Datasets:

Norod78

/

hewiki-20220901-articles-dataset

like 0

קודוהא

סיעת הדרך האימפריאלית

סיעת הדרך הקיסרית

אסי אבוטבול

יוסף (אסי) אביטל (אבוטבול) (נולד ב-1975) הוא ראש ארגון פשע שהתמחה בגביית חובות על ידי סחיטה, אלימות, ואיומים.

בשנת 2009 הורשע אבוטבול בבית המשפט המחוזי בעבירות של ניהול ארגון פשיעה, סחיטה, הצתה, כליאת שווא ועבירות הון, ונגזרו עליו 13 שנות מאסר בפועל, שנתיים מאסר על תנאי וקנס של חצי מיליון ש"ח. הוא זוכה מעשרה אישומים נוספים. ב-2 בפברואר 2011 קיבל בית המשפט העליון את ערעור המדינה על העונש, וקבע את העונש ל-18 שנות מאסר. יחד עם אבוטבול הורשעו גם שבעה עשר מחברי ארגונו, ושניים מהמזמינים את שירותי הארגון. עונשם של מזמיני שירותי הגבייה נקבע על שלוש שנות מאסר לכל אחד. הארגון עסק גם בהלבנת הון. בעניין זה נחקרו גם חמישה עורכי דין שעבדו עבור אבוטבול, וחלקם הואשמו והורשעו.

עד להרשעת חברי הארגון הייתה משפחת אבוטבול יעד מודיעיני חשוב של המשטרה. בין בני המשפחה עליהם נאסף מודיעין היו גם אחיו ובן דודו של אסי אבוטבול, שניהם נקראים פרנסואה אבוטבול. אולם, ארגונו של אבוטבול לא כלל, ככל הנראה, איש ממשפחתו של אסי אבוטבול. כמו כן, איש מחברי ארגונו של אבוטבול לא הורשע בעבירה של אלימות פיזית בפועל.

ענייניו של אסי אבוטבול נידונו כבר בעבר בבתי המשפט. הדבר קרה לאחר רצח אביו של אבוטבול, פליקס ב-2002, וניסיונות התנקשות בחיי אבוטבול, שכללו שיגור טיל כתף אל עבר הבית המשותף בו גר. בעקבות ניסיונות אלה, רכש אבוטבול רכב משוריין והציב שומר בכניסה אל חדר המדרגות של ביתו. שכניו של אבוטבול בנתניה תבעו אותו על הסגת גבול בשל הצבת השומר בפתח ביתם והמשטרה נתבעה על ידי אבוטבול כדי לאפשר לו לנסוע ברכב המשוריין שקנה. אבוטבול נשפט גם על מתן שוחד לרופא ד"ר ג'קי סרוב, כדי לזרז את הטיפול האישי בו. בשנת 2008 הורשע אבוטבול במעורבות בעסקת נשק, ונשלח ל-18 חודשי מאסר, שחלקם חפפו את תקופת מעצרו לחקירת מעורבותו בניהול ארגון פשע.

ב-31 ביולי 2011 נרצח ביריות אחיו, פרנסואה אבוטבול, אשר לפי אמצעי תקשורת בישראל עמד יחד עמו בראש אותו ארגון פשע.

ב-29 באוגוסט 2017 הוגשו נגד אבוטבול כתבי אישום בגין רצח ארתור רוזן בשנת 1999 ובגין קנוניה לרצח עורך דינו יורם חכם בשנת 2008.

קישורים חיצוניים.

רצח רענן לוי: מאסר עולם לפרנסואה אבוטבול

Yent, ידיעות אחרונות, 05.07.2009.

