Unnamed: 0
int64 0
42.6k
| bookname
stringclasses 9
values | siman
stringlengths 1
4
| sek
stringlengths 1
1.63k
⌀ | text
stringlengths 2
18.1k
| seif
stringlengths 1
3
| topic
stringlengths 10
32
⌀ |
|---|---|---|---|---|---|---|
100 | עטרת זקנים על אורח חיים | לד | א | מצאתי בכתבי האר"י ששני הסברו' הם אמתיות וע"י כל אחד משני הזוגים פועל בהנחתם פעולה מיוחדת כמו שהוא מבואר שם סודם וז"ש בגמ' מקום יש בראש להניח ב' תפילין ותפילין של ר"ת הם במעלה יותר מתפילין של רש"י ומפני שהם גדולים במעלתן אין רוב העולם יכולין לפעול אות' הפעול' בהנחתם לכן נמנעו מלהניחם עכ"ל והם דברי זוהר חדש דף י"א ע"ב וז"ל וכיון דלא בקיאין אלין דדר' בתרא שווין תרי זוגין דתפילין מספק דלא יודעין ברזא דא דתרווייהו אצטריכו וכעין זה דברי הזוהר פנחס בעינן התקיעות וז"ל ועל דא לא ידעי הני בבלאי רזא דיבבא ויללית' ולא ידעי דתרווייהו צריכי ובספ' מצת שמורי' מזהיר מאוד ומאוד להניח שניהם בפעם אחד ומביא סוד גדול על זה שלא להפרידם ועכ"פ יתנהג כמ"ש מסידור הכתוב ע"פ הכוונת וז"ל המסדר והאר"י ז"ל לא היה מניחם בפעם א' מפני היוהרא כי אם אחר תפלה כנזכ' בש"ע: | א | null |
101 | עטרת זקנים על אורח חיים | לד | ב | ולר"ת עכ"פ צריך לכותבן כסדר שהם כתובים בתורה ואם שינה פסול בין של יד בין של ראש ולכן בשל יד שהם בקלף א' יכתוב קדש והי' כי יביאך ויניח חלק פ' והיה ויכתוב שמע ואח"כ יכתוב והיה אם שמוע (טור כ"י): | א | null |
102 | עטרת זקנים על אורח חיים | לד | ג | יניח של רש"י כו' וי"א יניח תחילה של ר"ת ויברך עליהם ויסלקם מיד ואח"כ יניח של רש"י על סמך ברכה ראשונה כדי שיקרא ק"ש ותפלה בשל רש"י (מהרמ"י הבין כן מדברי הסמ"ג וס"ה) אבל לא עלה על לבם כמו שהבין ואפשר לומר שגם הם סוברים כמו תשובת אשכנזים ע"כ נכון להניח של רש"י תחילה ויברך ואח"כ יניח של ר"ת כנ"ל ויקרא בהם שמע והיה אם שמוע ואצ"ל ויאמר לפי שאינו כ"א כדי שלא יהא מעיד עדות שקר בעצמו. כנ"ל: | ב | null |
103 | עטרת זקנים על אורח חיים | לד | ד | יעש' ב' כיסין אבל לא יעש' סימני' של אותיות בגופן של תפילין להכיר בין רש"י לר"ת ז"ל ובמנח' יניח תפילין דר"ת: | ד | null |
104 | עטרת זקנים על אורח חיים | לה | א | במנין השיטין אלו הם ראשי השיטין וידבר את היום יוצאים לתת חג ההוא תורת בב' והיה רחם בשה לאמר כי הקשה בהמה לאות ג' שמע את והיה לבבך ובלכתך ידך מזוזת ד' והיה ובכל נפשכם ואכלת ה' בכם אשר ה' בין עיניכם ביתך ובשעריך: | א | null |
105 | עטרת זקנים על אורח חיים | לה | ב | ובש"ר וידבר מזה הזאת ב' והי' כל פטר חמור ממצרים מבית. ג' שמע לבניך וי"א לבבך על. ד' והיה עשב לא תתן את בניכם (מהרר"מי): | א | null |
106 | עטרת זקנים על אורח חיים | לו | א | בכל מקום שאותיות שעטנ"ז. ג"ץ כתובים אפי' בס"ת צריכין תגין קטנים מדין תלמוד פרק הבונה דף ק"ד שעטנ"ז ג"ץ בלא תגין אינן אותיות כלל ואין חייבים עליהם בשבת כמ"ש: | ג | null |
107 | עטרת זקנים על אורח חיים | לז | א | קטן הלומד תלמוד ויודע לשמור עצמו שלא יפיח חייב אביו לחנכו מדרבנן: | ג | null |
108 | עטרת זקנים על אורח חיים | לח | א | אבל ביום א' אסור להניח תפילין וביום השני גם כן לא יניח אלא אחר הנץ החמ' וי"א אפילו קודם הנץ החמה מותר להניח מ"מ ביום א' אחר הקבורה חייב בתפלה אם לא עבר זמנ' וכן אם שמע שמוע' קרוב' אסור גם כן להניח תפילין ביום הראשון (משאת בנימין וכן משמע מדברי הרמב"ן עיין בי"ד סי' ת"ג סעי' ו'): | ה | null |
109 | עטרת זקנים על אורח חיים | לח | ב | חתן ושושביניו פטורין מתפילין. דווקא בבי' של חופה ששם שותין ומשתכרין אבל אם הולכין בבית אחר חייבין וה"מ שלא בזמן ק"ש אבל בזמן ק"ש מאחר שהחתן חייב בק"ש חייב נמי בתפילין כדי שלא יהא כמעיד עדות שקר בעצמו (ש"ת מהררמ"א סי' קל"ב): | ז | null |
110 | עטרת זקנים על אורח חיים | לט | א | תפילין שכתבן מסור בין להכעיס בין לתאבון וכן מומר אפילו אינו מומר אלא למצוה אחת פסולים: | א | null |
111 | עטרת זקנים על אורח חיים | לט | ב | אין לוקחים תפילין כו' וכן אין לומר לעכו"ם ליתן לו בזול יותר מדאי שמא יכעיס העכו"ם וישליכם למקום אבוד ב"י וכן משמעות הגמרא: | ז | null |
112 | עטרת זקנים על אורח חיים | לט | ג | לקח וי"א דאין צריך לבדוק רק תפילין של יד או של ראש בכרך ראשון וכן בכרך שני וכן בכרך ג' אם מצאן כשרים אז הם כולם כשרים כנ"ל: | ט | null |
113 | עטרת זקנים על אורח חיים | מ | א | ואם שניהם אינם מיוחדים להם כו' אבל מדברי הר"ר יונה נרא' דכי הוי תרווייהו אינם מיוחדים להם אפי' מאה כחד חשיבא ע"כ: | ב | null |
114 | עטרת זקנים על אורח חיים | מ | ב | ואם אשתו עמו צריך כלי בתוך כלי וי"א בכ"ע צריך כלי בת"כ (רבינו יונה בפ' מי שמתו ד' י"ז בשם הרמב"ם) דהיינו שיניחו תפילין עם הכיס שלהם בדבר שאינו מיוחד להם אבל בין כר וכסת אינו מיקרי כלי (ב"י בשם הרמב"ם פ"ד מה"ת): | ג | null |
115 | עטרת זקנים על אורח חיים | מ | ג | עד שיקנח הקרי מעליו. אבל לאחר שקנח הקרי מותר להניחן אע"פ שהוא טמא (ב"י) וכן משמע התם בגמרא: | ז | null |
116 | עטרת זקנים על אורח חיים | מא | א | הנושא משאוי על ראשו חולץ תפילין של ראש כו'. ויש לחלק אם נושא משא בשכר אין צריך לחלצו רק בד' קבין אבל בלא שכר אפילו משהו אסור כנ"ל: | א | null |
117 | עטרת זקנים על אורח חיים | מב | א | ואם היו חדשים. מפרש"י הביא הב"י משמע אפי' רק שעש' קשרים מקרי ישנים ונכון הוא לפי שטעם שתפילין של ראש הוא קדוש בקדושה חמור' משום שרוב שם של שדי בו אבל ברש"י שבאלפסי כתוב בל' אחר ע"ש אבל אם התנה עליהם מתחלה בשקשרן בראש לעשותן של יד כשיצטרך להן שרי (הר"ר ירוחם והרר"י אבוהב בשם א"ה): | א | null |
