Unnamed: 0
int64 0
42.6k
| bookname
stringclasses 9
values | siman
stringlengths 1
4
| sek
stringlengths 1
1.63k
⌀ | text
stringlengths 2
18.1k
| seif
stringlengths 1
3
| topic
stringlengths 10
32
⌀ |
|---|---|---|---|---|---|---|
42,300 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | רפה | א | שנים מקרא. עיין באר היטב ח' מ"ש בשם ל"ח וכן העלה בתשובת בית דוד סי' קי"ט ע"ש: | א | null |
42,301 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | רפו | א | יצא. עיין תשובת הרשב"א סימן ס"ג: | א | null |
42,302 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | רפו | ב | תחלה. ואם לא נזכר עד הערב וגם לא התפלל מנחה עדיין ואין שהות ביום להתפלל שתיהן. מסיק בתשו' דבר משה סי' כ"א דיותר טוב להתפלל מוסף דלמנחה יש לה תשלומין ועיין רא"ש בפ' תפלת השחר וכ"מ בירושלמי ע"ש: | ד | null |
42,303 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | רפח | א | להתענות. עיין מ"ש באר היטב ס"ק ג' בשם ט"ז וכן העל' בת' דבר משה סי' כ"ב וחמדת הימים בפ' ז' מה' ר"ה. ובספר גור אריה ועכ"פ לכל הדיעות אינו אלא רשות וע"ש: | ד | null |
42,304 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | רפח | ב | להתענות. ועיין תשו' בי"ד סימן קי"ד אם חלם עוד ת"ח ביום א' וכן לענין אם יום א' הוא תענית ציבור אי יעלה לו א"ל. ועיין באר היטב ס"ק ד' ובתשו' הנ"ל סי' קי"ט כתב מי שחלם על חבירו חלום רע יתענה ג"כ וכן הסכים הרדב"ז וכתב עוד דאפילו אשה וקטן שחלמו על אדם א' שנדוהו צריך התרה ע"ש ועיין תשו' אוהל יוסף סי' ב' ובמרדכי סי' ק': | ד | null |
42,305 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | רפח | ג | חצי הלילה. ואם אירע לו בע"פ כ' בתשו' בית יהודא סי' נ"ב דנדחה חומרא זו משום דלרבנן מצוה לאכול קודם חצות דוקא: | ד | null |
42,306 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | רפח | ד | מתענין. עי' תשו' מ"ש שנ"ד לענין מינקת שחלמה מאותן שמתענין עליהם: | ה | null |
42,307 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | רצ | א | מאה. אבל משום זה אין לברך ברכה שאינה צריכה ואם היו לפניו זתים ורימונים שדינם בברכות שוים אזי אל יניח שניהם לפניו בפ"א תשו' מהר"א גלאנטי סי' לח ודייק כן מלשון המשנה דשרי בכה"ג שבדיוק אמרו היו לפניו מינים הרבה כו': | א | null |
42,308 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | רצא | א | בפירות. דוקא מבושלים ת' דבר משה סי' כה: | ה | null |
42,309 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | שא | א | שדרכו. עיין ת' א"י על ענין הריז"א שמוליכים בשבת בלתי תפירה אלא ע"י שקושרין אותו בסרבל ועיין ב"ש דף ק"ב ובכנה"ג וב"ח סי' זה והרב הנ"ל העלים עינו מהם ומוטב שיהיו שוגגים (ועיין סימן תר"ה כו'): | כג | null |
42,310 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | שא | ב | מותר לצאת. ואפילו בטלית קטן המצוייצת כהלכתה ומהר"ם ז"ל הי' מחמיר על עצמו שלא לילך בה לרה"ר דחייש אולי יפסוק חוט א' מציצית ועיין תשובת רמב"ן סימן ר"ח: | לח | null |
42,311 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | שד | א | לא מל. עבד הנוהג ד"י אלא דעדיין לא מל וטבל בפני בי"ד אי ראוי לקברו ביום טוב שני ואם צריך להוציאו אם כבר נקבר בקבר ישראל עי' ת' ד"א סי' י"ט: | א | null |
42,312 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | שד | ב | גמור. עיין ת' בית יהודה סי' י"ג: | א | null |
42,313 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | שה | א | וקירד. בתשובת ב"י סי' ג' אוסר לשפוך מים קרים ע"ג בהמה ואע"פ שאינה מדיח גבה וכריס' אלא לתענוג בעלמא: | יט | null |
42,314 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | שז | א | לקנות. הישראל ועכו"ם שנעשו שותפים לקנות דבר מבית המלך והמכירה היא בשבת פסק בתשובת בית יהודה סי' מ"ד דאסור לצות לעכו"ם לקנותו ול"ד להא דסי' רמ"ו ע"ש דהתם עושה העכו"ם בלי ציווי ואין העכו"ם מונע מעצמו משא"כ כאן אם אין ישראל שותפו לא קנה כלל ע"ש באריכות: | ד | null |