הרב קרליבך (פירושונים)

קיטה איקי

קיטה איקי (יפנית: 北 一輝; 3 באפריל 1883 - 19 באוגוסט 1937) היה סופר, פילוסוף והוגה דעות יפני, שהשתייך לזרם הימני קיצוני ביפן ופעל במחצית הראשונה של המאה ה-20. הוא היה מתנגד חריף של שיטת הממשל היפנית ושל חוקת מייג'י, דגל בשינוי יסודי של השלטון היפני, בחזרה לערכים היפנים המסורתיים ובניהול כלכלה בעלת מאפיינים סוציאליסטים. הוא התנגד לגישה שראתה בעם היפני כ"אנשי הקיסר" ומנגד ראה את תפקידו של הקיסר כ"קיסר העם".

איקי היה בקשר עם גורמים שונים בימין הקיצוני ביפן. הוא כתב מספר ספרים שבהם הביע את רעיונותיו ובעקבות פעולותיו אלו נחשב לאיום בעיני הממשל היפני. איקי הוצא להורג באוגוסט 1937 לאחר שנשפט בחשד למעורבות במרד הנפל של 26 בפברואר 1936. ספריו ומאמריו נקראים עד היום בחוגים מסוימים ביפן.

ביוגרפיה.

איקי נולד באי סדו שבמחוז ניאיגטה ביפן בשם קיטה קיטה טרוג'ירו, לאב שהיה סוחר סאקה. בילדותו הוא למד קלאסיקות סיניות וכבר מגיל 14 החל להימשך לרעיונות הסוציאליסטיים. בשנת 1890 החל לפרסם מאמרים בעיתונות המקומית ובהם מתח ביקורת על שיטת הממשל היפנית, דבר שהביא לחקירתו במשטרה המקומית. ב-1904 עבר לטוקיו, שם פגש אנשים בעלי השפעה בתנועה הסוציאליסטית היפנית. איקי הזדהה עם רעיון השוויון שעומד בבסיסה של האידאולוגיה הסוציאליסטית, אך מהר מאוד התנתק מהתנועה הסוציאליסטית בטענה שרבים מחבריה פועלים בצורה אופרטוניסטית ואינם נאמנים לערכיהם.

ב-1906 פרסם איקי את ספרו הראשון - "תאוריית המדיניות הלאומית של יפן והסוציאליזם הטהור" (国体論及び純正社会主義), חיבור פוליטי בן 1000 עמודים שפורסם לאחר כשנה של מחקר, בו הוא מותח ביקורת על צורת הממשל היפני וקורא לחזרה של יפן לערכים סוציאליסטיים אמיתיים. השקפתו של איקי עירבה בין סוציאליזם, פשיזם ומיליטריזם. הוא התנגד לאימפריאליזם המערבי באסיה והאמין כי על יפן להתפשט טריטוריאלית על חשבון שכנותיה.

איקי למד באוניברסיטת טוקיו. הוא נמשך למטרותיה של מהפכת שינהאי בסין וב-1911 נסע לסין כדי לקחת חלק בהפלתה של שושלת צ'ינג .

קיטה איקי הוצא להורג יחד עם כ-19 קצינים מסיעת הקודו-הא אשר הלכה לאור רעיונותיו, לאחר שהורשע במשפט שדה בעקבות מרידת הנפל של שנת 1936.

דניס ג'ונסון (סופר)

דניס ג'ונסון (באנגלית: Denis Johnson; 1 ביולי 1949, מינכן - 24 במאי 2017) היה סופר, מחזאי, כותב שירה ומסאי אמריקאי.

ביוגרפיה.

הוריו היו בשרות החוץ של ארצות הברית וכך לאחר שנולד בגרמניה, גדל ביפן ובפיליפינים לפני שהוריו שבו לוושינגטון די. סי. בגיל 14 התדרדר לשתיית אלכוהול ומאוחר יותר החל לצרוך סמים כולל הרואין. הוא לא מיהר לטפל בהתמכרות שלו לאלכוהול ולסמים, לדבריו מחשש שתפגע היצירתיות שלו. הוא בעל תואר שני מאוניברסיטת איווה.