118 | עטרת זקנים על אורח חיים | מב | ב | וקלף המעובד לשם תפילין אסור לכתוב עליו דברי חול כו' וה"ה העור המעובד לשם קציצה לשם תפילין אסור להשתמש בו דברי חול ולפי זה אסור לכתוב גיטין באותו קלף אא"כ שהתנה בו מעיקרא בשעת העיבוד (מורי בב"ח): | ג | null |
119 | עטרת זקנים על אורח חיים | מג | א | אסור ליכנס כו' כ"ש בתפילין שבידו אסור משום שצריך לשפשף משום ניצוצות: | א | null |
120 | עטרת זקנים על אורח חיים | מג | ב | ואם אוחזן בידו כו' ר"ל בבגדו ובידו שרי בין להשתין ובין לפנות דהא ליכא למיחש משום ניצוצות (ב"י בשם ספר התרומות): | א | null |
121 | עטרת זקנים על אורח חיים | מג | ג | או בבגדו בידו. פירוש בימינו דוקא דהא אין לחוש שמא יקנח דאסור לקנח בימין ולעיל בסעיף א' אמרו ואפי' בבגדו בידו ואם תרצה לישבו שבכאן ר"ל בב"ה קבוע כדפי' רש"י זה אינו דא"כ היה לו לפרש דכאן איירי בב"ה קבוע ועוד הלא בב"ה קבוע התיר אפי' בידו בלא בגדו וכתוב בל"ח שהרב לא דק כי מה שכתבתי בסעיף א' הוא לדעת הטור ובסעיף ד' הוא דעת ש"ה ופליגי אהדדי כנ"ל: | ד | null |
122 | עטרת זקנים על אורח חיים | מג | ד | ואוחז הכלי בידו ונכנס וי"א דוקא ביום שראוי ללובשן אז התירו להיות בבגדו בידו ולכנס משא"כ לעת ערב שאין ראוי לחזור ללובשן כ"ש בלילה אין לכנס בתפילין לב"ה אף שהוא עושה משום נטירות (ראב"ד): | ו | null |
123 | עטרת זקנים על אורח חיים | מג | ה | בד"א בבה"כ שבשדה ולפי זה אפילו עוברי דרכים בהם יש להם להניחן במקום משומר כגון על העגלה או ליתן לחבירו אזי לא יכניס' כלל לב"ה אם לא שיש במקום סכנה מן המזיקים אזי שייך לומר הואיל והיתירו חכמים לנטרן (כנ"ל): | ז | null |
124 | עטרת זקנים על אורח חיים | מד | א | וכיצד הוא עושה מניח ראשו בין ברכיו כו' אף אם פורס סודר עליהם מ"מ יש לחוש שמא לא יזכור ויבא לידי שינת קבע ולכן צריך לעשות גם את זה להניח את ראשו בין ברכיו (לחם חמודות דף כ"ד ע"ב) ויש מי שכתב אף בפורס סודר לחוד סגי (מהררמ"י) ושנת עראי כדי הילוך ק' אמה או אין חבירו צריך להקיצו דעדיין לא ישן אפי' שינת עראי ואפילו יותר מן ק' אמה לא נקרא רק שינת עראי כ"ז שלא נרדם טובא ונשתקע בשינה ע"כ אין להחמיר כ"ז שלא נשתקע בשינה: (מורי בב"ח): | א | null |
125 | עטרת זקנים על אורח חיים | מה | א | אסור לכנס בבית הקברות וי"א כל אותו החדר שהמת מונח בו חשוב כד' אמות: | א | null |
126 | עטרת זקנים על אורח חיים | מה | ב | ואם הם מכוסים מותר. מכ"ש של יד שהיא מכוסה בכל פעם שמותר: | א | null |
127 | עטרת זקנים על אורח חיים | מו | א | כשיעור כו' והיינו דוקא סוף שנתו ע"כ אם לא יוכל לעמוד עד אור הבוקר לא יברך אלהי נשמה ולא המעביר שינה עד הבוקר גם ברכ' אשר נתן לשכוי אל יאמר אלא ביום וי"א דאף כשניעור משינ' היום צריך לומר אלהי נשמה ולא נהגו כן. צריך להפסיק מעט בין אלהי לנשמה שלא ישמע שהנשמה היא אלהיו ח"ו (ספר אבודרהם): | א | null |
128 | עטרת זקנים על אורח חיים | מו | ב | כשיניח ידיו על עיניו. פי' ע"י חלוק אם עדיין לא נטל ידיו כי קודם הנטיל' יד לעין תקצץ וכשישב על המטה ומותח את עצמותיו אז מברך מתיר אסורים ויש לזהר שלא לשלב האצבעות של ימין בשל שמאל אמנם טוב להסתכל ולכוון בכל שעה ושעה באצבעו' ולכוון כי עשר אצבעות הם בשני ידים ויכוין כי כל אצבע ואצבע מהם הוא סוד של שם אהי"ה במלוי יוד"ן שהוא בגימטריא אצבע ר"ל אל"ף הי"א יו"ד הי"א בגימטריא קס"ג כמנין אצבע והם סוד אצבעות (בספר הכוונות להאר"י וי"א לברך תחילה מצעדי גבר ואחר כך שעשית לי כל צרכי: (רוקח מש"ד ואגור ס"פ הרוא' וסמ"ג סי' קי"ד וכן העיד מורי ב"ח שהי' כתוב כן בכל הסדורים): | א | null |
129 | עטרת זקנים על אורח חיים | מו | ג | הנותן ליעף כח. מנהג פשוט לאומרו והוא ע"פ מדרש ומהרש"ל ז"ל לא היה אומרה בש"ת ס"י ס"ד. וכשירחץ פניו יברך המעביר שינה מעיני כו' ויהי רצון ותשמרני מלבא לא לידי חטא ולא לימא אל תביאני וגם אין לומר וכוף את יצרי להשתעבד לך כי הכל בידי שמי' חוץ מיראת שמים (אא"ז) ובכאן האריך הרב וקצר היריעה מלהכיל והוכיח בכאן בראיות ובתשובות גדולות כלל העולה לכן אל יתהלל חוגר בברכת אוזר ישראל אם לא הסיר החגור' וכן מלביש ערומי' אם לא לבוש וכן עוטר ישראל אי לא פריס סודריה ארישיה וכן נ"ל אם לא ישן כל הלילה לא יברך ברכת אלהי נשמה שנתת בי וברכ' המעביר שינה מעיני והוכחתי בתשובה והארכתי בזה והסכים עמי מורי ורבי יהושע ז"ל מק"ק קראקא. אבל הברכות שהן על סדר עולם והנהגתו כגון הנותן לשכוי בינה ורוקע הארץ והכין מצעדי גבר צריך לברך אף שלא שמע קול התרנגול או לא הלך על הארץ והטעם משום דבלא אלו אין קיום לאדם בעה"ז משא"כ בלא לבוש ובלא אזור אפשר בלעדם לחיות כמו שהיה אדה"ר קודם חטא ואינה אלא מצד הנאת האדם מצד חסד האל על ברואיו או יש לומר דשאני הני דאע"ג דלא שמע קול תרנגול מ"מ יברך להקב"ה על שנתן לו בינ' להבחין בין יום ובין לילה וכן אף על גב דלא נחית לארעא מברך רוקע הארץ שאין הברכה על הנא' הירידות הארץ והרי היא בריאה ועומדת כנ"ל. | ו | null |
130 | עטרת זקנים על אורח חיים | מז | א | וצריך לומר וצאצאנו וצאצאי צאצאינו וצאצאי עמך בית ישראל וכן נוהגין וצ"ל לומדי תורתך לשמה כך היא גירסת הרי"ף ותמיד תהיה תפלת האב ואם שגור' בפיהם להתפלל על זרעם שיהיו לומדי תורה וצדיקי' ובעלי מדות טובות ויכוין מאד בברכת אהבה רבה וכן ברכת התורה כשאומר ונהיה אנחנו וצאצאינו כו' וכן בתפלת ובא לציון גואל כשאומר למען לא ניגע לריק ולא נלד לבהלה בכל מקומות אלו יעש' תפלתו קבע על בניו שיהיו לומדי תורה כו' ועיין בילקוט בפסוק בטח בה' ועש' טוב וגו': | ו | null |