42,315 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | שז | ב | לעשותו. ומטעם זה למד בתשו' שב יעקב סי' ט"ו זכות על מה שנהגו שהעכו"ם מכבה נרות ביה"כ כי הכבוי בעצמה אינה אלא שבות דהלכה כר"י דהוי מלאכה שאינה צריכה לגופה ואמירה לעכו"ם הוי שבות דשבות. ואף דאעפ"כ אסור לומר בשבת לכבות היינו משום גזירה דאדם בהול על ממונו. ומכ"ש ביו"הכ דעכו"ם עושה מעצמו ואדעתי' דנפשיה קא עביד ועיין לבוש סי' של"ד סכ"ח כעין זה. ועכ"פ יש לומר בתחילת שכירתו שאם יכבה הנרות לא יפסיד שכרו: ועוד בלא"ה מותר דכל מה שעשה מסתמא אינו אלא משום סכנת דליקה וכתבי קודש ובזה אפילו מותר להדיא לומר לעכו"ם לכבותו עיין מ"א סי' הנ"ל ס"ק למ"ד ובהגהות רמ"א: | ה | null |
42,316 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | שז | ג | מפני מצוה. ביום א' של סוכות הביא גוי אתרוג חוץ מתחום ע"פ צוואת ק"ק א' באשר שנפסל אתרוג שלהם עיין תשובת ד"מ סי' ל"ו דמחלק בין הוא חוץ לי"ב מיל או לאו ועיין מרדכי פ' הדר ומסיק עכ"פ דאמירה לגוי להביאו ודאי שרי ועיין סי' תרנ"ה: | ה | null |
42,317 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | שז | ד | ע"ג כותל. ומ"מ דבר שהוא של רבים ליכא חששא בי"ד סי' צ"ג: | יב | null |
42,318 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | שז | ה | בדליקה דוקא. עכו"ם החייב לישראל ונגמר דינו להריגה בשבת אי מותר לדבר עם גוי אחר שידבר עמו בשביל הודאה על חובו מתיר בתשובת בית יהודה סי' י"ב בשביל שיודה לו ותהיה באופן שלא יזכור החוב להדיא אלא ידבר על לבו אם הוא חייב לאחרים ע"ש: | יט | null |
42,319 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | שח | א | מותר. ומטעם זה מתיר בת' ב"י סי' נ"ז להכניס בשבת את מים הנשאבי' ללישות המצות: | ד | null |
42,320 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | שח | ב | לטלטל בהמה שנפל' לבאר וא"א להביא כרים וכסתות שרי להעלות' בידים דצער ב"ח דאורייתא ואין לחוש לשבות ריא"ז: | לט | null |
42,321 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | שח | ג | לאסור. וכלי שמלא אותה חול כשיעור י"ב שעות וכשהוא ריק מהפכין אותה אסור להפכה בשבת אפילו כשצריכה ליה לסימן מתי יהיה חצות לילה לעשות התיקון עיין תשו' בי"ד סי' קכ"ז: | נא | null |
42,322 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | שטז | א | צפור דרור. הרי"ף והרמב"ם והטור והרא"ש לא חלקו בין צפור דרור לשאר עופות והאחרונים נדחקו ליישב. ובס' אליה רבה מתרץ בהרווח' ע"ש: | א | null |
42,323 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | שיח | א | ויש מתירין. ביום שבת לא מצאו הקווע מבושם כל צרכו וא"א לתקנו בלא"ה התיר בעל גינת ורדים להוסיף על הכוס משחיקת הקווע ועיין ת' דבר משה סי' לח ות' ז"א ס"ח: | ה | null |
42,324 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | שיט | א | ממתקת. עיין ת' דבר משה סי' נד ות' בי"ד סי' קנד ויד אהרן בשם מהריט"ץ סי' קג וא"י סי' ה' וכ"ה בלבוש דדוקא בתורמסין שלהם ששולקין אותם ז' פעמים והאוכל נמוס בין האצבעות וא"כ ההוא דבורר האוכל חשוב האוכל כפסולת וחזר הדין כבורר פסולת וחייב משא"כ בשלנו וע' בדברי רבי' ירוחם נתיב י"ב חלק ח' | ה | null |
42,325 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | שכב | א | גורל. ע' באר היטב סעיף ו' וע' ת' פ"ה סי' ט"ז כי שאל נשאל שם אי מותר למכור ס"ת בגורל דהיינו שכותבין נקובי שם איש את שמו בסך קצוב ביניהם ומתנין מי שעולה שמו עם החפץ לו יהיה ומקנין כ"א לחבירו את חלקו ויצא פסק דינו להתיר וליכא חששא דקוביא כלל מאחר שכ"א מקנה לחברו חלקו וע' מ"א דבמקום מצוה לית דין בשש ועיין בס' גינת וורדים ח"א כלל ב' סי' ל"א. וליתר שאת כתב דיניחו הס"ת בלתי תפירות ונמצא דאין בו קדושת ס"ת כלל ובת' ריב"ש הביאו הב"י ע"ש כל ספר שיש בו טעות אין בו קדושת ס"ת ויכול למכרו: | ו | null |
