דעת".	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.31.2", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 31:2", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.20452955464450528 }
(1755) כמו שאמרו חכמים [ב"ר ב, ג] "אמר הקב"ה, עד מתי יהא העולם מתנהג באפילה, תבא האורה, [בראשית א, ג] 'ויאמר אלקים יהי אור' זה אברהם, הדה הוא דכתיב [ישעיה מא, ב] 'מי העיר ממזרח צדק וגו'', אל תקרא 'העיר', אלא 'האיר'". ובגבורות ה' פ"ה [רסב.] כתב: "אברהם הוא האור, שהרי הדורות הראשונים היו תוהו וחושך, ואברהם הוא האור של מציאות... אברהם מציאות חדשה שאין לו קשר עם הראשונים". ושם פנ"ב [מד:] כתב: "לפיכך תמצא גם כן כי העולם הזה היה נוהג בשפלתו מתחלת בריאתו דומה ללילה, עד שבא אברהם אבינו, שהוא היום, שאברהם היה כמו אור היום". ובדר"ח פ"ה מ"ב [נז.] כתב: "והיו הדורות שלפני אברהם הפך אברהם; כי כל אותן הדורות היו הכל אין בהם ממש, ואברהם יסוד ועיקר כל העולם... ושאר הדורות כולם היו תוהו". ושם מ"ג [עט.] כתב: "יש לשאול, למה נתנסה אברהם יותר מיצחק ויעקב... כי הנסיון עושה הדבר נגלה לגמרי, עד שהדבר נמצא בפעל לגמרי... ומאחר שעיקר הנסיון הזה להוציא אל פעל הנגלה צדקת הצדיק, היה אברהם בפרט ראוי לנסיון. כי הדור שהיה בו אברהם כולו תוהו וחושך, שלא היה בהם מציאות. והוא יתברך רצה שיהיה אברהם התחלת אור המציאות בעולם. ובזה שנתנסה אברהם בעשרה נסיונות יוצא צדקתו לפעל לגמרי, היה אברהם אור המציאות. ולפיכך נתנסה אברהם בעשרה נסיונות דוקא, כי מאחר שהיה לו לאברהם חבור אל הדורות שהיו כלם חושך ולא אור, רצה השם יתברך להבדיל ביניהם, שיהיה יוצא אור המציאות של אברהם לפועל, לכך נתנסה". ובח"א לסנהדרין צו. [ג, רא:] כתב: "כי אברהם נמשל ליום, כי עד אברהם היה הכל תוהו וחושך, עד שבא אברהם והתחיל העולם להאיר". וכאן מוסיף ש"היה כל העולם כלו חשוך בלא אור השכל כלל", לאמר שחושך העולם עד אברהם היה משום שנעדר ממנו אור השכל. ואודות שהשכל נקרא אור, כן כתב בגבורות ה' פמ"א [קלט.]: "וידוע כי השכל הוא המוציא דברים הנעלמים הסגורים לאור המציאות, ולפיכך נקרא השכל 'אור' בכמה מקומות; [משלי ו, כג] 'כי נר מצוה ותורה אור', שכשם שהאור מוציא הדברים הבלתי נראים שיהיו נראים, כך השכל מוציא דברים הנעלמים לאור המציאות". ובתפארת ישראל פמ"ו [תשכ.] כתב: "התורה היא נקראת 'אור', כי החכמה היא אור, הפך הכסיל אשר בחושך ילך, והחכם עיניו בראשו, הולך לאור השכל. ולפיכך נקראת התורה 'אור' כמו שהתבאר, שהשכל והאור מתיחסים ביחד. וכאשר זכה משה להתחבר אל התורה, שהיא השכל האלקי, אז קבל מן הזיו והאור [שמות לד, כט, שמו"ר לג, א]. כי אין ספק שהגוף, ובפרט הפנים, יש לו יחוס אל האור, דכתיב 'חכמת אדם תאיר פניו'. ולפיכך פני משה היו מקבלים האור והזוהר" [ראה למעלה הערה 977, שהובאו מקבילות נוספות].	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.31.3", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 31:3", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.19491645899707383 }
(1756) לשונו בהקדמה שניה לגבורות ה' [קה.]: "אברהם היה כולו שכל, ולא היה מי שהיה לו מעלת השכל כמו שהיה לאברהם, שבשביל כך אמרו [יומא כח:] קיים אברהם אבינו מחכמתו אפילו עירובי תבשילין. והדעת נותן כך, שהוא היה תחלה שהכיר האמת, שקודם לכן היו טועים אחר הדמיון" [הובא בחלקו למעלה בהקדמה הערה 131]. ואברהם היה הראשון שהכיר את בוראו, וכמו שאמרו [חגיגה ג.] "אברהם אבינו נקרא 'נדיב', שנאמר [תהלים מז, י] 'נדיבי עמים נאספו עם אלקי אברהם', 'אלקי אברהם' ולא 'אלקי יצחק ויעקב', אלא 'אלקי אברהם', שהיה תחילה לגרים", ופירש רש"י [שם] "נדיב - על שם שנדבו לבו להכיר בוראו". והרמב"ם [הלכות ע"ז פ"א ה"ב] כתב: "אבל צור העולמים לא היה שום אדם שהיה מכירו ולא יודעו... ועל דרך זה היה העולם הולך ומתגלגל עד שנולד עמודו של עולם, והוא אברהם אבינו". ובאור חדש פ"א [רנד:] כתב: "כי אברהם