131 | עטרת זקנים על אורח חיים | מז | ב | י"א שאם כו' כי דווקא אהבה רבה דלא הוי עיקר ברכה לברכת התורה אז אינו פוטר אלא אם כן לומד מיד בלי הפסק אבל ברכת התורה פוטרת כל היום אפילו לא למד אחר תפל' שחרי' רק עד חצי היום (מרדכי ספ"ק דברכות והגהת מיי' וכן הוא דעת התוס' ורבינו יונה ורבינו ירוחם והרא"ש וכן יש לפרש דעת הטור: | ט | null |
132 | עטרת זקנים על אורח חיים | מז | ג | המשכי' כו' כן כ' הרא"ש ספ"ק דברכות אבל המרדכי שם כ' שהר"ם אומר שאינו צריך לברך לפי שברכת התורה של אתמול פוטר עד שחרית אחר וכן כת' ב"י והתו' בשם ר"ת כתבו דלא נהירא וכ"כ מהררמ"י בפסקיו סי' קכ"ג וכ"כ האגור דכל הפוסקים חולקים אר"ת וכן נוהגים העולם וכשילך לב"ה א"צ לחזור ולברך ומיהו הש"ץ היורד לפני התיבה יכול לחזור ולברך כדי להוציא רבים ידי חובתם: | יג | null |
133 | עטרת זקנים על אורח חיים | מז | ד | נשים כו' כי אע"פ שפטורים מן התורה שבעל פה מ"מ תורה שבכתב הם חייבים. (ב"י עיין בי"ד סי' רמ"ו ס"ג): | יד | null |
134 | עטרת זקנים על אורח חיים | מח | א | ואומרי' פ' התמיד וקודם פ' התמיד יקרא פ' בראשית בכל יום פ' היום ויום של אחריו כמו שהיו עושין במקדש ואח"כ אומרים פ' הכיור ואח"כ פ' תרומת הדשן ואח"כ יאמר פרשה וזה אשר תעשה על המזבח בפ' תצוה עד לדבר אליך שם כי הי' מעין פ' התמיד ואח"כ יאמר פ' התמיד כמו שכתוב בסדורים שלנו ואח"כ ושחט אותו על ירך המזבח וגו' זאת התור' וגו' ויאמ' אחריו פסוק וערבה לה' ואח"כ אביי מסדר המערכה כו' (טור) ואחר כך יאמר פ' מזבח מקטר קטורת עד לדורותיכם וכו' סימני קטורת ועשייתו כי אחר הקרבת התמיד מקטירין קטור' (ב"י סי' א') מ"מ בשבת וי"ט צ"ל פטום הקטורת גם אחר סיום התפלה כמו שאנו נוהגין והטעם כי הוא מבריח הקליפות שלא יתאחזו בתפלה בשפע היורד ע"י התפלה (לחם מן השמים) ואח"כ יאמר פ' עולה ומנחה ושלמים וחטאת ואשם קודם ב"ש אם יש לו שהו' וי"א פרשת זית זך בפ' אמור ופרשת נרות בפ' בהעלתך (שיח השדה) ונראה שאין כאן מקומו רק לערבית קודם מנחה כי כן כתיב בבוקר בהטיבו את הנרות וכו' ובהעלות אהרן את וגו' בין הערבים וגו' ולא אשתמיט משום מי להדליק את הנרות בבקר רק הרמב"ם פ"ד מהלכות תמידין ומוספין שהוא סבר הדלקתן היא הטבתן אבל כל האחרונים חולקים עליו ואומרים שאין הדלקת הנרות של בין הערבים והטיבו אותן אלא תיקון פתילות וכן דעת. רש"י ואונקלס סוף פ' תצוה והראב"ד ס"פ עבודת י"כ וה"ת ומוספין וש"ת הרשב"א סימן ס"ט ואחר כך אומר סדר עבודת וכו' וכך הית' עבודת התמיד ע"ש: | א | null |
135 | עטרת זקנים על אורח חיים | מט | א | אע"ג דקי"ל כו' דוקא להוצי' רבים י"ח אסור לומר בע"פ אבל כל אחד בפני עצמו שרי כנ"ל: | א | null |
136 | עטרת זקנים על אורח חיים | נ | א | איזהו מקומן. טעם שתקנו משנה זו לפי שאין בכל אותו הפרק מחלוקת והוא משנה סדורה למשה מסיני ויש בה גם כן שד"מ תיבות ועם הקריאה הרי הוא כמנין משה לו' שתור' בע"פ ניתנה מסיני וק"ל: | א | null |
137 | עטרת זקנים על אורח חיים | נא | א | צריך ליזהר מלהפסיק כו' יותר חמור הוא מבין ישתבח ליוצר אור (כל בו סי' ד') ומשיתחיל ב"ש יתן עיניו למטה ולא יסתכל חוץ לד"א עד אחר נפילת אפים שהוא גמר היחיד וישתדל שיהיה לו סדור שיתפלל בו מב"ש ואילך ולא יאמר בע"פ וייחד דבריו אליו וכל שם אדני שיזכיר יכוין בשם יאהדונה"י ועל ידי ההוא טמיר ונעלם וכשהוא צריך להפסיק בין ב"ש לישתבח יאמר אלו הפסוקים ברוך ה' לעולם אמן ואמן עד ויברך דוד וכשחוזר להתחיל ממקום שסיים אומר ג"כ אלו הפסוקים לפי שהוא כמו ברכה וה"ל ברכה בתחלה ובסוף על כל הזמירות וצריך לכוין בי"ח ברכות ביותר ויסלק כל מחשבה אחרת שהיא קליפה בין הקב"ה ושכינתיה כי כיון שמיחד צריך כוונה מיוחדת בלי מחשב' אחרת מפסק' ואם לא עשה כן טוב לו דלא אברי והקב"ה אמר כתבו את האיש הזה ערירי (זוהר פרשת פקודי ותוצאות חיים): | ד | null |
138 | עטרת זקנים על אורח חיים | נא | ב | ואין אומרים מזמור לתודה בשבת ויום טוב ומוסיפין בכאן ט' מזמורי' ואין לו' השמים מספרים בחול וכן נרא' מדברי הזוהר ב"י בסי' נ': | ט | null |
139 | עטרת זקנים על אורח חיים | נא | ג | בעי"כ אין אומרים מזמור לתודה. וי"א שאין אומרים גם כן לא בעט"ב ולא בט"ב (הגה' מנהגי' הלכות ט"ב ס"ה) י"א שהוא טעות שאם יבנה ב"ה אז יקריבו קרבנות ויהיה ט"ב לששון ולשמחה. ואז לא יתענה (מהרש"ל בש"ת סי' ד'): | ט | null |
140 | עטרת זקנים על אורח חיים | נב | א | ואח"כ יקרא כל פסוקי דזמרה כו' וזה שאינו אומר פסוקי דזמרה אחר התפל' כל עיקר (הגהת מהרש"ל בשם לקוטי הפרדס) והעיקר נרא' שיכול לקרות פסוקי דזמרה אחר תפלה בלא ברכה כיון דאומרים בלא ברכה אינו אלא כקורא בתורה ולא כמספר שבחיו של הש"י אחר התפלה: | א | null |
141 | עטרת זקנים על אורח חיים | נג | א | ישתבח אומר הש"ץ מעומד כדי שלא להפסיק בין ישתבח לקדיש (ת"י) מזה נתפשט המנהג שהקהל יושבים בשבת בשעה שאומרים ישתבח לפי שהחזן מנגן בסוף ברכת ישתבח ואין עומדים עד שמתחיל הקדיש אבל בחול עומדים גם הקהל עם הש"ץ כדי לשמוע הקדיש מעומד מפי הש"ץ ולענו' מיד איש"ר גם כן מעומד אבל משום ברכה של ישתבח אין צריך לעמוד מ"מ נוהגים אנשי מעשה לעמוד כשאומרים ישתבח בין בשבת בין בחול ואפי' ביחיד וכן כל דבר שבקדושה צריך לעמוד כמ"ש בירושלמי ע"פ דבר אלקים לי אליך המלך ויקם ולעיל בסי' ח' כתבתי שצריך לעמוד לכל ברכת המצוה רק לברכת הנהנין א"צ לעמוד: | א | null |