התפרסם בזכות אוסף הסיפורים הקצרים שכתב בשם "בן ישו" (Jesus` Son, 1992) שנערך לסרט בשנת 1999 ובזכות הרומן "עץ עשן" (Tree of Smoke, 2007) שזיכה אותו בפרס הספר הלאומי (National Book Award). זכה בפרסים ספרותיים נוספים כמו Whiting Writer’s Award בשנת 1986 וה-Lannan Fellowship in Fiction בשנת 1993. בשנת 2002 זכה בפרס אגה קהאן לסיפורים בדיוניים (Aga Khan Prize for Fiction) ובשנים 2006, 2007 החזיק ב-Mitte Chair לכתיבה יצירתית באוניברסיטת המדינה של טקסס.

גרוש פעמיים. בסוף ימיו חי עם אשתו השלישית סינדי לי באריזונה ובאיווה. לג`ונסון שלושה ילדים ושניים מהם חונכו בחינוך ביתי. בשנת 1997 כתב מאמר בכתב העת האינטרנטי סלון (Salon.com) בזכות החינוך הביתי.

נפטר בגיל 67 מסרטן הכבד.

הערות שוליים.

[[קטגוריה:סופרים אמריקאים]]

[[קטגוריה:משוררים אמריקאים]]

[[קטגוריה:מחזאים אמריקאים]]

[[קטגוריה:מסאים אמריקאים]]

[[קטגוריה:זוכי פרס הספר הלאומי האמריקאי]]

[[קטגוריה:זוכי פרס לנן: סיפורת]]

[[קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1949]]

[[קטגוריה:אמריקאים שנפטרו ב-2017]]

דניס ג'ונסון

גורדון, המכללה האקדמית לחינוך, חיפה

המועצה להשכלה גבוהה בישראל

כליפא בן מלכא

ר' כליפא בן מלכא (רכב"ם; כינה עצמו בשם 'אסף') היה רב, מקובל, בלשן ופייטן בן יהדות מרוקו, שפעל במחצית הראשונה של המאה ה-18.

קורות חיים.

כליפא בן מלכא נולד בעיר אספי (אספי) שבדרום-מערב מרוקו במחצית השנייה של המאה ה-17. לאחר שהתייתם נדד ברחבי מרוקו עד שהגיע אל העיר פאס, ובה למד תורה אצל ר' יהודה בן עטר (1665–1773) ור' שמואל הצרפתי (1660–1713), שניהם מגדולי יהדות פאס בדורם. לאחר זמן מה שב רכב"ם לאספי עיר מולדתו, ושם ישב עד ששוב נאלץ לעזוב מפחד המלכות. לאחר מכן עבר לעיר אגאדיר שבדרום מרוקו, ובהּ חיבר את חיבורו "כף נקי". ככל הנראה, באגאדיר ניהל רכב"ם עסק משפחתי מבוסס על קשרי מסחר ימיים עם הקהילה היהודית באמסטרדם.

קיימת מסורת (יחידאית) שלפיה בסוף ימיו עלה רכב"ם לירושלים והצטרף לישיבת 'מדרש חסידי בית אל' ואולם כיום ידוע על מצבתו של רכב"ם,המצויה בבית העלמין היהודי שליד העיר אגאדיר.

לפי הכיתוב שעל המצבה נפטר רכב"ם בג' באלול; שנת פטירתו אינה ידועה בוודאות, וכנראה שנפטר בסביבות שנת 1760 באגאדיר.

ישנה גרסה כי אחותו מלכה התחתנה עם רבי דוד בן ברוך הכהן אזוג.

דמותו ויצירתו.

רכב"ם נודע כתלמיד חכם ומקובל, פייטן ובלשן, בעל השכלה כללית רחבה, אשר היה בקיא בחכמת היצירה המוזיקלית וידע שפות רבות, בהן ערבית, ספרדית ואיטלקית. הוא הביע את דעתו בסוגיות הלכתיות שונות בצורה חריפה וברורה, ולא נרתע מפולמוס עם הקהילה היהודית המקומית ה"תושבים" ועם בני קהילתו ה"מגורשים", ואף לא עם הנוצרים.