היה מיוחד בצדקות, כי הוא היה הראשון להכיר את בוראו, וקודם זה לא הכירו הבריות את בוראם". ומה שכתב כאן "שלא הכירו אף את בוראם" מורה שהשכל הראשוני והבסיסי ביותר הוא להכיר את בוראו, והדורות עד אברהם אף לא השכילו להכיר את בוראם. ובזוה"ק [רעיא מהימנא ח"ב כה.] אמרו "'ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלקים וידעתם כי אני ה' אלקיכם וגו'' [שמות ו, ז], פקודא דא קדמאה דכל פקודין. ראשיתא קדמאה דכל פקודין, למנדע ליה לקודשא בריך הוא בכללא. מאי בכללא, למנדע דאית שליטא עלאה, דאיהו רבון עלמא, וברא עלמין כלהו, שמיא וארעא וכל חיליהון". והרמב"ם [הלכות יסודי התורה פ"א ה"א] כתב: "יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון, והוא ממציא כל נמצא, וכל הנמצאים משמים וארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמתת המצאו".	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.31.4", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 31:4", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.20452955464450528 }
(1757) שנאמר [בראשית כא, לג] "ויקרא שם בשם ה' אל עולם", ופירש רש"י [שם] "ויקרא שם וגו' - על ידי אותו אשל נקרא שמו של הקב"ה אלוק לכל העולם, לאחר שאוכלים ושותים אמר להם ברכו למי שאכלתם משלו, סבורים אתם שמשלי אכלתם, משל מי שאמר והיה העולם אכלתם". ושוב כתב רש"י [בראשית כד, ז]: "ה' אלקי השמים אשר לקחני מבית אבי - ולא אמר 'ואלקי הארץ', ולמעלה אמר [שם פסוק ג] ואשביעך בה' אלקי השמים ואלקי הארץ'. אמר לו עכשיו הוא אלקי השמים ואלקי הארץ, שהרגלתיו בפי הבריות. אבל כשלקחני מבית אבי היה אלקי השמים ולא אלקי הארץ, שלא היו באי עולם מכירים בו, ושמו לא היה רגיל בארץ". ודרשו חכמים [ילקו"ש ח"ב רמז תמז] "ישנים היו אומות העולם מלבוא תחת כנפיו של הקב"ה, ומי העירם לבוא תחת כנפיו, אברהם". וכן על הכתוב [בראשית יב, ח] "ויבן שם מזבח לה' ויקרא בשם ה'", דרשו [ילקו"ש ח"א רמז צה] "אל תקרא 'ויקרא', אלא 'ויקריא', מלמד שהקריא את שמו של הקב"ה לכל עובר". והרמב"ם [הלכות ע"ז פ"א ה"ג] כתב: "בן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו. כיון שהכיר וידע התחיל להשיב תשובות על בני אור כשדים, ולערוך דין עמהם ולומר שאין זו דרך האמת שאתם הולכים בה. ושיבר הצלמים, והתחיל להודיע לעם שאין ראוי לעבוד אלא לאלוק העולם, ולו ראוי להשתחוות ולהקריב ולנסך... והתחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם, ולהודיעם שיש שם אלוק אחד לכל העולם, ולו ראוי לעבוד. והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה, עד שהגיע לארץ כנען... וכיון שהיו העם מתקבצין אליו ושואלין לו על דבריו, היה מודיע לכל אחד ואחד כפי דעתו, עד שיחזירהו לדרך האמת. עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות, והם אנשי בית אברהם, ושתל בלבם העיקר הגדול הזה, וחבר בו ספרים".	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.31.5", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 31:5", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.20452955464450528 }
(1758) ישעיה א, ג "ידע שור קנהו וחמור אבוס בעליו וגו'", וכתב המצודות ציון [שם] "אבוס - הוא המקום המיוחד למאכל הבהמות".	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.31.6", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 31:6", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.20452955464450528 }