142 | עטרת זקנים על אורח חיים | נג | ב | ויש לו נעימות וקולו ערב כתוב בפסיקתא כבד ה' מהונך קרי ביה מגרונך שאם היה קולך ערב עמוד וכבד ה' מקולך ואם אינו הגון ויניחו אותן להתפלל משום נעימות קולו אין הקב"ה מקבל תפלתו שנא' נתנה עלי בקול' על כן שנאתי': | ד | null |
143 | עטרת זקנים על אורח חיים | נג | ג | שעבר עבירה בשוגג כגון שהרג את הנפש כו' אבל אם עשה במזיד לא ודווקא שהרג נפש אז אין מועיל לו תשובה להיות כשר לש"ץ אבל אם עבר שאר עבירות בין אדם למקום שיוצא מכלל הדת בילדותו ושב בתשובה שלימ' כשר (מהרש"ל ב"ש סי' ב') ואין נכון להעביר ש"ץ קבוע בשביל אחר שקולו ערב אלא ישרתו שניהם כאחד (מהר"ל בן חביב סי' ט"ו) ואם העבירו אותו לסיבות ידועות אין מחזירין אותו אלא בתשובה ידוע לו: | ה | null |
144 | עטרת זקנים על אורח חיים | נג | ד | אין ממנין ש"ץ אלא שנתמלא זקנו מפני כבוד הצבור כו'. ואף אם רוצי' למחול על כבודם לא מהני וכן בכל מקום שתקנו חז"ל מפני כבוד הצבור אין ביד הצבור למחול על כבודם כגון לגלול ס"ת בצבור וכן אשה לא תקרא בצבור וכן קטן לא ישא כפיו (מורי בב"ח) וכן משמע בב"י וכן כ' הרא"ש והרשב"א והר"ן ותוס' סוף פ' לולב הגזול ולא כתוס' ספ"ק דחולין דמשמע מדבריהם דשרי: | ו | null |
145 | עטרת זקנים על אורח חיים | נג | ה | אבל באקראי משהביא שתי שערות כו' ואם הוא בן י"ג שנים ויום אחד יכול להתפלל באקראי בלא בדיק' אחר השערות דסמכינן ארוב שיש להם שערו' (מהרמ"י) וי"א שלא ירד לפני התיבה בר"ה ובי"כ או בעת צרה ח"ו כ"א אדם מופלג (א"ז) אדם שפגע בו מדה"ד שנפלו זרועותיו ראוי וראוי הוא להיות ש"ץ שהקב"ה חפץ להשתמש בכלים שבורים דכתיב לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה (של"ה) ולא נפסל הש"ץ במומין יהיה איזה שיהיו אלא בשנים. (מהרש"ל בשם מהר"ם) ולא נפסלו במומין אלא כהנים: | ו | null |
146 | עטרת זקנים על אורח חיים | נג | ו | יש ללמוד זכות על מקומות שנוהגים שקטנים יורדים לפני התיב' להתפלל תפלת ערבית כו'. ודוקא תפלת ערבית שהיא רשות אבל שאר תפילו' אין קטן מוציא את הרבי' ידי חובתן: | י | null |
147 | עטרת זקנים על אורח חיים | נג | ז | ) סומא יורד לפני התיבה ובלבד שלא יקרא בתורה כו'. וי"א דסומא מותר לעלות לס"ת ולברך תחלה וסוף מהרש"ל ובש"ת משאת בנימין סי' ס"ח וכן עיקר וע' לקמן סי' קל"ט סעיף ג' ובסימן ק"ט ס"י) יש מקומות שאין מניחין את האבלים להתפלל כ"א פ"א או פעמים בשבוע אכן מקום שאין מנהג אין למחות באבל להתפלל והמוחה באבל כאלו מוחה באדם לעשות מצוה וכאלו גוזל את המת לפי שהוא נחת רוח למת ומצילו מדינה של גיהנם (ר"מ מינץ סימן מ"ג): | יד | null |
148 | עטרת זקנים על אורח חיים | נד | א | ישתבח אינו פותחת בברוך ואין להפסיק בישתבח וסכנה גדולה היא (עיין בזוהר פרשת תרומה) ויש בישתבח נ"ב תיבות וכו' נ"ב פ' בתור ואחר כך אומרים חצי קדיש עד איש"ר הוא כ' תיבות נגד דברות הראשונות והאחרונות איש"ר ז' תיבות נגד חצבה עמודיה שבעה ובצירוף שניהם כ"ו תיבו' כמנין אותיות א"ב. גם ביתברך כ"ב תיבות כמנין אותיות התורה זולתי מנצפ"ך ובצירוף הכל עולה מ"ט כמנין פנים שהתורה נדרשת על שם ודגלו עלי אהבה כמנין אהבה מספר י"ג תיבות שהיא כסף צרוף בעליל מזוקק שבעתים ז' פעמים ז' שהם מ"ט פנים לתורה. ישתבח שמך לעד מלכנו חסר יו"ד גם ר"ת שלמה ע"כ מנהג לעמוד כשמתחילין ישתבח. ואומרים חי העולמי' בציר"י תחת החי"ת ופירוש שהוא חיים של עולמים כ"כ ר' שבתי בסדור ואינו כן דעת מהרי"ל מפראג רק בפתח אומרי' אותו: | א | null |
149 | עטרת זקנים על אורח חיים | נה | א | אומרים קדיש כו'. ואין פוחתין משבעה קדישים בכל יום ע"ש שבע ביום הללתיך (שבולי לקט) דהיינו א' אחר פסוקי דזמרה אחר ישתבח ב' אחר תפלת י"ח ברכות ג' אחר סדר קדושה ד' אחר עלינו ה' אחר אשרי במנחה ו' אחר תפלת מנחה ז' אחר ק"ש של ערבית קודם תפלת י"ח וקדיש שאומרים אחר תפלת ערבית אינו בכלל משום שהיא רשות מ"מ אומרים תתקבל אחר כך אחר תפלה י"ח רק בשחרית א"א תתקבל עד אחר סדר קדושה דבתר תפלה גרירה אמנם כשיש מוסף אומרים קדיש שלם מיד אחר תפלת שחרית בכל מקום שא"צ לו הש"ץ תתקבל מפני שלא אמרה תפלת י"ח אינו משלי' ג"כ הקדיש ואינו אומר רק יתגדל ויתברך (מהררמ"י) . לכתחלה צריך לחזור אחר ששה שלא שמעו קדיש וברכו ובדיעבד דהיינו שאינ' נמצאי' ששה אומרי' אפי' בשביל א' שלא שמע: | א | null |
150 | עטרת זקנים על אורח חיים | נה | ב | ואם יצאו לאחר שהתחיל בקול רם וקדושה יכולין להשלים כל סדר קדושה כו' דהיינו ובא לציון וקדיש שלאחריו: | ג | null |
151 | עטרת זקנים על אורח חיים | נה | ג | ותפלת ערבי' לכן אם התחילו והוא רחום בי' ויצאו מקצתן גומרים עד יראו עינינו ואומרים ג"כ קדיש כי הוא שייך לק"ש וברכותיו ותפל' ערבי' בלחש כי אין צריך עשרה לתפל' בלחש אבל אין אומרים קדיש של אחר תפלת י"ח אלא בי' ובעלינו לשבח אף אם פתח בי' ויצאו מקצתן אפ"ה אין אומרי' קדיש יתום שאחריו פחות מעשרה וכן אם אמרו עלינו בלא עשרה א"א אחר כך הקדיש אפילו בי' וכן הדין בתהלים ושיר היחוד אם גמרו אותן בלא י' שאין אומרים קדיש אפי' בי' או איפכא אם היו בתהלים ושיר היחוד י' ובקדיש לא היו י' שאין אומרים והכי נהוג (ל"ח) כמו כן ראיתי נוהגין באיזה מקומות באם אומרים תהלים בלא עשר' שמשייר מזמור א' לאומרו אחר שבאו עשרה והטעם נ"ל דלא אלים קדיש ההוא דהוא מדרבנן לאומרו אף בי' וכן להיפך: | ג | null |
