image
imagewidth (px)
42
3.21k
text
stringlengths
2
105
שטבעו חכמים בברכה לא יצא ר' יהודה אומ' כל שנשתנה מברייתו ושינה את
ברכתו יצא ˙ הכוסס חיטים מברך עליהם בורא מיני זרעים אפאן ובישלן
בִזְמַן שהפרוסות קיימות מברך עליהן המוציא לחם מן הארץ ומברך עליהן
שלש ברכות ˙ אין הפרוסות קיימות מברך עליהם בורא מיני מזונות ומברך
אחריהן ברכה אחת ˙ הכוסס את האורז מברך עליו בורא מיני זרעים
אפאו ובישלו כל זמן שהפרוסות קיימות מברך עליו בורא מיני מזונות ואין
מברך אחריו כלום זה הכלל כל שתחילתו המוציא לחם מברך אחריו שלש
ברכות ˙ כאיזה צד סדר הסעודה אורחין נכנסין ויושבים על גבי [ס^]
עמו ועירו שלישית בגמילות חסדים ואינו חותם המפטיר בבית עולמים אינו
ספסלים או על גבי קתדראות עד שנכנסו כולם ונטלו ונתנו להם לידים כל אחד
ואחד נוטל ידו אחת מזגו להם את הכוס כל אחד ואחד מברך לעצמו הביאו
להם פרפראות כל אחד ואחד מברך לעצמו עלו והסיבו ונתנו להם לידים
אף על פי שנוטל ידו אחת נוטל שתי ידיו מזגו להם את הכוס אף על פי [ש']
שבירך על הראשון מברך על השיני והביאו להם פרפראות אף על פי [שב']
שבירך על הראשונה מברך על השנייה ואחד מברך לכולם הבא אחר שלש
פרפראות אין לו רשות ליכנס ˙ רבן שמעון בן גמליﭏ אומ' זה
ד'
מיני
צריך חותם ˙ שמונה עשרה ברכות שאמרו חכמ' כנגד שמונה הזכרות [ש']
שבהבו לייי בני אלים כולל של מינין בשל פרושים ושל גרים בשל זקנים ושל דוד
בשל ירושלים אם אמר אילו לעצמן יצא עונין אמן אחר ישראל מברך ואין עונין
אמן אחר כותי מברך עד שישמע את כל הברכה [/]
סליק פירקא [/]
לא יטעום אדם כלום עד שיברך שנ לייי הארץ ומלואה תבל ויושבי בה ˙
מנהג גדול היה בירושלם פורסין מטפחת על גבי הפתח כל זמן שהמטפחת [פר']
פרוסה אורחין נכנסין נסתלקה המטפחת אין רשות לאורחים ליכנס ˙ ועוד
אומ' פת הבא תחילה לפני מזון ופת הבא עם המליח לאחר המזון טעונה ברכה
לפניה ולאחריה רבן שמעון בן גמל' אומ' פרוסות סימן גדול לאורחין כל זמן שאורחין
רואין את הפרוסות יודעין שדבר בא אחריהן כיכר שלם וקיטנית יודעין שאין דבר
אחר בא אחריהם ˙ מברכין על הדגן שהוא מן המובחר כיזה צד [ש']
שלימה של גלוסקין ושלימה של בעל הבית מברך על שלימה של גלוסקין
פרוסה של גלוסקין ושלימה של בעל הבית מברך על שלימה של בעל הבית
פת חיטין ופת שעורין מברך על של חיטין פרוסה של חיטין ושלימה של
שעורים מברך על פרוסה של חיטין פת שעורים ופת כוסמין מברך על של
שעורים והלא כוסמין יפין משעורים אלא ששעורים ממין שבע וכוסמין
אין ממין שבע זה הכלל כל שהוא ממין שבע או מין דגן רבן גמליאל אומ'
מנהג אחר היה בירושלם מוסרין סעודה לטבח נתקלקל דבר בסעודה עונשין
מברך אחריו שלש ברכות וחכמ' אומ' ברכה אחת ומעשה ברבן גמליﭏ וזקנים
שהיו מסובין ביריחו הביאו לפניהם כותבות קפץ ר' עקיבא ובירך אחריהם
ברכה אחת אמ' לו רבן גמליאל עקיבא מה לך שאתה מכניס ראשך בין המחלוקות
אמ' לו' ר' לימדתנו אחרי רבים להטות אף על פי שאתה אומ' כך הלכה כדברי
המרובים ר' יהודה אומ' משום רבן גמליאל כל שהוא מין שבע ואינו מין דגן
ודגן שלא עשאו פת רבן גמליאל אומ' מברך אחריו שלש ברכות וחכמ' אומ' [^]
ברכה אחת כל שהוא לא ממין שבע ולא ממין דגן רבן גמליﭏ או' מברך אחת
וחכמ' אומ' אין מברך כלום ˙ מעשה בר' טרפון שהיה יושב בצילו של
שובך בשבת במנחה הביאו לפניו דלי של צונן אמ' להם ר' טרפון לתלמידיו
השותה מים לצמיאו כיצד הוא מברך אמרו לו למדינו רבינו א' להן בורא
את הטבח הכל לפי כבוד בעל הבית והכל לפי כבוד האורחים ˙ הלכה
נפשות וחיסרונן אמ' להם אמרו לו למדינו א' להן הרי הוא אומ' וישבו לאכל
לחם וישאו עיניהם ויראו והנה ארחת ישמעאלים וגו' והלא אין דרכן של
