Unnamed: 0
int64 0
42.6k
| bookname
stringclasses 9
values | siman
stringlengths 1
4
| sek
stringlengths 1
1.63k
⌀ | text
stringlengths 2
18.1k
| seif
stringlengths 1
3
| topic
stringlengths 10
32
⌀ |
|---|---|---|---|---|---|---|
42,100 | טורי זהב | תרצ | ו | אף ע"פ שאינו יודע כו'. בגמרא אמרינן דהא אחשתרנים גם אנחנו לא ידעינן מה הוא אלא לא בעינן אלא מצות קריא' ופרסומי ניסא ומ"ה יוצאין הנשים ועמי הארץ: | ח | null |
42,101 | טורי זהב | תרצ | ז | יש למחות כו'. שאין להניח הדרך שדרכו בו אבותינו הקדושים ולילך בדרך צר ודוחק בהכשר: | יא | null |
42,102 | טורי זהב | תרצ | ח | קראה מתנמנם. בפ"ק דתענית די"א ה"ד מתנמנם נים ולא נים תיר ולא תיר וכתבו התוס' א"ר נים ולא נים בתתלת השינה תיר ולא תיר בסוף השינה (בתוס' שלפנינו לא כ"כ אבל ט"ס הוא וצריך להגי' כמ"ש) אך לא נראה כן בערבי פסחים דאמ' נתנמנמו יאכלו נרדמו לא יאכלו וא"ר אשי ה"ד נתנמנמו נים ולא נים כו' והתם מיירי בתחלת השינה בין נים כו' לכן נראה כפירוש רש"י דתרווייהו בתחלת השינה וצריכי תרווייהו ודבר זה תמוה וקשה מאוד דאמאי קשה להו טפי מפרק ע"פ מהך דהכא דגם הכא ודאי מיירי בתחלה השינ' דאי בסוף שינה פשיטא שאסו' לאכול כיון שישן כבר ונ"ל להגיה וכצ"ל דמגילה אומר נים כו' דהיינו לענין קריא' המגילה אפשר למצא תרי גווני דיצא בשניהם ואח"כ צ"ל בדברי התוס' אך לא נראה כן כאן וכן בע"פ פי' דבתרתי מקומו' אלו א"א לומר כן לחלק נמצא לפי מסקנת התוס' אין חילוק בשום מקום בין תחילת שינה לסוף שינה לדינא ולא כמו"ח ז"ל שמחלק בין תחלת שינה לסוף שינה להלכה שוב מצאתי בר"ן פ"ק דמגילה שכ' כמו שכתבתי והגהתי בדברי התוספות ושמחתי כי הנחני השם בדרך אמת: | יב | null |
42,103 | טורי זהב | תרצ | ט | מתחלת חמש מאות איש. במהרי"ל כתב בשם הרוקח שטעמ' דחמש מאות איש משום דעשרת בני המן היו שרי חמשים על אותן ה' מאות איש עכ"ל: | טו | null |
42,104 | טורי זהב | תרצ | י | קורא ופושט' כאיגרת. משמע שאינו פושט רק מה שקורא אבל בטור כתב להיפך פושטו וקורא כאיגר' משמע דפושט' תחילה קודם הקריאה וכן המנהג: | יז | null |
42,105 | טורי זהב | תרצא | א | במי עפצא וקנקנתום. פי' מי קנקנתום אבל קנקנתום עצמו פסול כמ"ש במשנה וכן בטור דקנקנתום פסול וכ"כ ה"ה לחלק בזה וז"ל ודע שבקנקנתום פסול' ובמימיו כשירה ובפ"א כתב הרמב"ם ואם כתב ס"ת תפילין ומזוזות במי עפצא וקנקנתום כשירה וכתב בכ"מ ואע"ג דבגיטין משמע דמי עפצא לאו היינו דיו כשמערבין בו קומוס שקורין גומא בלע"ז נקרא דיו עכ"ל ותמהני שלא הביא דברי הכ"מ: | א | null |
42,106 | טורי זהב | תרצא | ב | גם נהגו שלא לעשות עמוד. נראה הטעם דיש מחלוקת בין הגדולים הראשונים אם לעשות עמוד בראשו או בסופו ע"כ לא נהגו כלל לעשות עמוד. כתב הרשב"א בתשו' בסי' תס"ז הקורא המגילה להוציא הציבור אפי' לא השמיט בו אלא תיבה א' חוזר כו' דמשמע בירושלמי בטעות דיהודים התם הוא דהלשון והענין א' הוא דאינו חוזר הא לאו הכי חוזר אבל בשומעין א"צ לכוין בכל תיבה ותיבה והביא ראיות לדבר: | ב | null |
42,107 | טורי זהב | תרצא | ג | וי"ו דויזתא. פי' למתוח ראשה הכפוף ותהיה כעין זקופה שנתלו כולם בזקיפה אחת: | ד | null |
42,108 | טורי זהב | תרצב | א | נוהגין לברך הרב כו'. בטור כתב בשם רע"מ שאין לומ' האל כיון שכבר אמר אלהינו ועמ"ש בסי' קפ"ט ראי' מזה לענין ברכה רביעית דבה"מ: | א | null |
42,109 | טורי זהב | תרצב | ב | בעוד שקורא אותה. זה קאי על הברכ' וכן הוא בטור וב"ה כ' מסתברא כו' סוף סוף הוא מברך עכ"ל מבואר דאברכ' קאי אלא שבב"י כ' וז"ל מיהו היינו כו' ונמצא שלא שמעה כו' עכ"ל משמע דאמגיל' קאי גם מו"ח ז"ל פי' כן והוקש' לו למה אין לגעור במי שמפסיק תוך קריאת המגיל' ולא ידעתי מקום לזה דודאי לא מיירי כאן אלא בהפסק בשעת קריאת הברכ' אבל בהפסק קריאת המגיל' עצמה פשיטא שיש לגעור בו אפי' בד"ת אסור להפסיק בע"א כמ"ש בסי' תר"ץ ס"ג וכ"ש במילי דעלמא ומ"מ אם שח אפי' במגיל' עצמה אינו חוזר לראש דכ"כ רשב"א הביאו ב"י דלא הוי הפסק רק אם הפסיק בין הברכ' לתחילת קריאת המגיל': | ב | null |
42,110 | טורי זהב | תרצב | ג | אסור לאכול כו'. כמו גבי ק"ש דערבית וא"כ כ"ש שאסור לישן קודם קריאת המגיל' כנ"ל: | ד | null |
42,111 | טורי זהב | תרצג | א | ויתן כו'. תמו' הוא זה שהרי ויתן לך שייך בכל מוצאי שבת אחר ואתה קדוש מ"ש האידנ' דיאמר קודם לזה ונראה דיש כאן ט"ס דהיינו שיש במנהגים שיש לו' קדיש שלם ואח"כ המגיל' ואח"כ אשר הניא ואחר המגיל' יאמר ג"כ קדיש שלם וכבר הקשה ע"ז בלבוש דהיאך יאמר תתקבל קודם גמר התפיל' כמו בכ"מ ותו היאך יאמר קדיש שלם ב"פ ומ"ה כ' שיש ט"ס וצ"ל חצי קדיש קודם המגילה ואח"כ קדיש שלם כמו בכל מ"ש ונכון הוא ונ"ל דגם כאן צריך להגיה כן ואומרים ויתן לך חצי קדיש קודם קריאת המגילה ואמירת ויתן לך שייך אל הקודם במ"ש אומרים ויהי נועם אחר המגילה וע"ז קאי ואומרים ויתן לך פי' ג"כ אחר המגיל' ואחר זה מתחיל ענין אחר חצי קדיש קודם קריאת המגילה ובא לאפוקי ממ"ש במנהגים דאומרים ק"ש קודם המגילה דזהו אינו כמ"ש בלבוש: | א | null |
