Unnamed: 0
int64 0
42.6k
| bookname
stringclasses 9
values | siman
stringlengths 1
4
| sek
stringlengths 1
1.63k
⌀ | text
stringlengths 2
18.1k
| seif
stringlengths 1
3
| topic
stringlengths 10
32
⌀ |
|---|---|---|---|---|---|---|
300 | עטרת זקנים על אורח חיים | קיד | ג | אם אמר מוריד הגשם בימות החמה מחזירי' אותו אע"ג דל' יום אחר הפסח אינו מזיק אפ"ה צריך לחזור שכיון שרוב הזמן שפוסק מלהזכיר גשם הוא סימן קללה לא פליג רבנן (ר"ן ריש תענית) בכל דבר שצריך לחזור בשבילו יכוין דעתו וישמע מש"ץ כל י"ח ברכו': | ד | null |
301 | עטרת זקנים על אורח חיים | קיד | ד | אם ביום ראשון של פסח אמר ברכ' אתה גבור עד מוריד הטל צ' פעמים כנגד ל' יום שאומר אותו ג' פעמים בכל יום הרי בחזקת שלא הזכיר כו' וקשה והא בשבת וי"ט אומרים אותו ד' פעמים בכל יום ואיכא יותר מצ"פ בל' יום וי"ל דהרי בשאלה ג"כ הדין כן ובשאלה איכא פחות מצ"פ דהרי בשבת וי"ט אין שאלה לכך נקטי' מלתא מציעת' צ' פעמים (ד"מ כך כ' הרב רמ"א. בתשו' מ"א): | ט | null |
302 | עטרת זקנים על אורח חיים | קטו | א | מפני שמותר האדם מן הבהמה היא הבינה כו' וכן מבדילין במוצאי שבת וי"ט לפי שהי' חכמ' שאדם מבדיל בין דבר לדבר ולכן קבעוהו בברכת החכמה רמז לדבר בינה ר"ת בשמים יין נר הבדלה ודיני הבדלה יתבארו בעז"ה בסי' רצ"ז. חמישית השיבנו סלח לנו. ומה שתקנו לומר אבינו בברכ' השיבנו וברכ' סלח לנו משא"כ בשאר ברכות מפני שהאב חייב ללמד לבנו תורה. ובסלח לנו משום שאנו מזכירין רחמי האב כדכתיב כרחם אב על בנים ויסלח לנו (מהררמ"י): | א | null |
303 | עטרת זקנים על אורח חיים | קטז | א | רפאנו והוא ברכ' ח' מפני שהמילה נתנה בח' והמילה צריכה רפואה לכך קבעה בח'. ואין לומר רפאנו ה' אלהינו אלא רפאנו ה' ונרפא וצ"ל רופא חולי בציר"י תחת הלמ"ד (כ"כ מהר"ר שבתי מפרעמיסלא בסידור שלו): | א | null |
304 | עטרת זקנים על אורח חיים | קיז | א | תשיעי ברכ' השני' ברך עלינו את השנה הזאת וכו' ושבענו מטובך כצ"ל לא מטובה כי השביעה שיתברך המזון בבני מעיים אינו תלוי בגידול הארץ אלא בברכת י"ח שישפיע השובע מאתו כדכתיב השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך וגם בברכת הטובה שייך בהקב"ה דכתיב יפתח ה' לך את אוצרו הטוב (מהרש"ל) ונראה כשהוא בדרך אז יאמר ושבענו מטובך כי אז יש ס"ת שם של יוה"ך היוצא מפסוק כ"י מלאכי"ו יצו"ה ל"ך וגו' ס"ת וכן יש ס"ת פנ"י האדמ"ה ושבענ"ו מטוב"ך משא"כ כשהוא בעיר אז י"ל מטובה משום שיש בס"ת שם של הוי"ה פני האדמ"ה ושבענ"ו מטוב"ה: | א | null |
305 | עטרת זקנים על אורח חיים | קיז | ב | יחידים הצריכין למטר או ארץ אחת כולה כמו ספרד או אשכנז בכללה כיחידי' דמי ובש"ת. ונראה דלפ"ז כ"ש כשיש לנו לשאול מטר ח"ו במרחשון בש"ת כשצריכין לכך דהא אפי' בתקופת תמוז דסימן קללה הן הגשמים שואלין בש"ת כשצריכין למטר כ"ש בכה"ג דהיינו בימות הגשמים מיהו קבלתי דיש להזהר שלא לשאול גשמים כלל שלא בזמן שתקנו חז"ל אפי' בש"ת אלא מרצון לפני הש"י בתענית ובסליחות בי"ג מדות ואומרים פסוקים ומזמורים של מטר אבל אין שואלין ותן טל ומטר (מורי בב"ח) ושמעתי אחד מן הגדולי' עשה מעשה כשהיה עצירת גשמי' בימות החמה לשאול בציבור ותן טל ומטר בש"ת ונאסף אל עמיו באותו השנה ותלו הדבר מדאטריחו קמי שמיא: | ב | null |
306 | עטרת זקנים על אורח חיים | קיט | א | אם רצה להוסיף כו' אם מוסיף אותה בשביל כל ישראל כו'. ונראה דצרכי יחיד יכול לשאול בלשון רבים אם רוצה ועדיף טפי וראיה מתפילת הדרך אלא כשאומר בלשון רבים צ"ל בסוף הברכה דוקא וארבע חלוקים בדבר. אחד שבברכת ש"ת יכול לשאול כל צרכיו בכל ענין שירצה. ב' שאם בא לומר בסוף כל ברכה וברכה מעין כל ברכ' אומר אפילו לא יהא צרכיו ממש כיון שאומר אותה בלשון רבים אבל בל' יחיד אסור לומר כיון שאינו אומר אותו בעבור כל ישראל ודוקא בסוף כל ברכה אבל באמצע הברכות לא כיון ששואל צרכי הרבים באמצע נראה כמוסיף על המטבע שטבעו חז"ל. ג' שאם שואל צרכיו ממש כגון על החולה שיש לו וכיוצא בזו יכול לאומרו בלשון יחיד ואפילו באמצע הברכה אבל לא בלשון רבים שלא יהא נראה כמוסיף על המטבע שטבעו חז"ל. הד' שבסוף התפלה אפי' קודם יהיו לרצון יכול לאומרו כרצונו בין בלשון יחיד ובין בל' רבים בין צרכיו ממש בין צרכי ציבור (הר"ר יונה פרק א"ע): | א | null |
307 | עטרת זקנים על אורח חיים | קכב | א | אבל במקום שנוהגין לומר תחנונים כו' וליתא כיון דבגמרא אמרי דתקנו יהיו לרצון אחר תפלת י"ח ע"כ נכון הדבר שלא להפסיק אפי' לקדיש ולקדושה קודם יהיו לרצון לכך נכון לומר יהיו לרצון תכף אחר תפלת י"ח קודם אלהי נצור כדי שיוכל לענות קדיש וקדושה כנ"ל וכן ראיתי בסידור של ר' שבתי מפרעמסל' וכנ"ל: | א | null |
308 | עטרת זקנים על אורח חיים | קכג | א | כשיאמר עושה שלום כו' דהיינו זוקף לצד ימינו והופך פניו לצד שמאלו ונותן שלו' ומנין הכריעו' בקדיש חמש' ביתגדל כורע וזוקף בשמיה רבא בעגלא כורע ואמרו אמן זוקף יתברך כורע שמיה דקב"ה לעילא מכל ברכתא זוקף תתקבל כורע קדם אבוהון זוקף עושה כורע שלום זוקף בימין ואח"כ נותן שלום בשמאל והורגלו להשתחות לפניהם כעבד הנפטר מרבו (מרד' ס"פ א"ע): | א | null |
309 | עטרת זקנים על אורח חיים | קכג | ב | כשפוסע עוקר רגל שמאל תחלה כן דעת הגה"מ פ"ה מה"ת וכן בשבולי לקט ובמדרש שוחר טוב וכן נוהגין: | ג | null |
310 | עטרת זקנים על אורח חיים | קכג | ג | ושיעור פסיעות כו'. ונראה דדוקא היכא דאפשר אבל בב"ה שרבים נכנסי' בה וצר להם המקום שא"א לפסוע ג"פ גודל בצד עקב ולעמוד שם כדאי הוא הרשב"א לסמוך עליו בשעת הדחק שכתב בש"ת סימן שפ"א לפסוע בלא שיעור ע"ש. ויחיד שהתפלל בציבור אסור לחזור פניו עד שהתחיל ש"ץ תפלתו ויש להחמיר עד שיגיע הש"ץ לקדושה והכי נוהגין לכתחלה היכא דאפשר אבל היכא דאיכא דוחק ואתי לאנצויי יכול לחזור מיד שפתח ש"ץ בקול רם אבל לא קודם לזה: | ג | null |
311 | עטרת זקנים על אורח חיים | קכד | א | לאחר שסיימו הצבור תפלתן כו'. וגם מחזיר התפלה כדי שיעשה קדושה אחריו ע"כ צריך שלא להתחיל יחיד להתפלל אא"כ יכול לגמר קודם שיגיע הש"ץ לקדושה ואם הוא התחיל והגיע עם הש"ץ לקדושה יאמר עמו הקדושה מלה במלה (טור) וגם יאמר עם הש"ץ אח"כ נוסח הברכה לדור ודור ג"כ מלה במלה עד האל הקדוש (מהררש"ל) וכן משמע בהגה' מנהגי' בה' פסח סימן מ"ב וכן אם הוא שעת הדחק: וטוב לשמוע כשהש"ץ חוזר התפלה להאזין ולענות אמן ויש לגעור באותן המגביהים קולם ואומרים עם החזן תפלת י"ח (טור) כי ג' אסורים עבדי הני אינשי. חדא דמברכין ברכה לבטלה. שנית דחייב כל א' לשתוק ולכוון לברכת הש"ץ ולומר אמן ועכשיו שאומר עם הש"ץ תפלת י"ח אין מכוון לש"ץ ואין עונים אמן אחריו. ג' שע"י שאינו מכוון לש"צ ברכת ש"ץ ברכה לבטלה: ואל יאמר ב"ה וב"ש הגדול: | א | null |