42,326 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | שכג | א | ויחזור. ובת' הרשב"א סי' תפ"ח חוכך בהיתר זה דהוי כהערמה ואסור ע"ש: | ז | null |
42,327 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | שכה | א | מיד. בת' ב"כ בבית ועד סי' כו. הקשה כיון דהב"י מסיק דלא כסמ"ג משום דיחידאי הוא נגד הר"ן ור"ת אמאי פסק דמותר לערב מיד. ועוד יש לתמוה אמאי בס"ט גבי חלילין לא הביא כלל דעת הסמ"ג הלא ודאי דכאן יש להחמיר טפי דאיסור דאורייתא נגעה בו כמ"ש הרשב"א וע' סי' תצ"ב ש"ג: | ז | null |
42,328 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | שכח | א | בבשולי. ע' מ"ש באר היטב ס"ק י"ב בשם ט"ז ותשו' נ"ב סי' ג' מתירו: | יט | null |
42,329 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | שכח | ב | ל"ג. והא דקאמר אבא שאול בפ' חרש יונקים בהמה טהורה בי"ט ופריך ה"ד אי דאיכא סכנה אפי' בשבת נמי כו' ושני ל"צ דאיכא צערא ומפרק כלאחר יד הוא ושבת גזרו כו' וש"מ אפי' במקום צערא בשבת אסור לא קי"ל כא"ש אלא כר' מרינוס וכדפסק רב יוסף ע' ת' רמב"ן סי' ר"ו: | לג | null |
42,330 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | שכח | ג | אונקלי. כתב הרוקח סי' ק"ו מי שנפלה ערלת גרון אסור להגביה בשבת מי שחכו ופיו מלא אבעבועות אין לו לילך לאילן המלצ"ר להניח עליו בפיו מן המחובר כי משתמש באילן ע"כ ורבינו ירוחם דף מ"ט כ' מותר ליחנק כלו' מי שנפל לו גרונו תולין לו בצוארו כעין שחונקין ונפשט צוארו ומתרפא ע"כ וצ"ע וע' סס"ו ש"ל ובשבת דף ס"ו פירש"י מי שנפרקה חולי של מפרקת צוואריו ונופל בגרונו תולין אותו בראשו שיהיה צוארו נפשט ודומ' לחניקה. ובשבולי לקט כ' יש אוסרין להעלות הגרון במשיכת שער שמא יתלוש א' מהם וחייב חטאת: | מג | null |
42,331 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | שכט | א | ספיקות. וכן לענין רפואה לחולה אע"ג דלא ידעינן בודאי שזהו הסם שיתרפא בה מדרך הטבע אלא עדיין הדבר תלוי בספק מחללין את השבת אף לכאורה משמע מהרמב"ם דס"ל כרבנן דפליגי אר' מתיא ב"ח ואין מאכילין למי שנשכו כלב שוטה מחצר כבד שלו לפי שהרפואה אינו בדוקה ע"ש שא"ה דכל הרפואה אינו מצד הטבע ואין השכל מסכים שתועיל מ"ש ברפואה ואפשר אין העיתים והעושים ומקבלים שוים אבל נ"ד שהספק הוא מצד הסברא ודאי דנכלל בכלל ספק נפשות להקל ת' גינת וורדים סי' ב' ועיין ר"י ס"י ק"יב' וא"ל מדברי הגהות מיימוני בפי"ד מה' מא"ה דאוסר לבעל נכפה לרפאות בשרץ עוף באשר שאין הרפואה בדוק' דשא"ה לא ברורה הרפואה באותו שרץ משא"כ בנ"ד דהרפואה בדוקה אלא דמספקינן בסם אם הוא אותו סם או לאו מותר לכ"ע וע' בת' רש"ל סימן תקפ"ה והר"ן פרק במה אשה והרדב"ז סי' ס"ו ות' רשב"א סי' רפ"א: | ג | null |
42,332 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | של | א | חכמה ממקום. אפי' רחוק מי"ב מיל ומ"מ מה שאפשר לשנות משנין ולכן טוב הדבר כשתגיע לחודש ט' להזמין צרכיה מע"ש ודע דהמפלת לאחר מ"ם יום דינה כילדה לענין חילול שבת ויה"כ ת' מ"א ענף ט': | א | null |
42,333 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | של | ב | יולדת. ולענין קריאת מילדת ממקום למקום אע"ג דלית בה מהנך שיעורין מותר וע' ת' מ"א ענף ז' ח' וט' הרבה חלוקי דינים: | ג | null |
42,334 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | של | ג | ג"י. הנך שיעורין מונין משעת הנידה ומונין לפי סדר הימים ולא מעת לעת ת' מ"א ענף יו"ד וי"א: | ד | null |
42,335 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | של | ד | אין מחללין. והא דאמרה צ"א מחללין והו' דיולדת יודעת ששבת היום. ת' מ"א ענף י"ב: | ד | null |
42,336 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | של | ה | אפילו. דוקא שאומרת צ"א מחמת לידה וכשחברותיה אומרות צריכה מחמת לידה מחללין ת' מ"א ענף י"ג וי"ד: | ד | null |