רכב"ם חיבר חיבורים רבים, אך לא עלה בידו להדפיס אף לא אחד מהם, וחלקם נותר בכתב יד. מלבד חיבורו 'כף נקי' (ראו להלן), ידועים לנו מספר חיבורים נוספים. החיד"א ור' יוסף בן נאים מזכירים חיבור של רכב"ם על ה'שולחן ערוך' בשם 'רך וטוב', אשר אבד במרוצת הדורות.

אלקיים טוען כי ייתכן שרכב"ם חיבר כמה אנתולוגיות בתחום ספרות המוסר, וייתכן שגם חיבור על התפשטות השבתאות במרוקו.

בסדר 'קריאי מועד' נדפס בסוף התיקון להושענא רבה פיוט המיוחס לרכב"ם. לדברי המדפיסים, פיוט זה נלקח מספר פיוטים של רכב"ם 'קול רִנה', שאין אנו יודעים דבר אודותיו.

בספר פאס וחכמיה פורסמה איגרת הקשורה לרכב"ם, שבהּ מבקש הרב חיים טולדיאנו (אב"ד במקנס) מרכב"ם לארח שנמצא בדרכו לעיר אגאדיר.

מלבד החיבורים הנזכרים, נותרו בכתבי יד עוד מספר פיוטים המיוחסים לרכב"ם, שעולם המחקר עדיין לא עסק בהם ורובם לא הובאו עדיין לדפוס. קיימים שני כתבי יד נוספים המזכירים את רכב"ם ו'כף נקי' אשר טרם נחקרו: פירוש לפרקי אבות (שלא ברורה זהות מחברו) וספר על ענייני רפואות.

קיימים שני פיוטים שנכתבו על רכב"ם: האחד הוא 'האד לקצידא' (=זו ה'קצידה'), והשני הוא פיוט 'אני הן נכסף' שחיבר ר' יוסף מלכה.

החיבור 'כף נקי'.

רכב"ם קרא לחיבורו 'כף נקי' על מנת (דף א, א). ככל הנראה, רכב"ם ייחד את השם 'כף נקי' בהתחלה להגהות שערך למחזור ספרדי שיצא לאור באמסטרדם בשנת תפ"ח, ובערוב ימיו אסף חלקים מחיבוריו הנוספים וכינס את כולם תחת הכותרת 'כף נקי'.

מחיבור זה נותרו שני עותקים בכתב יד, מצורת העריכה והסידור של צורת החיבור אפשר ללמוד כי רכב"ם הכין את 'כף נקי' לדפוס.

חלק ההערות על התפילה נדפסו על ידי משה עמאר ומשה חלמיש בשנת תשע"ב, ובשנת תשע"ד נדפס החיבור בשלימותו על ידי הראשון, בתוספת מבוא מקיף על חייו של רבי כליפא ויצירתו.

נסקור בקצרה את חמשת חלקי הספר:

הוראותיו ההלכתיות של רבי כליפא.

בחיבורו על ארבעה טורים "רך וטוב" וב"כף נקי" כתב רבי כליפא עשרות רבות של פסקים, אך היות שרק מעטים מהפוסקים הכירו את ספריו שנותרו בכתב יד, נשאר רוב הוראותיו בלתי ידוע. יוצאות דופן הן ההוראות שהביא בספריו החיד"א, שנחשף לספרי רבי כליפא בשלב מסוים של עשייתו ההלכתית. בעקבות החיד"א הובאו הוראותיו של רבי כליפא אצל פוסקים נוספקים.

בעניין אזהרתו של רבי חיים בן עטר.