152 | עטרת זקנים על אורח חיים | נה | ד | מיהו יש נוהגין להקל בשעת הדחק וי"א אפילו בשעת הדחק אין להקל (מהררמ"י) אם לא שנותן לקטן ס"ת בידו אבל חומשים שלנו לא מצרפין בין לתפלה ובין לב"ה: | ד | null |
153 | עטרת זקנים על אורח חיים | נה | ה | נכון שהאחרים ימתינו עד שיגמור אפי' יש י' זולתו וכן כשאחד מאריך בתפלתו ובלבד שיש שהות להתפלל בי' (הג"מ הר"מ): | ז | null |
154 | עטרת זקנים על אורח חיים | נה | ו | עיר שאין בה אלא י' כו'. אבל אם יש מנין זולתו אין יכולין לכופו ולא חיישינן שמא יצטרך אחד לנקביו דאם כן אין לדבר סוף: | כא | null |
155 | עטרת זקנים על אורח חיים | נו | א | ולא יפסיק בין יהא שמיה רבא למברך כו'. וי"א שלא להפסיק בין תיבת שמיה ובין רבא אבל בין רבא למברך לית לן בה (הגהת אשר"י א"ז) דהעיקר שאין להפסיק אף בין רבא ובין מברך אלא יאמר יהא שמי' רבא מברך בנשימה אחת וגם יאמר שמיה במפיק ה' ובזה יוצא י"ח כל הפרושים (מורי בב"י): | א | null |
156 | עטרת זקנים על אורח חיים | נו | ב | וכשמתחיל יתגדל יש לומר תחלה ועתה יגדל נא וי"א גם כן בראשי' ברא וגו' וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר כח מעשיו הגיד לעמו וגו' ה' בחכמה יסד ארץ וגו' ובכל אחד מאלו כ"ח אותיות ובין כלם כ"א תיבות עם ועתה יגדל נא כו' אמן יהא כו' אך בפסוק כח מעשיו ובפסוק ה' בחכמה בכ"א אחד יותר שאינו מן המנין ויכול לומר אלו הפסוקים אפי' בתפלת יוצר ואין לחוש שעושה הפסק בין ישתבח ליוצר אור משום שלא אסרו להפסיק אלא במילי דבטלה אבל דברי השבח מעין המאורע פשיטא דשרי אבל בתפל' ערבית דבעינן סמיכה גאולה לתפלה לא יאמר כלום (מהרש"ל סימן ס"ד) ויש מקילין בתפלת ערבית דהוא רשות (רשב"א): | א | null |
157 | עטרת זקנים על אורח חיים | נז | א | והקהל כו' וטוב הוא שהקהל יאמרו כן בעת שמאריך החזן בניגון על אות אחד וע"כ אם אינו מאריך בברכו אך מחתך האותיות והמלות מוטב שישתוק ויכוין ויאזין למה שאומר הש"ץ (מהרמ"י) מ"מ לא יאמר הפסוק את ה' אלהיך תירא (מהרש"ל בש"ת סימן ס"ד) וחוזר הש"ץ ואומר ברוך ה' המבורך לעולם ועד וכן אמן יהא שמיה רבא צריך הש"ץ לחזור ולומר: | א | null |
158 | עטרת זקנים על אורח חיים | נח | א | שהוא רביע היום. בין הוא ארוך ובין הוא קצר לכן יש ליזהר בימי חורף למהר לק"ש מאחר שהיום קצר: | א | null |
159 | עטרת זקנים על אורח חיים | נח | ב | שכרו מרובה מאוד ואינו ניזוק כל אותו היום (ברכות פ"ק): | א | null |
160 | עטרת זקנים על אורח חיים | נח | ג | שיעור הנץ החמה כמו שיעור שעה אחת וביש נוסחאו' כתוב בדברי הרמב"ם במקום שיעור שעה אחת עישור שעה וכנ"ל עיקר דהא מעלות השחר עד שיעלה השמש על הארץ מהלך ד' מילין שהוא שעה וחמשית נמצא לא יהיה מעלות השחר עד הנץ החמה רק חמישי' מהשעה וזה אינו במשמע וכ"כ ב"י: | א | null |
161 | עטרת זקנים על אורח חיים | נח | ד | יש לו להקדים לקרות' כל מה שיוכל ויש מי שכתב שאם הוא בדרך או במקום שאין לו ציצית או תפילין או שאין יוכל להניח מחמת קור מ"מ יקדים לקרות ק"ש וברכותיה בזמנה ואחר כך כשיהיה לו ציצית ותפילין יניחן ויברך עליהן כדי לקיים מצות עשה דתפילין ויחזור ויקרא ק"ש בלא ברכות בעוד התפלין עליו ולא לשם חובה רק כקור' בתורה או אם ירצה יקרא בהם פרשה אחרת או מזמור אחר כה"ג יוצא י"ח בהנחתן שאין מצותן תלויה דוקא בק"ש שהרי הם ג"כ מצות עשה בפני עצמן (מהרמ"י) ויש מי שחולק עליו. יש להמתין עד שיבא למלון אפילו אם יתאחר לבא עד אחר חצות ומ"מ אם ירצה להוציא את עצמו מספק ברכה לבטלה יכול לברך ברכת יוצר אור וברכת אהבה רבה עד ליחדך באהבה וכשיבא למלון יתעטף בציצית ויניח תפילין ויתחיל וקרבתנו לשמך כו' אבל אין לקרות ק"ש בלא תפילין וציצית שהרי כבר נפקי ליה ק"ש דאורייתא שאמר כבר שמע ישראל כו' בשכמל"ו ונכון לעשות כן. ומ"מ היכא דלא אפשר סבר' ראשונה עיקר שמצינו בפרק היה קורא דף י"ד ע"ב רב עביד הכי: | ב | null |
162 | עטרת זקנים על אורח חיים | נט | א | בא"י יוצר אור כו' הנה מצינו בברכת יוצר אור ובתפלת י"ח ובברכת המזון יש כל א"ב חוץ מן ף' לומר לך שכל המכוון באלו הג' אין שטן ואין פגע רע ולא שום מקטרג אף שצף קצף כו' שולט בתפלתו ולא גם בסעודתו (אמ"ז מהרי"ל) וצריך להפסיק בין יוצר ובין אור כי היכא דלא לשתמע יוצרור. משרתים ואשר משרתיו ר"ת מום והוא שם אחרון משם ע"ב לכן יש לדקדק שלא לדלג וא"ו של ואשר. אין לומר ומלך עולם רק בלא וא"ו מלך עולם כי ומלך משמע כב' רשויות ח"ו (מהר"ם) אהובים ברורים גבורים ר"ת אב"ג והוא שם אחד מן שם של מ"ב: עושים באימה ר"ת ע"ב. וכל המכוון בשמות הללו אינו ניזוק כל אותו היום. רצון קוניהם בלא יו"ד בין נו"ן לה"א. יש שאין גורסין באימה כי אימה שייך על הרחוקים ופחד על הקרובים (מהררש"ל) וכבר כתבתי כמה פעמים שאין לשבש כל הסדורים. משבחים ומפארים. יש גורסין הכל בנו"ן ועולים למספר ו"ן בגימטריא ש' כמנין השם של מצפ"ץ גם בגימטריא ברחמים ויש גורסי' הכל במ"ם ואותן שאומרים במ"ם צריכין להפסיק בין ממליכים ובין את שם האל המלך. לאל ברוך בקמץ תחת הלמ"ד ולמלך אל חי בפתח (לחם מן השמים): | א | null |
163 | עטרת זקנים על אורח חיים | ס | א | ואינה פותחת בברוך כו'. צ"ל כן ואבינו אב הרחמן כו' ואין צ"ל כן תחננו ותלמדנו כי אין צריך אלא ד"פ לשון לימוד כמ"ש בפי' של סדור ואי הוה גרסי' כן תחננו ותלמדנו אז יהיו ה' פעמים לשון לימוד אין צ"ל הגבור אלא הגדול והנורא וכשיגיע למארבע כנפות הארץ יקח ד' ציצית ויכוין להאיר עלי' בד' ציצית שהם ארבע כנפות הארץ הציצית של מלכות הנקראת ארץ ויקבלם בידו בהיות' מפוזרים כמו שיאירו הד' ציציות יחד המלכות ויקבל בידו השמאלי' וישים בצד השמאל נגד הלב עד ונחמדי' לעד (בספר לחם מן השמים): | א | null |