312 | עטרת זקנים על אורח חיים | קכד | ב | ויענו אמן אחר כל ברכה וברכה. והעונה אמן אחר כל ברכה כאלו מתפלל שני פעמים ואז"ל המתפלל ולא כוון וחזר והתפלל מובטח לו שתפלתו נשמעת (ב"י בשם א"ח) ויש להזהר יותר באמן דהאל הקדוש ושומע תפלה: | ו | null |
313 | עטרת זקנים על אורח חיים | קכד | ג | שיכוון בלבו אמת היא הברכה כו'. פי' כוונה זו יכוין בכל י"ח ברכות אבל באמצעיות יכוון באמן שני דברים א' כוונה הנ"ל ועוד יכוון לומר ויה"ר שכך יתאמן לעינינו וימלא משאלותינו ששאלנו ממנו כל הצרכים ששאל הש"ץ הנה אנחנו מחזיקים אותה שאלה ומתפללים לפני הש"י שאמרנו דברי הבקשות אליו (המקובל מוהר"ר הירץ בסידור) והעונה אמן לא יגביה קולו יותר מן המברך (ריש פ"ג שאכלו): | ו | null |
314 | עטרת זקנים על אורח חיים | קכד | ד | לא יענה אמן חטופ' כו'. ר"ל שקורא את הא' בשב"א נוטה לציר"י אמן והוא צ"ל אמן בפתח ר"ל בקמץ כמו שאנו קוראין אמן וקמץ נקרא ג"כ פת"ח כמו שפי' ראב"ע בפסוק ה' ימלוך לעולם ועד: | ח | null |
315 | עטרת זקנים על אורח חיים | קכד | ה | וכן לא יענה אמן קטופ' שמחסר קריי' הנו"ן וה"ה באם מחסר קריאת א' או מ' אלא לפי שהרבה אין נזהרין בקריאת הנו"ן שתהיה נכרת לכך נקט רש"י נו"ן: | ח | null |
316 | עטרת זקנים על אורח חיים | קכה | א | אין הצבור אומרים עם הש"ץ נקדישך והמנהג פשו' שהציבור שותקין בשעה שהחזן אומר נקדש או נעריצך עד שמגיע לקדוש אז עונין הציבור קדושה וכן כשהחזן אומר לעומתם משבחים שותקין הציבור עד שמגיע לברוך כבוד ה' ממקומו והציבור עונים אותו וכן כשאומר ש"ץ ובדברי קדשך שותקין עד שמגיע לימלוך כו' ואז עונים הציבור (ב"י והרא"ש בתשו' כלל ז' סי' י"ט) ויש בנקדש את שמך י"ד תיבות עד תחילת הפסוק וקרא זה אל זה כו' וע"כ צ"ל וכן כתוב ע"י נביאך וקרא זה אל זה ואמר ולא כנוסח שלנו שאנו אומרים ככתוב דא"כ ליכא אלא י"ג תיבות: | א | null |
317 | עטרת זקנים על אורח חיים | קכה | ב | טוב לכוון רגליו. ויש לישא העינים למרום בס' היכלות יש בזמן שישראל אומרים קדוש ומביטי' לשמים. משמע שיש לראות כנגד השמי' כשאומר קדוש. ודוקא במלת קדוש יש להביט לשמים אבל קדושה שאומרים פעם שניה ושלישית צריכין לומר בהשתחוי' דתניא מנין שאומרים אבות כו' ומנין שאומרים קדושה שנאמר הבו לה' כבוד שמו השתחוו לה' בהדרת קודש אלמא מלתא דקדושה כתיב ביה השתחוו לה' וכן ברוך כבוד ה' ממקומו יש לומר בכפיפת ראש משום דאחר כבוד שמו כתיב השתחוו כך מצאתי בקובץ ישן בת"י דהיינו כשאומר ברוך כבוד כורע וזוקף בשם וכן באומרו ימלוך כורע וזוקף בשם (מהררי"ל): | ב | null |
318 | עטרת זקנים על אורח חיים | קכו | א | ש"ץ שטעה ודילג אחד מן הברכו' ואפי' טעה או דילג ב' או ג' ברכות לא אמרי' דמוחזק הוא בדילוג (טור בשם הירוש') וה"ה ביותר מג' אין מסלקין אותו אבל אם דילג ברכת המינין מסלקין אותו לגמרי מש"ץ (הר"ר יונה פ' ת"ה) ש"ץ שטעה יעבור אחר תחתיו אם נמצא אחד שכיון עם הש"ץ בכל התפלה הוא ירד ויגמר התפלה ואם אינו בנמצא ירד אפי' אחר שלא כיון אפ"ה לא יתחיל כ"א תחלת הברכה שטעה בו הש"ץ כן משמע מדברי הב"י: | א | null |
319 | עטרת זקנים על אורח חיים | קכז | א | ישחו יותר מדאי דהא כבר התפללו ושחו בתוך תפילתם הלכך די בזה שישחו ראשם מעט אבל כשמתפלל בפ"ע יכול לשחות בתפלת י"ח באבות ובהודאה תחילה וסוף וכן בכריעה כשפוסע ג' פסיעות טוב עד שיראה איסר כנגד לבו או עד שיתפקקו כל חוליות שבשדרה אבל לא יותר מגבול זה אבל כששוחין עם הש"ץ במודים לא ישח' אלא מעט דהיינו שיתנועע בראשו ולא יותר: | א | null |
320 | עטרת זקנים על אורח חיים | קכז | ב | ואומרים מודים דרבנן הכל בשחייה א' ואין לומר שאתה הוא ה' אלהינו כי צריך לזקוף בשם הוי"ה כמ"ש מפני שמי נחת ה' זוקף כפופים (כ"כ הראב"ד והרשב"א מהרר"י לורי' בספר לחם מן השמים) וי"א דאין להקפיד משום ה' זוקף כפופים אלא בסוף ברכה (מהררמ"י בכתבים סי' ק') ונראה להיות יוצא ידי כולן שיאמר ה' אלהינו וכן יעשה יכרע במודים ויזקוף מעט בשם עד סופו ואז הוא דרך הנכון (מהרש"ל ומורי בב"ח): | א | null |
321 | עטרת זקנים על אורח חיים | קכז | ג | ואין הציבור עונין אחריו אמן אלא כי"ר ויש מי שכתב שלא יענה כי"ר כ"א פ"א לבסוף ואם רוצה עונה כי"ר על כל ברכה וברכה אבל העיקר שלא יענה כלום אלא לבסוף כי"ר והמנהג לו' ברכת כהני' אפי' יחיד המתפלל בזמן שראוי לנשיאת כפים ויש מי שכ' אף בתענית יחיד יאמר אותו במנחה וכן בתענית צבור אומרים כל יחיד אפי' לא התענה עמהם ומהררמ"א תמה ע"ז דהרי משמע דאין היחיד אומרה אף כשהתפלל בציבור אלא הש"ץ ולא חילק בין שחרית לשאר תפלות: | ב | null |
322 | עטרת זקנים על אורח חיים | קכח | א | והלוי יצוק מים על ידיהם. ובמקום שאין לוים רק כהנים אז אם יש בכור יתן הבכור מים לכהנים ויצוק על ידם כך מצאתי במחזור ישן ע"ש מהרר"י מילין וכ"כ בתשובה אחת כי הבכור שהוא פטר רחם לאמו הוא קודש ונכנס תחת הלוי ויוצק מים על ידי הכהנים ועיר שיש לוי והוא חכם והכהנים הם ע"ה ומקצת הכהנים עדיין אין להם חתימת זקן הרשות ביד הלוי שלא יצוק להם (ש"ת מהר"ר לוי סי' ל"ט) ונ"ל שגם הבכור שהוא פטר רחם לאמו יכנס תחת הלוי ויצוק מים על ידי הכהנים כנ"ל: | ו | null |
323 | עטרת זקנים על אורח חיים | קכח | ב | כשמתחיל הש"ץ כו' המנהג שלנו שהש"ץ ממתין ברצה שיעלו הכהנים לפני התיבה ואפשר משו' חשש דלמא לא עקר רגליו ממקום הרחצת ידיהם כי מסתמא שמשם נקרא עקר רגליו לא במה שעוקר רגליו לרחוץ ידיו (אמ"ז): | ח | null |
324 | עטרת זקנים על אורח חיים | קכח | ג | כשעוקרים הכהנים רגליהם לעלות לדוכן אומרים יה"ר כו'. וכן הוא דעת הרמב"ם אבל רש"י ותו' כתבו דאין אומר תחנה זו עד שמגיע לדוכן: | ט | null |