(1759) לשונו בח"א לסנהדרין צה. [ג, קצה.]: "ענין המלך... שהוא מנהיג העם מצד מלכותו... וכנגד שהוא מנהיג העם אמר [סנהדרין צה.] שאין רוכבין על פרדו שיש למלך, כי הרכיבה הוא הנהגת הפרדה, ויש למלך הנהגת העם, ואין אחר משותף עמו, ולכך אין רוכבין על פרדו". ואין כוונתו לומר שאצל אברהם נכתב במקרא שרכב על החמור, כי לא נאמר כן. אלא שנזכר אצל אברהם אבינו חמורו ["ויחבוש את חמורו"], משום שרכב עליו בדרך לעקידה. וכן נאמר [שמות ד, כ] "ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור וגו'", ופירש רש"י שם "על החמור - חמור המיוחד, הוא החמור שחבש אברהם לעקידת יצחק, והוא שעתיד מלך המשיח להתגלות עליו". הרי שחבישת החמור של אברהם נזכרת יחד עם רכיבת החמור של משה ומלך המשיח. נמצא שחבישה ורכיבה שייכות להדדי.	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.31.7", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 31:7", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.20452955464450528 }
(1760) כמו שאומרים בתפילת שחרית דשבת "ושני לוחות אבנים הוריד בידו". ובילקו"ש [ח"א רמז תכח] אמרו "עשרה שמות היו לו למשה... 'ירד' [דהי"א ד, יח] זה משה, שהוריד את התורה מלמעלה למטה". ובתפארת ישראל פל"ד [תק:] כתב: "כי משה עלה אל המדרגה האחרונה, שהיא סוף כל המעלות, והוריד לנו התורה" [הובא למעלה הערה 748].	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.31.8", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 31:8", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.20452955464450528 }
(1761) כי עד מתן תורה היתה התורה רק בעליונים, וכמו שכתב בתפארת ישראל פכ"ג [שלט:]: "כל זמן שהיה למשה חבור עם הקב"ה [שהיה עדיין בעליונים], לא היה כאן קטרוג על תורה, שמזה הצד אין התורה בתחתונים, רק בעליונים. אבל כאשר הפריד החבור הזה, וירד לתחתונים, אז יש כאן קטרוג, כי אין התחתונים ראוים אל התורה. ולפיכך אמר [שבת פט.] אחר שירד משה בא השטן, כלומר אחר שירד משה, ושוב יש לו חבור לתחתונים, בא השטן" [הובא למעלה הערה 366]. וצרף לכאן דברי הגמרא [סנהדרין כו:] "למה נקרא שמה [של התורה] 'תושיה'... שניתנה בחשאי מפני השטן", ופירש רש"י [שם] "מפני השטן שהוא מקטרג ואמר תסתפק לעליונים, ולא ימסרו הלוחות ביד משה" [ראה למעלה הערה 363].	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.31.9", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 31:9", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.04000000000000001 }
(1762) כפי שהאריך ביותר [מציון 1448 ואילך] לבאר את החסרון העצום שיש בעולם מחמת שיבוש דרך הלימוד.	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.31.10", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 31:10", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.19491645899707383 }
(1763) כמו שכתב המצודות דוד [שם] "ועל לבם אכתבנה - רצה לומר לא תשכח מלבם, כאילו היתה חקוקה שמה". והפחד יצחק [פורים ענין ז] כתב: "'נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה'. ונמצא דבאותו זמן שעליו התנבא ירמיה יהיה חידוש בענין הקלף דספר תורה, דאז לבו של אדם יהיה בכלל הקלף".	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.31.11", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 31:11", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.19491645899707383 }
(1764) ומהו הצד השוה בין שלשתם. וכן למעלה [הערה 1753] הובא שכך הקשה בגבורות ה' פכ"ט [תפט.]: "למה באלו שלשה דוקא, שהם אברהם משה ומשיח, כתיב שרכבו על חמור".	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.31.12", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 31:12", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.19491645899707383 }