42,112 | טורי זהב | תרצג | ב | ואם לא אמרו כו'. במרדכי סי' ר"מ כ' וז"ל ימים שאין בהם כו' שוויא עליה חובה כו' עכ"ל והנה דבריו סותרין זה את זה לענין חנוכה ופורים דאמר תחלה אין מחזירין ובסוף כ' מחזירין מלבד מה שהוא נגד התלמוד בפי' שאין מחזירין והרבה גדולים מוחקין תיבת בחנוכה ופורי' שכ' בסוף ורש"ל בתשוב' סי' מ"ח כתב שגדול אחד בדורו מהר"י פאלק מחק תיבת וחנוכה בסוף ומדהגיה כך אלמא תרווייהו אמת דפורים ערבית ושחרית אין מחזירין אותו דלא עדיף מתפל' אכן סעודת פורים שהטילו הנביאים והחכמים על כל ישראל להיותם ימי משתה ושמחה יותר משבתות וי"ט כו' א"כ לא גרע מסעודת שבת וכו' עכ"ל נמצא דמסקנתו דבפורים יש חילוק דאין מחזירין אלא בסעודת פורים ולא ערבית ושחרית ומנחה לא בתפל' ולא בב"ה רק לזמן הסעודה לחוד וק' לי על הג"ה זו מ"ש במרדכי בשם ראבי"ה ע"ז אף על גב דמסיק הכא שהזכרת חנוכה רשות בב"ה כו' משמע דבירושלמי היה כתוב תיבת וחנוכה וכ"ש דקשה על הג"ה ראשונה שזכרתי שמחקו לגמרי תיבת חנוכה ופורים בסוף ונלע"ד דהפוך דברים יש כאן במרדכי לענין חנוכה וכצ"ל הדא דתימא בר"ח וחנוכה אבל לא בשבת וי"ט ופורים שא"א לו בלא אכילה כו' דפורים יש לו חיוב כמו בשבת וי"ט דכתיב ימי משתה ושמח' ואמר רבא סעודת פורים שאכל' בלילה לא יצא י"ח ש"מ דהסעוד' היא חובה וא"כ הוה ודאי' לא סגי דלא אכיל ונ"ל דעת הטור ג"כ הכי שכ' בסי' תרצ"ה שאומרים על הניסים בהודא' ולא זכר שם שאם לא אמרו אין מחזירים אותו כמ"ש בה' חנוכה סי' תרפ"ב אלא ודאי כדפי' וכן נ"ל להלכה כמ"ש רש"ל בשם הגדול מהר"י פאלק ז"ל דבב"ה של הסעודה צריך לחזור בשביל על הניסים בפורים אלא דנ"ל דלאו דוקא בסעוד' שעושין אחר מנחה אלא בסעודה הראשונה שאוכל בפורים דהא עיקר הטעם דיש חיוב סעודה באותו יום דכתיב ימי משתה ושמחה ולא סגי דלא אכל וא"כ סעודה הראשונה שאוכל בו ביום בו קיים סעודת פורים בזה ואין לנו לתלות הדין במה שאנו קורין לסעודה שאחר המנחה סעודת פורים שהוא לתוספ' שמחה ול"ש בזה לא סגי דלא אכל כנ"ל להלכה למעשה: | ב | null |
42,113 | טורי זהב | תרצג | ג | אבל לא בט"ו. כ"כ ב"י בשם א"ח. וכ' ע"ז ואיני יודע מה איסור יש בהזכרת על הניסים. ותמהתי ע"ז דודאי כיון שאין שייך זה לאותו יום ה"ל שלא מעין המאורע והוי הפסק בתפלה וכ"כ מו"ח ז"ל אלא שהפריז על המדה לומר שאפילו בדיעבד אם אמרו חוזר דמשנה ממטבע שטבעו חז"ל וזה אינו דהא איתא בסי' ק"ח סי"ב הטועה ומזכיר מאורע שאר ימים בתפלה שלא בזמנה לא הוי הפסק ואפי' לפי מה שחלקנו שם בין הבדלה לשאר דברים מ"מ כאן יש קצת שייכות בימים אלו ע"כ ודאי א"צ להחזיר אם אמרו כנלע"ד ברור: | ב | null |
42,114 | טורי זהב | תרצג | ד | ואין המנהג לכפול. ואע"ג דקי"ל אין פוחתין מן י' פסוקים היכא דסליק ענינא שאני: | ד | null |
42,115 | טורי זהב | תרצד | א | חייב כל אדם. כתב מו"ח ז"ל אפילו עני המתפרנס מהצדק' כמו בד' כוסות של פסח מה שאין כן בשאר צדקה שאינו חייב רק פעם אחד בשנה כדי לקיים מצות צדקה כמ"ש בי"ד סי' רמ"ח ורמ"ט: | א | null |
42,116 | טורי זהב | תרצד | ב | אף לעכו"ם נותנים. מפני דרכי שלום ומבואר בב"י בשם הג"מ בעיר שלא הורגלו בכך זה הנותן פרוטה לעכו"ם גוזל לעניים ומראה בעצמו כאלו מקיים ומתנות לאביונים: | ג | null |
42,117 | טורי זהב | תרצה | א | חייב אינש לבסומי כו' רבים רוצים לתרץ ולפרש מה הכוונה בזה ולא נתיישב ולעד"נ לפרש בדרך זה דצריך האדם לתת שבח לו ית' על טובה כפולה שעשה עמנו הא' הוא פורענות שהביא הוא ית' על המן ואלו לא נתברך מרדכי אלא היה ניצול עם כל ישראל דיינו אלא שבירכו למרדכי בגדולה מאוד והטובה יתירה ע"כ אמר צריך לבסומי עד שלא ידע מעלתינו מן ארור המן שזה מפל' שלו לברוך מרדכי שזה מעלתינו שני' והכוונ' מדאמר עד דלא ידע מכלל שקודם שכרות שלו ידע ונתן שבח ע"ז בזה נתכוונו שלא יפסיק מליתן שבח ע"ז בשמח' עד שיבו' לידי כך שלא יבחין עוד ואז פטור מזה כנלע"ד: | ב | null |
42,118 | טורי זהב | תרצה | ב | וי"א שא"צ להשתכר כו'. והא דאמר רבא בגמ' עד שלא ידע בין ארור המן וכו' נדח' מימרא זו כיון שבגמ' מביא ע"ז דרבה שחטיה לר' זירא ש"מ מסקנת הגמ' שאין לעשו' כן כ"כ ב"י בשם הר"ן בשם ר' אפרי': | ב | null |
42,119 | טורי זהב | תרצה | ג | ונוהגים כסברא ראשונה. עסי' קפ"ח ס"י מ"ש מענין הליכה בתר התחלת הסעוד': | ג | null |
42,120 | טורי זהב | תרצה | ד | מיני אוכלין. ולא בגדים או שאר דברים ושתיי' בכלל אכילה כ"כ ת"ה סי' קי"א. והוא תלמוד ערוך במגילה דף ד' גבי גרבא דחמרא ע"ש: | ד | null |
42,121 | טורי זהב | תרצה | ה | מחליף עם חבירו. בגמ' אמרי' אביי בר אבין ור"ח בר אבין מחלפי סעודתייהו להדדי ופי' הר"ן לא היה א' מהם כדי לשלוח ולהשאיר לעצמו ולפיכך כל אחד שולחים סעודתן זה לזה כדי לאכול סעודת פורים ולקיי' מצות משלוח מנו' ודרך זה כתוב כאן ורש"י פי' מחליפין סעודתייהו זה אוכל עם זה בפורים של שנה זו ובשני סועד חבירו עמו והקשה ב"י לפירש"י דא"כ לא היה מקיימים משלוח מנות איש לרעהו וא"ת שהיו שולחין מנות איש לרעהו א"כ מאי קמ"ל עכ"ל ונלע"ד לרש"י הוה רבותא בזה שהיו אומרים בפי' שזה יאכל עם זה ואח"כ להיפוך וה"א דהוה כמו הלואה ואין כאן מנות דהוא מתנ' דוקא קמ"ל דאפ"ה היו יוצאים דהיינו שבשנה זו יצא זה שמזמין לחבירו וחבירו היה שולח לאיש אחר ולשנה שניה היה להיפוך אלא שיש לדקדק למה לא פירש"י באמת הכל על שנה א' ושניהם יצאו ואפשר לו' דבזה הוה באמת הלואה גמורה כיון שנראה לכל שתיכף מקבל תשלומין והיה תנאי ביניהם משא"כ אם היו בשני שנים לא היה נראה כמו תשלומין בשנ' זו ולא בזו ודוגמ' לזה מצינו (ביו"ד) בסי' ק"ע סי"ב בהג"ה לא יאמר אדם לחבירו בא ואכול עמי מה שהאכלתני דהו' כפורע לו חובו ונרא' כאלו הלו' לו ויש לחוש שיאכילהו יותר ואית ביה משום רבית אבל מותר לומר לו בוא ואכול עמי ואאכול עמך פעם אחרת ומותר לאכול עמו אפי' סעודה יותר גדולה עכ"ל. הרי דבשעת אכילה השניה אסור להזכיר שהוא תשלומין ה"נ כן דאז הוה הלואה כנלע"ד נכון: | ד | null |