325 | עטרת זקנים על אורח חיים | קכח | ד | אם הם שנים קורא ש"ץ כהנים אבל אם היה רק כהן אחד לא יקרא הש"ץ כהנים אלא הוא מעצמו מחזיר פניו אף שכהן קטן עמו ועיין מ"ש מהררמ"י ויש מי שכ' דהמנהג לקרות אף ליחיד (ב"י בשם סמ"ק וסמ"ג) וי"א אותו בלחש עד מלת כהנים וכ"כ רש"י והרמב"ם וכן נהגו ולא כמ"ש הר"ן פרק הקורא שקודם שיעקרו רגליהם קורא להם כהנים ומברכין אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו לברך את עמו ישראל באהבה ומ"ש וצונו לברך באהבה באיזה מקום מצינו שהקדוש ברוך הוא מצוה לברך ישראל באהבה ונראה בהיות שפרש"י ע"פ אמור להם מלא לא תברכם בחפזון ובהלות אלא בכונה ובלב שלם ודוק: | י | null |
326 | עטרת זקנים על אורח חיים | קכח | ה | ומגביהי' יד ימני' כו' דכתיב וישא אהרן את ידיו ויברכם ידו כתיב וכן ראוי ע"פ הקבלה (הג"מ פ"ד) . ופושטים ידיהם וחולקים אצבעותיהם כו' ואסור לזקוף האצבעות בחנם כי אז מתעורר עליו עשרה מדריגות דין דסטרא אחרא וגורם קללה לעצמו (זוהר פ' נשא) . | יב | null |
327 | עטרת זקנים על אורח חיים | קכח | ו | מתחילין הכהנים לומר יברכך. וכן נוהגין בכל ארץ ישראל ובארץ מצרים שהכהנים מתחילין מעצמן לומר יברכך דבמלה ראשונה ליכא למטעי (ב"י בשם הרמב"ם פי"ד דתפל') אבל מהררא"ם בש"ת סי' ג' פסק כמ"ש בהגה בשם הטור והר"ן והג"מ ואח"כ מתחיל הש"ץ שים שלום ויש מי שכ' שהקהל והש"ץ אומרים בלחש שים שלום עד וחיים ושלום ואז מתחיל הש"ץ בקול רם וטוב בעיניך כו' (מהררמ"י): | יג | null |
328 | עטרת זקנים על אורח חיים | קכח | ז | ולא יתחילו הכהנים רבון ושגגה היא דהא לעיל סעיף ט"ו כתב דלאחר שמתחיל הש"ץ שים שלום הכהנים מחזירין פניהם ואומרים רבון העולמים כו'. אלמא אף לאחר שיכל' אמן מפי הציבור אין מתחילין רבון והרמ"י כ' בזה הלשון ואין הש"ץ מתחיל שים שלום עד שיכלה אמן מפי הצבור ובין כך מתחילין הכהנים רבון ואפשר יש ליישב בהיות שכתבתי לעיל סעיף ט"ו שהקהל וגם הש"ץ אומרים בלחש שים שלום א"כ אינם יודעים מתי להתחיל רבון ע"כ צ"ל עד שיכלה אמן מפי הציבור ודוק: | יח | null |
329 | עטרת זקנים על אורח חיים | קכח | ח | ואם המקרא כיון לתפלת ש"ץ מתחילה ועד סוף. ומיהו גם להקרות לבדו טוב הוא שיכוין לבו לתפלת י"ח מתחילה ועד סוף וק"ל שאינו יכול להקרות מי ששח בשעה שהש"ץ היה מתפלל (מרדכי) ואפי' אם הש"ץ חוזר אח"כ התפלה ואומר שים שלום טוב להאזין כל התפלה (ב"י ומהררמ"י) אבל בהג"מ משמע אם הש"ץ אומר שים שלום לית לן בה אך ורק אם אין הש"ץ אומר שים שלום אז צריך לזהר שלא יעמוד אחר תחתיו להקרות ולומר שים שלום אלא מי שמכוין לכל התפלה עם הש"ץ ונ"ל דמיירי שאין הש"ץ מובטח שיחזור לתפלתו דא"כ יחזור הש"ץ עצמו ויגמור התפל' וצריכין לומר הא דאמרי' דאם אינו מובטח שיחזור לתפלתו אינו נושא כפיו היינו דוקא כשהוא עצמו גומר התפלה אבל אם איכא אחר דמסיים התפלה יכול לישא כפיו (ב"י) ואינו נראה כן מפשוטה דמשנתינו אלא כל שאין הש"ץ מובטח שיחזו' בתפלתו אינו רשאי לעלות לדוכן ואין תקנה שהמקרא יכוין מתחילה ועד סוף והמקרא יסיים שים שלום כיון שאינו מובטח וכ"כ מורי בב"ח ויש מ"ש עכשיו שמתפללין תוך הסדור וליכא למיחש לטריפת דעת נושא כפיו אף באם שם כהנים אחרי' (ל"ח) שני כהנים ששונאים זה את זה אפילו הכי חייבין לעלות לדוכן יחד אפילו אם אין שם כהנים אלא אותן שנים ואפי' מודרים הנאה זה מזה מותרי' לעשות מצוה יחד דמצות לאו להנות נתנו ול"ד לג' שנדרו הנאה זה מזה דאין מצטרפין לזימון עיין בי"ד סי' רי"ז עסי' כ"ז ובסימן רכ"א סעיף י"ג ובא"ח סי' תקפ"ו סעיף ה' ובסימן קצ"ט סעיף י"א ואותו שאינו רוצה לעלות עם חבירו אין יכול לכוף לחבירו לחלוק עמו נשיאות כפים לומר לו עלה אתה שחרית ואני מוסף כי חבירו יכול לומר אני איני רוצה לבטל מצותי ואעלה לדוכן בכל פעם ולאו כל כמינך לבטל מצותי בשביל שטותך (ש"ת מהר"מ מינץ סי' י"ב דין ד') אבל הכהן ששונא את הציבור או הציבור שונאים אותו לא יעלה לדוכן ויש לכהן הזה סכנה גדולה כשהוא עולה לדוכן (זוהר פרשת נשא ערע"ה): | כ | null |
330 | עטרת זקנים על אורח חיים | קכח | ט | בשעה שהכהנים מברכין העם כו' יהיו פניהם נגד הכהנים וגם העם המקבלים הברכות יכוונו לקבל הברכות ולא יסתכלו בהן ג"כ שלא יבואו לידי היסח הדעת (ירושלמי) אבל אין הטעם שעיניו כהות דהא מפרש בפרק אין דורשין דוקא בזמן שב"ה קיים (מהררמ"י וע' לקמן סי' ק"ל) א"צ לילך ממקומו מי שהוא אחורי הכהנים ולדחות את חבירו ממקומו שהוא קנוי מכ"ש מי שאין לו מקום בב"ה כלל וצריך לעמוד בחצר ב"ה (מורי בב"ח) וכן משמע מפירש"י דלא אניס' כו' מפני שיכולין לבא לפני הכהנים להיות מתברכים פנים כנגד פנים ואומרים רבון העולמים בשעה שהכהנים מנגנים כ' של וישמרך ויחנך ול' של שלום דהתם סיימו כל אותה הברכה (מהררמ"י) ואסור לכהן להוסיף יוסף ה' עליכם: | כג | null |
331 | עטרת זקנים על אורח חיים | קכח | י | כהן שיש לו בת שהמירה כו' כי את אביה היא מחללת אבל יצא קול על אמו שזנתה או המירה אפ"ה עולה לדוכן (ש"ת מהררי"ל ח"א דף קמ"ט): | מא | null |
332 | עטרת זקנים על אורח חיים | קכח | יא | יצא מב"ה וה"ה אם אין שם כהן אלא הוא ג"כ לא ישא את כפיו רק שאינו צריך אז לצאת מב"ה כשאין קוראין כהנים וגם הנוטל ידיהם לא יבא אליו ואז אינו עובר בעשה כמבואר: ואומרים רבון בשעה שמאריכים בניגון התיבות ויש מי שכתב שלא יאמר כל אחד רבון הנ"ל בשעה שהכהנים עולין לדוכן כי אם דוקא מי שחלם אותו לילה חלום רע אז יאמר רבון כי אף שחלם בשאר ימות השנה אין הביטול מועיל אלא בו ביום כשראה החלום כדאשכחן בתענית חלום דוקא בו ביום או ידלג ב' התיבות חלום חלמתי אלא יאמר רבש"ע אני שלך וחלומותי שלך יר"מ כו' (רא"ש פר' שור שנגח הפרה) וכן נכון בעיני שזה מועיל שאם ראו אחרים חלום רע עליו שמבטלו שאומר בין חלומות שחלמו אחרים עלי כנ"ל כי בלא"ה אין נכון לומר תחנות בשבת וי"ט בחנם כי אסור לעורר עצמו בענייני תחינות השוברות לבו של אדם אבל תפלה ובקשה נופל ג"כ על דברים שמתפלל שיתן לו הקב"ה מתנות רבות יותר מכדי צרכו וזה מותר להתפלל אפילו בשבת וי"ט זה היתה הטעם מסדרי סדר מעמדות שסדרו בשבת בקשות יותר לטוב. כתב לבוש שחיבר מהררמ"י על פירש"י בפ' ואתחנן כתוב בזוהר פרשת נשא כשמתפלל הש"ץ בחזרת תפלת י"ח באם שאין שם נשיאת כפים כשאומר יברכך ה' יראה לצד ההיכל וישמרך לצד ימין שלו. יאר ה' כלפי ההיכל פניו אליך ויחונך יראה לצד שמאלו ליחדו בימין ואסור לשהות כדי הילוך כ"ב אמות בין נטילה לברכה לכן צריך ליטול סמוך לרצה: | מג | null |
333 | עטרת זקנים על אורח חיים | קכט | א | כהן שעלה בי"כ במנחה אין מורידין אותו כו'. וכן נוהגין במדינות אלו אע"פ שיש חולקין ויש מ"ש דאינו נראה מנהג זה דהוי לי' כתרתי דסתרי אהדדי (מורי בב"ח): | ב | null |