הוראה ידועה של רבי כליפא נובעת ממחלוקתו עם רבי חיים בן עטר אודות איסורו של רבי חיים את החגבים אשר בני מרוקו נהגו בהם היתר, רבי כליפא בספרו "רך וטוב" הגן על המנהג ודחה את ראיותיו של רבי חיים אחת לאחת, וכפי שהעיד החיד"א שנחשף לדבריו (מחזיק ברכה, יורה דעה, קונטרס אחרון, סימן פה). רבי חיים הזהיר בהקדמה לספרו "פרי תאר" שלא לחלוק עליו אם לא יבקשו את התייחסותם של חכמי ישיבתו אזהרה זו מצדו של פוסק בעל שיעור קומה כרבי חיים דרשה התייחסות, ובהקדמה לספר "מזמור לדוד" (ליבורנו, תקע"ח) מביא רבי דוד פינטו, נכד המחבר רבי דוד פארדו שהיה גם מצאצאי רבי כליפא, את דברי כליפא שדחה את אזהרתו של רבי חיים:

דבריו אלו של רבי כליפא ביחס לאזהרתו של רבי חיים נחשבים ליסוד מוסכם בקרב הפוסקים (ראו למשל בהקדמה לשו"ת יביע אומר חלק ד)

צאצאיו.

חתנו של רבי כליפא היה רבי משה הכהן. בנו של רבי משה היה רבי שמואל, משורר, דיין ומגיהם של ספרים.

דונאטו בראמאנטה

סנטה מריה דיי מיראקולי (ונציה)

סנטה מריה דיי מיראקולי (באיטלקית: Santa Maria dei Miracoli - מרים של הנסים) היא כנסייה ברובע קאנארג'ו בוונציה שבאיטליה.

הכנסייה מכונה "כנסיית השיש בשל חזיתה המעוטר בסגנון הרנסאנס הוונציאני.

הכנסייה ייחודית בוונציה בשל השיש הצבעוני שבה ובצורת הגמלון המעגלי שעל חזיתה - חזית המזכירה את הכנסיות בתכנונו של דונאטו בראמאנטה בפירנצה ואת חזית כנסיית סנטה מריה דל פיורה שבפירנצה.

הכנסייה נבנתה בין השנים 1481–1489 על ידי פייטרו לומבארדו על מנת להכיל איקונין של מרים אם ישו. בשנת 1484, במהלך הבנייה, שונו התוכניות והוחלט להקים מנזר עבור המסדר הקלריסטי בסמוך לכנסייה, ממזרח לה.

בכנסייה ספינה מרכזית אחת, המעוטרת בשיש. גרם מדרגות שיש מפריד בין שני דוכני תפילה המעוטרים בפסלים מעשה ידי טוליו לומבארדו, אלסאנדרו ויטוריה וניקולו די פייטרו.

סנטה מריה דיי מירקולי

סנטה מריה דיי מיראקולי

טיפול אינטרסובייקטיבי

טיפול פסיכודינאמי

פסיכודינאמיקה

סנטה מריה דיי מיראקולי וסנטה מריה אין מונטסאנטו

סנטה מריה דיי מיראקולי (באיטלקית: Santa Maria dei Miracoli) וסנטה מריה אין מונטאסנטו או סנטה מריה די מונטסאנטו (באיטלקית: Santa Maria di Montesanto) הן שתי כנסיות סמוכות בפיאצה דל פופולו שברומא.

חזית הכנסיות הסמוכות פונה צפונה, לעבר השער בחומת אורליאנוס ובין הכנסיות עוברת ויה דל קורסו. הכנסיות דומות בצורתן ומכונות "תאומות" בשל דמיון זה.

כנסיית סנטה מריה אין מונטסאנו נמצאת בין ויה דל באבואינו לבין ויה דל קורסו, וכנסיית סנטה מריה דיי מיראקולי ממוקמת בין ויה דל קורסו לבין ויה די ריפטה.