ערביים להיות נושאין אלא עורות ריח רעה ועיטרן אלא שנתנו צדיק ההוא
בין דברים החביבים והרי דברים קל וחומר ומה אם בשעת כעסן של [עד']
[ש] צדיקים מרחמים עליהם בשעת הרחמים על אחת כמה וכמה ˙
כיוצא בו ויקרבום וישאום בכותנותם וגו' והלא דברים קל וחומר ומה אם
אם בשעת כעסו של צדיקים מרחמין עליהם בשעת הרחמים על אחת כמה
ברכות
בסעודה יוצא להסיך את רגליו נוטל ידו אחת לדבר עם חבירו והפליג נוטל
שתי ידיו להיכן הוא נוטל בא ומיסב במקומו ונוטל והטפיח ומחזיר מפה על
על האורחים ˙ שאלו את בן זומא מפני מה בא להם יין בתוך המזון כל
אחד ואחד מברך לעצמו ואמ' להם לפי שאין בית הבליעה פנוי ˙ הביאו להם
אורז ויין מברך על האורז ופוטר את היין צנון ונובלות מברך על הצנון ופוטר את
הנובלות ˙ מליח ופרוסה מברך על המליח ופוטר את הפרוסה ר' חנניה בן גמליאל
וכמה ˙ כיוצא בדבר אתה אומ' לא אכל האריה את הנבילה ולא שבר את החמור
והרי דברים קל וחומר ומה אם בשעת כעסן של צדיקים מרחמין עליהן בשעת
וידינו אל תהי בו אמ' להם דיי להצלה שתכפר על המיתה המכירה אלא מפני מה
זכה יהודה למלכות מפני הענוה שנ' ועתה ישב נא עבדך תחת הנער וג' ˙
אף שאול לא זכה למלכות אלא מפני הענוה שנ' פן יחדל אבי את האתונות ודאג
לנו וג' שקל עבדו בו אבל שמואל אינו או' כן אלא הנה משנטש את דברי האתונות
ודאג לכם לאמר מה אעשה לבני ˙ וכשהוא בורח מן הסררה מה הוא אומר
וישאל עוד בייי הבא עוד הלם איש ויאמר ייי וגו' אמ' להם והלא ערב הוא וסופו של
ערב לצאת ירד יְדֵי ערבותו אלא מפני מה זכה יהודה למלכות מפני שקידש שמו
של מקום על הים שכשבאו שבטים ועמדו על הים זה או' אני יורד תחילה וזה אומ'
אני יורד תחילה קפץ שבטו של יהודה וירד תחילה וקידש שמו של מקום על
הים ועל אותה שעה הוא אומ' הושיעני ﭏהים כי באו מים עד נפש [ב] טבעתי ביון
הרחמים על אחת כמה וכמה ˙ א' להם אשאל אמרו לו למדינו א' להם מפני מה
מצולה ואין מעמד באתי במע(מ)קי מים וג' אל תשטפני שבולת מים ואל תבלעני
מצולה וג' ˙ וכן הוא אומ' בצאת ישר' ממצר' בית יעקב מעם לועז היתה יהודה
לקדשו ישר' ממשלותיו יהודה שקידש שמו של מקום על הים לפיכך ישראל
ממשלותיו ˙ עקרו להביא את הכלה והיניחו שם אפילו זקן אחד ואפילו [ח']
חולה אין צריכין לברך למפרע וכשהן חוזרין אין צריכין לברך כתחילה לא הניחו
שם אפילו זקן אחד ואפילו חולה אחד צריכין לברך למפרע וכשהן חוזרין צריכין
לברך כתחילה ˙ בעל הבית שהיה מיסב ואוכל קראו חבירו לדבר עמו אינו [צ']
צריך לברך למפרע וכשהוא חוזר אין צריך לברך כתחילה הפליג צריך לברך
למפרע וכשהוא חוזר צריך לברך כתחילה ˙ פועלים שהיו עודרין
בתאינים וגודדין בתמרים ומוֹסְקין בזיתים אף על פי שמפסיקין ואוכלים
זכה למלכות יהודה מפני שהודה בתמר ˙ מעשה בארבעה זקנים שהיו [יוש']
מפסיקין ואוכלין אין צריך לברך כתחילה הפליגו צריכין לברך וכשהן חוזרין
צריכין לברך כתחילה ˙
סליק פירקא [/] לא יאכל אדם ערב
שבת מן המנחה ולמעלה כדי שיכנס לשבת בתאוה דברי ר' יהודה ר' יוסי אומ'
הולך ואוכל עד שעה שתחשך ˙ מעשה ברבן שמעון בן גמליאל ור' יהודה
ור' יוסי שהיו מסובין בעכו וקדש עליהם היום אמ' לו רבן שמעון בן גמליﭏ לר'
יוסי נפסיק לשבת א' לו כל יום ויום אתה מחבב דבריי בפני ר' יהודה ועכשיו [א']
ה'
יושבין בבית שער של ר' יהושע אילו הן אלעזר בן מתיא וחנניה בן חכינאי
ושמעון בן עזאי ושמעון התימני היו עוסקין במה ששנה להן ר' עקי' מפני מה
זכה יהודה למלכות מפני שהודה בתמר ˙ הוסיפו הן מעצמן אשר חכמים יגידו
ולא כיחדו מאבותם להם לבדם ניתנה הארץ ולא עבר זר בתוכם אמ' להם וכי [^^]
נותנין שכר על העבירה אלא מפני מה זכה יהודה למלכות מפני שהציל את
אחיו מן המיתה שנ' ויאמר יהודה אל אחיו מה בצע וגו' לכו ונמכרנו לישמעﭏ