42,337 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | של | ו | ומוציאין. ע' ת' רמ"א סי' ה' והרי"ט ח"א סימן צ"ד באשה שנהרגת בסייף והיה ולד' מפרכס והתירו לחתוך בטנ' ביום שבת ואפי' אם נמצא אח"כ שמת יפה עשו וה"ה זריז ונשכר ומכ"ש דא"צ כפרה: | ה | null |
42,338 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | שלא | א | מוהלין. ואם האב כופר בתורת משה אפי' הכי מילת בנו דוחה שבת ת' ז"א סי' נ"ט: | א | null |
42,339 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | שלא | ב | ביה"ש. ע' באר הטיב ס"ק א' וע' בתוס' בי"ד קי"ד: | ה | null |
42,340 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | שלא | ג | לעכו"ם. ומה"ט התיר בת' בית יהודה סי' כ"ח לומר לעכו"ם עם חשיכה לאפות פת ולהורידהו אפילו לא נגמר כמאכל ב"ד קודם שבת וע"ש: | ו | null |
42,341 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | שלא | ד | בשבת. מילה ביום ב' יו"ט של בגליות בא"י אם נמצא מוהל אורח מח"ל מספקא ליה בתשו' נ"ב סימן ה' אי מותר למול. שאפשר למול על ידי מוהל תושב דהוי חול גבייהו | י | null |
42,342 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | שלד | א | מן ההפקר. ודעת הר"ן אינו כן ואם המוחזק יכול לומר קים לי ע' ח"מ סי' רס"ד ס"ה בהגה וש"ך וב"ח שם וע' ת' דבר משה סי' כ"ה: | ט | null |
42,343 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | שלד | ב | שמצילין. בפ"ה סימן ס"ו העלה דקמיעין הנכתבים בקדושה וכתוב בם שמות הקודש. כגון שם מ"ב וע"ב וס"ג במילואין וגמטריאות אסורין למחוק מהם אות אחת וטעונין גניזה ולפי"ז ודאי דמצילן ע"ש: | יד | null |
42,344 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | שלו | א | מותר. ע' מ"ש באר היטב בשם ט"ז. ובת' בית יהודא סי' י"א העלה דמה שאסור לטלו בידו ולהריח בו היינו כפי הנחה שהניח שאסור להשתמש בירק ובהתבטל הסיבה נתבטל המסובה והוא העלה לדינא דמותר להשתמש בירק מעתה ודאי דמותר ג"כ לתפוס בידו. ואין להקשות לפי"ז על מ"ש רמ"א סי"ג ומותר ליגע באילן ובלבד שלא ינידנו כו' דממ"נ אי הנדנוד הוא צורך שימוש בלא"ה אסור להשתמש באילן וכשהוא אינה אלא להתעסק בעלמא א"כ למה באמת אסור. ועוד להטעם לאסור עליות אילן שמא יתלוש הלא בלא"ה א"א לעלות כ"א בנדנוד וצ"ל דאינו אלא לחומרא בעלמא ע"ש: | י | null |
42,345 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | שלט | א | דנין. ע' באר היטב וע' ת' בית יהודה סימן כ"ט ועיין ת' מ"ע סי' י"ז ירושלמי בכל מושבותיכם מכאן לבעלי דינים שלא יהיה דנין בשבת. ס' החינוך פ' ויקהל. למ"א אישתמיט זה והטעם בס' החינוך שרצה הש"י לכבד יום זה שימצא בו מנוחה הכל גם החוטאים וחייבים משל למלך גדול שקרא לבני המדינה יום א' לסעוד' וכו': | ד | null |
42,346 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | שלט | ב | מותר. ע' באר היטב מ"ש בשו"ת מהר"ם אלשק"ר ועבודת הגרשוני והנה לענין לעבור ע"י גשר הפורחת לדבר מצוה כגון לבה"כ וכדומה התיר בת' שב יעקב סי' ק"ז הואיל ואנן סמכינן על בה"ג לכנוס בספינה בשבת ע"י קניית שביתה דלא כמ"ש ר"י בפ' מי שהוציאו ולדעת בה"ג אפשר דמותר בלא שום קניית שביתה דשמא הטעם הוא לפי שיצא חוץ לתחום ולא שבת באויר מחיצות מבע"י וזה לא שייך הכא ע' סי' רכ"ח בהג"ה ועוד צידד להתיר דבגשר כי ההיא תמיד שכיחי רוב עכו"ם ההולכים שם ובלא ישראל נמי הולכת מעתה ודאי דמותר להפליג ואף דהב"י כתב דבעל נפש יחוש לעצמו היינו כשהולכת חוץ לתחום ע"ש ובפרט במקום שאין ישראל עושה כלום דשרי ועוד הביא ראיה דאפילו לר"י דאוסר מתיר במקום מצוה ע"ש אלא שסיים בדבריו הואיל ולא נמצא היתר מפורש רק מכח מה שאנו סומכין על בה"ג הנ"ל הבו דלא להוסיף עליו ועכ"פ בקניות שביתה פשוט דיש להתיר והגאון מוהר"ר גבריאל ז"ל פלפל בחכמה בדבר הזה עד שכתב אני איני מכת המתירין כו' עד אבל בדבר הנוהגין בו איסור ויש להם על מה לסמוך א"א להתיר לפניהם. אך בעל שב יעקב תירץ כל מה שהקשה מה"רג הנ"ל עליו ובס"ד כתב כ"ז כתבתי דרך משא ומתן להנצל מהשגתו. אבל ח"ו להרים ראשי ורגלי בדבר שאין מסכימים עמי אפי' רבנים הקטנים מערכי כ"ש נגד רום מעלתו ומה לי להכניס כו': | ז | null |