42,122 | טורי זהב | תרצו | א | בכ"מ שלא לעשות. נראה דפרקמטיא מותר כיון ששמחה היא לו ודומה לו מ"ש ב"י בשם א"ח דמותר לכתוב אגרת שאלת שלום ומזכרת חובותיו ואע"ג דלענין ט"ב הוי פרקמטיא חסורה כמ"ש סי' תקנ"ד הכא שאני דיש לו לעשת כל מה שהוא שמחה לו: | א | null |
42,123 | טורי זהב | תרצו | ב | וי"א שאין אבילות נוהג כו'. ולכאורה משמע שי"א זה חולק על מ"ש תחלה דילך לב"ה לשמוע המגילה הא בשעת התפלה לא ילך שם ע"ז חולק הי"א וס"ל דיכול לילך לבה"כ אף בשעת התפלה וזה אינו דהא הי"א הוא הר"מ מרוטנבורג שהביא בטור וכ' שם שיתפלל בבית ואח"כ ילך לשמוע מ"מ וא"כ האי הי"א אינו חולק אלא על מ"ש שנוהג אבילות בפורים דהיינו שעושה מעשה אבילות בפרהסיא בזה ס"ל דלא יעשה כן והליכה לתפלה אסור' ולא מקרי זה פרהסיא דלא ניכר שעוש' כן משו' אבילות. ונ"ל כיון דאין אבילות בפורים בפרהסיא אין לקרות בבית הכנסת בע"ש קודם ברכו לילך נגד האבל דאין להזכיר שם אבל בפרהסיא אלא ילך לבה"כ בלא קריא': | ד | null |
42,124 | טורי זהב | תרצו | ג | וכמ"ש בי"ד. וכיון שכ' שם רמ"א דמנהגנו להקל בשאלת שלום מותר לשלוח לו מנות ג"כ אבל אין נראה לסמוך ע"ז אם לא שהאבל עני: | ו | null |
42,125 | טורי זהב | תרצו | ד | מותר לישא אשה בפורים. דל"ד לחג דכתיב ושמחת בחגך ולא באשתך: | ח | null |
42,126 | טורי זהב | תרצו | ה | אבל המנהג כסברא הראשונה. ועיין בדברינו בי"ד סימן קפ"ב: | ח | null |
42,127 | טורי זהב | תרצז | א | ואסורי' בהספד ותענית. דתנן אין בין אדר ראשון לאדר שני אלא לענין קריאת המגיל' ומתנות לאביוני' ודייקי' הא לענין הספד ותענית זה וזה שוין. והי"א ס"ל דזה קאי אמ"ש ברישא שם קראו המגילה נתעברה השנה כו' דבזה דוקא הם שוין לענין הספד ותענית אבל בשאר שנים מעוברות שלא קראו המגילה בי"ד של אדר ראשון חלוקים גם בהספד ותענית דבראשון מותרים: | א | null |
42,128 | טורי זהב | תרצז | ב | מ"מ ירבה קצת בסעוד' כו'. בהג"ה תשב"ץ סי' קע"ח כ' דיש להרבות ורבינו יחיאל מפרי"ש רגיל להרבות ולהזמין בני אדם כמשמעות לשון המשנה אין בין אדר כו' ושפיר מסיים רמ"א כאן וטוב לב משתה תמיד: | א | null |
42,129 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | א | א | (עיין באר היטיב ס"ק ו') ובתשובת שב יעקב סימן א' העלה דלענין המשמורות צריך לחשוב מצאת הכוכבים עד ע"ה לג' משמורות כמשמעות ש"ס ברכות דף ג' ע"ש שלא כדעת הזוהר אמנם מי שמתעורר לקום בחצות עפ"י הזוהר יחשוב י"ב שעות ממש אחר חצות היום כדעת הזוהר כשהחמה עומדת באמצע הרקיע ע"ש: | ב | null |
42,130 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | א | ב | וחטאת כו' מה שהקשה המ"א הלא קי"ל חטאת קודם לעולה עיין תשובת שב יעקב ס"ב דמתרץ דברי הטור וש"ע בג' אופנים: | ה | null |
42,131 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | א | ג | עיין באר היטיב ס"ק י"ג הנה בתשובת שב יעקב סי' ב' נסתפק אם יאמר פ' חטאת ואשם יום א' אחר יוה"כ ולפי מ"ש ב"י דיאמר נמי יהי רצון אחר פ' אשם משום שאמרו על בבא ב"ב שהיה מתנדב אשם תלוי בכל יום ע"ש הלא סיומא דמתניתין הוא חוץ מיום א' אחר י"כ א"ל המתן עד שתכנס לספק כו' ואפילו אפשר נמי להסתפק דפרשיות לבד נמי לא לימא כמו שא"א מזמור לתודה בערב יוה"כ אלא דצידד טעם למנהג מטעם דאמרי' חייב חטאת ואשם ודאי שעבר עליהם יה"כ חייבים להביא אח"כ אבל יה"ר לא יאמר כלל ע"ש: | ז | null |
42,132 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | א | ד | בספר אליהו רבה מביא הך ברייתא דר"א הגדול אומר כל העוסק בפרק שירה בכל יום כו' וכ' בשם מהר"מ מטראנו שדהע"ה חיבר פרק שירה ברוח הקודש. ודייק בלשון כל העוסק ולא אמר כל האומר כי הענין העוסק הוא לדעת ענינו הדברים וכוונתם לתועלת לקבל מוסר מן השירות האלו כו' ע"ש: | ט | null |
42,133 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | ג | א | ונכון כו' הנה משמעות הזוהר וכן הוא בתשובת מנחם עזריה להיפוך ועיין בתשובת שב יעקב סי"ג פלפול עמוק מאד בזה והוכיח דגם כוונת הש"ס מסכים לדעת הזוהר היינו שיהא ראשה ומרגלותי' אחד למזרח ואחד למערב דוקא: | ו | null |
42,134 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | ג | ב | נשוי כו' ובסעיף י"ז ז"ל לא הותר לנשוי לאחוז באמה אלא להשתין אבל להתחכך לא מעתה אין הכרע אי מותר לנשוי להתחכך למטה מעטרה אודוקא להשתין מותר ועיין ב"י מ"ש בשם ב"י סמ"ג שהביא ספיקא של מהרי"ל ז"ל בזה לענין אחיזה באמה ע"ש ובת' שב יעקב סי' ד' האריך למעניתו ופסק דאף לנשוי לא שרי להתחכך כי אם מעטרה ולמטה ע"י כתונת דוקא ולפניו אפי' בכה"ג אסור: | יד | null |