334 | עטרת זקנים על אורח חיים | קל | א | ואי לא לימא הכי אדיר במרום כו' פי' שלא סיימו אף אחר שגמר רבש"ע אז יאמר אדיר במרום כו' כך גירסת התלמוד אבל גירסת הרי"ף הוא וכי מהדרי כהני אפייהו לימא הכי אדיר כו' ע"כ נכון לעשות שניהם כנ"ל וי"א רבש"ע בשעה שהכהנים אומרים וישמרך וכן ויחנך וכן שלום חושב שפיר ומאזין הברכה שמראה עצמו דמקבל ברכת כהנים ומש"ה קאמר שיתקיים בו ברכת כהנים ויתהפך חלומו ושפיר דמי לומר אף בשעה שהכהנים אומרים התיבות (ב"י בשם ש"ת אשכנזים) וי"א שיוסיף בה בסוף ותבא אלי ברכת הכהנים ותרצני ונהגו לסיים לוישמרך בותשמרני ולויחונך בותחנני ולשלום בותרצני שיהא רצון ושלום (מהררש"ל בהגהות ומהררמ"י) ונכון לומר ע"פ הקבלה כשאומר הש"ץ אלהינו שם של כ"ב היוצא מברכת הכהנים "אל "נא "קרב "תשועת "מצפך "פחדיך "סר "תוציאם "ממאסר "פדה "סועים "פתח "סומים "ישעיך "מצפים "דלה "יוקשים "וקבץ "נפוצים סמוך יי' "מפלתינו בשכמל"ו ואח"כ כשאומר החזן שים שלום יאמר רבש"ע כו' שמעתי ממורי מהר"ר יושיע ז"ל מק"ק קראקא שכך נהג וכן אני נוהג: | א | null |
335 | עטרת זקנים על אורח חיים | קלא | א | והעיקר להטות בשחרית כשיש תפילין בראשו על צד ימין כו'. ויש מי שכתב שגם כשיש תפילין בראשו יפול על צד שמאלו אלא שיטה ראשו מעט לצד הימין ובמנחה יטה ראשו לצד שמאלו וגם ע"פ הקבלה יש בו סוד (מהררמ"י): | א | null |
336 | עטרת זקנים על אורח חיים | קלא | ב | י"א דאין נ"א אלא במקום שיש ארון וס"ת ור"א בן הורקנוס דבפרק הזהב דשמותי הוה ומסתמא לא היה מתפלל בב"ה ונפל על אפיו (עיין בי"ד סימן של"ד ס"ב) צ"ל דארון וס"ת היה לו בחדר או כיון לשעה שהציבור היו מתפללין נפילת אפים מיושב כ"כ הב"י לפי דעת חכמי הקבלה אבל י"א דאין להקפיד בנפילת אפים שתהא מיושב ואם רוצה לעשות מעשה הרשות בידו (ש"ת הריב"ש סי' תי"ב) וכן הוא במהרי"ל שנפל מעומד אם קרה שסיים תפלתו בשעה שמתחילין הציבור תחנה עמד על מקומו ולא חזר מיד למקום תפלתו ונפל על אפיו מעומד ע"כ אין להקפיד: | ב | null |
337 | עטרת זקנים על אורח חיים | קלא | ג | נהגו שלא ליפול על פניהם לא בבית האבל כו': אפי' כשיש שם ס"ת ועוד יש טעם משום כדי שלא לעורר ולהגביר מה"ד ולפ"ז אומרים סליחות בבית האבל אבל לא וידויין ותחינות וביום המיל' א"א תחנון דוקא בשחרית וי"א שא"א אף במנחה (מהרש"ל) דהיינו אצל תינוק הנימול וכן נוהגין בק"ק בריסק דליטא אבל אצל החתן א"א כל היום (הגה"מ פ"ה מה"ת): | ד | null |
338 | עטרת זקנים על אורח חיים | קלא | ד | אין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו ואין שייך זה אלא כשהיו נופלין על פניהם ממש אבל עכשיו שנוהגין רק להטות הראש על צדו אין שייך זה (מורי בב"ח) ויש מ"ש בט"ו באב אומרים תחנון (ב"י בשם רוקח) ועכשיו נוהגין העולם שלא ליפול על פניהם בט"ו באב ולא בט"ו בשבט (עיין במנהגים הרר"א טראני) ויש מ"ש שאם מילה בעיר א"א תחינות בכל העיר הואיל ואליהו בא לעיר (מנהיגי דורא): | ח | null |
339 | עטרת זקנים על אורח חיים | קלב | א | ואחר כך אומר החזן חצי קדיש על פסוקי התחנה כדי להפסיק בינם ובין הפסוקים שיאמרו אח"כ אומרים אשרי ולמנצח וסדר קדושה ואח"כ קדיש אחד על כולם: | א | null |
340 | עטרת זקנים על אורח חיים | קלב | ב | אחר סיום התפלה אומרים עלינו ויש מי שכתב שיש לומר עלינו אחר כל תפלה אפילו אחר תפלת מנחה (לחם השמים) ויאמר ומושב יקרו בשמים ולא יאמר וכסא כבודו (טור בסי' קל"ג וש"ת מהררש"ל סי' ס"ח) ואומרים השיר שהלוים אומרים במקדש בשחרית בלבד וכ"כ ב"י בשם א"ח ור"ל בבוקר היה מעכב השיר הקרבן ובערב לא היה מעכב אבל אין לפרש שלא היו אומרים במקדש השיר כ"א בבוקר א"כ קשה והלא משנה שלימ' היא בר"ה ונתקלקלו הלוים בשיר והיינו שיר של ערבית כן נראה ליישב ועיין ס' באר שבע שמישב קושיא זו בענין אחר רחוק מן הדע' ודחוק ועיין בש"ת ר"מ אלשיך: | ב | null |
341 | עטרת זקנים על אורח חיים | קלג | א | דהכל באין לב"ה קודם ברכו ואין כן משמע בש"ת הריב"ש כי הוא כתב אבל בשבת וי"ט שמאריך לצאת וכבר התפללו כולם אין אומרי' אותו כלל והאומרו טעה (עיין בש"ת הריב"ש ובב"י): | א | null |
342 | עטרת זקנים על אורח חיים | קלה | א | בב' וה' ובשבת במנחה קורין ג' ונראה שאם בטלו ביום ב' הקריא' בס"ת ע"י אונס יכול לקרא הקריאה של יום ב' ביום ג' כדי שלא יבטל תקנת עזרא ושלא ילכו ג' ימים בלא תורה משא"כ באם בטלו ביום ה' אזי הלכו ג"י בלא תורה ועבר זמנו בטל קרבנו ודוקא שבטלו ביום ב' בשוגג אבל אם בטלו במזיד נ"ל שהוא דומה לתפלה שמוזכר בסי' ק"ח ומעוות לא יוכל לתקן הוא כן נ"ל ומ"מ צ"ע כי שמא שאני התם שעבר היום בטל קרבנו משא"כ הכא בנ"ד הרי זה דומה למי שאכל שום וריחו נודף יאכל עוד שום כו' כן הדבר הזה ולא אתה בן חורין מן תקנ' עזרא בשביל כך שעבר היום וצ"ע: | א | null |
343 | עטרת זקנים על אורח חיים | קלה | ב | אם בטלו שבת אח' כו'. דוקא באם לא קראו בשבת העבר כ"א סדרה אחת אז קורין לשבת הבאה אות' הפרשה עם הפרשה השייכ' לאותו שבת משום דבלא"ה מצינו לפעמים שקורין ב' סדרות בשבת אחד אבל אם נתבטל שתי שבתות וה"ה אם באותו שבת שבטלו היה ראוי לקרות ב' סדרות אין קורין בשבת השני ג' סדרות דלא מצינו שום דוכתא שקורין ג' סדרות בשבת אחד (שו"ת מהר"מ סי' פ"ה) וכן באם קורין באותו שבת ב' סדרות ג"כ אין קורין סדרה שביטלו מטעם הנ"ל כנ"ל ונראה שיש לחלק בין אם בטלו שתי שבתות כל פעם פ' א' אזי צ"ל שהרשות בידם בשבת הבאה לקרות פרש' אחד שביטלו עם הפרשה השייכ' לאותו שבת אבל באם נתבטלו שבת אחד שקורין ב' סדרות יחד אז לא יקרא הסדרה ששייך לאותו השבת עם סדר' א' מב' סדרות שביטלו משום דכיון שהיו דבוקים בשבת שעבר הוה כחד סדר' לכן אין סברא כלל לחלק ולקרות בשבת הבאה חצי חיובא דיומא שעבר וגם באם בטלו חד סדרה נמי לא אמרן שקורין בשבת הבאה אותה הפרשה עם הפרשה השייכה לאותו שבת אלא דוקא באם לא היה אותה סדרה בסוף הספר מחמשה ספרים מחומשי תורה אבל באם היה אחת מן הסדרו' שבסיום הספר כגון ויחי ופקודי וכדומיהן אזי אף באם לא בטלו כי אם חד פרשה לא יקרא עם הפרשה השייכה לאותו שבת כי אין סברא לקרות מספר לספר בחד שבת וכנ"ל מדברי מהר"ם מינץ: אם הס"ת פתוח והכהן קורא ק"ש וכן אם התפלל נמי דינא הכי ואם יש שם כהנים אחרים מותר לקרות אותם בשמם כי אין שייך כאן משום פגמו כי הכל רואין שמשום שקורא ק"ש או משום שהוא מתפלל ע"כ אין עולה (מהררמ"י) ומטעם זה בתענית אם קורין לכהן שלא התענ' ואמר שלא התענה ג"כ אין שייך כאן משום פגמו ע"כ אז א"צ לצאת כנ"ל מ"מ יותר טוב לצאת שלא יבא לכלל קיצור ימים שקורין אותו לברך ואינו מברך כנ"ל. ויש מי שכתב שמותר לעלות לתורה אף מי שאינו מתענה (מורי בב"ח) . אין לכהן למחול על כבודו אבל בסעודה יכול למחול. אם החכם מקדים לכהן ע"ה לברך לפניו בחוק משפט כהונה ע"ז נאמר ומשנאי אהבו מות אבל אם החכם נותן רשות לכהן ע"ה אין בית מיחוש דהא חכם יכול ליתן רשות אפי' לישראל (מרדכי פרק בני העיר): | ב | null |