164 | עטרת זקנים על אורח חיים | סא | א | יקרא קריאת שמע בכוונה כו'. וצריך לכוון לצאת בה עיין לקמן סי' תקפ"ט מדין אם מצות צריכות כוונה: | א | null |
165 | עטרת זקנים על אורח חיים | סא | ב | וכדי להשלים רמ"ח מסיים הש"ץ ה' אלהיכם אמת כו'. ויכול הש"ץ לו' בלחש אמת ואח"כ יחזור לאומרו בקול רם (רא"ם בש"ת): | ג | null |
166 | עטרת זקנים על אורח חיים | סא | ג | וחוזר ואומר בקול רם ה' אלהיכם אמת כו' וי"א שצריך להתחיל אני ה' אלהיכם אמת (מהרש"ל סי' ס"ד ובש"ת רא"ם סי' ח'): וסברא ראשונה עיקר להתחיל אני ה' אלהיכם אמת וכן נוהגין (מהר"ל בן חביב סי' ע"ג ומהר"ם אלשקר ס"י ומהררש"ך סי' ל"ג) וי"א שאין להכריח להקל שלא היו נוהגין בהחזרת ג' תיבות שיהיו מחזירין אותן (רא"ם סי' א"ב) ומותר לש"ץ לומר בלחש אמת ואח"כ יחזור לאומרו בקול רם (רא"ם ב'): | ג | null |
167 | עטרת זקנים על אורח חיים | סא | ד | ואם הוא קורא ביחיד יכוין בט"ו ווין שבאמת ויציב. וי"א שט"ו ווין שבאמת ויציב כנגד ה' אלהיכם אמת ווין הראשונים עד ונאמן כנגד ה' המוזכר בדבריהם אני ה' נאמן לשלם שכר טוב. ה' ווין עד ונורא כנגד אלהיכם כי שם אלקים נורא מאוד ועד ויפה כנגד אמת כי יופי הדבר הוא האמת (צרור המור) . ואם קורא בערבית ביחיד יכוין בפסוק פדית אותי ה' אל אמת שהוא כנגד ה' אלהיכם אמת (צרור המור) . וי"א שאם קורא ק"ש של ערבית ביחיד יאמר אל מלך נאמן (מהרש"ל ע"פ רוקח) וי"א שאין צריך להשלים בערבית רמ"ח משו' דרמ"ח תיבות של קריאת שמע מרפאין רמ"ח איברים דגופו. משום דק"ש מכוונת כנגד התפלה והם נקשרים יחד בקשר אחד לכך תפלתו נשמע' ועולה למעלה משא"כ תפלת ערבית רשות וכדי להוציא נפשו מפלוגת' צריך ליזהר לקרוא ק"ש בצבור ולכוון במה שחוזר הש"ץ כדי להשלים איבריו ומי שהוא חסר מהם הרי הוא פגום בנפשו ואין ברכה שורה על דבר פגום (ת"י) . וי"א שצריך לו' ביחיד אל מלך נאמן: | ג | null |
168 | עטרת זקנים על אורח חיים | סא | ה | רק יאמר אמן אחר הש"ץ כשמסיים הברכה וי"א שצ"ל אמן שמע כו' בין ביחיד בין בצבור אם לא אם קורא בערבית ביחיד אז צ"ל אל מלך נאמן שמע ישראל כו' (מהרש"ל): | ג | null |
169 | עטרת זקנים על אורח חיים | סא | ו | נוהגין ליתן ידיהם על פניהם כו'. לעיל כתבתי סי' ס' לסגור עיניהם דוקא ביד ימין: | ה | null |
170 | עטרת זקנים על אורח חיים | סא | ז | צריך להאריך בח' של אחד וצריך לכוין בא' שהוא אחד ובח' שהוא יחיד בשבעה רקיעים ובארץ הרי ח' (ב"י בשם הסמ"ק): | ו | null |
171 | עטרת זקנים על אורח חיים | סא | ח | ויש נוהגין להטות הראש כפי המחשבה והטיי' צ"ל בדרך ד' מתנות מזבח דהיינו מזרח צפון מערב דרום ועכ"פ לא יטה הראש מזרח מערב צפון דרום כדי שלא יהא נראה ח"ו כמרמז ש"ו: | ו | null |
172 | עטרת זקנים על אורח חיים | סב | א | אף על פי שמצוה לדקדק באותיותיה קראה ולא דקדק בהן יצא. מכל מקום יזהר מאוד לדקדק בהן והמדקדק בהן שכרו שמצננין לו את הגיהנם שהוא מדה כנגד מדה שמאחר שהוא מעורר עצמו בזה ומניע חום טבעו שלו לדקדק באותיות בשכר זה החום הטבעי שהוא מעורר מצננין לו כנגדו חום אחר שהוא הגיהנם (מהררמ"י): | א | null |
173 | עטרת זקנים על אורח חיים | סג | א | אבל קורא והוא שוכב על צדו מאחר שכבר שוכב ואיכא טירח' לעמוד אף על פי ששוכב בבגדו אחר מפני שהוא מוט' על צדו ממש וליכא כולי האי גאוה ושרר' וי"א דוקא בשוכב במטה ופשט את בגדיו אז מותר לקרו' קריאת שמע על צדו משום דהוה ליה טרחא כיון שפשט את בגדיו לחזור וללבשן (הרב ר' יצחק פרק מי שמתו) אבל אי ליכא טרחא לא יקרא קריא' שמע כשהוא מוטה על צדו (ב"י) וי"א דלא אסור לקרות על צדו אלא במונח פרקדן ומטה מעט על צדו אבל מוטה על צדו לגמרי מותר (כן נוטים דברי רש"י והרמב"ם והטור): | א | null |
174 | עטרת זקנים על אורח חיים | סג | ב | מי שרוצ' להחמיר לעמוד כשהוא יושב כו'. משמע דוקא אם יושב ורוצה לעמוד הוא דאסור אבל אם עומד יכול לישב דאז נראה דלאו משום חומרא קעביד אלא משום דצריך לישב והא תנינא דכל אדם קורא כדרכו בין מיושב בין מהלך (אמ"ז) ופשוט הוא וכן משמע בהגהו' מיימון דטוב יותר מיושב ממעומ' מיהו בי"כ כ"ע מודים דשרי לעמוד דאז אינו עושה משום יוהרא אלא מצותו בכך (מהרש"ל בהגהות): | ב | null |
175 | עטרת זקנים על אורח חיים | סג | ג | היה מהלך כו' צריך לעמוד בפסוק ראשון ומפסוק א' ואילך יקרא דרך הלוכו שאם יקרא מעומד יראה כעושה כדברי ב"ש ודוקא במהלך ברגליו אבל אם רוכב ויושב בקרון יכול לכוון הטיב וא"צ לעמוד (מורי בב"ח) . ונראה שהפסוק א' שהוזכר כאן כולל ג"כ ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד שהוא גם כן בכלל קבלת עול מלכות שמים ויש לו כל דין פסוק ראשון לענין זה (מהררמ"י): | ג | null |
176 | עטרת זקנים על אורח חיים | סד | א | קרא פרשה וטעה כו' חוזר לראש הפר' ואם הוא בפרשה ראשונה חוזר לואהבת משום דמוקמינן אחזקתיה דודאי פסוק שמע יודע שבכוונה קרא אותו כהלכתו ואם יודע שלא קרא אותו בכוונה יחזור לתחילת ק"ש וקורא על סדר אפי' יודע היכן טעה כדי שלא יהא למפרע (ב"ח מהררמ"י): | ב | null |
177 | עטרת זקנים על אורח חיים | סה | א | קרא ק"ש כו'. או שהפסיק בשע' קריאתה: בהג"ה וי"א דאם הי' אנוס כו'. הגה ע"ז אבל אם לא היה אנוס אפי' שהה כדי לגמור את כולה אינו חוזר לראש ובלא שהה כדי לגמור את כולה לכ"ע אינו חוזר לראש וכן הדין בהלל ובמגילה אבל גבי תפלה אפי' בלא אונס אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש: | ב | null |