42,135 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | ה | א | מבואר בבחיי פ' אמור שקודם שיזכור השם יכוין כן. ועיין בס' אליה רבה בענין קריאת השם בשם שו"ת מהר"ם לובלין ז"ל. עוד כפי חכמי האמת דלעולם יכוין לכלול הוי"ה עם אדני בשלוב כזה יאהדונהי וביום יכוין כן התחלת אותיות הוי"ה שהוא דכורא. ובלילה תחלת אותיות א"ד שהוא נוקבא: | א | null |
42,136 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | ו | א | אשר יצר. אבל לא על נט"י דא"צ לנטילה ודי בנקיון עפר וצרורות ראב"ד והא דמברכין ענט"י שחרי' אפשר הטעם דאמרינן בש"ס דחולין נוטל אדם ידיו שחרית ויתנה עליהם כל היום עיין שו"ת רמב"ן סי' קנ"ג וסי' קנ"ד. | א | null |
42,137 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | ז | א | אשר יצר. ולא דמי להא דבסי' קס"ט דשמש אף שהוא נמלך אינו מברך ברכה אחרונה כ"א פעם א' עיין תשובת ב"י ובת' בי"ד ס"ג כ' דעכ"פ כשהשתין ג"פ אינו מברך כ"א שתים דומיא דתפלה שאין לה תשלומין אלא א' ומסיק עוד דיותר טוב שיברך אחד ויברך לכולם: | ג | null |
42,138 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | ח | א | ויברך. והא דאין מברכין על כל המצות תי' בת' הרמב"ן סי' קפ"ט דכל מצוה שאין בה מעשה כגון שמיטת כספים וכ"ד שנמסרו לב"ד וכן דברים התלוים בדעת אחרים כגון צדקה וכדומה וכן מצוה הבאה ע"י עבירה כגון השבת גזל ורבית ובמתנות כהונה נמי לא דמשולחן גבוה זכו משא"כ פדיון הבן והפרשת תרומה שאין מברך אנתינה אלא אהפרשה וכן א"מ על כל מצוה שאין עיקר המצוה כחליצה ויבום דהמצוה היא פריה ורביה אלא דמצות אלו מסתעפים ממנה וכן מיתות ב"ד נמי לא לפי שאין הקב"ה חפץ במיתות רשעים ומה"ט נמי א"מ על מים אחרונים הבאה משום מלח סדומית ואין לברך אפורעניות וע"ש באורך: במ"א ס"ק ד' הציון על תיבת ויעמוד הוא ט"ס וצריך לרשום הציון על תיבת על ראשו ומ"ש א"כ כשמתעטף בארנו כו' י"ל שמניח רוב הטלית לקומתו דא"כ העיטוף הוא באורך ועיין סימן י"א ס"ק ט"ו: ס"ק ו' וכמ"ש סימן ש"א סעיף ל' כצ"ל: | א | null |
42,139 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | ח | ב | חובת ציצית כו'. מטעם זה מתיר בת' ב"י לעשות מטלית גדול שיש בו ציצית פסולים טלית קטן ועיין ת' פרי הארץ סימן י"ב טלית שנקרע אי מותר ליטול ממנו ציצית שלו: | ג | null |
42,140 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | ח | ג | בציצית כו' ובת' בית דוד סימן ז' כתב כהב"ח עיין באר היטב ס"ק ה': | ה | null |
42,141 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | ט | א | לבגד משי. עיין תשובת הרשב"א סי' תקנ"א. ועיין בס' אליה רבה מה שהביא בשם שו"ת הרדב"ז. ומהר"ם מרוטנבירג כמה דינים מזה ובטלית של צמר והערב משי או איפכא ע"ש: | ג | null |
42,142 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | י | א | עיין. בלקוטי תשובת מטה אשר סימן ט"ז: | ו | null |
42,143 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | י | ב | עיין באר הטיב ס"ק יו"ד בתשובה שב יעקב סימן ה' נשאל ממי שהיה לו סארדאקיל של משי לשבת הואיל דלדעת ב"י א"ח בציצית כ"א מדרבנן ואפי' לדעת פוסקי' שהוא מדאוריי' הלא דעת קצת פוסקי' שאינה נפטרת כ"א במינו אי מותר לו להכניס ולהוציא באותו בגד בשבת למי שמקום דירתו אינה מוקפת מחיצה ויש לחוש להא היוצא בטלית שאינה מצוייצת חייב חטאת ועיין מ"א ריש סימן י"ב גבי כדי עניבה כו' העלה הגאון הנ"ל להתיר דר"ה שלנו אינו אלא כרמלית: ועיין בספר ע"ת סי' י"א ובספר אלי' זוטא. אך שכתב המ"א עליהם דאין לעשות ספק דרבנן לכתחלה ע"ש ומ"מ בנ"ד הלבוש נעשה לשום מצוה לכבוד שבת ושלא יהא בגדי שבת כחול כו' ואי צריך להפשיטו תמיד קודם ציאתו מביתו ה"ל טרחא וזה הוי כדיעבד ועיין פסחים דף י"א ובשבת י"ז. ולכן אין להחמיר מצד שחיובו אינו אלא מדרבנן דהם אמרו והם אמרו וע' מ"א ריש סי' תרנ"ה מ"ש בשם רש"ל אך אחרי פלפול ארוך העלה הגאון הנ"ל לפשיטת דבגד דחייב בציצית מדרבנן מחויב בדבר קרינן ביה והוי מצוייצת כהלכה אלא דלדעת תוס' אינו כן ע"ש ואין להקל כ"כ אבל מ"מ להשבות דרבנן אין לפקפק כלל: | ז | null |
42,144 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | י | ג | פטורים כו'. ושיעור הטלי' אמה מרובעת בת ששה טפחים וחצי אצבע עיין תשובת נחפה בכסף סימן א' ותשובת פרי הארץ סי' א': | יב | null |
42,145 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | יא | א | פסול. טלית שיש לו גוון מאב"י בשפה לנוי ולתפארת איסור גמור הוא למדוד מהשפה ג' אצבעות דלא כבני חייא ועיין רש"ל בהגוזל בתרא סימן ס' ות' דבר משה סימן וי"ו: | יא | null |
42,146 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | יב | א | עניבה. ר"ל שקשר ראשי רצועות יחד קשר גמור שהעבירו דרך הנקב מכאן ומכאן ואח"כ קשר ב' והעבירו קצת ממנו דרך הנקב עיין בת' בית דוד סימן יו"ד דמסיק עניבה היינו כשמשכו ביד א' ניתר: | א | null |
42,147 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | יד | א | שמכשיר עיין מה שהקשה בבאר היטב סק"ד ובת' בי"ד תי' דמיירי באין שהות ביום. א"נ שמא יופסדו וישאר בלא ציצית אותו יום לגמרי: | ב | null |
42,148 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | יד | ב | אחרים עיין באר היטב ס"ק ה' ומזה הותר הסתפקות של מהר"י חאגז ז"ל בה"ק סי' צ"ב בשוכר בית בח"ל דק"ל כל למ"ד יום פטור ממזוזה אי רשאי להחמיר ולברך עליו תוך הזמן ועי' ת' בית יהודה סי' י"ד: | ג | null |