42,347 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | שמ | א | מוחק. עיין בה"ט ומ"ש בשם לבוש. ומג"א לענין ספרים וע' בתשובת רמ"א סימן קי"ט דמתיר להדיא כיין דעשוי לפתחו ולסגרו וכ"כ מהר"ש הלוי סי' כ"ו ע"ש וסיים בתשובת א"י ס"ז דהמחמירין המה מהמתמיהין ועיין בתשובת בית יהודה סי' ר"ה דהעלה להתיר כריכות ציצית שהם בגימטריא הוי"ה ב"ה הואיל דלית בה צורות אותיות להדיא. כת' אותיות על ידו ובע"ש שכח למחקם ומעתה ראוי להסתפק אי מותר ליטול ידיו בשבת ע' בתשו' פ"ה ח"ב סימן ד' ואחרי פלפול קם דינא דשרי ובלבד שיטיל עליהם רביעית בפ"א או להטביל את ידיו באופן שא"צ לנגבם: | ג | null |
42,348 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | שמב | א | בין השמשות. ומטעם זה פ' בתשובה בי"ד סימן נ"ג דאם שכחו להפריש חלה יפרישנה בה"ש ע"ש: | א | null |
42,349 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | שמג | א | אסור. ומטעם זה אוסר בת' בית יהודה סימן מ"ה להציע כלאים בעריסות התינוק: וע"ש ב"ח י"ד סי' ר"ז הרבה דינין שייכים לפרט דאיסור לפני עור לא תתן מכשול: | א | null |
42,350 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | שנח | א | לבית. ואף שישנו לב"י הרבה ראיות לדין הזה מגדולי פוסקים ע"ש בכל זאת סיים שב יעקב בספר ת"ח אחר שהביא הרבה ראיות להקל דמי שרוצה לצרף אילו היתרים ולהקל בעירובין שהיא מדרבנן ודאי דאין למחות וכדאי המה הפוסקים המקילין לסמוך עליהם בשעת הדחק ע"ש: | י | null |
42,351 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | שסג | א | שירטון. ובת' שב יעקב סימן י"ז ומאי העלה דבעת שהמים נקרשין אסור לטלטל כי המחיצה בטלה והרב בעל כנסת יחזקאל כת' ג"כ סברא זו אלא שהתיר יותר באם הקרח רפה וסכנה להולכים עליו בהרוחה דלא כשבות יעקב שהתיר לגמרי ועכ"פ בין למר ובין למר כל השנה מותר עפ"י אופנים המבוארים באחרונים והביא' באר היטב ס"ק ט' עיין שם: | כט | null |
42,352 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | שסד | א | משני צדדיו. מבוי גדולה ההולכת דרך הישר ובאמציעה יש כמין כיפה גדולה כעין צורת פתח ומפסיק ומחלק בין חצי המבוי שלמטה ומעלה באופן שהן כשתי מבואות הפתוחים זה לזה ועוד סמך לכיפה מן הצד ישנו דרך למבוי אחרת אשר עכו"ם וישראלים דרים שם ואותו מבוי יחלק לשני' אותו שלמעלה מהכיפה יוצא למקום רוחב יותר מעשר אמות ודן החכם השלם מסאלנק נר"ו דהכיפוי ה"ה כפתח למבוי ובעשות נגד הכיפה לחי או קור' מצד א'. נתקן זה המבוי בצ"ה מצד א' ולחי או קורה מצה אחר. אמנם החצי מבוי אחרת מהכיפה ולמעל' כיון שיוצא בה פרצה יותר מי' צריך לסתום אותה פרצה או בבנין או לפחות בצ"ה ובזה נתקן גם אותה המבוי אבל הצ"פ שהוא הכיפה המכשיר את הגדול' אינו מכשיר גם את הקטנה כיון שהצ"פ היא רחוקה מהפרצה גם המבוי אחרת אשר יוצא בצד הגדול יש להכשירו שיעשה צ"ה במקום א' ולחי או קורה בקנה האחרת אלא שהעכו"ם אוסרין עליהם וצריך לשכור מהם ע' השגה על פסק הזה בת' מ"ב ס"ב ולבסוף הסכים עם החכם הנ"ל: | א | null |
42,353 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | שסח | א | לשאר שבתות. ומיהו כשנתוספו דיורים אחר שנתקלקל צריכין לערב מחדש דלדידהו הוי תחלת עירוב ת' רמב"ן סי' רי"ב: | ד | null |
42,354 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | שפב | א | הדמים. עי' באר היטב סק"ה מ"ש בשם מג"א ואפילו אם שוב השכי' העכו"ם דירתו לעכו"ם אחר אין השני אוסר כל זמן שכירות הראשון תשובת הרמב"ן סימן ך"ו: | ו | null |
42,355 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | תכב | א | בדילוג. הטעם בלבוש דף י"ח דהוא יום סליחה וכפרה על התינוקות שלא תפול אסכרה בפיהם והוי כמו ר"ה ויו"כ וא"א שירה גמורה ג"כ וכתב בי"ד סי' תקכ"ז סיים דעל זה אומרים כפרה לכל תולדותם ע"ש: | ב | null |