הכנסיות נבנו במהלך המאה ה-17 בהוראת האפיפיור אלכסנדר השביעי אשר החליט לשקם את הכנסייה הראשית לעיר (כיכר פופולו הייתה הכניסה הראשית לרומא החל מימי הביניים ובמהלך תקופת הרנסאנס). האפיפיור הורה לאדריכל קארלו ריינאלדי לתכנן את הכניסה לכיכר אשר כללה שתי כנסיות זהות סמוכות.

בניית שתי הכנסיות מומנה על ידי הקרדינל גירולמו גאסטאלדי.

סנטה מריה אין מונטסאנטו.

הכנסייה הנוכחית הוקמה באתר בו עמדה כנסייה קדומה יותר של נזירים מהמסדר הכרמליתי - ומכאן שם הכנסייה "מונטסאנטו" (באיטלקית: "ההר המקודש"), המתייחס להר הכרמל שבישראל.

עבודות הקמת הכנסייה החלו ב-15 ביולי 1662 והסתיימו בשנת 1675. מספר שיפוצים ותוספות נערכו בכנסייה בשנת 1679. הכנסייה תוכננה על ידי קארלו ריינאלדיני אולם התוכניות שונו על ידי ג'ובאני לורנצו ברניני והושלמו על ידי קארלו פונטנה.

מגדל הפעמונים של הכנסייה נבנה במאה ה-18.

כנסיית סנטה מריה דיי מיראקולי.

בניית כנסייה זו החלה בשנת 1675 והושלמה בשנת 1681. מגדל הפעמונים של הכנסייה נבנה במאה ה-18 בתכנונו של ג'ירולאמו תאודולי, ולו צורת מתומן.

פנים הכנסייה מעוטר בעיטורי גבס מעשה ידי אנטוניו ראג'י, תלמידו של ברניני. בכנסייה אנדרטאות לקרדינלים בנדטו וגאסטאלדי מעשה ידי קארלו פונטאנה.

סנטה מריה אין מונטסאנטו

סנטה מריה די מונטסאנטו

יצרכן

"יצרכן" (הלחם בסיסים של המילים יצרן וצרכן, בעקבות האנגלית: Prosumer), הוא מונח שנוצר על מנת לתאר גורם כלכלי חדש, של צרכן שגם מייצר את השירות או המוצר שהוא צורך. מונח זה קיבל תאוצה ניכרת בשל מהפכת וב 2.0, שהפכה את סוגיית העלאת התכנים לאינטרנט והפצתם בקרב אחרים לקלה ונגישה מאי פעם. כיום הצרכנים מהווים שוק כלכלי שלא ניתן להתעלם ממנו, וכן גורם עולה בחשיבותו בכלכלה האינטרנטית.

מקור המילה.

חוקרי התקשורת מרשל מקלוהן וברינגטון נביט, הציעו בספרם מ-1972 "Take Today", כי בעקבות ההתפתחות הטכנולוגית, הצרכן יהפוך ליצרן. בספרו מ-1980 "הגל השלישי", העתידן אלווין טופלר טבע את המושג prosumer, כאשר חזה כי תפקידיהם של היצרנים והצרכנים יטשטשו ויתאחדו. בתרגום לעברית של הספר, בידי עמי שמיר, תורגם prosumer ל"יצרכן". טופלר טען שעל מנת להמשיך להגדיל את הרווח, על יצרנים יהיה לייצר מוצרים אשר עוברים התאמה אישית באופן המוני. אולם על מנת להשיג רמה גבוהה של התאמה אישית, הצרכנים יצטרכו לקחת חלק בתהליך היצור, כאשר הדגש הוא בציון דרישות העיצוב. ניתן לטעון שמדובר במידת מה בתיאור יחסים אשר קיימים בין צרכנים ליצרנים מסוימים במשך תקופה ארוכה; ארכיטקטים מהווים דוגמה טובה, מאחר שהם מייצרים את המבנה מתוך מקצוענותם תוך כדי התייחסות לדרישות הצרכן.

היצרכן בעידן האינטרנט.