42,149 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | יד | ג | טלית חבירו כו' עיין בס' אליהו רבה מה שתמה על מ"א שהקשה מסימן תרמ"ט דאדרב' שם מפורש להדיא להתיר ליקח לולב שלא מדעתו ולברך ועיין בת' בית יעקב סי' קי"ד דפסק ג"כ לברך: | ד | null |
42,150 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | טז | א | קטן עיין מ"ש סי' ס"ב ובתשו' בית דוד ס"ח העלה דלא כבני חיי' דאמר דוקא אמה על אמה אלא דפחות מזה הוי שיעורא דציצית וכן העלה שם דמצטרף ארכו לרחבו ואם יש בהם כשיעור מהני ע"ש: | א | null |
42,151 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | יח | א | זמן. ובתשובת בי"ד קרא תגר על הנוהגים להתעטף בטלית בערבי שבתות ויום טוב בתפלת ערבית ולא נמצאו כן בפוסקים והמתירים להם לא הלכו אור ואפילו בלא ברכה הוא איסור גמור ועי' בספרי קבלה המתעטף באותו שעה גורם כמה ענינים ומעורר דינים קשים ר"ל וכ"ד הזוהר והרמב"ן והראב"ד והא דבסימן תקפ"א שהש"ץ מתעטף היינו משום שהוא קרוב ליום וליכא למיחש כמו נפילת אפים ע"כ: | א | null |
42,152 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | כג | א | של מת. בב"י משמע דבבית הקברות נמי מותר חוץ לד' אמות. וכ"כ הב"ח. אבל האחרונים מחמירין אפילו חוץ לד' אמות ועיין בס' אליה רבה: | ג | null |
42,153 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | כה | א | תפילין. הוא לשון פליל' אות ועדות שהשכינה שרוי עלינו טור ובתשובת בית דוד סימן כ"ף הקש' דפלילה אינו לשון עדות אלא לשון הפלאה שאנחנו מופלאים ומובדלים מאומות. ובתוס' מנחות ל"ד מפרש שהוא לשון פליאה וויכוח ע"ש: ומ"ש באר היטב ס"ק א' בשם כנסת הגדולה ע"ש טעמו משום דציצית תדיר שנוהגת בשבתות ויו"ט והקשה עליו בת' הנ"ל סי' יו"ד הלא ציצית חובת מנא הוא ויכול לעשות מלבושיו באופן דפטורים לגמרי משא"כ קרקפתא דלא מנח תפילין אלא דהטעם משום שהם קודמין למצוה עיקר ובספר אליה רבה פסק דמצות תפילין קודמין לציצית ע"ש: | א | null |
42,154 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | כז | א | כלל. ומי שיש לו נתק בראשו מותר להניחה על הכובע רשב"א ומהר"מ אלשקר דלא ככנה"ג ועיין תשובת חבר משה סימן ז': | ה | null |
42,155 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | לב | א | קלף. ועיין תשובת בתי כהונה בית דין שאלה י"ב דמסיק דלא מיפסל פיסוק באות כל שאין צורת' נפסדת יען כי כן מדוקדק לשון הרמב"ן וכן מפורש בטור וספיקות מהרי"ק אינו מוציא מידי פשיטות המורים הגדולים אלו. ועיין י"ד סי' ר"פ ס"א. והא דבאמת חשש מהרי"ק לדברי ירושלמי הלא ש"ס דידן מסיק דלא בעינן היקף גויל אלא שלא יגע אות באות תי' בת' בי"ד סי' כ"ג דניקב תוכו שאני דחשיב כגופו טפי מסביבו דהוא מגוף היריע': | טו | null |
42,156 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | לב | ב | פסול. יודי"ן שלא נמצאו קוצי התחתון בשמאל לדעת רש"י כשרים דיעבד ולר"ת פסולים וכ"כ המרדכי והר"ר יצחק בר' ברוך כתב דרש"י מודה לר"ת בזה ועכ"פ הוי ספק דאורייתא. ומ"מ העל' בת' בי"ד דאין לפסלן אלא דיש לו עדיין תקנה ואל תשגיח בזה לדברי אגור דהוי שלא כסדרן ועיין ביד אהרן סימן ל"ו: | טו | null |
42,157 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | לב | ג | פסול. כוונתו עד שיגרור מעט מסוף רגל הכ"ף ת' בי"ד סי' כ"ד: | טז | null |
42,158 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | לב | ד | פסול. אות שבספר תורה דבוקה בחברתה בין שטה לשט' מצד תג של שין בסוף רגל העי"ן אין לברך עליה בתחלה ד"מ ס"ח ועיין באר היטב סימן קמ"ג ס"ק ט': | יח | null |
42,159 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | לב | ה | כגון שריש"ן שלה כמו דלתין ע' ת' זרע אברהם סימן למ"ד: | כה | null |
42,160 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | לב | ו | קולמוס. כף פשוטה דתפילין שנחלק' באמצע כגון זה לא מהני כשתינוק קורא אותו וא"ל תקנה אלא גניזה ת' בי"ד סימן כ"ה דלא כמהר"ם (המאיר) יע"ש: | כז | null |
42,161 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | לב | ז | החריץ ושריטה או רשימה בעלמא לא מהני כלל ועכ"פ החריץ צריך להיות כאצבע עיין ת' כהונת עולם סי' ע"ח: | מ | null |
42,162 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | לד | א | תפילין. עיין ת' סם חיי ס"א אם טעה והניח של ר"ת תחלה אי יחזור לברך על שם רש"י: | ב | null |
42,163 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | מו | א | ידי. עבה"ט סק"ה וע' תשו' מהרשד"ם סי' קמ"ה כ' רד"א הא שתקנו הברכות בנוכח ונסתר מפני שהקב"ה נגלה ונסתר מצד אלהות וגם הנשמ' נראית ונעלמת מברכת בנוכח ונסתר וכו' ע"ש עוד כ' אם יכול להוסיף על מאה ברכות הרי זה משובח כמ"ש דוד והוספתי על תהלתך: | ב | null |
42,164 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | נב | א | בלא ברכה. לפי שלדעת הגאוני' לא נתקנה פסוקי דזמרה כלל כ"א קודם התפל' אלא דרבותינו צרפתי' כתבו דבין כך ובין כך אומרים אותה ודרך פשר דבר עכ"פ אין לברך לפניהם ולאחריהם ת' רמב"ן סי' קצ"ח: | א | null |