42,356 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | תכג | א | מוסף. מ"ש שעירי חטאת לכפר בעדם כולל כל ר"ח כמ"ש ראשי חדשים נתת לעמך לכ"א שעירי כו'. ומ"ש שוב ועולת ר"ח נעלה הוא שנ' ביחזקאל וביום החודש פר בן בקר תמים והוא עולה כמ"ש ועל הנשיא יהיה העולה וגו' דלעתיד יהיה מוסף דר"ח פר ב"ב. ובעבודת בית המקדש נשמח ע"ש ועבד הלוי נשמח כלנו ע"ש וביום שמחתכם ור"ח וגו' וכן מ"ש זכרון לכולם יהיו דכתיב והיו לכם לזכרון וי"מ דפי' לכל תולדותם כי עולת ר"ח באה לכפר על תולדת ימי החודש ומ"ש ותשועת נפשם מיד שונא היינו היצ"ה השונ' והאויב ועיין ת' מ"ש סי' כ"א: | ג | null |
42,357 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | תכה | א | מחר חודש. ואם בירך וקרא הפטורת השבוע ושוב נזכר שהל"ל מחר חודש ע' בס' דבר משה סי' כ"ה דאין לחזור ולברך: | ב | null |
42,358 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | תכו | א | חי וקיים. מה שנמשל מלכותו ללבנ' דכמו הירח פעמים מזריח ופעמים מאפיל כן זרעו כשהם טובים מאירים כו' ומ"ש חי וקים הוא אף שאפל בירח העבר חוזר להאיר כן ישראל יגאלו בזמן קרוב ויחזור מלכותו והמלכות שלו חי וקים דחוזר לזרעו והוי כאילו הוא בחיים ועיין מדרש פ' בא ורקנטי סוף פנחס דורש הכוונה אכנסת ישראל ועיין בלבוש והרב בי"ד כתב סי' תקנ"ה מפרשו ע"פ ירושלמי דשבת דדוד בקש אגור' באהלך עולמים כו' שיאמרו הלכה משמו ושפתותיו דובבות עיין יבמות צ"ו ובכורות צ"א: | ב | null |
42,359 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | תכט | א | שואלין. ולא העתיק מלת ודורשין עיין הטעם בפר"ח וט"ז: | א | null |
42,360 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | תכט | ב | אין נופלים. והא דכתב לשון איסור ולא כתב אין ליפול כו' משום דכך נהגו כבר וה"ל בכלל אל תטוש תורת אמך עיין ת' בי"ד סי' קל"ו קל"ז קל"ה ק"מ וקמ"א: | ב | null |
42,361 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | תכט | ג | באכילה. ובסי' תצ"ז משמע דוקא יום אחר שבועות שהוא יום טבוח וע' תענות י"א ותוספות שם: | ב | null |
42,362 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | תלא | א | בתחילת. עיין באר היטב ס"ק א' ובת' בי"ד סי' קכ"א מפרש דירצה דבתחילתה היא המצוה אפילו אינו עושה דבר ולא שייך לאמשוכי ולא יאכל היינו איסורא: | א | null |
42,363 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | תלא | ב | בודקין. לא מבעיא לדעת הר"ן דס"ל דחמץ שאינו ידוע דאורייתא דמחוייב לבדוק בכל ספק דאורייתא אלא אפילו אם הוא דרבנן מחויב נמי להיות דאינו בודק כ"א במקום שמכניסין חמץ הוי כספק הרגיל פר"ח. דע דמדאורייתא אפי' בחמץ ידוע סגי בביטול דלא כתשובה א' הביאו כל בו: | א | null |
42,364 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | תלא | ג | בשום מלאכה. נ"ל אם נאבד לו מפתח חדרו ושלח אחר אומן מעתה א"א לו לבדוק אסור ת' בי"ד סי' קנ"א: | ב | null |
42,365 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | תלא | ד | א"צ. דבדיקה הוא גופא מרבנן ותסתיי' שלא יתחיל ת' הנ"ל מ"א ופר"ח העלה דאפילו התחיל באיסור וח"י חולק ובמלאכה אפילו בהיתר יפסיק ול"ד לסי' רל"ב דשאני מנחה שרגיל בה כל השנה ועוד החמיר שאיסור כרת נגעה ביה: | ב | null |
42,366 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | תלב | א | לא עכב. דהא בסי' תל"ה כשלא בדק בי"ד בודק תוך המועד והסכימו פוסקים דיברך עיין פר"ח: | ב | null |
42,367 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | תלג | א | הנר. עמ"ש באר הטיב סק"א בשם לבוש וב"ח וח"י הביא ראיה דמהני מהא דמבעיא בש"ס המשכיר בחזקת בדוק כו' וע"כ בי"ג איירי דבי"ד פשיטא הוא בחזקת בדוק להיות חל כבר החיוב ע"ש: | א | null |
42,368 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | תלג | ב | של שעוה. ובת' בי"ד סי' קנ"א צידד זכות אמנהג וינעצי"א דבודקין בשל שמן ע"ש: | ב | null |
42,369 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | תלג | ג | יחידי. ומה"ט לא חשיב עץ שאינו דולק יחידי והוי אבוקה. ח"י: | ב | null |