344 | עטרת זקנים על אורח חיים | קלו | א | ואינו רשאי למחות אפילו לפרנס שיקרא במקומו דהוה כמו שקוראין לעלות לס"ת ואין עולה שהוא בכלל קיצור ימים אלא אף שיקרא לפרנס ג"כ ורק שירצה למחול שיקרא במקומו לפניו אין רשאי למחול ע"כ. סומא ת"ח קוראין בתורה אבל סומא ע"ה אין לקרות כלל (מורי בב"ח) מצאתי הקטן דוד צימלש מקראקא (יע"א): | א | null |
345 | עטרת זקנים על אורח חיים | קלח | א | אודות החזנים שקורין בתורה בבה"ב ובשבת במנחה ומסיימין הפרשיות שהם מסומנים ומצויינים בתפלות כהן לוי ישראל ולפעמים מסיימין פסוק אחד לפני או אחרי פרשה פתוחה או סתומה דע לך שטועין הם ולא שפיר עבדי וגם אני הכותב מחיתי בהם פעמים בפ' שופטים מסיימין הפרשה לכהן אשר תעשה לך והוא בין ב' סתומות וראוי לסיים פסוק לפניו אשר נתן לך דאיתא בגמרא פ' הקורא עומד בעי מיניה עולא בר רב מרבא פ' ר"ח כיצד קורין אותה צו את בני ישראל דהוי תמניא פסוקי היכי ליעבד ליקרו תרי תלתא פסוקי פשו להו תרי ואין משיירין בפרשה בפחות מג' פסוקים לקרי תרי ארבעה ארבעה וביום השבת דהוי תרי ובראשי חדשיכ' חמשה היכי לעביד ליקרי תרי מהא וחד מהא אין מתחילין בפ' פחות מג' פסוקים ליקרו תרי מהא ותלתא מהך אין משיירין בפרשה בפחות מג' פסוקים ומתרץ רב אמר דולג ושמואל אמר פוסק וקי"ל כרב דאמר דולג ר"ל קורא פסוק אחד למפרע הרי אפילו בחול אין מתחילין ואין משיירין פחות מג' פסוקים כנ"ל דוד הנ"ל מקראקא יע"א. הגהות מוהר"ר דוד צימלש מק"ק קראקא המגיה וז"ל מצאתי שאלה א' אם מי שאינו יודע להפטיר אם רשאין לקרותו לספר תורה על סמך שאחר יאמר ההפטרה. תשובה נ"ל דאסור וז"ל הב"י בא"ח סי' רפ"ב בשם תשובת ריב"ש אם לא נמצא מי שיודע להפטיר אלא אחד מאותן שעלו לקרות בתורה וכבר אמר הש"ץ קדיש אחר קריאת הפרש' זה שרוצה להפטיר צריך לחזור ולקרות מפני כבוד התורה ויברך על קריאתו תחילה וסוף דהא איכא למגזר משום הנכנסי' שלא ראוהו קורא בתורה ובשלמא אם המפטיר הוא אותו שקרא אחרון היה אפשר לומר שלא יחזור לקרות ולברך אע"פ שהפסיקו בקדיש בין קריאתו ובין ההפטרה דבזמן מועט לא חיישי' משום הנכנסין וגם בזה יש לדון כיון שאין דרך להפסיק בין קריאת המפטיר בתור' לקריאתו ההפטור' אבל כשאח' מן העולי' האחרים הוא מפטיר אין ספק אצלי שצריך לחזור לקרות ולברך עכ"ל מזה נ"ל ראיה גמורה שאסור לעלות למפטיר מי שאינו יכול להגיד ההפטרה ולקרות אחד בשבילו ההפטרה דאל"כ תחלה דדינא פרכא אם לא נמצא מי שיודע להפטיר אלא א' מאותן שעלו וכבר אמר הש"ץ קדיש וכו' שצריך לחזור ולקרות ולברך על קריאתו אע"פ שכבר בירך והא אפשר לתקן ביותר טוב יקרא למפטיר א' שלא עלה כבר ואע"פ שאינו יודע להפטיר ויפטיר מי שעלה כבר אלא ש"מ שזה אסור ונ"ל טעמא דגם בזה שייך גזירה משום הנכנסין שלא ראוהו קורא בתורה ומפני היוצאין כשקראו למפטיר והיה מברך ודרך משל אם הוא השלישי שהוא מפטיר כגון בתענית ונכנסין אח"כ וימנאו אחר קורא הפטרה יהיו סבורים שגם הוא עלה לתורה שקרא רביעי עם המפטיר והלבוש פסק להקל ואפשר שהלך אחר פשטן של דברי הב"י ולפחו' לכתחל' אין לקרות מי שיודעין בו שאינו קורא ההפטרה בעצמו רק דיעבד שאינן יודעין בו אם יודע וקראו אותו לעלות אז מחויב לעלות כדאיתא בפרק הרואה שכל הנקרא לס"ת ואינו עולה מקצר ימיו ע"כ צריך לעלות ואז בהכרח יאמר אחר ההפטרה זה הנלע"ד: | א | null |
346 | עטרת זקנים על אורח חיים | קלט | א | ברכה אחרונה אשר נתן לנו תורת אמת יש מ"ש שאם בירך בראשונה אשר נתן לנו תורת אמת אם לא סיים הברכה אז יחזור ויתחיל אשר בחר בנו ולא יאמר תחלה הברכה בא"י ואם כבר סיים הברכה יברך אשר בחר בנו באחרונה דאין סדר לברכות (באר שבע דף ק"ן): | י | null |
347 | עטרת זקנים על אורח חיים | קלט | ב | הקורא בתורה צריך לאחוז בס"ת בשעת ברכה בכתבי מהרר"י לוריא ז"ל כתוב שבשעה שאומר ברכו את ה' המבורך יאחוז בב' ידיו בעץ החיים ואח"כ כשמתחיל בא"י אשר בחר בנו יחזיק רק בימינו ואח"כ כשקור' בתורה יחזיק בשתי ידיו בגווילים ע"י הפסק מפה וכתב טעם גדול על פי הסוד ע"ש: | יא | null |
348 | עטרת זקנים על אורח חיים | קמא | א | אלא שצריך לקרות בנחת הב"י כתב בשם הזוהר דאסור להשמיע לאזניו דמדמהו לתפילה ואחר שגומר המקר' המלה אומר העולה אפי' בקול רם דדוקא בששניהם מוציאים המלה בבת אחת לא יקראו בקול רם לפי שתרי קלי לא משתמעי: | ב | null |
349 | עטרת זקנים על אורח חיים | קמא | ב | שכשם שנתנה התורה ע"י סרסור. וזה הטעם למנהגינו שהקוני' המצות והוא הסגן שהוא עומד כביכול במקום הש"י שהרי הוא מצוה לקרות למי שהוא ישר בעיניו והש"ץ במקו' משה והעולה הוא המקבל' במקום כל ישראל ובשליחות' (מהררמ"י): | ד | null |
350 | עטרת זקנים על אורח חיים | קמא | ג | יכולים לקרות שני אחים כ"כ המרדכי בהלכות קטנות בשם הר"ם וי"א שהוא אסור משום דפסולי' לעדות וכתיב עדות ה' נאמנה (בא"ח): | ו | null |
351 | עטרת זקנים על אורח חיים | קמג | א | אם נמצא טעות כך נהג ר"י בי רב והרב' דיעות יש בדין זה אם נמצא טעות במפטיר אין צריך להוציא ס"ת אחרת דלאו חובת היום הוא (ב"י בסי' רפ"ב בשם הרשב"א) ואם נמצא בס"ת חסירה תיבה אחת בעת שקראו פ"ז ולא היה להם ס"ת אחרת לקרות בה ועדיין היו ג' פרשיות לסיום הסדרא כי היו נוהגין בעיר הזאת לקרות עשרה גברי אזי מאחר שקרא כבר ז' גברי ויוצא ידי חובת היום אין לקרות עוד לס"ת אנשים אחרים שיברכו ברכת התורה לפניהם ולאחריהם רק יקרא הש"ץ וישלים הסדרא בס"ת זו עד גמירא עם האי גבר' שקראו לשביעי ומברך שביעי ברכה אחרונה אמנם אם נמצא חסר תוך הקריאה חמשה או ששה באופן שלא קראו עדיין ז' גברי שהם חובת היום אז יש לסמוך על הגדולים כל בו ואבודרהם המתירים וישלים כל הסדרא בז' גברי מאחר שחובת היום הוא והוא שעת הדחק ובמנח' לא יוציאו ס"ת משום שקריא' מנחה אינה חובה כ"כ שלא תקנ' עזרא אלא בשביל יושבי קרנות כדאיתא ס"פ מרובה (מהר"ם מלובלין סי' פ"ד) ואם נמצא בס"ת רחבה במקום רחבו מקרי שנוי לשון (מהר"ם הנ"ל ס"ל) מ"מ נראה שאין לשון זה משתנה ממשמעותו מטעם דיכולין לקרות רחבה בחולם כמו רחבו וכמו אהלה דקרי' הלמ"ד בחולם כאלו נכתב אהלו כנ"ל. ואם השמיט בס"ת י' משם אלהינו כתב מהר"ם מלובלין בסי' קי"ב לגרור נ"ו ולכתוב עליו אח"כ השם כתיקונו וכנ"ל ולא כמ"ש במ"ב לתלות הי' למעלה זה לא יתכן כלל כי היו"ד הוא מעיקר השם ומקצת השם אין תולין וכן אם נמצא האדון מלא וי"ו או כדומה לזה אזי פשוט שיגרור הוי"ו וימשוך הדל"ת לקרב אל הנו"ן ואין בזה משום מוחק השם מפני שוי"ו זו לא נתקדש מעולם כיון שהשם הזה אין ראוי להיות רק ד' אותיות הרי וי"ו זו כשאר אות שאינה נקרא השם דודאי לא קדוש כנ"ל פשוט: | ד | null |