42,165 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | נג | א | מנין. כי דבר שאומרים עליו קדיש צריכא בי עשרה ועיין סי' רל"ד וכן פורס על שמע יאמר תחיל' איזה פסוקים ועיין ת' בי"ד סי' למ"ד דמחלק בין קדיש שתקנו חכמים א"צ למנין באמירות פסוקים משא"כ כשיאמר קדיש על למודו וכדומה כשיבאו עשרה צריך ג"כ ללמוד שום ברייתא או משנה: | ג | null |
42,166 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | נג | ב | סומא. וה"ה חרש תשובת רשב"ש סימן ס"ד: | יד | null |
42,167 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | נג | ג | לעכב. עי' ת' דבר משה סי' ד' באיזה אופן יכול היחיד למחות ועיין כנה"ג ורשד"ם ח"א סי' ל"ה ורש"ל פ"ק דחולין סי' נ"ח מהראנ"ח ז"ל ועיין ספר חסידים סי' תשנ"ט וע' בת' ד"מ הנ"ל סי' ה' בש"ץ שנשבע בטוי להבא ועברה גם גנב. וש"ץ טוען שהעדים נוגעים בעדותן גם השבועה היתה באופן אחר וכבר התירו לו בג' מה דינו. וע' ת' נ"ש סימן כ"ג: | יט | null |
42,168 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | נג | ד | שרוב. ומהרא"ם בת' והביאו בת' לא"ר דאזלינן בתר רוב דעות בין עניים בין עשירים וכן בכל תקנות והסכמת הקהל: | כא | null |
42,169 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | נג | ה | אא"כ. עיין ת' בי"ד סי' כ"ט בש"ץ שנשבע שלא לשחוק בקוביא ועבר על שבועתו דמסלקינן ליה ומכ"ש שלא למנותי לכתחלה ומכל מקום מסיק דלא מסלקינן ליה אלא בב' עדים מעידים עליו והודאתו לבד לא מהני ועיין ת' דבר משה סי' ג' וסי' ה' ובי"ד סימן כ"ח ובמהרי"ט ובמרש"ל ובת' עדות ביהוסף סי' כ"ז בענין זה ע"ש ובת' פני משה סי' ט"ז הרבה דיני' המסתעפי' בנידן הזה. ובת' נ"ש סי' כ"ג וסיים שם דאם נשבע ועבר עליה בדבר שהי' בה חימוד ממון אע"פ שילקה ויתענה ויעשה כמה סייגים אינו חוזר לכשרותו עד כי יפייס בעל דינו עיין ח"מ סי' ל"ד ועיין בת' נ"ש סי' י"ז לענין חשוד בא' מעבירות שבתורה: | כה | null |
42,170 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | נג | ו | בנו שוחט שהחזיק במלאכתו ומת והניח בנים קטנים והחזיק אחר בה וכשהגדילו תובעים חזקת אביהם אין טענות' טענה וראיה מת"כ פ' צו והכהן המשיח תחתיו מבניו שבנו קודם לכל אדם יכול אע"פ שאינו ממלא מקום אבותיו ת"ל ואשר ימלא את ידו בזמן שממלא מקומו אין וא"ל יבא אחר וישמש ולא אמר ישמש תחתיו עד שיהא בנו ראוי משמע בהדי' כיון דאידחי אידחי וע' ת' הרדב"ז סי' נ"ט ובת' רשב"א ח"א סי' ש' ועיין ת' אוהל יוסף ס"ב. ובת' לי"ד סי' ל"א העלה דכ"ז אינו אלא כשצבור רוצה למנות מסייע תחלה אז הבן קודם אבל אין לדחות המסייע בשביל בנו של ש"ץ. וכ' עוד דאם אחרי מות הש"ץ רצו למנות ש"ץ הבן קודם אבל מ"מ המסייע במקומו עומד: רב שגברה עליו חולשה מחמת זקנה ומינה בנו לדרוש בכל שבת בלתי פוצה שום אדם את פיו. וכד נח נפשיה של זקן בקשו לדחות את הבן והעלה בת' ד"מ סימן א' דאין בכחם להעבירו אף כי ישנו באותו קהלה מופלגים יותר ממנו ועי' י"ד סי' רמ"ה בדברי רמ"א ות' רשב"א סימן שי"ן ועיין כנה"ג ורשד"ם ח"א סימן ל"ה ורש"ל פ"ק דחולין סי' נ"א: | כה | null |
42,171 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | נג | ז | סתמן וכת' לא"ר סי"ב על ענין חזן שקבלוהו כל הקהל ועתה רוב הציבור אינם חפצים בו ומינו חזן אחר אי יכולים המיעוט לעכב על ידיהן והשיב אף דמתשובת רשב"א משמע דיכולין לסלקו מ"מ בנ"ד א"מ אותו (וכ"כ הרלב"ח ז"ל ע"ש) דסיים מ"מ שכיון שרוב הקהל חפצים באחרון ישמשו שניהם דרך פשר דבר ע"ש: | כו | null |
42,172 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | נה | א | הקדיש משמעותי' אבל לא הקדוש' דיוצר אור מטעם דצריכה נמי בי' עשרה ובסימן נ"ט ס"ח הכריע הרמ"א היפך סברא זו ע"ש ועיין לקוטי מטה אשר סימן נ"ט: | ב | null |
42,173 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | נה | ב | מתפללין ע' באר הטיב בשם א"ז מ"ש ועיין ת' שב יעקב סי' ו' דהחמיר בדבר אפי' בשעת הדחק מטעמא דרוב פוסקים החמירו ואת"ל דשוים המה מ"מ הוי כמו ספק ברכות להקל מכ"ש כיון דהוי תרי דרבנן תפלה עצמה היא דרבנן וכן להתפלל בעשרה: ועיין ברא"ש. ועין רמ"א סי' קצ"ט דכ' להדי' דאין מצטרפין ואין לשנות וכאן כתוב דיש נוהגים להקל וא"כ דבריו סותרים זה את זה וא"ל דרמ"א סובר דחמיר להצטרף לג' מעשרה ועיין סימן קצ"ד דבג' סגי כשקורא ומודיעו ובעשרה צריך דוקא לישב עמהם מעתה מצאנו ראינו דחמי' הצטרפות לג'. זה ליתא דשאני הכא דהטעם הוא משום דבעינן גדלו לה' אתי מעתה סגי בשומע ועונה אבל בעשרה הטעם משום דשכינתא שרי' וז"א כ"א יושבים במסיבה אחת אבל לענין צירוף קטן ודאי דקילי יותר. ועיין סי' קצ"ד דכ' להדיא דאין מצטרף קטן אפי' ליו"ד דודאי דבר שבקדושה חמיר טפי מזימון. וכן לא מצינו שום פוסק דס"ל דזימון בעשרה יהא חמיר מעשרה לתפלה ע"ש: | ד | null |
42,174 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | נה | ג | כל העשר' בק"ק א' הס"ת מונחים בארגז למעלה מעשרה ולמטה הוא מקום חלול ומכוס' בקרשים: ולסיבות צרת העיר נחבאו שם ב' וג' יחידי סגולה וביניהן כהן א' מעתה יש להסתפק אי מצטרפין לעשרה וכן אי המחיצה פוטר הכהן מנשיאות כפים והעלה בת' פ"ה ח"ב סימן א' דאם אין המחיצות מגיעות לתקרה מוד' הסמ"ק להרשב"א דאין מצטרפין כמו כן לענין נשיאות כפים דהא ליכא עשרה בלשכה: | יג | null |