42,370 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | תלג | ד | ודיו. ובודאי חמץ צריך לבערו דהוי כחמץ בבור. ב"ח ובאמת בבור נמי פליגי דלראב"ד הוי כמטמין ושאר פוסקים ס"ל דוקא מטמין דעוש' מעש'. ובבור א"צ סולם להוציא ע"ש ועט"ז ועכ"פ דלהמחבר אפי' ביום סגי הבדיק' אבל הב"ח בשם מהר"ם מצריך בלילה ושרגא עמ"א ס"ק י"ב: | ז | null |
42,371 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | תלג | ה | סכנה. והקשה ב"ח אמאי לא כ' טעם כבס"ח והעלה מזה דאפילו בודאי חמץ א"צ להוציאו וח"י תי' דבמפולת הוי דרך נפילה ובחור הוי דבר שאינו מצוי. ומ"א דחה סברת ב"ח ע"ש: | ז | null |
42,372 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | תלג | ו | שנאבד. ר"ל קודם בדיקה דבשעת התעסקות במצוה לא יארע לו תקלה: | ח | null |
42,373 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | תלג | ז | ודיו. הח"י הכריע כפי' דס"ל דהאי ביטול דאורייתא היא מעתה כשלא בטלו צריך לפנותו אחר זמן אסורו וב"ח ופר"ח סברי דרבנן הוא ע"ש: | ח | null |
42,374 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | תלד | א | שמשייר. הן לאכלו או לשרפו למחר: | א | null |
42,375 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | תלד | ב | יבטלנו. שמא ימצא גלוסקא יפה. מ"א: | ב | null |
42,376 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | תלד | ג | דלא חזיתי'. דהא רוצה לקיים מצות שריפה בשלו. ת"י: | ב | null |
42,377 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | תלד | ד | כעפרא. שאינו כשאר הפקר דאינו הפקר עד שיבא ליד הזוכה ב"ח וח"י הקשה עליו מח"מ סי' רע"ג וכ' טעם בזה שהוא מל' ועפרות זהב לו דלהורות שאין לב"א רשות בגווה לזכות בו: | ב | null |
42,378 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | תלד | ה | יהא בטל. אע"פ שא"א להפקיר ממון חבירו שא"ה דניחא ליה לבעלי' בזה ח"י ועיין ב"ח ודעת ר"ן: | ד | null |
42,379 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | תלו | א | בשיירא. ודרך בעלמא א"צ מיהו הכל לפי גדלות זמן חזרתו מ"א: | א | null |
42,380 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | תלז | א | לצורך י"ד. אף הל' אבעיא בש"ס הוא בי"ד ל"ד קאמר ודלא כמשמעות תוספות ד'. וכ"ד מ"מ ועיין ב"ח: | א | null |
42,381 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | תלז | ב | אם בדקו. דכל שאפשר לאברור לא סמכינן אחזקה. והא דאמרינן נשחטה הותרה דשם מעולם לא היה חזקת טרפה אבל בית בחזקת חמץ כל השנה. ודומה להא דבהמה בחזקת אמ"ה עומדת עד שיודע במה נשחטה: | ב | null |
42,382 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | תלט | א | להקל. דהוי ס"ס ספק מצה ספק אכלו. ומ"מ הקשה מי"ד סימן ק"י דאין מתירין משום ס"ס אלא כשבאי' שניהם בפ"א וכאן ספק אחד הוא כשנכנס. והב' אינו אלא אח"כ וח"י פי' מכיון שבשעת ביאת זמן איסור כבר נולדו ב' ספיקות ע"ש: | א | null |
42,383 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | תמ | א | וחייב באחריותו. הלבוש דייק מלשון הרמב"ם דבעינן שקנו מיניה על האחריות אף דהר"ן חולק מהא דקי"ל בח"מ סימן רצ"א דמסתמא הוי כקיבל ע"ש כבר תי' בח"י דבעכו"ם אין הדין כן דבשומרים רעהו כתיב. ודע לדעת רש"י א"ח לבער כ"א שחייב נמי באונסין ועיין ש"כ ח"מ סימן ע"ב דדחיק מאוד לתרץ דבריו: | א | null |
42,384 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | תמ | ב | ברשותו. ואם יחד לו מקום לא מהני ב"י בשם רשב"א וא"ח הכריע בדיעבד אין להחמיר: | א | null |
42,385 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | תמ | ג | אחר. באר היטב ס"ק ב' וח"י כ' דרבותא אשמועינן אפילו כשאינו מקבל אחריות לא מהני וזה לא שייך בבעליו דהפוכו מטרתא למה: | א | null |
42,386 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | תמ | ד | מפה. וכשאין מכירו או מקפידין זע"ז אפשר דמותר לאכול עמו על שלחן א' ח"י ופר"ח אך סיימו מ"מ אין להקל אפי' בשאר איסורין: | ג | null |