178 | עטרת זקנים על אורח חיים | סה | ב | כגון מב"ש ואילך לא יפסיק אלא יאמר כו'. הגה ע"ז וי"א דאפילו אם עוסק בזמירות מב"ש ואילך אי נמי אפי' עומד בברכות שלפני ק"ש אפי' באמצע הברכה חייב להפסיק ולקרות ק"ש עם הצבור פסוק אחד (מורי בב"ח) אבל אם רוצה להפסיק בכל מקום שאסרו חז"ל להפסיק אפי' אם רוצה לדבר בלשון הקודש אסור: | ב | null |
179 | עטרת זקנים על אורח חיים | סו | א | כגון אביו או רבו כו'. הגה ע"ז וי"א דוקא מיראת מלך או אנס מותר להפסיק באמצע אבל לאביו ולרבו אין להפסיק אלא בין הפרקים (רש"י והרמב"ם) . וכן נוהגים ומ"מ אפילו מפני יראת מלכי ישראל מותר להפסיק באמצע ק"ש (הרר"י פרק היה קורא ומורי בב"ח) אבל לא בתפלה היכא דליכא סכנה דילפינן לה מקרא ודברת בם ולא בתפלה: | א | null |
180 | עטרת זקנים על אורח חיים | סו | ב | לקדיש ולקדושה ולברכו מפסיק כו' ויש מי שכתב שאין להפסיק כ"א לק' ק' ק' וגו' ולברוך כבוד ה' שאלו שני פסוקים הם שאמרו ישעיה ויחזקאל ששמעו מפי המלאכים ושייכים לענין קדושה (ב"ח) מכ"ש שאין מפסיקין במה שמוסיפין בשבת וי"ט אז בקול רעש וגו' או כבודו מלא עולם: | ג | null |
181 | עטרת זקנים על אורח חיים | סו | ג | אבל לא יאמר אלא תיבת מודים בלבד כו'. ר"ל מודים אנחנו לך לאפוקי מודים דרבנן לא יאמר. (ב"י פ"ה מהררמ"י וכן כתב ט"ז ז"ל וכוון הרב בעט"ז לדבריו) וכן אמן יהא שמיה רבה מברך אף שהוא יותר משלשה תיבות אפ"ה יכול לאומרם ולהפסיק בק"ש פי' משום שאסור להפסיק בזה אפי' עוסק במעשה מרכבה פוסק וכן במשמעות הגמ' בפ' מי שמתו אבל לא יותר מאמן יש"ר מברך ויש מי שכתב ה"ה לכל נוסח רק יתברך וישתבח אין לענות מתוך ק"ש אבל אמן אחר יתברך יכול לענות (ב"י בשם מהררי"א) אכן אמן אחר תתקבל ואחר יהא שלמא רבא ועושה שלום אין להפסיק משום שמן תתקבל ואילך אינו אלא מנהג (עיין בהרמב"ם סוף ספר אהבה): | ג | null |
182 | עטרת זקנים על אורח חיים | סו | ד | ויש אומרים דאמן שעונים אחר ברכת האל הקדוש כו'. אבל באמן שלסוף ג' ברכות אחרונות לא יפסיק. וי"א דגם באמן שעונים אחר ג' אחרונות יש להפסיק מהררמ"י: | ג | null |
183 | עטרת זקנים על אורח חיים | סו | ה | כהן שהיה קור' ק"ש כו' וי"א שאינו מפסיק והל' כדבריו. אלא יקראוהו לאחר שאין זה בזיון לתורה כשמודיע הוא שהוא עומד בק"ש וע"כ מותר לקרות אפי' ישראל במקומו אם אין שם כהן אחר (תשו' הרשב"א סי' תס"ה) מ"מ החושש לכבוד התורה יכול להפסיק (מורי בב"ח) וכן המנהג להפסיק (מהררמ"י) מ"מ לא יקרא עם החזן בתורה כלל ויסמוך על דברי הזוהר פ' ויקהל עמוד תש"ע כנ"ל ויש מי שכ' שגם מותר להפסיק בתוך ק"ש לענות ברוך ה' המבורך וכן אמן אחר הקורא בתורה (ל"ח) אבל אם התפלל לבד אין עונין אמן כי אין המנהג לענות אמן אחר ברכת בונה ירושלים: | ד | null |
184 | עטרת זקנים על אורח חיים | סו | ו | ולא יפסיק אחר שאמר גאל ישראל כו' הגה ע"ז וכן צ"ל דוקא גאל ישראל ולא גואל ישראל וצ"ע על מנהגנו בערבית יום טוב כשאומר מערבית חותמים ברוך אתה ה' מלך צור ישראל וגואלו והוי כאלו אמר גואל ישראל וצ"ל וגאלו בלא וי"ו דשפיר משמע על הגאולה שעברה (מורי בב"ח): | ח | null |
185 | עטרת זקנים על אורח חיים | סז | א | ספק אם קרא ק"ש חוזר כו'. וה"ה אם ספק לו אם קרא פ' ציצית אף שברי לו שקרא ב' פרשיות צריך לחזור ולומר פרשת ציצית וברכת אמת ויציב וכן הסכימו כל הפוסקים אע"ג דיש חולקין הכי נקטי': | א | null |
186 | עטרת זקנים על אורח חיים | סח | א | בהג"ה והמיקל לא הפסיד אם אינו אמר' וכה יעשה מי שאינו אומר פיוטים עם הקהל מיד כשיתחיל החזן ברכת יוצר אור יתחיל הוא ג"כ ויאמר כל הברכות כסדרן וקורא ק"ש ויאמר ג"כ אמת ויציב עד העונ' לעמו בעת שועם אליו ושם ישתוק עד שהש"ץ מגיע ג"כ לשם ואז חותם עם הצבור גאל ישראל וסמך גאולה לתפלה (טור בש' הרמ"ה) . ומזה נשתרבב המנהג לעמוד ממקומו ולהכין עצמו לתפלה כשמגיע לתהלות לאל עליון (מהרר"ל) | א | null |
187 | עטרת זקנים על אורח חיים | סט | א | ועכשיו לא נהגו לומר כל ברכת יוצר אור אלא אומרים קדיש וברכו והם עונים אחריו ברוך ה' והיינו למ"ד קדושה של יוצר אור יחיד אומ' אותה ואין נראין ככופרי' כמ"ש מהררי"א אף למ"ד יחיד אומר אותה אפ"ה צריכין לברך ברכה ראשונה ביחיד שאל"כ היו נראין ככופרים ח"ו ומפני שהוא אומר להם לברך ואינן חפיצים ואיני יודע טעם לדבריו למה יהיו ככופרים שהרי כבר ענו על ברכו ברוך ה' המבורך לעולם ועד שהרי עשו מה שאמר להם כמו בברכת התורה שהעולה לס"ת אומ' ברכו והקהל עונים מה שעונים אחר ברכו וסגי בהכי (דרכי משה): | א | null |
188 | עטרת זקנים על אורח חיים | סט | ב | ואם אינם נמצאים עשרה אפי' א' שלא שמע אומרים כ"כ האגור דבאשכנז נהגו בכל מקום כרש"י וכרוקח שנהגו להתפלל אפי' בשביל יחיד אבל תוס' והרא"ש כתבו דבעי' ו' שלא שמעו דהיינו רוב מנין וכן משמע מדברי הרמב"ם פ"ח דתפלה וכ"כ במחזו' ויטר' ובשאלתות פרש"י שנהגו להתפלל אפי' בשביל יחיד וכ"כ מהר"י אבוהב אבל יש ליזהר שלא יאמר ברכו אם לא יהיה שם אפי' יחיד שרוצה לברך על שמע (ב"י בשם מהררי"א) שאל"כ נראים ח"ו שש"ץ אומר להם ברכו ואין בהם גם אחד שיברך (ב"י) וצ"ע דלפ"ז יהא זה שלא שמע עדיין אסור לפרוס דהא אין אחד מהנשארים מחויב לברך על שמע שיוכל לומר אליו ברכו והב"י כ' בעצמו להיפך שמוטב לפרוס שמע אותו שלא שמע (ד"מ) וכבר כתבתי שלא נראה ככופרים שהרי ענו על ברכו ברוך ה' המבורך לעולם ועד כן נראה לי ואין חילוק בין פריסת שמע לתפלה דאף בתפלה יכולין להתפלל אף בשביל א' שלא התפלל דהכל הוא דבר שבקדושה ואין לחלק ביניהם כן משמע מדברי הב"י וד"מ מכ"ש שיכול להתפלל אותו שעדיין לא התפלל וכן ראיתי נוהג אמ"ז הגאון הגדול מוהר"ר יהושע ר"מ דק"ק קראק' וצריך ליזהר שלא יפרוס על שמע עד אחר שסיימו הציבור תפלת י"ח לפי שכל אותן שלא שמעו הקדיש וברכו מתקבצין אל פתח שפורסים שמע שם ועוברים לפני העומדים בתפלה שעדיין לא סיימו תפל' י"ח וקא עביד איסורא לפי שאסור לעבור כנגד המתפלל תוך ד"א (בב"ח) וכן ראיתי נוהגין בק"ק קראקא שאותן שלא שמעו קדיש וברכו מתקבצין אל הפתח ונכון הוא כמ"ש לקמן בסימן קל"ט סעיף ו' בהג"ה ואם לא שמעו ברכו ה' המבורך לא יענו ברוך ה' המבורך לעולם ועד: | א | null |