42,175 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | נח | א | מעט עי' ת' בי"ד סימן ל"ו. דמפרש ואזיל דהיינו שהתחיל השמש לצאת ממקומה ואינה נראה ואינו נודע לנו עדיין: | א | null |
42,176 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | נח | ב | של יום דוקא לקרות שתיהן מיד לאחר עמוד השחר או קודם נץ החמה אבל לקרות א' של ערבית מיד בעלות השחר קודם זמן ק"ש של יום ואחרת בזמנה מותר אע"פ שקורא שתיהן קודם נץ החמה מנכ"ה דף כ"א ובס' א"ר משיג עליו ע"ש פלפול ארוך מאוד בתוס' ברכות דמתרץ כמה קושיות גדולות עליהם וע"ש לדינא כי ירד שם לעומקה של הלכה: | ה | null |
42,177 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | נט | א | אמן. ומנהגינו דאין אנו עונין כלל אמן אחר ברכ' ק"ש וכ"כ מוהריק"ש ועי' תשובת ביו"ד כ': | ד | null |
42,178 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | ס | א | אינו מעכב. עיי' בספר אליהו רבא בפי' הטור ורב האי בזה ועל תמיהת הב"י בענין זה ע"ש: | ג | null |
42,179 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | סא | א | שאחר מ"ם. אבל בשל"ה כ' בשם ספר באר מים חים דבכל אל"ף שאחר מ"ם צריך להפסיק אפי' כשאין שייך טעם דמותם. כגון ועבדתם אלהים עיניכם אשר. זונים אחריהם אלהים אני וכדומה. וכן יראה לדקדק ביו"ד של יהיה יפתה ירבו ודומיהן שלא יהיה נראה כאלו מתחלת התיבה באל"ף איה"ה איפת"ח אירב"ו ע"ש עוד דיקדוקים אחרים: | כא | null |
42,180 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | סא | ב | בתפילין וה"ה בציצית כשזכרם. ועיין ת' רשב"א הא דא"צ למשמש במזוזה באמרי וכתבתם וגו': | כה | null |
42,181 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | סב | א | ולא דקדק. כתב בספר החינוך פ' ואתחנן אין הענין שלא להזכיר התיבות והאותיות ח"ו שבודאי לא יצא. אבל ענין לא דקדק בהן הוא שלא נתן ריוח בין הדבקים וכן שלא התיז הז' של תזכרו או שלא האריך בד' דאחד. וכדומה ואיתא בש"ס כל המדקדק בהן שכרו שמצננין לו גיהנם ועיין רמז לזה בספר מ"א: | א | null |
42,182 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | עא | א | פטור וכשהגיע כבר תפלת מנחה קודם שמת לו מת ונתעסק בקבור' עד אחר ערבית העלה בתשובת בי"ד סי' מ"ב דא"א להתפלל ערבית שתים דהא אין החיוב חל עליו אלא ברגע אחרון של יום דבזמן הקודם לזה ואין החיוב בו כ"כ אלא דיוצא כשמתפלל ע"ש כ"פ הרב מוהר"א והרב מוהר"ר חיים עשאל ס"ל דחייב והביא ראיות הרבה מפוסקים וכן מש"ס מהא דאמרינן חיגר ביום ראשון ונתפשט ביום שני ע"ש: | א | null |
42,183 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | עא | ב | אין מוחין. ע' ת' בי"ד סי' מ"א כשמתפלל מחמת טעות שסבר שחייב מחויבים למחות בידם וראיה מפ' הפועלים צ"א רבה איגנב ליה דיכרא במחתרת' אהדרינהו לא קבלינהו דקננהו בדמים. והקשו תוס' דהלא מ"מ חייבים לשלם בבא לצאת ידי שמים. ותי' דהם סברו שמדינא חייבים ואם היו יודעים שפטורים בדין לא היו מחזירין ע"כ: | א | null |
42,184 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | עד | א | להרחיקן. עיין בי"ד סימן מ"ג טעם על שא"א נזהרין בזה: | ה | null |
42,185 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | פד | א | בבית המרחץ. אפי' רחצו וסיידו בסיד דהא שם מרחץ עליו ולא הוי מחניך קדוש ספר בית יהודה סי' יו"ד: | א | null |
42,186 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | פט | א | ולא לשתות. עיין באר הטיב מ"ש בשם מהרח"ו ז"ל: שאלה זו נשאל בתשובת שבות יעקב סי' ח' אי רשאי לאכול או לשתות דבר קודם אור היום כדי שתתיישבה דעתו עליו. והשיב דבאדם חלוש מותר לאכול ולשתות דבר מה לחזק לבו לעבודת הבורא ובסדורי מוהר"י לוריא כ' להדיא דכן הוא מנהג מוהרח"ו אלא דחצי שעה קודם היום אסור כנזכר בפוסקים דאז הגיע זמן תפלה וסיים שם דכל דברי הזוהר המחמיר לא איירי אלא במי שעוש' דרך רעבתנות להנאה יתיר' דרך גאוה וסמכו בזוהר דהוי כעונן ומכשף ע"ש אבל לא למי שעושה לרפואה או שיהא גופו חזק ובריא להתפלל בכוונה: | ג | null |
42,187 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | צ | א | הציבור. אם קראו לו למול לכאורה דבר פשוט דנדחה מצוה דרבנן. אך בתשו' בית יהודא סי' מ"ח העלה כיון דאין החיוב עליו כ"א על אבי הבן פשיטא ליה דיעסוק בתפלה עם הציבור. ומכ"ש לשמוע מקרא מגילה קודם למילת בנו של אדם אחר ע"ש: | ט | null |
42,188 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | צח | א | ויסיר. עיין תשו' הרשב"ם סי' קצ"ג חלוקים ואזהרות רבו' בענין זה ומה שיש בין ר"ה ליה"כ וכתב בס' החסידים אל תמהר להוציא דבריך מהר מפיך ואם תרצה לפרנסה אל תשים לבך רק לאותו ברכה לברכת השני' או אם יש לו חולי רק לברכת חולים מפני שאומרים עליך למעלה זה פלוני סבר שאין צריך אלא זאת לכן תכוין כל הברכות ואל תשים לבך רק לבקשות כו' ע"כ: | א | null |
42,189 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | צט | א | שאר. אבל אין מצרפין אותו לענין עשרה ת' בי"ד סימן מ"ה. ולענין ג' לזימון אפשר דשרי ע"ש: | א | null |