42,387 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | תמ | ה | המפקיד. וא"ל מהא דאמרינן ביתך ברשותך כו' יצא חמצו של ישראל ביד עכו"ם. ונ"ל דש"ס איירי בהלוה עליו. רא"ש וט"ז שדא ביה נרגא ע"ש וח"י תי' דהא דאחריות על המשכון. משום דהוי שומר שכר עליו ואינו אלא בישראל מישראל: | ד | null |
42,388 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | תמא | א | בידו. דוקא דקי"ל ב"ח מכאן ולהבא גובה: | א | null |
42,389 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | תמא | ב | של עכו"ם. וא"ל כיון דבידו לפדות יהא עובר עליו כמ"ש גבי חלה כיון דמחוסר ממונא לא אמרינן הואיל. וח"י תי' דמהי"ת יפדנו ויהיה אסור בהנאה. ועיין תו' פסחים מ"ב ע"ב. וט"ז העלה דאם דעתו לפדותו אחר פסח אסור דהוי כמטמין ועמ"א שהקשה הלא כשנאנס המשכון חייב לשלם דמי הלואה ויהא אסור ותי' דעכ"פ לא גרע ממקבל אחריות אחמצו של עכו"ם בבית עכו"ם עח"מ סי' ר"ז: | א | null |
42,390 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | תמא | ג | מותר. בס' ראש יוסף הקשה מסי' ת"מ דישראל שהפקיד אצל עכו"ם אחריות כו' תי' הח"י ודאי כשאין משכון בידו אינו כלום דאף בשכירת מעות אינו קונה מעכו"ם ח"מ סי' קנ"ד. ואפילו קנו מ"מ כאן אינו אלא אסמכתא ולא מהני בלתי משכון בידו ול"ד לענין טבילות כלים משום דעכ"פ נראה כשלו ועיין י"ד סי' ק"ך ודע אף נראה דעתו לשקעו אינו עובר עליו כל זמן שלא מכרו בפירוש מ"א ועיין ח"מ סי' ע"ג הרבה דינים וחלוקים במשכון: | ב | null |
42,391 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | תמב | א | שנסרחה. ומזה אוסר הפר"ח לשואלו הנחל' בכאב ראש תדירי להניח קילור של חמץ וסממנים על צדעיו אפי' כשהוא פחות מכזית בכדי א"פ: | ב | null |
42,392 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | תמב | ב | לאכלו. אפילו לדעת המתירין בסי' תמ"ז מודים הכא דשמא החמץ שבתוכה יעמידו ט"ז וח"י כ' דאין ספק שלו מוציא מידי ודאי של הראב"ד: | ד | null |
42,393 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | תמב | ג | לבערם. עמ"ש באר הטיב ס"ק י"א בשם מהר"ם מלובלין. והקשה ט"ז מסי' פ"ז בי"ד דאמרי' כשהעמיד בקיבות כשרה בטלה בס' וה"נ לבטל ק"פ דשא"ה דיש כח בהמעמיד ליתן טעם בפסח הנה רש"ל ס"ל דדבר המעמיד עכ"פ מותר לשהותו אך רשב"א ושארי גדולי פוסקים אוסרים ומטעם זה אוסר הרמב"ן בישול מי דבש מבושל מבישול כל השנה והראשון היה מחומץ עם שמרי שכר וזהו הי' רביעי או חמישי לו: | ה | null |
42,394 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | תמב | ד | בטל כשאינ' במקום לישה. פר"ח וכתב הרא"ש ולא הארכתי בדינים אלו דישראל קדושים וגוררין כל חמץ אפילו משהו והקשה ט"ז ת"ל מדינא מחוייבים לדעת תוס' דלמא אתי למיכל ע"ש שתי' בדוחק: | ז | null |
42,395 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | תמב | ה | מותר. לדעת מ"מ ה"ה שאור ולראב"ד שאני דראוי להחמיץ בו ועוד שיחדו לישיבה או טחו בטיט לא בטיל איסורו: | ט | null |
42,396 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | תמב | ו | לקיימו. מדאורייתא מותרין באכילה דאפילו ביה"כ פטור באוכל מאכל שאינו ראוי אלא מדרבנן גזרו דהוא משוה ליה אוכל רא"ש: | ט | null |
42,397 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | תמג | א | מותר בהנאה. כ' הטור דאם קדש בו אשה אינה מקודשת וט"ז כ' אבל בנוקש' דהוי תרי דרבנן לרש"י אינה מקודשת ולר"ת חוששין לקידושין ועיין בא"ע סי' כ"ח דדעת ר"ת והרא"ש הם עיקר: | א | null |
42,398 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | תמג | ב | לעכו"ם ואם לא מכרו חייב לשלם דהוי כש"ח דאפשר להציל ברועים ומקלות ט"ז ומ"א וח"י חולק ע"ש: | ב | null |
42,399 | אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים | תמג | ג | מותר. וע' באר היטב ס"ק ז' וח' בי"ד סי' קפ"ב: | ג | null |