(1765) לשונו בגבורות ה' פכ"ט [תצח.]: "ומה שאמרו כי החמור שרכב עליו אברהם משה ומשיח שהיה חמור אחד, ולא שלשה. כי הדברים אשר הם מחולקים, כל אחד יש לו מדריגה בפני עצמו, כמו שאמרו ז"ל [אבות פ"ד מ"ג] 'אין לך דבר שאין לו מקום', כלומר שיש לו מדריגה בפני עצמו, שבו נבדל מזולתו, שאין לך דבר שנוגע במה שהוא מוכן ועומד לחבירו [יומא לח:]. וכאשר יש שני דברים שיש להם ענין אחד ומדריגה אחת, על כרחך הם אחד. וכל אלו ג' רכיבות ענין אחד... אם כן יש להם ענין אחד... ובשביל כך כולם אחד. ומכל שכן שהרכיבה זאת התעלות על העולם, והעולם אחד לשלשה הצדיקים המחולקים. ולפיכך אף על גב שהצדיקים מחולקים, החמור אחד, כי הרכיבה אחת על עולם אחד". ודע, שקודם לכם בגבורות ה' [תפט:] ובגו"א שמות אות יד [עו.] הביא דברים אלו של הפרקי דר"א, וסלל לו דרך אחרת בביאורם; בעוד שכאן ביאר שהחמור מורה על עולם חסר דעת וחכמה, והרכיבה עליו מורה על הנהגת העולם על ידי רוכבם, הרי בשני מקומות אלו ביאר ששלשת הצדיקים האלו זכו להתרוממות מופלגת, והרכיבה על חמור מורה שהצדיקים האלו היו מתנשאים במעלתם על העולם החומרי כמו שהרוכב מתנשא על החמור. ומעין כן כתב בדר"ח פ"ה מי"ט [תמב:], וח"א לבכורות ה: [ד, קיז.].	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.31.13", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 31:13", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.19491645899707383 }
(1766) בא לבאר מדוע מלך המשיח נקרא " עני ורוכב על החמור".	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.31.14", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 31:14", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.2021014029191713 }
(1767) כמו שכתב בגבורות ה' פנ"ב [נג:], לגבי פרעה: "כנגד שהיה פרעה מלך עליהם בכח זרוע שלו, היה מוציאם בזרוע נטויה [דברים כו, ח]".	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.31.15", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 31:15", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.2021014029191713 }
(1768) הרי שיתגבר על הרשע ברוח שפתיו. ויש להבין היכן נאמר במלים "ברוח שפתיו ימית רשע" ש"מלך המשיח ינהיג העולם בכח מדריגת חכמתו". ועוד קשה, הרי לשון הפסוק במילואו הוא "ושפט בצדק דלים והוכיח במישור לענוי ארץ והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע", ומדוע דילג על המלים "והכה ארץ בשבט פיו", והביא את המלים "וברוח שפתיו ימית רשע". והאברבנאל [שם] כתב "והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע. רוצה לומר שכאשר תמרוד ארץ מה במצות מלך המשיח, לא יצטרך לאסוף חיל ללכת להלחם בה, כי הוא בשבט פיו יכה אותה מכה רבה, מבלי חרב וחנית. ואם איש אחד יחטא ויצטרך כפי הדין להמיתו באחת ממיתות בית דין, לא יצטרכו אנשים וכלים לעשותו, כי הוא עצמו ברוח שפתיו ימית הרשע ההוא ויענישהו. כי בהיותו גוזר על גוי ועל ממלכה או על איש מיוחד שימות, תרד אש מן השמים וישרפהו, או תבקע האדמה ותבלע אותו, או ימיתהו האריה והנחש ושאר הדברים משלוחי ההשגחה". וכן כתב המלבי"ם [שם]. הרי שאף המלים "והכה ארץ בשבט פיו" מורות שאין מלך המשיח זקוק לחרב וחנית. ויל"ע בזה.	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.31.16", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 31:16", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.2021014029191713 }
(1769) כמו שכתב הרד"ק [עמוס ה, יא] "ומשאת בר תקחו ממנו - מה שיגע ונשא על כתפו מהתבואה לביתו לחיות בה אתם תקחו אותה ממנו לפי שהוא עני ואין לו כח להנצל מידכם". ורש"י [סוטה לד:] כתב "מך - חלש".	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.31.17", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 31:17", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.19468405438165884 }
(1770) על פי הפסוק [תהלים מח, טו] "והוא ינהגנו על מות", ופירש רש"י [שם] "פתרונו ינהגנו לעולמים".	{ "url": "https://www.sefaria.org/Notes_by_Rabbi_Yehoshua_Hartman_on_Derush_al_HaTorah.31.18", "ref": "Notes by Rabbi Yehoshua Hartman on Derush al HaTorah 31:18", "versionTitle": "Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023", "lang": "he", "docCategory": "Commentary", "dataQuality": "professional", "pagerank": 0.19468405438165884 }