352 | עטרת זקנים על אורח חיים | קמו | א | אסור לספר אפי' בד"ת אפי' בין גברא לגברא ויש מתירין מי שתורתו אומנתו דהיינו דוקא מי שהוא סגי נהור כמו רב ששת ואינו מחויב בקריאת התורה דדברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן ע"פ אבל מי שאינו סגי נהור אסור (כ"כ הר"ר יונה פ"ק דברכות דף ו' ע"א): | ב | null |
353 | עטרת זקנים על אורח חיים | קמז | א | גדול שבאותם שקראו בתורה גולל ורגילין לקנותו אין המנהג שהגדול וגולל אלא הקונה מכבד למי שירצה ומ"מ נכון לגדול היודע ליזהר בדיני גלילה להעמיד' על התפר ולגלול מבחוץ ולהדקו מבפנים ולגלול מטפחת סביב ס"ת ולא אפכא כנ"ל ומי שאינו נזהר בכל זה עון גדול יש בידו ואפי' אין הגדול קרא כלל אין אחר הגון לגלול ס"ת אלא הגדול שבב"ה (כן משמע בטור ע"פ סברת בעל עיטור) ובשעת הגבה' הס"ת ישתחוו כל אחד נגד הכתב דוקא ולומר וזאת התורה וכשמכניסין הס"ת ילך ממקומו בדרום המנורה ללותה לפני ארון הקודש וילכו אחריו ויאמר כל אחד בהולכו אחר ה' אלהיכם תלכו ע"כ: | א | null |
354 | עטרת זקנים על אורח חיים | קמט | א | אסו' להביא ס"ת אצל בני אדם לקרות בה אע"פ שחבושין בבית האסורים אפי' בר"ה וי"כ (מרדכי ספ"ק דר"ה) וי"א חולה שיכול לכוון יבואו עשרה ויתפללו עמו ואם הוא אדם חשוב מביאין לו תורה בביתו ויקראו אותו עשרה שמתפללין עמו (הגהות אשירי פ"ק דברכות וכן איתא בפ"ק דברכות בא"ז עצמו) ומשמע שם דלאדם חשוב אע"פ שאינו חולה וכן חולה אע"פ שאינו אדם חשוב שרי והא דאסור היינו להביא בשעת הקריאה לבד אבל להכין לו יום או יומים ארון או תיבה בביתו שפיר דמי (ש"ת מהר"ם פאדוה סי' פ"ח): | א | null |
355 | עטרת זקנים על אורח חיים | קנ | א | כופין בני העיר כו'. וכ"ש שכופין זה את זה בקהלות קטנות שילכו לב"ה להתפלל בעשרה אם אין לו אונס (מורי בב"ח) עמ"ש בזה בהריב"ש בתשו' אחרונה ועיין בח"מ סימן קס"ג: | א | null |
356 | עטרת זקנים על אורח חיים | קנ | ב | אין בונין כו'. ונראה דוקא בעיר שכולם ישראל אבל עכשיו בגלותינו שאנו דרים בין הגוים מתי מעט וגם מתקנאים בנו אם נבנה בגובה מוטב לקיים בעצמנו למה תתראי ונשפיל בתינו ביותר לצאת לכל הדיעות ידי שמים וידי הבריות (ב"ח) . ויש לעשות הפתח לדידן במערב וכן לצפון ודרום (בהג"מ פי"א מה"ת): | ב | null |
357 | עטרת זקנים על אורח חיים | קנא | א | אין נוהגין בהם כו'. ובאם נוהגין בו קלות ראש ואפי' בה"כ שנעשה בהם עבירה אפ"ה מותר להתפלל בה (תשו' מהררא"ם ח"א סי' ע"ט): | א | null |
358 | עטרת זקנים על אורח חיים | קנא | ב | או יאמר דבר שמועה פי' של תור'. המתעטש בב"ה א"א לו רפוא' (מיימוני): | א | null |
359 | עטרת זקנים על אורח חיים | קנא | ג | מותר ליכנס במקלו לבה"כ כו' ולפי' הסמ"ק נראה שאסו' ולפ"ז באפונדתו דהיינו בכיס ובאבק שעל רגליו נמי היה להם להקפיד ואינם מקפידים ולכן נר' דאינו משנת חסידים דכיון שאין מקפידים בהני אין להם להקפיד גם במקל דמאי שנא הא מהא (ב"ח) . יכול לרוק בבה"כ ודוקא שלא בשעת התפלה: | ו | null |
360 | עטרת זקנים על אורח חיים | קנא | ד | וכשם שנוהגין כבוד בישובן כו'. מ"מ באם העכו"ם מחזירין שם לבנות בית תיפלות אזי יכול לבנות בה בתים להקדשות לצורך ב"ה אחרת שיש להם ותע"ב (מהר"מ אלשקר) וכן ב"ה שגזר המלכות שלא להתפלל בה יש למכרה להחזי' ולהשכי' בה"כ החדש (משפטי שמואל סי' י"ד): | י | null |
361 | עטרת זקנים על אורח חיים | קנב | א | אין סותרין בה"כ. בה"כ שחרב ואין יכולין לבנותו במקומו הא' מותר למכרו ולבנות עליו כל בנין וטוב לעשותו לגן ירק ומקום ב"ה עצמו יש בו קדושה (מוהר"מ מלובלין סי' נ"ח) וגן שהוא בעזרת בה"כ יש להסתפק בו אם מותר לאכול בתוכו והמחמיר תע"ב (מהרר"י טראני סי"ד) ובתי כנסיות שבארצות הללו בזמן הזה אין כל המקומות שוין והכל לפי שהוא מקום אם אין בונה אותה אלא בשביל אנשי העיר לבדן כגון באתרא דלא שכיחי רבים דאתי מעלמא זהו נקר' כפר ואע"ג דשכיחי רבים עוברים ושבים לפרקים כיון דלא קביעו בעיר אלא דרך עראי לאו כרך הוא אלא כפר ואפי' בני העיר לא בנו אותו מכיסן לבד אלא גם אחרים שבחוץ לעיר סייעו להם לבנין בה"כ אין בכך כלום אמנם כל מקום דשכיחי רבים מעלמא שבאין להתפלל שם כגון מקום שהסוחרים מתקבצים שם יש לה דין בה"כ של כרכים וה"ה נמי מקום שיש חכם גדול ואב"ד שמתקבצים רבים שצריכים לו ולתורתו יש לו נמי דין כרכים ומ"מ לענין דין הנ"ל מותר בכל ענין כי בב"ה שבח"ל שרי למעבד בהו מאי דבעי אפילו בלא זט"ה בא"ה חוץ מד' דברים הנזכרים במשנה וע"פ זט"ה בא"ה שרי לעשות בהם אפי' הני ד' דברים (ש"ת משאת בנימן סי' ל"ג) ועיין מ"ש בח"מ סימן קס"ב בהג"ה שאין להקל לעשות צר ודוחק במקומו. אמנם בעל משאת בנימין חולק ע"ז ופסק שיש רשות להקהל להעמיד מנורה בב"ה סמוך למקומו של יחיד אצל ארון הקודש באם הניחו לו מקום פנוי אצל מקומה כראוי ע"ש בש"ת סי' ד': | א | null |
362 | עטרת זקנים על אורח חיים | קנג | א | דהיינו היכל שמניחין בו ס"ת. צ"ע אם מותר להניח שאר ספרים בתוך הארון ונראה דאין זה נקרא הורדה מקדוש' מאחר שעדיין בקדושה קיימין והא ראייה שמניחין בה יריעות פסולין וה"ה חומשים ושאר ספרים אבל צ"ע היכא שהוציא ס"ת אם יכולין להניח בתוך אותו הארון שאר ספרים מאחר דלית בה ס"ת אם קרוי הורדה מקדושה אם לאו ודוק (מהררש"ל): | ב | null |
363 | עטרת זקנים על אורח חיים | קנג | ב | אם גבו מעות כו' והוצאות בנין בה"כ אינם נגבית לפי נפשות (מהר"מ פאדואה סי' מ"ב): | ה | null |