189 | עטרת זקנים על אורח חיים | ע | א | נשים ועבדים פטורים מק"ש כו' ונכון הוא שיקראו לפחות פסוק א' גם בשכמל"ו צריך נמי שיאמרו (מהרר"מי): | א | null |
190 | עטרת זקנים על אורח חיים | ע | ב | הכונס את הבתולה כו' מפני שטרוד טרד' של מצוה ואם טרוד טרדה שאינה של מצוה כגון שטבעה ספינתו בים וכיוצא בזה אינו פטור מק"ש (ברכות דף יד): | ג | null |
191 | עטרת זקנים על אורח חיים | ע | ג | אבל עכשיו כו' הכונס את הבתולה קורא וכשם שחייב בק"ש חייב נמי בתפלה ובתפילין (ש"ת מהררמ"א קל"ב ועיין לקמן סי' ק"ו סעיף א'): | ג | null |
192 | עטרת זקנים על אורח חיים | ע | ד | היה עוסק באכילה כו' יש מי שכתב בהתחיל מקמי דמטי זמן חיובא גומר ואח"כ קורא ק"ש ובהתחיל בתר דמטי זמן חיובא הוא מפסיק וקורא ק"ש אף ע"פ דאיכא שהות ביום ואין בזה מחלוקת כלל (מורי): | ה | null |
193 | עטרת זקנים על אורח חיים | עא | א | מי שמת לו מת כו'. לכן אפילו בזמן הזה שכ"ע אין מכווני' נמי אין רשאי להחמיר על עצמו ולקרות מטעם כבוד המת ואם אותו שאין מוטל עליו לקוברו אינו בעיר יכול לקרות ק"ש (וי"א דה"ה איפכא באם אותו מי שאין מוטל עליו לקברו הוא בעיר ואותו שמוטל עליו לקברו הוא בעיר אחרת אותו שהוא בעיר אחרת יכול לקרו' ק"ש ואם כל הקרובים אינם בעיר כולם צריכין לצאת מעירם לטפל בצרכי קבור' ופטורים מק"ש ותפלה אם יש לו מי שישתדל בשבילו בצרכי קבורה ורוצה להחמיר על עצמו ולקרות אין מוחין בידו כנ"ל (מורי בב"ח בשם ר"ת ועיין בי"ד סי' שמ"א) וגם צריך להגיה וי"א דאין מוחין ועיקר שראוי משום כבוד המת שלא יתלו הבריות טעמו בחומר שהחמיר על עצמו אלא שיאמרו שזה המת קל בעיניו לפיכך אינו נטרד ואינו נבהל במיתתו וה"ל גנאי למת ע"כ אפי' שיש לו מי שישתדל בשבילו בצרכי קבורה אינו רשאי להחמיר ולקרות ולזה הסכימו כל האחרונים בדורינו גם מהררמ"י ומורי בב"ח: | א | null |
194 | עטרת זקנים על אורח חיים | עב | א | מאחר שלמטה צורך בהן פטורין ואע"פ שיש שהות לקרות בעוד שנושאין הכת השני אפ"ה פטורין מפני שלפעמים נמלכים ויש מי שכתב אותם שהם סמוך למט' בין שהם סמוך לפני המטה ובין שהם סמוך לאחרי' מאחר שהמט' צריך להם ודאי שהרי הם סמוכים לה ודרך הנושאי' שיתחלפו עם הסמוכי' להם לפיכך הם פטורים ושאר המלוין שהם רחוקים מן המטה ולא יגיע אליהם שישאו חייבים (מהררמ"י) וכל זה שאין נושאי המטה מיוחדי' אבל במקום שנושאי המטה מיוחדים שיש חבורות מזומנים לכך כמו בק"ק קראקא ובק"ק לבוב ועוד באיז' קהלות פשוט הוא אותן שהמה בחבור' של נושאי המטה ומזומני' לכך אפי' הם רחוקים מן המטה מקרי את שהמט' צורך בהם ושאר העם שאינ' נושאי המטה רק מלוין אף שהם סמוכים מקרי את שאין המט' צורך בהם כנ"ל (עיין בי"ד סי' שנ"ח): | א | null |
195 | עטרת זקנים על אורח חיים | עג | א | שנים שהיו ישנים בטלית אחד ובשר שניהם נוגעים זה בזה לא יקראו ק"ש אא"כ כו' אפילו בהחזרת פנים אא"כ היתה טלית מפסקת ואז מותר אפילו בלא החזר' פנים (ב"י מהררמ"י מורי ב"ח): | א | null |
196 | עטרת זקנים על אורח חיים | עג | ב | אם הי' ישן עם אשתו כו'. ויש מי שאוסר ונכון לחוש לדבריו אבל אם היתה טלית מפסקת ביניהם לכ"ע מותר אפי' פנים לפנים שרי כיון דליכא נגיע' גופו וכן משמעות תוס' וסמ"ג: | ב | null |
197 | עטרת זקנים על אורח חיים | עג | ג | אם היה ישן עם בניו הקטנים מותר לקרות בהחזרת פנים בלא הפסק' טלית אפי' כשנוגעין בערותן זו בזו שרי (הגה' אשר"י בשם א"ז) ודבר תימה להתיר כולי האי (ב"י) ועיין בדברי הר"ר יונה בפ' מ"ש דף י"ט ע"א: | ג | null |
198 | עטרת זקנים על אורח חיים | עג | ד | עד כמה הם חשובים קטנים עד שיהיו לו י"א שנים. פירוש שעדיין לא הגיעו לי"א ולי"ב מלאים דאם הגיע כל אחד לי"א ולי"ב מלאים ויום אחד א"כ היא תוך שנת י"ג אזי אם הביאו שתי שערות אסור בלא הפסקה וכן בשנ' י"ג לתינוק ר"ל אף שהוא יום א' אחר שנת י"ב כן נראה לי ממשמעות הטור וי"א בשנת י"א וי"ב היינו שכבר הגיע לי"א וי"ב (מהררש"ל): | ד | null |
199 | עטרת זקנים על אורח חיים | עד | א | בהג"ה וה"ה אם לבו רואה ערות חבירו אע"פ שאין לבו רואה ערותו כגון שהוא מכוסה בבגד אסור כן כ' הב"י והעתיק לשון רבינו ולא כ' עליו מורה מקום נראה דגם הוא נסתפק מאיזה מקום הוציא הדין הזה וצ"ע מהיכן למד רבינו דין זה ונ"ל שלמד רבינו כן מן האיבעי דפ' מי שמתו כמבוא' בדברי הב"י בסי' ע"ג אי שרי לקרות בהחזרת פנים וכן ר"י אומר אפי' אשתו עמו עכ"פ צריך שיחזו' פניו וכמ"ש רש"י ז"ל והשתא אי הוה טעמו משום הרהור נגיעת ערוה לחוד למה לו להחזי' פניו הלא אפש' בהרחקה שירחק מחבירו הרחק' מאוד באופן שלא יגע בבשרו אלא ודאי לא מפני חשש זו לבד הזקיקו להחזי' פניו אלא גם שלא יראה לבו ערות חבירו ותיקון דבר זה אי אפש' אלא בהפסקת טלית או בהחזרת פניו אמ"ז וע"ל סי' נ"א: | א | null |