42,190 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | קא | א | יכוין באבות. עיין באבודרה"ם הטעם ובאגודה משמע אף במודים וכ"כ בס"ח ועיין בס' אליה רבה דמביא טעמים ע"ז: | א | null |
42,191 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | קי | א | שתוליכנו ותחזירנו לבתינו בשלום כן הוא ברא"ש ובחידושי רשב"א ור"י ואבודרהם וכתב בס' נ"ל יש נוהגים לומר אחר ת"ה יושב בסתר עליון שיר למעלות אשא וגו' וכן בעלי מעשים אומרים בצאתם מביתם בית יעקב לכו ונלכה וגו' ועיין בס' אליהו רבה מה שמביא בשם של"ה: | ד | null |
42,192 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | קיב | א | בג' ראשונות. מה שמזכירין תחיית המתים ששה פעמים. דארבע' חשובים כמתים עיין ש"ס ועוד מיתה טבעיות ורשע נקרא מת בחייו. ומ"ש מחיה מתים ברחמים רבים מורה על עמי הארץ דמן הדין לא יהיה להם תחיה אלא ע"י שמהנים לת"ח בפרקמטיא עיין פי"ג דכתובות. מ"ש ראה נא בענינו לאו גאולה מגלות היא דהא כבר נאמרה בברכת בונה ירושלים וצמח דוד אלא מהרפתקאות תדירי ר"ל עיין ריש פ"ג דמגילה ובברכת השיבה רומז ע"ד וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים כמ"ש במדרש לפי שעשה אברהם צדקה ומשפט נתן לבניו חסד ורחמים שנאמר פסקו לעשות צדקה ומשפט כו' וכשיחזרו לעשות צדקה ומשפט כו' שנאמר ציון במשפט תפדה הקב"ה מוסיף להם רחמים וחסד ומ"ש תקע בשופר גדול שהוא גדול במעלתי שהוא סי' חירות לישראל וחזרת הארץ ועיין בהשמטות בי"ד לא"ח מסי' תקט"ו עד תקי"ט באריכות: | א | null |
42,193 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | קיג | א | להוסיף. והא דל"א עכ"פ מלך העולם אלקי אברהם כו' שהרי בפרק שהתחיל להיות אלקי אברהם עדיין לא קבלו כל יושבי תבל ושוכני ארץ מלכותו חזקוני פ' חיי שרה. ומ"ש אתה גבור לעולם רצה לומר בלי שום שינוי והפסק כי אין זקנה לפניו: מחיה מתים אתה ולא ע"י שליח. מחיה מתים ברחמים רבים כמ"ש בפ"ק דר"ה ג' כתות ליום הדין (פירש"י ותו' כשיחי' המתים) עד ובה"א ורב חסד מטה כלפי חסד כו'. ומקיים אמונתו לישני עפר הם האבות שהם ישנים ולא מתו. שנדר להם מתן הארץ ויקיים דברו לעת התחייה. או מקיים אמונתו להחיותם אף כי לא מתו וממית אותם שעה אחת קודם התחייה עיין פרק הפועלים. מלך ממית ומחיה כשם כשממית מלמעלה כך מחיה אותם מלמעל' וא"צ להוריד טל עליהם עיין מדרש הנעלם פרשת וירא ונאמן אתה להחיות מתים הוא שמעמידן במומן שלא יאמרו אחרים הם ע' מ"ש בתשובות בי"ד מסי' תקט"ו עד תקי"ט: | ט | null |
42,194 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | קיז | א | כיחידים. מקום רחוק מקו השוה לצד דרום שקוטב דרומי גבוה שם כ' מעלות וקוטב צפוני נסתר להם תחת האופק עשרים מעלות ויותר באופן שנשתנה שם העתים וימות החמה להם מתשרי עד ניסן וימות הגשמים מניסן עד תשרי ומניסן ועד תשרי א"צ לגשמי' וגדולה מזאת שאם יעבור עליהם הגש' בזמן ההוא רע להם הרבה כי ירטיב האויר ונהפך לחלאים רעים ר"ל ומפני אילו הסיבות רוצים לשנות סדר התפלה בענין שאלה והזכרה היפך מדינתנו והעלה ת"ח ח"ג ס"ג בודאי דבימות החמה א"צ להזכיר ולשאול ברכ' השני' אלא בש"ת אמנם מחג הפסח ואילך באשר הגשמים רע להם ודאי דאין להזכיר ולא לשאול גשם כלל כמ"ש הרמב"ם בפירוש משנה וכ"מ בש"ס דקאמר אר"א אר"י הלכה כר"י ופריך ומי אר"י הכי והתנן כו' ומשני הא לן הא להו ופריך מ"ש לדידן דאית לן פירא בדברא (כלומר דלבני בבל אית להם פרי בשדה) לדידהו נמי אית להו עולי רגלים ושני כי קאמר ר"י בזמן שאין ביה"מ קיים השתא דאתית להכי כו' ע"ש מכל הנ"ל משמע כל שיש נזק בגשמים אין שואלין מעתה אין להם לשאול כ"א בשומע תפלה: | ב | null |
42,195 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | קכב | א | ז"ל הטור נהגתי לומר אלקי נצור עד וקלקל מחשבתם מלכינו ואלהינו רופא כל בשר יחד שמך בעולמיך בנה עירך ויסד ביתך ושכלל היכלך קרב קץ וכו' ע"ש וכן כתב רש"ל: | ג | null |
42,196 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | קכד | א | כל י"ח ברכות. ודי בשמיעתו מש"ץ לבד וא"צ לשחות בתחלה וסוף ולענין אי רשאי לענות מודים דרבנן נסתפק ליה בת' ב"ד סימן ל"ג ע"ש: | י | null |
42,197 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | קכז | א | שאתה עיין ת' בי"ד סי' נ"ב טעם מספיק על דלא אמרינן נוסחא זו: | א | null |
42,198 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | קלא | א | אומרים. עיין מ"ש באר הטיב סקי"ב בשם הכנה"ג ובתשו' ת"ח ח"ג סימן ד' מוסיף עוד אפילו אם אין בעל הברית בעיר מכיון שהולכים הקרובים שם ומזמרין שם וראוי לשמוח באותו מצו' כמ"ש כל מצוה שקבלו עליהן בשמחה כו' א"א תחנון: | ד | null |
42,199 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | קלב | א | יתום. על מה שקטנים שלא הגיעו לחינוך אומרים קדיש והציבור עונים אחריהם. וכן מה שאומרים אחר לימוד משנה ברייתא דאר"ח רצה הקב"ה לזכות א"י כו' עיין ת' בי"ד סי' נ"ב וסי' ל"א. ומנהגי קדיש עיין באר הטיב ס"ק ה'. חבורה ששונין בכל יום בעשרה ומנהגם שאם אירע לא' יא"צ או אבילות ח"ו שיאמר כל הקדישים ובהיות שאין אבל ביניהם השכירו כל הקדישים לאחר שאין מבני החבורה ולא התנו באם שאירע ח"ו לאחד מהן אבילות שיתבטל השכירות ואח"כ אירע לאחד מהן אפילות העלה בתשובת שב יעקב שאלה ז' דיחלקו הקדישים בשוה: | ב | null |