364 | עטרת זקנים על אורח חיים | קנג | ג | והא דבה"כ נמכר ה"מ של כפרים עיין בסי' קנ"ב איזה נקרא של כפרים וי"א שאם נמכרו ע"פ זט"ה במעמד אנשי העיר ובהסכמ' הב"ד מות' ללוקחי' להשתמש בו בכל צרכיהם אפי' ב"ה של כרכים מ"מ יעשו הלוקחים גם ירק על מקום ב"ה אע"ג דזריעה היא ג"כ תשמיש של גנאי מ"מ אינו מכוער כ"כ כתשמיש אחרים ויותר היא בטהר' מתשמיש זולתי (מהר"ם מלובלין סימן כ"ט): | ז | null |
365 | עטרת זקנים על אורח חיים | קנג | ד | אין הצבור רשאי' לשנותו כו': ראובן היה לו ב"ה בכפר ועומד ימים רבים שלא הלך בכפר ומפני זה אנשי כפר היו מתפללין בבי' שמעון אח"כ מכר ראובן ביתו לת"ת וחזרו אנשי כפר להתפלל בו שמעון זכה בחזקת מצותו ומ"מ אינו יכול לעכב על הבא מחזקת ראובן מלקבוע גם הוא מקום תפלה בביתו (ש"ת מהר"א בן חיים ח"ב סימן ע'): | יז | null |
366 | עטרת זקנים על אורח חיים | קנג | ה | אין הצבור יכולין להחזיק בו כו'. י"א שיכולין הצבור להחזיק בו ואפילו אי הוה איהו גופא חי והיה רוצה ליקח אותה אין שומעין לו אם לא שהתנו רבים בשעת נתינה שאינו נותן לחלוטין וק"ו היכא שמת האב והיורשים באו להוציא בטענת שמא שאין שומעין להם ויכולין הצבור להחזיק בה (מהרש"ל בש"ת סי' ט"ו): | כ | null |
367 | עטרת זקנים על אורח חיים | קנג | ו | לתשמיש קדושה כו' ולענין טלית שיש בו ציצית כתוב בב"י בי"ד סי' קל"ח בשם המרדכי דשרי ואינו אסו' אלא מעילים שלובשין כהנים עע"ז אבל בהג"מ שהביא שם משמע קצת לאסור אבל נראה להקל ולומר שאין זה תשמיש של קדושה (עיין בי"ד סימן קל"ט ובסימן רפ"ג) ודוקא במקדש אמרי' כן ולא בבמה וב"ה דידן לא עדיף מבמה ועכ"פ בטלית יש להקל: | כא | null |
368 | עטרת זקנים על אורח חיים | קנה | א | אחר שיצא מב"ה כו'. ויתפלל כל פעם תפלה זו דהיינו יאמר תחלה ח' פעמים ח' מן תמניא אפי ואח"כ יאמר יר"מ ה' או"א בשמונה פעמים שאמרתי הפסוקים לפניך שתפתח לבי בתורתך ותצוה להמלאכים הממונים על התורה שילמדוני תורתך ויהא לבי כפתחו של אולם להגות בתורתך ויהיו דברי תורתך מונחים בפי כשולחן ערוך וכמעין הנובע ויהיו דברי תורתך שמורים בלבי שלא אשכח ואהיה כבור סיד שאינו מאבד טפה ואשחיר ואעריב ככתוב לא ימוש ספר התורה מפיך והגית בו יומ' ולילה למען תשמור כל הכתוב בהם אז תצליח ואז תשכיל ובזכות שמות הגדולי' היוצאים מפסוק תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב שתפתח לבי בתורתך ואהיה כמעין המתגבר לפלפל למהר להבין ולהשכיל ואהיה מהר לשמוע וקשה לאבד ולזכור ולידע ואזני תפתח לשמוע בתורתך אמן וכן י"ר (כ"כ השל"ה): | א | null |
369 | עטרת זקנים על אורח חיים | קנח | א | אבל לפת כו'. וי"א דצריך נ"י רמב"ם סמ"ק סי' קמ"ט והרשב"א מוכח כן מהירושלמי: | א | null |
370 | עטרת זקנים על אורח חיים | קנח | ב | אם אוכל פחות מכזית כו'. ונ"ל לכ"ע אין צריך נ"י דאילו לרוקח אפילו בכזית א"צ נ"י: | ג | null |
371 | עטרת זקנים על אורח חיים | קנח | ג | או הפרי כו'. ולפ"ז ה"ה כשאוכל בסכין צריך נ"י גזירה שמא יגע אבל כשאוכלין מרק ע"י כף אפשר דדינו כשותה משקין דלא עביד דנגע ומ"ש בסעיף ה' ותבשיל מחיטין צריכין נ"י אפשר דמיירי דאוכל בלא כף וע"ל סי' קס"ג ס"א אפי' אינו מטבל רק ראש הירק אפ"ה יטול בלא ברכה. כ' הטור בשם הר"מ מרוטנברוג שאין אנו צריכין בזמן הזה והרוצה לצאת ידי ספיקא יביא עצמו לידי חיוב נטילה מצד אחר כגון שיטיל מים וישפשף וכ"כ מהרש"ל בש"ת סי' פ"ו: | ד | null |
372 | עטרת זקנים על אורח חיים | קנח | ד | שלא היו ידיו נקיות מותר. וי"א אם ידוע שנגע במקום הטנופת צריך ליטול אף לפירות (מרדכי): | ה | null |
373 | עטרת זקנים על אורח חיים | קנח | ה | אע"פ שהמוהל טופח עליו כו'. ובב"ח כתב להחמיר אבל לע"ד עיקר כדברי ב"י וראיה ממ"ש תו' בחולין דף ל"ג והביא בש"ך בי"ד סי' ס"ט סק"ל אמ"ש בגמרא השוחט ולא יצא דם נאכל בידים מסואבות כתבו התוס' בצלי איירי דלא בעי הדח' עכ"ל מוכח דהמוהל מצלי אין מכשיר וה"ה דא"צ נ"י: | ה | null |
374 | עטרת זקנים על אורח חיים | קנח | ו | שגם הניגוב מן המצוה כו'. ומיהו אין זה אלא כשאינו שופך רביעית בב"א ופשוט הוא כנ"ל: | יא | null |
375 | עטרת זקנים על אורח חיים | קנט | א | ואם ניקב בכונס משקה כו'. ואם יחדו לזתים תורת כלי עליו ומותר ליטול ממנו אם יחזיק רביעית עד שינקב כמוציא משקה (טור בשם סמ"ק) והטור כתב ע"ז ואפשר לחלק דוקא לענין טומאה מועיל יחוד לזתים אבל לא לענין נטילה דלענין נטילה כל שניקב בכונס משקה אינו חשוב עוד כלי ולא מהני ליה מה שיחדו לזתים ולא יטול ממנו אלא דרך נקב כאלו לא יחדו לזתים כן נ"ל וכן משמע כפירוש מהררש"ל: | א | null |
376 | עטרת זקנים על אורח חיים | קנט | ב | הכל כשרים כו'. וי"א שאין מקבלין מים מן הקטן בן ד' או בן ה' שנים דבעינן כח גברא וליכא (מרדכי הארוך בשם תשובת רש"י): | יא | null |
377 | עטרת זקנים על אורח חיים | קנט | ג | עכו"ם כו'. אבל מצאתי שמהר"מ ז"ל החמיר מליטול ידיו מכותי וכמדומה שבתשב"ץ הוא ונכון הוא שיזהר מליטול ידיו מהכותי כי מה שהביא הב"י בשם הרא"ש והתוס' שהתיר וראי' דנדות נוטלים אף שהם טמאים וכ"ש עכשיו שכלנו נוטלים ידים ממים טמאים מ"מ יש לדחות דנדה ויולדות וכן אנו עכשיו א"א בענין אחר אבל שלא לקבל נטילה מעכו"ם אפשר (מהרש"ל סעיף זה) נדה כו' דמיירי בבתו שהיא נדה דאי באשתו נדה הא אסורה ברחיצת ידים ורגלים כידוע מאמר חז"ל כל מלאכה שאשה עושה לבעלה נדה עושה לבעלה כו' וגם אשה אחרת אסורה אפילו בלא נדה וק"ל: | יא | null |
378 | עטרת זקנים על אורח חיים | קס | א | חמי האור כו' אע"פ שאינם ראוים למים אחרונים כדלקמן בסי' קפ"א (מהרש"ל בסעיף הנ"ל) אפילו הן חמין שיד סולדת בו כו' כ"כ הב"י שיש לפסוק כלישנא בתרא דגמרא שאפילו היד סולדת מותר ליטול ידים אבל מהררש"ל כתב דדוקא שהיד נכווית בו כלישנא דטור ואינם חמים כ"כ שתהיה היד סולד' בו וכ"כ הסמ"ק והסמ"ג: | ו | null |
379 | עטרת זקנים על אורח חיים | קס | ב | ואם אין מהם שיעור מקוה לא וצ"ע לעיל בסי' קנ"ט סי"ד פסק דבמקוה ומעין לא בעי מ' סאה וי"ל דחמי טבריה גרע טפי: | ז | null |
380 | עטרת זקנים על אורח חיים | קס | ג | אבל אם נמצאו מים חמין כו' נוטלין מהן לידים פי' אפילו חמין ולפי פירש"י הטעם משום שלא היה להם שעת כושר אם כן כל מים חמין הנובעים אסורין בעודן חמין ואפשר אפי' נצטננו: | ח | null |
381 | עטרת זקנים על אורח חיים | קס | ד | מי שלא נטל ידיו כו' לא נפסלו. וכן כתב מהרש"ל בש"ת צ"א ע"ב: | יא | null |
382 | עטרת זקנים על אורח חיים | קס | ה | השלג והברד כו'. וי"א שאין ליטול בשעת הדחק (גירסת אלפס ברכות דף מ"ה) ואותן שנוטלין ידיהם עבירה היא בידם ושתי רעות עושין א' שמזלזלים בנ"י ועוד שמברכין ברכה לבטלה ועוברים על לא תשא (מהרש"ל בש"ת סי' צ"ד) והאי דבעי למיכל ומשכח מיא באגניא או במשכילתא ויש בהן מ' סאה שדי ידיה בגויה ושפיר דמי (הגהות אשרי פ' היה קורא דף ע"ב צ"א): | יב | null |
383 | עטרת זקנים על אורח חיים | קסא | א | כגון צואה שתחת הצפורן כו'. פי' שציפורן גדול ועודף על הבשר והוי שלא כנגד הבשר (ב"י בשם הרשב"א) דשם חוצץ טפי שאין דרכו להיות סתום ע"כ לא הוה צואה חציצה כ"א דוקא בצק: | א | null |
384 | עטרת זקנים על אורח חיים | קסא | ב | שהדיו היבש כו' הלכך סופר שדרכו להיות ידיו מלוכלכות תמיד בדיו אינו חוצץ אע"פ שהוא יבש כ"כ בעל ל"ח ופשוט הוא: | ב | null |
385 | עטרת זקנים על אורח חיים | קסא | ג | וי"א עד מקום חבור וי"א דאינו צריך רק עד הפרק אמצע של אצבע דהיינו שני קשרים משאר אצבעות וקשר א' מגודל (רוקח) ומי שמחמיר ליטול עד קנה של זרוע נכון להתנות שאינו נוטל עד הקנה בדרך חובה אלא בתורת רשות כדי שאם איזה פעם לא יזדמנו לו כ"כ מים לא יצטרך להחמיר כמנהגו וכן ראוי להתנות בכל דבר שאדם רוצה להחמיר על עצמו (רי"ף רשב"א רבינו ירוחם ב"י) וראוי לנהוג כדעת הראשון ומ"מ נכון להתנות ולומר שאינו מקבל עליו תמיד דבר זה בתורת חובה (ב"י) ע"כ: | ד | null |
386 | עטרת זקנים על אורח חיים | קסב | א | שפך מים כו'. וי"א דסגי בכך כיון שמתחלה נטל מן הכלי כדאיתא בתו' אבל נתן לחבירו בחפניו ידיו טמאים שמתחלה לא נטל מן הכלי טהורה והא דתנן נטל ידו אחת ושיפשפה בחברתה טמאה היינו שמתחל' לא נתכוין אלא ליטול ידיו אחת (מהרש"ל בשם עץ החיים בה' נ"י) מים ראשונים מצוה אמצעים רשות ואחרונים חובה ואפ"ה אינן צריכין ברכה ע"כ: | ד | null |
387 | עטרת זקנים על אורח חיים | קסג | א | אם אין מים מצויים לפניו ד' מילין. וי"א מי שהולך בעגל' בין שאר הכותים שהולכים בחבורה ומתיירא לילך ביחידות אפילו תוך ד' מילין חשוב שעת הדחק והמחמיר תע"ב (מהרש"ל בש"ת סי' צ"ד) והרמב"ם מתיר לכרוך ידיו במפה אפילו במקום שמים מצויים דלא אסרו אלא לאוכלי חולין בטהרה: | א | null |
388 | עטרת זקנים על אורח חיים | קסג | ב | ואסור להאכיל. פי' בידים מ"ו ונ"ל אפילו להניח לפניו אסור ועי' בי"ד סי' קנ"א ס"ב: | ב | null |
389 | עטרת זקנים על אורח חיים | קסד | א | נוטל אדם כו'. אפילו שלא בשעת הדחק וי"א דוקא בשעת הדחק או שאין מים מצויים ברחוק ד' מילין ועיין בש"ת מהרש"ל סימן צ"ד. אבל אם נטל ידיו לצורך אכילה לא מהני תנאי ואינו רשאי להפסיק בין נטילה לסעודה. וכ' רמ"י אפילו לאכילה אחרת לא מהני תנאי בשעת אכילה זו וצ"ע מנין לו זה: | א | null |
390 | עטרת זקנים על אורח חיים | קסה | א | העושה צרכיו וי"א מי שאכל דבר שחייב לברך עליו ברכה אחרונה בנ"ר והלך להטיל מים יקדים ברכת אשר יצר מאחר שלא בירך בנ"ר בזמנה מוטב לברך אשר יצר בזמנה ואח"כ בנ"ר: | א | null |
391 | עטרת זקנים על אורח חיים | קסה | ב | והרא"ש היה רגיל ליטול באחרונה ויש מי שכתב באם הביאו לפניו מים בראשונה מחויב ליטול בראשונה מ"מ לא יפסיק בין נטילה למוציא כ"א בדברי תורה (מהרש"ל בש"ת בסי' ל"ד) ושלחן של ת"ח שני שלישי' גדיל ושליש גלאי שעלי' קערות וכוסות י"מ שליש מן הצד וי"מ שליש באמצע (גמרא בפרק חזקת הבתים): | ב | null |
392 | עטרת זקנים על אורח חיים | קסו | א | וטוב ליזהר כו'. ויברך ברכת המוציא מיד וטעמא משום דמשמע ליה דההיא דתיכף לנ"י ברכה איירי בנטילה שלפני הסעודה וכן פי' רב אלפס. מדקאמר אינו ניזוק בכל אותה סעודה ואי קאי לנטילת אתרוג א"כ כבר סעד ומאי דהוה הוה (תבואת שור): | א | null |
393 | עטרת זקנים על אורח חיים | קסז | א | ובפת דידן כו' כדי לצאת ידי שניהם דהיינו ר"ת דכתב לבצוע מצד התחתון וסמ"ק דכתב לבצוע מצד העליון ע"כ מה יפו דברי מהר"ם שחתך חתיכה לרוחב מב' צדדים ובוצע לצאת ידי שניהם: | א | null |
394 | עטרת זקנים על אורח חיים | קסז | ב | ולא פרוסה יותר מכביצה כו' ונראה דוקא בפורס לעצמו דביצה קרויה שיעור אכילה בבת אחת או כשיש לכל אחד ואחד ככר שלו לפניו אבל בפורס לבני ביתו שהן מרובין אין קפידא (מהרש"ל): | א | null |
395 | עטרת זקנים על אורח חיים | קסז | ג | ובשבת לא יחתוך כו'. והמדקדקים רגילים לרשום בסכין קודם ברכה (מורי בב"ח מהרש"ל): | א | null |
396 | עטרת זקנים על אורח חיים | קסז | ד | יברך המוציא כו'. פי' המוציא בה"א אע"ג דכשמוציא מן הארץ עדיין לאו לחם הוא אלא דגן אלא לכך אמרי' לחם לפי שאמרי' עתיד הקב"ה להוציא גלוסקאות ממש (תולדות יצחק פ' בהר) ואפשר מזה הטעם נמי אמרינן המוציא בה"א ולא מוציא דלכ"ע משמע לעבר אלא אמרינן המוציא דמשמע להבא מטעם הנ"ל. ועיין בש"ת מהר"ם מינ"ץ סי' ע"ד למה אנו אומרים המוציא לחם בה"א ולא הבורא פרי הגפן ע"ש: בפת מברכין מן הארץ שכונתו לא"י מה שאין כן בפירות מברך האדמה דאף ח"ל בכלל (ב"ח ע"ש): | ב | null |
397 | עטרת זקנים על אורח חיים | קסז | ה | והוא מגין מן הפרענות. דאיתא במדרש כשישראל יושבין על השלחן וממתינין זה לזה עד שיטלו ידיהם והם בלא מצות השטן מקטרג עליהם וברית מלח מגין עליהם (תו' פ' כיצד מברכין): | ה | null |
398 | עטרת זקנים על אורח חיים | קסז | ו | אא"כ היתה השיחה כו'. ולאו דוקא אלא אפי' היה הפת נקייה ודעתו לאכול בלא מלח אפ"ה לא הוי הפסק כיון דצורך הוא ואין צריך להיות השיחה בענין פרוסת המוציא (הרמב"ם בפ"א הלכות ברכות) ואף כן משמעות רש"י ותו' רק צריך להיות ההפסק לצורך פרוסת המוציא מ"מ ספק ברכות להקל: | ו | null |
399 | עטרת זקנים על אורח חיים | קסז | ז | גדול שבכולן בוצע כו'. ואותו בוצע מברך ובאם בע"ה בוצע אז האורח מברך (ב"י בשם תו') ואם יש עמהם בע"ה הוא בוצע ומיהו נוהגין לחלוק כבוד לגדול (כ"כ ל"ח) וכן נוהגין בסעודות גדולות (מורי בב"ח) ואפשר דבימיהם היו נותנים לכל א' פרוסה גדולה אכולה שירותא ע"כ היה בוצע בע"ה כדי שיבצע בעין יפה משא"כ האידנא שאין נותנים כ"א מעט מהפרוסה (כ"כ ע"ץ) וזה אינו אליב' דהלכתא ושמעתתא בפ' כל כתבי דף קי"ז ע"ב רבי זירא בצע אכולה שירותא כו' דוקא בשבת משמע עביד הכי אבל בחול מחזי כרעבתנותא כדאמר בתר הכי א"כ א"א לומר דבימי חכמי התלמוד היו נותנין לכל א' פרוסה אכולה שירותא אם לא שצריכין לפרש דברי התלמוד כמו שמפרש מהרש"ל שרבי זירא בצע אכולה שירותא ר"ל שחתך השני הככרות שלקח ללחם משנה אשירותא ר"ל בסעודה אחד ודוק: | יד | null |